אור ברסלב

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת חליצה · אות ד

אות ג

כתב הרמ"א בסימן קט"ן סעיף ה' דבזמן הזה דאסור לישא שתי נשים אם נפלה שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ואם היתה משודכת לו מכבר מותר לכונסה ע"כ משמע דאינו אסור אלא לישא אבל לשדך קודם שיחלוץ שפיר דמי דלא חמיר מימי הבחנה דאיכא מאן דאמר דהוא מדאורייתא וקיימא לן בריש סי' י"ג דמותרת לעשות שידוך בלא אירוסין ועי"ש בדברי המפרשים לענין מינקת חבירו וכן ראיתי להרב אבני מלואים בתשובותיו בסי' כ"ו על בחור שנפלה לפניו יבמה ולא רצה לחלוץ ושידך אחרת שכתב וז"ל בגוף השידוכין אין איסור בדבר דאפילו מעוברת ומינקת מותרת לשדך וכו' עי"ש ודבר זה היה פשוט בעיני אך ראיתי בתשובות הגאון חכם צבי מה שכתבו הוא והרב השואל שמדברי שניהם נלמוד דמשמע להו דגם לשדך אסור לדברי הרמ"א הנ"ל שכתב בסי' קט"ז ביבמה שנפלה לקטן ובעודו קטן נשתדך וכשבא לכלל שלש עשרה שנה ויום אחד ולא הביא עדיין שתי שערות ורוצה אביו להשיאו ולא להמתין עד שיביא שתי שערות ויחלוץ וכתב הרב השואל להתיר מטעם שנשתדך ברשות בית דין ששתקו ולא מיחו והוא כתב דלא מן השם הוא זה דאין רשות בית דין מעלה ומוריד בזה אלא תלי באם השידוכין קודמין דאז לא אתיא זיקה וחלה עלייהו אבל אם הזיקה קודמת לא אתי חרם השידוכין וחל על תקנת רגמ"ה כמבואר בהגהות מרדכי (דכתובות סי' רצ"א) עכ"ל מוכח דסברי דגם לשדך אחר שנפלה לו יבמה אסור. והרב פתחי תשובה בסי' א' סעיף קטן ט"ו לא היה בידו שו"ת חכם צבי ונסתפק במה שכתב הרב באר היטב בשמו (דהתיר לקטן הנ"ל לישא משודכתו) אם הוא משום דכיון דנפלה יבמתו בעודו קטן ואז נשתדך הוי כקדמו שידוכין לזיקה או דילמא אף בנשתדך אחר י"ג שנה התיר מטעם כיון שעדיין אינו ראוי לחלוץ מחמת הסימנים ואפשר אף לכתחלה מותר לשדך מטעם זה (ממה שכתב בבאר היטב בשמו ואפילו להרמ"א וכו' והיינו שיוכל לחלוץ וכו' יש להבין דכל הטעם שלו להתיר גם בדעת הרמ"א הוא משום שכיון שאינו ראוי לחלוץ מחמת הסימנים הוה ליה אנוס ולא גזר רגמ"ה) ע"כ הרי דגם הוא סובר דבעלמא במי שראוי לחלוץ אסור לו לשדך קודם שיחלוץ וכן דעת הרב אבן השהם שהביא שם. ואני בער ולא אדע מה מקום לאסור השידוך אחר דמדברי הרמ"א לא שמעינן איסורא אלא לישא וכאמור (ועיין לקמן אות יו"ד בשני יבמין הגדול נשוי והשני פנוי אם רשאי השני לישא קודם חליצה) וכן הוא משמעות דברי הרב הלבוש בסי' קט"ן סעיף ז' וז"ל יש אומרים דעכשיו בזמן הזה דאיכא חרם רבינו גרשון שלא לישא שתי נשים אם נפלה יבמה לפני אחד מוחין בידו לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו ודוקא שלא היתה משודכת לו כבר אבל אם היתה משודכת לו כבר מותר לו לכונסה עכ"ל מוכח דאין מוחין אלא למי שבא לישא אשה שלא היתה משודכת לו מקודם ואין במשמע זה למחות במי שבא רק רק לשדך וראיתי להרב בית חדש בסי' קס"ה סוף סעיף ה' שאחר שהביא דמהרי"ח התיר לישא בשידך כבר סיים וז"ל ונראים דבריו ודוקא לכתחלה הוא דאסור לשדך משום דמכוער הדבר מפני מראית עין תשובת מוהר"ם מ"ץ ע"כ הרי שכתב מפורש דלכתחלה אסור לשדך אלא דלא נתקררה דעתי העניה במה שכתב דאסור לשדך מפני מראית עין דמי חמיר מהבחנה דמותר לשדך ומי שם פה לחוש בתקנתא דרבינו גרשון טפי ממה שאסור מדינא דגמרא:

ובעיקר דברי הרמ"א הנ"ל האריך הרב נאות דשא בסי' ל"א במה שנשאל על יבם בחור ולהיות היבמה מעוברת אי אפשר לחלוץ לה ושידך אשה בפני בית דין שבעירו ולא מיחו בידו כי לא נזכרו מפסק הרמ"א הנ"ל וקרובי היבמה מבקשים שישא האשה ששידך כי היא באותה העיר ואם לא יתירו לו לישא קודם חליצה אולי ירחיק נדוד ובאם תצטרך לחליצה (אם לא תלד ולד של קיימא) לא תמצאנו ותשאר עגונה ובתשובתו האריך לתמוה על מה שנראה מדברי הרמ"א דמהר"י מינץ וההגהות מרדכי לא פליגי וגם ההגהות מרדכי לא התיר אלא כשכבר נשתדכה קודם שנפלה זאת ליבום דלפי דעתו אינו כן אלא גם אם לא שידך מקודם מותר לדעת ההגהות מרדכי ואין בזה חשש חרם רגמ"ה וכו' וכיון שהוא מחלוקת אפשר לסמוך במקום עיגון על המתיר וכו' ושוב דחה זה דודאי גם הרמ"א מודה דפליגי אלא דהוא הכריע כן לדינא ואם כן מי יבא אחרי הכרעתו ושוב כתב דעל כל פנים כיון דהוא מחלוקת הפוסקים יש לסמוך להתיר במקום עיגון וגם יש לומר דהאוסרים עצמם יודו להתיר במקום עיגון הרי היתר א'). ועוד יש היתר ב') לפי מאי דקיימא לן דבמקום ספק יש להקל בחרם רגמ"ה ממילא מה שאסר הרמ"א לישא קודם שיחלוץ לא מיירי אלא בודאי זקוקה אבל לא בספק ואם כן כיון דהיבמה מעוברת ויש ספק אולי תלד ולד של קיימא ורוב נשים יולדות ולד מעליא ואם כן ליכא זיקה כלל והאריך לפלפל מאד בהיתר זה אשר יש לבנות ולסתור ויחזקהו במסמרים. היתר ג') על דרך שכתבו הגאונים בשו"ת אבן השהם סי' ל"ד וסי' ל"ה להיתר יבם בן שלש עשרה שנה שלא הביא ב' שערות לישא אשה כיון שעתה אינו יכול לחלוץ דדוקא כשיוכל עתה לחלוץ הוא דמעכבין בידו לישא עד שיחלוץ אבל בשאי אפשר עתה לחלוץ שהויי מצוה לא משהינן וכו' וכן בנדון זה שעתה אין יכול לחלוץ עד שתלד ונדע שאינו בן קיימא לא משהינן המצוה וכו' והאריך גם בהיתר זה ועוד כתב טעמים אחרים לסניף וכתב במסקנתו דעיקר ההיתר שלו הוא רק על פי שלשה טעמים הנ"ל ושם (בד"ה ואולם בבואי) הביא דברי הרב בית חדש דלכתחלה אסור לשדך דמכוער הדבר וכו' וסיים וז"ל וגם הלבוש בסימן קנ"ט כשהביא דין זה לא כתב לשון איסור רק כתב מוחין והדין עמו כי אפילו האוסרים לא אמרו רק שמכוער הדבר לשדך לכתחלה מפני מראית עין ולכן לא כתבו לשון איסור עכ"ל ואיני מבין דב"ק כי הרואה יראה דדברי הרב הלבוש לא על שידוך אמורים כי אם על לישא אשה ומה שכתב הרב בית חדש משום מכוער הדבר הוא על שידוך ולא על נישואין כיעויין שם:

תוכן העניינים

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה