שדי חמד אסיפת דינים מערכת חלב של נכרי· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת חלב של נכרי · אות ב
על דבר הסמעטעני של עכו"ם אף שלכאורה יש למצוא היתר על פי מה שכתב בנקודות הכסף בסי' קי"ב על דין כותח שבשלחן ערוך שם סעיף י"ב לחלק דכותח המוזכר בש"ס דהיה מחלב או מנסיובי דחלב ולכן אסור מה שאין כן כותח המוזכר בפוסקים הוא מחלב נקפא ועומד (דהיינו סמעטענא) וכן דעת הפרי חדש מכל מקום הטורי זהב בסעיף קטן ט' חולק על זה והאחרונים נראה מסכימים להטורי זהב עיין שם בספר בית לחם יהודה גם מפירוש רש"י בפרשת ויקרא ובפרשת האזינו נראה דסעמעטנא הוא בכלל חמאה אם כן אי אפשר להקל בו יותר מבחמאה על כל פנים וגם במנחת יעקב כלל ע"ה סקי"א כתב דהעיקר כטורי זהב שדבריו מוכרחים מכמה סוגיות בש"ס והשפתי כהן לא אמר להלכה רק ליישב דעת הפוסקים המקילים הביאו והבית לתם יהודה ולחם הפנים הביאו תשובת פמ"א ח"ב סי' ל"ג דמסיק להחמיר בליגא גרה (ספר פמ"א אין מצוי אצלי אבל נראה שטעות הדפוס הוא וצריך להיות ליג"י אגרא וליג"י הוא חלב בלשון אישפניול ואגרא הוא חמוצה בלשון הנ"ל) היינו חלב נקפא חמוץ דהיינו סעמעטנא ואין להאריך בכל זה דכל זה היה נפקא מינה במקום שאין מנהג אבל מאחר שהמנהג פשוט בכל מדינות אלו להחמיר אין אחר המנהג כלום וכדכתב בעבודת הגרשוני סי' פ"ח לענין חמאה וכן פסק בנודע ביהודה תניינא סי' ס"ו ובפרט מנהג כזה שהוא בדבר שנחלקו הפוסקים ונהגו כדברי המחמירים אין לו התרה בשום ענין ובמנהג חזק אפילו יבא אליהו אין שומעין לו לבטלה כמו שאמרו בש"ס שכבר נהגו העם בסנדל (בתשובת הגאון חתם סופר ביו"ד סי' ק"ז שרשמתי באות א' ביאר דמנהג שנהגו על פי דעת המחמיר חשוב נדר מדאורייתא עי"ש) וההולך במקום שאין ישראל מצויין כלל אפשר דשעת הדחק העצום שאני ודוקא כשאי אפשר כלל וכו' אך מה שאמר בר אוריין אחד על עיר שנתיישבה מחדש שדינה כעיר שאין בה מנהג זה אינו כמו שכתב הפרי חדש בדיני המנהגות סעיף י"ט בשם הרשב"א והר"ן דכל עיר חדשה אם נודע רוב אנשיה מהיכן באו הכל כמנהג המקום שבאו משם וכן פסק הרמ"א בח"מ רס"י של"א וכיון שאנשי העיר שנתיישבה מחדש באו ממדינתינו או מוואלין שבודאי מנהג שתיהן להחמיר אם כן אי אפשר להתיר להם בשום ענין עיין תשב"ץ ח"ג סי' יו"ד וח"ב סי' ל"ב אלו תורף דברי הגאון מליבוויץ בצמח צדק החדש חלק יו"ד סי' ע"ה:
והנה מה שנראה דעתו להתיר להולך במקום שאין ישראל מצויין כלל ודוקא כשאי אפשר כלל לא אוכל לצייר בדעתי העניה באיזה צד יש להתיר בזה דבזה אין שום חשש סכנה באם יאכל לחם בלי שום טפלה (ואם באמת יש חשש סכנה צריכה למימר) ואם כן איך אפשר להתיר לו איסור דרבנן משום שאי אפשר לו כלל למצוא דבר אחר טפלה להפת וגם אם נניח שלא יוכל לאכול פת לבדו כי לא על הלחם לבדו יחיה קשה לצייר שלא יהיה גם כן מציאות בשום אופן להמציא לו דבר היתר לטפל עם הפת אף אם יבזבז כל ממונו שאם יש במציאות על ידי שיבזבז כל ממונו הרי הוא חייב לבזבז כל ממונו כדי שלא יעבור בקום עשה אאיסור דרבנן כמו שכתב הרדב"ז בסי' קמ"ה דגם באיסורין דרבנן כחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו או שומנו של גיד וכיוצא חייב לבזבז כל ממונו שהרי הוא עובר על לא תסור מן הדבר דכל גזרותיהם אסמכינהו אלא תסור ולא מצא הרדב"ז צד להתיר אלא אם אין לו מעות כלל ואינו חייב לקנות בהקפה עד שיהיו לו מעות לפרוע דשמא לא יהיו לו מעות והעכו"ם חובשים ומייסרין אותו לגדל פרע ויבא לידי סכנה וחי בהם אמר רחמנא ולא שימות בהם וכיון שבאותה שעה אנוס הוא אינו מחוייב למשכן גופו לקיים את התורה אם לא יהיה בתורת חסידות שיבטח בהשם שיזמין לו לפרוע מה שהקיף לקנות מאכל היתר עכ"ל הרדב"ז (והיא בדפוס ווארשא תרמ"ב בח"ד סי' א' רי"ו עיין שם ובמה שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת הלמ"ד אות ק"ז בד"ה ולענין לא תעשה) וצריך לומר שגם מה שכתב הגאון צמח צדק להתיר כשאי אפשר כלל כונתו היא באופן כוה אבל אם יש לו ממון ואפשר לו להמציא בממון מאכל היתר חייב לבזבז כל ממונו שלא לעבור על איסור דרבנן:
ובעיקר דינו לפי הנראה לא ראה תשובת הרדב"ז בחלק ה' סי' שני אלפים רצ"ה והביאה מרן החבי"ף בספר חקקי לב סי' כ"ו שאסר לאכול חלב חמוץ של גויים שקורין ייגורטי והביא ראיה מגבינה שנאסרה במנין וכל שכן חלב וכבר כתבתי באות א' שנחלקו מרן חיד"א והרב חקקי לב בכונת הרדב"ז אם משום דסבירא ליה דחלב נאסר במנין או משום דסבירא ליה דאף דחלב לא נאסר במנין מכל מקום ייגורטי מגזרת גבינה נגעו בה הצד השוה שבהם דייגורטי אסור מן הדין משום שנאסר במנין ועוד ראיתי בחקקי לב בסי' ל"ח שעמד בענין זה אם מותר לאכול ייגורטי של גויים ובתשובתו האריך מאד שיש טעמים רבים לאסור ופוסקים שרים רבים הוא היה מונה למעלה מארבעים ומכללם מרן הבית יוסף בסוף סי' קט"ו (במה שכתב שם לענין אם מותר להעמיד חלב בחלב חמוץ של נכרי אחר שהעמידו ממנו שלשה פעמים) כולם מסכימים לאסור ייגורטו של נכרי ואף שבשלחן ערוך לא הביא דין זה אין הכרח דחזר בו אלא כן דרכו במקומות רבו מספר שמשמיט בשלחן ערוך מה שכתב בבית יוסף אף שדעתו כדכתב בבית יוסף כמו שכתבו כמה רבנים שהביא שם (עיין מה שרשמתי בזה בקונטריס כללי הפוסקים בסי' י"ג אות ה') ועוד וכו' והביא מה שכתב הרב נחלת יעקב לצדד היתר דאף אם יש בו חלב טמא כיון שנתחמץ הוה ליה פירשא בעלמא והרבה להשיב על דבריו דדבר זה אין לו שחר דאף שכתבו כן הפוסקים בא"ח סי' רי"ו (עיין במה שרשמתי בשדי חמד הכללים במערכת האל"ף אות שמ"ח) היינו כשנפסל מאכילת אדם אבל חלב חמוץ הוא מאכל אדם עולה על שלחן בני אדם החשובים ולדעת כן עושים אותו וכו' ומסיק דאין שום היתר לחלב חמוץ של גויים כלל והביא שיש קצת מתירים חלב חמוץ של נכרי על ידי סינון שנותנים אותו בשק או סודר והצלול נשפך כמים ונשאר רק הקיפוי והעלה שגם זה אינו מועיל כלל ובסימן ט"ל האריך לבאר שאם יש איזה מקומות שנהגו היתר לאכול ייגורטי של גויים יש להשתדל בכל עז לבטל מנהג הרע הזה וגם אם נהגו ההיתר על ידי סינון תוך שק או סודר יש לבטלו כי גם הרבנים שהתירו זה אילו הוה שמיע להו דברי האוסרים בטוב טעם ודעת הוו הדרי בהו ואיש על העדה אשר בידו למחות חייב למחות והקולר תלוי על צוארו ואשימם בראשיכם וכו' הן אלה תורף דב"ק בקיצור עיין שם באריכות נפלא ובסי' מ' האריך מאד במנהג מקומו איזמיר שמזמן מרן החבי"ב נהגו בו איסור ויצא קול כי איזה מרבני אחרונים בדורו נהגו בו היתר וכתב לבטל את הקול ההוא על פי כמה הכרחיות וראיות ובסי' מ"ב כתב דא משום רפואה (שאוכלים אותו כדי לקרר את הדם) אין להתיר כלל כיון שאפשר בייגורטי מחלב ישראל או אפשר על ידי סמים אחרים המקררים הדם וכו' עי"ש להבות דב"ק גם בספרו רוח חיים ביורה דעה סי' קט"ו אחר שציין מה שכתב בספרו חקקי לב הנ"ל כתב שראה בספר תקנות והסכמות רבני עיר קדשנו ירושלים תוב"ב בדף ע"ד ע"ב כתוב שבשנת התקע"ד הכריזו על זה שמנה גאוני הדור לאסור איסר כל חלב וייגורטי של גויים ושהעובר על זה נחש כרוך על עקבו וכו' ועוד הביא שכן דעת הרב שמן המשחה בסי' כ"ד ובמקומות שהנכרים מביאים הייגורטי בנאדת יש עוד איסור נוסף איסור בשר בחלב שנותנים הייגורטי בנאד מצד הבשר וחובה מוטלת על ראשי עם קדש להזהיר את העם כי לכל העם בשגגה ואשמם בראשיכם ועוד נודע לו מפי עד כשר ששמע מגוי מסיח לפי תומו כי מערבים בחלב מעט חלב טמא כדי שלא ימהר להחמיץ והיה מעשה בעיר הקדש ירושלים תוב"ב בזמן הגאון חקרי לב שראה איש אחד ששתה מחלב של גוים ואמר לו התורה הקדושה תתבע עלבונה לצבות בטן ולנפיל ירך ולא היו ימים מועטים והיה כן רחמנא ליצלן ועוד האריך במוסר השכל בעניינים אלו עי"ש: