שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן מז · ב
והיה נראה לכאורה להכריח דהראבי"ה שהביא המרדכי בפ"ב דסוכה והאגודה הביא דבריהם הרב ב"ח בסו"ס תרכ"ו סברי דגם בדאיכא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן שהקשה במאי דתנן גבי סכך פסול דאם ערבן ובטלם ברוב כשר והא קי"ל דאין מבטלין לכתחלה ותי' בתירוץ שני דהא דאין מבטלין הוא מדרבנן וה"מ כשנהנה כגון לאכול או להחם אבל למצוה מצות לל"ן ע"כ ולפי דברי התוס' בפ' ראוהו ב"ד דאיכא הנאת הגוף בישיבת הסוכה א"כ מוכח דלראבי"ה גם בדאיכא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן אך באמת יש לדחות דאפשר דראבי"ה ס"ל דלא חשיבא הנאת הצל הנאת הגוף כמו שיש סוברים כן כמ"ש להלן בס"ד. אלא דאין בזה כדי שביעה אחרי שכמה רבני האחרונים נמשכו בזה אחרי דברי ראבי"ה הנ"ל עיין במה שרשמתי באות פ"ד ס"ק י"ב הוא בקונטרס מה סי' ט"ו) ולא העירו על דבריו דהא איכא הנאת הגוף. לכן נראה דאף דבסוכה שכולה אסורה יש לאסור משום הנאת הגוף לדעת התוס' מ"מ כשאין בה אלא מעט סכך פסול לא מיקרי נהנה מן הפיסול כי מרובא דהיתר הוא נהנה ושפיר דמי ועיין לקמן בס"ק י"ג וק"ל, אמנם ממקום אחר אפשר להכריח דדעת ראבי"ה דאמרינן מלל"ן אף היכא דאיכא הנאת הגוף והוא ממ"ש בשמו הריב"ה בטור א"ח סי' של"ח דמותר לומר לנכרי לנגן בשבת בכלי שיר משום שמחת חתן וכלה משום דהוי שבות דשבות במקום מצוה והריב"ה דחה דבריו עפ"י מ"ש בסי' ש"ז דלא אמרו שבות דשבות במקום מצוה מותר אלא במצוה שהיא עצמה דוחה שבת כמילה וכ"כ הרדב"ז בראשונות סי' קל"ב (בדפוס ווארשא תרמ"ב הוא בח"ד סי' אלף ר"ב) והרב ערך השלחן שם ובסימן שכ"ה ס"ב כתב דבלא"ה יש לדחות סברת ראבי"ה משום דלא אמרו דשבות במקום מצוה שרי אלא במצוה שאין לו בה אלא הנאת המצוה ומצות לל"ן אבל הכא שנהנה גופו אין להתיר שבות דשבות משום מצוה זו עי"ש ואם נאמר דראבי"ה ס"ל דאמרינן מלל"ן גם בדאיכא הנאת הגוף אתי שפיר סברתו להתיר האמירה לנגן דאף שנהנה גופו מ"מ מלל"ן וכן י"ל שזו היא דעת הר"ב העיטור שהביא הריב"ש בסי' שפ"ז (בד"ה מה ישרו משפטיך) שהתיר לומר לנכרי להדליק הנר משום סעודת שבת דשבות במקום מצוה מותר וכתב שהרמב"ן דחה דבריו דלא אמרו להתיר מלאכה ע"י נכרי משום מצוה אלא בכגון עשיית שופר ולולב ואיזמל אבל ליהנות במעשה שבת לא דלא דמי לשופר וכו' שאינו נהנה דמצות לל"ן ואין כאן הנאה אחרת אלא הנאת המצוה אבל נר שהוא בעצמו נהנה היכן הותר עכ"ל ואם נאמר דהר"ב העיטור ס"ל דגם בדאיכא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן אתי שפיר סברתו דכי היכי דשרינן בשופר ולולב במקום מצוה משום טעמא דמלל"ן הכי נמי שרינן במקום מצוה אף כשנהנה דכל שהוא משום מצוה אף הנאתו מותרת אלא דלפי מ"ש לקמן בס"ק ט"ז לחלק בין מידי דאורייתא למידי דרבנן אין לנו הכרח מדעתם למידי דאורי' דהכא מידי דרבנן הוא וגם לפי מה שכתבתי בסק"א בשם הרב ענג יו"ט דבמידי דעיקר המצוה היא להנאת האדם כהדלקת הנר לא שייך לומר מלל"ן עי"ש א"כ אי אפשר לומר דטעמם משום דסברי דמלל"ן אמרינן גם בדאיכא הנאת הגוף כמובן: