שדי חמד אסיפת דינים מערכת חדש· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת חדש בזמן הזה · אות טו
ובשו"ת הרב מוהר"ן יפה בסי' ט"ז נשאל גם כן לדעת האומרים דחדש נוהג בחוצה לארץ אם יש היתר לשמרים הנעשים משעורים של חדש והביא דברי הרב טורי זהב ריש סי' רצ"ג הנז"ל שכתב שני טעמים לאסור והוסיף טעם שלישי לאסור על פי מה שכתב הרשב"א בתשובה והביאה מרן הבית יוסף ביורה דעה סי' קל"ד ובמגן אברהם סי' תמ"ב דכל שעיקרו כך לא בטל כמו ארבעה מיני מדינה כותח הבבלי וכו' דדוקא מה שנתערב דרך מקרה לא החמירו בו עד שיהיה נותן טעם אבל כל שדעתו לעשות כן אסור ואינו בטל במיעוטו ככבשים שדרכן לתת לתוכן יין ואם כן גם השמרים שנותן בהעיסה מדעתו אינם בטלים אלא שיש לחקור אם השמרים עצמן אסורים או לא דבמשכנות יעקב סי' ס"ח כתב דהשמרים עצמן מותרים לפי שנפסלו מאכילה וכל איסור שנפסל מאכילת אדם אין בו איסור מן התורה כלל וכל שכן השמרים שאין ראויים אף לאכילת בהמה ולא דמי לשמרי יין נסך שהחמיר ר"ת דגבי יין נסך אפילו פירשא בעלמא אסור וראיה מבבא בתרא דף צ"ד שמרים של תרומה ראשון ושני אסור שלישי מותר ופירש רשב"ם דמותר אף שיש בו טעם יין וכל הני חומרות בעלמא מדרבנן נינהו וכן כתב הרמב"ן בחידושיו שם דהשמרים היא כפירשא בעלמא ואין בהם אלא איסור דרבנן ומשמע דאיסורם הוא משום דאית בהו טעם יין אבל כשהעמיד בשמרים של תרומה וחדש אין המעמיד מן השעורים רק השמרים גופייהו ובזה אין כאן איסור כלל אפילו מדרבנן ודחה ראייתו דלא דמי שמרים משעורים לשמרי ענבים דשמרי יין הם מתחלה ענבים ולא הוה יין מעולם כדמוכח בפרק המפקיד גבי לוג ומחצה שמרים (בדף מ') ואם כן לא חל על השמרים שם תרומה מעולם אבל שמרי שעורים שנעשים מגוף השעורים שהיה מתחלה אסור פשיטא דהשמרים אסורים:
ועל מה שכתב הרב משכנות ליעקב דכשנפסל מאכילת אדם אין בו איסור תורה כלל השיב דודאי כשגם עכשיו אינו ראוי לאכילת אדם פשיטא דשרי כדאמרינן בעבודת כוכבים דף ס"ה נבלה שאינה ראויה לגר אינה נבלה אך כשנשבח אחר כך יש לדון בזה דהא קיימא לן דפגום ולבסוף השביח אסור והביא שבחות דעת סי' ק"ג כתב דפגום לגמרי אף שהשביח אחר כך מותר משום דנעשה כעפרא בעלמא והאריך לפלפל בדבריו שוב כתב מיהו כל זה באוכל שאינו עומד לתקן אבל שמרים שעומדים לתקן מהם עיסה פשיטא דאין שייך לומר שנעשה עפר וכן כתב בחות דעת שם בפשיטות וסיים ומהאי טעמא שמרים שחימצו עיסה אסורה אף דשמרים אין ראויים לאכילה כיון דעומדים לכך כמו פת שעיפשה דאסורה כיון דראוי לחמץ בו עיסות אחרות וכתב לדחות ראייתו והביא ראיה ממקום אחר דעל כל פנים איכא איסור מדרבנן וכל שכן בשמרים שתחלת עשייתן ליתנם בתוך העיסה לא מיקרי כלל סרוח ולא שייך לומר עפרא בעלמא הוא ואסורים דבר תורה להסוברים דחדש בזמן הזה דאורייתא:
אך יש לומר דאף דהשמרים בעצמם אסורים דבר תורה מכל מקום בטלים בהעיסה לא מבעיא לדעת הים של שלמה בפרק כל הבשר סי' ק"ו דמעמיד בטל דמאי דאמרינן בעבודה זרה דף ל"ה כיון דאוקומי קמוקים כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה אלמא דמעמיד חשיב כאילו הוא בעין אינו אלא לענין איסור עבודת כוכבים דאסור במשהו וכו' אבל בשאר איסורים דתלו בנתינת טעם אין חילוק בין מעמיד או לא (ושקיל וטרי בזה וסיים) דלשיטת הים של שלמה השמרים בטלים בעיסה ואף לדעת הסוברים דמעמיד לא בטל וכן דעת המגן אברהם בסי' תמ"ב ושאר אחרונים מכל מקום בנדון דידן דעיקר המעמיד הוא הכישות שבשמרים ואפילו נאמר דכיון דהכשות בעצמן אין יכולים להעמיד רק בצירוף השמרים מכל מקום הוי זה וזה גורם דקיימא לן דמותר עיין בהרמ"א יורה דעה סי' פ"ז ובסי' קמ"ב סי"א ולזה אף אם נאמר דשמרים עדיף משאר מעמיד ומיקרי לטעמא עביד כדכתב הטורי זהב בסי' רצ"ג מכל מקום בטלים שהרי שאור ודאי לטעמא עביד ואפילו הכי זה וזה גורם מותר ואם כן אין לאסור העיסה שנתחמצה בשמרי חדש מטעם מעמיד (אמר המחבר מסתייעא מילתיה דרב ממה שכתב הרב שערי תשובה בסי' תמ"ח אות י"א דלהרב תורת חיים במסכת עבודה זרה דף ל"ד לא הוי מעמיד משום דהוי זה וזה גורם (והבאתי דבריו במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות כ"ה בד"ה ודע) וגם גוף דברי הרב תורת חיים הבאתי שם (בד"ה ומה שכתב הרב שערי תשובה):
ועל הטעם שכתב הרב טורי זהב משום דחדש הוי יש לו מתירין כתב דנראה דחמץ של חדש כיון שאסור לקיימו בפסח לא מיקרי יש לו מתירין וכן כתב בספר חכ"א ואף לדעת הר"ן דטעם דבר שיש לו מתירין הוא משום דבהיתר לא שייך ביטול מכל מקום גם הר"ן מודה דבכי האי גוונא בטל והיכא שמתקלקל המאכל לא הוי יש לו מתירין ובנדון דידן כיון דהחמץ נאסר כשיבוא הפסח אין לך נתקלקל המאכל גדול מזה ועוד דהשמרים הם משעורים ונותנים לעיסה של חטים והוי מין בשאינו מינו ובטל אף בדבר שיש לו מתירין ושקיל וטרי קצת בזה ועוד כתב בגוף הדבר שלמדו הפוסקים מהש"ס דחדש מיקרי יש לו מתירין צ"ע דנראה דלא היה נקרא יש לו מתירין אלא בזמנם שהיו זורעים בימות הגשמים כדמוכח בש"ס בדוכתי טובא ואם כן רובא דרובא של תבואה היה משל ישן אבל בזמן הזה במדינותינו שזורעים בימות החמה אם כן רוב התבואה משל חדש הוא וסתם תבואה הניקחית בשוק היא בחזקת איסור חדש עד שיתברר שהיא משל ישן אם כן צריך לחפש אחר התבואה שנדע שהיא משל ישן ואם כן נראה דלא מקרי בכי האי גוונא יש לו מתירין וגבי מעשר שני אמרינן בפרק הזהב דף נ"ב דרחוק מירושלים לא הוי יש לו מתירין משום דיש טורח להכניסו וביורה דעה סי' ק"ב איתא דכשצריך הוצאות לא מקרי יש לו מתירין וכל שכן בזה שצריך טורח גדול וגם הוצאות לא מיקרי יש לו מתירין:
גם על הטעם שכתב על פי דברי הרשב"א דכל שעיקרו כך אינו בטל כתב דבנדון דידן שפיר בטל דהא משמע דטעם של הרשב"א הוא משום דכל שעיקרו כך דמי למילתא דעביד לטעמא דלא בטל וכן כתב במחצית השקל סי' תמ"ב ובנדון דידן דהוי זה וזה גורם דבמידי דעביד לטעמא גופא בטל כדכתיבנא לעיל בודאי לא עדיף דבר שעיקרו כך מדבר דעביד לטעמא ושפיר בטל ועוד דדוקא באיסורי עכו"ם כתב הרשב"א דבדבר שעיקרו כך איני בטל משום דסובר דבאיסורי עכו"ם לא הלכו בו אחר נתינת טעם ודוקא בדבר שעיקרו כך אבל אם נתערב דרך מקרה אף באיסורי עכו"ם בטל וכמו שמתבאר להדיא מדברי הרשב"א אבל בשאר איסורים דהלכו בהן אחר נתינת טעם אף בדבר שעיקרו כך בטל וכן מוכח בתשובת הרדב"ז חלק שלישי סי' תר"ח בנדון הצוק"ר אף שנותנים בתוכו קצת חלב דבטל החלב במיעוט אף שלתקון הצוק"ר עושים כן הרי דאף דבר שעיקרו כך בטל וכן משמע מסתימת דברי שאר פוסקים שלא הביאו דין זה ואם כן השמרים בטלים בעיסה (אמר המחבר עיין במה שכתבתי בפאת השדה לחלק הכללים והוא שדי חמד חלק י"א במערכת הבי"ת כלל נ"א):
ובעיקר הדין (חדש בחוצה לארץ) השגתי עתה שו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאה וראיתי בסי' ל"ח פלפלא חריפא ואריכא כדרכו בקדש ולא עצרתי כח לעיין במילי דמר לך נא ראה וכן בספר שו"ת רבינו משולם איגרא בחלק א"ח סי' מ' וסי' מ"א:
והנה בשדי חמד חלק הכללים ח"ב במערכת החי"ת כלל קכ"ה ציינתי לעיין בקונטריס אסיפת דינים הלזה במערכה זו שבו כתבתי בסיעתא דשמיא בכמה פרטי דינים בענין חדש וכנז"ל ונדפס הח"ב מכללים בשנת ששון ובמכתב ששלח לי ידידי הגאון אבד"ק פיקעלין מחבר ספר היקר דלתי תשובה יצ"ו כתב לי על זה וז"ל בדין חדש עוד לא זכינו לאור כ"ת להאיר לנו הדרך על פי סופרים וספרים חדשים גם ישנים וכו' לכן הנני להעירו בענין שנשאלתי כעת בשכר ויי"ש אי הוי חדש דאורייתא וכבר דברו במקצוע זה הראשונים והאחרונים אשר בטח לא נעלם מעיני הבדולח ואני הוספתי הרבה ב"ה וכאן אכתוב בקצרה הנה ברמב"ם פרק ו' מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ב כתב וז"ל הטבל והחדש וההקדש כו' המשקין היוצאין מהם אסורין ואין לוקין עליהם בזמן הבית חוץ מיין ושמן כו' והוא מש"ס חולין דף ק"כ ופסק כר"י וכסתם משנה ביכורים פרק א' וכן לערלה עיין רמב"ם פרק י"א מהלכות תרומה הלכה י"ד וטעמא דר"י משום דהוי זיעא בעלמא כמבואר בברכות דף ל"ח גבי האי דובשא דתמרי כו' עי"ש והטעם דזיעה הוא הטעם דההיקש דילפינן תרומה מביכורים כדעת הרשב"א בברכות שם והשיג שם על הראב"ד עי"ש (ובזה ניחא דלא קשה מסוגיא דחולין דף ק"כ אסוגיא דברכות דף ל"ח ועיין בפסחים כ"ד ע"ב בתוספות ד"ה אלא הכא עיי"ש) ואם כן משמע מזה להדיא דבשכר ויי"ש איסורא דחדש לאו דאורייתא אבל זה אינו דהא הרא"ש סובר דבמשקה היוצא על ידי בישול מיקרי טעם גמור ולא זיעא בעלמא עיין ש"ע א"ח סימן ר"ב ואם כן השכר העשוי מחדש לדידיה דאורייתא דהא התם על ידי בישול הוא והוי טעם גמור ובאמת פסק הרא"ש בתשובה דשכר העשוי מחדש אסור עיי"ש וגם לשיטת הרשב"א בברכות דף ל"ט שכתב דלהכי נחשב מיא דסלקי כסלקי משום דדרכן בכך אם כן כיון דדרך מדינתנו לעשות שכר משעורין כמו שכתב רש"י בפסחים דף מ"ב ע"ב ד"ה שכר המדי ממילא דמי לפרי עצמה כמו זתים וענבים ומיא דסילקי וכן משמע דעת רש"י כהרשב"א שכתב בסוגיא דחולין שם וז"ל חוץ מזיתים וענבים שדרכן בכך עכ"ל וגם ביי"ש דמעמידין אותו ממאלץ של שעורים ודבר המעמיד נחשב כאילו הוא בעין ואם כן אפילו ביי"ש שעיקרו מתבואה ישינה או מתפוחי אדמה בכל זה כיון דהמעמיד הוא במאלץ של שעורים אף דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס כיון דמעמיד הוא הוי כאילו בעין (כדאיתא בארח חיים סי' תמ"ז) ולא על ידי תערובת ועיין ביאורי הגר"א שם אך יש דיעות דדבר המעמיד דרבנן עיין נדה דף מ"ז ובתוספות שם ד"ה אתי עי"ש ועוד יש להאריך אבל לא ירשני העת עכ"ד יצ"ו:
(אמר המחבר למודעי אני צריך כי כאשר נודע לכבוד ידידי הגאון מהר"ר יצחק שלמה יואל אבד"ק ראוונע יצ"ו שכתוב אצלי בדין חדש בזמן הזה בקשני לשלוח לו קונטריסי ולעשות רצון צדיק חפצתי שלחתי לו הקונטריס וכתבתי לו שאם יש לו איזה הערות על הכתוב לחיים זה יכתוב ידו והביאותים בשדי חמדתי איה"ש ובהחזירו לידי שדר לן חורפא מהני מילי מעלייתא אשר כתוב למ"ר בענין זה ולמזכרת אהבה אעתיק פה דב"ק ככתבו וכלשונו והילך):
אות א
צריכים אנחנו להתחקות בענין איסור חדש בחו"ל במדינתינו אשר בארצות הללו נשתנו עלינו סדרי בראשית שזמן הקצירה הוא קודם חג הסוכות ונתארך עלינו איסור חדש קרוב לשלשה רבעי שנה ובש"ס סנהדרין דף י"א ע"ב אמרו ובזמן שהאביב אחד מהן היו שמחין אבל אם האביב כסדרו ועברו את השנה מפני התקופה היו עצבין מפני שנתארך עליהן איסור חדש חודש אחד ואמרו עוד שם י"ב ע"א אין מעברין את השנה בשני רעבון (פרש"י לפי שכלה התבואה וצריכים לאכול מן החדש) ואם היינו אוסרים חדש בארצינו בהחלט היה לרוב הציבור בלתי אפשר לקבל את האיסור שאין יכולת להעניים שהם הרוב להכין לעצמן מן הישן על שלשה רבעי שנה בכגון זה אומר בטח שכל מי שיש בידו ראי' ולימוד זכות על המנהג מצוה עליו להביא למען לא יהיה חלילה בכלל מונע בר יקבוהו לאום (משלי י"א) אם כפשטא דקרא שהרי ימנעו החרדים בני עוני מאכילת היתר מתבואת חוצה לארץ ויסבלו חרפת רעב על דרך שדרשוהו חז"ל בבראשית רבה פרשה צ"א ובתנחומא פרשת מקץ על הגונז את התבואה בשני בצורת או כדרשת חז"ל בסנהדרין דף צ"א דקאי על המונע הלכה וכו':
ואחר שעיינתי בעומקה של הלכה זו נראה לי ללמד זכות על מנהגן של ישראל לראשונה אבאר שרוב הפוסקים שפסקו דחדש בזמן הזה דאורייתא אפילו בחוצה לארץ וכר' אליעזר בקדושין דף ל"ז ע"א דאמר אף החדש דקסבר מושב דכתיב גבי חדש בכל מקום שאתם יושבים משמע כתב הרא"ש בפסקיו שם דקיימא לן כר' אליעזר משום דסתם לן תנא כוותיה בשלישי דערלה משנה ט' דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום ובמגן אברהם סימן תפ"ט סקי"ז והקרבן נתנאל והתוספות יום טוב הקשו על זה דהא הוי סתם ואחר כך מחלוקת בקדושין ואף אם תימצי לומר דבתרי סדרי נמי אין סדר למשנה מכל מקום הדרינן לכללא דבכל מקום הלכה כתנא קמא ועוד דכיון דשנה בקדושין דברי תנא קמא בסתמא הוי גם כן סתמא כדאיתא ריש מסכת ביצה ואם כן סתמא בתרא עדיף כו' והאחרונים ז"ל תירצו דברי הפוסקים כר' אליעזר משום אין סדר והדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים ותנא קמא דר' אליעזר ר' ישמעאל הוא כדאמר אביי בקדושין שם ור' עקיבא ור' שמעון פליגי עליה בגמרא שם ולכן אדרבא ר' ישמעאל הוי יחיד לגבייהו אלו תורף דבריהם:
ואני תמה על עצמי כי לא זכיתי להבין דעת קדושים בזה הלא מצאנו ראינו חמשה סתמי משניות כולהו סברי דחדש בחוצה לארץ על כל פנים אינו אסור אלא מדרבנן והש"ס ירושלמי מוקים להו לכולהו כר' ישמעאל דסבירא ליה שהחדש אינו נוהג מן התורה אלא בארץ ואבאר דברי תנן במסכת שקלים פרק ד' משנה א' שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופירש רבינו עובדיה שהספיחין היו שומרים אותן לצורך עומר ושתי הלחם לפי שאינם באים אלא מן הארץ (פירוש לפירושו לפי שהשביעית היא חובת קרקע שאינה נוהגת אלא בארץ כדתנן בקדושין דף ל"ז ואם כן למה לא יביאו בשביעית את העומר ושתי הלחם מחוצה לארץ שאין שביעית נוהגת שם ולא יצטרכו לספיחי שביעית ולשלם שכר השומרים ממעות הקדש על כן נתן הרב טעם לדבר לפי שאינם באים אלא מן הארץ) ותנן נמי במנחות ריש פרק ט' ובפרה ריש פרק ב' כל קרבנות הצבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מעומר ושתי הלחם שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ והכי תנן גם כן במסכת כלים פרק א' משנה ו' עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם כו' מה שאין מביאין כן מכל הארצות היוצא מזה שארבעה סתמי הנ"ל כולהו סברי שהעומר אינו בא אלא מן הארץ ועל כרחך לומר דאתיין להו כר' ישמעאל דפליג אדרבי אליעזר וסובר דחדש בחוצה לארץ דרבנן דמושב לאחר ירושה וישיבה הוא כבקדושין שם ולכך גידולי חוצה לארץ הוו גידולי פטור ואי אפשר להביא מהם את העומר הבא להתיר גידולי חיוב דאי סלקא דעתך דמשניות אלו סברי דחדש אסור מן התורה בחוצה לארץ אם כן למה אין העומר בא משם וכן הוא להדיא במסכת מנחות דף פ"ד ע"א על מתניתין הנ"ל דעומר אינו בא מחוצה לארץ דגרסינן התם מתניתין דלא כר' יוסי בר' יהודה דתניא ריב"י אומר עומר בא מחוצה לארץ כו' וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא כו' וכיון דדאורייתא אקרובי נמי מקרבינן על כרחין משמע מהכא דהך דעומר בא מחוצה לארץ או לא תליא בהא אם חדש בחוצה לארץ דאורייתא או לא כדכתיבנא:
והכי גרסינן בירושלמי דשקלים פרק ד' הלכה ב' תמן תנינן כל קרבנות הצבור כו' חוץ מן העומר כו' מתניתין ר' ישמעאל הוא דאמר אין העומר בא מסוריא (פירוש מחוצה לארץ ונקט סוריא מפני שסמוכה לארץ ישראל ומצות העומר לכתחלה לבא מן הקרוב כדתנן התם בפרקין) תמן תנינן עשר קדושות הן כו' ומה היא קדושתה שמביאין ממנה עומר וכו' ר' ישמעאל היא דאמר אין העומר בא מסוריא מאן תנא שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' ישמעאל היא דאמר אין העומר בא מסוריא כו' עיי"ש:
והנה הך דר' ישמעאל דאמר אין העומר בא מסוריא לא מצינו בשום מקום בפירוש ובודאי הכונה על ר' ישמעאל המובא במסכת קדושין שם דפליג אדרבי אליעזר ודריש מושב לאחר ירושה וישיבה ודייק אביי דסבירא ליה חדש אינו נוהג בחוצה לארץ מן התורה ולכן אין העומר בא מסוריא שהיא חוצה לארץ וזה ברור:
וכיון שנתבאר שמשניות הללו אתיין כר' ישמעאל גם כן יש תימה על הרמב"ם ז"ל שפסק דחדש בחוצה לארץ דאורייתא דלא כר' ישמעאל ופסק גם כן כמתניתין דריש פרק כל קרבנות הציבור ואינך שארי דעומר אינו בא אלא מן הארץ והרואה יראה דהני פסקי סתראי נינהו:
אות ב
וראיתי להלחם משנה פרק ז' מהלכות תמידין הלכה ה' שנתעורר בזה וכתב אף דרבינו פסק בהלכות מאכלות אסורות דחדש בחוצה לארץ דאורייתא אפילו הכי פסק דלא מקריבינן עומר אלא מן הארץ משום דדריש כי תבואו אל הארץ דכתיב גבי עומר דאינו בא אלא מן הארץ עכ"ל וכן תירץ הגר"א ז"ל ביו"ד סימן רצ"ג סק"ב עיין שם ולדבריהם ז"ל ההכרח לומר דהא דתלינן במנחות שם הבאת עומר מחוצה לארץ בדין חדש בחוצה לארץ דאורייתא לא תלי לה רק בחד צד כלומר דאם חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ודאי אין העומר בא משם אבל אם חדש בחוצה לארץ דאורייתא אין הכרח דבא מחוצה לארץ ואפשר לומר דאפילו הכי נתמעט מכי תבואו וגו' אבל אם כי דבריהם ז"ל בישוב סתירת פסקי הרמב"ם מוכרחים מכל מקום ישוב זה הוא נגד סוגיית הש"ס ירושלמי הנ"ל דמוקים להו להנך סתמי דוקא כר' ישמעאל דסבר חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ולפי דבריהם הא אתיין להו ככולי עלמא ומנא לן לבדות דרשא מפסוק מלבנו ולומר דהבבלי חלוק בזה עם הירושלמי הלא פשטות הסוגיא דמנחות הנ"ל מורה דתלי זה בזה בכל צד כמו שכתב הגר"א גופי' שוב מצאתי שהאור זרוע הלכות חדש הבין דתליא זה בזה ויבואר להלן:
ועוד דהא בקדושין שם אמרינן מאי תלוי' ומאי שאינה תלויה אילימא תלויה דכתיב בה ביאה (פירש"י ז"ל שתלאה הכתוב בביאת הארץ כגון כי תבואו כי יביאך עכ"ל) והרי תפלין ופטר חמור דכתיב בהן ביאה ונוהגין בין בארץ ובין בחוצה לארץ ומסיק הש"ס דתלויה היינו חובת קרקע ושאינה תלויה היינו חובת הגוף ומלישנא דכי תבואו מסקינן דלא מוכח מידי כדמתרצינן להו שם דף ל"ז ע"ב עי"ש:
עוד מבואר שם בירושלמי בזה הלשון תמן תנינן (שביעית פ"א מ"ד) ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ר' ישמעאל כדעתיה דאמר אין העומר בא מסוריא ודברים אלו מתמיהין עין רואה דמה ענין זה לזה והמפרש שם כתב דהכי פירושו דמפני דלר' ישמעאל קצירת העומר היא מצוה חשובה שדוחה שבת לכך סבר נמי ר' ישמעאל שהוא חשוב לענין שאינו בא מחוצה לארץ עד כאן ולאחר המחילה פתוי דברים הם דאם הוא דוחה שבת משום דגלי קרא למה לא יבא מחוצה לארץ והגר"א ז"ל מחק כל זה מהירושלמי אבל המעיין בירושלמי להלן אמר ר' ישמעאל כו' יראה שאין זה מספיק ונצטרך למחוק ענין שלם:
אבל נראה לי דהירושלמי יתבאר בטוב טעם בלא שום הג"ה ומחק על פי מה שהקשו התוספות במנחות דף פ"ד ע"א ד"ה שומרי ספיחין דהאיך היו קוצרין את העומר בשביעית הלא קצירה אסורה בשביעית ותירצו משום דכתיב קצירך דמשמע דידך ולא של הקדש ע"כ ואני תמה על תירוצם ז"ל דהא בתוספתא פ"ב דפאה (הביאה המשנה למלך בהלכות שמיטה פרק א' הלכה א') תניא הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה ומן הרבעי וחייב בשביעית ובירושלמי דפאה פרק יו"ד מייתי להתוספתא הזאת ומפרש ר' זעירא בשם ר' יוחנן מאי טעמא דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' אפילו דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו נמצא להירושלמי דמרבה הקדש לקדושת שביעית ודאי לא ממעטינן מקצירך קציר של הקדש והדרא קושיית התו' לדוכתא מאי טעמא שרינן קצירת העומר בשביעית לכן נראה דהירושלמי מפרש הכי מילתיה דר' ישמעאל מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה (דהא אפילו מצא קצור קוצר כדאיתא במסכת מכות ח' ע"ב) לכן קצירת העומר דוחה שביעית דאף ששאר הקצירה אסור בשביעית מכל מקום הכא גלי קרא דדחי ועל זה קשיא למה דוחה שביעית יקצרוהו ויביאוהו מחוצה לארץ שאין שביעית נוהגת שם (ונילוף מהכא דעשה דוחה לא תעשה אפילו באפשר לקיים את שניהם ותיקשי לר' שמעון בן לקיש עיין שבת קל"ג ואי איכא אחר כו' ובנזיר נ"ח ע"א ומי כתיב קרא הכי וכו') לזה קאמר ר' ישמעאל כדעתיה דאמר אין העייור בא מסוריא מפני שהוא חוצה לארץ ור' ישמעאל סבירא ליה דחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא והוה ליה גידולי פטור שאין פוטרין גידולי חיוב לכן על כרחין צריך להביאו מארץ ישראל זהו פי' הירושלמי במשנה הנ"ל:
ופירוש זה מיושב היטב בלשון המשנה דלפי מה שמפרש שם הרב רבינו עובדיה דקאי אשבת קשה קצת שהרי לא הוזכר דחיית שבת שם במשנה כלל רק כולה בשביעית מיירי התם דזה לשון המשנה היו עשרה וכו' חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית (שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור) אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ומדלא אסיק למילתיה שדוחה שבת משמע יותר דאשביעית דאיירי לעיל מינה קאי רק דפליג אתנא קמא דמוקים ליה אתוספת שביעית ואיהו מוקים ליה אשביעית גופה לומר דקצירת העומר דוחה שביעית:
וידיד נפשי הרב החריף מוה' חיים ליב שי' אבד"ק אטשקאוו העירני שכן כתוב בחידושי מהר"י בן מלכי צדק על מתניתין דשביעית הנ"ל וז"ל יצא קציר העומר שהוא חובה וקוצרו אתה בשביעית ר' ישמעאל כדעתיה דאמר אין העומר בא מסוריא עכ"ל ואפריון נמטייה בעד הערה הזאת ואם הבבלי חלוק בזה על הירושלמי או לא יבואר להלן אם יעזור ה' יתברך:
אות ג
היוצא מזה דהירושלמי מפרש ארבעה סתמי משניות הנ"ל וכן דרשא דר' ישמעאל דבחריש ובקציר תשבות וכו' דאתיין כמאן דאמר חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ובצירוף מתניתין דקדושין דף ל"ז דסתם לן תנא לדר' ישמעאל בסתמא בלשון חכמים דהוא תנא קמא דר' אליעזר הויין להו חמשה סתמי כמאן דאמר חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא נראה דודאי הכי קיימא לן ובפרט דבהאי דרשא דבחריש וגו' קיימא לן כר' ישמעאל דאמרינן בריש מסכת מועד קטן (ג) רבן גמליאל ובית דינו נימנו על תוספת שביעית ובטלוהו סברי להו כרבי ישמעאל דאמר מה חריש רשות וכו' (וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות שמיטה הלכה א') ואם כן גם רבן גמליאל ובית דינו על כרחם סבירא להו דחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ושאין העומר בא מסוריא וכמו שתלה הירושלמי את זה בזה ולקמן אם ירצה השם יתבאר דלמאן דאמר חדש בחוצה לארץ דרבנן בארצות הללו הרחוקים מאד מארץ הוא מותר לגמרי:
והנה המגן אברהם סימן תר"ץ סעיף קטן כ"ב בשם הרא"ש בביאורי הסמ"ג כתב דהא דמנהג עוקר הלכה היינו אפילו רוב דיעות סבירא להו אסור והתלמוד מסייע להו והמנהג בנוי על פי פסיקתא או ספרים חצונים אפילו הכי מנהג עוקר הלכה דודאי כן קבלו איש מפי איש עכ"ל וכאן על כל פנים המנהג בנוי על פי הירושלמי כדאמרן כל שכן דיש לומר דגם הש"ס דילן סובר כן כפי מה שכתבנו למעלה:
מעתה נשים לב לברר עוד על פי הש"ס דילן אם חדש בחוצה לארץ דאורייתא או דרבנן הנה בקדושין שם אמר אביי מאן תנא דפליג כו' במאי קמיפלגי ופירש רש"י ז"ל מה ראה רבי עקיבא לחלוק על ר' ישמעאל עיין שם ומפרש הש"ס בקרבו נסכים במדבר קמיפלגי כו' היוצא מסוגיא זו דתליא זה בזה מאן דסבירא ליה קרבו נסכים יכול לחלוק אדר' ישמעאל אבל מאן דלית ליה קירבו וכו' על כרחין כר' ישמעאל סבירא להו דהא ר' עקיבא נמי לא היה רואה לחלוק אדר' ישמעאל אי לאו דאית ליה קירבו ובזבחים קי"א אמרינן דרבי ורבי אליעזר בן שמעון ור' אליעזר בן שמוע כולהו סברי כרבי ישמעאל דאית ליה לא קירבו נסכים במדבר אם כן סברי נמי דמושב לאחר ירושה וישיבה וחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא וכן סבירא ליה לר' שמעון בן ננס בזבחים דף מ"ה הר' ישמעאל דלא קירבו עיין שם (ואחר כותבי זה מצאתי בספר צמח צדק החדש על יורה דעה סימן רי"ח שהביא בשם ספר המקנה במסכת קדושין שהעיר מהך דר' שמעון בן ננס דזבחים דסבירא להו כר' ישמעאל ונפלאתי אמאי לא הביאו מרבי ורבי אליעזר בן שמעון ורבי אליעזר בן שמוע) ואף על גב דאיכא רבנן דפליגי עלייהו שם וסבירא להו קרבו מכל מקום מהם אין ראיה דאף דדרשי מושב בכל מקום שאתם יושבים מכל מקום אפשר לומר דמוקמי ליה לפירות ארץ ישראל הבאים לחוצה לארץ וכמו שכתב המגן אברהם בסימן תפ"ט ס"ק י"ז דמה שכתב הרא"ש ז"ל דר' עקיבא פליג עליה דתנא קמא אינו קושיא דאף תנא קמא סבירא ליה מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים משמע ומוקי לה בתבואה הבאה מארץ ישראל לחוצה לארץ כדמפרש בירושלמי עכ"ל המגן אברהם אם כן אדרבא רבי אליעזר הוה ליה יחיד נגד רבי אליעזר בן שמעון ורבי אליעזר בן שמוע ורבי שמעון בן ננס ור' ישמעאל דסברי דחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ובפרט דרבן גמליאל ובית דינו נמי כר' ישמעאל סבירא להו כמו שכתבתי לעיל ובמנחות פ"ג עד כאן לא פליגי וכו' מוכח דר' נתן ור' עקיבא (ויש גורסין ר' יעקב סבירא להו דחדש בחוצה לארץ דרבנן עיין שם:
אך דברי המגן אברהם בשם הירושלמי שכתב לאוקומי לקרא דמושבותיכם לפירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ צריך ביאור דלמה לי קרא להכי ומהיכא תיתי דליפקע איסור חדש מנייהו ביציאתם לחוצה לארץ:
ומצאתי להגאון מהר"ל צינץ בספרו שם חדש שעמד בזה וכתב וז"ל ולכאורה הוא תמיה גדולה דאם כן נימא דכל מצות התלויות בארץ כגון תרומות ומעשרות ערלה וכלאי הכרם דלא כתיב בהו מושב לכל מקום שאתם יושבים נימא שאם הוציא פירותיהם לחוצה לארץ יהיו מותרים חלילה מיהו בערלה וכלאי הכרם דאיכא קרא למיסרינהו בהנאה ממילא משמע דאסורים בכל מקום מיהו קשה מחלה דלא כתיב בה מושב נימא דאם הוציא מארץ ישראל לחוצה לארץ יהיה פטור מחלה ועל כרחך דלא צריך קרא להכי עכ"ל:
ובמחילה מכבוד תורתו נעלם ממנו משנה מפורשת במס' חלה ריש פרק ב' משנה א' דתנן התם פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה יצאו משם לכאן (מארץ ישראל לחוצה לארץ) רבי אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר ופירש הרב רבינו עובדיה דהיינו טעמא דרבי עקיבא דפטר דכתיב אשר אני מביא אתכם שמה ומשמע ליה מיעוטא שמה אתם חייבין ואין אתם חייבין בחוצה לארץ אף על פי שאתם אוכלים מפירות הארץ וקיימא לן הלכה כרבי עקיבא לגבי דרבי אליעזר וכן פסקו כל הפוסקים וגם לענין תרומות ומעשרות אחר המחילה נעלם ממנו פסק המחבר ביורה דעה סימן של"א סעיף י"ב וז"ל פירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ פטורים מתרומות ומעשרות הרי להדיא דפטורים בין מחלה בין מתרומות ומעשרות ובחנם תמה הרב על הירושלמי שהביא המגן אברהם:
אות ד
אך לכאורה סברא החצונה נעלמת דמה נפשך אם מסברא חצונה בלאו דרשא דקרא הוה אמינא דגידולי ארץ ישראל פטורים בחוצה לארץ אם כן למה לי מיעוטא גבי חלה ואם הסברא חצונה לחיוב למה לי ריבויא גבי חדש:
ונראה ליישב דודאי סברא החצונה לחיוב דמהיכא תיתא למיפטרינהו ולכן שפיר אצטריך קרא גבי חלה לפטור אלא דאזלי רבי אליעזר ורבי עקיבא לטעמייהו דבמסכת מנחות דף ע' ע"ב ילפינן דאסור לקצור חמשת המינים לפני העומר בגזרה שוה ראשית ראשית מחלה וקיימא לן אין גזרה שוה למחצה ולכן הוה אמינא דלענין פירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ נמי נילוף חדש מחלה בגזרה שוה זו לכן צריך מושב דגבי חדש לחייב פירות היוצאין וכל זה אליבא דר' עקיבא דסבירא ליה גבי חלה דפירות היוצאין פטורין אבל לרבי אליעזר הסובר במשנה שם דפירות היוצאין חייבין בחלה לדידיה אדרבא אם נילוף גזרה שוה מחלה לחדש יהיו פירות היוצאין חייבין כמו מסברא החצונה אם כן לרבי אליעזר אין צריך מושב דגבי חדש לחייב פירות היוצאין דבלאו הכי חייבין כנ"ל ולהכי מוקים ליה רבי אליעזר בקדושין שם לאסור חדש בחוצה לארץ אבל לדידן דקיימא לן כרבי עקיבא גבי חלה דפירות היוצאין פטורין אם כן צריך קרא לפירות היוצאין לחיוב דלא נילוף מגזרה שוה דראשית ראשית לפטור ואתי שפיר דברי המגן אברהם בשם הירושלמי דאפילו לרבי עקיבא דדריש מושב בכל מקום שאתם יושבים אין הכרע דאסר חדש בחוצה לארץ דלר' עקיבא לשיטתו יש להעמיד מושב דקרא לפירות היוצאין ודלא נלמוד בגזרה שוה מחלה כדפרישית:
כעת בא לידי ספר יקר מהגאון האדיר הר"ר זאב וואלף מכונה בשם חידושי הרז"ה עשה פסק ארוך בענין חדש בזמן הזה בחוצה לארץ ומסיק בכחא דהיתירא (ולקמן נעתיק תמצית דבריו בקיצור) ולעניננו ראיתי שהביא ראיה דרבי עקיבא סבירא ליה דחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ומוקים לקרא דמושב לפירות היוצאים דוקא והמעיין שם ימצא דבריו נכונים ובראיה אחת כוונתי לדעתו הגדולה בעזר השם יתברך:
עוד הביא הרב ז"ל קושיות הלחם משנה בסתירת דברי רמב"ם שהבאתי באות ב' ותירוצו דנתמעט הבאת עומר מחוצה לארץ מכי תבואו וכתב שכתב הלחם משנה תירוץ זה בשם הסמ"ג ותמה על זה דאם כן מהאי טעמא גופא לא יהא חדש נוהג בחוצה לארץ הואיל וכתיב ביה ביאת הארץ והיינו טעמא דר' ישמעאל דכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו נוהג אלא בארץ ומשום הכי לדידיה חדש בחוצה לארץ דרבנן וכן סבירא לר' אליעזר בר' שמעון דחדש בחוצה לארץ דרבנן מדכתיב כי תבאו אל הארץ (בקדושין שם) ואי משום דמושבותיכם מרבה חוצה לארץ אם כן מהאי טעמא גופא יהא עומר בא מחוצה לארץ דבחד קרא כתיבי ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד הביאכם את קרבן אלקיכם חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם נמצא דמושבותיכם אתרווייהו קאי ולמה נפריד בין הדבקים ובמנחות פ"ד ע"א רחמנא אמר לדורתיכם ואת אמרת תבטל הרי דלדורותיכם בכל מושבותיכם קאי גם על עומר וכמו שמדמה התלמוד ותולה איסור חדש בחוצה לארץ להבאת עומר מחוצה לארץ והסמ"ג והלחם משנה יצאו לחלק מסברא בעלמא מה שנזכר בגמרא להיפך ודבריהם צריך עיון גדול עכ"ל ועיין מה שכתב לקמן אות כ' בזה בעה"י:
וכתב דנראה דהרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות תמידין שהוא חלק שלישי מס' היד חזר בו ממה שכתב בחלק שני פרק יו"ד מהלכות מאכלות אסורות דחדש בחוצה לארץ דאורייתא ופסק כסתם מתניתין דמנחות דחדש בחוצה לארץ דרבנן וכי האי גוונא מצינו שהרמב"ם פוסק בפרק א' מהלכות תרומות דתרומה בזמן הזה דאורייתא וחזר בו בפ"ז לפסוק דתרומה בזמן הזה דרבנן והאריך בזה עיין שם (אבל הכסף משנה בפרק א' הלכה כ"ה סבירא ליה דאין כאן חזרה עיין שם רק הראב"ד ז"ל תפס שהרמב"ם חזר בו אך בשו"ת הרב רבינו בצלאל סי' א' הסכים להכסף משנה דאין כאן חזרה עיין שם):
אות ה
ולולא דמיסתפינא הייתי מחזק דברי הרב הנ"ל לאמר דחזרה דגבי חדש בחזרה דגבי תרומה מיתלי תליא אבל יש לי בזה הערה חדשה וזה דחוץ ממה שנתבאר דסוגיות ש"ס בבלי וירושלמי נוטים כמאן דאמר חדש בחוצה לארץ דרבנן ואפילו בזמן הבית יש מקום להסתפק דבזמן הזה אפילו בארץ ישראל ואפילו בימי עזרא החדש אינו אסור רק מדרבנן דביורה דעה סי' של"א סעיף ב' פסק המחבר וז"ל בזמן הזה אפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה אלא מדבריהם ואפילו בימי עזרא מפני שנאמר כי תבאו ומשמע ביאת כולם ולא ביאת מקצתם כמו שהיתה בימי עזרא עכ"ל וכתב הטורי זהב בסעיף קטן א' דאף דהך דרשא דביאת כולכם גבי חלה הוא דדרשינן הכי דכתיב בה בבואכם מכל מקום לפי מה דקיימא לן להלכה דתרומה בזמן הזה דרבנן צריך לומר דאין חילוק בין כי תבאו לבבואכם ותרומה וחלה שוים בזה עכ"ל אם כן גבי חדש דכתיב ביה גם כן כי תבאו משמע נמי ביאת כולם דמאי שנא מתרומה ובפרט דחדש איתקיש נמי לחלה בגזרה שוה דראשית ראשית כדלעיל לפי דברינו אלה יבא על נכון חזרת הרמב"ם גם בדין חדש בזמן הזה דכיון שחזר בו בתרומה בזמן הזה ולמד לשון כי תבאו מלשון בבואכם על פי הכרח הסוגיות שתפסו דתרומה בזמן הזה דרבנן הוכרח הרמב"ם לחזור בו אחר כך גם גבי לשון כי תבאו דגבי חדש וללמוד מבבואכם דגבי חלה דהא חדש איתקש נמי לחלה בגזרה שוה כנ"ל והלא חזרת הרמב"ם ז"ל דלגבי הבאת עומר מחוצה לארץ לבתר חזרה דתרומה נשנית בחבורו ואם כן חזרה זו מוכרחת ודו"ק אבל בחפשי באמתחת ספרי האחרונים שבביתי ולא מצאתי לעת עתה מי שיתעורר בזה אין לצרף קולא זו בחדש בארץ ישראל בשום פנים רק לענין חדש בחוצה לארץ דבלאו הכי רבו מקילים בדבר כפי מה שיתבאר ומצאתי רשום אצלי לעיין במהרי"ט סי' כ"ד אבל כעת אינו תחת ידי לראות מה ידובר שם בזה ועיין שו"ת רב"א ז"ל סי' א' חיזק סברת הרמב"ם בדרשא דכי תבאו דבעינן ביאת כולם יעויין שם:
שוב ראיתי להרב משנה למלך פרק י' מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"א הביא דברי התוספות פרק הערל דף פ"א ד"ה מאי דלמאן דאמר דתרומה בזמן הזה דרבנן משום דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא וסבירא ליה דגם עזרא לא קידש לעתיד לבא כלאי הכרם בזמן הזה אף בארץ ישראל אין איסור כי אם מדרבנן דכמו דבטלה לגבי תרומה הכי נמי בטלה לגבי כלאי הכרם עד כאן וכתב הרב משנה למלך דנראה דהוא הדין לחדש אליבא דמאן דאמר דחדש בחוצה לארץ דרבנן בזמן הזה אפילו בארץ ישראל לא אסור כי אם מדרבנן כו' דבטלה קדושת הארץ עכ"ל ובשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' קס"ב הביא שהשואל תמה על המשנה למלך דמה ענינו לכלאי הכרם הרי כאן גלתה תורה דאם לא קרב העומר עצם היום מתיר ממילא גם בזמן הזה הוי מן התורה בארץ ישראל והביא שכן כתב הפני יהושע בקונטרס אחרון בקדושין לענין חדש והשואל ומשיב דחה דברי הפני יהושע והביא ראיה להמשנה למלך עיין שם וכל זה לשיטת התוספות אבל להרמב"ם בפרק א' מתרומות הלכה כ"ה שכתב כלשון המחבר ביורה דעה דילפינן מכי תבאו אם כן ודאי דבזמן הזה אפילו בארץ ישראל גם כן הוי רק דרבנן ועתה יש לנו אילן גדול תנא דמסייע הלא הוא רבינו המשנה למלך והשואל ומשיב יעויין שם:
אות ו
ויש אתי תשובה ממורינו חמי זקני אחד המיוחד מאבירי הרועים בדורו של רבינו הגר"א (אשר העיד עליו הגר"א ז"ל בפני תלמידיו כי הוא גאון גדול) הלא הוא הרב הגאון הצדיק רבינו מנשה בן פורת ונקרא בפי כל ר' מנשה מאיליא (בעל המחבר ס' אלפי מנשה בינת מקרא וכו') והתשובה היא כתב ידו שנשארה תחת ידי ממורי חמי נכדו הרב וכו' מוהר"ר אברהם ז"ל גם כתב יד מה שהשיב גאון אחד הרב מדלהינאוו על דברי חמי זקני ז"ל ואעתיקם פה וזה לשון מו"ר חמי ז"ל הנה הגר"א זלה"ה מווילנא השיג על הטורי זהב ביורה דעה סי' רצ"ג על מה שכתב דבשעת הדחק יש לסמוך על המתירין הואיל דלא איפסוק הלכתא בהדיא והביא ראיה מנדה דף ט' ע"ב כדאי הוא רבי אליעזר וכו' והקשה עליו הגאון הנ"ל דהא כאן איפסוק הלכתא בהדיא במנחות ס"ח ע"ב וצריך ביאור לדבריו היכא איפסיקא שם בהדיא אי משום סוגיית הש"ס לפסוק כמאן דאמר הנאמר בסוף אבוך לא הוה אכל וכו' אינו ראיה כלל חדא דדרך הש"ס לכתוב כסדר זמנים ועיין שם ועוד דלא עדיף האי כללא ואף הכלל דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי מהכלל דאחרי רבים וכו' שהוא כלל דאורייתא ואפילו הכי אי לא איפסק הלכתא בהדיא בזה הדבר ממש נוכל לסמוך על היחיד בשעת הדחק (הג"ה עיין שו"ת ספר פרח שושן סי' א' כלל ה' חלק יורה דעה שהביא מספר גנת ורדים שהקשה קושיא כזו על הרא"ש יעויין שם):
אלא הכי כוונת הגאון דעד כאן לא פליגי אמוראי אלא אי דאורייתא או דרבנן אבל לכולי עלמא על כל פנים אסור בחוצה לארץ מדרבנן מיהת:
אבל העירותי קושיא עצומה על זה דמאן דאמר דחדש בחוצה לארץ דרבנן הוא דלא כמאן עיין קדושין דף ל"ו ע"ב דתנא קמא מתיר לגמרי כיון דלא כיילינהו לערלה וכלאים בהדי חדש דערלה לחד מאן דאמר אינה אלא הלכות מדינה והכלאים מדברי סופרים ואף שיש הרכבת האילן שהוא מדאורייתא אף בחוצה לארץ אבל מוכח שם בגמרא ל"ט ע"א דהמשנה לא איירי אלא בכלאי הכרם גם מהירושלמי דפריך למה לא חשיב חלה דנוהג אף בחוצה לארץ וחלה בחוצה לארץ בודאי מדרבנן ורבי אליעזר דאוסר אוסר מדאורייתא כדיליף התם בגמרא מקראי וכסתם מתניתין סוף ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום ואם כן מאן תנא דסבירא ליה חדש בחוצה לארץ דרבנן:
וכתב וזה אשר השבתי עיין חולין דף ו' ע"ב תוספות ד"ה והתיר רבי וכו' שהקשו על רבי שהתיר בית שאן מפני שהוא חוצה לארץ והביאו מכמה מקומות שהיו נוהגין תרומות ומעשרות בבבל והאריכו שם ותירצו שלא גזרו אלא על מקומות הקרובים לארץ ישראל והנה קשה לי על תירוצם הלא בית שאן היא קרובה לארץ ישראל דחשיב לה בין ערי ארץ ישראל אלא שלא כבשום עולי בבל אבל איך שיהיה אף לפי תירוצם נוכל לומר גבי חדש למאן דסבירא ליה דרבנן לא גזרו גם כן אלא במקומות הקרובים ואינו דומה לערלה וכלאים שאסור בכל מקום ולהכי נמי לא פריך הירושלמי אלא מחלה ולא מתרומות ומעשרות משום דאינו נוהג בכל מקום:
ותמהני על שטרחו להביא ראיות שנהגו תרומות ומעשרות בבבל הלא היא משנה מפורשת ידים פרק ד' דנהוג בבבל עמון ומואב ומצרים עיין רמב"ם פרק א' מהלכות תרומות הלכה א' כתב וז"ל תרומות ומעשרות אינם נוהגים אלא בארץ ומדרבנן גזרו על ג' מקומות בבל עמון מואב ומצרים כמפורש במשנה הנ"ל מצרים מעשה חדש ומעשה זקנים וכן עמון ומואב ובבל מעשה ישן ומעשה נביאים:
הרי שלא גזרו כלל על חוצה לארץ בהחלט אלא על ג' מקומית ואף זה לא בפעם אחת רק מקום בפני עצמו כשנתקבצו שם קיבוץ רב מישראל וראו שמצוי שם פירות ארץ ישראל או מטעם אחר שהיה נראה בעיניהם וגזרו שם תרומות ומעשרות ואם כן אף שמצינו בבכורות כ"ז ע"א שאמרו סתם תרומות חוצה לארץ אין כונתם על חוצה לארץ בכללה אלא כונתם על מקומות הידועים דנהיגי בהם תרומות ומעשרות והכי נמי כאן באיסור חדש דמאן דאמר חדש מותר בחוצה לארץ לא היה יכול לתרץ מנהג מקומו ומקומות הסמוכים להם שהיו נוהגים בהם איסור חדש ואמר שהוא מדרבנן שגזרו באותן מקומות ואם כן למאן דסבירא ליה חדש בחוצה לארץ דרבנן אינו נוהג אצלנו כלל (שמדינתנו רחוקה ביותר ולא נתגלתה רק ערך אלף שנה) וזה לא אפסוק בהדיא דחדש בחוצה לארץ דאורייתא ואם כן הדר דינא עם בעל הטורי זהב שנוכל לסמוך עליהם בשעת הדחק ואפשר אף שלא בשעת הדחק דהא כאן לא הוי יחיד נגד רבים עכ"ל:
אות ז
והרב הגאון מו"ה שמואל אב"ד דעיר דלהינאוו אחר שהתנצל לפני מו"ר חמי ז"ל ברוב ענות חן וכתב שדרכו בקודש כאחד מן הראשונים (ומהר"ש זה הוא מחבר ספר ברכת שמואל על מס' ברכות) השיג על פסק מו"ר חמי ז"ל ולא מצאתי בכתבי מורי חמי מה שחזר והשיב מו"ר חמי ז"ל על השגותיו אבל שמעתי מחמי ז"ל שזקנו הגאון חזר וסילק כל השגותיו וחבל על דאבדן ולכן אעתיק השגות מהר"ש ז"ל פסקי פסקי ומה שנראה לפי עניות דעתי בזה:
כתב הרב מוהר"ש ז"ל דמה שכתב מו"ר חמי ז"ל אלא הכי כוונת הגאון כו' אין כן כוונתו רק כוונת הגאון דרבינא ורבנן דבי ר"א שהיו סוף הוראה הוה כאפסוק הלכתא בהדיא כי אין לנו אחר חתימת התלמוד כלום עכ"ל:
ולא ראה הרב המשיג דברי רבינו האור זרוע הגדול הלכות חדש סי' שכ"ח (שהיה עוד חמדה גנוזה בימיו ולא ראה אור הדפוס עד שנת התרכ"ב) וז"ל ותימה כיון דחדש נוהג בחוצה לארץ ונוהג נמי בשל עכו"ם האיך אנו קונים תבואה מן העכו"ם כו' הא הוה ליה ספיקא דאורייתא ונראה לי אני המחבר לפסוק הלכה דחדש בחוצה לארץ דרבנן וספיקא דרבנן לקולא דתנן במנחות פ"ג ע"ב כל הקרבנות הציבור והיחיד כו' חוץ מן העומר ושתי הלחם וכו' סתם לן תנא דחדש בחוצה לארץ דרבנן דאי דאורייתא היה בא מחוצה לארץ דהא בהא תליא כדאמר בגמרא מתניתין דלא כהאי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר ר' נתן וכו' ור' יעקב (לפנינו הגירסא רב נחמן ור' עקיבא והשיטה מקובצת הגיה ור' יעקב ובספר חידושי הרז"ה הנ"ל לא ראה זאת ולכן הביא ראיה מכאן להמ"א עיין שם) אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות כו' עד כאן לא פליגי אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי וכו' מתניתין דלא כהאי תנא דתניא ריב"י אומר וכו' וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקריבין הא למדת דהא בהא תליא הלכך סתם לן תנא דחדש חוצה לארץ דרבנן ורב נחמן ור' יעקב ותנא קמא דידהו סברי נמי הכי דרבנן והאי סתמא עדיף טפי דתני לה גבי קרבנות ושתי הלחם כההיא דפרק אחד דיני ממונות (ל"ד) דההוא סמיא וכו' ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח כו' ומאי אולמא כו' משום דתני לה גבי הלכתא דדינא הלכך הכא נמי האי סתמא עדיף דהא עומר מנחת צבור הוא ותני לה גבי הלכות מנחות אבל הכא כו' תני לה אגב ערלה וכלאים וכו' ואמרינן פרק ר' ישמעאל ס"ח רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורתא די"ו נגהי י"ז קא סברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן:
ואי משום רבנן רב אשי דאכלי בצפרא בשיבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דאורייתא כו' ההיא לאו ראיה היא דאשכחן דלא בעי תלמודא לסמוך על רבנן דבי ר"א בפרק האשה שנתארמלה (כ"ב) ודלמא בית דין חצוף הוא כו' דכתיב ביה בי דינא דרבנא אשי ודילמא רבנן דבי רב אשי כדשמואל סבירא ליה וכו' דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי הא למדת דלא בעו רבנן לסמוך על רבנן דבי רב אשי מפני שפעמים היו טועים (האחרונים כתבו כן מדנפשייהו וכיוונו לדברי גאון קדמון האור זרוע ז"ל):
והא דאמר רבינא אמרה לי אם אבוך לא הוה אכול אלא בי"ז נגהי י"ח סבר לה כר' יהודה וחייש לספיקא ופירש רבינו שלמה זצ"ל דקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא ההיא לאו ראיה היא דמצינו לפרש שפיר דסבר דרבנן ומחמיר משום דחייש לספיקא דר' יהודה בארץ ותו דאפילו לפירוש רבינו שלמה אבוה דרבינא הכי הוי סבר אבל רבינא גופא שפיר אפשר דסבר דרבנן ותו הואיל והמשניות והאמוראים חלוקים בדבר וחזינן נמי אמוראים דאיכא דעבדי הכי כו' ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר (זה כדברי מו"ר חמי זקני ז"ל ולא כדברי הרב המשיג) ואיכא שעת הדחק כו' אית לן לסמוך על סתם משנה והתנאים והאמוראים דסבירא להו חדש בחוצה לארץ דרבנן ולא חיישינן לספיקא כההיא דפרק קמא דנדה (ו) מעשה ועשה ר' כרבי אליעזר לאחר שנזכר אמר כדאי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק (הטורי זהב זכה לכוין בראיית האור זרוע) והוינן בה כו' ולאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים כו' אמר כדאי הוא רבי אליעזר כו' הא למדת שסומכין על דברי יחיד במקום רבים בשעת הדחק כל שכן הכא דרבים ורבים נינהו שיש לסמוך עליהם בשעת הדחק ותנן נמי פרק קמא דעדיות (מ"ה) ולמה מזכירין דברי היחיד כו' שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו פירוש בשעת הדחק דר"י דאמר התם למה מזכירין כו' שאם יאמר אדם כך מקובלני אומרים לו כדברי איש פלוני שמעת לא פליג אתנא קמא אלא ר' יהודה איירי שלא בשעת הדחק שמבטלין דברי היחיד ועושין כדברי המרובין אבל בשעת הדחק מודה ר"י וכו' הלכך כל שכן הא דאתינא עלה דרבים ורבים נינהו וכו' ומסיק להקל בספק חדש ולהחמיר בודאו עכ"ל בקיצור עיין שם לפי זה צדקו דברי מו"ר חמי ז"ל ואין סתירה מהאור זרוע במה שמחמיר בודאו על כל פנים דיש לומר דלא איירי האור זרוע במקומות הרחוקים כמו מדינתנו כי ראיה של מו"ר חמי זקני דלא גזרו ברחוקים הוא ראיה מוכרחת והוא כדברי רבינו ברוך שהובא במגן אברהם סי' תפ"ט יעו"ש:
אות ח
ועל מה שכתב מו"ר חמי ז"ל ותו לא עדיף כו' ואפילו הכי אי לא איפסוק הלכתא בהדיא וכו' כתב הרב המשיג זה לשונו מה שהסכים לראיית הטורי זהב מנדה לא נהירא דדוקא שם במעת לעת דרבנן אמר ר' כדאי וכו' דהא אף לרבנן דרבי שם מותר בדחק והפסד מרובה כמו שהשיג השפתי כהן בנקודות הכסף בסימן רצ"ג עכ"ל ואני אומר דלענין פלוגתת הטורי זהב והנקודות הכסף הדין עם הטורי זהב בזה שהרי כדברי הטורי זהב מפורש יוצא מדברי האור זרוע הנ"ל והאור זרוע הלא הביא ראיה נכונה ממתניתין פרק קמא דעדיות הנ"ל וגירסת הראב"ד ז"ל במשנה זו ולמה נזכרו דברי היחיד בין המרובים כו' שאם יראה בית דין דברי היחיד יסמוך עליו ופירוש הראב"ד בפי' הא' יסמוך עליו בשעת הדחק כדתניא בתוספתא פרק א' דעדיות אלא שאם תצטרך עליהם שעה ויסמכו עליהם לפירוש זה הרי אין אנו מחלקין בין איסור תורה לשל דבריהם דאם לא כן עדיין קשה למה נזכרו דברי היחיד במקום שהוא איסור דאורייתא ואף דלפירוש השני דהראב"ד שם לא כיונה המשנה לטעם התוספתא אלא דרוצה לומר שאם יראה לבית דין שהלכה כדברי היחיד (נראה דרוצה לומר דמסתבר טעמי' עיין שבת ס' ע"ב ביצה י"א ע"ב יומא ל"ו ע"ב יבמות מ"ו ע"א נדה ל' ע"ב מ"ט ע"א הרי"ף פרק גט פשוט סי' תתקנ"ז נמוקי יוסף פרק קמא דבבא בתרא סי' תרי"ח) יוכל לקבוע הלכה כמותו דלפי זה לא מיירי מתניתין בדין התוספתא מכל מקום יוכל היות הלכה גם כדברי התוספתא ועיין פירוש הרמב"ם במשנה שם שפירש באופן אחר וכתב שם לפעמים נוכל לסמוך אדברי יחיד והוזכרו כדי שנסמוך עליהם וכו' ולפעמים לא נוכל לסמוך על דברי יחיד ולא הוזכרו אלא כדי לבטלן ועמלו רבים להבין באיזה יחיד דבר הרמב"ם שלא נוכל לסמוך עליו ולכאורה היינו כשחולק באיסור דאורייתא וכהנקודות הכסף:
אבל יותר נראה דהרמב"ם ז"ל כונתו למה שאמרו בתוספתא שם לבתר דמייתי הך דלמה נשנו דברי היחיד וכו' שאם תצטרך להם שעה ויסמכו עליהם וחכמים אומרים לא הוזכרו כו' כדברי רבי אליעזר יאמרו לו כדברי רבי אליעזר שמעת עיין שם ושם נשנו דברי תנא קמא בסתם ואחר כך וחכמים אומרים ולכן סובר הרמב"ם ז"ל דשניהם אמת (והוכיח מלשון המשנה כן דפוסק כשניהם) ודברי יחיד שאין סומכין עליו הכונה על רבי אליעזר דשמותי הוא וכדאיתא בתוספתא ומדוייק לשון הרמב"ם שכתב למה הוזכרו דברי יחיד הנדחין כלומר שאין עושין בית דין לעולם כדבריו עכ"ל וראיתי בחדושי הרז"ה שם סי' ג' כתב שאין הלכה כרבי אליעזר הגדול דקדושין דסבירא ליה חדש בחוצה לארץ דאורייתא דבנדה דף ח' ע"א אמר ר' אלעזר בן פדת דאין הלכה כרבי אליעזר הגדול אלא בד' דברים דקחשיב שם (שם ז' ע"ב אמרינן דזהו משום דשמותי הוא) ואין חדש בכללם משמע דלית הלכתא כוותיה בחדש ואף על גב דפרכינן עליה דר' אלעזר בן פדת דאשכחן עוד דהלכה כרבי אליעזר חוץ מד' דברים ומפרש בגמרא דהיכא דאיכא עוד תנא דסבירא ליה כר' אליעזר פוסק לפעמים כרבי אליעזר הגדול והכא נמי איכא תנאי דסבירא להו חדש בחוצה לארץ דאורייתא אם כן יש לומר דהלכה כוותיה היינו היכא דאתמר בפירוש דהלכה כרבי אליעזר אבל מסתמא לא פסקינן כוותיה משום דרבי אליעזר שמותי הוא עכ"ל ולפי עניות דעתי מבואר הוא בדברי הרמב"ם ועל פי התוספתא הנ"ל ולא עוד דממה שהזכירו במשנה דקדושין דברי רבי אליעזר ולא דברי רשב"י או ר' יוסי בר' יהודה דסבירא ליה נמי חדש בחוצה לארץ דאורייתא משמע דהוזכרו כדי לבטלן כפירוש רמב"ם ז"ל בהמשנה דעדיות הנ"ל:
אות ט
עוד כתב הרב המשיג על מה שכתב מו"ר חמי זקני ותו דלא עדיף וכו' מהכלל דאחרי רבים וכו' וכתב בעיקר דבריו דהכלל דאחרי רבים דאורייתא הוא אף בנדון זה לפי עניות דעתי עיקר קרא איירי בסנהדרין ובדיני ממונות בשלשה היכא דעיקר התחלת הדין על פי רבים דוקא ובדין שהן יושבין ביחד עיין תוספות סנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ולפי עניות דעתי כמו שכתבתי ועיין בבא קמא כ"ז בתוספות שם ואולי בכלל דבריהם דברי שהרי כמה פעמים מצינו דפסקו כיחיד ואף באמוראים עיין ביצה י"א היכא דמסתבר טעמיה ובעכו"ם ז' ע"א ואף שאמורא אינו יכול לחלוק על התנאים מכל מקום אי איכא חב דמסייע ליה יוכל לפסוק אפילו כבית שמאי נגד בית הלל כבפרק אלו דברים בכולא פרקין כו' עכ"ל:
ונראה שאין זה קושיא דאפילו תימא דקרא דאחרי רבים עיקרו בסנהדרין דוקא נאמר מכל מקום יחיד ורבים הלכה כרבים כלל אלים הוא שעיקרו דאורייתא כמו שכתב היד מלאכי בשם הכנסת הגדולה ביו"ד סימן כ"א הביאו מני"ר ציס"ע בספרו הבהיר שדי חמד כללים מערכת יו"ד כלל ל"ה וכתב שם דאינו מועיל שום כלל לדחות כלל זה דיחיד ורבים הלכה כרבים אם כן שפיר למד מו"ר חמי ז"ל קל וחומר מכלל הזה לשאר הכללים:
וראיתי מה שכתב מ"ר בכלל ל"ה בשם הגט פשוט והרדב"ז ואני אמרתי עם הספר שיש לחזק דברי רדב"ז בסימן קט"ז דסבירא ליה דהכלל דאורייתא אחרי רבים להטות הוא אפילו במחלוקת הפוסקים שלא דברו זה עם זה פנים בפנים שהרי יש לנו ג' למודים דאזלינן בתר רובא א' ברובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין דילפינן לה בפרק קמא דחולין מאחרי רבים וכן ביטול האיסורין ברוב פירש רש"י ז"ל (בבא מציעא נ"ג ובביצה ג' ובזבחים ע"ב ובחולין צ"ט) דנלמד מאחרי רבים ואף שסוג זה אינו דומה לסוג הא' שבסוג הא' ספק לנו אם הוא מהרוב או מהמיעוט או אם הלכה כדעת הרוב או המיעוט אבל בסוג הב' ליכא ספיקא כלל מכל מקום למדו חז"ל מזה דהמיעוט המעורב ואינו ניכר נעשה טפל לגבי הרוב וכמאן דליתיה דמי ורובא דליתא קמן נפקא מהנך קראי דפרק קמא דחולין או מהלכה כדפירש רש"י ז"ל שם הסוג הג' בכל התורה כולה רובו ככולו ונפקא לן זה בפרק ו' דנזיר מיתורא דיגלחנו כולו וכו' מכלל דבכל התורה כולה רובו בכולו והכא נמי מדין טפל לגבי עיקר קאתינן עלה דהמיעוט נעשה טפל ובטל לגבי הרוב ולכאורה היינו הך דסנהדרין לפי מה שכתבו התוספות בבבא קמא שם כ"ז ע"ב אבל אם נימא דמקרא דאחרי רבים ידעינן אפילו בפלוגתא דשלא בפניהם כהרדב"ז אתי שפיר דאיצטרכו תרי קראי אך הלא רוב האחרונים חולקים על רדב"ז לכן אין להאריך בזה:
אות י
וכתב עוד הרב המשיג על מה שכתב מו"ר חמי זקני ואפשר אף שלא בשעת הדחק דהא כאן לא הוי יחיד נגד רבים ואני תמה שהרי הוא ספיקא דאורייתא ותלמוד ערוך הוא במסכת עבודה זרה ז' ע"א דבשל תורה הלך אחר המחמיר עכ"ל:
ויש ליישב דבפרק קמא דעירובין דף ז' ע"א אמרינן כל היכא דפליגא תרי תנאי או תרי אמוראי ולא אתמר הלכתא כחד מנייהו רצה לעשות כדברי זה כקולו וכחומרו עושה וכו' והרשב"א בחדושיו פרק אלו טרפות דף מ"ד הקשה איך תולה הדבר ברצונו הא בפרק קמא דעבודה זרה אמרינן הלך אחר המחמיר ותירץ דהכא אי אפשר לומר הלך אחר המחמיר כיון דלכל חד וחד איכא קולא וחומרא עיין שם ולפי מה שכתבתי למעלה מהש"ס דמנחות פ"ד ע"א דלמאן דסבירא ליה חדש בחוצה לארץ דאורייתא יוצא לנו קולא דיכול להקריב עומר מחוצה לארץ ולמאן דאמר דרבנן אינו בא מחוצה לארץ וכמו שמבואר גם כן בירושלמי אתי שפיר קושיית החכם המשיג דנדון דידן דמי להך דמסכת עירובין שאם רצה לעשות כדברי הראשון עושה כיון דלכל חד יש קולא וחומרא (ואף דבזמן הזה דליכא עומר ליכא הקולא הנ"ל יש לומר כיון דבתחלת המחלוקת הזאת ניתן רשות לעשות כאחד מהתנאים כקולו וחומרו הרי זה כאיפסוק הלכתא בזה דעביד כמר עביד כו' אך זה צריך ראיה ועיון לעת הפנאי) שוב מצאתי בצמח צדק החדש חלק יורה דעה סי' קצ"ז אות ח' שכתב דמהך דעירובין ודברי רשב"א הנ"ל מוכח דספק פלוגתא לא הוה ספיקא דאורייתא (וכתב דלכן אם טעה בשיקול הדעת ועביד כחד אפילו בדאורייתא מה שעשה עשוי דאי סלקא דעתך דהוי ספיקא דאורייתא הוה לן למיעבד כחומרי דתרווייהון כהך דרבי עקיבא דגמרא אסתפק ליה וכו' במסכת עירובין כו' אלא על כרחין לומר דמשום דקיימא לן אלו ואלו דברי אלהים חיים לכן לא דמי לשאר ספיקא דאורייתא ועיין שם עוד באות ו' ובאות ז' שהאריך) ועיין שבת ק"ל והיו מתים בזמנם וכו' וכתב הרש"ל שם ואף על פי שאין הלכה כרבי אליעזר משום דרבים פליגי עליה מכל מקום אלו ואלו דברי אלקים חיים עכ"ל הרש"ל:
אות יא
ומני"ר במערכה זו אות א' הביא דברי מים רבים חלק ארח חיים שכתב כדברי הטורי זהב גבי חדש דכדאי לסמוך על הסוברים דחדש בזמן הזה בחוצה לארץ דרבנן בשעת הדחק והקשה מר על זה דלא אמרינן כן רק במידי דרבנן וצוה לעיין בכללים בנדפס מערכת הכ"ף אות ק"ט וראיתי שמני"ר שם תמך בנינו על הש"ס בעירובין מ"ו ע"א שהביאה גם כן השפתי כהן בסי' רמ"ב והשיג מזה על הבית חדש שתפס בדברי רשב"א דאמרינן הכי אף בדאורייתא וכתב השפתי כהן איך אפשר לומר דהרשב"א יסבור כן והלא ממקום שבא ללמוד הכי מפרק קמא דנדה וכו' שם גזרת מעת לעת אינו אלא מדרבנן וכמו בעירובין מ"ו ובדרבנן לא שני לן בין יחיד לרבים וכו' עד כאן ולפי עניות דעתי דכל זה גרם לרבותינו האחרונים ז"ל שלא נתגלה עדיין בימיהם האור זרוע לצדיק רבינו יצחק מווינא וסברי רבנן דעיקר הלימוד הוא רק מהש"ס דנדה ולכן שפיר השיגו דשם רק גזרת מעת לעת דרבנן ומנא לן ללמוד משם למה שהוא מן התורה הא קיימא לן דאורייתא מדרבנן לא ילפינן אבל לאחר שזכינו לאורו של האור זרוע וראינו שמלבד הש"ס דנדה שהביא שם תמך יסוד לימוד זה על מתניתין דעדיות כמו שכתבתי לעיל אות ז' ופירושו בהמשנה מבואר להדיא בתוספתא וכמו שכתבתי לעיל אות ח' אם כן לא קשיא קושיית השפתי כהן איך למדו מגזירת מעת לעת דרבנן לדאורייתא דלאו מדהתם ילפינן לה אלא ממשנה ותוספתא הנ"ל על פי זה מובן דאין שום ראיה מהש"ס עירובין דף מ"ו דכלפי מאי דאמר ליה רבא לאביי לעיל מינה דהך מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיד במקום יחיד מה לי יחיד במקום רבים כלומר דבדרבנן הלכה כדברי המקיל אפילו יחיד במקום רבים על זה אחר ליה רב פפא לרבא ובדרבנן לא שני לן בין יחיד במקום יחיד ליחיד במקום רבים והתנן וכו' לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדאי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק כלומר ומוכח דשלא בשעת הדחק אפילו בדרבנן אין סומכין על יחיד במקום רבים אבל זה אין זכר בש"ס שם דבדאורייתא אין סומכין על היחיד אפילו בשעת הדחק והשפתי כהן לא הביא הש"ס דעירובין רק מפני ששם מפורש דרבי בדרבנן מיירי וגם זה תמוה אטו בלאו הכי לא ידעינן דגזירת מעת לעת דרבנן הוא ולכן מטיבותיה דמני"ר ימחול על כבודו אם אומר שבחנם תמה באות ק"ט שם על הרבנים שלא הזכירו סוגיא זו להוכיח מינה דלא אמרינן כן בדאורייתא דאדרבא על הרב דברי אמת (שהביא מני"ר שם שתמה על הרא"ם והת"י ומהר"ם אלשקר שהשמיטו ראיה זאת) יש לתמוה על תמיהתן כמובן וכבר כתבתי דמהמשנה ותוספתא מוכח דאפילו בדאורייתא הדין כך שאם לא כן תיקשה למה הוזכרו דברי היחיד בין המרובים בדאורייתא גם מהש"ס שבת ק"ל ודברי הרש"ל הנ"ל מוכח דאף מאן דעביד כרבי אליעזר דשמותי הוא ולפירוש הרמב"ם שהבאתי באות ח' הוזכרו דבריו כדי לבטלן ולומר להשומע כדברי רבי אליעזר שמעת כמו בתוספתא הנ"ל אפילו הכי מאן דעביד כרבי אליעזר לח מיענש דדבריו גם כן דברי אלקים חיים הן אם כן שפיר יש לסמוך דבשעת הדחק סמכינן אדברי יחיד מהתנאים אפילו במידי דאורייתא וכסברת האור זרוע ועיין מה שכתב השפתי כהן סי' רמ"ב בהנהגת איסור והיתר אות ח' דאם נמצא לפעמים תשובת גאון קדמון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצא חולקים עליו אין צריך לפסוק כאחרונים שאפשר לא ידעו דברי הגאון ואי הוו שמעי הוו הדרי בהו וכו' וכן כתוב בספר פמ"א ח"א סי' קט"ז בשם הרדב"ז ח"א סי' רצ"ז והראנ"ח ח"ב סי' כ"ה ומהרי"ט ח"א סי' כ"ב דאפילו אם באו בספר ידוע אלא שהפוסק כותב בראיות ולא הביא דברי הקדמון בראיותיו ודאי אי שמיע ליה לא הוה שתיק מניה עיין שם וכן הוא דברי הרמ"א בח"מ סי' כ"ה ובשו"ת הגאון רבינו עקיבא איגר סוף קכ"ב הובא תשובה מהרב חתם סופר שכתב שכן הוא בירושלמי דמגילה יעויין שם סוף דבר דאפילו אם תמצא לומר דהלכה כהרב שפתי כהן דלא אמרינן כדאי הוא וכו' במידי דאורייתא ביחיד נגד רבים היינו ביחיד ממש אבל נדון דידן רבים ורבים הוה ובעירובין ו' ע"ב אמרינן הרוצה לעשות כבית שמאי קודם בת קול או למאן דאמר אין משגיחין בבת קול עושה אף דבית הלל הוו רובא וכן כתוב בחידושי רז"ה עיין שם:
אות יב
ועל מה שכתב מו"ר חמי זקני ז"ל להוכיח דלא גזרו רק במקומות הקרובים לארץ ישראל דאם לא כן תקשה דמאן דאמר חדש בחוצה לארץ דרבנן הוא דלא כמאן כתב הרב המשיג דאף שזה באמת קושיא עצומה מכל מקום יש ליישב בדרך אפשר דשם בקדושין איבעיא להו רבי אליעזר לחומרא פליג או לקולא פליג נראה לפי זה דהכי פירושו רבי אליעזר אומר אף החדש כערלה וכלאים שהם מדברי סופרים אך התנא קמא הרי לא הזכיר חדש זהו כוונת הגמרא ומאי אף אקמייתא דתנא קמא סבר דחדש דאורייתא בחוצה לארץ דהא אינו תלוי בארץ דוקא דהא אי ליכא עומר עצם היום מתיר וכחובת הגוף דמיא וזהו רבי אליעזר אומר אף החדש אינו אלא מדברי סופרים או דלא גרסי כלל אף והכי קאמר חדש הוא דאסור על כל פנים מדרבנן ולא ערלה וכלאים דאף מדרבנן אינו נוהג וכמו דיש גורסין כן עיין שם דף ל"ט דאמרינן תני חדש ולפי זה פליגי רב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע אדאביי שפשוט לו שם דרבי אליעזר לחומרא עכ"ל:
ולפי דעתי דחה קושיא חמורה בגילתא דחיטא דאי אפשר לומר דטעמא דתנא קמא הוא משום דחשיב ליה חדש כחובה הגוף כו' דאם כן הא דאמרינן שם או דילמא לקולא פליג והכי קאמר תנא קמא וכו' וכל שכן חדש דמושב כל מקום שאתם יושבים משמע ולמה לי מושב תיפוק ליה משום דהוי חובת הגוף ועוד דחיבת הגוף הוי דומיא דע"א דאמרינן בגמרא שם מה ע"א חובת הגוף וכו' ודון מינה נמי דבעינן דבר שאינו תלוי כלל בקרקע דומיא דע"א גם מה שכתב דסבירא להו לרב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע כמאן דתני חדש אומר אני דאף מאן דאמר דתני חדש אין כונתו דלר' אליעזר חדש מדברי סופרים כו' כמו שפירש הרב המשיג רק הכונה דלדידיה חדש אסור מן התורה דמושב בכל מקום שאתם יושבים כדפירש רש"י ז"ל דאם לא כן קשיא קושיית התוספות שם ד"ה תני חדש עיין שם:
עוד כתב הרב הנ"ל דלפי מה שכתבו התוספות דלכך גזרו בחלה טפי מבתרומות ומעשרות משום דדמיא לחובת הגוף דבא על ידי אדם שמגלגל בעיסה הכא נמי אפילו אם תמצא לומר דחדש בחוצה לארץ דרבנן ודאי דמי לחובת הגוף בזמן דליכא עומר דעיצומו של יום מתיר עכ"ל ולי נראה דלא דמי לחלה דשם על ידי מה שמגלגל בעיסה דומה שאינו תלוי בקרקע כלל דהחיוב בא רק על ידי הגלגול מה שאין כן בחדש דהאיסור אינו תלוי כלל בהאדם רק בקרקע ואף ההיתר בזמן דליכא עומר תליא בעיצומו של יום ולא באדם ועל כל פנים לא דמי דע"א וכמו שכתבתי למעלה לכן נראין כל דברי מו"ר חמי זקני שרירין וקיימין ואף שבעיקר קושיית מו"ר חמי זקני דמאן דאמר חדש בזמן הזה דרבנן הוא דלא כמאן יהיה מתורץ על פי המבואר בשו"ת בית חדש החדשות דהתנא קמא דר' אליעזר יסבור דאין חדש נוהג בשל עכו"ם ומשום הכי לא חשיב חדש כמו דלא חשיב חלה מהאי טעמא כדאיתא בירושלמי מכל מקום כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ותנא סתים לה אין לנו להרבות בגזירה דרבנן במקום שאין הצבור יכולין לקבלו ואזלינן לקולא:
אות יג
ומפני שאין ספר חדושי הרז"ה מצוי אעתיק בקיצור תוכן דברי וז"ל מה שכתב בחדש בזמן הזה בחוצה לארץ כללים בפסקי השלחן ערוך:
בסימן א [א] מי שקיבל עליו לעשות כדברי המחמיר במקום שהשלחן ערוך פוסק כהמתיר ונולד לו ספק או ראיה מהגמרא שהלכה כהמחמיר אין לו היתר עולמות אפילו בשעת הדחק והפסד מרובה אפילו בדאיכא שניהם והני מילי באיסור תורה אבל בדרבנן יכול להקל בשעת הדחק או בהפסד מרובה אפילו במקום שהשלחן ערוך פוסק כהמחמיר יכול לסמוך איחיד במקום רבים ואתלמיד במקום הרב וכן מבואר בשפתי כהן סי' רמ"ב:
[ב] מה שהשלחן ערוך מיקל כמה פעמים בשעת הדחק ובהפסד מרובה באיסור תורה היינו מפני שהוא מכריע כהמתיר אלא שהעולם נוהגין איסור כדברי האוסר ואי אתה רשאי להתירו בפניהם אז מיקל בשעת הדחק כהמתיר ואוקמיה אדיניה ומשום הכי אין להתיר בשעת הדחק והפסד מרובה באיסור תורה אלא אם כן מפורש בפוסקים ולא יוסיף עליהם אלא אם כן יש בידו להכריע כהמיקל:
[ג] מדברי השפתי כהן משמע דהיכא שפוסקים הראשונים מתירין ופוסקים אחרונים חולקים עליהם מסברא בלי ראיה מפורשת אפילו בשל תורה יכול להקל בשעת הדחק . והפסד מרובה בדאיכא שניהם:
[ד] אם במקום אחד פשט המנהג להתיר בשל תורה וכל המקומות נוהגין לאסור והמתיר הוא יחיד במקום רבים אין מוחין בהם כמו חלב של בני ריינוס ודומיו:
[ה] וכל זה בדלא אתמר הלכה בהדיא כהאוסר אף על גב דקיימא לן הלכה כרבים מכל מקום לא מחינן בהו אבל היכא דאתמר הלכה בהדיא כהאוסר מחינן בהו וכפינן להו לשנות מנהגם:
[ו] גם בדרבנן אי אתמר בהדיא הלכה כהאוסר אסור להתיר בשעת הדחק והפסד מרובה אפילו בדאיכא שניהם:
[ז] מי שנוהג באיסור ספק חדש כדעת הרי"ף והרמב"ם וכו' אינו יכול להקל בשעת הדחק אפילו פירש בלי נדר ולזמן אסור אפילו אחר הזמן מפני שהוא ספק של תורה כנ"ל ואם כן אחריות גדול לקבל עליו ספק חדש שמא לא יצליח בידו לעולם וגם יאסר עליו פת חטים מן השוק מפני השמרים כמו שכתב הטורי זהב ומצאתי כתוב שהגאון מוהר"ר העשיל צוה לבנו שלא יקבל עליו איסור ספק חוש ובודאי כיוון למה שכתבנו ואנו נוהגים כחכמים דרבי אליעזר דחדש בחוצה לארץ דרבנן וספיקו מותר:
סימן ב' כללי תרי חומרי דסתרי השמטתי:
סימן ג' דיני חדש וכללי סתם משניות ודבר שיש לו מתירין.
[א] בכל מקום שאמרו בש"ס זו דברי ר' פלוני אין הלכה כאותו סתם אלא אם כן מפורש דזו וסבירא ליה כוותיה כן כתב הרא"ש (בביאורו בארוך מביא דהך סתמא דערלה איתא בירושלמי הא מני ר' אליעזר היא וכן מצאתי בבאר הגולה בהלכות חדש שכתב בפשיטות שהירושלמי הנ"ל אינו פוסק כסתמא דערלה מהטעם שכתבנו אלא שסיים וכתב שהתלמוד שלנו פוסק כר' אליעזר וחולק על הירושלמי וקיימא לן כתלמוד שלנו עד כאן דבריו ובעניותינו נבאר שגם התלמוד שלנו פוסק כתנא קמא ולא כר' אליעזר והאריך שם בחריפות ובקיאות יעויין שם):
[ב'] בכל מקום שאמר ר' יוחנן אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותו התוספות מפרשים שבמשנה עצמה היה גורס דברי ר' פלוני ורש"י מפרש דאתיא כיחידאה ולית הלכתא כסתם יחידאה והוכחנו שפירוש רש"י עיקר ולעולם לא מצינו כהאי לישנא אלא כשרבים חולקים על היחיד בין במשנה בין בברייתא אבל כשיחיד חולק עם יחיד הדרינן לכללין דסתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם וכן מחלוקת ואחר כך סתם אבל איפכא אין הלכה כסתם וכל הנך כללי לא אתאמרו אלא כשחולק יחיד עם יחיד אבל כשרבים חולקים על אותו סתם לעולם הלכה כרבים וכה"ד הרמב"ם (ומתרץ בזה בביאור הארוך קושיות חבילות רבות שהקשו הכסף משנה והתוספת יום טוב על הרמב"ם וכתב וכן משמע מפורש בירושלמי דתענית פרק ב' הלכה י"ד כו') תנא קמא מקרי חכמים אף על גב דאתיא כיחיד הלכה כתנא קמא:
[ג] בתרי מסכתא אין סדר למשנה והוה ספק אם מחלוקת ואחר כך סתם הוא או איפכא ואזלינן לחומרא בשל תורה:
[ד] סעיף זה נשמט מפני שאינו נוגע לעניננו:
[ה] התוספות יום טוב כתב דרבנן דבי ר' אשי הוו בתראי נגד רב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע וגם מארי דגמרא טפי ואנו הוכחנו שהיו בדור אחד וגם רב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע היו גדולים בחכמה ובמנין יותר מרבנן דרב אשי והלכה כמותם דחדש בחוצה לארץ דרבנן וספיקו מותר:
[ו] סתמא דערלה סבירא ליה דחדש בחוצה לארץ דאורייתא וסתמא דקדושין ודמנחות סבירא ליה דרבנן ודחינן חד סתמא מקמי תרי סתמי (הג"ה בכאן נעלם מהרב המחבר ז"ל דגם סתמא דשביעית ודפרה ודכלים הוו נגד סתמא דערלה ואית לן למימר דדחינן חד סתמא מקמי חמשה סתמי):
[ז] גם סתמא דערלה יחידאה היא ולית הלכתא כוותה כנ"ל (הג"ה לכאורה לפי מה שכתבתי לעיל אות א' מהירושלמי דשקלים דכולהו חמשה סתמי אזלי כוותיה דר' ישמעאל דאין חדש נוהג בחוצה לארץ מן התורה אם כן למה ליה להירושלמי במס' ערלה לומר דהך דערלה רבי אליעזר היא כלומר ולית הלכתא הכי פשיטא דדחינן חד סתמא מקמי ה' ויש לומר משום דסתמא דמסכת שביעית מקמי דהך דערלה נישנית בחד סדרא והוה אמינא סתמא בתראה דערלה עדיפא משום הכי איצטריך לן לאוקמי' בהדיא דסתמא דערלה סתמא יחידאה הוי ולית הלכתא כוותה כדכתב הרב המחבר ז"ל לעיל ע"כ הג"ה):
גם היחיד הוא ר"א הגדול שאין הל' כמותו אלא בד' מקומות ואין זה בכלל גם ר"ע ס"ל דחדש בחוצה לארץ מדרבנן (הוכיח כן בארוך ברחבה) והלכה כר"ע מחבירו גם ר"פ ור"ה בדר"י עבדי עובדא להתירא בספק חדש ומעשה רב גם הם קמאי ובתראי (בארוך הוכיח שהיו קודם והאריכו ימים וחיו גם בדורו של רב אשי) וגדולים בחכמה ובמנין נגד רבנו דבי ר"א (כיון בזה לראי' דרבינו האו"ז מהך דכתובות):
גם (הבעל הלכות גדולות) וריב"א ורבינו אביגדור כ"ץ וליקוטי מהרי"ל ותרומת הדשן בשם האור זרוע והרש"ל והגאון מהר"ר שכנא פוסקים דחדש בחוצה לארץ דרבנן והכי נקטינן:
גם הרמב"ם נראה שחזר בו לפסוק דחדש בחוצה לארץ דרבנן גם הרוב נמכר מן הישן משל אשתקד כמו שכתבו תוספות מהרא"י וכל המשנה ידו על התחתונה וגם עובר בלא תתגודדו כאשר נבאר בסיעתא דשמיא בסימן ד':
[ח] דבר שיש לו מתירין באיסור דרבנן אפילו באלף לא בטיל ואפילו תערובות השני אסור אבל ספק דבר שיש לו מתירין בדרבנן מותר הלכך חדש בחוצה לארץ ספקו מותר ובארץ ישראל אפילו ספק ספקא אסור ומהאי טעמא אמרינן בגמרא דחדש בחוצה לארץ מותר באורתא דשיתסר נגהי שיבסר למאן דאמר דרבנן עכ"ל יותר לא מצאתי נחוץ להעתיק וכל מקום שכתב בפנים עשה לו זר זהב מסגרת סביב להוכיח אמיתת דבריו בפלפול רחב בחריפות ובקיאות כיד ה' הטובה עליו (מה שכתב הבעל הלכות נראה שזה טעות דבעל הלכות גדולות מבואר דס"ל דהוי מה"ת):
אות יד
והנה מה שכתב הרז"ה בסי' ג' אות ח' דספק דבר שיש לו מתירין בדרבנן מותר הוא נגד דברי השפתי כהן ביורה דעה סימן ק"י ס"ק נ"ט שהוכיח מהש"ס ביצה דף ד' ע"א דאסור והביא כן מהרשב"א עיין שם אבל הרב הנ"ל שם בארוך הוכיח כן מהש"ס דמנחות ס"ח ע"ב רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר דקסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן ואמאי לא חיישינן הרי חדש הוה ליה דבר שיש לו מתירין ובביצה שם רב אשי אמר לעולם ספק יום טוב כו' הוה דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ופירש רש"י ז"ל לעולם וספיקא אסורה ספק יום טוב ספק חול קאמר ודקא קשיא לך כו' ספק דרבנן הוא ולקולא הכא אזלינן לחומרא הואיל ויש לו מתירין למחר ואפילו מדרבנן כגון ביצה וכו' לא בטלו בתערובתה וכי היכי דבביטולה מחמירין בספיקא נמי מחמירי מהאי טעמא עכ"ל אם כן אמאי מקילים בספק חדש עוד הקשה מנא ליה להש"ס מנחות דרבנן דרב אשי סבירא להו דחדש בחוצה לארץ דאורייתא עיין שם דילמא סבירא ליה גם כן שהוא מדרבנן ואפילו הכי חיישי לספיקא משום דהוי דבר שיש לו מתירין וסבירא להו כרב אשי רבם דאמר במסכת ביצה דדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן ספיקו אסור וזה תמיה גדולה לכן כתב דרב אשי לא תירץ זה אלא לרב יוסף ולר' יצחק דסבירא להו ביצה אסורה מדרבנן אבל אנן לא קיימא לן הכי אלא כרבה דביצה אסורה מן התורה משום הכנה כמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והשלחן ערוך סימן תקי"ג ולדידיה אתי שפיר דספיקא אסורה כמו שאמר המקשה בשלמא לרבה כו' ומשום דהוה ספיקא דאורייתא ואף ביום טוב דעלמא ספיקא אסורה משום גזרה דיום טוב אחר השבת דאז אסור מן התורה ולאו משום טעמא דדבר שיש לו מתירין דדבר שיש לו מתירין לא מהני להחמיר אלא בתערובות דאפילו באלף לא בטיל ואפילו תערובות השני אבל ספק יום טוב ספק חול דאפשר דאין כאן איסור כלל אינו אסור משום דבר שיש לו מתירין אלא משום ספיקא דאורייתא לחומרא וחילוק זה מבואר בשפתי כהן סי' ק"י ס"ק נ"ו עיין שם היטב אבל ספק דבר שיש לו מתירין בדרבנן מותר ולא מחמרינן בה רק לענין ביטול דאפילו באלף לא בטיל בא וראה שניכרין דברי אמת דרב אשי אמר לעולם ספק יום טוב ספק חול הוה דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל וכאן העיקר חסר מן הספר שהיה לו לומר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן ספיקו אסור דאותה הוא מבקש אלא ודאי דרב אשי לא סבירא ליה הכי בספיקא דרבנן אלא הא סבירא ליה דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל אלא שר' יצחק ור' יוסף מדמין ספק לביטול כדפירש רש"י כנזכר לעיל אבל לרב אשי באמת לא דמי וכנ"ל אלא דסבירא ליה כרבה דהוה ספיקא דאורייתא כי כן הלכה ומהאי טעמא נמי בספק חדש בחוצה לארץ דהוה מדרבנן ספיקו מותר אף על גב דהוה דבר שיש לו מתירין כן נראה לפי עניות דעתי ברור עכ"ל:
והנה אף כי דבר חכמה אמר מכל מקום דבריו הם נגד דברי כל האחרונים ז"ל דאסרי ספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין וכן הוא סתימת דברי השפתי כהן כמו שכתבתי למעלה גם נעלם מהרב ז"ל מה שפירש רש"י ז"ל בערובין דף ל"ט ע"ב ד"ה פסק ואי דמספקא לן בקדושה אחת אמאי מישתרי בהו ביצה ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ראש השנה ועוד קיימא לן בביצה דף ד' דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור עכ"ל הרי שלא כדברי הרב דכתב דרב אשי גופיה לא סבר כן:
והנה קושיא הראשונה על רב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע למה לא חיישי לספק חדש דרבנן הא הוה ליה דבר שיש לו מתירין יש ליישב בנקל ותירוץ זה מתורה דמני"ר למדתיו שכתב בכללים מערכת הד' אות ל"ח דרב פפא בביצה שם דדחיק לאוקמי סיפא דברייתא דקתני ספיקא אסורה לספק טרפה מוכח דסבירא ליה דספק בדבר שיש לו מתירין אזלינן לקולא אם כן לרב פפא לשיטתו לא קשיא מידי ואם כן לא רחוק הדבר לומר דגם רב הונא בריה דר' יהושע כרב פפא סבירא ליה כהא אמנם קושיא השניה על הש"ס דקאמר דרבנן דבי רב אשי דחיישי לספיקא סבירא ליה דחדש בחוצה לארץ דאורייתא דמנא ליה הא דילמא כרבם רב אשי סבירא ליה וחיישי לספיקא משום דדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן ספיקו אסור זה ודאי קושיא אלימתא הוי:
וראיתי בהגהות יד אברהם ביורה דעה סימן ק"י בשפתי כהן ס"ק נ"ט שתירץ קושיא זו וכתב דלהכי לא חיישינן לספיקא דחדש דרבנן אף על גב דהוי דבר שיש לו מתירין משום דבספק פלוגתא דרבוותא וספיקא דדינא אזלינן לקולא בדרבנן אף בדבר שיש לו מתירין שכן הוא דעת הרשב"א והר"ן בנדרים דף מ"ז ע"ב יעויין שם עכ"ד ואני לא הבנתי דבריו דהמעיין במנחות שם יראה דהתם בספק במציאות קיימינן כדפירש רש"י ז"ל ולספיקא שמא למחר יהיה ששה עשר לא חיישינן עכ"ל והכונה פשוטה דרוצה לומר דלמא עברו בית דין לאדר שעשו אותו מלא והוי יום י"ז שיתסר וכן פירש רגמ"ה וידיד נפשי הכהן הגדול והגאון מוהר"ש יצ"ו מווילנא בהגהותיו בחשק שלמה במנחות שם הביא שזהו קושיית המרדכי בפרק קמא דביצה שם ותירץ המרדכי דבספק קביע דירחא קיל טפי משום דאנן בקיאין בקביעא דירחא ועוד תירצו שם בשם הרב יום טוב דחדש לא מקרי דבר שיש לו מתירין משום דחוזר לאיסורו לשנה הבאה ותמהו כולם הלא אותו חדש לא יחזור לאיסורו לעולם ותירץ הגר"ש דספיקו של זה היום אם הוא יום י"ז או י"ו לא יהיה לו היתר דלשנה הבאה חוזר ספק זה לאיתנו והספק יהיה קבוע עד שיבא המשיח ויקדשו על פי הראיה וכו' וכתב שכן כתוב באבני מילואים בתשובה סי' ה' הנה מה שהוסיף ידיד נפשי שיחיה עד שיבא משיח ויקדשו על פי הראיה אין זה מדויק (ובאבני מילואים ליתא) דאפילו כשיקדשו על פי הראיה יהיו בני חוצה לארץ הרחוקים מבית דין מסופקים אם הוא י"ו או י"ז:
ולפי מה שכתבתי למעלה באות ה' דלפי פסק השלחן ערוך ביורה דעה סימן של"א סעיף ב' דכי תבאו משמע ביאת כולכם גבי חדש נמי למאן דאמר דחדש בחוצה לארץ דרבנן בעינן ביאת כולם ולהכי בזמן הזה ואפילו בימי עזרא הוי רק מדרבנן כחו תרומה וחלה וכמו שכתבתי שם כן בשם המשנה למלך והשואל ומשיב ובשם מו"ר חמי זקני ז"ל כתבתי למעלה באות ו' להוכיח כשיטת רבינו ברוך דגבי חדש לא גזרו רק במקומות הקרובים לארץ ישראל לפי זה מיושב על נכון קושית המרדכי דהא קימא לן תרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב בבכורות דף כ"ז ע"א וכן פסק בשלחן ערוך יורה דעה סי' שכ"ג סעיף א' גבי חלת חוצה לארץ ואין בה לא משום דבר שיש לו מתירין ולא משום אין מבטלין איסור לכתחלה והיינו משום דקילא טפי דאפילו בארץ ישראל אינו נוהג מן התורה בזמן הזה אם כן הוא הדין נמי דאמרינן הכי לגבי חדש:
אות טו
עתה אשים לחקר לבבי אם הבבלי חלוק עם הירושלמי במה דמוקים ליה לדרשא דבחריש ובקציר תשבות לומר דקצירת העומר דוחה שביעית כמו שכתבתי לעיל אות ב' או דנוכל להשוות שני התלמודים ולכאורה נראה דהבבלי חולק דבמנחות פרק ר' ישמעאל דף ע"ב ע"א מייתי הש"ס דר' אליעזר בר' שמעון סבירא ליה דעומר הנקצר שלא כמצותו (כלומר ביום שמצותו לקצור בלילה) פסול ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן רבי אליעזר בר' שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו אמרה דתנן כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת וסבר לה כר' ישמעאל דאמר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ועל כרחך דנקצר שלא כמצותו פסול דאי סלקא דעתך כשר אמאי דחי שבת נקצריה מערב שבת עד כאן לשון הגמרא מוכח להדיא דאדחיית שבת קאי ועוד סוגיא אחת במסכת שבת דף קל"א ע"א אמר ר' יוחנן לא לכל אמר ר' אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת שהרי שתי הלחם חובת היום הן ולא למדן רבי אליעזר אלא מגזרה שוה וכו' נאמרה הבאה בעומר ונאמרה הבאה בשתי הלחם מה הבאה האמורה בעומר מכשירין דוחין את השבת כו' פירש רש"י ז"ל מה מכשירין דהיינו קצירה וכו' דוחין את השבת כדאמרינן במנחות בחריש ובקציר תשבות מה חריש רשות כו' עכ"ל הרי מכאן סתירה מפורשת להירושלמי דשקלים הנ"ל דמוקים להך דרשא לומר דר' ישמעאל כדעתיה דסבירא ליה אין העומר בא מסוריא וכדפרישנא דהיינו משום דסבירא ליה חדש בחוצה לארץ דרבנן דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע וקרא דבחריש ובקציר אדחיית קצירת העומר בשביעית קאי והש"ס דילן מוקים לדר' אליעזר הגדול דסבירא ליה להאי דרשה דבחריש ובקציר אדחיית שבת והא ר' אליעזר איהו סבירא ליה דחדש בחוצה לארץ דאורייתא ואפילו הכי סבירא ליה דרשא זו ואין לומר דהיא הנותנת משום דר' אליעזר סבירא ליה דחדש דאורייתא בחוצה לארץ לכן מעמיד רבי אליעזר הפסוק בשבת ולא בשביעית זה ליתא דהא גם לדר' ישמעאל סובר הש"ס במנחות דאדחיית שבת קאי כדלעיל:
עוד קשה הלא פסוק הראשון בשבת הוא מדבר כמו שכתב וביום השביעי תשבות וסמיך ליה בחריש ובקציר תשבות ואיך מעמידו הירושלמי אליבא דר' ישמעאל בשביעית הלא הוא דבר הלמד מענינו דתלי ליה רבי ישמעאל בברייתא די"ג מדות:
עוד תימה דבמסכת מועד קטן דף ג' ע"ב מייתי הש"ס ר' עקיבא אומר אין צריך כו' ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות וכו' וכתבו התוספות ד"ה שהרי דלכך מוקים לה ר' עקיבא באם אינו ענין לשבת תנהו ענין לשביעית משום דמשמעות הכתוב דבחריש ובקציר משמע שבא להחמיר ולא להקל דהא כתיב תשבות אבל ר' ישמעאל עדיפא ליה לאוקמי בשבת משום דפשטיה דקרא איירי ביה אף על פי שהוא להקל מלאוקמי בשביעית דלא מיירי ביה ולהחמיר עכ"ל ואם כן קשיא טובא על סוגיית הירושלמי דמוקים לדר' ישמעאל לדחיית שביעית דהשתא אתי קרא להקל נגד המשמעות דתשבות וגם עקר ליה לקרא מפשטיה דמיירי לענין שבת: