שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן מז · טז
ובעיקר דין זה דהיכא דאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן קלע"ד מדאמרי' בירוש' פרק המוציא יין הלכה א' מהו לצאת ידי חובת ד' כוסות) ביין של שביעית תני ר' הושעיה יוצאין ביין של שביעית וכתב הרב פני משה דמבעיא ליה ביין של שביעית שנותר אחר זמן הביעור ופשיט דיוצאין בו אפילו אחר הביעור דמצוה קעביד ופשוט דטעמא הוא משום דמלל"ן ואי אמרת דבדאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן היכי מצי נפיק ביין של שביעית אחר זמן הביעור וצ"ע לכאורה ואולי י"ל דע"כ לא אמרו דבדאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן אלא אם באנו להתיר ע"י זה איסור תורה כמו במודר הנאה וכיוצא אבל אם האיסור הוא איסור דרבנן אף אם נהנה גופו בהדי המצוה אמרי' מלל"ן אף אם בא לקיים מצוה דרבנן די"ל דהם אמרו והם אמרו דבמקום מצוה שרי וא"כ לענין ביעור פירות שביעית לפי מה שכתב מרן כ"מ בפ"ז מהל' שמיטה דין ג' ואולי הביעור כולו חומר מדברי סופרים והברייתות השנויות בתורת כהנים בענין הביעור אסמכתא מדבריהם הם עכ"ל והרב עפרא דארעא ע"ד הרב ארעא דרבנן בסי' פ"ה הוקשה לו דמהש"ס דפסחים ד' נ"א דגזרינן ספיחי כרוב אטו ספיחי דעלמא משמע דביעור מהתו' וכ"מ מדברי התוס' שם וכו' וניחא ליה דמרן לא אמר אלא על ביעור שיהיה בשרפה דמהתו' סגי בביעור של הפקר ורבנן החמירו לקיים הביעור בשרפה עי"ש וא"כ כיון דביעור דשרפה אינו אלא מדרבנן משום הכי אמרינן שפיר מצות לאו ליהנות ניתנו ויוצאין ידי ד' כוסות ביין של שביעית אחר זמן הביעור ואם כנים אנחנו בחידוש זה אפשר ליישב דברי הרב מור וקציעה שהבאתי למעלה (ס"ק י"א) שאין לברך על הנאת שמיעת קול ערב דמלל"ן ותמה עליו הרב פתח הדביר דהיכא דאיכא הנאת הגוף לא אמרינן מלל"ן ולהנ"ל ניחא דפשיטא דאין בהנאת קול ערב אלא איסור דרבנן ובמקום מצוה לא אסרו כנ"ל ליישב בדוחק ועיין לקמן אות פ"ח (היא בקונטריס זה סי' נו"ן) ס"ק י"א וס"ק י"ב):