שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת חליצה · אות כ
חולץ שיש בו חשש חרש ששומע כשמצווחים לו בקול רם ואינו מדבר רק איזה תיבות מהסידור יוכל לומר בלחש מאד כמו נשמת כל חי וברוך שאמר ושכרו מלמד ללמדו לא חפצתי לקחתה ויש להסתפק אם יש לו דין אלם כיון ששומע בצווחת קול רם או דינו כחרש כיון שאינו מדבר וגם אינו שומע ככל אדם וגם שחרשותו גרמה לו שאינו בן דעת ככל אדם אלא דעתא קלישא כמו חרש נשאל בזה הגאון מוהר"ם מליבוויץ בספר צמח צדק שלו בסי' שכ"ג והביא מתניתין דתרומות חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר דמה שכתב רבינו שמשון שם דהאי כללא לאו דוקא דהא בריש חגיגה תני חרש ומדבר ואינו שומע בכלל וכן בפרק מצות חליצה והבין מדבריו שרצונו לומר דבההיא דפרק מצות חליצה גם מדבר ואינו שומע בכלל והביא שכן כתבו בחידושי הרמב"ן והריטב"א ליבמות שם והביא דברי הרמב"ם בפירוש המשנה דתרומות שסיבת האלמות הוא החרשות וכתב כיון שזה היבם אינו שומע ככל אדם והחרשות גרם לו אלמות גמור יש להסתפק דנקרא חרש גמור ועוד יש לו סי' חרש שאינו בן דעת כלל יותר מקטן ושוב כתב להכריח מכמה מקומות דמדבר ואינו שומע היינו שאינו שומע בקול בינוני אף ששומע בקול גדול דלא כהשבות יעקב חלק שני סי' ל"ג ושקיל וטרי במה שכתבו הפוסקים בטעם פיסול חרש לחליצה אם הוא משום שאינו בן דעת או משום ואמר ואמרה ושהעיקר כהסוברים שהוא משום ואמר והיבם הנ"ל שלימדוהו לא חפצתי לקחתה כשר לחליצה ונשא ונתן אם יש לדונו כחרש מצד פתיות שלו שאינו מבין שום דבר וכו' ומסיק דאין נחשב מפני זה כחרש ומשום שאינו יודע לכוין לחליצה אין חשש כיון שבית דין עומדים על גביו ומלמדים ומזהירים אותו שיכוין כמו שכתבו התוספות וכו' אלו תורף דב"ק עיין שם באורך וצריך להתיישב בדברי הגאון חתם סופר באבן העזר חלק שני סימן צ"ב בדיין אשר אזן אחת כבדה משמוע מרחוק שנסתפק הרב השואל אם כשר לחליצה דאפשר דבעינן שמיעה יפה ולא שמיעה בכבדות והשיב דמלבד דלא כתיב שמיעה בחליצה ותו לו יהיבנא דבעיא שמיעה יש להוכיח דשמיעה כי האי גוונא ששומע רק כבדה אזנו משמוע ממרחקים מקרי שמיעה מדאמרינן בחגיגה דף ג' ע"א וכו' ומסיק דשמיעה מעליא מיקרי עיין שם ולפי הנראה אזיל בשיטת הרב שבות יעקב דלא מיקרי אינו שומע אלא כשאינו שומע כלל גם הרב פתח הדביר בחלק ראשון בסי' קכ"ח אות כ"ב נשאל על כהן שכבדו אזניו איננו שומע קול בינוני של המקרא לו ברכת כהנים וצריך שיקרא לו בקול גדול אם כשר לנשיאות כפים והשיב דאין לפוסלו משום חרשות שבו חדא דחרש המדבר ואינו שומע אינו מכלל המומין הפוסלים בכהנים לעבודה דמאי דתנן בבכורות דף מ"ח חרש היינו שאינו שומע ואינו מדבר ועוד דכהן זה אינו מסוג זה שהרי שומע בקול גדול וכיון דלעבודה כשר כל שכן לנשיאות כפים ושקיל וטרי שם אם יש לפסלו מטעם אחר עיין שם הרי דגם הוא משמע ליה דלא מיקרי אינו שומע אלא כשאינו שומע כלל ובתשובת הרא"ש בסוף כלל פ"ה והביאה מר בריה הריב"ה בחשן משפט סי' רל"ה סעיף כ' כתב דע שכל מקום שהזכירו חרש אצל שוטה וקטן היינו שאינו מדבר ואינו שומע כלל וכן היה ממעי אמו אבל זה ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלא שכבדו אזניו משמוע והרי הוא כפקח לכל דבר ומרן הפרי חדש באבן העזר סי' קכ"א סעיף ט"ז (בד"ה כתב הרא"ש) הביא דברי הרא"ש הנ"ל וסיים ומסתברא נמי דאף שאינו שומע כשמדברים עמו בקול רם זולת על ידי מין חצוצרות וכיוצא דלא מיקרי חרש עיין שם וצריך לעיין בדברי המפרשים באבן העזר ובחשן משפט הנ"ל אם דברו בענין זה ועיין בשערי תשובה סימן תרפ"ט סעיף קטן כ':
גם אשור בשו"ת בית שלמה שנדפס מקרוב שנשאל הגאון בחלק אורח חיים סי' צ"ה בנער בן עשרים שנה ואינו שומע ככל אדם שאם קוראים אותו מאחוריו אפילו בקול גדול אינו שומע כלל וכשמדברים אליו מבין מה שאומרים ונראה מעניינו כי הוא שומע כשמדברים בפניו וגם מדבר הוא רק שלא יבין לדבר ככל אדם ואינו אומר כל תיבה כראוי ואביו החזיקו לחרש גמור ולא חנכו לתורה ולמצות ובעיני הרב השואל קשה לפטרו ממצות אחרי ששומע קצת וגם מדבר קצת ועוד שהנער הזה הוא פקח גדול וכו' והשיב דמה שהוא פקח גדול לא מעלה מידי דכשפטרו חרש מן המצות היינו אף אם הוא פקח גדול אבל מצד מה ששומע קצת נראה ברור שאינו בכלל חרש והביא דברי תשובת הרא"ש הנז"ל דלא מיקרי חרש אלא כשאינו שומע כלל ואם כן נער זה ששומע כשמדברים אליו בפניו אינו בכלל חרש ועוד ראיה מהש"ס דחגיגה דף ג' (היא הסוגיא שהזכיר בחתם סופר הנ"ל) וכו' והיא ראיה ברורה דבכי האי גוונא בכלל שומע הוא ושוב כתב לפקפק דכיון שכשמדברים אליו מאחוריו אינו שומע כלל יש לומר דכשמדברים לו בפניו גם כן אינו שומע רק מפני שהוא פקח גדול מבין מתוך עקימת שפתי המדבר ואם כן הרי זה חרש המדבר ואינו שומע אלא דמכל מקום לענין חיוב במצות אין מזה נפקא מינה דכיון שמדבר קצת אף אם הוא מדבר ואינו שומע הרי הוא כפקח לכל דבריו וכו' אלו תורף דב"ק:
ועל מה שכתב הגאון צמח צדק אם יש לדונו כחרש מצד פתיות שבו וכו' הנה הגאון שבות יעקב בחלק שלישי סוף סי' קל"ז כתב ועל דבר שהוא נוטה לטפשות כבר הוזכר עובדא בתשובת מוהר"י מיטראני חלק שני באבן העזר סי' י"ז באורך אף על פי שאינו מבין ענין הדברים כדרך שאר העם כיון שיוכל לומר על לאו לאו ועל הן הן כשר לחליצה וכבר שמעתי פה שנעשה מעשה כן בפני הגאון מוהר"ר גבריאל וכן עיקר עכ"ל והרב חנא וחסדא בח"ב דף ר"ל אות ק"ב הביא תשובת הרב בית דוד אה"ע סי' ל"ג דסתם חרש שאינו שומע היינו שאינו שומע כלל אבל כששומע בהרמת קול גדול איכא לספוקי וכו' ואין אצלי שו"ת בית דוד הנ"ל לראות אם מזכיר מדברי הרא"ש והריב"ה הנ"ל:
ומה שכתב בצמח צדק בשם הרמב"ן והריטב"א בחידושיהם ליבמות דמדבר ואינו שומע פסול לחליצה הנה חידושים הנ"ל אינם אצלי אך מה שייחס לזה דעת רבינו שמשון מדהכריח דליתיה להאי כללא מההיא דפרק מצות חליצה והבין שרצונו לומר דגם חרש דתנן התם מדבר ואינו שומע בכלל אינו מוכרח לדעתי העניה לפרש כן דיש לומר דכונתו מדאמרינן ביבמות שם אלם ואלמת חליצתם פסולה שאינם באמירה שמעינן דחרש דתנן לאו דוקא שאינו שומע ואינו מדבר אלא גם שומע ואינו מדבר בכלל ואין כונתו לומר דכמו ההיא דחגיגה דמדבר ואינו שומע בכלל כן הוא ההיא דיבמות אלא כדכתיבנא וכדברי רבינו שמשון כתב רבינו עובדיה ודבריהם הם מהירושלמי בפרק קמא דתרומות ודחגיגה ובפרק מצות חליצה הלכה ד' וראיתי להרבנים קרבן העדה ופני משה בביאוריהם שהבינו מהירושלמי דההוכחה היא משומע ואינו מדבר גם הגר"א בשנות אליהו אמתניתין דתרומות הנ"ל הביא דברי הירושלמי לית כללא דרבי כללא וכו' ומייתי עוד ראיה ממסכת יבמות וכו' שמעינן דאף שומע ואינו מדבר חרש הרי שדקדק לכתוב ההוכחה משומע ואינו מדבר והרב תבואת שור כתב בחידושיו לגיטין דף ט"ן ומאי דתנן החרש שנחלץ וכו' גם שומע ואינו מדבר בכלל ומדלא כתב גם מדבר ואינו שומע משמע דלא פשיטא ליה דמדבר ואינו שומע פסול וכן הוא פשט משמעות דברי רש"י והרב הנמוקי יוסף בההיא דהחרש שנחלץ (יבמות ק"ד) אמה שאמרו בש"ס דפסול משום שאינו באמר ואמרה שכתבו דסתם חרש שדברו חכמים שאינו שומע ואינו מדבר דמשמע דסברי דלא יתכן לפרש דחרש היינו שאינו שומע אבל מדבר הוא דאם כן היכי ממעטינן ליה מואמר לכן כתבו דסתם חרש וכו' וכן פשיטא ליה להרב שדה הארץ חלק שלישי בשו"ת ליורה דעה תוך סי' כ"ב (הבאתיו בקונטרס הכללים מערכת החי"ת כלל ק"ו ואיני מבין בעניותי מלתייהו דרבנן קדישי הנ"ל היכי משמע להו לפסול מואמר את המדבר ואינו שומע ונראה לי הדל דהפוסקים באבן העזר סי' קס"ט שלא כתבו לפסול מדבר ואינו שומע לחליצה ובהכרח לומר שלא ראו דברי הרמב"ן והריטב"א שהביא הרב צמח צדק מוכרח דהבינו מדברי רבינו שמשון ורבינו עובדיה בפרק קמא דתרומות הנ"ל דכונתם להוכיח משומע ואינו מדבר כדכתיבנא בעניותין שאם לא כן היה להם להביא סברתם לדינא דהרי זה בבל יאמר שנעלם מהם דבריהם דפירוש המשניות הנ"ל מפורסמים ומצויים ויד הכל ממשמשין בהם אלא ודאי הבינו הם דהוכחתם משומע ואינו מדבר וראיתי להגאון קרן אורה בחידושיו ליבמות שם שהצריך עיון על שלא הזכירו הפוסקים סברת הרמב"ן והריטב"א הנ"ל ואילו היה מבין דהוכחת רבינו שמשון ורבינו עובדיה היא ממדבר ואינו שומע היה מגדיל תמיהתו כמובן ומכל מקום לענין דינא בהגלות לנו סברת הרמב"ן והריטב"א שהביאו הצמח צדק וקרן אורה הנ"ל הא ודאי הכי אית לן למינקט הלכה למעשה:
אחר זמן רב השגתי ש"ס חדש שנדפס בווילנא בדפוס רא"ם מוכתר בפירושים וחידושים רבים חדשים גם ישנים ומכללם פירוש המשניות להרב מוהר"י בן מלכי צדק וראיתי שכתב במתניתין דתרומות חרש שדב"ח וכו' לאו כללא הוא דבחגיגה תני חרש ובין שומע ואינו מדבר ובין מדבר ואינו שומע בכלל ובחליצה תנן החרש שנחלץ וכו' ונכלל אפילו שומע ואינו מדבר לפי שאינם באמר וכו' ע"כ לעניינינו דוק בלשונו דבההיא דחגיגה נקט תרוייהו ובדיבמות לא נקט אלא שומע ואינו מדבר ולא נפלאת היא לומר שלזה נתכוונו רבינו שמשון ורבינו עובדיה:
וראיתי בש"ס הנ"ל בחידושי הרש"ש שכתב על דברי רבינו שמשון הנ"ל וז"ל משמע דגם שם (גבי חליצה) מדבר ואינו שומע בכלל אבל נמצא שם בגמרא רק אלם ואלמת וכו' אבל מדבר ואינו שומע משמע דחליצתו כשרה וכן היה פשוט להשאגת אריה בסוף תשובה ז' עכ"ל הנה הגאון הבין מדברי רבינו שמשון כמו שהבין הגאון צמח צדק דכונתו להוכיח דליתא להאי כללא משום דמשמע ליה דגם מדבר ואינו שומע פסול לחליצה ואהכי קאמר דליתא התם מדבר ואינו שומע וכבר כתבתי מה שנראה לדעתי העניה ועיינתי בדברי הגאון שאגת אריה סוף סי' ז' (שציין בחידושי הרש"ש) וראיתי ששם הביא מתניתין דתרומות הנ"ל ומסתמא ודאי עינו ראה בפירוש רבינו שמשון ורבינו עובדיה ונראה לי הדל שאם היה מבין בכונתם כמו שהבין בחידושי הרש"ש הנ"ל לא היה פשוט לו כל כך דמדבר ואינו שומע אינו פסול לחליצה ועל כל פנים נראה דשניהם (שאגת אריה והרש"ש) נעלם מהם דברי הרמב"ן והריטב"א הנ"ל:
שוב נדפס ספר יקר מלבושי יום טוב לידידי הגאון אבד"ק מיר יצ"ו וראיתי בשו"ת אבן העזר סי' ד' (בסוף ד"ה ועתה נשובה) שהביא תורף דברי הרמב"ן והריטב"א ליבמות דלדעת הירושלמי ואפשר גם לש"ס דילן מיירי באינו שומע לבד דזה נמי מיקרי שאינו באמר ואמרה דבעי שתהא שומעת מה שאומר לא חפצתי לקחתה וישמע מה שאומרת לא אבה יבמי וסיים ונפלאתי על מה שלא הובא בשלחן ערוך דעתם דאינו שומע לבד פסול לחליצה שוב מצאתי שרבינו עקיבא איגר העיר בזה עכ"ל (לא ידעתי איה מקום דברי רבינו עקיבא איגר אם בתשובות או אולי יש לו נימוקים על אבן העזר כמו שיש לו על יורה דעה) ולפי זה אף אי נימא דכונת רבינו שמשון להוכיח מהש"ס דיבמות דמדבר ואינו שומע פסול כמו שהבין בחידושי הרש"ש הנ"ל יש ליישב קושיתו דשם לא נאמר אלא אלם דבכלל ואמר ואמרה הוא שישמע וכו' כמו שכתב הרמב"ן והריטב"א וק"ל והרב שונה הלכות בחלק שני דף ל"ג ע"א (ד"ה ותו) כתב דבריש חגיגה תני חרש ואיירי במדבר ואינו שומע וכן גבי חליצה עכ"ל מתבאר דפשיטא ליה דמדבר ואינו שומע פסול לחליצה: