שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן ה
(מקונטרס הכללים מערכת הזיי"ן אות י"ב).
זה אלי ואנוהו דדרשינן מזה התנאה לפניו במצות אם הוא מדאורייתא או אינו אלא חיוב דרבנן הנה ראיתי בס' שיח שופר בקונטריס אסיפת יצחק ד' ל"ה אות ה' כתב בשם שו"ת תועפות ראם סי' ח' וז"ל מ"מ אם יש תואר והדר בכתיבת הסופר יותר בזה יש בזה מצות ז"א ואנוהו ולדעת הגאון שאגת אריה יש בזה מצוה מן התורה עכ"ל ולא הראה מקום כבוד דברי השאגת אריה ואם כוונתו היא למ"ש בסי' נו"ן (דשקו"ט בציצין שאין מעכבין את המילה וראה אותם אחר שסילק ידיו מהמילה אם חוזר עליהן בחול ובשבת) הנה אמת דמתוך מ"ש בישוב דברי הרמב"ם בתירוץ ראשון מתבאר שכן דעתו דהא דהתנאה לפניו הוא מן התורה והביא סוגיית הש"ס בשבת ד' קל"ג ע"ב וגם מ"ש במנחות דף ס"ד שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו לכתחלה הבא שמינה ושחוט אלמא מדאורייתא הוא מדמחללין שבת כדי להביא שמינה מ"מ בישובו השני כתב אפילו את"ל דהתנאה לפניו במצות אינו אלא מדרבנן וכו' עיי"ש ש"מ דלא ברירא ליה דהוא מדאורייתא ואולי גם התועפות ראם לא כתב אלא דלשינויא קמא שבשאגת אריה הוא מדאורייתא ובהגהות ה"ג מוהרצ"ח עמ"ש בסוכה ד' י"א דרבנן סברי מצוה לאגוד הלולב משום זה אלי ואנוהו ואם לא אגדו כשר כתב עיין שאג"א סי' ן' דכ"ע מודו בדרשה זו וע"כ מדאוריי' הוא ג"כ מדמחללין שבת על ציצין שאין מעכבין ומכאן ק"ל על שיטת התוס' במנחות ד' ל"ח ד"ה ואם הקדים דבשאר דיני תורה לא מצינו חילוק בין לכתחלה לדיעבד עכ"ל וכוונתו לה"ק עמ"ש התוס' שם במנחות דדוקא במידי דקדשים בעינן שנה הכתוב לעכב ובעלמא בלא שנה נמי הוא לעכב והרי בההיא דסוכה דלרבנן איכא מצוה מן התורה משום זה אלי ואנוהו וקאמרי רבנן אם לא אגדו כשר. ואני אומר מלבד דהשאגת אריה לא החליט לומר דהוא מדאורייתא וא"כ אין להקשות על סברת התוס' במנחות די"ל דסברי דהא דזה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן. וכמו שכן נראה מדברי התוס' במנחות ד' מ"א ע"ב בד"ה אין פוטר בה אלא מינה עי"ש וכן נראה מדברי הג' מוהרש"א בשבת ד' ק"ד ע"ב על דברי התוס' שם בד"ה אמר רב חסדא שכתב דלא ניחא להתוס' לאוקומי מתני' דכתב ע"ג כתב פטור בס"ת ומשום זה אלי ואנוהו דלא מסתבר דמשום זה אלי ואנוהו יהא פסול מדאורייתא עיי"ש ומשמע דכונתו לומר דהתוס' סברי דדרשה דזה אלי ואנוהו אינה מדאורייתא אלא דיש לדחות דכונתו דאף דדרשה גמורה מדאורייתא היא מ"מ מה שפסול מפני זה אינו מדאורייתא אלא חומרא מדרבנן ועיין בשו"ת שו"מ מהדורא תניינא ח"ד סי' י"ט (ולפי דברי הריטב"א שאביא בסמוך צ"ל דכונת מוהרש"א היא דעיקר הדרשה מדרבנן וק"ל) ועוד נעלם ממנו דהריטב"א בח"י לסוכה שם כתב מפורש דמ"ש בש"ס דלרבנן מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו הוא מדרבנן דאי מדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד כמ"ש בשמו מרן החבי"ף בס' חקקי לב חא"ח סי' טו"ב וכ"כ הרב בית השואבה בדיני שצריך לחזור אחר הידור מצוה סוף אות ו' בשם הריטב"א הנ"ל גם ה"ג שו"מ במהדורא תליתאה ח"ז סי' ל"ג כתב דדעת התוס' בר"פ לולב הגזול היא דהא דזה אלי ואנוהו הוא מדרבנן ונראה דמשמע ליה הכי ממ"ש התוס' שם בד"ה לולב דמשום ואנוהו לא מיפסל רק לכתחלה הוא דבעינן וסברי כמ"ש הריטב"א הנז"ל דעכ"ל דהוא מדרבנן דאי מדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד מתבאר מכל האמור דאין הדבר פשוט דהאי דרשה דזה אלי ואנוהו הוא מדאורייתא ומתיישבת שפיר שיטת התוס' במנחות הנז"ל:
וכבר כתבו הרבנים (בית השואבה וחקקי לב) הנ"ל דהרא"ש בפ"ק דב"ק וגם רי"ו שפסקו הבעיא דשליש מלגאו או מלבר גבי הידור מצוה עד שליש לקולא סברי דדרשה זו זה אלי ואנוהו היא רק מדרבנן כמ"ש מרן הב"י סי' תרנ"ו (וכן פסק בש"ע לקולא) ושגם הרי"ף שהשמיט בעיא זו ומשמע דנקיט לחומרא לאו משום דסבר דדרשה זו היא מדאורייתא אלא כמ"ש הר"ן דהשמיט הבעיא כי היכי דנינקוט לחומרא מלבד דהכי ודאי טפי עדיף ואי הוה ס"ל דאורייתא היא מאי קאמר דהכי טפי עדיף הא ודאי אית לן למיזל לחומרא מדינא משום ספיקא דאורייתא וכ' בבה"ש דגם הערוך והרוקח וריא"ז דפסקו לחומרא י"ל דסברי כמ"ש הר"ן לדעת הרי"ף והביא מ"ש בחידושי אנשי שם סו"פ ג' שאכלו גבי בעיא דשמאל מהו שתסייע לימין שכתב דעיקר הידור מצוה מדאורייתא הוא ותמה עליו מדהרא"ש ורי"ו פסקו בעיא דשליש לקולא ושגם הרי"ף ס"ל דהוא מדרבנן וכו' עי"ש:
ואתה תחזה דהגאון מוהרש"ל ביש"ש פ"ק דקמא סי' כ"ד הוקשה לו מה שהרא"ש פסק הבעיא לקולא מאחר שספיקא דאורייתא לחומרא וניחא ליה דהרא"ש סבר דאין זה דאוריי' מאחר שאינו אלא מצוה בעלמא להדר המצוה וסיים ומ"מ נ"ל לחומרא בפרט שהרי"ף השמיט הבעיא ומשמע לחומרא וכן פי' להדיא הר"ן שם עכ"ל והיה נ"ל דכונתו לומר דלהרי"ף חשיב ספיקא דאורייתא ולחומרא ושכן הבין בכונת הר"ן בדעת הרי"ף אלא דראיתי לה"ג חתם סופר בא"ח סי' קפ"ד שכתב שכבר הסכים ביש"ש סי' ד' דנוי מצוה אינו אלא מדרבנן ולא ציין איה מקום דברי רש"ל ולפי הנראה כונתו למ"ש ביש"ש ב"ק הנ"ל וט"ס הוא וצ"ל סי' כ"ד ונמצא שהבין בדעת רש"ל כמו שהבין הרב בית השואבה בכונת הר"ן לדעת הרי"ף דאע"ג דנוי מצוה מדרבנן הוא מינקט לחומרא עדיף וכן דעת הגאון נכד המחבר ישועות יעקב עיין בחיו"ד בהלכות ס"ת בדברי נכד המחבר בתשו' שנית ב"ד כ"ג דדרשה זו היא רק מדרבנן וכ"כ הרב משבית מלחמות שאביא בסמוך דהוא מצוה מדרבנן:
ומה שקשה לשיטה זו מסוגיא דשבת ד' קל"ג ע"ב דמבואר דמשום הידור מצוה דזה אלי ואנוהו יכול לחזור אפילו על ציצין שאינן מעכבין את המילה אף שסילק ידיו מעסק המילה ושרי ליה לחלל שבת משום זה אלי ואנוהו ואם איתא דזה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן איך מתירין חילול שבת דאורייתא משום מצוה דרבנן כבר עמדו ע"ז בס' בית השואבה וחקקי לב הנז"ל (ונעלם מהם דברי הג' שאג"א בסי' נו"ן הנז"ל) וניחא ליה דאע"ג דהידור מצוה לא הוי אלא מדרבנן מ"מ כיון דמשום צורך מצוה דרבנן מיהא הוא חוזר לצורך גבוה מיקרי ולאו חזרה מילתא דאתחלתא לנפשיה הוי ועיין גם בחקקי לב שם ואני הדל כתבתי ליישב עפ"י מ"ש ה"ג שאגת אריה בסי' נ"א בסופו ליישב דעת הרב העיטור דס"ל דחוזר על ציצין שאין מעכבין אפילו בשבת ותו"ד הוא דפוסק כר"י דמקלקל בחבורה פטור ומאי דאיצטריך למישרי מילה בשבת הוא משום דהוא מתקן כמ"ש בשבת ד' ק"ו וכי הוה מתקן היינו דוקא במעכבין אבל ציצין שאין מעכבין אינו אלא איסור דרבנן ואתי דרבנן ודחי דרבנן עי"ש וא"כ י"ל דאע"ג דזה אלי ואנוהו הוא רק מדרבנן דחי שפיר הש"ס דדילמא לריב"ב חוזר משום זה אלי ואנוהו ור"ל דאימור ס"ל כר"י במקלקל בחבורה דפטור ובציצין שאין מעכבין שאינו מתקן אין בו אלא איסורא דרבנן ואתי דרשת זה אלי ואנוהו דרבנן ודחי ליה וישוב זה נראה בעיני יותר נכון:
אך קשה לשיטה זו מסוגיא דמנחות ד' ס"ד שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו לכתחלה הבא שמינה ושחוט דשמע מינה דמותר לחלל את השבת משום לקיים המצוה מהודרת ואיך נתיר לחלל שבת משום מצוה דרבנן וכמו שהכריח כן הגאון שאגת אריה כנז"ל והיא קושיא חזקה ולא ידעתי מה יענו לזה הרבנים הנז"ל ומצאתי בשו"ת שו"מ מהדורא תניינא ח"ב סס"י פ"ו שכ' בשם הרב השואל לדחות ראית השאגת אריה הלזו דיש לחלק בין תשמישי מצוה לתשמיש קדושה כדרך שחילק הנמק"י בהלק"ט הלכות ציצית לענין גרדומין דגרדומי תכלת כשר וגרדומי תפילין פסול משום דבתשמישי קדושה בעינן שיהא הדר מתחלה ועד סוף מה שא"כ בתשמישי מצוה וא"כ י"ל דדוקא בקרבנות צבור בעי הדר ולא במצוה והמחבר דחה דבריו דגבי גרדומין שפיר כתב הנמק"י לחלק אבל לענין הדר דהוא מזה אלי ואנוהו אין חילוק בין קדושה למצוה וגם לענין שידחה שבת בשביל זה פשיטא דאף בקרבנות קדושה לא אלים כ"כ כח הקדושה שידחה שבת ועל כרחין דהידור מצוה הוא מן התורה עכ"ל עיי"ש שלא זכר בתשו' זו דשיטת התוס' בר"פ לולב הגזול היא דהידור מצוה הוא מדרבנן כמ"ש בתליתאה ח"ג סי' ל"ג הנז"ל וגם לא הזכיר כלל שיטת הרא"ש ורי"ו דפסקו הבעיא דשליש מלבר וכו' לקולא דמוכח דסברי דהידור מצוה הוא מדרבנן ולהקשות עליהם מסוגיא דמנחות הנז"ל דמוכח דהוא מדאורייתא:
וראיתי להרב אורים גדולים בלימוד י"ט שכתב דממ"ש בשבת ד' קל"ג ע"ב תנא זה אלי ואנוהו כתוב ס"ת נאה וכו' וכיוצא בזה מצינו לרבנן גבי אגד לולב דאף דאם לא אגדו כשר מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו דמהני דוכתי משמע דלאו לעיכובא הוא והקשה דבגטין ד' נ"ד אמרינן דאפי' לר"י לא מהני העברת קולמוס על כל השמות דמיחזי כמנומר והיינו ודאי משום ז"א ואנוהו דאל"כ כי מיחזי כמנומר מאי הוי אלמא דמעכב וכן הק' מס"ת שנקרע תוך ג' דקי"ל לא יתפור וכן ס"ת שיש בו ד' טעיות בכל דף יגנז דכתב הרב הנמק"י הטעם משום דמיחזי כמנומר ש"מ דהוי לעיכובא וכתב ליישב דהדבר נמסר לחכמים הי מנייהו לפיסולא והי מנייהו למצוה מן המובחר וכונתו דאע"ג דדרשה זו מדאורייתא היא הכתוב מסרו לחכמים וכדרך שכתבו הראשונים גבי מלאכה בחוה"מ דאע"ג דאסור מן התורה (למאן דסבר הכי) התירו מלאכת דבר האבד דנמסר לחכמים וכ"כ רבני האחרונים בדין סחורה בדברים האסורים באכילה עיין ביו"ד סי' קי"ז וכדבריו כתב הרב מוהרמב"ח בס' כפות תמרים על דברי התוס' ד' כ"ט ע"ב ד"ה לולב יבש וכו' לדעת רש"י דס"ל דהדבר נמסר לחכמים לומר באיזה דבר שהוא לעיכובא כלולב יבש ואיזהו ללכתחלה כאגד הלולב עי"ש ונראה דישוב זה יתכן ליישב הסתירות שיש בש"ס בענין זה אבל לא יתכן לומר כן לדעת הרא"ש והרי"ו ושאר פוסקים שפסקו הבעיא דשליש מלגאו או מלבר לקולא דאם היו סוברים כן לא היה להם להקל מסברא דנפשם דמנ"ל דלדבר זה נראה לחז"ל להקל אלא ודאי מוכח דסברי דהוא מדרבנן וספקו להקל ועוד תירץ דאע"ג דמהא דואנוהו לא שמעינן אלא מצוה ולא עיכובא מ"מ היכא דנוטה הדבר לגנאי (מיחזי כמנומר) ודאי פוסל דדי לנו להכשיר מה שאינו נוי אבל לא מה שהוא בהיפך אתוד"ק ויש להעיר במאי דמשמע ליה מברייתא דכתוב ס"ת נאה וכו' דלאו לעיכובא אתמר אלא למצוה דהנה ברייתא זו איתא גם בריש מס' נזיר ואם הרב לא היה רואה אלא ברייתא זו במס' נזיר והיה מבין ממנה דלמצוה בעלמא הוא ולא לעיכובא החרשתי אבל מאחר שראה גם סוגיא דשבת הנ"ל תמיה לי איך משמע ליה בפשיטות מינה דאינו אלא למצוה דאדרבא מסוגיית הש"ס שם משמע בהיפך מדדחי דלר"י בנו של ריב"ב אפי' על ציצין שאין מעכבין חוזר משום זה אלי ואנוהו ואי הא דזה אלי ואנוהו אינו לעיכובא לא הוה לן למישרי למיהדר עלייהו ואף דמתבאר מדבריו דמשמע ליה דדרשה זו מדאו' היא וכיון דאיכא מצוה דאורייתא אף דאינו מעכב יכול לחזור עליהן קשה מנ"ל להבין כן בפשיטות דלאו לעיכובא הוא ודילמא משום דהוא לעיכובא הוא דשרי למיהדר עלייהו. וגם מאי דפשיטא ליה דדרשה זו מדאורייתא היא קשה דזה היפך שיטת הרא"ש ורי"ו ומרן הב"י הנז"ל דסברי דהוא מדרבנן וכן דעת הריטב"א וכן דעת התוס' בר"פ לולב הגזול ובשאר דוכתי כמו שכתבתי בראש האות:
איברא דמאי דמשמע ליה להגאון שו"מ (במהדורא ג' ח"ג סי' ל"ג) הנז"ל דרש"י והתוס' בר"פ לולב הגזול פליגי בדרשה זו דלרש"י היא מדאורייתא ולהתוס' היא מדרבנן לענ"ד אין דבריו מוכרחים כלל דמגוף דברי התוס' שם אין הכרח דסברי דהוא מדרבנן דשפיר י"ל דאע"ג דסברי דהוא מדאורייתא מ"מ אינו אלא למצוה ולא לעכב דכל עצמם לא באו אלא לחלוק עמ"ש רש"י דטעם פיסול יבש בלולב הוא משום זה אלי ואנוהו ואהא קאמרי דמשום זה אלי ואנוהו אינו פוסל דאע"ג דמדאורייתא הוא מ"מ כיון שלא בא בלשון ציווי תנוהו וכיוצא אינו אלא למצוה בעלמא ולא לעכב ואף דהריטב"א הכריח דאגד לולב לרבנן הוא מדרבנן מדמפלגינן בין לכתחלה לדיעבד כמו שהבאתי לעיל בשמו הנה ענין זה הוא מקצוע גדול ואינו ברור בזה שיטת התוס' וכמו שמתבאר ממה שרשמתי במערכת הדל"ת אות י"ז עי"ש ועכ"פ מגוף דברי התוס' דר"פ לולב הגזול אין לנו הכרח כלל דסוברים דדרשה זה אלי ואנוהו אינה אלא מדרבנן ואדרבה יש פנים לומר דהתוס' סברי דדרשה זו היא מדאורייתא דהלא לדידהו דטעם פיסול יבש בלולב הוא משום דאיתקש לאתרוג ודאי פסול מדאורייתא ואם לפי פירש"י דהוא משום זה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן (לפי שיטתם) היה להם לדחות פירש"י גם מטעם זה דאם אין כאן אלא משום זה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן ואילו בש"ס מבואר דהוא מדאורייתא מדאתקש לאתרוג מלבד הטעם דא"כ לא היה לנו לפסול בדיעבד וכו' ומדלא דחו פירש"י כ"א מטעם זה אלי ואנוהו אינו אלא לכתחלה יש פנים לומר דגם התוס' מודו דדרשת זה אלי ואנוהו היא מדאורייתא ועכ"פ אין לנו הכרח לומר דהתוס' סוברים דהיא מדרבנן כאמור:
ומה שכתב הג' שו"מ דדעת רש"י בר"פ לולב הגזול דדרשת זה אלי ואנוהו היא מן התורה כן מתבאר דעת הרב מוהרמב"ח בכפת תמרים (על דברי התוס' בד"ה לולב יבש) בשני הישובים שכתב ליישב דברי רש"י א) דלולא דרשת זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לא הוה ידעינן דהדר הכתוב בתורה אלולב קאי. ב) דנמסר לחכמים איזו למצוה ואיזו לעכב כמש"ל בשמו. אמנם לפי הישוב. ג) שכתב שם דמאי דנקט רש"י טעם פיסול יבש משום זה אלי ואנוהו היינו לשאר ימים חוץ מיום א' עי"ש וכדבריו כתב הרב יד דוד (שיטה) ע"ד רש"י בד"ה יבש ויישב לדעת רש"י דאגודה שאני דלא נפסל בשום יום בדיעבד לכן הדין נותן אם לא אגדו כשר אבל הדר דביום ראשון פסול אפילו בדיעבד מדכתיב הדר והוקשו כל המינים לא רצו חכמים לחלק וכיון שהצריכו לכתחלה זה אלי ואנוהו פסלו הכא אף בדיעבד כדי שלא נטעה. ביום ראשון עיי"ש נראה דלפי זה אינו מוכרח דרש"י ס"ל דדרשת ואנוהו היא מדאורייתא דהא לא קאמר האי טעמא אלא לשאר ימים שהם מדרבנן ורק ביום ראשון חיוב ההידור הוא מדאורייתא מדכתיב באתרוג הדר והוקשו כל המינים זה לזה וק"ל:
העולה מכל הרשום למעלה דדבר זה אינו מבורר בדברי הפוסקים אם דרשת התנאה לפניו היא מדאורייתא ובמחלוקת שנוי ומ"ש הגאון בעל עמק הלכה בקונטרס תוספת מצוה אשר לו בראש ספר שו"ת זכרון יהושע בד' א' ע"ד דהא דזה אלי ואנוהו הוא מדאורייתא כמבואר בפוסקים וציין לעיין בשו"ת שאגת אריה סי' נ' בעניותי לא ראיתי דבר זה מפורש כן בפוסקים דממ"ש הר"ן לדעת הרי"ף דמדהשמיט הבעיא דשליש מלגאו או מלבר דעתו להחמיר וכן דעת הערוך והרוקח וריא"ז שפסקו לחומרא אין הכרח דסברי דדרשה זו היא מדאורייתא כמו שכתבתי למעלה בשם הרב בית השואבה. וגם מ"ש השו"מ דדעת רש"י בר"פ לולב הגזול דהוא מדאורייתא גם ע"ז כתבתי דאינו מוכרח לפי דברי הרבנים כפות תמרים ויד דוד ושאגת אריה עצמו כתב בישוב השני אפילו תימא דהוא מדרבנן וכו' מוכח דלא סמך על הוכחותיו מהש"ס דשבת ודמנחות הנ"ל ולא ראינו מי שכתב מפורש דהוי דאורייתא אלא החידושי אנשי שם סו"פ ג' שאכלו שהביא הרב בית השואבה וכן הוא דעת הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג כמ"ש הרב פתח הדביר בח"א סי' ל"ט ד' ס"ב ע"א ובח"ב סי' קצ"ב אות ד' בשם הרבנים מוהרי"ן בגט מקושר בתוס' על הרא"ם סי' קי"ח ושם חדש ח"א ד' ק"ז ע"ב ובודאי לא היתה כונת העמק הלכה על הרא"ם וחידושי אנשי שם הנ"ל שאין זה במשמעות לשונו שכתב כמבואר בפוסקים וכ"ש דלפי הנראה מדברי הרב פתח הדביר הוא דהרא"ם לא כ"כ בפירוש אלא שהרב ג"מ הוכרח לומר כן בדעתו (סי' מ"ג ושם חדש לא שכיחי גבאי) ולאידך גיסא נמצא מפורש בדברי הריטב"א דאינו אלא מדרבנן כמ"ש בשמו הרבנים חקקי לב ובית השואבה ומוכרח שכן דעת הרא"ש ורי"ו מדפסקו הבעיא לקולא וכמ"ש מרן הב"י ורש"ל ביש"ש וכן פסק מרן בש"ע ורבני האחרונים דישרן סמיכין סביב השלחן לא ערערו על זה ש"מ דנקטי הכי וכן מוכח קצת דעת התוס' במקומות שרשמתי למעלה והשו"מ הנז"ל פשיטא ליה שכן דעת התוס' בר"פ לולב הגזול (אלא שאין דבריו מוכרחים כמש"ל) וא"כ איך נוכל לומר כמ"ש הג' העמק הלכה דמבואר בפוסקים דדרשה זו מדאורייתא היא גם הג' בית שמואל אחרון בתשובות הנוספות (שאחר התשו' השייכות לחו"מ) בסי' ה' ד' ה' ע"ב כתב בפשיטות דהא דזה אלי ואנוהו הוא מדאורייתא וכתב דהפוסקים הולכים בספק דזה אלי ואנוהו לחומרא וכו' עי"ש ולי הדל צ"ע:
וכן יש לתמוה על גדול בדורנו הגאון העמק שאלה יצ"ו שכתב בספרו הנורא בפרשת שלח שאלתא קכ"ז ססק"ה בפשיטות דציצית יפים ה"ז מצוה מן התורה שנאמר זה אלי ואנוהו טלת נאה ובזה נכלל ג"כ ציצית נאים והכי תניא במ"ס פ"ג הי"ג חייב לעשות ציצית נאה וכו' שנאמר זה אלי ואנוהו עכ"ל והנה מ"ש דבכלל טלת נאה נכלל ציצית נאים והביא דהכי תניא במ"ס נראה מדבריו דבש"ס דילן זה גבי טלת טלת נאה ומטלת בא ללמד לציצית ומייתי נמי דהכי תניא במס' אחרי המחי"ר אין דבריו מדוקדקים דבאמת בש"ס דילן בשבת ד' קל"ג ע"ב ובריש נזיר לא הוזכר כלל טלת נאה אלא ציצית נאה כמו שיראה הרואה ואולי הוצרך לזה לפי שראה שגירסת רש"י בפ"ק דב"ק ד' ט' ע"ב וכן גירסת הרי"ף והרא"ש בפרק לולב הגזול בסי' י"ב היא טלת נאה ולא הוזכר בדבריהם ציצית נאה כיע"ש והוא דוחק דאימור גם במ"ס גרסי טלת נאה ולא כגירסתינו ציצית נאה כמו שראינו שחלוקה גירסתם בהש"ס מגירסתינו וגם בירושלמי פ"ק דפאה ה"א (בפיסקא גמילות חסדים וכו') הגירסא הש"ס שלפנינו ציצית נאה עיי"ש גם מאי דפשיטא ליה דדרשה זו היא מדאורייתא הוא תמוה לענ"ד דלא זכר שיטת הרא"ש ורי"ו ופסק מרן דסברי שהיא מדרבנן כאמור וביותר יש לתמוה על האי תנא ירושלמאה הגאון מוהרי"ל דיסקין יצ"ו בהמחברת תורה מציון שנה ראשונה חוברת ב' סי' א' דמבואר בשבת קל"ב ע"ב דמצות ז"א ואנוהו היא מצוה דאורייתא עי"ש שכ"כ לפרש דברי הרא"ש והוא תמוה דודאי להרא"ש הידור מצוה אינו אלא מדרבנן כדמוכח מדפסק הבעיא דשליש מלגאו וכו' לקולא וכמ"ש מרן הב"י גם מה שכ' שם כן עפ"י סוגיא דשבת ד' קל"ג ע"ב לפי הרשום למעלה אינו מוכרח וטפי הו"ל לאתויי סוגיא דמנחות הנ"ל וצ"ע עתה נדפס ס' עין יצחק להגאון המפורסם סב"ק מוהרי"ץ אלחנן יצ"ו וראיתי שם בחא"ח סי' ד' שכתב קצת בענין זה וכתב דאית לן למינקט דהוא מדרבנן כיון שכן פסקו הפוסקים בסי' תרנ"ו גם רבין חסידא איש ירושלים בסה"ב אזן אהרן בקונטריס ארעא בתיבתא במערכה זו הביא לנו דברי מי שגדול הרב המבי"ט בס' קרית ספר בפ"א מהלכות תפלין שדרשה זו היא מדרבנן וציין לעיין בס' ווי העמודים החדש ע"ב דף ד' ע"ב ואינו מצ"א לראות מאי קאמר מר:
וכתב מרן החבי"ף בס' ברכת מועדיך לחיים בדרוש י"א לתשובה דף קכ"ט ע"א בשם הרב משבית מלחמות דף י"ד ע"ב דהוא מצוה דרבנן ושלא נאמר זה במקואות דדוקא במצות התלויות במראה עין האדם כנטלת לולב וסוכה נאים וכיוצא אבל במקואות הכל תלוי בטהרה ולא אכפת לן בין מקוה למקוה עיי"ש וס' הנ"ל אין מצ"א לראות דב"ק ולכאורה יש לפקפק במ"ש דלא קפדינן אלא בדבר הנראה לעין ממ"ש המרדכי בסוף מגילה ופסקו הרמ"א בא"ח סי' קמ"ז ס"א דמעיל שמצד אחד משי ומצד אחד פשתן יתן צד המשי לצד הספר לגלול הרי דקפדינן שיתן צד הנאה לצד ס"ת אף על פי שאם כן יהיה הנאה סמוי מן העין ולפי סברת הרב משבית מלחמות אדרבא היה ראוי ליתן הצד של משי לצד חוץ כדי שיהיה נראה הנוי מבחוץ משום זה אלי ואנוהו. אך יש ליישב עפ"י מ"ש שם הרב מג"א בשם האגודה דמעיל התחתון יתן המשי לצד הספר ומעיל העליון יתן המשי לצד חוץ דומיא דהארון שהיה מצופה מבית ומחוץ ובאמצעיתו עץ וכתב דמ"ש במרדכי דומיא דמזבח הקטורת הוא ט"ס וצ"ל דומיא דארון עיי"ש וא"כ צ"ל דגם כונת המרדכי כן הוא כמ"ש באגודה ומ"ש ליתן צד המשי לצד הספר הוא במעיל התחתון דוקא שבו גולל הס"ח. אבל לא במעיל העליון דאותו ודאי יהיה צד המשי לחוץ דאל"כ מה הועלנו בהגהתינו דומיא דארון במקום דומיא דמזבח הקטרת הלא הארון היה מצופה מבית ומחוץ כמ"ש הרב מג"א והוא ש"ס ערוך ביומא דף ע"ב ע"ב ג' ארונות עשה בצלאל וכו' עי"ש ברש"י דהחיצון היה של זהב כשל פנימי וגירסת הב"ח שם חיצון של זהב וכו' אלא עכ"ל דכוונתו לפרש דברי הרב המרדכי על דרך שכתב באגודה אלא דממ"ש בשם ס' החסידים ומביא ראיה מקרשים שהיו מצופים זהב מבפנים והיריעות מבחוץ משמע דגם במעיל העליון הדין כן אף שהצד שאינו נאה נראה לחוץ דומיא דקרשים וכיון שכתב (הרב מג"א) וכ"כ בסה"ח וכו' נראה שרצונו לומר דשניהם (המרדכי וסה"ח) לדבר אחד נתכונו ולע"ד צ"ע דכיון דהמרדכי יליף לה מארון עכ"ל צ"ל דכוונתו כמ"ש בס' האגודה כמש"ל ותמיה לי על הרב מחצ"ה שדרכו בקדש לבאר באר רחובות כל דברי הרמג"א ובזה סגר עליו המדבר וקבל שכר על השתיקה:
שוב ראיתי דהרמ"א בסי' ל"ב ס"ד כתב מצוה ליפותם מבחוץ ומבפנים והוא מדברי הרב המרדכי וכתב הרב פתח הדביר שם באות ג' שתמה הרב אדני פז דלא שייך זה ואנוהו בדבר שהוא מכוסה תמיד וכ"כ בהדיא התוס' במנחות דף ל"ב וכו' ומטעם זה השמיט זה מרן בש"ע וכו' וכתב ע"ד דאמת שכ"כ התוס' בשם ר"ת אבל סברת ר"ת יחידאה היא כמ"ש מרן חיד"א בסוף ס' שער יוסף בתשו' סי' ח' דף כ"ד ע"א וגם מרן ס"ל כן וכן מוכח קצת מש"ס שבת דף קל"ג ע"ב דז"א ואנוהו שייך במילה דמכוסה תדיר וכ"כ הרב מנחת אהרן כלל ג' סי' ב' דדקדקו חז"ל לומר התנאה לפניו לומר נוי המצוה תלוי במה שהוא נוי לפניו יתברך לא להתנאות בעיני הבריות ומסיק כן דואנוהו שייך נמי במופלא ובמכוסה אתוד"ק וחידוש הוא בעיני שנעלם ממנו דברי הרב המרדכי ופסק הרמ"א בסי' קמ"ז ודברי הרב משבית מלחמות הנז"ל ועכ"פ למדנו דדעת רבנן קדישי הנ"ל דגם במופלא ובמכוסה שייך משום נוי מצוה דלא כמ"ש הרב משבית מלחמות מסברא דנפשיה וכ"כ הרב אורים ותומים בלימוד י"ט דמאי דתני תנא בברייתא דמייתי הש"ס בשבת דף קל"ג כתוב ס"ת לשמו בהדי אינך דהוו משום נוי דיו נאה וכו' הוא לאשמועינן דאפילו מה שאינו אלא נוי לפניו יתברך נאמר עליו זה אלי ואנוהו ושדקדקו לומר התנאה לפניו וכו' עיי"ש ובס' בנין שלמה לידידי אישי כהן גדול הגאון המפורסם מוהרש"ל הכהן מווילנא יצ"ו שנדפס עתה ראיתי בתשו' סי' ז' שפלפל בחכמתו הרמה בדין זה אם בדבר שאינו נראה לכל יש דין זה דהתנאה לפניו במצות ודעתו דעת עליון נוטה דאין בזה משום ואנוהו והאריך בזה וכעת לא פניתי לעיין בדב"ק ואתה תחזה: