שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן מו
(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות פ"ד).
מצות לאו ליהנות ניתנו ענין זה הוא מקצוע גדול ויש בו חידושי דינים רבים ואלקטה באמרים מילתייהו דרבנן קדישי המפוזרים. ומה שיש להעיר עליהם אשית להם הדרים. הדר הדר לבדו אלו נאמרים. ולסעיפים קטנים אחלקם להקל על הקורים וזה החלי בס"ד:
א
אם מועיל זה לענין לכתתלה או דוקא בדיעבד הנה הרב המגיה לס' משל"מ בפ"ה מהל' אישות ה"א (בד"ה ודע דסברת) כתב דמוכח מדברי הרב המחבר דדוקא בדיעבד אבל לכתחלה מיהא אסור וכן דעת מוהר"ם די בוטון אבל הרב כנה"ג יו"ד סוס"י כ"ח חולק בזה עכ"ל מבואר דדבר זה במחלוקת הוא שנוי ואין בידי ס' כנה"ג הנ"ל לעיין בדב"ק אך מ"ש הרב המגיה דמוכח דעת הרב משל"מ דדוקא בדיעבד הוא תמיה לי דמדבריו בפ"ב דתרומות (הי"ד סוד"ה תנן) מתבאר לענ"ד דס"ל דטעמא דמלל"ן מהני גם לכתחלה שכתב להכריח דהנאה של כילוי בתרומה אינה אלא איסור דרבנן ממ"ש בירושלמי סוף תרומות מהו להדליק נר חנוכה בשמן שרפה ומסקינן מי שאין לו שמן של חולין מדליק ש"ש וכן פסק הרמב"ם בפי"א מהל' תרומות הי"ח ואי אמרי' דאיסורו מדרבנן ניחא דבמקום מצוה לא גזור אך אם הוא איסור תורה איך התירו איסור תורה משום מצוה דדבריהם וכי תימא שאני נ"ח דליכא הנאה דאסור ליהנות מנ"ח ומצות לל"ן וכמו שהאריך הרב שע"א אם מותר להדליק נ"ח באיסורי הנאה הא ליתא דמדקאמר מי שאין לו שמן חולין משמע דבדוחק התירו דמדינא אסור וכמבואר עכ"ל הנך רואה דמדלא התירו אלא מדוחק מוכיח דאין הטעם משום דמלל"ן דא"כ גם שלא מדוחק לישתרי ואי ס"ל להרב דלא אמרו מלל"ן אלא בדיעבד שפיר הוה מצינן למימר דלעולם דטעמא דהדלקה בש"ש הוא משום דמצות לל"ן אלא דזה לא מהני אלא לדיעבד או בשעת הדחק דחשיב דיעבד בכמה דוכתי (עיין במה שרשמתי במערכת הדלי"ת אות ס"א די"ל דשעת הדחק עדיף מדיעבד) ומשום הכי לא התירו אלא מדוחק אלא ודאי מוכח דדעת הרב משל"מ כדעת הרב כנה"ג דכשאמרו מלל"ן היינו לומר דכיון שהנאת המצוה לא חשיבא הנאה אפילו לכתחלה שפיר דמי והרב יד מלאכי בכללי הדינים אות תל"א כתב ג"כ דמדברי הרב משל"מ בהל' אישות מתבאר דס"ל דלכתחלה אסור ושהכנה"ג ודעימיה חולקים עי"ש ולי הדל צ"ע דאין נראה כן ממ"ש בהלכות תרומות הנ"ל:
ב
אלא דיש להבין במה נתפייס הרב משל"מ לומר דאין הטעם משום מלל"ן דאם כן הו"ל מישרי שלא מדוחק דלפי האמת תקשה לן אמאי לא שרינן שלא מדוחק משום האי טעמא דמלל"ן ומצאתי שעמד בזה רב אחד הובא בטל אורות בשו"ת א"ח סי' ב' (בד' ח' ע"ד הירושלמי הנ"ל) דנהי דהנאה של כילוי אסירה בתרומה למר מדרבנן ולמר מדאורייתא מ"מ משום מצוה לישתרי אפילו יש לו שמן חולין דלא מצינו בשום מקום לחלק בין אפשר בענין אחר או לא ובכל גוונא שרי (אמר המחבר לפום ריהטא נראה דאישתמיט מיניה דהרשב"א בחי' לנדרים ד' ט"ו ע"ב כתב גבי האומר קונם הנאת תשמישך עלי דמאי דלא שרי מטעם מצות פו"ר ומלל"ן הוא משום דאינו חייב להקים זרע מזו דוקא דהא אפשר לו באשה אחרת עכ"ל דמתבאר דס"ל להרשב"א דלא התירו משום מלל"ן אלא כשאי אפשר בענין אחר. אולם עיין לקמן סק"ט שהבאתי לחלק בזה בין מצוה שאין בה הנאת הגוף למצוה שיש בה הנאת הגוף וק"ל) ועלה בדעתו ליישב דאולי הירושלמי ס"ל כמ"ד מצות ליהנות ניתנו או דס"ל דמותר להשתמש לאור נר חנוכה ולכן אין להתיר מטעם מלל"ן כיון שמלבד המצוה נהנה גופו מן האיסור ולא נתקררה דעתו בזה דהרי הרמב"ם דס"ל דמלל"ן וס"ל אסור להשתמש לאורה פסק כן כדברי הירושלמי דדוקא מי שאין לו שמן חולין מותר להדליק בשמן של תרומה והרב המחבר פקפק על דבריו במה שרצה ליישב לדעת הירושלמי ולעיקר קושייתו תירץ דאע"ג דמלל"ן מ"מ בנ"ח מיבעיא לן בירושלמי משום דאיכא למיחש שיהנה ממנו אחר שכבה תוך זמנו לדעת הסוברים דמותר להשתמש באותו שמן לכל צרכי חולי או שמא יתן בנר יותר מכשיעור דמותר להשתמש בהמותר לכ"ע ומסיק הירושלמי דשרי דוקא כשאין לו שמן אחר דמשום האי חששא לא מבטלינן ליה ממצותי' אתוד"ק ומתבאר דדעת שניהם (הרב המקשה והרב המחבר) הוא דכי אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו היינו לומר דשרי שלא מדוחק דכיון דהנאת המצוה לאו הנאה היא לכתחלה נמי מצי נפיק במידי דאיסורא:
ג
ויש לפקפק לכאורה בתירוצו דהרי בשמנים שאסור להדליק בשבת התירו בחנוכה אם אינו נותן בנר רק כדי שיעור מצותו עיין בסימן תרע"ג ס"א ולא אסרו ליתן כשיעור שמא יתן יותר מכשיעור וישתמש אח"כ לאורה ושמא שאני התם דהוי כעין ס"ס שמא לא יתן יותר מכשיעור ואת"ל יתן שמא לא יטה כלל משו"ה לא החמירו לאסור ליתן בנר כשיעור דכולי האי לא גזרו אבל הכא דאם יתן יותר מכשיעור הא ודאי נהנה הוא מהאיסור שלא במקום מצוה אהכי חששו ואסרו ליתן כשעור שמא יתן יותר מכשיעור שו"ר להרב לשון לימודים (שאביא בסמוך) שכתב דהיה נראה לאסור להדליק נ"ח בחמאה שנאסרה מחמת בשר בחלב מחשש שמא יתן יותר משיעורו וישתמש לאורו ודחה זה מדהתירו להדליק נ"ח בשבת בשמן שאסור להדליק בשבת ולא חשו לשמא יתן יותר וה"ה בזה אין לאסור מטעם זה עי"ש ולענ"ד נראה דשפיר יש לחלק כמש"ל. ומצאתי להרב ערך השלחן בסי' תרע"ג אות א' שכ' ע"ד הירוש' הנ"ל דלמאי דקי"ל דמותר להשתמש לאורו אחר זמן מצותה י"ל דחיישינן שמא יתן ש"ש יותר משיעורו ובאיסורי הנאה חיישינן טפי משום דחששה קרובה היא משא"כ בשבת דליכא איסור הנאה דתשמיש אלא שמא יטה עי"ש והוא קרוב למה שכתבתי ועל כל פנים אין לנו צורך לומר דמה שלא התירו בירושלמי אלא באין לו שמן אחר הוא משום דס"ל דלא שרינן מטעם מלל"ן אלא מדוחק דלא מצינו זה בשום מקום כמ"ש הרב שבשו"ת טל אורות הנז"ל (בס"ק ב') ומה גם דלע"ד מסתמיות דברי הירוש' בפ"ח דשבת ה"א יוצאין ביין של שביעית (הבאתיו לקמן אות פ"ה ס"ק מ"ז) מתבאר דמטעם דמלל"ן שרי לכתחלה ושלא מדוחק מדלא אמרו שם אם אין לו יין אחר וכו' וא"כ מ"ש בשמן שריפה אם אין לו שמן עכ"ל שהוא מטעם אחר וק"ל:
ד
וראיתי להרב לשון למודים בחיו"ד סי' ד' (דף ו' ע"א) שהביא תשובת שער אפרים שנשאל בחמאה שבישלו בקדרה של בשר אם מותר להדליק נ"ח משום דמלל"ן וכתב בשמו דמסקנתו לאסור ומני"ר שקו"ט בדבריו ונראה דעתו לאסור משום כתותי מכתת שיעוריה וכתב שם (בע"ד) דאין להק' ע"ז מדאמרי' בש"ס ד' כ"א ע"ב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בחנוכה והרי שמן שריפה אחד מהשמנים שאינם מדליקים בהם בשבת וקאמר דמדליקין בחנוכה אף עפ"י שהתרומה טמאה לשרפה קאי ומיכתת שיעוריה די"ל דשמן שרפה אינה בכלל היתר זה והכריח הדבר שכן הוא דש"ש אעפ"י שמותר בהנאה דשרי להסיקו תחת תבשילו מ"מ למצות חנוכה שיעורא בעינן וכיון דלשרפה קאי מכתת שיעוריה אתוד"ק עי"ש ופליאה בעיני דנראה דנעלם ממנו דברי הירושלמי ופסק הרמב"ם הנ"ל דמותר להדליק נ"ח בשמן שרפה כשאין לו שמן חולין ואם איתא דבש"ש שייך לומר כתותי מכתת שעוריה אף שמותר ליהנות בו להסיקו תחת תבשילו א"כ היכי שרינן ליה כשאין לו שמן חולין דכיון דמיכתת שיעוריה א"כ אין בהדלקה זו שום מצוה ומה הועיל בה וכ"כ הרב מראה הפנים ע"ד הירושלמי הנ"ל דאין לומר דמיירי בכהן וקח מבעיא ליה משום דכתותי מכתת שיעוריה דכיון דמותר להסיקו תחת תבשילו לא שייך לומר דכתותי וכו' ולא שייך הבעיא כלל עי"ש דלא כמ"ש הרב לשון למודים דאף דשרי להסיקו תחת תבשילו לא שרי להדליק בו נ"ח משום דכתותי מ"ש. ונלע"ד דגם מאי דפשיט הירושלמי דשרי כשאין לו שמן אחר לא אתא שפיר אי נימא דשייך בכה"ג כתותי מכתת שיעורא דא"כ גם כשאין לו שמן אחר לא היה לנו להתיר דאטו בכל דבר שאמרו דאין יוצאין בו משום דמיכתת שיעוריה מי שרינן לכתחלה כשאין לו אחר או בדיעבד הרי בשופר ולולב של ע"ז אמרינן דלא יצא י"ח משום דמכתת שיעוריה וכן בכמה דברים כמ"ש בל"ל שם ולא מצינו שהתירו לכתחלה בשעת הדחק כשאין לו אחר וצריך להתיישב במה שרשמתי לעיל במערכת הכ"ף אות צ"ה עי"ש ובקונטריס אסיפת דינים במערכת חנוכה אות ד' כתבתי ג"כ ע"ד הרב ל"ל עי"ש:
ה
נחזור לדאתן עלה דנראה מדברי הרבנים הנז"ל דכי אמרי' מצות לל"ן היינו להתיר לכתחלה וכן מתבאר דעת הרב גט פשוט ברסי' קכ"ד שהביא שם מחלוקת הפוס' אם מותר לכתוב לכתחלה גט על איסורי הנאה וכתב בשם הרב ב"ח דנראה עיקר דמותר לכתחלה משום שאין כונתו ליהנות מהאיסור וכו' וכתב ע"ז וז"ל ולי היה נראה דאין צריך לזה דהא קי"ל מצות לל"ן וגירושין מ"ע היא מיהו יראה דהא ניחא אם מגרשה משום שמצא בה ערות דבר אבל אם מגרשה משום שהקדיחה תבשילו או מצא אחרת נאה הימנה מאי איכא למימר הא קמיתהני מאיסורי הנאה וכו' עכ"ל הרי מפורש דס"ל דבגירושין דאיכא מצוה יש להתיר לכתחלה באיסורי הנאה מטעמא דמצות לל"ן ש"מ דמהני האי טעמא ללכתחלה וכ"כ הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות תל"א בדעת הרב גט פשוט והרב קרבן אליצור בד' ח"ן ע"ב הביא מ"ש הרב ג"פ דמשום דמצות לל"ן מותר לכתחלה וגם מה שכתב דהתינח כשמגרשה משום ערות דבר וכו' וכתב ע"ז דאי משום הא לא אריא דמ"מ נתינת הגט מצוה היא דאם ה' לא ציוה וכתב לה ספר כריתות וכו' היה משלחה מביתו ופוטרה בלא כלום וא"כ כתיבת הגט מצוה היא וכיון דמצות לל"ן אין זה נהנה וברור עכ"ל נראה ג"כ דמודה לו דאין לאסור לכתחלה כיון דמלל"ן וכדעת הרב כנה"ג שהביא הרב המגיה למשל"מ פ"ה מהל' אישות (הנז"ל בריש אות זו) אלא דראיתי שם בד' ס"א ע"ג שהביא מ"ש הרב המגיה הנז"ל וכתב ע"ד וז"ל ואין מובן לדבריו דלא מצינו דחולק הרכנה"ג אלא במה שרצה לומר מוהר"ם די בוטון דמ"ש הרמב"ם מכסין בעפר עיר הנדחת הוי בדיעבד ע"ז חלק עליו דמהסוגיא לפי מה שפסק הרמב"ם כרבא משמע דלא כמ"ש כלומר דמוהר"ם ס"ל דלהרמב"ם כל המצות שוות דדוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא ואפי' במצות כיסוי ואילו הרב כנה"ג ס"ל דשאני כיסוי יעי"ש אבל מודה. בשאר מצות לדעת מוהר"ם ואחים ולא יתפרדו והוא ברור עכ"ל מתבאר מדבריו דגם הרב כנה"ג ס"ל דטעמא דמלל"ן לא מהני אלא לדיעבד זולת בעפר עיר הנידחת וכבר כתבתי דאין מצוי אצלי ס' כנה"ג הנ"ל ורואה אני להרב המגיה בס' משק ביתי סי' שכ"ד בד' קס"ב ע"ב שכתב דהא דמלל"ן אי מהני ללכתחלה הוא מחלוקת מוהר"ם די בוטון והכנה"ג והביא דהרב ארעא דישראל הכריח מדין דמכסין בעפר עיר הנדחת דמהני ללכתחלה וכו' עי"ש ולפי דברי הרב קרבן אליצור בטלה מחלוקת דגם הכנה"ג מודה דדוקא בדיעבד וגם אין ראיה ממה דמכסין בעפר עה"ן כנז"ל ומי שנמצא בידו ספרים הנ"ל יראה איזה יכשר:
ו
ומכל מקום אף אם הרב כנה"ג מודה להרב מוהר"מ אין הכל מודים בזה וכמו שכתבתי דמתבאר דעת הרבנים הנז"ל דמשום דמלל"ן מהני אפילו לכתחלה וכן כתב בפשיטות הרב שער המלך בפ"ח מהל' לולב ה"א תוד"ה ודע עוד (בד' מ"ה סוע"ד מדפוס חדש) דבענין השייך לומר בו מצות לל"ן אפילו לכתחלה מותר דכיון דהנאת המצוה לא חשיבא הנאה כי לא ניתנו אלא לעול על צואריהם יש להתיר נמי לכתחלה. וכ"כ עוד שם בסמוך (בד' מ"ו רע"א) דמ"ש הכל בו דהמודר הנאה משופר אדם אחר תוקע לו אבל הוא לא יתקע משום דנהנה בתקיעתו למד זה ממ"ש בש"ס אחד זה ואחד זה יצא מ"ט מצלל"ן דמשמע דוקא דיעבד ומאי שנא ממודר הנאה בשופר דמותר לתקוע לכתחלה משום דמלל"ן וכן בכיסוי בעפר עיר הנדחת (וציין דברי הרבנים מוהר"ם ד"ב וכנה"ג בסי' כ"ח ולכן ס"ל דמודר משופר אינו מותר אלא שאחר יתקע לו ולא הוא עצמו משום שנהנה גופו וכו' עי"ש ובד"ה ואחר (ד' מ"ו ע"ב) רצה להכריח דגם לכתחלה שרי ממ"ש התוס' במעילה ד' י"ג ע"ב דמאי דתנן ראב"ץ אומר נוהגים היו הזקנים שהיו נותנין הערבה בלולביהן היינו דקסבר מצות לל"ן הרי שהיו נוהגין כן לכתחלה שלא כדעת מהר"ם די בוטון ודחה זה דשאני ההיא משום דליכא אלא איסורא דרבנן וכלומר דבאיסור דרבנן גם מוהר"ם מודה דשרי לכתחלה ועיין לקמן ס"ק י"ב:
ז
ובאמת דלשון הש"ס והפוס' המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו וכו' משמע ודאי דלכתחלה הוא דשרי וכתב רש"י דהוא מטעם דמלל"ן וכתב ה"ה שם דהשמיט הא דמודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו משום דאתי מכ"ש עי"ש והרב שעה"מ בפ"א מהלכות שופר הביא מ"ש הרשב"א בחי' לנדרים ד' ט"ו ע"ב גבי האומר קונם הנאת תשמישך עלי דמאי דלא שרינן מטעמא דמלל"ן דהא איכא מצות פו"ר י"ל דאינו מחוייב להקים זרע מזו דוקא דהא אפשר לו באשה אחרת עכ"ל והק' ע"ד דמאי שנא ממודר הנאה מחברו אע"ג דאפשר לו לשמוע מאיש אחר מטעם דמלל"ן וע"ז כ' לדעת הרשב"א דטעמא דמודר הנאה מחברו וכו' לאו משום מלל"ן אלא משום דאין דעת הנודר על דבר מצוה עי"ש אך לדעת רש"י והרמב"ם דהוא משום דמלל"ן א"כ מוכח ודאי דכי שרינן מטעמא דמלל"ן היינו אפילו לכתחלה דכן הוא משמעות לשון מותר ומהא ודאי קשה על הרב מוהר"ם די בוטון דס"ל דלא אמרו מלל"ן אלא להתיר בדיעבד דוקא ולפי מ"ש בשמו הרב קרבן אליצור מתבאר שכתב כן בדרך כלל בדעת הרמב"ם דטעמא דמלל"ן לא מהני אלא לדיעבד ומדברי הרמב"ם הללו מתבאר יפה דשרי לכתחלה נמי ותימה על השער המלך ז"ל שלא העיר עליו מזה ובאמת כן ראיתי בס' משק ביתי סי שכ"ד ד' קס"ב ע"ב שכתב שהרב עושה שלום הקשה כן על הרב מוהרמד"ב הנ"ל אלא שכתב דפלוגתא היא בעלמא בין רש"י ותוס' במשמעות לשון מותר אם הוא לכתחלה או דוקא דיעבד דלרש"י הוא דיעבד ולהתוס' הוא לכתחלה וא"כ לסברת רש"י לק"מ על מוהרמד"ב אמנם לסברת התוס' קשיא עכ"ד ושם הביא גוף דברי הרב מוהר"ם די בוטון ומבואר דס"ל דמשמעות לשון מותר שבדברי הרמב"ם בדין כיסוי בעפר עיר הנדחת הוא לכתחלה עי"ש והנה מ"ש הרב עו"ש בשם רש"י ותוס' הוא בפ"ק דכתובות אמנם נעלם ממנו דברי מרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכה זו אות י"ו שהביא מ"ש הרב כנה"ג בכללים נפרדים אות י"ב כי גמר חסיד ממ"ש רש"י בכתובות ד' ג' ע"ב (אמ"ש בשם התוס' נהגו הכא מותר) דלשון מותר משמע דוקא דיעבד וכתב ע"ד ולי מעולם לא נתכוון רש"י ושום אחד מהמפרשים כאשר יראה הרואה בדברי רש"י ובשט"מ שם ומ"ש רש"י דל"ג לכתחלה היינו לאפוקי דנהגו לאו דיעבד והרא"ש והר"ן ריש מס' חולין כתבו דמותר לכתחלה משמע עכ"ל וכבר כתבתי בענין זה בס"ד לקמן אות ק"ב לך נא ראה ועיניך תחזינה דבמאי דאמור רבנן המודר הנאה וכו' מותר וכו' רחוק להעמיס דר"ל בדיעבד ולכן מה שתלה קושייתו לסברת התוס' דוקא אין דבריו מוחוורים לקוע"ד ואחר שבדברי הרב מוהר"מ מבואר דמשמע ליה לשון מותר שבדברי הרמב"ם דר"ל לכתחלה א"כ ודאי לדידיה הא דשופר נמי הוא לכתחלה וקשה עליו דהרי א"כ מצינו דמטעם מלל"ן מותר לכתחלה:
ח
וכן מתבאר לענ"ד מדברי הר"ן דכי אמרינן מלל"ן היינו להתיר לכתחלה דבפ"ב דנדרים ד' ט"ו סוע"ב דאוקימנא ההיא דאומר לאשה קונם שאני משמשך ה"ז בבל יחל דהוא באומר הנאת תשמישך עלי כתב ע"ז הר"ן וז"ל וא"ת וכי אמר הנאת תשמישך עלי אמאי מיתסר והא מצות לל"ן וי"ל דכי אמרי' מצות לל"ן ה"מ לומר שאין קיום המצוה חשוב הנאה אבל מ"מ אי מהני גופיה בהדי דמקיים המצוה הנאה מיקריא ומשו"ה אמרי' הנודר הנאה מן המעיין טובל בו בימות הגשמים אבל לא במה"ח עכ"ל הרי מפורש דאי לאו דאיכא הנאת הגוף בהדי המצוה ובכה"ג דלא מהני הא דמלל"ן הוה אמרי' דבאומר הנאת תשמישך עלי הרי זה מותר לשמש משום דמלל"ן וכ"כ בקושיתו אמאי מיתסר וכו' א"כ מוכח דלכתחלה יש להתיר בענין ששייך בו לומר מלל"ן:
ט
ומצאתי להרב אבני מילואים סי' כ"ח סק"ס שהביא דברי הרשב"א בחי' לנדרים הנ"ל (דמאי דלא שרינן באומר קונם הנאת תשמישך עלי מטעם דמלל"ן הוא משום דאפשר באחרת) וגם מ"ש הרב שער המל' בדעת הרשב"א דטעמא דמודר הנאה מחברו תוקע לו וכו' לאו משום דמלל"ן אלא משום דאין דעת הנודר לדבר מצוה והקשה ע"ז דהא בכמה דוכתי בש"ס משמע דאמרי' טעמא דמלל"ן אף באפשר באחר כמ"ש מכסין בעפר עיר הנדחת משום דמצות לאו ליהנות ניתנו או בלולב דאיסור הנאה או בהא דאמרו מערבין בבית הקברות משום דמלל"ן אע"ג דאפשר שלא ע"י איסורי הנאה או בחליצת סנדל של ע"ז וכיוצא טובא דאפשר באחר וכתב (בד"ה ולכן נראה) דודאי היכא דליכא הנאת גופו בהדי מצוה אע"ג דאפשר ע"י אחר כיון שאין בו משום איסור הנאה ודאי מותר אפילו לכתחלה כיון שאין לו שום הנאה רק הנאת מצוה ומלל"ן אלא היכא דאיכא הנאת גופו בהדי מצוה כהא דתשמיש ואגב מצותו אנו מתירין הנאת גופו בזה כיון דאפשר לעשות באחר המצוה הזאת אינו מותר בהנאת גופו ופי' בזה מ"ש בר"פ כל שעה ולא יסיק בו תנור וכירים פשיטא סד"א הואיל ואין ביעור חמץ אלא שריפה ליתהני מיניה בהדי שריפתו קמ"ל והיינו מה"ט משום דאפשר לו בלא הנאת גופו לא שרינן משום מלל"ן אתוד"ק עי"ש הרי דפשיטא ליה דכי ליכא הנאת הגוף כי שרינן מטעמא דמלל"ן הוא אפילו לכתחלה וגם כי אפשר ע"י אחר נמי:
י
וכן נראה דעת מרן מוהריט"א בס' נאות יעקב בקונטריס גט מקושר סי' ב' קרוב לסופו שאחר שהוכיח מסוגיא דנדרים ד' מ"ז (בבעיא דאוסר פירותיו על חברו מהו בחליפהן) דלכתחלה אסור לקדש אשה בחליפי איסורי הנאה מפני שנהנה באותן הקידושין הוקשה לו ע"ד רש"י ביבמות ד' ק"ג סוע"ב (במאי דאמרי' הלכתא חלצה בסנדל המוסגר וכו' ובשל ע"ז חליצתה כשרה) ואי משום איסורי הנאה מלל"ן ע"כ דמוכח דס"ל דאע"ג דבחליצה נתרת לעלמא כיון דמה שאינה מותרת לעלמא הוא משום דאגידא ליבם אין זה הנאה רק קיום המצוה ומלל"ן וכ"כ הרשב"א שם כדעת רש"י וסיים ואי משום שנהנית שמותרת לעלמא מ"מ עיכובא משום מצוה דרמיה עליה הוא ומצוה לאו הנאה היא עכ"ל ואם כדבריהם בחליפי איסורי הנאה נמי יקדש לכתחלה מטעמא דמצות לל"ן אתד"ק והצ"ת ואי הוה ס"ל דטעמא דמלל"ן לא מהני אלא לדיעבד מאי ק"ל ע"ד רש"י והרשב"א הלא מההיא דנדרים לא למדנו אלא דלכתחלה לא יקדש בחליפי איסורי הנאה ובלכתחלה לא מהני הא דמלל"ן אלא ודאי דס"ל דגם לכתחלה מהני:
יא
שוב ראיתי להרב המגיה במשל"מ פ"ה מהל' איסורי מזבח דין ט' שעמ"ש הרב המחבר (דמאי דפשיטא ליה להרמב"ם דאין מביאין מנחות ונסכים מערלה וכלאי הכרם הוא משום שאסורים בהנאה והוא נהנה בהבאתם והוי מצוה הב"ב אך התוס' בחולין ד' ק"מ ע"א כתבו דבקרבנות לא שייך הנאה דמלל"ן עכ"ל) כתב מכאן יש להוכיח אותה החקירה שרשמתי בפ"ה מהל' אישות ה"א ד"ה ודע עכ"ל נראה דהוקשה לו דמה יענה הרמב"ם למ"ש התוס' דאין בהבאת הקרבנות משום נהנה דמלל"ן וניחא ליה דהרמב"ם ס"ל אע"ג דמלל"ן מ"מ לכתחלה אסור ולפי מה שמתבאר מדברי התוספות שם דמטעם דמלל"ן מותרות ומשמע דמתרות לכתחלה א"כ נמצינו למדים דדבר זה הוא מחלוקת בין הרמב"ם והתוס' דלהרמב"ם אע"ג דמלל"ן מ"מ אסור לכתחלה ולהתוס' מותר לכתחלה מטעם דמלל"ן וכ"כ הרב מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה מ"ת א"ח סי' קל"ד (ד"ה עכ"פ דכונת הרב המגיה לומר דהרמב"ם ס"ל דלא שרינן לכתחלה משום טעמא דמלל"ן עי"ש אלא דלענ"ד קשה לייחס כן בדעת הרמב"ם לפי מה שכתבתי למעלה דמוכח מדברי הרמב"ם דלכתחלה נמי שפיר דמי וצ"ע ועיין בשו"ת חת"ס א"ח סי' ק"פ הבאתי תוד"ק לקמן אות פ"ו ס"ק ט' (הוא בקונטרס זה סי' מ"ח):
יב
ועוד נראה לכאורה להכריח דמטעמא דמלל"ן מותר לכתחלה ממ"ש ראבי"ה הובא במרדכי ואגודה בפ"ק דסוכה ה"ד הר' ב"ח בסוס"י תרכ"ו בדין סכך פסול דתנן דאם עירבן וביטלן ברוב כשר שהק' דהא קי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה ותי' בתי' שני דהא דאין מבטלין הוא מדרבנן כדי שלא יהנה וה"מ במקום שנהנה לאכול או להחם אבל מצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל והביאוהו רבנים ט"ז ומג"א ברס"י תרכ"ו עי"ש והרב נהר שלום בסי' תמ"ז ס"ד ייחס להרשב"א שסובר כן עי"ש והרב פתח הדביר ח"ג סי' ש"ב אות ט' יישב בזה מה שנהגו בשבת לשפוך מים. ע"ג מי רגלים שבקרקע כדי לבטלם להתיר ללמוד ולהתפלל כנגדם משום דכיון דאין לו הנאה אלא הנאת המצוה ומלל"ן שפיר דמי עי"ש גם הרב מוהרש"ק בשו"ת חכמת שלמה (הנספח לס' הר המור) בסוס"י ט' נשתמש בכלל זה לגבי תיקון ס"ת ע"י בטול דמשום מצוה שרי לבטל משום דמלל"ן עי"ש נדונו וכן הביאו כלל זה בשו"ת בן יאודה סי' צ"ט ושואל ומשיב מהדורא ג' ח"ג סי' קס"ו עי"ש הרי דמותר לבטל לכתחלה מטעמא דמלל"ן ש"מ דהאי טעמא מהני להתיר אפילו לכתחלה וכן יש להוכיח מדברי המרדכי בעירובין פ"ג רמז תקי"ד ורבינו שמשון השיב ישראל שהביאו לו נכרי לולב ואתרוג ביו"ט חוץ לתחום לאו מוקצה הוא דהא חזי לישראל אחר וכו' וכיון שכן שרי לצאת בו נמי דלא מצינו שאסרו חכמים הבא מחוץ לתחום אלא אכילה או הנאה ומצות לאו לה"ן עכ"ל ומשמעות הלשון הוא דמותר לצאת בו לכתחלה מטעם זה דמלל"ן ומבואר בטור וב"י סי' תרמ"ה שכן דעת הרשב"א והג"א ומרדכי ורבינו ירוחם עיין בשלחן גבוה שם:
אך יש לדחות עפ"י מה שמתבאר מדברי הרב שעה"מ שהבאתי למעלה (בס"ק וא"ו) דדוקא לגבי איסור תורה הוא דאיכא מ"ד דטעמא דמלל"ן לא מהני לכתחלה וא"כ כיון דס"ל להמרדכי דהא דאין מבטלין איסור הוא מדרבנן משו"ה ס"ל דמותר לכתחלה לגבי מצוה משום דמלל"ן אבל אם היה איסור הביטול מדאוריתא לא היינו מתירים לכתחלה מטעמא דמלל"ן דלא אמרי' כן אלא לענין דיעבד וכן מההיא דנכרי שהביא לולב ביו"ט אין הכרח מה"ט גופא כיון שאינו אלא איסור דרבנן:
יג
המורם מכל האמור בענין דבמחלוקת הוא שנוי אם כשאמרו להתיר איסור הנאה במידי דמצוה מטעמא דמלל"ן הוא אפילו לכתחלה או דוקא בדיעבד ויותר ניראית סברת האומרים דגם לכתחלה שפיר דמי במצות שאין בהם הנאת הגוף כלולב וכיסוי הדם וכיוצא ואף אם אפשר לעשות המצוה בלא האיסור הנאה שרי לדעת הרב אבני מילואים הנ"ל ואם האיסור הוא מדרבנן כי ההיא דנותנים הערבה בלולביהן שרי לכתחלה לכ"ע כמ"ש הרב שעה"מ הנז"ל (בד"ה ומ"מ) לדעת הרב מהור"ם די בוטון והרב פרמ"ג בא"ח סי' ל"ב ס"ק ז"ך (במ"ז ד"ה נסתפקתי) ס"ל ג"כ דמותר לכתחלה שהרי כתב וז"ל ואיסורי הנאה אפילו לכתחלה מלל"ן ואפילו מאן דפליג בגט ואוסר לכתחלה הכא מודה עכ"ל גם אחר זמ"ר ראיתי להרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם ח"ב סי' י"ד שהאריך בכלל זה ועם כי לא פניתי לעיין בדב"ק אגב ריהטאי אשור ברהטים כי מתאמץ בכל כחו להוכיח במישור דמהני גם לכתחלה ומתפלא על הסוברים דהיינו דוקא בדיעבד עי"ש דב"ק:
יד
ודע דכל השקו"ט שבדברי הרבנים הנז"ל אי שרי לכתחלה מטעמא דמלל"ן הוא באיסורי הנאה שאין בהם משום מאיס לגבוה אבל באיסורי אשרה ועבודה זרה דמאיסי לגבוה עיין בשו"ת נודע ביהודה מ"ת א"ח סי' קל"ג (ד"ה והנה) שכתב כל עיקר שאלה זו לענין דיעבד דלכתחלה ודאי אסור דלא גרע משופר של אשרה דלא יתקע בו לכתחלה אף שאינו של ישראל משום דמאיס לגבוה עי"ש אך מדברי הרב המאירי שהביא הרב שער המלך בהלכות לולב הנ"ל מתבאר יפה דכל ששייך לומר בו מצות לל"ן מותר אפילו בשל אשרה ולא אסרינן משום מאיס לגבוה שהרי כתב שכיון שאינה נהנה אלא בשעת המצוה אמרינן מלל"ן ומותר לסכך בעצי אשרה וכו' עי"ש ובבית השואבה בדינים השייכים לדפנות הסוכה אות ה' ובערך השלחן סי' תרכ"ט וצריך לחלק בין שופר דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי לשאר מצות וצ"ע בדברי התוס' בחולין ד' ק"מ ע"א דנראה מטעמא דמלל"ן מותרות (צפורי עיר הנדחת) להקרבה לכתחלה ולמה לא יהא אסור משום מאיס לגבוה ואם נאמר דהא דמאיס לגבוה הוא רק מדרבנן ניחא דהתוס' מיירו לדין תורה כיעי"ש וצריך להתיישב במה שרשמתי לקמן באות ר"ט בענין זה: