שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טז
(מקונטרס הכללים מערכת הטי"ת אות ל"ב).
טעימה נאמרה בש"ס ור"ל אכילה כ"כ הרב הפרדס בס' אות היא לעולם סי' ק"ה דף ק"ל ע"ג דמוכח כן ממ"ש בברכות מ"ז ע"א אין המסובין רשאים לאכול כלום עד שיטעום וכו' לטעום אתמר ופירש"י אין חילוק בדבר וכו' אלמא דבתי' טעימה נכללה אכילה ע"כ ולענ"ד יש לדחות דשאני הכא דאמר לאכול כלום אמטו"ל היא כאילו אמר לטעום. ומ"ש עוד ראיה ממ"ש בתענית י"ב ע"ב ר"י אקלע וכו' עבדו ליה עיגלא וכו' א"ל ליטעום מר וכו' ומסתמא ל"ד טעימה אלא אכילה ע"ד צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה וכו' לענ"ד הוכחה זן חלושה היא כמו שיראה הרואה וכן הראיה מסוכה דף כ"ו וכמה אכילת עראי כדטעם וכו' י"ל דאכילת עראי וטעימה שוו אבל לא אכילה סתמית וממה שהביא שם בשם הרבנים הליכות אלי וקהלת יעקב במע"ל ח"ב סי' רס"ד שכתבו בשם תוס' שבועות כ"ב ע"ב ד"ה תא ונטעום שמא בלשונם הוו קרו לאכילה טעימה ע"כ יש להוכיח קצת דאין ראיה ממקומות האלה דלפי דבריו דמוכח מהש"ס בתלת דוכתי הנ"ל דאכילה נאמרה בלשון טעימה מה זה שכתבו התוס' בלשון שמא בלשונם וכו' וכי נעלמו מהם דוכתי הנ"ל אלא ודאי מדוכתי הנ"ל אין הכרח ורק התוס' כתבו דאפשר דבזמנם בלשון בני אדם קרו לאכילה טעימה ואין מזה הכרח ללשון חכמים דקרו לאכילה טעימה. וגם מ"ש בשם הריב"ש סי' רפ"ח היינו דאכילה מועטת קרויה טעימה כמ"ש שם הריב"ש בפי' והביא ראיה מההיא דסוכה כדטעם בר בי רב וכו' ומ"ש בשם מרן הב"י א"ח סי' רל"ב בשם הרשב"א דסעודה קטנה קרי לה טעימה משם יש ראיה דהא סעודה קטנה היינו אכילה גמורה (אלא שאינה של חפה וכו') וקאמר ריב"ל אסור לטעום והיינו לאכול ש"מ דקרי לאכילה טעימה ומ"מ אף אם נאמר שכן דרך חז"ל לקרא לאכילה טעימה נראה דאין מזה סתירה למ"ש מג"א סי' תרצ"ב סק"ז דמשו"ה שינה הרמ"א וכתב לאכול (ולא כתב לטעום כלשון התה"ד) להורות דטעימה שרי וכתב ע"ד באה"ל שם דלפי האמור דבתיבת אכילה נכללת טעימה א"כ מ"ש הרמ"א אסור לאכול ה"ה דאסור לטעום ע"כ די"ל לדעת המג"א דבדברי הפוסקים שדרכם לפרש אכילה לחוד וטעימה לחוד בפרט בההיא דשינה מלשון התה"ד דודאי יותר נכון הוא להעתיק הדברים כמו שאמרם בעל השמועה ע"ד שאמרו אלא שחייב אדם לומר כלשון רבו ומדשני בלישניה מוכח ודאי דלהורות נתן דלא ס"ל כסברת התה"ד אלא דוקא אכילה אסור ובשו"ת בשמים ראש סי' שע"ח כתב הא דאמרו אסור שיטעום כלום קודם שיבדיל מסתברא דהיינו בשיעור רביעית אלא שי"ל הואיל ואמרו כלום דלגמרי אסור ע"כ:
שוב ראיתי למרן חיד"א א"ח סי' קס"ז אות ד' (ציינו ה"ה בס' אה"ל שם) שרמ"ז למ"ש בברכ"י שם בההיא דאסור לאכול קודם שיאכיל לבהמתו אי גרסינן לאכול או גרסי' לטעום (ועיין מה שרשמתי בזה במערכת האלף אות ק') ושוב כתב והתוספות שבועות דף כ"ב כתבו דבלשונם היו קורים לאכילה טעימה וכ"כ הריטב"א (נראה דאין הלשון מדוקדק דהתוס' כתבו שמא וכו') ואין זה ענין למאי דקמן למאי דגרסינן אסור לאדם שיטעום כלום ולשון שיטעום כלום משמע אפי' טעימה עכ"ל הנך רואה דמבין בכונתם כמו שהבין האה"ל דר"ל דטעימה בלשון חז"ל ר"ל אכילה ובטלה דעתי. והרב חיי אדם בנשמת אדם הלכות ברכות כלל ה' סי' י"א אף הוא היה מתכוין להוכיח מש"ס דברכות מ"ז ע"א דטעימה ואכילה שוים והוקשה לו דהתוס' בשבת דף ט' ד"ה לימא (בנ"א רשום תוס' שבת דף ק' והוא ט"ס כתב חלוק זה והצ"ע. והנה גירסת הב"ח שם בדברי התוספות ה לטעום כלום וא"כ י"ל דאף אי נימא בעלמא דאכילה וטעימה כי הדדי הכא דאמר ריב"ל לטעום כלום הוא פחות מאכילה דעלמא ע"ד שכ' במחזיק ברכה הנ"ל והוכחת הש"ס לפי פי' התוס' היא דמדאמר ריב"ל אסור לטעום כלום דמשמע אפילו אכילת פירות כ"ש שצריך להפסיק כמ"ש בקרבן נתנאל שם וק"ל:
וראיתי בהשמטות שבס' אהל ח"ב דף רי"א סוע"ד שכ' שבס' נחמד למראה ח"ד דף קע"ג ע"ד כתב דיש להשיב דאין ראיה זו (מברכות מ"ו ע"א) חותכת וכתב ע"ד שהראה לכמה מעיינים ואמרו שאין חילוק בדבר ע"כ וכבר כתבתי שנלע"ד דיש לחלק משום שאמרו לאכול כלום. ואעיקרא מדברי התוספות בסוגיא הנ"ל ובפסחי' דף ק"ו ד"ה גחין והרא"ש בברכות ופסחים שם מתבאר דגרסי אין המסובין רשאין לטעום (תחת לאכול שבגירסתינו) וכן הוא בהרי"ף והרר"י ובמרדכי עי"ש אלא של"ז להבין סיום הדברים לטעום אתמר וכו' לומר כלשון רבו ע"כ ודוחק לומר דליתנהו להני מילי בגירסתם ומצאתי בס' עמודי אש הנד"מ לידי"ן הגאון מוהרי"א נר"ו בסימן ב' דף ט"ז ע"א ד"ה לימא שכ' דלאכול משמע אכילה ולא טעימה ובנשמת אדם הניח בצ"ע מש"ס ברכות מ"ז ע"א וכו' מבואר דאין חלוק בין לאכול ובין לטעום ולדעתי י"ל דגירסת התוספות כגי' השט"מ שם דגריס לטעם אתמר בפתח תחת העין וגירסתו היה בתחלה ג"כ לטעום אלא דשמע מרבו בפתח תחת העין וכן היתה גירסת התוס' ולא ק"מ. שוב ראיתי בזכרון יוסף א"ח סי' ח' שגם הוא הקשה מברכות הנ"ל ובסי' י"ד כתב לו חכם אחד דבהקדמת ס' יוחסין גריס לטעם א"ל לטעום אתמר כתב ע"ז אטו אמדפיסים ניקו וניסמוך. אולם אנחנו זכינו ומצאנו כן בס' שיטה מקובצת וכן היתה גירסת התוס' וא"ש עכ"ד נר"ו ששתי כעל כל הון ומחזיקנא ליה טיבותא דאשכח לן מרגניתא ותמיה לי שלא הרגיש שהתוספות והרא"ש תפסו לשון הממרא בלשון טעימה וכן הרי"ף והרר"י והרב המרדכי כנז"ל דמזה מוכח ודאי דגרסי כגירסת הס' שיטה מקובצת וגם רש"י יוכל להיות שכך היה גורס ואהכי כתב דאין חלוק בדבר וכו' אבל מודה דבין אכילה לטעימה יש חילוק. ופלא בעיני שגם הוא מציין תוס' שבת ד' ק' וליתנהו להני מילי שם כמו שכתבתי למעלה: