שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טו
(מקונטרס הכללים מערכת הטי"ת אות ט"ו).
טעמא דקרא קיימא לן כמאן דלא דריש טעד"ק עיין להרבנים נו"ב ח"א אה"ע סי' פ' אות ד' ואות ח' וברכ"י סי' תכ"ח אות ז' וחת"ס א"ח סי' ח"ק ד"ה ואע"ג ובחיו"ד סי' רנ"ד ור"ל אהלי יהודה דף צ"א ע"ג משנת אברהם דף י"ג ע"ג ס"ק י"ג נחפה בכסף ח"ב דף ק"ה ע"ב וי"ל בס' כל החיים הנד"מ למרן החבי"ף במ"ע זו אות ה' וכ"כ הרב חו"י סי' קמ"ב הובא בספר חיים ביד ס"ו סי' י"ח ועיין עוד חת"ס יו"ד סוס"י שמ"א חיים ומלך הנ"מ דף ג' ע"ג ישועות יעקב יו"ד בקונטרס דברי נכד המחבר בהל' אבלות דף ל"ב ע"א ח"ץ סי' ס"ג ד"ה ובקושית שיבת ציון סי' צ"ח ד"ה ומה שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' קפ"ג ויש לתמוה עמ"ש הגאון שו"מ בח"א סי' ס"א דבמ"ע שיש בה לאו אף דהוי הז"ג נוהגת בנשים לפי מ"ש הרב האבודרהם דטעמא דנשים פטורות הוא משום שמשועבדת לבעלה א"כ כיון דבהלאו אינה משועבדת ממילא איתא גם בעשה עי"ש דנראה דנקיט דדרישנן טעמא דקרא וזה לא יתכן כאמור. אך לפי מ"ש לקמן בשם החת"ס דלחומרא דרשי' טעד"ק ניחא. ומצאתי שהרב שם אריה א"ח סי' ב' (ד"ה והנה בא) השיג על השו"מ בזה. ושם בחיו"ד סי' נ"ו סוד"ה ולפי זה השיג על התוי"ט וט"ז ופר"ח בענין איסור סחורה בדברים האסורים וכו' שדרשו טד"ק עי"ש ובספר שו"ת רמ"ץ א"ח סי' י"ד. סוף אות יו"ד כתב בשם חו"י סי' קל"ט דקי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא וכתב ע"ד דזה אינו פשוט ויש מבוכה בדברי הרמב"ם דבהל' אס"ב פ"ב וי"ב נר' דפוסק כר"ש דדריש טד"ק וכמ"ש בלח"מ רפ"ג מהל' מלוה ע"כ ועי"ש בסי' כ"ה אות א' תמה ע"ד הרב השואל איך בא לדרוש טד"ק והא אנן לא פסקינן כר"ש דדריש טד"ק וכ"כ שם בסי' ל"ה ד"ה אך ועיין בס' יבשר טוב סי' ג' מה שפלפל בסתירת דברי הרמב"ם בזה ועיין בשו"ת שו"מ ח"ב סי' קל"ה (השני) שרצה לומר כיון שאין בחליצה תועלת להמת כמו ביבום רק הוא לטובתה שתהיה מותרת לעלמא א"כ כל שאינה רוצה לחלוץ אין כופין אותה וסיים אבל באמת כ"ז הוא דרך דרש אבל חלילה חלילה לדרוש טעמא דקרא ובפרט בדבר דנפ"מ לדינא וכו' עי"ש ובמהדורא ד' ח"ג סי' ק"נ (בד"ה והנה ראיתי) הבאתי דבריו בקונטריס אסיפת דינים במערכת ברכות סי' א' סוף אות ו' ותמיה לי עמ"ש הרב הלבוש בא"ח סי' י"ז סוף ס"ב בטעם שלא נהגו נשים להתעטף בצצית אף ע"ג דבשאר מ"ע שהזמן גרמא מחייבות עצמן ואמר מר דכיון דצצית חובת גברא הוא הוי כלי גבר וכתיב לא יהיה כלי גבר על אשה ואיך תתחייבו עצמן בדבר שיש בו נדנוד עבירה ומיכל בת שאול שאני שהיתה בת מלך ואשת מלך ולא אסרה תורה כלי גבר אלא כשלובשת כדי שלא יכירו אותה הכל כדי שתזנה מה שאין שייך כן בבת מלך ואשת מלך שהכל מכירים אותה עכ"ל דמתבאר דס"ל דנקיטינן למידרש טעמא דקרא ולפי הטעם נבין ונדון להקל על מה שבא מפורש בתורה ולפי האמור אין הלכה כן והן אמת שהרב החינוך בפרשת כי תצא סי' תקמ"ב כתב טעם לא יהיה כלי גבר משום זנות ושכ"כ הרמב"ם מ"מ אין לנו לסמוך על הטעם להוציא דין להקל עפ"י הטעם ומה גם שכתב עוד טעם אחר בשם הרמב"ם שהוא כדי להרחיק כל ענין ע"ז שהיה דרכן של עובדי ע"ז בכך וכו' עי"ש וא"כ כיון שיש איסור בדבר איך תוכל מיכל בת מלך לסמוך על הטעם להתיר לעצמה מה שיש בו איסור תורה וכל זה כתבתי לפי מה שנראה מדברי הרב הלבוש דמיכל בת שאול היתה לובשת בגד צצית אמנם בעניותי לא יכולתי להבין מאי קא קשיא ליה ממיכל בת שאול עד שהוצרך לומר דבת מלך שאני דהיכן מצינו דמיכל בת שאול היתה מתעטפת בצצית דבש"ס דילן במס' עירובין דף צ"ו ע"א שנינו בברייתא דמיכל בת שאול היתה מנחת תפלין ואשת יונה עולה לרגל ולא הוזכר שם צצית וכן הביאו הראשונים בפרק בתרא דר"ה דף ל"ג ע"א דמיכל בת שאול היתה מנחת תפלין וכן הוא בש"ס ירושלמי בר"פ המוצא תפלין ובפרק היה קורא הלכה ג' עי"ש ולא ראיתי מי שהזכיר שהיתה מתעטפת בצצית וצריך לומר דכונתו דלפי שיטתו דמשום חובת גברא איכא משום לא יהיה כלי גבר על אשה א"כ גם בתפלין אין לנשים להחמיר על עצמו דבהו נמי כיון דדרך לבישה הוא איכא משום כלי גבר על האשה ואיך מיכל בת שאול היתה מנחת תפלין ולזה השיב דבת מלך שאני ועיין לקמן במערכת הלמ"ד אות קי"ו שהבאתי דבתרגום יב"ע מתרגם לא יהיה כלי גבר על ציצית ותפילין:
וכתב הרב חת"ס בחיו"ד סי' רנ"ד (בד"ה ונ"ל) דאע"ג דקי"ל כמאן דלא דריש טעמא דקרא מ"מ היכא דנפיק חומרא כי נידרוש טעמא אזי אזלינן לחומרא ודרשינן טעמא דקרא ועיין משנת אברהם דף י"ג ע"ג ועיין בחת"ס יו"ד סי' אמ"ש (בד"ה איברא הרמב"ם) ודו"ק:
ובספר מור ואהלות לרב גדול בדורנו ידידי הרב המפורסם מוהר"ג פוסק יצ"ו בדף ל"ט ע"ב ראיתי שנסתפק אי דרשינן טעמא דקרא דדברי קבלה וכתב דיש להחמיר ומתוך מאי דשקו"ט הרב אהלי יהודה הכהן בדף צ"א ע"ג מתבאר דלא שאני לי' בין קרא דכתיב באורייתא דמשה לקרא דנביאי וכתובי והכי מסתברא לפום ריהטא אלא שכבר כתבתי בשם הגאון חת"ס דלחומרא אית לן למידרש טעמא דקרא: