שדי חמד אסיפת דינים מערכת חזקה במצות· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת חזקה במצות · סימן ה
א
מי שהחזיק להתפלל מוספי ראש השנה ויום הכיפורים ושוב מפני דוחק פרנסתו הוצרך להרחיק נדוד מן העיר ונשתהה חמש שנים והקהל כבדו לאיש אחר במקומו והתפלל כל חמש שנים מוספי ראש השנה ויום הכיפורים ושוב חזר הראשון וקבע דירתו בעירו ורוצה לחזור לעבודתו להתפלל את מוספי ראש השנה ויום הכיפורים כמאז ומקדם שכיון שהלך מפני אונס דוחקו לא אבד חזקתו והשני טוען כיון שכבדו אותו הקהל והחזיק חמש שנים אבד הראשון חזקתו ואומר שכשכבדוהו לא רצה להתפלל אלא בתנאי שאף אם יחזור הראשון יחזיק הוא בתפלתו נשאל על זה הגאון בשו"ת מוהר"ם מרוטנבורג האחרונים סי' י"ז והביא דברי המרדכי ופסקו הרמ"א בח"מ סי' קנ"ט (לפי הנראה הוא טעות וצריך להיות סוף סי' קמ"ט ועיין גם כן בש"ע א"ח סוף סי' קנ"ג) דמי שהחזיק במצוה ועזבה מחמת אונס דלא אבד חזקתו כמו שכתבו התוספות במסכת יומא דף י"ג גבי אירע פיסול בכהן גדול ושקיל וטרי בזה ובדברי הרב כנסת יחזקאל סי' י"ג ובפסקי הרמב"ם ובדברי המפרשים כזה ומסיק דנדון זה לא דמי לדין המרדכי דהוי אונס גמור דומיא דכהן גדול דהוי אונס גמור אבל הכא מה שהיה אנוס מחמת שהלך למקום רחוק כמה פרסאות ולא היה אפשר לבא בעיר להחזיק במצותו אין זה אונס גמור ואין לומר דמה שהיה טרוד בפרנסתו והיה כבד עליו להוציא הוצאות בהליכה וחזרה הוי אונס דאונס ממון לגבי מצוה לא הוי אונס ואף שכתבו הפוסקים דההולך להרויח ולא לטייל חשיב דבר מצוה מכל מקום לאו אונס גמור הוא ובפרט להוריד את השני שהחזיק במצוה זו יש לומר כיון שעלה לא ירד ובפרט שכבר עקר דירתו זה כמה שנים ודאי דאתייאש מחזקתו וכבר כתב מוהראנ"ח דבנתייאש אבד חזקתו ובפרט לפי מה שטוען השני דלא רצה להתפלל אלא על תנאי וכו' ודאי דאבד הראשון חזקתו אף באונס גמור ולא נתייאש דכיון דהוכרחו הקהל לש"ץ איך יכריחם אונסו של זה שישארו בלא בעל תפלה דאונס רחמנא פטריה אמרינן אבל אונס רחמנא חייביה לשכנגדו לא אמרינן כמבואר בירושלמי דקידושין ועיין בח"מ סי' כ"א סק"ג (בש"ך) ובט"ז י"ד סי' רל"ו (ס"ק י"ג ועי"ש בנקודת הכסף) עכ"ל מוהרמ"מ הנ"ל כן מצאתי כתוב בקונטריסי ועתה ס' הנ"ל אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק:
ב
ולפי הנראה לא ראה מה שכתבו התוספות במסכת נזיר דף מ"ז ע"א ד"ה וכן משוח דאם השני שימש כמה שנים זכה השני ואם כן בנדונו דשימש השני חמש שנים זה ודאי מיקרי שימש כמה שנים עיין להרב פתחי תשובה בח"מ סי' ס' סק"ד בשם הגאון בית אפרים דאפילו שלש שנים מקרי כמה שנים וכל שכן חמש שנים ואם כן אין בזה דין דחוזר הראשון לעבודתו אף אם היה אנוס גמור וכן ראיתי להרב הג' כמוהר"א קוב"ו בספרו הבהיר שער אשר הנדפס חדש ממש בשו"ת א"ח סי' א' בנדון ש"ץ שהוצרך לילך קרית חוצות להביא טרף לביתו והצבור מינו אחר תחתיו ושרת את אחיו כמו חמש שנים ושוב בא ורוצה לחזור למקומו וכתב דלכאורה הדין אם הראשון כיון שהלך מחמת אונסו כמו שכתב המרדכי הנ"ל וכן כתב מוהרח"ש ח"ב סי' מ' בממונה שהלך מן העיר מפני דוחקו וכן כתב מוהראנ"ח ח"ב סי' ע' ובתשובות כנסת הגדולה בחלק א"ח סי' ב"ן במלמד ובשו"ת זרע אברהם ח"מ סי' כ"א ורב אחד עמו בסי' כ"ב דאם יצא להביא טרף לביתו ובכל יום ויום בעמוד והחזר קאי לא פקע זכותו וכן כתב בספר עיקרי הד"ט בחלק א"ח סי' ג' אות י"ט בשם שו"ת כ"י בש"ץ שיצא מכני זלעפות רעב וכן כתב הגאון חקרי לב ח"ב מיו"ד סי' מ"ט ושוב הביא דברי התוספות דנזיר הנ"ל וכתב שגם הרב המאירי שם ובא"ז שם בשם הרא"ש כתבו כדברי התוספות ואף דהרבנים באר שבע ואורח מישור הרבו להקשות על דברי התוספות מכל מקים מידי ספקא דפלוגתא לא נפיק ושוב שקיל וטרי מי מקרי מוחזק אם הראשון או השני ונראה מסקנתו לדינא דזכה הראשון מטעם קים לי עיש"ב ואם באמת לא הזכיר בתשובת הגאון מוהר"מ מרוטרונבורג הנ"ל מדברי התוספות דנזיר הנ"ל יש לתמוה עליו אך אולי כבר דבר בזה ונשמט בהעתקתי דבריו בהחפזי בהיות הספר בידי לזמן קצר כי תורה חוזרת לאכסניא שלה:
ג
ומכל מקום לענין דינא נראה שבנדון הרב מוהרמ"מ הנ"ל גם הרב שער אשר מודה דהדין עם השני משום דבנדונו שהיה ש"ץ קבוע לכל ימות השנה הוי אונס גמור שלא היה באפשרות לעבוד עבודתו כיון שהוצרך להרחיק נדוד מפני דוחקו ושניהם לא יכונו לא כן בנדון המוהרמ"מ שלא היה ש"ץ לכל השנה רק את מוספי ראש השנה ויום הכיפורים והיה יכול לקיים את שתיהם להיות כל השגה מחוץ לעיר ורק בראש השנה ויום כיפור ישוב אל עירו ואל שער מקומו וכיון דלא הוי אונס גמור נפקע זכותו וזכה השני לגמרי וכל שכן שהתנה עם הקהל ולא רצה להתפלל אם לא על תנאי שאף אם יחזור הראשון לא יסלקוהו והקהל היו צריכים לבעל תפלה כנז"ל כן נראה לי הדל לחלק בנושאים וצריך לעיין בגוף התשובות הנ"ל שציין הרב שער אשר לראות גוף מעשי הנדונים אולי יתברר מדבריהם אם יש מקום לחלק כמו שכתבתי אך הספרים הנ"ל אין מצויים אצלי ועל מה שכתב הרב מוהרמ"מ הנ"ל דאונס רחמנא חייביה לאידך לא אמרינן עיין במה שרשמתי בזה בקונטריס הכללים מערכת האל"ף אות טש"ן (בשדי חמד ח"א בחלק הכללים):
ד
ומה שכתב הרב מוהרמ"מ הנ"ל בשם הרב מוהראנ"ח דבנתייאש אבד חזקתו דברי הרב מוהראנ"ח הביאם הרב מגן אברהם בסי' קנ"ג ס"ק מ"ט (והם בס' מים עמוקים סי' ע') וראיתי בשו"ת פרת יוסף שנדפס מקרוב להגאון מסלאנים נר"ו בסי' ט"ז שנשאל באחד שהחזיק במצוה מכמה שנים ושוב מחמת אונס עקר דירתו משם וכשעבר האונס חזר לעירו ורוצה להחזיק במצוה כבראשונה והשני טוען שהוא קודם באשר כבר עבר משך שנה אחת שהחזיק במצוה והשיב דמקור דין זה נובע מהמרדכי דבבא בתרא ומתוספות ביומא דף י"ג הובא בש"ע א"ח סי' קנ"ג ואין בזה ספק ובהגהות רעק"א שם האריך אם יש חזקה למצוה ולדעתי מהא דכהנים בזמן הזה של אותו משמר אסורין לשתות יין מוכח דיש חזקה במצוה אכן בהא מסתפקנא דהמג"א כתב בסי' נ"ג (צ"ל בסי' קנ"ג בס"ק מ"ט) דאם נתייאש אבד חזקתו ובכנסת יחזקאל סי' י"ג הביא סברת מוהראנ"ח דאם נתייאש אבד חזקתו ומשיג עליו מזה דהקשה דאיך פסק ר' יוחנן הלכה כר' יוסי נגד סתם משנה דמגילה דף ט' ע"ב (דאוקימנא לסתם משנה כר' מאיר כיעי"ש) והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ולזה הוכיח דבנדון כזה גם לר"י שוים הם והוא כתב לדחות הוכחתו על פי מה שהכריח דרבה בר בר חנה משמיה דר' יוחנן (דהוא מריה דשמעתא דפרק קמא דיומא הנ"ל) סובר דהיכא דהוא סתם במשנה ומחלוקת בברייתא לא אמרינן הלכה כסתם משנה דהוי כסתם ואחר כך מחלוקת דאין הלכה והיינו ההיא דיומא ואם כן אזדא ראיית הגאון כנסת יחזקאל ושוב בד' ח"ל ע"ד כתב דנראה לו דגם בנתייאש לא אבד חזקתו ממעשה דרבן גמליאל בפרק תפלת השחר שהחזירו את רבן גמליאל אף שרבן גמליאל מסתמא נתייאש ועוד הביא ראיה לזה מש"ס דיומא דף ס"ד דאמרינן דרב סובר כר' יוסי ושקיל וטרי בראיה זו עי"ש דב"ק:
ה
ומי שהניח חזקתו מדעתו בלתי שום אונס ונתנו הקהל לאיש אחר ואחר זמן חזר הראשון להעיר ורוצה להחזיק בשלו כמקדם שורת הדין היא דכיון שיצא מהעיר שלא מחמת אונס והציבור מינו אחר במקומו אבד חזקתו ואסור להשו"ב הראשון להשיג גבולו של השו"ב השני כך היה מעשה בשו"ב שלקחו אותו בישוב אחד והיה אצלם לשו"ב איזה זמן ושוב עזב את הישוב ההוא והלך לעירו להיות שו"ב ואנשי הישוב קבלו איש אחר לשו"ב ואחר תשעה חדשים חזר הראשון להישוב הנ"ל ורוצה להיות שו"ב ונשאל על זה הגאון בית שלמה בחלק יו"ד סי' כ"ג והשיב שאבד חזקתו ואסור לו להשיג גבול השני ונקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו וכו' עי"ש ונראה דמה שכתב הרב בדברי תשובתו וכיון שכן בנדון דידן שטרם שחזר הראשון קבלו את השני ודאי דמלאכת השו"ב שם שייך להשני ואסור להראשון להשיג גבולו כתב כן לפי שכן היה המעשה ואין הכי נמי דאף אם עדיין לא שכרו שו"ב השני מכל מקום כל שהוא נסע משם על דעת לעזוב את העיר מדעתו בלא שום אונס שוב אין בני העיר מחוייבים להחזיקו מצד חזקתו דכל שנסע מרצונו ועזב חזקתו בלא אונס אבד חזקתו וכן יש לדקדק קצת ממה שכתב בסי' י"ט קרוב לסופו וז"ל אלא שאם הוא כדכתב כ"ת שהשו"ב הזה כבר עקר דירתו למקום אחר אלא שאחר כך לא איתדר ליה במקום השני וחוזר למקומו הראשין ומאז שחזר לא החזיק שוב בשחיטה במקום ההוא בכי האי גוונא ודאי דאין בזה משום השגת גבול עכ"ל ושם היה הנדון בהיפך שבאו לדון על השו"ב השני אם יש בו משום השגת גבול הראשון ומדכתב דכל שלא חזר הראשון והחזיק בשחיטה במקום ההוא אין בזה משום השגת גבול משמע קצת שסובר דכיון שעזב את מקומו בלא שום אונס אבד חזקתו והרשות ביד בני העיר ליקח את מי שירצו ואף אם עדיין לא לקחו אחר הרשות בידם לברר את מי שירצו והרי זה כתחלת המינוי:
ו
הן אמת דמדברי הרב יד אליהו בסי' ל' נראה שסובר דגם אם הניח חזקתו מרצונו לא אבד חזקתו והוא ממה שכתב הרב באר היטב בסי' ג"ן ס"ק י"ט בשמו שליח צבור שלא רצה להיות עוד שליח צבור וקבלו אחר במקומו אין צריך רשות (לעבור לפני התיבה כדין ש"ץ שאינו קביע) כיון שבידו עוד להיות שליח צבור ודוקא מהקהל אין צריך ליטול רשות אבל משליח צבור השני צריך ליטול רשות עכ"ל מובן שמצד הקהל לא אבד חזקתו אף שמה שעזב מקומו הוא מרצונו שלא רצה להיות שליח צבור שמשמעות לשון זה הוא שלא מפני איזה אונס הוא רק מדעתו ורצונו עזב מקומו בכל זאת סובר הרב שיש בידו עוד להיות שליח צבור ואין כח ביד הקהל לדחות אותו ממקומו משום דלא אבד בזה את חזקתו רק מצד השליח צבור השני אינו יכול להיות עוד שליח צבור בלי רשותו אבל אם עדיין לא שכרו שליח צבור אחר וזה שעזב את חזקתו מדעתו חזר בו ורוצה להיות שליח צבור כבתחלה הרשות בידו כן נראה כונתו וספר יד אליהו אינו מצוי אצלי לעיין בדברי קדשו:
ז
אך לדעתי העניה הדבר תמוה לומר כן דמאחר שלא עזב את חזקתו משום אונס רק מרצונו הטוב לא רצה להיות שליח צבור עוד הרי פקע זכיתו והפקיר חזקתו ואין לו עוד עסק עם הצבור ובידם לברר עתה את מי שירצו וראיתי להרב צפיחת בדבש בסי' ה' דף י"ג ע"ד (בד"ה וחזיתיה) שהביא תורף דברי הרב יד אליהו וביאר בכונתו דבתחלה היה סובר דהשליח צבור הראשון לגבי בני הקהל כשאין שליח צבור שני שם עודנו בחזקתו הראשונה ובידו להיות עוד שליח צבור אם ירצה ולכן אין צריך ליטול רשות מהקהל דלגבי דידהו הוא כשליח צבור קבוע כמו שהיה מקודם כך היתה דעתו בתחלה אבל אחר כך כשהביא הסוגיא דפרק קמא דיומא דף י"ג פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי גבי כהן גדול שאירע בו פיסול ומינו אחר תחתיו וכשעבר הפיסול שחוזר הראשון לעבודתו ונחלקו אם השני עובד או לא ודברי התוספות שכתבו דנפקא מינה לפרנס וכו' סיים הרב יד אליהו דלכאורה חזן דומה לפרנס וכשעבר האונס חוזר לשררתו וכתב לחלק דהתם מחמת אונס הוא שעבר מהתמנותו אבל כאן הוא מרצונו לא רצה על כן נראה דאפילו הקהל אם ירצו שלא למנותו עוד הרשות בידם אף אם לא נתמנה מתחלה לזמן רק סתם כל ימי חייו אלו דברי הרב יד אליהו במסקנתו:
ח
וכתב הרב צפיחת בדבש דלמסקנתו הדר דינא דלא כדכתב מעיקרא (דאין צריך ליקח רשות מהקהל) אלא אף אם אין השליח צבור השני בבית הכנסת צריך ליטול רשות מהקהל משום דהמינוי הראשון חלף הלך לו כיון שנסתלק מעצמו בלא שום אונס ותמה מאד על הרב יד אהרן בסי' ג"ן בסוף הגהות הטור בשם הרב יד אליהו כמו שכתב הרב באר היטב שהבאתי למעלה והלא בגמר דבריו מסקנתו דגם מהקהל צריך רשות מטעמא רבה דכיון שנסתלק מדעתו בלא שום אונס אבד חזקתו וכו' והצריך עיון עי"ש ונמצא לפי זה שגם דעת הרב יד אליהו כן דכל שנסתלק מדעתו בלא אונס אבד חזקתו וכן יש לנו לומר בנדונו של הגאון בית שלמה דשוחט שעזב את מקומו מדעתו והלך למקום אחר אף אם קודם שיקבלו שו"ב שני חזר זה לעיר אין מחוייבים בני העיר לקבלו מצד חזקתו:
ט
חזן שהחזיק בבית הכנסת אחת שנים רבות ושוב עלה לגדולה שנתמנה לרב באותה העיר ומפני זה נסתלק מעצמו מהיות שליח צבור והיה לו בן שאינו ראוי כעת להיות שליח צבור שהוא קטן ומינו הקהל שליח צבור אחר ושוב נפטר השני ורוצה הראשון שימנו את בנו אשר עתה הוא ראוי להיות שליח צבור ובני הקהל טוענים דכיון שעזב חזקתו מדעתו בלא אונס אבד חזקתו נשאל על זה הרב צפיחת בדבש בסי' ה' והעלה דכיון דלא אנסוהו שיסתלק מהיות שליח צבור אלא שהוא מעצמו לפי שעלה לגדולה להיות רב העיר נסתלק מזה לפי שאינו משורת דרך ארץ להיות הרב שליח צבור ובידו היה שלא לקבל שררת רבנות ולא להסתלק מחזנות אם כן מקרי שפיר עזב את חזקתו מעצמו ואם ירצה לחזור להיות שליח צבור מכח חזקתו לאו כל כמיניה וכל שכן שאינו יכול לזכות את בנו שיעמוד לשרת במקומו מכח חזקתו והדבר מסור ביד אנשי הקהל למנות את מי שירצו ולמד כן מדברי הרב יד אליהו בסי' ל' הנז"ל בסק"ז דכל שעזב חזקתו מרצונו אבד חזקתו:
י
ועוד הביא שכן מתבאר מדברי הרב זרע אברהם בחלק ח"מ סי' כ"א שנשאל בשלשה אחים אברהם ויצחק ודוד היושבים בליוורנו ויסע אברהם ונתיישב בעיר אזמיר ונשארו יצחק ודוד בליוורנו ונכנס יצחק בחברה קדישא של בתולות ושוב נפטר יצחק ולא הניח בן ממלא מקומו ונכנס אחיו דוד הוא הקטן במקומו ויהי כי זקן דוד העביר את שם החברה לבנו משה וימת שם משה והניח בן קטן הוא אהרן ובקש האפוטרופוס לכתוב את שם החברה לבנו אהרן והנה גדול האחים אברהם בראש לא ערער עד עתה בדבר הזכות הזה לא בחיי יצחק אחיו ולא אחרי מות יצחק שהיה כעשרים שנה וגם במשך הזמן הזה היה דניאל בן אברהם הנ"ל בליוורנו ולא ערער על זה אך עתה קם יצחק בן אברהם לערער בזה ושלח לאחד מאוהביו שבליוורנו שיערער על זה כי לו משפט הירושה ורוצה לעקור שם החברות מאהרן בן אחי אביו והרב זרע אברהם אחר שהאריך בירושת שררה זו העלה לנדונו שכפי המובן מהשאלה מה שאברהם נסע מליוורנו ותקע אהלו באזמיר וירד להשתקע הוא וביתו היה בלא שום אונס המכריחו לזה וכיון שכן זכה דוד בירושה זו והיתה לו ולזרעו אחריו ואיניש לא ימחה בידיה וכו' ומדבריו למד הרב צפיחת בדבש לנדונו שהניח החזנות בלא אונס שאבר חזקתו:
יא
ובשם הרב בית דוד בא"ח סי' ל"א כתב שנשאל בשליח צבור זקן שהחזיק בבית הכנסת אחת ויש שם מזמר (מסייע להש"ץ) מכמה שנים ולהשליח צבור יש לו בן שהיה שליח צבור בבית הכנסת אחרת ועתה יצא הבן מאותה הבית הכנסת ורוצה הזקן שיקחו את בנו לעזור לו בבית הכנסת שלו כי בנו קודם לכל אדם והשיב דאף שכתב הרשב"א בסי' ס' והובא בא"ח סי' ג"ן דכיון דבכל שכרה ומינוי הבן קודם לכל אדם כל שכן לעזור לו שהבן קודם היינו דוקא בחזן שאין לו עוזר ובאים למנות עוזר מחדש בדין הוא שיהא הבן קודם אבל בנדון דידן שכבר יש מקודם מזמר שהוא עוזר לשליח צבור וזכה המזמר בשירות זו כדין כי לא נכנס בחזקה רק מדעת ורצון כל הקהל והש"ץ ובנו הנ"ל כי בזמן שנכנס המזמר היה בנו של הש"ץ בקהל אחר לש"ץ גמור ולא היה חפץ להיות בבהכ"ן הזו לעוזר שהוא שירות קטן ושכר מועט נגד השירות והשכר שהיה מקבל בבית הכנסת האחרת וכיון שכבר זכה בדין אין הבן יכול עכשיו להוציאו מזכותו מפני שהוא יצא מאותו הקהל שהיה שם וכו' ואנן סהדי דאחולי אחיל ואפקוריה אפקריה לזכותו דאית ליה בקהלתינו וכו' אלו תורף דברי הרב בית דוד וסיים הרב צפיחת בדבש הרי דכל מידי דזכה האחר ומדעתו ורצונו תו לא מצי למיהדר ביה ולזכות בזכות ההוא מחמת חזקתו הראשונה דכיון שהוא נסתלק מהזכות ההוא מדעתו מפני שמצא אחר גדול מזה או שכבר היה לו ריוח אחר מקודם יותר מזה אנן סהדי דאפקוריה לזכותיה ופקע מיניה הכי נמי בנדון דידן כיון דש"ץ זה כביר מצאה ידו מינוי הרבנות שמרויח בו יותר מריוח החזנות ודאי אפקוריה אפקריה לזכות החזנות ונפל הזכות לבני הקהל והם ימנו להם חזן כרצונם:
שוב כתב (בדף י"ו ע"א) דלכאורה יש לומר דמה שנסתלק מהחזנות בשביל שנתמנה לרב חשיב מסתלק מחמת אונס כיון דשלשה מכריזין עליהם מן השמים ואחד מהם פרנס טוב ואפילו ריש גרגותא משמיא מיקמו ליה אפשר דחשיב מסתלק על פי אונס דאנוס על פי הדבור כיון דבהסכמת כל הקהל מינוהו לרב אין ספק כי בו בחר ה' ואין בידו להסתלק משררה זו וכתב דהא לא מכרעא דהא אשכחן דכך היה דרך חכמים הראשונים לברוח מהתמנות פרנס על הצבור כדכתב הרמב"ם והביאו הטור בח"מ סי' ח' ולא חשו לסרב מכח דבגזרת עירין פתגמא והכי אשכחן בשילהי ברכות ובפרק ב' דהוריות דהגם דשלחו מתם סיני עדיף מעוקר הרים לא קבל רב יוסף לישב בראש משום דאמרה ליה כלדאי מלכת תרתין שנין והכי אמרינן בפרק הנושא דף ק"ג ע"ב דאף דציוה רבי בשעת פטירתו ר' חנינא בר חמא ישב בראש לא קבל ר' חנינא שהיה ר' אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה הרי שבידם לסרב ולברוח מנשיאות ורבנות ואם כן נמצא דמה שהם מתמנים פרנסים אף אם הוא גזור אין אונס בדבר ומרצונם מקרי וכן בנדון דידן מרצונו מקרי: