שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן ג
אות א
מצות חליצה בשלשה דיינים הטעם דחליצה חשוב דין שגובה כתובתה כן כתבו הפוסקים ועיין בתשובות הרא"ם והיה נראה לי דבארוסה דלית לה כתובה אין צריך בית דין ואין נראה כן מסתמות הפוסקים והש"ס וכו' וצריך לומר דלא פלגינן בתקנתם כיון דגם בארוסה משכחת דאית לה כתובה דהיינו בכתב לה כתובה והוא הדין דחליצה בלילה דפסולה משום דחשיב כגמר דין שגובית כתובתה היינו אף בארוסה דלא חלוקו חז"ל בתקנתם כן כתב הגאון ישועות יעקב ריש סי' קס"ט וכן כתב שם סעיף קטן ג' ובפירוש הקצר סעיף קטן א' עיין שם ולא ידעתי מי ומי הפוסקים שכתבו דטעם דבעינן שלשה בחליצה הוא משום דהיא דין כי בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והריב"ה ומרן בשלחן ערוך לא ראיתי שום רמז מזה ומשמעות הש"ס ריש פרק מצות חליצה הוא משום דכתיב זקנים ואין בית דין שקול וכן כתבו הרבנים פרישה ולבוש כיעוין שם וכיון דמשום הכי הוא פשיטא ודאי דאין לחלק בין נשואה לארוסה כלל ומשמעות הש"ס הנ"ל הוא דמדאורייתא בעינן שלשה משום דכתיב זקנים ומדברי הגאון ישועות יעקב הנ"ל נראה דהוא תקנתא דרבנן וכן מאי דמצריכינן חליצה ביום נראה מהש"ס דף ק"ד ע"א דהוא מדאורייתא בין להסלקא דעתין משום דמקשינן ריבים לנגעים וכן להמסקנא משום דכתחלת דין דמיא דלא כדמשמע מדברי הגאון ישועות יעקב ועיין להרב פתחי תשובה סי' קס"ט סעיף קטן ט' הביא מה שכתב הגאון נודע ביהודה מהדורא תניינא סוף סי' קי"ד דצדד להקל בארוסה שחלצה בלילה והביא גם כן מה שכתב הרב ישועות יעקב ולא העיר על דבריו ומשמע דגם הוא מודה דחליצה ביום הוא מתקנתא דרבנן ואין נראה לעניות דעתי כן:
ועתה ראיתי בספר מצות חליצה אות א' שכתב דבעינן בית דין של שלשה גם בחליצת ארוסה וכתב דעיקר הטעם דבעינן שלשה הוא משום דכתיב זקנים וכו' והכריח כן מדלא מהני יחיד מומחה כמו בדיני ממונות וכן מדלא סגי בשנים אף למאן דאמר שנים שדנו דיניהם דין וכתב ששוב מצא כן בנודע ביהודה סי' קי"ד ושמח עיין שם ודברי הנודע ביהודה הנ"ל הם לענין חליצה בלילה כיעוין שם וקצת נראה דעתו לחלק בין חליצת נשואה לחליצת ארוסה אלא שכתב דאינו מחליט דבר זה לחלוטין עיין שם ולענין חליצה בלילה עיין להרב נודע ביהודה מהדורא תניינא סי' קנ"א מה שכתב בשם רש"ל ומה שכתב על דבריו הוא ז"ל ונראה דלדברי הכל חליצה ביום מדאורייתא עיין שם והביאו שם בספר מצות חליצה . סעיף קטן כ"ו:
אות ב
שנים הנוספים גם כן צריכים לקבוע מקום לחליצה כן הביא מרן בבית יוסף סי' קס"ט (תוך ד"ה היה אחד מהם) מדברי ההגהות שכתב ויאמרו השלשה נלך למקום פלוני וכו' ומסידור הטור דין הנוספים קודם דין הקביעות עיין שם וכן נראה דעתו בשלחן ערוך שם סעיף ג' וסעיף ד' דכתב ההוספה קודם הקביעות עיין שם ובסדר חליצה בקצרה סעיף ה' וסעיף וא"ו ובפירוש סדר חליצה סעיף י"ב ועיין בדרכי משה אות ג' שכתב דמדברי ההגהות אין הכרע דמה שכתב שיאמרו השלשה להשנים וכו' רוצה לומר שיודיעו ויפרסמו שהם רוצים לקבוע מקום וכו' עיין שם ולעניות דעתי מרן הבית יוסף תנא דווקנא שפיר דייק מדברי ההגהות שגם השנים צריכים לקבוע דאם אין רצונם אלא להודיע להשנים הוה ליה לכתוב ויאמרו השלשה דיינים להשנים הרי אנו הולכים לקבוע מקום וכו' ומדכתבו ויאמרו נלך וכו' משמע דרצונם לכלול אותם עמהם שגם השנים ילכו עמהם לקבוע מקום וכבר פשט המנהג שכל החמשה קובעים כמו שכתב הרמ"א עצמו בסדר חליצה בקצרה סעיף וא"ו ובסדר חליצה למהר"ם אות י"ו וכן דעת הגאון רש"ל בים של שלמה פרק י"ב סוף סימן ג':
אות ג
דעת האור זרוע דשנים הנוספים אין צריך שיהו כשרים והרב תרומת הדשן סימן רכ"ו עמד מתמיה עליו מעובדא דרב שמואל בר יהודה (יבמות ק"א סוף ע"ב) דאמר ליה סק לזירזא דקנה וכו' ואנא גר אנא וכו' דמוכח בהדיא דגר שפסול לחליצה פסול גם להנוספים עיין שם ועיין להרבנים מרן בבית יוסף ובשלחן ערוך בסדר חליצה סעיף ה' ובפירוש לסדר חליצה סעיף י"א ובית שמואל סי' קס"ט סעיף קטן ד' וים של שלמה פרק מצות חליצה סי' ג' ותמיה לי שלא זכרו שרים רבים דהרא"ש ז"ל בפרק מצות חליצה סוף סי' א' מסיים בגירסתו (על מה שכתב ואנא גר אנא) אמר ליה לפרסומי מילתא עד כאן דמוכח מזה דגר כשר לשנים הנוספים ומעתה לא נפלאת היא לומר שכן הוא גירסת האור זרוע הנ"ל ושפיר סובר דלהנוספים אין צריך כשרים ואף דלפי מה שכתב בתרומת הדשן יש לומר דדוקא גר כשר להנוספים משום דהנוספים הם להעיד וגר כשר לעדות אבל שאר הפסולים לעדות אין להוכיח דכשרים להנוספים מכל מקום יש לומר דהאור זרוע לא סבירא ליה דהשנים הנוספים הם כדי שיעידו ויצטרכו כשרים לעדות רק לפירסום בעלמא כדמשמע פשטיות הש"ס:
והנה רבינו מוהרי"א לא הראה לנו איה מקום כבוד דברי האור זרוע הנ"ל ומצאתי ראיתי בספר אור זרוע בחלק ראשון סי' תרס"ד שהעתיק עובדא דרב שמואל בר יהודה הנ"ל וגרים כגירסת הרא"ש אמר ליה לפרסומי מילתא ומסיים בזה הלשון הא למרת דמלינן חמשה אפילו בפסולים לחליצה דנקטינן כרבא דאינו כשר לחליצה וכו' עד כאן הרי מבואר דכן הוא גירסתו ומינה הוא דקיליף להכשיר פסול להיות מהנוספים ומסתמא ודאי מה שראה הרב תרומת הדשן הוא במקום אחר שכתב בסתם ואהכי הוא דקשיא ליה אבל באמת דברי תורה עניים במקום אחד וכו' ויש לתמוה על מה שכתב מרן בבית יוסף דיש לדקדק מדברי רבינו הטור דלא כהאור זרוע (מדכתב דהנוספים אפילו הם עמי הארץ מכלל דפסולים לא) דאם כן הוו דברי הריב"ה דלא כדעת הרא"ש הנ"ל דלפי גירסתו מוכח ודאי דפסול לחליצה כשר לנוסף ואם דעתו לומר דלא הכשיר הרא"ש אלא גר דכשר לעדות ולא שאר פסולים מלבד דהיה לו לפרש דלדעת הרא"ש והריב"ה גר כשר לשנים הנוספים ושלשה סברות בדבר ותו קשה אם כן אזדא ליה דיוקא דדייק מדברי הריב"ה דהרי גר יוכיח:
הן אמת דבקיצור פסקי הרא"ש שם סי' א' כתב דצריך שנים הנוספים לפרסומי ושם אות ב' כתב דגר פסול לחליצה ומשמע דלכל החמשה קאמר דגר פסול לחליצה וצריך לומר דגירסת הריב"ה בדברי הרא"ש היא כגירסתינו בגמרא (דלא מסיים אמר ליה לפרסומי מילתא) אך לפי גירסתינו בדברי הרא"ש (כן הוא בשלשה דפוסים שלפני) נראה דשפיר מוכח דכשר וכדברי האסיפת זקנים וגם מדברי הקיצור פסקי אין כל כך הכרח דיש לומר דמה שכתב דגר פסול לחליצה היינו למה שהוא מן הדין מה שאין כן בנוספים דאינו אלא משום פרסומי וצריך עיון:
אות ד
בשו"ת צמח צדק החדש להגאון מוהר"ם מליבוויץ בחלק אבן העזר סי' קס"ב הוכיח מדברי רש"י יבמות דף ק"ד ע"ב [שכתב] או ג' ונמצא אחד מהם קרוב דהדר הוה ליה שנים עד כאן דקרוב אינו פוסל את האחרים דאף על גב דקיימא לן גבי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה צריך לומר דדייני חליצה לא דמו לעדים אף דדיני ממונות ואף אם נאמר דבדייני חליצה גם כן נמצא אחד מהם קרוב או פסול מבטל כל הבית דין מכל מקום וכו' (כתב לחלק בנדונו) עיין שם ולפי הנראה לא ראה מה שכתב במשנה למלך פרק י"ז מהלכות עדות דבשו"ת מוהרח"ש כתב דכשם שאמרו בעדים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הכי נמי בדיינים והגאון משנה למלך הקשה מדברי רש"י הנ"ל דמוכח דאינו פוסל השאר והרב מחנה אפרים סייעו מדברי הריטב"א עיין שם (ועיין עוד בצמח צדק הנ"ל סי' נט"ר ובמה שכתבתי על דבריו בקונטריס הכללים מערכת העי"ן כלל מ"ח):
ולפי סברת רש"י הנ"ל נראה לכאורה דלפי מאי דקיימא לן לחלוץ בפני חמשה משום פירסום ואם חלצה בשלשה חליצתה כשרה אם כן אם חלצה בפני חמשה דהיינו שלשה דיינים ושנים נוספים ונמצא אחד מהשלשה קרוב או פסול החליצה כשרה דפשו להו ארבעה ואינו פוסל את השאר אך יש לומר דכיון דמתחלה הקצו לבית דין דוקא שלשה דיינים והשנים הנוספים לא יחדו אותם להיות בית דין רק לתוספת בעלמא אם כן אין השנים הנוספים מצטרפים להבית דין של שלשה וכי נמצא אחד מהם קרוב או פסול פשו להו שנים והחליצה פסולה וכן נראה מדברי הגאון ישועות יעקב סי' קס"ט סעיף קטן ו' והביא דבריו הרב פתחי תשובה שם סעיף קטן ג' שאחר החליצה נודע ששנים מן השלשה היו שני בשני בחד בעל והצריכו חליצה שנית בפני בית דין כשרים וכל מה שנשאו ונתנו באותו נדון היינו משום חיזור על כל האחים עיין שם ולא כתב להכשיר החליצה הראשונה לפי שיטת רש"י הנ"ל שמעת מינה דבכי האי גוונא גם לרש"י לא מהני דדוקא אם היו מיחדים מתחלה ארבעה או חמשה לדיינים הוא דאיכא למימר דכי נמצא אחד קרוב או פסול פשו להו תלתא:
וכן מתבאר לפי עניות דעתי מדברי ה"ה ג"ע כמוהרא"ק בספר שער אשר הנדפס מחדש בשו"ת אבן העזר סי' מ"ח במעשה שחלצה בפני שלשה דיינים ושנים נוספים ושוב נודע ששנים מן השלשה הם בעלי שניות ושקיל וטרי בדעת הפוסקים אי אמרינן בשניות תרי בעל כאשתו ואי מחמירינן בגטין וקידושין ואם יש לחלק בין כשהם רוצים להעיד זה לזה לכששניהם מעידים או דנים זה עם זה לעלמא וכתב דכשהם דנים או מעידים לעלמא לכולי עלמא כשר ועמד מתמיה על מה שכתב מרן הבית יוסף (על דברי התרומת הדשן סי' רכ"ו) דלדעת הרי"ף דאמרינן תרי בעל כאשתו מדינא פסולים בעלי השניות (עיין שם בבית יוסף ריש סימן קס"ט בפירוש סדר חליצה סעיף ז') דהא כשהם דנים לעלמא כשרים לכולי עלמא יעוין שם ומדלא נחית להכשיר החליצה משום שהיתה בחמשה וכי דליית חד מנייהו פשו מיהא ארבעה שמעת מינה דסובר כדכתיבנא (דדוחק לומר דנקטי הרבנים הנ"ל בפשיטות כמוהרח"ש הנ"ל אלא דבשער אשר שם כתוב עכ"מ משמע שלא נמצא כל סיום הענין ואפשר דהוה שקיל וטרי בסברת מוהרח"ש הנ"ל) ועיין אור לי דף ע"א ע"א אי אמרינן בגטין וקדושין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או דוקא בדיני ממונות:
אות ה
אם קרוב שאינו יכול להיות מהבית דין יוכל לעמוד על גבי הבית דין להורות להם סדר החליצה כתב מרן החבי"ף בספר חיים ושלום חלק שני סי' ק"ו (ד"ה עו) דמצא בכנסת הגדולה בסדר חליצה סעיף ו' שכתב רב שפסול להיות דיין יש מגמגמים לאסור לעמוד על גבי הדיינים לסדר החליצה מחמת שהוא קרוב ולדעתי אין חשש וסיים הוא דמהיות טוב לא יהיה על גבי הדיינים אלא רחוק קצת לצד אחד ואם יצטרך ללמדם את המעשה אשר יעשון ילמדם קודם לכן ושוב כתב שמצא שו"ת הרב מוהרמ"ח סי' ך' שכתב שנכון להחמיר בזה (עיין שם כל התשובה) וסיים על דבריו דנראה לי דאם אינו מתראה לפני היבם והיבמה ועומד מנגד לרוח אחרת אין קפידא בדבר עד כאן ועיין מה שכתבתי לעיל במערכת גט סי' א' אות ב' ובכנסת הגדולה בסדר חליצה אות ו':
אות ו
הדיינים צריך שלא יהיו סומין ויש מחמירים שלא יהיה בהם שום מום הרמ"א בסדר חליצה בקצרה סעיף א' משמעות הדברים שלח יהיה בהם שום מום בשום מקום שבגופם וכן כתב בפירוש מרן החבי"ב בכנסת הגדולה סי' קס"ט הגהות הטור אות ה' בשם הגאון מוהר"ם מינץ סי' כ"ט שכתב ואפילו בשאר מומי הגוף כגון קטע וחגר וכדומה בהם יש להחמיר עכ"ל וכן סתם וכתב הוא בסדר חליצה אות ב' שלא יהיה בדיינים שום מום ממומי הגוף כגון פסח וכו' וכן מתבאר ממה שכתב בשו"ת עטרת חכמים סי' ט"ו על דיין שיש לו חולי שבור הבאתיו לעיל במערכת גט סי' א' אות כ' עיין שם והגאון חתם סופר באבן העזר חלק שני סימן צ"ג עמד בעיקר דבר זה שלא יהיו הדיינים בעלי מום דאין לו מקור רק שהדרכי משה בסדר חליצה כתב כן בשם מוהרי"ח והאריך להסביר הדבר וכתב בסוף דבריו נדחקתי לקיים דברי רמ"א בהבנת לשון מוהרי"ח וכן כתבו בלבוש וסדר חליצה של כנסת הגדולה שנדפס בסוף ספר ג"פ ומשמע שכל מום פוסל אבל לולי כן היה ראוי לשמוע דברי הדיין מוהר"ח הירש שכונת מוהרי"ח אמומי עין שלא יהיה שום מום בעין שלהם אבל בשאר אברים אין קפידא וכו' והמיקל ומכשיר בעל מום בגופו לשנים הנוספים לא הפסיד ובלבד שלא יהיה שום מום בעיניו עכ"ל:
והגאון נודע ביהודה במהדורא תניינא סי' קנ"א (בד"ה ואמנם) כתב וזה לשונו ומוהר"ם מינץ שרצה להחמיר בחליצה בכל המומין לדעתי הוא נגד סוגיא דיבמות דף ק"א דיליף מדצריך למעט סומין מכלל דלא בעינן סנהדרין דאם לא כן כל המומין פוסלים אם כן על כל פנים מפורש דלא בעינן סנהדרין ולא פסלי בהו מומין עד כאן לשונו ולפי הנראה לא ראה דברי הרמ"א בדרכי משה בסדר חליצה מה שכתב על דברי מוהרי"ח עיין שם ועיין להגאון מרן חיד"א בספר ברכי יוסף חשן משפט סי' ה' אות י"ג (ד"ה הן אמת דצריך ביאור) שעמד ליישב מה שכתב רבינו ירוחם שלא יהיו הדיינים בעלי מומין ומסיק דטעות סופר הוא ברי"ו וצריך להיות סומין:
אות ז
דיין שיש לו בשר נפוח ממול ערפו מאחוריו סמוך לראש' כתב בספר זכרנו לחיים בחלק שני מערכה זו אות א דהרב מוהרמ"ג בקונטריס תרומת כסף שבספר מצרף לכסף מכשירו לחליצה ומעשה רב שהאב בית דין היה כן וידעו גאוני עולם ולא מיחו בדבר והוא נסתפק במי שיש לו בשר נפוח על מצחו סמוך לגבות עיניו אם ראוי לדיני חליצה דכיון דיש לו מום זה בגלוי אפשר לא דברו הרבנים בזה עד כאן הנה מה שנראה לו דעובדא דבתרומת כסף הוי מום שבסתר ואהכי מסתפק בנדונו דהוי בגלוי הנה כבר ביאר היטב הגאון בשו"ת עטרת חכמים סי' ט"ו דכל מום שנראה כשאדם ערום מיקרי מום הניכר אף שאינו נראה כשמכוסה בבגדים וכל שכן דלפי הנראה גם ההיא עובדא דבספר תרומת כסף הוי מום הניכר כיון שהיה בשר נפוח מאחוריו כמו שנים או שלשה בצים במקום אחד כמו שכתב בזכרנו לחיים שם אי אפשר שלא יהיה ניכר:
אך לפי קוצר דעתי הדבר פשוט דכשר בלי פקפוק דודאי אין לנו להחמיר בזה יותר מפיסול בעלי מומין לעבודה והרואה בדברי רבינו הרמב"ם ריש פרק שמיני מהלכות ביאת מקדש במומין שבראש ישפוט בצדק שאין זה מכללן ואם כשר לעבודה כל שכן וקל וחומר לדייני חליצה דאינו אלא חומרא בעלמא ומשום גזרה לגזרה וכמו שביאר הגאון חתם סופר אבן העזר חלק שני סי' צ"ג פשיטא ודאי שאין להחמיר ומה גם דאיכא מאן דמפרש דלא הקפידו אלא אמומין שבעין ולא על מומי הגוף ומסיק בחתם סופר שם דהמיקל להכשיר בעל מום בגופו לשנים הנוספים לא הפסיד וזה בבעל מום ממש מה שאין כן בנדון הנ"ל דלפי הנראה אינו מכלל המומין הפוסלין בעבודה נראה דאפילו לשלשה דיינים יכול להיות אפילו שלא בשעת הדחק וכל שכן אם יש איזה צורך והכרח כן נראה לפי עניות דעתי אם יוכשר בעיני המורים וצריך לעיין בגוף ספר מצרף לכסף הנ"ל ואינו מצוי אצלי ועיין מה שכתבתי באות הקודם בשם הנודע ביהודה סי' קנ"א והברכי יוסף חשן משפט סי' ה' ועתה בא לידי ספר ישמח לב חלק שני וראיתי להרב נר"ו בדף ד"ן ע"ג (ד"ה ולענין) שכתב בשם ספר נחלי דבש דף ז' שהביא בשם הרב מוהר"ם קארגויא דכל מה שיש להקל בענין מום רשאי וכל מום שפסול בכהנים משום שאינו שוה בזרעו של אהרן לית לן בה בחליצה ואפילו במום גמור יש להקל אם אינו ניכר לבריות ודוקא מום גלוי חגר וסומא מחמירינן ולא לעיכובא עד כאן (ועיין לעיל במערכת גט סי' א' אות כ'):
אות ח
דיין סומא באחד מעיניו עיין קרבן נתנאל ריש פרק מצות חליצה דרש"ל הפריז על המדה לפסול בדיעבד והוא ז"ל מסיק דלכתחלה יש להחמיר ולא בדיעבד וכן דעת הגאון מרן חיד"א בברכי יוסף חשן משפט סי' ה' אות י"ג (ד"ה הראת לדעת) דאם כבר חלצה אפילו אם היבם לפנינו אין להחמיר כחומרת מוהרש"ל ושכן פסק הרב פרח מטה אהרן חלק שני וכו' וכן פסק הרב דב"ש סי' ק"י ומה שכתב מוהר"ם מינץ להחמיר כדברי ראבי"ה לא כתב כן לפסול אלא דרך עצה טובה וכו' עיין שם באורך ורמזו בשיורי ברכה סי' קס"ט וכן ראיתי להגאון בספר מצות חליצה בביאורו סעיף קטן ט' שאחר שהאריך בענין זה מסיק לחוש לכתחלה לסברת ראבי"ה אבל לא בדיעבד:
אות ט
דיין שאינו יכול לראות החליצה אלא על ידי בתי עינים כשר כן כתב הגאון שבות יעקב חלק ראשון סי' קכ"ו וכתב הרב באר היטב בסדר חליצה בקצרה סעיף קטן ג' שכתב כן בתשובת דבר שמואל וספר דבר שמואל אינו מצוי אצלי וממה שכתב בשבות יעקב נראה בהדיא דלא מיירי כלל מדין זה ואדרבא מדסבירא ליה דראית הלבנה דרך אספקלריא לא הוי ראיה (זולת כשאחרים העומדים בחוץ מעידים דאז סומך עליהם כיעוין שם) הוה משמע להגאון שבות יעקב דהוא הדין לבתי עינים אלא דשוב כתב דשמא מיירי כשלא ראה הלבנה בעובי הרקיע עיין שם ובשבות יעקב שם הכריח דראיה כזו הוי ראיה מעליתא וכתב בשם הלק"ט דמותר לקרות ספר תורה בבתי עינים ומזה למד לחליצה ופוק חזי מאי עמא דבר וכו' ורוב בעלי הוראה הם זקנים ממש ורואים על ידי בתי עינים ואין פוצה פה וכו' עיין שם:
שוב ראיתי להגאון מרן חיד"א בברכי יוסף חשן משפט סי' ה' אות י"ג (ד"ה והרב שבות) שכתב דהרב דבר שמואל בסי' ק"י נשאל על זה במי שעיניו כהות ורואה על ידי בתי עינים אי כשר לחליצה עיין שם ולא הביא מסקנתו לדינא ואולי זהו מה שציין הרב באר היטב הנ"ל ועיין בספר מצות חליצה סעיף קטן ס"ז שכתב דלדעתו צריך עיון דין זה ואין ראיה מקריאת ספר תורה דמותר לקרא בבתי עינים דשם תל בראיה מה שאין הכא דנתמעט סומא באחד מעיניו מלעיני אף דיכול לראות יש לומר נמי דלעיני דוקא (ועל) [ולא] על ידי כלי הבטה והאריך עוד בזה עיין שם ועתה אין הספר הנ"ל מצוי אצלי (כי שאלתיהו על קצת ימים והחזרתיו לבעליו) ולפי הנראה דברי הגאון שבות יעקב נכונים בטעמן והמיקל יש לו על מה לסמוך סמוכים דרבנן שבות יעקב ודבר שמואל (כמו שכתב בבאר היטב בשמו):
אות י
הרב והתלמיד נמנים שנים לחליצה כן כתב הרב משנה למלך פרק רביעי מהלכות יבום ועיין להרב באר היטב סי' קס"ט סעיף קטן ה' שכן כתב הרב משפטי שמואל והסכימו עמו שבעה רבנים ובספר מצות חליצה הנדפס מחדש האריך בזה באות ב' ומסיק דדין זה צריך עיון לדינא ודברי הבאר היטב מאיש לוקחו הכנסת הגדולה באות י"ג:
אות יא
גר שאמו מישראל כיון דאין פיסולו אלא משום חומרא בלבד כי היכי דלא ליתו לאיחלופי בחליצת ישראל (כמו שכתב רש"ל בתשובה סי' ץ') יש לצדד שיהיה משנים הנוספים לחליצת גר דומיא למה שכתב התרומת הדשן דקורבה שאינה פוסלת מן הדין מותר בשנים הנוספים הגאון מצות חליצה בביאורו אות ו':
אות יב
לא יהיו השלשה דיינים שונאים זה לזה כמו בדיני ממונות ובדיעבד אף בשונאים גמורים החליצה כשרה דלא גריעי מעם הארץ דאין עליהם שם בית דין רק שיודעים להקרות סגי ובשנים הנוספים לא איכפת לן אם הם שונאים זה לזה כיון דאינם רק לפרסם הגאון מצות חליצה בביאורו סעיף קטן זיי"ן:
אות יג
לא יהיו השלשה דיינים שתויי יין ואין להקל זולת בשנים הנוספים יש לצדד להקל דבר זה קיימתי מסברא והזהרתי את הדיינים שלא ישתו יין שרף כמנהגם בבוקר שכר ירדופו ואשתכח כוותי בספר מצות חליצה סעיף קטן ח':
אות יד
במה שנהגו אחר גמר כל מעשה החליצה לגזור איסור על החולץ והחולצת שלא ילך שום אחד מהם למים ביום ההוא היה כתוב בקונטריס זה ונדפס בספרי דברי חכמים סי' קכ"ה ועל זה כתב לי רב אחד יצ"ו וז"ל דברי חכמים סי' קכ"ה על דבר אם יש סכנה בחליצה בודאי זה מוקצה מן הדעת לאמר כן עיין בסוטה א"ך מצוה אגוני מגנא ברכות ל"א הי מצוה דמגני עלן ועיין במרדכי פ"ב דפסחים הובא ברמ"א או"ח תנ"ה אף על גב דנוהגין לשפוך המים כמבואר ביו"ד של"ט ולדעת כמה פוסקים לא מהני ס' והטעם דחלילה שיארע דבר תקלה במצות השם ועיין בפתחי תשובה בסדר חליצה מהר"מ אות צ"א בד"ה וד דמה שאומרים וכו' כי שומר מצוה לא ידע וכו' ועיין בצ"ץ החדש סימן שי"ט עכ"ל ינ"ו:
אמר המחבר הרואה דברי הרב הנ"ל אם אין אצלו ספר דברי חכמים יבין בדעתו שאני הדל בדברי חכמים סימן קכ"ב כמסתפק הייתי בדבר זה ובא הרב הנ"ל לומר שאין מקום ספק ומוקצה מן הדעת לומר שיש חשש סכנה ומוכיח כן ממה שכתבו הפוסקים בדין מים שלנו דאין לשפכן משום מת או משום תקופה וכו' ומדברי הרבנים פתחי תשובה וצמח צדק החדש אמנם המעיין בדברי חכמים שם ישר יחזה הן לו הובא שם דברי רב אחד בדורנו ההוא אמר שכמעט בכל תפוצות ישראל מחזיקים דבר זה לסכנה ח"ו ושהדבר לקוח מהזהר ריש פרשת חקת דף ק"ף ע"א וכו' ואני הדל כתבתי (בד"ה והנה) דאם היינו מודים לדבריו דמוכח מהזהר הקדוש שיש חשש סכנה היה לנו ליכנס בסלע המחלוקת שבין רבני האחרונים בדבר שנחלקו הפוסקים עם הזהר כדעת מי אית לן למינקט דהרדב"ז סובר דאפילו פוסק אחד נגד הקבלה נקיטינן כהפוסק וכל שכן אם הרבה פוסקים סוברים נגד הקבלה ומדברי מרן הבית יוסף מוכח דבדבר שאין לנו גילוי בתלמוד אזלינן בתר הקבלה כמו שהבאתי במכתב לחזקיהו בחלק התשובות סימן ד' ובנדון שלפנינו מתבאר מדברי הפוסקים שהזכרתי לעיל בסימן א' אות ל"ח שאין שום סכנה בדבר ויותר נראה דגם מרן הבית יוסף מודה בהא דנקיטינן כדעת הפוסקים לפי מה שכתב הרב אורים גדולים שהבאתי שם שהרשב"א הוכיח מכמה דוכתי בש"ס שאין שום חשש סכנה מדהיו מטעין את היבמין לחלוץ ואם כן לפי זה מבואר או מוכח בש"ס היפך הקבלה ובכי האי גוונא אזלינן בתר הש"ס והפוסקים אליבא דכולי עלמא ולא חששין אנחנא למה שכתוב בקבלה ועיין באור לי סימן ח' בפרט במקום ביטול מצוה דאורייתא וכל זה במונח דפליגו הקבלה והפוס' אך שם (בד"ה האמנם) כתבתי דבאמת אין שום מחלוקת וגם לדברי הזה"ק מלבד שאין שום חשש סכנה אדרבא מצוה זו יכולה היא להגן להצילו מסכנה כמו שמתבאר מדברי תקוני הזהר הקדוש בתיקון כ"ו והבאתי תורף הדברים דמבואר דאם אינו מקיים מצות חליצה הוא מסוכן ואם מקיים מצות חליצה ניצול מכל פגע רע והבאתי שבשו"ת חיים ושלום סימן ל"ח מדברי התיקונים הללו הביא סעד וסמך לדברי הרשב"א בתשובה דאין האמת מה שאומרים בשם המקובלים שהחולץ יש לו עונש בר מינן וכתבתי דמדברי הזוה"ק ריש פרשת חוקת הנ"ל אין הכרח שיש חשש סכנה ח"ו וסיימתי דאין שום חשש סכנה לא על פי הפשט ולא על פי הקבלה אלו תורף הדברים אשר בדברי חכמים הנ"ל מעתה עיניך הרואות כי לא היה לו שום ספק בדבר אם יש חשש סכנה בחליצה ח"ו ואשר ציין הרב הנ"ל מדברי הרבנים פתחי תשובה וצמח צדק הנז"ל אודיע כי תהלות לאל יתברך אני זכיתי בהם תחלה שהדברים שבקונטריסי בסימן א' אות ל"ח (הרמוז בדברי חכמים) הם מיסוד דברי הרבנים הנ"ל ועוד ראיתי עתה בספר היקר אבן שתיה שנדפס מקרוב לידידי הגאבד"ק לוצין יצ"ו בחלק אבן העזר סוף סימן ק"ד שכתב שכבר האריכו המחברים שאין בזה שום חשש ושוב כתב שמצא בהרדב"ז חלק א' סימן ק"ח שכתב שיש קצת חשש בזה ויהיב סימנא לשון חלוץ מכאן והאחרונים לא ראו דבריו ושוב כתב דהרדב"ז כתב כן משום שסובר מצות יבום קודמת אבל לדידן דמצות חליצה קודמת יש לומר שומר מצוה וכו' ושקיל וטרי קצת וסיים דצדקו דברי האחרונים דלדידן דמצות חליצה קודמת ליכא בזה שום חשש אלו תורף דב"ק: