אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן כב

סימן כא

(מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות כ"ב).

כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן הכי אמרינן בפ' כל שעה ד' כ"ד ע"ב ודקדקו הראשונים מילקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא ונחלקו אם האיסור הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן. הנה הר"ן שם בהלכות בד"ה מר בר רב אשי כתב דבכל האיסורין חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם אינו אסור שלא כדרך הנאתן אלא מדרבנן, וכ"כ בסו"פ האיש המקדש אמתני' דהמקדש בערלה וכו' (בד' נ"ו ע"ה) אלא ששם כתב כן כמסתפק (דמשמע דלא מתסרי אלא מדרבנן כיון שאין לוקין עליהן) והריטב"א בחידושיו שם כתב דהני דלית בהו איסורא דאורייתא אלא דרבנן מיהא איכא. וכן דעת התוס' בשבועות ד' כ"ב ד"ה אהיתרא ועי"ש בד' כ"ג ד"ה דמוקי וכתב הרב משנה למלך בהלכות יסודי תורה פ"ה דין ח' (בד"ה שם אבל שלא כדרך הנאתן) דגם מ"ש התוס' במס' ע"ז ד' י"ב (ד"ה אלא) דהא דאמרינן אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן איסורא מיהא איכא ר"ל איסור דרבנן ולדבריו כתב הרב פר"ח בס' מים חיים בנימוקיו למס' ע"ז דמ"ש התוס' דאיסורא איכא ר"ל מדרבנן עי"ש בד' י"ג ע"ג:

אך הרב המגיד בפ"ח מהלכות מאכלות אסורות דין י"ו כתב עמ"ש הרמב"ם כל מאכל שאסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לנכרי כו' אינו לוקה ומכין אותו מ"מ. דנפק"ל להרמב"ם מדאמרינן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן וכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקונו וכו' ולפי זה איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התורה ואין לוקין עליו עי"ש משמע דס"ל דמ"ש ר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדה"ן ר"ל דמלקות הוא דליכא אבל איסור תורה מיהא איכא אפילו שלא כדרך הנאתן. וכן הוכיח הרב קרבן אליצור ד' ע"ז ע"ג מדברי הרשב"א בחידושיו לקידושין ד' נ"ו ע"ב אמ"ש בש"ס מנין שלא יהנה ממנו ולא ידליק בו הנר ת"ל וערלתם ערלתו את פריו שכתב דמאי דמצרכינן קרא לאסור הדלקה היינו לשמנים שאין דרכם להדלקה דהוי שלא כדרך הנאתן ואף דשלא כדרך הנאה מישרא שרי כדאמרי' בפ' כל שעה דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנאתן קעבידנ' י"ל דהתם שלא כדרך הנאה כלל אי נמי במקום חולי הוא אבל שלא במקום חולי אפי' שלא כדרך הנאתו אסור עכ"ל דמתירוץ השני מוכח דס"ל להרשב"א דאסור מן התורה וס"ל דגם אם אסור מן התורה מותר לחולה שאין בו סכנה כיון שאינו אלא איסור תורה בלבד בלא מלקות (והשיג על כמה רבנים שהביא שם דמשמע להו מסברא דאין להתיר איסור תורה אף שאין בו מלקות לחולה שאב"ס עי"ש) וכדעת הה"מ. ומרן חיד"א במחזיק ברכה סי' עת"ה או"ה (ד"ה שוב ראיתי) כתב בשם הרב אור חדש לפסחים דבאיסורין שלא כדרך הנאתן איסורא איכא ודייק דר"י דאמר לא לקי סבר הכי ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דסבר חסבר חצי שיעור אסור מן התורה עכ"ל ואין ס' הנ"ל מצ"א לראות אם הזכיר דברי ה"ה הנ"ל וכן נראה מדברי הרב לח"מ בפ' יו"ד מהל' מ"א דין כ"ב דשלא כדרך הנאתן אסור מן התורה וכן הבין הרב זרע אמת בח"ב סי' מ"ב ד' ל"ו ע"ב (בד"ה והן אמת) ממ"ש הרמב"ם דעל משקים היוצאים משאר פירות אין לוקין עליהם דר"ל דאיסורא דאורייתא מיהא איכא וכתב שכן נראה מדברי הרא"ש בפ' כל שעה ד' כ"ד שכתב בסי' ב' וז"ל אבל שלא לצורך רפואה אפילו שלא כדרך הנאתו אסור מדאמר ר' יוחנן אין לוקין עליהם שלא כדרך הנאתו משמע מלקות הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא עי"ש:

ורב אחד הו"ד בס' באר יעקב בא"ח סי' תמ"ב כתב בנדונו דשלא כדרך הנאתן דמשמע דאיסורא איכא הוא מדין טעם כעיקר ובאנו למחלוקת דלמ"ד טע"כ דאורייתא. שלא כדה"ן אסור מדאורייתא ולדעת רש"י אסור מדרבנן (עי"ש בד' י"ז ע"א) והרב המחבר שקו"ט במשקין היוצאים מהפירות ע"י בישול אי חשיב שלא כדרך הנאתן וכתב דאף אם נאמר דחשיב שלא כדה"ן וקי"ל דאין לוקין בשלא כדה"ן מ"מ לא הוי מדרבנן כמו שהוכיח הרא"ש בפסחי' מדאמר אין לוקין שלא כדה"ן משמע דאיסורא איכא ומשמע דאיסור דאורייתא קאמר וכן הלח"מ בפי"ב (צ"ל בפ' יו"ד כיעי"ש) כתב בפשיטות שאסור מדאורייתא וכו' והדבר פשוט בעיני דאסור מדאורייתא כדקי"ל טעם כעיקר דאורי' וכו' ושוב כתב די"ל דאסור מדין חצי שיעור דאסור מדאורייתא ואין לוקין עליו ותמה על הג' פני יהושע בתשו' סי' י"ג דס" דשלא כדה"ן אסור מדרבנן וכתב דאולי ס"ל כמ"ש המשל"מ בריש ספרו ד' ג' ע"ב שהאריך דאינו אסור אלא מדרבנן אבל אין דבריו מוכרחים כ"כ מהש"ס וגם לשון הרמב"ם פ' י"ב (פ' יו"ד) מהל' מ"א גבי טבל וחדש לא משמע הכי (עי"ש בד' י"ט ע"א) ושם בע"ג הביא דהג' פני יהושע (שיטה) בקו"א פשיט"ל דהוא מדרבנן ושהשיג עמ"ש הלח"מ דהוא מדאורי' וכו' וגם על דבריו השיב כמ"ש ע"ד הפ"ט הראשון עי"ש ותמיה לי על שניהם שנעלם מהם דברי הה"מ שבפ"ח מהל' מ"א הנ"ל שכתב שדין ההנאה הוא כדין ח"ש שאסור מדאורייתא ואין לוקין עליו כנז"ל ושם בד' כ' ע"ד הובא מה שהשיב רב אחד ע"ד הרב המחבר ובדין זה (דשלא כדה"ן) כתב בסוף ד' כ"א ומה שהלח"מ מבאר דברי הרמב"ם דס"ל דשלא כדה"ן אסור מן התורה וכ"כ רום מע"ל כמה פעמים אני תמה דבש"ס פסחים ד' כ"ה מוכח בהדיא דליכא איסור תורה מדקאמר מידי דרך הנאה קעבידנא וכו' וכן מצאתי בפר"ח סי' תמ"ג סק"א והלח"מ עצמו בפ"ח הי"ו כתב דאינו אלא מדרבנן וסותר דברי עצמו ועוד ראיה שאין עליה תשובה שהרי הרמב"ם ס"ל דאין מלקות על ההנאה וא"כ עכ"ל דמ"ש אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן דמשמע דכדרך הנאתן לוקה לאו דוקא אלא כלומר אינו אסור מן התורה אלא כדה"ן וכו' אתו"ד שם וגם בד' כ"א ע"א מחזיק סברתו דאינו אסור אלא מדרבנן ושכ"כ הפני חדש בשם התוס' והרב המחבר בד' כ"ו השיב ע"ד הרב המשיגו ועל מה שכתב הרב המשיג דשלא כדרך שנאתן ליכא איסורא דאורייתא השיבו דדבריו נכונים וכן האריך המשל"מ וכן הוא בדוכתי טובא בתוס' וכו' ואני כתבתי דברי לשיטת הרא"ש דס"ל דאית ביה איסור תורה והיה נ"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן והטעי דברי הלח"מ וכו' אבל האמת אינו כן וכמ"ש רום מע"ל ומ"מ נ"ל דבמשקין היוצאין מהפירות אף דהוי שלא כדה"ן אסור מדאורייתא לדעת הסוברים דטעם כעיקר דאורייתא וכו' אתו"ד שלשת הרועים רבנן קדישי הנז"ל בענין זה:

ותמיה לי על מה שמחליט הרב המחבר דדעת הרא"ש דאסור מן התורה וכן כתב הרב זרע אמת כמש"ל בשמו ואנכי לא ידעתי מי הכריחם לזה דשפיר י"ל דמ"ש הרא"ש דאיסורא מיהא איכא היינו דאסור מדרבנן שהרי גם התוס' דע"ז ד' י"ב כתבו דאיסורא מיהא איכא ופירש דבריהם הרב משל"מ דר"ל דאסור מדרבנן וכן מה שהכריח הרב זרע אמת מדכתב הרמב"ם אין לוקין עליו דר"ל דאיסורא מיהא איכא כבר חזר בו ומסיק כמו שנראה מדברי מרן כ"מ שם דאינו אסור אלא מדרבנן עי"ש וכבר רשמתי במערכת האל"ף אות ל"ח דנמצא בכמה מקומות לשון זה (אין לוקין עליו אינו לוקה) ואינו אסור אלא מדרבנן. ומה שהקשה הרב המשיג דברי הרב לח"מ אהדדי הנה לפי מה שכתב הרב חיים מדבר בד' י"ג ע"א בדעת הה"מ דמאי דס"ל דשלא כדרך הנאתן הוא כחצי שיעור דאסור מן התורה ואין לוקין עליו היינו דוקא בכגון הנאה דמיירי הרמב"ם שמוכר או נותן או מאכיל לכלב דלא חשיב שלא כדה"ן לגמרי כההיא דרבינא דסך בבוסר דזתים קטנים דלא הוי דרך הנאתן מאחר שלא נתבשלו ולא כתשם בבית הבד כמ"ש רש"י בכה"ג גם ה"ה מודה דאינו אסור אלא מדרבנן ולמד חילוק זה מדברי הרב לחם משנה בפ"א מהל' מ"א דין י"ו עי"ש ולפי זה עלו כהוגן דברי הרב לח"מ ואין נסתר מחמתו דמ"ש בפרק יו"ד הכ"ב דאסור מן התורה היינו במשקין היוצאים מן הפירו' דאין זה שלא כדרך הנאה גמורה ומ"ש בש"ס כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דמשמע דאיסורא איכא היינו איסור דרבנן וכשהוא שלא כדה"ן לגמרי כן הוא דעת הרב לח"מ בזה ויתכן דגם מדברי הרשב"א בחי' לקידושין הנ"ל אין להכריח דס"ל דמ"ש בש"ס דאין לוקין שלא כדה"ן דמשמע דאיכא איסורא ר"ל איסור תורה דאפשר לפרש כונתו דבתחלה כתב ליישב דההיא דשייף לברתיה וכו' מיירי בשלא כדה"ן כלל דמפרש כפירש"י שהיה בוסר ולא כתשם בבית הבד וכו' והדר קאמר אי נמי אימא דההיא לא הוה שלא כדה"ן גמורה ואפילו הכי שרי היינו משום שהוא במקום חולי אבל שלא במקום חולי אסור מן התורה והיינו דוקא במונח דההיא דשייף לברתיה לא הוה שלא כדה"ן לגמרי אבל אם הוא שלא כדרך הנאה כלל לא אסיר מן התורה כלל:

ומצאתי בשו"ת כתב סופר א"ח סי' קי"א אות ב' שכ' וז"ל הנה בכל איסורי תורה שיטת הרא"ש פ' כל שעה והרשב"א ור"ן והריטב"א בקידושין ד' נ"ז דשלא כדה"ן מדרבנן מיהא אסור דלא אמר ר"י רק דפטור אבל אסור מדרבנן וכן שיטת הרמב"ם הל' יסודי התודה דדוקא לחולה שאין בו סכנה מותר שלא כדה"ן אבל לבריא אסור ועיין משנה למלך דמצדד דאסור מן התורה כח"ש ולא נניח מפני ספקתו פשיטותן של ראשונים הנ"ל ותוס' בשבועות ובדוכתי טובא דשלא כדה"ן אסור מדרבנן עכ"ל מדברי הרב הללו שתים זו שמענו דדעת הרא"ש וגם הרשב"א בקידושין הנ"ל היא דאינו אסור אלא מדרבנן דלא כמ"ש בבאר יעקב וזרע אמת הנ"ל בדעת הרא"ש. וגם דלא כדמשמע מריהוט לישניה דהרשב"א דלתי' שני שלא כדה"ן אסור מן התורה כמו שהבין הרב קרבן אליצור הנ"ל וכ"כ הרב שאגת אריה בסוס"י ע"ד דדעת הרשב"א בחי' לקידושין הוא דאסור מדרבנן ומה שהביא מהמשנה למלך שמצדד בזה הנה הרואה יראה דאף שצדד לומר דאסור מן התורה מ"מ כבר גילה דעתו דאין רוח חכמתו נוחה לומר כן אלא אינו אסור כי אם מדרבנן והביא ע"ז דברי התוס' שכתבו בפירוש דהוא מדרבנן ופשוט דצד זה אצלו הוא העיקר ולפי זה לא נמצא מפורש מאן דס"ל דמ"ש כל איסורין אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דר"ל דאיסורא דאורייתא איכא ומאחר דמפורש יוצא בדברי הר"ן והריטב"א והתוס' בקצת מקומות דסברי דהוא רק מדרבנן מסתברא ודאי דיש לנו לייחס כן גם בדעת שאר רבוותא שלא נמצא מפורש דסוברים בהיפך ולא להוליד מחלוקת ביניהם ומה גם דיש איזה פוסקים דסוברים שלא כדרך הנאתן מותר אף מדרבנן כמו שאכתוב להלן בס"ד א"כ אין לרחק הדעות כ"כ ואית לן למינקט מילתא מציעתא דאסור רק מדרבנן:

הן אמת דראיתי להרב אגורה באהלך בד' מ' ע"ג שכתב דלדעת הרמב"ם וה"ה והרא"ש והטור יו"ד סי' קמ"ב אסור מן התורה ולדעת התוס' והר"ן רק מדרבנן עי"ש אבל אין דבריו מוכרחים לענ"ד דמ"ש בדעת הרמב"ם וה"ה הוא עפ"י מ"ש ה"ה בפ"ח מהל' מ"א הי"ו דדינו כדין ח"ש וכבר כתבתי למעלה דאינו מוכרח דס"ל כן בעלמא רק במוכר או נותן או מאכיל לכלב הוא דס"ל כן. וכן מ"ש בדעת הרא"ש הוא ממ"ש בפ' כל שעה סימן ב' דאיסורא מיהא איכא ומשמע ליה דר"ל דאסור מן התורה ואינו מוכרח כמו שכתבתי למעלה. ומ"ש לדעת רבינו הטור הוא מה שהביא שם בד' ט"ל ע"ב דברי הריב"ה ביו"ד סי' קמ"ב וכתב הראב"ד דוקא אשרה וכו' אבל בית ע"ז תוכו ונגד פתחו תוך ד"א אסור אחוריו לצל מותר ומדלא חלק עליו משמע דס"ל כוותיה דשלא כדה"ן מותר אפילו מדרבנן ותמה עליו שהוא היפך דעת הרא"ש דס"ל דשלא כדה"ן אסור מן התורה ותירץ דס"ל להטור דדוקא היכא דנהנה מגופו של איסור שהניח חלב ע"ג מכתו וכיוצא הוא דאסור מדאורייתא אבל נהנה מצל קליש איסוריה ואף רבנן לא גזרו וסיים נמצא לפי זה דגם הטור ס"ל דכשנהנה מגופו של איסור שלא כדרך הנאתו איסורו מדאורייתא עכ"ל ולענ"ד אף אם היה מפורש בדברי הרא"ש דכשנהנה שלא כדרך הנאתו אסור מן התורה לא היה לנו להכריח דגם הריב"ה ס"ל כן רק שהיינו אומרי' דמסתמא הטור לא יחלוק על הרא"ש ועכ"פ אינו הכרח גמור להחליט שכן הוא דעתו כל שכן במאי דקמן דערביך ערבא צריך ואינו מוכרח דמ"ש הרא"ש דאיכא איסורא ר"ל מן התורה כנז"ל ואם כן דל מהכא גם דעת הרא"ש והטור:

ואדרבא מקום יש בראש להוכיח דהטור ס"ל דאין באיסורין שלא כדרך הנאתן איסור תורה לפי מ"ש הרב שאגת אריה בסי' ע"ד שאביא בסמוך בס"ד ואף שיש לפקפק בדבריו כמ"ש להלן מ"מ לפי דעתו ודאי לא יתכן לומר דדעת הטור דשלא כדה"ן אסור מן התורה ולדידן על כל פנים אין לנו הכרח דס"ל דאסור מן התורה פש גבן דברי ה"ה שכ"כ לדעת הרמב"ם וכבר הכריח הרב המשיג שבס' באר יעקב דהרמב"ם ס"ל דאיסורו רק מדרבנן כמש"ל וא"כ ודאי יש לעשות עיקר מה שמפורש בדברי התוס' והריטב"א והר"ן דאינו אלא מדרבנן וכדמסיק הרב זרע אמת הנ"ל דקי"ל דאינו אסור שלא כדה"ן אלא מדרבנן (עי"ש בסוד"ה יצא לנו) וכ"כ הרב באר יעקב והרב המשיג וכתבו כן גם בשם הפני יהושע הראשון ואחרון ועיין בשו"ת פני יהושע ח"ב בתשו' שבסוף הס' (המועתקות משו"ת בית אפריה) בסי' ט' דנקיט התם נמי דהוא מדרבנן וכ"כ הרב חכמת אדם בקונטריס בינת אדם בשער איסור והיתר סי' ע"ב. ובקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ב' אות ד' הבאתי דעת כמה מרבנן בתראי דנקטי הכי דשלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן עי"ש וכ"כ בפשיטות בישועות יעקב אבן העזר סי' כ"ח סק"ך דאסור רק מדרבנן:

ודעת ראבי"ה שבמרדכי פרק כל שעה דכל שהוא שלא כדרך הנאתן מותר אפילו מדרבנן והרב פרמ"ג בשושנת העמקים כלל ט' (סוף ד"ה עיין בשו"ת) תמה על הרב ש"ך ביו"ד סי' נק"ה ס"ק י"ד שהעתיק דברי ראבי"ה ולא יעיר דסברא יחידאה היא דכל הפוסקים סוברים דאע"ג דאין לוקין על שלא כדה"ן איסורא מיהא איכא עי"ש וכן תמה עליו הרב שאגת אריה בסי' ע"ד איך העתיק דברי ראבי"ה ולא שת לבו לדברי שאר פוסקים דסברי דאיסורא מיהא איכא וראיתי עוד שם שהביא מ"ש הטור א"ח סי' תרי"ב דאוכל פחות מכשיעור ביוה"כ איסורא איכא אבל דבר שאינו ראוי לאכילה כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא וכו' והאריך לפלפל בזה ובמסקנתו כתב דראבי"ה אזיל לשיטתיה דמ"ש כל האיסורין אין לוקין על שלא כדה"ן היינו דפטור ומותר ומשו"ה כתב בדבר שאינו ראוי לאכילה דאיסורא נמי ליכא אך דעת התוס' והרשב"א והריטב"א והר"ן אינו כן כמ"ש בקידושין ד' נ"ו במקדש באיסורי הנאה דאע"ג דכל איסורין שרו שלא כדה"ן מ"מ אסור מדרבנן כמ"ש בשמם בדיני קידושין והוכחתי שם דכן עיקר וא"כ גם מאי דתנן ביוה"כ אכל אוכלין שאינן ראויים לאכילה פטור הוא פטור אבל אסור אתוד"ק ולענ"ד יש לפקפק דלפי זה עכ"ל דגם רבינו הטור שהביא דברי ראבי"ה בשתיקה כהודאה ס"ל נמי דכל איסורין שבתורה מותרים שלא כדרך הנאתן שלא כדעת התוס' והרשב"א וכו' דסברי דאסור מיהא מדרבנן כמ"ש הוא ז"ל ואם כי לא יקשה עלינו כ"כ איך פסק כראבי"ה היפך דעתם אבל מה נענה למה שמבואר בדברי הרא"ש בפרק כל שעה סי' ב' שכתב מפורש דדוקא במקום חולי הוא דשרו שלא כדרך הנאתן אבל בלא שום חולי אסור ואין דרך רבינו הטור לפסוק שלא כדעת אביו הרא"ש בלתי שיזכור דעתו וסברתו לכן מוכרחים אנו לומר דס"ל לרבינו הטור דאוכלין שאין ראויים לאכילה קילי מאוכלין הראוים לאכילה ואוכלם שלא כדרך הנאתן דחשיבי כעפרא בעלמא (כמו שצדד לומר כן הרב שאגת אריה שם בסי' ע"ה עי"ש) וא"כ אינו מוכרח דראבי"ה כ"כ לפי שיטתו אלא אף אם בכל איסורין שלא כדרך הנאתן אסור אוכלין שאין ראויין לאכילה מישרא שרו לדברי הכל. גם מ"ש בשם התוס' בקידושין דתירצו לקושיתם דאסור מדרבנן הוא תמוה דהרי התוס' לא כתבו כן כמו שיראה הרואה ואדרבה הבינו איזה מרבנן קדישי דהתוס' בקידושין סברו דשלא כדה"ן מותר אפי' מדרבנן מדלא תירצו לקושיתם כמ"ש הר"ן והריטב"א כמ"ש להלן בס"ד:

איך שיהיה דעת ראבי"ה היא דשלא כדרך הנאתן מותר אפילו מדרבנן גם שלא במקום חולי והרב משנה למלך בפ"ה מהל' יסודי התורה הנז"ל הבין בדעת התוס' בקידושין ד' נ"ו ע"ב (גבי המקדש בערלה וכלאי הכרם) דסברי דגם מדרבנן מותר ותמה עליהם כיעי"ש (ומש"ש שכן דעתם גם בפ' כל שעה ד' כ"ח הוא ט"ס וצ"ל ד' כ"ט בתוד"ה אין פודין עי"ש) ויש להעיר על הרב עצמות יוסף בקידושין שם שהבין ג"כ מדברי התוס' דסברי דמותר ושתיק להו זולת שכתב דהר"ן ס"ל דאסור כיעי"ש וראיתי בס' יד יהודה (להרב דק"ק ראדחוב) בסוגיא דפסחים ד' כ"ד שצדד בכונת התוס' דקידושין דנם הם סוברים דשלא כדה"ן אסור ורק כונתם שאם היא חולה אף חולי שאין בו סכנה תוכל ליהנות מהם שלא כדה"ן (עי"ש בד' מ"ז סוף ע"ד) ולפי הנראה לא ראה דברי התוס' שם בד"ה מנין שלא יצבע בו קמ"ל דאסור בכל ענין וכדרך הנאתו אבל שלא כדה"ן שרי עכ"ל והתם לא מיירו התוס' מדין קידושין ומיהו לפי מה שצדד הרב משנה למלך בכונתם דשרי מן התורה (אלא דלא הונח לו דסוף סוף כיון דאסור מדרבנן הו"ל מקדש באיסורין דרבנן שיש להם עיקר עי"ש) א"כ הכי נמי י"ל דמ"ש בד"ה מנין דשלא כדה"ן שרי ר"ל מדאורייתא ולפי זה אין הכרח מדברי התוס' בקידושין דסברי דשלא כדה"ן מותר ומר בריה דרב שמש צדקה בחיו"ד סימן כ"ח בהגהה אות ג' נמשך אחר מ"ש הרב משנה למלך דהתו' בקידושין סברי דשלא כדה"ן מותר ואינו מוכרח כאמור:

ומצאתי שהרב יד דוד בחידושיו למס' פסחים על ד' כ' ע"ב (בד"ה יין נמי ראוי לזילוף) הבין ג"כ מדברי התוס' בקידושין דסברי דשלא כדה"ן מותר לכתחלה ושכן דעתם בפסחים ד' כ"ט וכתב שאפשר ג"כ שזה דעת התוס' בריש פסחים שכתבו ולא דמי לשאר איסורי הנאה דסברי דאין צריך ביעור כיון דיכול ליהנות מהן שלא כדה"ן ודבריו תמוהים לענ"ד שהרי התוס' כתבו ולא דמי לבשר בחלב וערלה וכלאי הכרם וכו' והרי בכלאי הכרם אמרינן בהדיא בד' כ"ד ע"ב הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהם שלא כדה"ן ועי"ש לענין בב"ח ולדעת ר"ת שבתוס' בב"ק ד' ק"א ד"ה ולא יצבע גם בערלה אסור שלא כדרך הנאתן דגלי קרא עי"ש וא"כ איך אפשר לפרש בכונתם דמשום שיכול ליהנות שלא כדה"ן אי"ץ ביעור ואולי נוכל לומר לפי מ"ש התוס' שם (לשיטת ר"ת הנ"ל) דההיא ר"פ כל שעה דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנאה קעבידנא התם לא הוה דרך הנאה כלל א"כ י"ל דאין צריך ביעור דהא יכול ליהנות מהם באופן שאינו דרך הנאה כלל וכתב עוד שם דהרב כפות תמרים כתב דהתו' בקידושין מיירו כגון שהיתה האשה חולה (וכונתו לפי הנראה דגם התוס' בקידושין מודו דשלא כדה"ן אסור) וכתב על דבריו ואי אפ"ל כן דהא בדבור לא צבע כתבו כן ושם לא מיירו מדין קידושין עכ"ל ואין מזה הכרח לענ"ד דשפיר נוכל לומר דמ"ש שם דשרי ר"ל מדאורייתא דכיון דלא מיירו לענין קידושין לא דחיקא לן לפרש כן בדבריהם אך מה שקשה לזה הוא מה שהקשה הרב קרבן אליצור בד' ע"ו ע"ג דאם כונת התוס' להקשות בכה"ג דאשה חולה חולי שאין בו סכנה יכולה ליהנות שלא כדרכה) טפי הו"ל להקשות דיכולה אשה ליהנות כדרכן אם יש לה חולי שיש בו סכנה וכו' עי"ש דב"ק:

ועל כל פנים דעת ראבי"ה שבמרדכי הנ"ל דמותר אפילו מדרבנן ועם שמר בריה דרב שמש צדקה בחיו"ד סי' כ"ח בהגהה אות ט' כתב דנראה מדברי הרב ש"ך בסי' נק"ה ס"ק י"ד דס"ל דהמרדכי לא התיר כי אם לחולה ומ"ש ומיהו אם אדם בריא יזהר אינו ר"ל זהירות בעלמא אלא מן הדין הוא דקאמר וכן נרא' שהבין הרב משאת משה בחיו"ד סי' ה' ד' ל"ה ע"א וכו' עי"ש וכן נראה שהבין הרב באר הטב שכתב בסק"ח וכתב המרדכי דמותר לאכול חלב חי אפילו חולה שאין בו סכנה ומיהו אדם בריא יזהר עכ"ל הרי שכתב מפורש דמה שהתיר המרדכי הוא לחולה שאין בו סכנה וחלב חי היינו שלא כדרך הנאתו ומתיישבת בזה מה שהרב ש"ך עצמו בס"ק י"ג כתב דשלא כדרך הנאתן אסור שלא במקום רפואה כמ"ש הרא"ש בפ' כל שעה וכן העתיק דבריו הרב באר הטב סק"ז ונראין הדברים כסותרים תוכ"ד אבל לפי מה שהבין בדעתו הרב בשי"ן הנ"ל ניחא. מ"מ הרב בשמש צדקה שם סיים דמדברי המרדכי מוכח דס"ל דשלא כדרך הנאתן מותר לגמרי אפילו שלא במקום חולי שהרי הוכיח כן מדאמר ר' יוחנן שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו פטור וכ"ש אוכל חלב חי שפטור והאי פטור פטור ומותר הוא דלאו מפטורי שבת וכו' וא"כ ודאי שדעתו דמותר לבריא לכתחלה וכו' אתו"ד שם ונמצא דקושטא קאי דדעת ראבי"ה דשלא כדה"ן מותר לכתחלה ובלאו הכי איני מבין איך נוכל לפרש כן בדעת הרב ש"ך (דס"ל דמ"ש המרדכי להתיר חלב חי הוא דוקא לחולה שאין בו סכנה ומ"ש דבריא יזהר ר"ל דמן הדין אסור) שמלבד שלשון יזהר אינו במשמע שאסור מן הדין וכיון דראבי"ה דס"ל דפטור הנאמר בשאר מילי חוץ מדיני שבת ר"ל פטור ומותר א"כ כי קאמר לי' בלישנא קמא אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן למעוטי שאם אכל חלב חי פטור היינו ודאי פטור ומותר לכולי עלמא. ועוד הרי הרש"ך בס"ק י"ג אחר שכתב בשם הרא"ש דשלא לצורך רפואה אפילו שלא כדה"ן אסור סיים ואמר מר והיינו באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה שרי כדאיכא בפוסקים עכ"ל ובודאי שכונתו לומר דאיסורין שאינם אסורין אלא באכילה מותר לאוכלם שלא כדרך אכילתן (דאי אפשר לפרש כונתו דמותר ליהנות מהם שלא כדרך הנאתן דכיון דאיסורי אכילה לבד הם אפילו כדרך הנאתן מותר) וא"כ ודאי מ"ש בס"ק י"ד בשם המרדכי מותר לאכול חלב חי דהיינו איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן היינו דמותר לבריא ג"כ לאכול מעיקר הדין כמו שכתב בס"ק י"ג דבאיסורי אכילה לא אסרינן לבריא שלא כדרכן ורק זהירות בעלמא הוא דאיכא לבריא ובכן דברי הרב בן השמש צדקה במה שהבין בדעת הש"ך בזה נפלאו ממני דודאי אין לפרש בכונת הש"ך דר"ל דהמרדכי מודה דאסור לבריא ונהפוך הוא דכונתו לומר דבחלב חי דהוא איסור אכילה שלא כדרך אכילתן מותר לבריא אלא שדברי הרב ש"ך תמוהים דמנ"ל לחלק בכך דלשיטת הפוס' דמ"ש בש"ס בענין זה פטור ר"ל אבל אסור איסורי אכילה ואיסורי הנאה נראה דשוו אהדדי דכי היכי דאיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן אסור הכי נמי איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן נראה דלדידהו אסור וכבר עמד ע"ז הרב חכמת אדם כמו שאכתוב להלן בס"ד גם הרב קרבן אליצור בד' ע"ו ע"ב לא נתקררה דעתו במ"ש הרב ש"ך דבאיסורי אכילה שלא כדרך אכילתן מותר לבריא לכ"ע דלפי דיוקו של הרא"ש מדקאמר אין לוקין וכו' מוכח דגם באיסורי אכילה הדין כן ושמח שמצא שכדבריו כתב הרב זרע אברהם חיו"ד סי' ה' והרב ערך השלחן בחיו"ד סי' קנ"ה אות ו' (בד"ה ומ"מ) כתב בשם הרב כנה"ג יו"ד רס"י ס"ד דמדהשמיטו הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים הא דדאמרינן בפ' כל שעה האוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור וכתב הרב ערוך השלחן דלפי זה יש להוכיח ג"כ דסברי דכל איסורי אכילה אפילו שלא כדרך אכילתן אסור לחולה שאין בו סכנה וכדעת הרא"ה בבדק הבית ד' פ"ט והריטב"א בחי' לע"ז סו"פ אין מעמידין דאי סברי דמותר לחולה שאין בו סכנה היה להם להביא דין אוכל חלב חי שפטור דנפ"מ דמותר לחולה שאין בו סכנ' עי"ש שצדד בזה עכ"פ נראה ברור דלבריא מיהא אסור אפילו איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן (ואין מצ"א ס' כנה"ג הנ"ל לראות אם הביא דברי המרדכי בר"פ כל שעה הנ"ל):

גם דברי הרב באר הטב שכתב בשם המרדכי דמותר לאכול חלב חי אפילו חולה שאין בו סכנה דמשמע דלבריא אסור מדינא קשים לענ"ד דמלבד שאין כן האמת אלא להמרדכי מותר אף לבריא ועוד איך יפול הלשון של הרב באה"ט לומר אח"כ ומיהו אדם בריא יזהר והוא סותר הקודם ואף אם נפרש דיזהר דנקיט דינא קאמר מ"מ אי אפ"ל כן בדעת המרדכי כאמור ועכ"פ למדנו מדברי הרב בן שמש צדקה דס"ל בבירור דדעת ראבי"ה שבמרדכי דשלא כדרך הנאתן מותר גמור הוא אפילו לבריא ורק זהירות הוא דאיכא לבריא וכן הבין בדעת ראבי"ה הרב חכמת אדם בבינת אדם בשער או"ה סי' ב"ן דבין באיסורי אכילה בין באיסורי הנאה מותר לכתחלה שלא כדה"ן רק זהירות הוא דאיכא לבריא והביא שם מ"ש הרב ש"ך בסי' ס"ק י"ג דדוקא באיסורי הנאה הוא דאסור שלא כדה"ן אבל באיסורי אכילה שרי פירוש שלא כדרך אכילתו דאילו להנאה אפי' כדרך הנאתו שרי כיון דאינו אלא איסור אכילה) ותמה עליו דכיון שהרא"ש דקדק מלשון אין לוקין (אלא כדרך הנאתן) דאיסורא איכא א"כ הכי נמי ללישנא קמא דאמר ר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך אכילתן יש לדקדק דשלא כדרך אכילתן איסור' מיהא איכא ואף דאיכא מאן דסבירא ליה דשלא כדרך הנאתן מותר כמו שכתב המשנה למלך וכו' מכל מקום אין לחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה אלא בין בזה ובין בזה מותר או בתרווייהו אסור אתו"ד והצ"ע דברי הש"ך עי"ש הנה מפורש בדבריו דלדעת ראבי"ה מותר מעיקר הדין אף שלא במקום חולי גם הרב קרבן אליצור בדף ע"ז ע"ב פשיטא ליה הכי בדעת ראבי"ה גם הרב אגורה באהליך בדף מ' סוף ע"ב הבין כן בדעת ראבי"ה וכתב שכן דעת הרמב"ן במלחמות פרק כצד צולין גבי ההיא דריחא לאו מילתא דיי"נ שלא כדרך הנאתו מותר עי"ש:

אך ראיתי להרב כתב סופר שם שכתב שסברת ראבי"ה יחידאה היא רק שהרמב"ן בפרק כצד צולין נראה לכאורה דסבירא ליה כראבי"ה ושוב האריך לסתור זה ואדרבא הוכיח דהרמב"ן שם ס"ל דשלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן וכו' וגם מדברי התוספות בקידושין שהבין הרב משנה למלך דס"ל דשלא כדרך הנאתן מותר תמה עליו וכתב דממקום שבא המשנה למלך להוכיח דסברי דמותר לכתחלה נהפוך הוא ויש להוכיח בהפך עי"ש (בד"ה איידי דאיירי ובד"ה והנה המרדכי ומחמת שהאריך לא אוכל להעתיק דב"ק) שלפי דבריו לא נמצא חבר לסברת ראבי"ה בזה. גם בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ב' אות ד' הבאתי תו"ד גדול בדורינו בס' תורת חסד יצ"ו שתמה על הרב כו"פ דנראה דס"ל דשלא כדה"נ מותר דזו אינה משנה ופשוט דאסור מדרבנן ושדחה מה שהבין הרב משנה למלך בכוונת התוס' בקידושין עי"ש ועיין לקמן במערכת העין אות ס"ט שהעירותי כן ע"ד רב אחד מידי"ן בס' ימי שלמה דף י"ח דודאי אית לן למינקט כדעת כל הפוסקים דאסור שלא כדה"נ מדרבנן דלא כסברת ראבי"ה וכן כתב הרב בית שמואל בסי' כ"ח ס"ק נ"ה דשלא כדה"נ רק לחולה הוא דשרי אף שאין בו סכנה ומ"ש הרב הלק"ט הביאו הרב באר היטב יו"ד בסוס"י פ"ד דהשואף דבר איסור דרך נחיריו פטור אפילו נהנה בכזית כיון שאין דרך אכילתו בכך ע"כ ודאי דאין כוונתו דמותר אלא ר"ל פטור אבל אסור:

ואוכלין שאינם ראוים לאכילה אם שוים לאוכלים שלא כדרך אכילתם והנאתם עיין במה שרשמתי במערכת הבי"ת אות כ"ה:

ואם לחולה שאין בו סכנה מותר אוכלין שאינם ראוים לאכילה או אסור לדעת הרא"ש דס"ל בפרק כל שעה גבי חמץ שחרכו דאע"ג דעפרא בעלמא נינהו כיון דאכליה אחשביה הוא מחלוקת בין הרב שאג"א סי' ע"ה הנ"ל דס"ל דאסור דאע"ג דעפרא בעלמא הוא הרי אחשביה ע"י אכילתו ובין הרב ערך השלחן בא"ח סי' תרי"ב אות ד' שדחה דברי השאג"א דאין מדברי הרא"ש ראיה לחולה דבחולה י"ל דלאו משום דאחשביה אכליה דאף אי לא אחשביה אלא כעפרא בעלמא הוא מוכרח לאכלו לצורך רפואתו כמו שהוא אוכל כמה דברים בע"כ שלא ברצונו שהם צורך רפואתו וא"כ למאן דס"ל דאיסורי הנאה דרבנן מותרים באכילה ג"כ לחולה שאין בו סכנה אין לאסור באוכלים שאינם ראוים לאכילה מטעם דכיון דאכליה אחשביה וכו' עיי"ש ואעיקרא מה שחדש הרא"ש לאסור מטעם זה דכיון דאכליה אחשביה ואיסורו מדרבנן כמ"ש הרב ט"ז בסי' תמ"ב סק"ח) נראה דאינו מוסכם כמו שמתבאר ממה שכתבתי במערכת הבי"ת אות כ"ה הנ"ל וא"כ מסתברא דלא לאפושי בפלוגתא ונאמר דבחולה גם הרא"ש מודה ובעיקר מחלוקת הפוסקים אם איסורי הנאה מדרבנן מותרים באכילה לחולה שאין בו סכנה עיין במה שהבאתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת יי"נ אות ב':

ואם עושה מדבר האסור בהנאה איזה עישון וקיטור דרך סגולה להתרפאת בו אם הרפואה עצמה חשיבה הנאה עיין במה שכתבתי לעיל במערכת ה"ה אות ע"ח (בד"ה ודבר):

אחר זמן רב ראיתי בס' דרכי הוראה הנד"מ לאחד מגאוני דורינו יצ"ו בח"ב פרק ס"ט שהביא תמיהת השאגת אריה על הש"ך שהעתיק דברי ראבי"ה דשלא כדה"נ מותר ולא שת לבו לדברי שאר פוסקים דסברי דאסור וע"ז השיב דלפי דעתו יש להפליא ביותר על הש"ך שהרי בס"ק י"ג פסק כהרא"ש דאסור ונמצא דסותר דבריו תוך כדי דיבור אבל אמיתות הדבר דלפי מ"ש הש"ך לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה דאיסורי אכילה מותר דשלא כדרך הנאתן לגמרי אבל איסורי הנאה פטור אבל אסור אף שלא כדה"נ א"כ לק"מ משיטת הפוסקים דסברי לענין מקדש באיסורי הנאה דאינה מקודשת דאסור ליהנות אף שלא כדרך הנאתן דהתם באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה כולהו סברי כראבי"ה דמותר לכתחלה וכתב שיגע ומצא דבר ברור דכולי עלמא סברי דבאיסורי אכילה מותר שלא כדרכן לכתחלה והוא מדאמרינן בדף כ"ה כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן שלא כדה"נ למעוטי אם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שפטור וכ"ש אוכל חלב חי שפטור וא"כ כי היכי דחלוקה של הניח חלב ע"ג מכתו פטור דקאמר היינו מותר דכיון דיש לו מכה הוי חולה ואף אם אין בו סכנה מותר לכתחלה להתרפאות באיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן כדמוכח מההיא דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכמו שכן פסקו הפוסקים. הכי נמי בסיום המאמר דקאמר וכ"ש אוכל חלב חי שפטור אפילו בלא שום חולי בהכרח לפרש דפטור ומותר קאמר דומיא דרישא והיינו משום דכיון דאינו אלא איסור אכילה (דהא דאוכל חלב תי לא מיירי בחלב של שור הנסקל אלא בחלב דעלמא דאינו אסור אלא באכילה) מותר אפילו לכתחלה וכדברי ראבי"ה ודברי הש"ך בחילוקו הנ"ל ברורים כשמש ודלא כהשאגת אריה אתוד"ק יצ"ו:

ומתוך מה שכתבתי למעלה בענין זה אתה תחזה דעם היות שדברי הרב הנ"ל יצ"ו נכונים ליישב דברי הרב ש"ך דלא תיקשי עליה מדברי הראשונים בההיא דמקדש באיסורי הנאה מ"מ דברי הרב ש"ך תמוהים שכתב לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה כתב שכ"כ הפוסקים ואנחנו לא נדע באיזה פוסקים נמצא לחלק בכך דמאחר דבשתי החלוקות נאמר בלשון פטור אין לנו לומר אלא או דבשתיהם פטור אבל אסור או דבשתיהם פטור ומותר וכבר כתבתי למעלה בשם הרב כנה"ג דמדהשמיטו הפוסקים ההיא דאוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור. וכתבו כמה מרבנן בתראי דממאי דדייק הרא"ש מלישנא דאין לוקין דאיסורא מיהא איכא מוכח דגם בשלא כדרך אכילתן דאמרינן ללישנא קמא דאין לוקין עליו איסורא מיהא איכא. ומה שהכריח הרב יצ"ו דכי היכי דחלוקה דהניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו פטור ומותר הכי נמי חלוקה דאוכל חלב חי פטור ומותר. בהורמנותיה דמר נלע"ד דאין מזה הכרע לסברת ראבי"ה דלכשתמצא לומר סיפא דומיא דרישא ותרווייהו להתירא הכי נמי אמינא לך אנא סיפא דומיא דרישא כי היכי דרישא דפטור ומותר הוא לחולה שאין בו סכנה הכי נמי סיפא דמותר היינו נמי בחולה שאין בו סכנה דמי הגיד לנו דסיפא דאוכל חלב חי איירי אף בלא שום חולי אדרבא דומיא דרישא מיבעי לן למימר ולא שרי אלא במקום חולי:

ובאמת מה שכתב הרב כנה"ג דמדהשמיטו הפוסקים הא דאוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור (כמ"ש בשמו הרב ערך שלחן שהבאתי למעלה) לא ידעתי מי הכריחו לזה שהוא דוחק לפי ענ"ד מתרי טעמי. א) דעכ"פ היה להם לכתוב הדין בפירוש דאסור. ב) הכרח הרב הנ"ל יצ"ו סיפא דומיא דרישא וכי היכי דרישא פטור ומותר הכי נמי סיפא דאוכל חלב חי פטור ועם שיש לומר דלא שייך כ"כ בכה"ג לדיוקי סיפא דומיא דרישא. מ"מ נראה דאין אנו מוכרחים לומר דסברי הפוסקים דפטור אבל אסור אלא דפטור ומותר קאמר דומיא דהניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו והיינו נמי דומיא דרישא דוקא במקום חולי הוא דשרי אבל לא לבריא וכיון שכתבו באיסורי הנאה דשלא כדרך הנאתן שרי במקום חולי שאין בו סכנה ושלא במקום חולי אסור לא איצטריך להו להא דאוכל חלב חי דהיינו שלא כדרך אכילתו דפשיטא לן ודאי דבמקום חולי מותר ושלא במקום חולי אסור ובכן מה שנראה מדברי הרב הנ"ל יצ"ו דדעתו להלכה ולמעשה כדעת ראבי"ה דאיסורי אכילה מותרים לבריא מעיקרא דדינא ורק זהירות הוא דאיכא אין דבריו נלע"ד ופשוט דנקיטינן כדעת כל רבנן בתראי הנז"ל דסברי דאסור מן הדין. ואילו מני"ר הוה חזי אמבוהא דספרי דרשימנא לעילא דסברי מרנן דנקיטינן דאסור הוה הדר ביה שכן ראוי להיות חוזר ומבטל דעתו נגד רובא דאורייתא:

ויש דברים שלוקין עליהן גם בכשלא כדרך הנאתן כמ"ש בש"ס דפסחים דף כ"ד ע"ב לגבי כלאי הכרם ולגבי דב"ח כיון דלא כתיב בהו אכילה חייב אף שלא כדרך הנאתן ומזה למד הרב שאגת אריה בסי' ע"ו דאוכל ביוה"כ אוכלין שלא כדרך אכילתן חייב כיון דלא כתיב ביוה"כ אכילה דמלא תעונה הוא דילפינן ומר בריה דרב נו"ב במ"ת סי' קט"ו דחה ראיתו ורב אחד בקונטרס אחרון שבשו"ת שאגת אריה האריך לקיים דברי הרב שאגת אריה עיי"ש והאריך הרב כתב סופר א"ח סי' קי"א ע"ד הרב שאגת אריה ומסיק דכל שאוכל ביוה"כ שלא כדרך הנאת בני אדם כגון אוכל בשר חי של בהמה או עירב בדבר מר שאין הגרון נהנה ממנו ליכא איסור תורה אבל אם המאכל הוא טוב אלא שלא כדרך הנאת דבר זה כגון משקין היוצאין מן הפירות וכן אוכלים מרים והמתיקם עד שנהנה גרונו חייב ביוה"כ כיון שנהנה בגרונו ונפ"מ לחולה שיש בו סכנה שאם אפשר לו באופן הראשון אסור לאכול מאופן השני שזה אסור מן התורה והראשון מותר מן התורה אתוד"ק:

ועל עשה שאינה זבוחה כתב הרב שם אריה בחיו"ד סימן ב' דבספרו ערוגת הבושם כתב דלפי מ"ש הרב פרמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה דעל עשה שאינה זבוחה חייבים בכל שהוא משום דלא כתיב בהו אכילה הה"ד דחייבים עליו שלא כדרך אכילתו מהאי טעמא. אך עתה ראה שאין קיום לדברי הפרמ"ג וכו' עיי"ש:

ולענין חמץ בפסח כתב הרב מקור חיים בסי' תמ"ב בביאורים סק"ב דאסור מן התורה שלא כדרך אכילה נמי ומאי דלא אמרינן בגמ' הכל מודים בחמץ בפסח שאסור היינו משום דאין בו מלקות דאינו לוקה משום לאו דאכילת חמץ כשהוא שלא כדרך הנאתו רק משום עשה דתשביתו הוא דעובר וכו' עיי"ש ואישי כ"ג הגאון המפורסם מוהרש"ך מווילנא יצ"ו בסה"ב בנין שלמה בסוף סי' כ"ג תמה ע"ד דנעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"ה מהל' יסודי התורה דין ה' דמותר לעשות מלוגמא מחמץ אפילו שלא במקום סכנה ובכלאי הכרם אסור וכ"כ התוס' בע"ז דף מ"ג ד"ה אמרו דחמץ כיון דכתיב לא יאכל אינו אסור אלא דרך הנאה עיי"ש ולפום ריהטא נראה דיש ליישב דברי הרב מקור חיים עפ"י מה שצדד הרב קרבן אליצור ב"ד ע"ז ע"ג דאפילו באיסורי תורה מתרפאין שלא במקום סכנה כל שאינו אלא איסור תורה לחוד בלי מלקות והכריח כן ממ"ש הר"ן בהלכות סו"פ שני דקידושין (אמתני' דמקדש בערלה וכו') דשלא כדה"נ נהי דמילקא לא לקי איסורא מיהא איכא ומשמע דאסור רק מדרבנן וכו' דאמאי כתב דמשמע היה לו להחליט כן מההיא דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה (פסחים דף כ"ה) דאמרינן ללישנא בתרא מידי דרך הנאתן קעבידנא דמוכח דשלא כדה"נ מותר שלא במקום סכנה ואם איתא דאסור מן התורה היכי שרי איסור שלא במקום סכנה אלא ודאי דס"ל להר"ן דאין מזה הכרח דנוכל לומר דאסור מן התורה ולפי שאין בו מלקות מותר לחולה שאין בו סכנה עי"ש שייחס כן גם להרשב"א בחי' לקידושין שם והשיג על כמה רבנים דפשיטא להו דכל שאסור מן התורה אף שאין בו מלקות לא הותר לחולה שאין בו סכנה עי"ש וכ"כ הרב חיים מדבר בדף י"ג בשם הרב מקראי קדש דללמד יצא ממ"ש הה"מ בפ"ח הלכה י"ח מהלכות מ"א דדין ההנאה שלא כדה"נ הוא כח"ש דאסור מן התורה ואין לוקין עליו דכי היכי דשלא כדה"נ מותר לחולה שאין בו סכנה הכי נמי חצי שיעור כדרך אכילתו אע"ג דאסור מן התורה מותר לחולה שאין בו סכנה והרב המחבר דחה דבריו וגם כתב לחלק דאע"ג דבשלא כדה"נ שרינן לחולה שאין בו סכנה אע"ג דאית ביה איסור תורה מ"מ חצי שיעור כדרך אכילתו והנאתו חמיר טפי ואין להתיר לחולה שאין בו סכנה וכו' עיי"ש שמעת מינה דלא נפלאת לומר דאף אי שלא כדה"נ אסור מן התורה מותר לחולה שאין בו סכנה וא"כ לגבי חמץ בפסח אף אם נאמר כמ"ש הרב מקור חיים דשלא כדרך אכילתו אסור מן התורה אין סתירה לדבריו מדברי הרמב"ם ממה שהתיר לעשות רטיה מחמץ לחולה שאין בו סכנה וק"ל:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה