שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן כד
(מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ל"ח).
כל הנקברין אפרן אסור והנשרפין אפרן מותר תמורה ל"ד ע"א ופשט דברי התוס' שם דף ל"ג ד"ה הנשרפין וכו' הוא דמדאורייתא אסורין אולם עיין לה"ה זרע אמת יו"ד סי' מ"ב ד"ה יצא לנו מזה שפלפל בחכמה מאד להוכיח דאינו אלא מדרבנן הן מצד כמה הוכחות בגוף הדין והן משום דהוי שלא כדרך הנאתן דקי"ל בכל האיסורין דמאי דאסורין שלא כדרך הנאתן הוא רק מדרבנן. ועם כי יש סוברים דשלא כדה"נ אסור מן התורה מ"מ מתבאר ממה שרשמתי באות כ"ב דהעיקר כהסוברים דאינו אלא מדרבנן. גם בכרתי ופלתי סי' פ"ז סק"ד הכריח דהא דאפר הנקברין אסור הוא מדרבנן למפרש מאיסורא אבל מן התורה מותר אם נפסד כ"כ. וראיתי לידידי הגאון מוהר"י ע"ל יצ"ו בספר דרכי הוראה בח"ב דף ל"ז ע"ג ד"ה ובהכי שתמה על הכו"פ ממ"ש הרמב"ם בפיה"מ סוף תמורה ודבר זה קבלה והיינו הלל"מ ולי ההדיוט תמיה על תמיהתו אנא מצא בדברי הרמב"ם שכתב על פרט זה שהוא הלכה דהרואה יראה דלא כ"כ אלא אעיקרא דדינא דטעונים קבורה ע"ז כתב הקבלה בידינו לקבור אותם עי"ש אמתניתין דואלו הן הנקברים אבל בדין דהנקברים אפרן אסור לא מיירי כלל כי אין דבר זה שנוי במשנה אלא דבש"ס אמרי' הכי למיהב טעמא אמתני' דתני כל הנקברין לא ישרפו וכו' כיעי"ש וגם בקבורה עצמה עם היות שמשמעות לשון הרמב"ם בפיה"מ הנ"ל אינו דהוא מדרבנן מ"מ כבר רשמתי במערכת האל"ף אות ש"ה סברי דרבנן בתראי סברי דהוא מדרבנן והשבילי דור שרשמתי שם אחר שהביא מ"ש הרמב"ם הנ"ל סיים וז"ל וכ"כ מקור חיים סי' תל"א דקבורה באיסורי הנאה רק מדרבנן מחשש תקלה עכ"ל מבואר דהבין דמ"ש הרמב"ם קבלה לא הלמ"מ אלא דלענ"ד קשה לפרש כן בדברי הרמב"ם דמשמעות לשון קבלה הוא דוקא קבלה ממשה רבינו ועיין למרן כ"מ בפ"א מהלכות אישות ה"ו שהוקשה לו עמ"ש הרמב"ם ויש נשים אחרות שאסורות מפי הקבלה וכו' דכיון דאינן אלא מדרבנן אין שייך לומר בהן לשון קבלה ועי"ש להרב לח"מ וצריך להתיישב במה שציין הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות מ' עי"ש ועכ"פ אין לנו שום משמעות דהרמב"ם כתב כן אדנקברים אפרן אסור כאמור. ומה שדחה דברי הכו"פ עפ"י דברי התוס' בתמורה דף ל"ג סוף ע"ב אתה תחזה בשו"ת זרע אמת הנ"ל שהאריך להוכיח דאין כוונתם לומר דאסור מן התורה אלא מדרבנן הוא דאסור דהוי כדבר שלא נעשתה מצותו:
ואפר הנשרפין דמותר כ' הפרמ"ג בסי' פ"ד במ"ז ס"ק כ"ג אמנם מ"ש המ"י עוד ראיה מסוף תמורה כל הנשרפין אפרן מותר אין ראיה דהתם באיסורי הנאה דאפרן מותר בהנאה לא לענין אכילה ועמ"ש בק"ג ואפשר דכ"ש אכילה עכ"ל הנה ס' מ"י אמצ"א לראות דב"ק כי לפום ריהטא איני מבין מה הוסיף המ"י ע"ד המרדכי (שהביא הפרמ"ג שם) שכ' שרץ שרוף מותר דכל הנשרפין אפרן מותר ומיהו אדם בריא יזהר ע"כ הרי דכל חיליה דהמרדכי הוא מהא דכל הנשרפין אפרן מותר ומה שדחה דברי המ"י אך חילק בין הנאה לאכילה לא אדע מה לו כי יזעק על המ"י ולא על המרדכי ומ"ש ואפשר דכ"ש אכילה משמע דר"ל דאם בהנאה מותר כ"ש באכילה איני מבין מה קולא באכילה מהנאה ובכל דוכתא פשוט לאסור באכילה טפי מבהנאה וצ"ע וראיתי בס' דרכי הוראה הנ"ל יצ"ו בח"ב דף ז"ל ע"ג ד"ה והפרמ"ג וכו' שתמה על הפרמ"ג דבשלמא הנאה משכחת לה בנשרפין ואצטריך למיתני דמותרין דאפשר למכור האפר אבל באכילה שהוא עפרא בעלמא ואין לו שום הנאה של כלום פשיטא דמותר ונ"ל דאפילו בנקברין דאפרן אסור היינו בהנאה משום דלא אתעביד מצותו אבל באכילה גם שם אפרן מותר הואיל ואין לו בהם שום הנאה ואיסור אכילה לית ביה כלל דלא עדיף מקיבת נבילה שנתייבשה כעץ בסס"י פ"ז דמותרת עכ"ל הנה אסברה לן לחלק בזה בין הנאה לאכילה ואולי לכך נתכון הגאון פרמ"ג שכ' דאפשר כ"ש אכילה. ולפי דבריו דכולה מתני' דתמורה בהנאה מיירי אבל באכילה אפילו הנקברין שרי אף אנו נאמר דמאי דתנן חוץ מעצי אשרה דאסורין היינו דוקא בהנאה אבל באכילה שרי והמעיין בתשו' הריב"ש בסי' הר"ן בפסק דאגוה ארדיינטי ישר יחזה מפשטיות דבריו דמשמע ליה דחוץ מעצי אשרה ר"ל דאסור אפרן באכילה וא"כ ה"ה לדידיה הא דנקברין אפרן אסור ר"ל באכילה כנלע"ד: