אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן כא

סימן כ

(מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ח').

כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הכי אמרינן ביבמות דף ע"ז ע"א ובשאר דוכתי ונראה מדברי רש"י (במ"ש בש"ס שאני הכא דשמואל ובית דינו קיים) דהטעם דאין שומעין לו דחיישינן דמשקר והנמק"י שם בד"ה גרסי' כ' בשם הריטב"א דהקשו על רש"י דח"ו לא חיישינן לת"ח שישקר אלא שאומר כן בדדמי וכו' עיי"ש ולכאורה י"ל ממ"ש הריטב"א בחי' למגילה דף י"ד ה"ד מרן חיד"א ביעיר אזן מער' זו אות י"ט דמצינו דכופר האמורא דאף שעומד בשמועתו כופר במה ששמע מרבותיו כדי שלא נקשה עליו ומביא ראיה ממ"ש בב"ק דף י"ב אמר ר"נ אישתמטין עולא ופירש"י שמתיירא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות ועוד הביא ממ"ש במכות ט"ו ע"א אמרו לו אמרת א"ל לא שעומד במשנתו אלא שכופר בדבריו שלא נקשה לו ע"כ א"כ מוכח מזה דמשכחת לה דמשקר האמורא ח"ו משום סבה שתהיה. ומדוע לא נחה דעתו בפירש"י בההיא דיבמות ומה שהביא ממכות י"ל דמדברי רש"י שכ' חזר בו מתבאר דאינו עומד בסברתו ומכחיש כדי שלא יקשו עליו אלא האמת הוא דחזר בו ומה שהשיב ואמר לא אינו משקר בזה אלא כונתו לא עמדתי בשמועתי שחזר בו ולפי שמשמעות לשונו דלא אמר כלל דבר זה הוצרך רבה לומר האלקים אמרה וכו' ומיהדר הוא דהדר ביה ומצינו כן בערובין דף י"ד סוף ע"ב אמרו ליה אמרת א"ל לא אמר רבא האלקי"ם אמרה ומוכרח דמ"ש לא ר"ל לא עמדתי באמירתי ומפרש טעמו ונימוקו דהדר ביה. (בחי' הריטב"א שם כ' וז"ל פי' כפר בדבריו משום דהוה הדר ביה וס"ל דהלכה כר"י וכו' עיי"ש וק"ל) ואההיא דאשתמטין עולא מצאתי במלא הרועים מערכת עבדא כמטלטלי דמי אות ג' שכתב דעולא לא כחש לרב נחמן אלא דבתחלה השיב עולא לשי' ר"ן דס"ל שעבודא ל"ד אך לבתר דנפיק אמר לפי שיטתיה דס"ל שעבודא דאורייתא עיי"ש:

וראיתי להר' באר מיים חיים מוצירי בקונטרס גירסא דינקותא סי' כ"ח דף מ"א ע"ב שהקשה ע"ד הריטב"א שהביא הנמק"י הנ"ל שהרי מצינו בפרק כיצד מברכין דף מ"ג ע"ב דרב פפא אמר בשם רבא הלכה כב"ה ומסיים הש"ס ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד הרי דר"פ הוציא שקר מפיו ח"ו לאשתמוטי נפשי' על מאי דעבד משום כיסופא וצדקו דברי רש"י ודברי הריטב"א צ"ע עכ"ל והנה קושייתו היא עפ"י גירסת רש"י ופירושו (לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא ר"פ איכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך ע"כ) ותמיה לי שלא הביט עין בדברי הפוסקים והרא"ש שם שהוכיחו דהרי"ף לא גריס האי ולא היא כלל וא"כ כיון שכל עיקר דברי הריטב"א והנמק"י הוא לחלוק ע"ד רש"י דיבמות הנ"ל איך יתכן להקשות עליהם מההיא דברכות שאינו אלא לפי גירסת רש"י ופירושו ובאמת הם יכולים לומר דלקושטא לא גרסינן האי ולא היא כלל דלא יתכן לומר שמפני הבושה אמר בשם רבא מה שלא אמר ונפיק חורבא שישמעו ויעשו השומעים כדבריו ונמצא מכשיל רבים ח"ו עיין במעדני יו"ט ע"ד הרא"ש. ואף אי גרסינן ולא היא אינם מוכרחים לפרש כפירוש רש"י ז"ל אלא יפרשו כמו שצדד במי"ט שם דהוא עצמו הד"ר הוא שכן ראוי להיות חוזר ואמר ולא היא כדי שלא יכשלו רבים (מ"ש במי"ט שהלשון ל"מ כן כונתו ממ"ש לאשתמוטי הוא דעבד והול"ל דעבידנא. אך בדוחק י"ל דבתר דאמר ר"פ ולא היא מסיים הש"ס לאשתמוטי וכו' כלומר מאי דאמר מעיקרא בשם רבא לאישתמוטי הוא דקאמר) או י"ל שמפרשים מ"ש בש"ס לאשתמוטי וכו' דהוא משום חסידות כמו שראיתי בגליון הש"ס חדשים דפוס ווארשא שהובא שם בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ה' דר"פ לא מחמת כיסופא בעי לאישתמוטי אלא מסברא דנפשיה פליג על ר"י אלא דמדת חסידות לתלות הגדולה ברבו:

ובאמת ל"ז להבין אמאי לא ניח"ל לרש"י ז"ל לפרש כן שהרי בפסחים קי"ב סוע"א דאמרינן אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול פירש"י דאם ירצו לומר דבר שיהי' נשמע לבריות ויקבלו ממנו יאמר בשם אדם גדול ומדוע לא נפרש מ"ש בש"ס ולא היא ע"ד זה דכוונת הש"ס לומר דמ"ש ר"פ בשם רבא לא ששמע כן מרבא אלא דרך ענוה משתמט בכך. וגם מ"ש התוס' והרא"ש דלא גריס הרי"ף ולא היא מדפסק כר"פ נראה דאינו מוכרח דלא גריס דאפשר דגריס ומפרש דדרך ענוה הוא דאמר ואולי הם מפרשים מ"ש בפסחים היתלה באילן גדול כפי' רשב"ם למוד בפני רב ואחזר שמועותיו משמו וקרוב לזה הוא פי' הערוך (המובא בגליון הש"ס) בערך חנק (ובפי' ר"ח לפסחים בדפוס ראם) ולפי זה לא מצינו שיהיה מדרך ענוה לומר בשם רבו מה שלא שמע ממנו אבל פשט דברי רש"י שם מורים דאומר בשמו מה שלא שמע ממנו וצ"ע. באופן דהרבה פתחים ליישב קו' הבמ"ח על הריטב"א הנ"ל אך זוהי שקשה דברי הריטב"א אהדדי כמש"ל ועיין עוד לקמן במערכת השי"ן אות כ"ז:

והנה בהאי עובדא דרב פפא האריכו הרבנים מוהרלנ"ח ומוהר"י בירב בפסק הסמיכה (שבסוף תשובת מוהרלאנ"ח) דמוהרלנ"ח בדף נ"ט ע"ד (מדפוס לעמבערג) הביא הא דכל ת"ח וכו' שיש לחוש כשאומר אחר מעשה וכו' ושם בד"ה ובר מן דין וכו' הביא הא דר"פ ומוכיח מזה לפי גירסת רש"י דכשהאמורא עשה מעשה בטעות משום כיסופא יאמר מה שלא היה ומוהר"י בי רב שם בדף ס"ט ע"א (בסוד"ה אמר הכותב לולא שאני רגיל) כתב שלא יעלה על הדעת כלל שיהיה שום חכם חשוד שישקר מפני שיהיה לו גנאי לחזור מדבורו וההיא דר"פ כבר עשה מעשה שבירך על ההדס תחלה ולא היה אפשר לתקן וגם לא היה נמשך מזה נזק שישמעו אחרים ויקבעו כן הלכה דלגירסת רש"י עכ"ל דאחר שעה חזר ר"פ והודה שטעה וממנו ידע בעל הש"ס לומר ולא היא וכו' ומוהרל"ח כשחזר להשיב ע"ד כ' בפרט זה (בד"ה עוד כ' וז"ל עוד כ' בעל המגילה השנית) בדף ע"ג ע"א דמצינו בכמה מקומות דגנאי גדול הוא למי שיורה ויעשה מעשה בטעות כדאמרינן בפ"ק דע"ז דף כ"ב ע"א איתיביה רבינא לרבא וכו' איכסיף וקרוב לזה שם בדף נ"ז ע"ב ונ"ח ע"א ופירש"י דמשום כיסופא קאמר והתוס' הקשה על רש"י דמצינו לרבא דאומר דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי ולא מיכסיף י"ל לדעת רש"י דדוקא באמירה בעלמא לא כסיפא ליה אבל לומר שעשה מעשה בטעות כסיפא ליה וכו' ואהכי לא הונח לו במ"ש מוהר"י בי רב דחזר והודה וכו' דאיכא למיחש דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא וכו' וסיים ועכ"ז אני לא סמכתי על הא דר"פ הן מהטעם דהיא דוקא לגירסת ולא היא והן מטעם דהוי דבר זר מאד עי"ש ולפי הנראה נעלם זה מהרב באמ"ח דהדבר מבואר דבין למוהרל"ח בין למוהר"י בי רב לק"מ על הריטב"א דלמוהר"י ב"ר כל שלא הודה וחזר בו אין לנו לחושדו שמשקר. ור"פ חזר והודה ומצינו מעין זה שאומר האמורא דבר שאינו אמת רק לנסיון וחוזר ומודה שמה שאמר אינו אמת עיין נזיר ל"ט ע"א אמר רב פפא אנא סברי לאו גמרא הוא בידיה והדר ביה וכו' ובדברי התוס' שם. ולמוהרלנ"ח עכ"פ לא כ"ע מודו בגירסא דלא היא וא"כ לא ק"מ על הריטב"א (ומצאתי בספר דרכי שלום בפרשת מקץ דף ל"ג ע"ג שהביא קו' הבאמ"ח והביא מה שיישב לזה בשו"ת יוסף אמץ סי' ס"ג ותמה עליהם שלא ראו דברי תשובת מוהרלנ"ח הנ"ל עיי"ש:

ועל הגאונים מוהרל"ח ומוהריב"ר יש לתמוה דלא זכרו שרים דברי רש"י ביבמות הנ"ל דמתבאר דס"ל דחיישינן דמשקר וא"כ אינו מוכרח לומר בההיא דר"פ דס"ל לרש"י דחזר והודה וגם לא הוזכר בדב"ק מ"ש הנמק"י בשם הריטב"א דהקשו על רש"י וכי נחשדו חברים לשקר וכו' ועיין תוי"ט בפ"ה דאבות מ"ז אמאי דתנן ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי שכתב הרע"ב שאם פוסק דין מסברתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי שהקשה דזו מדת כל אדם שלא לשקר כ"ש בפסק דין שיתלה עצמו באילן גדול ואולי השומעים יסמכו עליו שכך קבל ונמצא מכשיל הרבים שאפשר שאין הדין כן ע"כ ולכאורה יש לתמוה על מאי דפשיט"ל לרבינו התוי"ט שדבר זה אסור שהרי לפי פירש"י בההיא דפסחים קי"ב באילן גדול כל כה"ג שרי ומצאתי בתפארת ישראל שהעיר בזה וכתב ליישב זה עפ"י מ"ש רשב"ם שם (ולא הזכיר דברי רש"י בזה אולי משמע ליה שכן גם כוונת רש"י):

אך לענ"ד אי אפשר לומר כן בדעת הרב תוי"ט שהרי בדברי חמודות פ"ד דברכות ס"ק כ"ד שהזכיר התפ"י כתב דמ"ש בש"ס ברכות כ"ז האומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל דהטעם הוא שאפשר שיש לפקפק בדבר ההיא ונמצא שמתגנה רבו על ידו וסיים ע"ז ומפני כן לא הקפידו כצ"ל ובאיזה דפוסים ראיתי שכתוב ומפני כן הקפידו ונראה דט"ס הוא וכן מצאתי במחצית השקל ע"ד המג"א סי' קנ"ו סק"ב שהעתיק כן כיעי"ש) ואמרו במס' פסחים אם בקשת ליחנק התלה באילן גדול עכ"ל וכוונתו כיון דהטעם הוא שמא יפקפקו בדבר ויהיה גנאי לרבו א"כ כשיודע שהדבר ברור ואין בו לפקפק ודאי. או שיודע ברבו שאינו מקפיד בזה אם כוונתו לש"ש כי היכי דליקבלו מיניה מותר וכה"ג מיירי בפסחים עי"ש במחצ"ה הרי מבואר דמפרש ההיא דפסחים כפשט משמעות פירש"י דאי ס"ל כפי' רשב"ם למוד בפני רב וכו' נראה דאין קשר והבנה לסיום לשון הנ"ל ועי"ש עוד בתפי"ש מ"ש בזה ועיין שושנים לדוד שכ' ליישב קושית התוי"ט (ושכ"כ הע"ח) עפ"י מה שמצינו בפסחים דף כ"ז דשמואל אפיך דברי ר"י לרבנן כדי שיקובלו וקמ"ל מתני' דלאו משנת חסידים היא לעשות כן ובהורמנותיה דמר נלע"ד דלא יתכן לומר כן דסו"ס קשה אם כן הוא כונת התנא למה לח קיים שמואל מתני' דאבות ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומי חשיד שמואל דלא מקיים משנת חסידים:

ומרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' י"ב אות י"ב הביא מ"ש הרב מוהריב"ל דיינים נאמנים לומר שנטלו קנין על הפשרה ולא חשיבי נוגעים בעדותם ושהרב אדמת קדש כ' דהוו נוגעים דלא לימרו עלייהו דלא ידעו דפשרה צריכה קנין כדאשכחן ברב פפא דעבד משום כיסופא וכו' ומר בריה השיבו דשאני בההיא דר"פ דעבד כב"ה דהל' כמותם בכ"מ וכו' ומני"ר ברכ"י שקו"ט בדחי' זו ושוב תמה על הרב אדמ"ק דמוכיח בפשיטות מהא דר"פ דחשוד לומר מה שאינו אמת שהרי אינו פשוט כן להרי"ף דלא גריס ולא היא והביא מ"ש מרן כ"מ בפ"ט דברכות דגם הרי"ף והרמב"ם גרסי ולא היא ור"ל דהאמת הוא דרבא לא אמרה אלא דאיהו ס"ל דכן הלכה דההיא דר"ג לאו הכרעה היא וכ' דלפי"ז ל"ד נדון מוהריב"ל להא דר"פ דר"פ עשה כדין אלא דכי היכי דלקבלו מיניה אמרה משמי' דרבא וכדאמרינן בעלמא הרוצה ליחנק וכו' ועוד האריך והזכיר תשו' מוהרל"ח הנ"ל עי"ש ולפי"ד מרן כ"מ עכ"ל דמ"ש לאשתמוטי הוא דאמר כלומר להשתמט משררה וגדולה תלה הדבר ברבא ע"ד שכ' הרמ"ע הנ"ל וצריך לעיין בתשו' הרמ"ע לראות אם הביא תנא דמסייע ליה דברי מרן כ"מ הנ"ל ומ"ש בברכ"י כדאמרי' בעלמא הרוצה וכו' קצת קשה שלא זכר שר דלפירוש רשב"ם שם אין הכרח לזה ועכ"פ למדנו מדב"ק שמבין בדברי רש"י כפשוטם דלא כדמשמע מדברי התפ"י הנ"ל דגם רש"י כוונתו לפירוש רשב"ם ועיין עוד בברכ"י א"ח סי' רט"ז אות י"ב שהאריך בגוף הדין ההוא ובד"ה אכן וכו' כתב דק"ק על מרן כ"מ לשון הש"ס דמסיים לאשתמוטי וכו' וי"ל ע"כ ולפי הנראה לא ראה שו"ת הרמ"ע הנ"ל דמ"ש בש"ס לאשתמוטי וכו' כלומר דכבורח מהשררה והכבוד השמיט עצמו ותלה הדבר במי שגדול ואולי זהו כוונתו במ"ש וי"ל היינו על דרך הנ"ל:

גם מדברי הרב קרבן העדה בפ"ז דמסכת נזיר ה"א בשירי קרבן בד"ה איתוניה ואנא מלקי ליה מתבאר דמבין דברי רש"י בפסחים הנ"ל כפשטן ולא נתכוון לפירוש רשב"ם ועי"ש מ"ש ע"ד המג"א סי' קנ"ו הנ"ל ובמחזיק ברכה שם אות ז' ובקונטרס אחרון שם:

ובעיקר כללין עיין בבית שמואל בשמות אנשים בשם גרשון שכ' בשם רש"ל דחכם שסדר גט וכתב גרשם או גרשון ואח"כ הגיד שכן הגידו לו את שמו אינו נאמן דקי"ל כל ת"ח וכו' ומיהו אם מילתא דעבידא לגלויי נאמן כמ"ש ביבמות (ס"ט) והנה משמע דגם הם מודה לרש"ל דאין המסדר נאמן ורק במילתא דעבידא לגלויי הוא דס"ל דנאמן וכל זה לשיטת רש"י ופי' במ"ש בש"ס שאני הכא דשמואל ובי"ד קיים ודברי רש"ל הם בפ"ד דגטין סי' ל"א באות הגימ"ל עי"ש וס' ס"ש אין בידי לראות אם הזכיר דברי הנמק"י בשם הריטב"א דלא חיישינן שישקר ח"ו אלא דאומר בדדמי וכשמואל ובי"ד קיים דייק טפי ולא אמר בדדמי עי"ש ולפירושו אינו מבואר בש"ס דבמילתא דעל"ג מהימן דאעיקרא לאו משום חסרון אמונה אתינן עלה ועיין בטיב גטין שם ס"ק כ"ו שהאריך דלא מסתבר כהש"ס דמשום שכבר חלה הוראתו דא"כ כל ת"ח שמורה הוראות יצטרך עדים באיזו סגנון נשאל ומההיא דר"פ אין ראיה דאע"ג דזימנין מיקרי ואמר משום כיסופא מסתמא לא נחוש לזה והרי"ף ל"ג ולא היא וכו' ובשו"ת קרמ"ע וכו' ודברי רש"י צ"ע ובנדון שברש"ל היה רגלים לדבר שלא להאמין להמסדר וכו' ועיין בנמק"י וכו' וגם לא היה מוחזק המסדר וכו' הא לא"ה אין לחוש כלל אתד"ק והעתקתי תו"ד לפי שראיתי במכתב גדול אחד מרבני דורינו יצ"ו שבעסק סידור גט אשר סדר רב מובהק בדורנו יצ"ו ולפי הענין היה הכחשה בין הרב המסדר והמתגרשת בגופא דעובדא היכי הוה ומרוב הענוה פנה אל האזוב כמוני לחוות דעתי בענין ההוא ואנכי תולעת כתבתי לקיים דעת המסדר ובענין הכחשה הנ"ל כתבתי דאין דברי המתגרשת עומדים נגד דברי הרב המובהק אשר בית ישראל נשען עליו בכל הוראתיו והרב החולק כ' לי בקונטריסו דאין להאמין את הרב המסדר דהא קי"ל כל ת"ח שמורה וכו' וכיון שלא אמר כן הרב המסדר אלא אחר מעשה אין שומעין לו וציין בקונטריסו שו"ת רש"ל סי' ל"ו ותמים סי' י"ז וס' נחלת יעקב ח"ב סי' ג' (עיינתי בתמים ולא מצאתי מזה) ושו"ת רש"ל ונח"י אין מצ"א לראות דכ"ק אך לפי הנראה נעלם מהרב החולק דברי הג' ט"ג הנ"ל ודבריו נאמנו מאד והרב פתחי תשובה בקונטריס השמות כ' דגם הג' ג"מ האריך לתמוה בזה עמ"ש הב"ש עי"ש ולכן נראה דודאי יש לנו לסמוך בכל כיוצא ע"ד הרב המורה ולא לחוש לחשדו ח"ו שמשקר. ועתה השגתי ס' ג"מ שציין הרב פ"ת וראיתי שם בשם גרשם שהביא דברי הב"ש בשם רש"ל וס"ש וכתב דאינו רואה מקום לדברים אלו דהא דכל ת"ח שמורה וכו' לא נאמר אלא בבא להתיר דבר שהוא בחזקת איסור וכו' והוא נוגע בדבר וכו' אבל בהך מילתא אמאי לא נימא דחקר ועשה כדין ואפילו בסתם ספרי דדייני אמרו מגמר גמירי וכו' ואם המסדר אינו בקי הרי בלא"ה יש לחוש לכמה פסולים כמ"ש הרמ"א בסי' קמ"א סס"ל וכו' ומסיק בצ"ע ויראה שאין זה אלא לפי ראות עיני גדול בטיב המסדר וכו' עי"ש שלא הזכיר דברי הנמק"י הנ"ל ועיין בשו"ת שם אריה בחיו"ד סי' ו' דדוקא בזמנם שהיו מורים מהלכות שקבלו הוא דאמרו כל ת"ח וכו' אבל עכשיו שמורים מפי סופרים וספרים לא שייך זה ע"כ ולא היה לו להחליט כן דודאי גם בזה"ז משכחת לה דאיבעי למיחש ולא זכר דברי הפוסקים הנ"ל בדין שם גרשם אלא דהכל לפי הענין ובעיקר כללין ראיתי בשו"ת השיב משה סי' ס"ה מאות ו' והלאה שהאריך מאד בעניינים אלו ולא יכלתי כעת לעיין בד"ק ואתה תחזה ועיין ג"כ בשו"ת צ"ץ החדש באה"ע סי' ס"ו אות ב' וג':

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה