שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן כג
(מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ל"ז).
כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כתב הרב ארעא דרבנן באות ד' ש' דהרב בני יעקב נסתפק אם נאמר כלל זה במידי דרבנן ולא איפשיטא ליה ומני"ר כתב על זה דבכל הסוגייאות שהוזכר כל זה לא נאמר אלא במידי דאורייתא לענין נדרים בנדרים דף ע"ג ולחליצה ביבמות דף ק"ד לטבילה בקידושין דף כ"ה ולביכורים במכות דף י"ח ושכן הסכים הרב בנימין זאב סי' ס"ב דלא אמרינן כלל זה לעכב אלא במידי דאורייתא לא בדרבנן שוב כתב דהרא"ם בתוספותיו למגילה כתב דאף בדרבנן אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו וציין לעיין בדברי מרן הב"י א"ח סי' נ"ה (דף מ"ז ע"ב שיטה כ"ב) והנה ממאי דכייל בהדי סוגייאות הנאמרות בדאורייתא ההיא דקידושין ד' כ"ה ע"א דאמרינן מעשה בשפחה של בית רבי שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה טבילה אחרת דאף דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא בו מים בעינן וכדר' זירא וכו' הבין מזה הרב מקנה אברהם סי' קס"ה דף כ"ח ע"א דס"ל דמאי דבעינן בטבילה ו ש ש שיהא ראוי לבא בו מים הוא מדאורייתא ולזה הביא מ"ש בחי הרמב"ן לקידושין בס' אוריין תליתאי ד' י"א ע"ג וזה לשונו איכא למידק מנ"ל כלל דבעינן ראוי לבא בו מים ויש מפרשים ראוי לבא בו מים בעינן מדרבנן שאעפ"י שלא הצריכו שיבאו בו מים הצריכו שיהא ראוי לכך כשם שמצינו בתורה שהחמיר ראוי לבילה וכו' תקון רבנן כעין דאורייתא ואפשר דהואיל ומצינו לענין טומאה שהוא גלוי אף לענין טבילה הוא שצריך שיהא ראוי שיבא בו מים עכ"ל נמצא לדעת הי"מ נ"ז בגמרא גם בדרבנן אמרינן כל הראוי וכו' וכדעת הרא"ם עכ"ד הרב מקנה אברהם והנה לפי שיטתו בכונת הרב ארעא דרבנן היה לו לתמוה עליו דבמערכת חי"ת אות רכ"ו כתב הרב ארעא דרבנן עצמו וז"ל ודע דכתב הריטב"א בפ"ב דקידושי דהא דבעינן בטבילה דבית הסתרים ראוים שיבואו בהם מים א שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו חומרא דרבנן בעלמא דכיון דלענין טומאה מן התורה דינו כגלוי שויינהו רבנן לענין טהרה נמי כגלוי עכ"ל ואחר שכבר ראה דברי הריטב"א שענין זה הוא מדרבנן איך פה קדוש יאמר דבכל הסוגיאות לא נאמר זה אלא במידי דדאוריי' ומביא וקורא ההיא דקידושין והלא לפי דברי הריטב"א אינו אלא מדרבנן (עיין מה שרשמתי בזה במערכת החי"ת אות צ"ו) גם מה שנראה מדברי הרב מקנה אברהם דרק להיש מפרשים הוא דהוי מדרבנן (לא כן לדברי הרמב"ן שכתב ואפשר דהואיל ומצינו וכו') אין נראה כן לענ"ד אלא גם למ"ש דהואיל ומצינו וכו' אינו אלא מדרבנן כמבואר בדברי הריטב"א הנ"ל וא"כ יקשה על הרב ארעא דרבנן מדברי הכל:
אך לענ"ד נראה דכונת הרב ארעא דרבנן היא דבעניינים שהם של תורה הוא שמצינו שנשתמשו בש"ס בכלל זה (אם מדאורייתא או מדרבנן) וטבילה כיון שהוא מצוה מן התורה איתיה להאי כללא דרבי זירא דאם אינו ראוי לבילה בילה מעכבתו אבל גם הוא מודה דמאי דבעינן שיהא ראוי לבא בו מים הוא רק מדרבנן וכמ"ש הרמב"ן והריטב"א וא"כ אין מזה הכרח דבעניינים דרבנן ג"כ אמרי' להאי כללא ולכן הוכרח להביא מדברי הרא"ם וממ"ש מרן בב"י בסי' נ"ה דנראה דגם בעניינים דרבנן במקרא מגילה וצירוף עשרה לקדיש וכיוצא נשתמשו בכלל זה. והרב החסיד בס' מנחה טהורה בד' ל"ג ע"ד עמד בחקירה זו אם נאמר הא דר' זירא גם במידי דרבנן או דוקא במידי דאורייתא ורצה לפשוט ספקו ממ"ש הרשב"א בחידושי לקידושין בשם יש מפרשים דמ"ש בש"ס ראוי לביאת מים בעינן הוא מדרבנן וכו' (וכמו שהוכיח הרב מקנה אברהם מדברי הרמב"ן הנ"ל) ודחה לזה דדוקא היכא דאשכחן בהדיא בש"ס דאמרו כן אית לן למימר דכך היתה תקנתם. אבל מסתמא בכל מידי דרבנן אמרינן דלא אמרו אלא למצוה ולא לעכב באינו ראוי ודבריו נכונים. והביא עוד לפשוט ספק זה ממ"ש הרא"ש (בשם גאון) בפרק מצות חליצה סי' ז' שנשתמש בכלל זה גבי דחיסת רגל בחליצה אע"ג דמוכח מדברי הרא"ש שם דהא דדחיסה לכרעיה אינו אלא מדרבנן ושכ"כ מפורש הרב מוהרשד"ם באה"ע סי' צ"ו ועוד הוכיח כן מדברי האגור בשם מוהר"י מולן שהביא מרן הב"י בסי' נ"ה לענין צירוף לעשרה ושכן דעת הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג בהלכות מגילה (תורף דברי הרא"ם הביא הרב פתח הדביר בח"א דף ס"ג ע"כ ועיין להרבנים ב"ת וט"ז בסי' תרפ"ט) ומסיק דכ"ע סברי דהא דר"ז נאמר גם במידי דרבנן ולא מצינו חולק בזה זולת שהרב משאת בנימין סי' ס"ב (בד"ה ה"א מצד הוכחות וראיות) כתב לענין קריאת התורה דהיא מדרבנן דלא אמרינן בה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו דזה לא נאמר אלא בדאורייתא והוכיח כן מדפסקו כל הפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש וקדושה שותק ושומע כעונה אע"ג דלא הוי ראוי לענות אלמא דבדרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' ותמה עליו דנעלם ממנו דברי כל הפוסקים הנז"ל דנקטי להאי כללא גם בדרבנן וגם ראיתו יש לדחות דהא הא דאמרי' הכי היינו היכא דמצי לתקן כגון במנחה דאי אמרינן בילה מעכבת יביא בשני כלים וכן כל כיוצא בזה משא"כ הכא דאם נאמר דעניה מעכבתו א"כ אין לו לתקן ויאבד קדיש או קדושה זו דאף דיענה אח"כ קדיש או קדושה אחרת מ"מ אותו קדיש נאבד ממנו וכו' ומשו"ה לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' אתוד"ק עי"ש שלא זכר שר את דברי הרב ארעא דרבנן בזה והוא חידוש (יציין לעיין במרדכי פרק ד' אחין ולא ידעתי מה הציון הלז דהתם לא מיירי במילי דרבנן אלא גבי עדות הכתב אי מהני לשאינו אלם שנחלקו הפוסקים עיין בח"מ סי' כ"ח ואינו ענין למאי דקפסיק מר עי"ש):
ועם שאינו כדאי להשיב על דבריו נלע"ד דאין להוכיח כ"כ סברת הרב משאת בנימין דאיכא מרבוותא דקיימי בשיטתיה שהרי הרב הלק"ט בח"ב סי' רל"ט כתב דשאל מאי שנא גבי אלם שחלץ דפסולה דבעינן ראוי לבילה וגבי יושב אם אינו יכול לעמוד כשרה והשיב אפשר דועמד לאו דוקא בעמידה אלא עמידה מדרבנן ובדרבנן לא בעינן ראוי לבילה עכ"ל וה"ד הרב מקנה אברהם בסוס"י קס"ה וכן מורין דברי הרש"ל ביש"ש פי"ב דיבמות סי' ט"ו דשקו"ט ע"ד הרי"ף והרא"ש בדין דחיסת כרעיה לחליצה (שהביא הרב מנחה טהורה וכתב וז"ל ומ"מ לא נ"ל דברי הרי"ף דהיכא כתיב בקרא שינעוץ רגלו בכח על הארץ דבעי למימר אי לאו בר הכי מיפסלא (משום דכל שאינו ראוי לבילה וכו' כעי"ש) אלא עיקר כמ"ש הראב"ד וכו' עכ"ל משמע דס"ל דלא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת אלא במידי דכתיב באורייתא וכיון דלא כתיב בקרא שינעוץ רגלו לא ניחא ליה למימר דכשאינו ראוי יהא מעכב בו:
ומה שהביא ראיה מדברי האגור שהביא מרן הב"י כבר כתבתי ע"ד במקום אחר דאיכא למישדי נרגא דאם באמת מדה זו אמורה גם במידי דרבנן מה זה שכתב האגור ואעפ"י שלבי מגמגם דשמא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו ומה מקום להסתפק מאחר דכלל זה נאמר בכל מידי דרבנן. ולכן יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דגם האגור ס"ל דמדה זו לא נאמרה אלא בדאורייתא אלא דמספקא ליה אם הא דבעינן עשרה לצירוף לקדיש וקדושה הוא מדאורייתא וכדפשיטא ליה להרשב"ץ שהביא מרן חיד"א בברכ"י קל"ה אות א' בד"ה איברא) וכתב שם בשיורי ברכה שבברכ"י שכן הוא באמת דעת הרשב"ץ אף שצדד כמה צדדים בתשו' עי"ש וא"כ יש לומר בזה כל הראוי לבילה ושאינו ראוי וכו' או דאינו אלא מדרבנן וכדעת הפוסקים כן ולכן כתב דלבו מגמגם דשמא כל הראוי וכו' ועכ"פ הא חזינן דלא פשיטא ליה דאמרינן בזה כל הראוי לבילה ובלשון גמגום ושמא אמרה ואילו הרב מוהר"י מולין שהוכיח ממאי דמצרפינן לעשרה אעפ"י שמשיחין שיחת חולין דה"ה דאם אחד ישן מצטרף מוכרח דלא ס"ל לומר בזה כלליה דר' זירא א"כ י"ל דטעמו משום כיון דענין הצירוף הוא מדרבנן לא אמרינן ביה כל הראוי לבילה וכו' דאין לומר דטעמו הוא משום דלא חשיב אינו ראוי לבילה אלא כשאינו ראוי לגמרי אבל ישן מיקרי ראוי כיון שכשיקיץ יכול לענות דהרי בההיא דקידושין דף כ"ה בשפחה של בית רבי שנמצא עצם בין שיניה דאמרינן כל הראוי וכו' מוכח דאף שראוי אח"כ לא מהני וכמו שהוכיח כן הרב שער אשר וכן מתבאר מהוכחת הרב משאת בנימין כמובן אלא עכ"ל דטעמו משום דכיון דהוא ענין דרבנן לא אמרינן ביה כל הראוי וכו':
ומה שדחה ראית הרב מ"ב ממה שפסקו כל הפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש דשותק ואמר מר דהתם שאני דאין לו לתקן באופן אחר דיאבד אותו קדיש וכו' נלע"ד דאין בזה כדי שביעה דהתינח אם היו כותבים הפוסקים שחייב עכ"פ לחזור ולשמוע קדיש אחר וקדושה אחרת שלא יצא בזה ידי חובתו כיון שלא היה ראוי לענות בתפילתו אבל בדברי הפוסקים לא נזכר שיהא צריך לחזור לשמוע קדיש או קדושה ומסתמיות דבריהם משמע דע"י ששתק יוצא דזה י"ח ואם איתא דכשאינו ראוי לענות בילה מעכבתו נהי דרשאי לשתוק ולשמוע כדי שלא לאבד קדיש זה מ"מ כיון דמן הדין לא חשיב כעונה היה ראוי לחייבו לחזור לשמוע אחר תפלתו קדיש או קדושה ולענות אלא ודאי מדיצא י"ח ש"מ דשומע כעונה אף היכא דאינו יכול לענות:
ואי קשיא על הרב מ"ב הא קלע"ד דאיך הפה יכולה לדבר דכל הפוסקים פסקו דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש או קדושה ישתוק וישמע דשומע כעונה דאין האמת כן שהרי ר"ת ור"י וכמה פוסקים סברי דאינו רשאי לשתוק כמו שיראה הרואה בדברי התוס' והרא"ש והר"ן והרר"י והמרדכי וההגמ"י והאגור שציינו מרן הב"י והרמ"א בד"מ סוס"י ק"ד ובדברי מרן הב"י בסי' כ"ה (בד"ה ולא יפסיק ביניהם) בשם הרשב"א והאגור ואף שאפשר לפרש דכונתו דאף הפוסקים שאינו רשאי לשתוק כיון שכתבו הטעם משום דכיון דשומע כעונה חשיב הפסק ולא כתבו הטעם משום כיון שאינו ראוי לענות לא הוי שומע כעונה מוכח דגם הם סוברים דלא אמרינן בזה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו. הנה מלבד שאין זה במשמעות דבריו ועוד הרי הר"ן בפרק לולב הגזול כתב (אההיא דשומע כעונה שבדף ל"ח) דהחולקים על רש"י ובה"ג (שכתבו שישתוק וישמע) הביאו ראיה מההיא דאמרינן דשמע ולא ענה יצא היינו דוקא כשראוי לענות אבל אם אינו יכול לענות כגון שאינו בקי או שמתפלל ואינו רשאי להפסיק אינו יוצא בשמיעה וכו' (ודחה דבריהם עי"ש) ומוכח דנקטי כהא דר' זירא דכיון שאינו ראוי לענות עניה מעכבת בו וכתב הרב ערך השלחן בסי' ק"ד דהרד"א כתב די"א דלא אמרינן שומע כעונה אלא א"כ יכול הוא לענות וכ"כ שבה"ל בשם ר' אברהם בר' שלמה עכ"ל ודברי השבה"ל הם בערוגה ראשונה ססי' כ' וז"ל (אחר שהזכיר מחלוקת רש"י ור"ת ור"י אם העומד בתפלה ישתוק וישמע קדוש וקדושה) והראב"ש כתב היכא אמרינן שמע ולא ענה יצא במקום שיוכל לענות אבל העומד בתפלה שאינו יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמיא לדר' זירא כל הראוי לבילה וכו' עכ"ל הרי לך דכמה מרבוותא בדין העומד בתפלה ושמע קדיש או קדושה אמור רבנן בטעמא שאין לו לשתוק ולשמוע דלא מהני ליה השמיעה למיחשביה כעונה משום שאינו ראוי לענות ומדמו לה לההיא דר' זירא כל שאינו ראוי לבילה וכו' דלא כמ"ש הרב מ"ב וצ"ע:
ועוד נראה דנעלם מהרב מ"ב דברי הרא"ש בפ"ד דמס' תענית סי' מ' גבי ט"ב שחל בשבת שכתב הבה"ג דאפילו למ"ד דאם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל כל היום כולו דמשמע כל היום אין טפי לא מודה בכי האי גוונא דלא הוה מצי לאבדולי במוצאי שבת דיבדיל בליל שני והרמב"ן כתב ע"ד דאיפכא מסתברא דאפילו למ"ד דמבדיל והולך כל השבת כולה היינו דוקא היכא דהוה חזי לאבדולי במוצאי שבת אבל כשחל ט"ב במו"ש דלא מצי אז לאבדולי לא מבדיל כלל וכדר' זירא וכו' עי"ש הרי דגם בהבדלה על היין שהוא מדרבנן קאמר הרמב"ן דכיון דלא היה ראוי אז לא מצי להבדיל משום דבעינן שיהא במו"ש ראוי להבדיל וכל שאינו ראוי להבדיל לא מצי להבדיל תו דכל שאינו ראוי לבילה וכו' ולפי מה שכתב הרב מ"ב דהפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש דשותק ושומע סברי דבדרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו אתי שפיר סברת בה"ג הנ"ל דאזיל לשיטתיה גבי שמע קדיש וקדושה דס"ל דשותק ושומע כמ"ש הפוסקים בשמו ומשו"ה לא אמר בהבדלה דט"ב כסברת הרמב"ן וכן דעת הר"ן ומרן כבה"ג בין בעומד בתפלה ושמע קדיש ובין בהבדלה במוצאי ט"ב כמו שיראה הרואה ומ"מ למדנו מכל האמור דאינו פשוט לומר דבמידי דרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה דאף דהפוסקים דשותק ושומע קדיש וקדושה (בעודו מתפלל) סברי הכי כמ"ש הרב משאת בנימין מ"מ הא איכא מרבוותא דפליגי ע"ז מטעם כיון שאינו ראוי לענות לא אמרינן דשומע כעונה וכדר' זירא דכל שאינו ראוי לבילה וכו' ש"מ דנקטי האי כללא גם בדרבנן כאמור:
וכל זה לפי שיטת הרב משאת בנימין הנז"ל אמנם אנכי הרואה להרב שאגת אריה בסי' ו' שנשאל באלם ששומע ואינו מדבר איך יצא י"ח ק"ש והביא מחלוקת הש"ס והפוסקים בדין הרהור אי כדבור דמי או לא וכתב דבק"ש דכתיב בה דבור ודברת בם גם הרמב"ם מודה דהרהור לאו כדבור דמי וא"כ אין תקנה לאלם ע"י הרהור כי אם ע"י שישמע מאחר דשומע כעונה וכתב ואף שהראב"ש שכשה"ל כתב גבי עומד בתפלה ושמע קדיש דאינו יכול לשתוק משום דלא הוי שומע כעונה כיון שאינו ראוי לענות וכל שאינו ראוי לבילה וכו' מ"מ שאר הפוסקים חולקים והאוסרים לא אסרו אלא משום הפסק שוב כתב דאפשר דע"כ לא פליגי על ראב"ש אלא בעומד בתפלה דבאמת ראוי לענות אלא דאריא דאיסור ההפסק רביע עליה משא"כ באלם שאינו ראוי בעצמו לענות כ"ע מודו דלא אמרינן שומע כעונה משום דר' זירא כל שאינו ראוי לבילה וכו' אתוד"ק ולפי זה אזדא לה ראיית הרב מש"ב דבדרבנן לא אמרינן כלליה דרבי זירא מדפסקו הפוסקים דשותק ושומע קדיש וקדושה וכו' די"ל דכ"ע סברי דגם בדרבנן איתיה להאי כללא אלא דס"ל דדוקא כשאינו ראוי מחמת עצמו הוא דלא מהני אבל כשהוא בעצמו ראוי רק דאריה דהאיסור רביע עליה דהיינו דאסור להפסיק לענות בתפלה לא אמרינן בכה"ג כל שאינו ראוי לבילה וכו' ואף שגוף דינו של הרב מ"ב אינו נסתר בזה דגם מני"ר מיירי באינו ראוי מחמת איסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ כיעי"ש מ"מ נסתר הכלל שכלל לנו דדוקא בדאורייתא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו עפ"י הראיה שהביא כנז"ל ולפי מ"ש הרב שאגת אריה אין ראיה כלל כאמור:
ועל פי כלליה דהרב שאגת אריה הנז"ל (דמה שאינו ראוי מחמת איסור לא חשיב אינו ראוי לבילה) ניחא לי מאי דהוה קלע"ד עמ"ש מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' ס"ב דהנעור בלילה וצמא למים ואינו יכול לקום ממטתו ליטול ידיו שיש שכתבו שיקנח ידו בכותל וכו' וע"ז כתב על פי מ"ש בשם הזה"ק דאסור לברך בעוד שרוח רעה על ידיו והרו"ר אינו הולך כי אם ע"י נט"י ולא מהני קינוח בכותל א"כ אין לו תקנה אלא לברך בהרהור ויר"ש ידחוק עצמו ויטול ידיו וכו' עי"ש וקשה לכאורה דמאי אהני ליה הרהור הא כיון שאסור לברך בפיו ובשפתיו מפני הרו"ר הוה ליה אינו ראוי לבילה ובילה מעכבת לדעת הסוברים דגם במידי דרבנן איתיה להאי כללא אמנם לפי דברי הרב שאגת אריה ניחא שהרי גופו חזי ואיסורא הוא דרביע עליה ולא אמרינן בכה"ג כל שאינו ראוי לבילה וכו' והרב שער אשר בחא"ח סי' ז' ייחס להרב ט"ז בסי' ס"ב סק"א דס"ל לחלק בין אינו ראוי לבילה מחמת עצמו דבזה הוא דאמרינן בילה מעכבת בו לכשאינו ראוי מחמת איסור דבזה לא אמרינן בילה מעכבת בו והוקשה לו ממ"ש במסכת בתרא דף פ"א ע"ב גבי קריאת ביכורים דלא מעכבא ואקשינן מדר' זירא דכל שאינו ראוי לבילה וכו' ונשא ונתן עוד בזה ומעומק המושג לא יכולתי להבין כונת דבריו בזה עי"ש:
ובעיקר כללין (אי אמרינן בדרבנן כל שאינו ראוי לבילה וכו') ראיתי להגאון שו"מ במ"ק ח"ג סס"י כ"ח שהביא דברי הרב משאת בנימין הנ"ל וכתב דבשו"ת מגן גבורים סי' קל"ט מבואר כמה השגות על דברי המ"ב גם במהדורא ג' ח"ג סי' ק"ה כתב דדברי המ"ב תמוהים כמבואר במגן גבורים סי' ק"ד וספר מגן גבורים אין בידי לעיין בדב"ק עכ"פ הוא מסכים לדעת הרב מנחה טהורה שחולק על הרב משאת בנימין וס"ל דגם בדרבנן איתיה להאי כללא. וכן ראיתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' עמודי אש סי' ד' כלל יו"ד שהאריך לפלפל בענין זה וכתב במסקנתו מכל זה מוכח דלא כהמ"ב ועי"ש כמה דברים מכוונים למה שהבאתי למעלה (שהביא ההיא דבית הסתרים דרבנן ודחה דכך היתה התקנה ועל ראית המ"ב כתב לדחות דיש לחלק בין לאינו ראוי בעצמו לאינו ראוי מחמת איסור דבזה לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' כמ"ש בב"ח א"ח סי' ל"ב וחידוש הוא בעיני לפי רוב בקיאותו וזכרונו העצום שלא זכר דברי השאגת אריה שהבאתי) ועוד הביא דברי הרא"ש בפ"ד דתענית גבי הבדלה במוצאי ט"ב הנז"ל להוכיח דגם בדרבנן אמרינן כל שאינו ראוי לבילה וכו' ודחה לזה דאולי ס"ל הבדלה ד"ת עי"ש ובמטו מניה דמר אין דבריו נראים בזה שנלע"ד דאף להרמב"ם דס"ל הבדלה ד"ת וכוותיה נקיטינן כמ"ש רבני האחרונים בסי' רצ"ו מ"מ להבדיל על היין ודאי אינו אלא מדרבנן ואנן בהבדלה על היין עסיקינן וכ"כ בס' החרדים במצות התלויות בפה בקנה ובזמן אות ד' בשם סמ"ג דעל הכוס בקידוש והבדלה הוא מדרבנן והוא פשוט. שוב נדפס ספר מנחת משה לידידי הגאון מוהרמ"ן ירושלמיסקי נר"ו וראיתי שעמד בענין בסי' א' וסי' ב' על מה שהקשה הרב השואל נר"ו במ"ש הב"ח והט"ז בסי' ל"ב ס"ק י"ח דבאינו ראוי מחמת איסור לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה וכו' מדברי הרא"ש בסוף תענית הנ"ל לענין הבדלה במוצאי ט"ב ומדברי הרשב"ם בב"ב דף קנ"ו ע"ב גבי מ"ש שם ר' יהושע בשבת אמרו ק"ו בחול והאריך ליישב קושיותיו והביא מה שכתב לו בזה הגאון שו"מ במהדורא ב' ח"ג סי' ק"ל ועוד הביא מ"ש הגאון מוהרש"ק בס' קנאת סופרים סי' ק"ל דאין ראיה מההיא דהיה עומד בתפלה ושמע קדיש וכו' דלא אמרינן במידי דרבנן כל שאינו ראוי וכו' עפ"י מ"ש הרב ב"ח הנ"ל דמה שאינו ראוי מחמת איסור לא מיקרי אינו ראוי לבינה עי"ש כל דבריו ולא ראיתי שהזכירו דברי הגאון שאג"א שהבאתי למעלה שכבר קדם בדחיה זו (אף שלא כתב כן ע"ד המ"ב עצמו) שוב נדפס עוד ס' נחמד מור ואהלות לידידי הרב גדול בדורנו מוהר"א פוסק יצ"ו ואתה תחזה מ"ש בזה ברכות והודאות סי' ל"ו ובמקומות שציין שם. ועיין לקמן במערכת הקו"ף סוף אות א' מה שכתבתי לדעת הרב מוהר"ש גאון בזה ובמה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות כ' ע"ד הרב בית יהודה באה"ע סי' י"א: