שדי חמד אסיפת דינים מערכת פורים· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת פורים · סימן ו
לא נקרא מנות אלא דבר הראוי לאכול כמות שהוא בשר ודגים מבושלים ולא חיין הרב חיי אדם כלל דק"ן אות ל"א ונמשך בזה אחר מה שכתב הרב מגן אברהם בשם מוהרי"ל אך הרב בית עובד כתב דהעיקר כהרב פרי חדש דבבשר ודגים חיים נמי יוצא ידי חובת משלוח מנות עיין שם בד' קפ"ז אות ג' גם הגאון העמק שאלה (פירוש על השאלתות) נר"ו כתב דמוכח מדברי הגאון רב אחא בשאלתות דגם בחיין יוצא ידי חובה וכו' ומקרא מלא הוא והיה לך למנה ולא לקח החזה מבושלת אלא חיה עיין שם בשאלתא לפורים (סוף פרשת ויקהל) אות ט' (ובציוני רבינו ציין בזה תורה מציון ח"ד סוף סי' כ"ו ועיין לרבינו לקמן סי' ח' ד"ה וכתב):
אם שלח מנות לרעהו ולא רצה לקבלם או מחל לו נחלקו הפוסקים בזה דהרמ"א בסימן תרצ"ה כתב דיצא והרב פרי חדש תמה על דבריו דזו מנין לו והרב בית עובד בדיני משלוח מנות אות ז' כתב דגם הרב מוהר"א בן עזרא הובא בספר אגורה באהלך דחה דברי הרמ"א והעלה דלא יצא ידי חובה כשרעהו לא רצה לקבל או מחל לו והרב אגורה באהלך קיים פסק הרמ"א דיצא ידי חובה ועיין בקרבן נתנאל סוף פרק קמא דמגילה שכתב ראיה לדברי הרמ"א מש"ס נדרים דף ס"ג ע"ב הריני כאילו התקבלתי וכו' ובשו"ת חתם סופר סימן קצ"ו כתב דלפי מה שכתב הר"ן בשם הירושלמי שם בדף כ"ד ע"א דכשכונת הנותן הוא לכבוד עצמו לא מהני אמרו הריני כאילו התקבלתי יפה השיג הרב פרי חדש דמנא ליה להרמ"א דכונת מרדכי וב"ד לצורך מי שנשלח לו ולא לצורך המשלח והביא שני טעמים בשילוח מנות. א') מה שכתב התרומת הדשן כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחה אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו ולטעם זה לא מהני לומר הריני כהתקבלתי אף אם יש לו כדי צרכי סעודתו. ב') מה שכתב בספר מנות הלוי כדי להרבות שלום היפך מ"ש הצר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד שפירש במקום שראוי להיות עם אחד הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת לכך תקנו משלוח מנות ולטעם זה יש לומר כיון ששלח והראה חבתו אף על פי שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו ויפה כתב הרב פרי חדש מנא ליה להרמ"א להכריע בזה עד כאן תורף דב"ק (ויש לעיין שערי רחמים סימן י"א) ולפי זה מה שכתבו הפוסקים דאם שלח מנות לחברו ונגנבו או נאבדו בדרך חייב לשלוח אחרות עיין בבית עובד שם אות ו' צריך לומר דנקטי כטעם הראשון שהוא כדי לסייע לסעודת הנשלח דאילו לטעם השני היה לנו לומר דיצא כשהשליח מודיע להנשלח אשר קרהו בדרך ואם כן הוא הדין במחל לו לא יצא ודוחק לומר שלא כתבו דבנגנבו לא יצא אלא כשלא הודיע להנשלח וכן ראיתי להרב יפה ללב נר"ו בסימן תרצ"ה אות י"ט שכתב כן דלטעם דלהרבות שלום ורעות אם נגנבו בדרך יצא עיין שם והרב בתי כנסיות ד' קכ"א סוף ע"ב כתב דהרב בני חיי הביא ראיה דמהני מחילה ממה שכתב הרב פרי חדש לענין מתנות כהונה דמהני מחילה וכתב על דבריו דיש לחלק וכו' שוב ראיתי להרב אהל יוסף בסימן ט"ו שכתב שמה שתמה הרב פרי חדש וכתב על דברי הרמ"א דזה מנין לו הוא לפי שלא ראה מה שכתב בדרכי משה שנתן טעם לשבח דאין אדם מקבל מנות בעל כרחו וסיים הוא דסברא הוא דאם שולה לחברו מנות ואמר לו הריני כאילו התקבלתי דיצא ידי חובתו משמע כאילו אכלו כיון דכבר שלח לו ושמח בו דמשום שמחה נגעו בה כמו שכתבו הפוסקים לענין אבל תוך י"ב חודש שאין שולחים לו והוא שולח לאחרים דהכל תלוי בשמחת המקבל וכו' ואם נגנבו או נאבדו בדרך כיון שלא הגיעו ליד המקבל עדיין לא שמח בהם הילכך חייב לשלוח לו מנות אחרות וכן כתב בספר בני חיי וכו' עד כאן תורף דבריו הנה במ"ש בשם הדרכי משה יש לפקפק דטעם זה יספיק שלא לחייב את הנשלח לקבלם דאין אדם מקבל מנות בעל כרחו אבל אין זה מספיק לומר דהשולח יצא בזה ידי חובתו גם מה שכתב משום דיכול לומר הריני כאילו התקבלתי כבר כתבתי למעלה מה שכתב החתם סופר בזה, ומה שכתב כיון דתלוי בשמחת המקבל אם נגנבו או נאנסו לא יצא ידי חובתו וכו' כבר כתבתי דיש לומר בהיפך דאין השמחה תלויה בגוף ההנאה רק השמחה במה שחברו הראה לו אותות אהבה וכמו שיוצא ידי חובתו לדעת הרמ"א באומר הנשלח הריני כהתקבלתי אף על פי שאינו נהנה כלום רק ששמח הוא באהבת השולח כמו כן בשלח לו חברו ונאנסו הדין נותן דיצא ידי חובתו לדעה הנ"ל אף שאינו נהנה כלום כיון שחברו הראה לו אותות אהבה הרי הוא שמח בזה ודיו:
וכתב הרב דברי מנחם בסימן תרצ"ה אות טו"ב בשם הרב יד נאמן ד' ל"ח ע"ג שנסתפק בשגג או נאנס או הזיד ולא שלח מנות ולא מתנות כל יום פורים אם חייב להשלים במוצאי פורים כיון דממון הוא חייב מדברי סופרים לעניים או נימא עבר יומו בטל חיובו ויש לעיין באהל יוסף סימן מ"ו עד כאן לשונו ולעניות דעתי נראה דבין לטעם הראשון בין לטעם שני שהזכיר הגאון חתם סופר במצות משלוח מנות מסתברא דאין לזה תשלומין וקרוב בעיני לומר דגם במתנות לאביונים אם לא נתן ביומו אין לזה תשלומין:
ואם יוצא אדם ידי משלוח מנות כשהוא עצמו מוליך המנות הוא ולא שליח או בעינן קרא כדכתיב ומשלוח כתב הרב יפה ללב בסוף סימן תרצ"ה דבשו"ת בנין ציון סימן מ"ד נסתפק בזה ושצדד לומר דגם בנותן הוא עצמו לחבירו יוצא ומכל מקום לכתחלה טוב יותר לשלוח על ידי אחר וכתב על דבריו דמשמעות הכתוב ודברי הפוסקים הוא דבעינן שילוח ופקפק על מה ששמע שאחד חכם מתחסד עם קונו עביד עובדא בנפשיה להוליך בעצמו המנות משום מצוה בו יותר מבשלוחו דלאו שפיר עביד עיין שם וכן דעת הרב אחיו הגדול נר"ו בספר ויען אברהם הנדפס מחדש עיין שם בסימן מ"ח ויש לעיין בשו"ת הד"ר סימן כ"ט סעיף קטן י"ז: