שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן ו
(מקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות נ"ד).
חשד אי איכא ברבים משום חשדא נחלקו הפוסקים ביו"ד סי' קמ"א אי קימ"ל כשינויא דברבים ליכא חשדא או לא כיעי"ש ולמ"ד דברבים ליכא חשדא נחלקו רבני האחרונים אם יש לחלק בין איסור קל לאיסור חמור דהרבנים א"ר הובא בשע"ת סי' רמ"ד אות ה' וזכור לאברהם בח"א במע' חוה"מ וכן בקנין פרות במערכת חוה"מ אות י"ב ותוספת שבת הובא בנ"ב מהדו' תניינא א"ח סי' ק"ג סברי דדוקא באיסור חמור הוא דלא חשידי רבים למ"ד אבל באיסור שבות קיל לכ"ע גם ברבים איכא חשדא וכ"כ הרב מוהרש"ז בש"ע שלו סימן רמ"ד ס"ח בקו"א שם בשם הרב תודת השלמים עיי"ש. אך דעת הרבנים נו"ב ומר בריה בשו"ת הנ"ל דהסברא בהפך דדוקא באיסור תורה דחמיר הוא דאיכא מ"ד למיחש גם ברבים משום חשד אבל באיסור דרבנן לכ"ע לא דיינינן כולי האי בשל רבים ושרי עי"ש שייחס לזה דעת המג"א סי' רמ"ד ס"ק ח'. והרב מחצ"ה שם נר' דס"ל דאין לחלק וכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו שפי' כוונת המג"א שסברת הגדול שהורה להם כך הוא לסמוך על הי"א שבסי' קמ"א עי"ש ש"מ דלא שאני ליה. וכן פי' בדעת המג"א הרב חת"ס א"ח סי' ס' ד"ה הנה וכו' שכונתו לסמוך אהך דעה שביו"ד סי' קמ"א דברבים ליכא חשד עיי"ש ש"מ דבכל גוונא פליגי. וכ"כ שם סי' ס"א עיי"ש. וכן מתבאר ממ"ש בח"ס חלק הששי סי' ו' דנ"ל דיש לסמוך בדרבנן אשיטת הסוברים דברבים ליכא חשד וכן משמע ממג"א רמ"ד סק"א עכ"ל וצ"ע במ"ש בתו' הנ"ל סי' מ"ג דהיכא דליכא משום ח"ה היה אפשר לסמוך על המג"א דברבים וכו' אלא דאיכא למישדי נרגא דהרי הרי"ף והרמב"ם סברי דגם ברבים איכא חשדא וכו' עיי"ש וק"ל. ולפי הנראה העיקר לדעתו הוא כמ"ש בסי' מ"ג שהם דבריו האחרונים (לא מחמת סדר הסימנים אני אומר כן אלא לפי זמני התשו' שסי' ו' היה בשנת תקע"א וסי' מ"ג היה בס' תקצ"ג) באשר נודע דפוסק שסותר דברי עצמו דבריו האחרונים הם עיקר דעתו. ומה שהקשה בחת"ס סי' מ"ג הנ"ל מההיא דתודוס איש רומי עיי"ש בשו"ת חת"ס סי' ס' ד"ה אמנם וכו' מה שחילק יפה בזה:
והנה בחת"ס סי' ו' הנ"ל רצה להכריח מש"ס סוכה נ"ג ע"ב גבי אנו ליה דמקשי משמע שמע וכו' דגם ברבים איכא חשדא דאל"כ מאי מק' ושוב כ' לשיטת הסוברים דברבים ליכא חשד וסיים דלשיטת רש"י דבמלה מלה ליכא שתי רשויות רק דמחזי כשוטה ומשתגע ומהא מיירי הש"ס דסוכה ולא מב' רשויות אם כן אינו ענין לכאן כלל עכ"ל, ולפי קוע"ד דבריו נפלאו ממני דהא ודאי ההיא דסוכה הוי פסוקא פסוקא לשיטת רש"י מדמייתי הש"ס ההיא דר' זירא דהאומר שמע שמע כאומר מודים מודים וכלומר משתקין אותו ואי לא חשיב אלא מילה מלה וכופלה הו"ל להקשות מההיא דהקורא שמע שמע ה"ז מגונה דמיירי באומר מלה מלה וכופלה וכן פירש"י להדיא בסוכה הנ"ל שמע שמע פסוקא פסוקא ותני ליה והוא מוכרח לפי שיטתו כאמור וכ"כ הרב מוהרש"א בח"א דלפירש"י הא דאנו ליה הו"ל כאומר פסוקא פסוקא עי"ש והוא פלא לענ"ד ובתשו' חת"ס א"ח סי' ס' סוד"ה אמנם כד וכו' כ' ודע דהך דברבים ליכא חשדא צ"ע מש"ס סוכה וכו' ופירש"י ד"ה כאומר מודים וכו' עי"ש והתם רבים הוה עכ"ל עיניך הרואות סתירת ד"ק וצע"ר לי ובעיקר קושייתו כבר קדמו הרב מחצ"ה בסי' ס"א ס"ט עי"ש:
והמתבאר מכל האמור דהיכא דהחשד הוא שעשה איסור תורה כ"ע מודו דמידי פלוגתא לא נפיק דהרי"ף והרמב"ם והרמ"ה סברי דגם ברבים איכא חשדא וכן נראה דעת מרן בש"ע סי' קמ"א ממה שהשמיטו כמ"ש ז"ל. ומזה תמיה לי על הרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ו דאין לאסור בצורות אלו (עיי"ש נדונו) דברבים ליכא חשדא כמ"ש בע"ז דף מ"ג וביו"ד סי' קמ"א ס"ד עי"ש דהיכי קאמר בפשי' דברבים ליכא חשדא ומראה מקום הוא לסי' קמ"א ושם מבואר דלאו דברי הכל הוא. וכיון דהחשד הוא על איסור תורה נראה דלא נוכל לומר דכוונתו לסמוך אהך דיעה (כמו שנוכל לומר לדעת מג"א הנ"ל וכמ"ש המחצ"ה וחת"ס הנ"ל):
ותו דכבר כתבו הפוסקים בשם רבינו ירוחם דאע"ג דברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר ועיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' קכ"ט ובכל מקום שסמכו הפוסקים אהא דברבים ליכא משום חשדא אינו אלא היכא דאיכא צורך בדבר כי ההיא דחת"ס סי' ס' וס"א בחלק א"ח וכיוצא לזה אבל להתיר לכתחלה בלי שום צורך בנדון הרב זר"א זו לא שמענו ועיין להרב קהל יהודה בחי' על הטור סוס"י קמ"א ולה"ה בס' בית אהרן קריספין בחיו"ד ריש מערכת הדלי"ת וחת"ס ח"ו סי' ד':
והן עתה נדפס קונטרס טהרת הקדש להרב גדול בדורנו כמוהר"ש העליר נר"ו ובדף ז' ע"א ואילך שקו"ט טובא בהאי דברבים ליכא חשדא והביא מלתייהו דרבנן קדישי בענין זה עיש"ב וראיתי שכ' שם לתמוה ע"ד ההג"א דהרי הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ומרן בש"ע סי' קמ"א סברי דגם ברבים איכא חשדא עי"ש ולפי מ"ש בכונתו הרב מחצ"ה דכוונתו לסמוך אהך מ"ד דברבים ליכא חשדא וכן מ"ש הנו"ב דלהמג"א בכה"ג דהחשד הוא במידי דרבנן לכ"ע ליכא חשדא ברבים ניחא וק"ל ומסיום דברי המג"א דבמקום שאין נוהגים ברחוב אין להקל מוכח טפי כפי' המחצ"ה דאילו להנו"ב כיון דבכה"ג ליכא מאן דאסר אמאי אין להקל וק"ל. ושם בטהרת הקדש הנ"ל ציין דוכתי דמשמע דברבים ליכא חשדא ואיכא נמי לאידך גיסא ושקו"ט עי"ש ובפ"מ ב"ח אשל אברהם סי' רמ"ד סק"ח ועיין גטין ס' ע"ב גבי מערבין בבית ישן וכו' משום חשדא עיי"ש ברש"י ובטוש"ע א"ח סי' שס"ו ס"ג ועיין בשו"ת כתב סופר א"ח סי' מ' שהאריך בהא דברבים ליכא חשדא וכמה חשיבי רבים לענין זה ותמה על ראיות מרן בבה"ב והש"ך ביו"ד סי' קמ"א ודחה הראיות והאריך בענינים אלו שם ובסי' מ"ג ד"ה ומ"ש מע"כ. ובשו"ת דמ"ץ א"ח סי' טו"ב מאות ט' והלאה שקו"ט בעניינים אלו ושם באות י' נקיט דשנים הוו רבים לענין זה ואחר סיום התשובה שקו"ט ע"ד החת"ס בענינים אלו עי"ש ובס' מעשה אברהם בא"ח סי' כ"ז דף ע"ב כתב בשם הרב פרשת הכסף דף ט' ע"ג דעם שבתחלה כתב בנדונו דברבים ליכא חשדא הדר ביה וכתב כמסקנתו דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כי האי שינויא:
וכתב הרב דברי יוסף סוס"י ח' דהא דאמרי' דברבים ליכא חשדא היינו דוקא במקום שאין בו קדושה כההיא דר"ג שהיו לו בעליתו אבל בביהכ"נ שהוא מקום קדוש ומיוחד להתפלל אל ה' כ"ע מודו דחיישי' לחשדא טפי מיחיד בביתו וההיא אנדרטא דהוה בבי כנישתא והוו עיילי בה רב ושמואל התם שאני שהונח באונס ומשו"ה ליכא חשדא. והרב פ"ת סי' קמ"א סק"ח כ' דלא משמע כן מהש"ס דפריך והא ההוא בי כנישתא וכו' ומשני רבים שאני מבואר דעיקר ההיתר משום רבים שאני ע"כ ולא ידעתי מאי ק"ל דמי לא ידע דעיקר התירוץ רבים שאני אלא מיהא ס"ל להרב דלולא דהניחוה שם באונס לא היו סומכים במקום מקודש על הא דברבים ליכא חשדא דהא בלא הא לא סגי וק"ל:
אך מה שקשה ע"ד הרב דבר"י הוא דהכריח כן מדברי הרא"ש דהגם דס"ל דברבים ליכא חשדא בכל זאת בתשו' כלל ה' סי' ב' לא התיר בבית הכנסת מטעם דברבים ליכא חשדא דש"מ דבבהכ"נ איכא חשדא טפי משאר מקומות ע"כ ולענד"ן דמה שאסר הרא"ש בתשו' לאו משום חשדא הוא (כי היכי דנימא דהו"ל להתיר בבהכ"נ כי ברבים היו) וזה לשון הרא"ש מה ששאלת בענין המחצלת הנקראת סגאד"א שדרך הישמעאלים להתפלל עליה ויש בה כמו צורת משקל שחור אם מותר לתלותה בבית הכנסת לצד ההיכל ולהתפלל כנגדה וכו' דבר זה שאלתי וחקרתי עליו ונתברר לי שנהגו איסור בכאן וכו' לפי שאומרים שאותה צורה שחורה העשויה בה היא צורת המקום שהולכים לחוג שם בארצם וכו' ועוד אמרו שיש בה צורת מרקלוס וכורעים עליה וכו' וכיון שכן נראה שאסור לתלותה בבהכנ"ס כלל כ"ש בצידי ההיכל עכ"ל הרי שלא העלה על שפתיו לתא דחשד כלל דאי הוה ס"ל דאסור משום חשדא לא הוה מישתמיט מלומר דאסור משום חשדא ושצריך להוציאה מבהכ"נ מה"ט וכעת צל"ע ומדברי הרב קרית חנה סוס"י ב' נראה דפשיטא ליה דכי אמרי' דברבים ליכא חשדא היינו אפילו בבהכ"נ עיי"ש ויש שינוי בזה בתשו' שהובאה בשבות יעקב ח"ב סי' מ"ד עיי"ש ועיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' קכ"ט ובחלק הששי סי' ו' שמתבאר יפה מד"ק דלא ס"ל לחלק בין שאר מקומות לבהכ"נ וכן מתבאר דעת הרב נו"ב במ"ת א"ח סי' ק"ג אחר שנים רבות ראיתי במכתב אלי מידידי הגאון המפורסים מוהרי"ז שטערין אבד"ק שאוויל יחיה שכתב ע"ד הרב כ"ת הנ"ל וז"ל ומה שהשיג הפת"ש על השו"ת דברי יוסף סי' ח' דהא שם משני רבים שאני דמשמע להדיא דלא כדבריו עכ"ל ראיתי להעתיק בזה דברי השו"ת הנ"ל שכ' ומה שנסתפק אם בבה"כ דאיכא רבים אם יש לחוש לחשדא שלרי"ף ורמב"ם אין לחלק בין יחיד לרבים ועוד דאפי' המתירים בשל רבים היינו דווקא בההיא דר"ג שהיה לו בעלייתו אבל בהכ"נ שמיוחד להתפלל פשיטא דחיישי' טפי לחשדא מביחיד בביתו ואל תשיבני מההיא אנדיטי דהוי בי כנישתא וכו' ר"ה כ"ד ב' ש"ה שהונח באונס כמ"ש בערוך ערך אנדיטי עכ"ל וע"ש שכתב בתשובות שאלות שהי' צלם והיו עובדים אותו הפרסיים והוק' ליה מה מצוי בבה"כ שגזר המלך שיעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזרה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה עכ"ל ולדידי' יקשה כן גם על הערוך שכתב מתשו' הגאונים אם לא דנימא שלא היה כן בגירסתו וכמו שלא חילקו הרי"ף והרמב"ם אבל הפשוט דלא היה קשה על מה שהיה מצוי כן בבהכ"נ שזה היה באונס רק על מה דמצלו התם רב ושמואל וע"כ בג' הוו רבים ולא חשידי כיון דליכא חשדא מצד העשיי' רק על מה דמצלו התם בכנישתא אבל השהיי' והעשיי' כן בבה"נ בלא אונס פשיטא דאיכא חשדא גם בשל רבים וכ"מ בש"ך סימן קמ"א ס"ק כ"ז ויש מתירים בש"ר דליכא חשדא ברבים אבל לעשות אין חילוק בין יחיד לרבים וכ' ר"י אע"ג דליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר וע"ע במ"א רמ"ד ס"ק ד' והארכתי במ"א וע"ש בתשו' הנ"ל שנסתייע ג"כ מתשו' הרא"ש כלל ה' סי' ב' דאסור לתלות המחצלת בבהכ"נ ולא התיר מטעם דבבהכ"נ ליכא חשדא והרי הרא"ש מכת הפוסקים דבשל רבים ליכא חשדא וכמ"ש הטור בשמו עש"ל עכ"ד הגאון הנ"ל יחי':
וכתב הרב חתם סופר בחלק הששי סי' ו' דמ"ש הפוסקים דאף אי ברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר היינו שלא יעשה כן צורה לכתחלה אבל אם כבר נעשית הצורה אין צריכים לשנות בה דבר למ"ד דברבים ליכא חשדא דאל"כ תקשה מכנישתא דהוה בה אנדרטא ועיילי בה ולא חיישו לכיעור אלא ע"כ לכתחלה קאמר מכוער לעשות והתם כיון שכבר נעשית הוו עיילי בה וא"כ בדיעבד אין כאן בית מיחוש עכ"ד דלענ"ד דלפי מ"ש הרב דברי יוסף סוס"י ח' דאף אי ברבים איכא חשדא מ"מ כשנעשה הדבר באונס לית לן בה וההיא אנדרטא באונס הניחוה עי"ש א"כ אין ראיה למה שחידש כמבואר. ועיין להר' קהל יאודה בחי' ליו"ד סוס"י קמ"א שכתב בשם הרב כנה"ג שאחר שהביא דברי הרי"ו דמ"מ מכוער הדבר סיים בשם הרדב"ז ומאי דעיילי בבי כנישתא וכו' באונס הניחוה שם לכן הוו עיילי להתפלל הנה נרגש מקו' החת"ס הנ"ל ומיישב דכיון שהונחה באונס ליכא משום מכוער הדבר ועיין בקונטריס טהרת הקדש הנ"ל שהביא משם הרמב"ן בחי' לע"ז שכ' בשם גאון דההוא אנדרטא באונס אוקמוה דאי לאו הכי איכא חשדא אפילו ברבים וכו' עי"ש. וגם עיקר דבריו ל"ז להבין דאי מיירי בעושה כן לכתחלה למה לי משום מכוער הדבר ת"ל דמן הדין אסור לעשות צורה אפי' ע"י עכו"ם משום אמירה לעכו"ם דבעיא היא גבי שאר איסורין ואזלינן לחומרא עיין מה שרשמתי במערכת האלף אות קע"ב ועיין שו"ת לב חיים ח"ב סוס"י קע"א ודו"ק:
ודבר שאין האדם נאמן להעיד לעצמו מפני החשד אם הדבר ההוא של שלשה שותפים וכלם מעידים עליו כתב הרב פ"ת ביו"ד סי' שי"ב דכיון שהם שלשה אף שכלם שותפים ליכא משום חשד כדמשמע בכמה מקומות והרב שם אריה בחיו"ד סי' ו' ד"ה ומה וכו' כתב דדברי שגיאה הם ולא משמע כן בשום מקום ואדרבא ממ"ש הפוסקים באה"ע סי' י"ב מוכח בהיפך מדכתבו טעמא דאין אדם חוטא ולא לו: