אור ברסלב

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חדש· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת חדש בזמן הזה

אות א

חדש בחוצה לארץ בזמן הזה נראה מדברי הרי"ף בסוף פסחים שהוא מדאורייתא שכתב ואסור לן למיכל חדש עד אורתא דשיבסר נגהי תמניסרי וכתיב וכו' ותנן החדש אסור מן התורה בכל מקום וכו' וכן הם דברי הרא"ש שם ומשמעות הדברים הוא שאסור מן התורה בכל מקום בזמן הזה וזהו שכתבו ואסור לן וכו' כלומר גם בזמן הזה הוא מן התורה (אך בקצור פסקי הרא"ש שם כתב אסור לאכול חדש גם בזמן הזה עד אורתא דשיבסר נגהי תמניסר ולא כתב מפורש שאסור מן התורה בזמן הזה גם בחוצה לארץ ומדכתב עד אורתא דשיבסר וכו' מובן דעל חוצה לארץ קאמר) גם בסוף פרק קמא דקידושין כתבו הרי"ף והרא"ש בסי' ס"ב דקימא לן כר' אליעזר דאמר אף החדש דסתם לן תנא כותיה דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום וכן הביא רבין חסידא בארעא דרבנן סי' רל"ח שכתב כן מפורש בהרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות ריש פרק עשירי שאסור מן התורה בכל מקום ובכל זמן וכו' ושכן כתב הרא"ש בתשובה כלל ב' שכן פסקו כל החיבורים ואחר שהביא עדות נאמנה מהאשל הגדול הוא הרא"ש שכן פסקו כל החיבורים לא הוצרך להביא שכן דעת הרי"ף כמובן ומכל מקום אינו פשוט לומר כן כמו שמתבאר להמעיין בדברי המפרשים ביו"ד סי' רצ"ג ועיין בתשובות מים רבים בחלק א"ח סי' מ"ג שכתב הרב השואל מוהר"ר בנימן דיאס דנקטינן שהוא מן התורה:

ואף שמדברי הרב באר הגולה בסי' רצ"ג נראה שנטתה דעתו לומר דחדש בזמן הזה דרבנן לא סמכינן עליה וכו' ומזה יצא לידון לפי שאין לו מצה אלא מן החדש דאסור לו לאכלה אף שיתבטל על ידי זה ממצות עשה דאכילת מצה שהיא בזמן הזה מן התורה וביאר שם דאין שייך בזה לומר אתי עשה ודחי לא תעשה עי"ש אמנם דעת הרב המחבר שם בסי' מ"ד דאף שכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דאסור מן התורה בזמן הזה מכל מקום כיון שיש אמוראים שסוברים שבזמן הזה הוא מדרבנן ועשו מעשה בעצמם להקל בספקו כדין ספק דרבנן יש לסמוך על זה בשעת הדחק כדאשכחן במסכת נדה דף א' ע"ב דכל דלא איפסיקא הלכתא בגמרא בהדיא דלא כפלוני ובפרט היכא דעביד עובדא אף כי רבים פליגי עליה יש לסמוך עליו בשעת הדחק ובנדון דידן רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא ולא איפסיקא בהדיא הלכתא דלא כותייהו לכן יש לסמוך עליהם בשעת הדחק לומר דחדש בחוצה לארץ דרבנן ואתי מצות אכילת מצה ודחי ליה ולא גזרינן כזית ראשון אטו כזית שני דהוי גזרה לגזירה אלו תורף דב"ק והאריך עוד בטעם פסק דין זה (מצה מחדש) עי"ש ויש לערער בדב"ק בזה דלא אמרינן כדאי ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק אלא במידי דרבנן עיין בשדי חמד חלק הכללים במערכת הכ"ף כלל ק"ט (בד"ה ומכל האמור) ועיין להגאון צמח צדק החדש בחלק יו"ד סי' ר"ך מה שכתב בשם רבינו הגדול לענין מצה שמורה מתבואה חדשה והובא לקמן (בד"ה ומה שהקשה) ובקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' י"ד אות ט"ז מה שהבאתי בשם שו"ת שאילת שלום תניינא סי' קפ"ג:

אות ב

ובקונטריס שם חדש שבספר מגן האלף סי' תפ"ט (להגאון מחבר ספר גט מקושר ועוד ספרים רבים) האריך מאד בדין זה ותורף דב"ק הם דלכאורה נראה דאחרי דשיטת הקדמונים אשר בית ישראל נשען עליהם היא להחמיר בחדש שנוהג בחוצה לארץ בזמן הזה מי ירים ראש להכריע בדבר הזה וכאשר לבש חרדה הגאון בעל פני יהושע אך בהיות הדבר להציל הכלל אשר כמעט אין נקי כי אף מי שנהג סילסול בעצמו להתנהג בחומרת חדש הלא בטרם ידע מאוס ברע ובחור בטוב הלא כבר נתגדל מלא קומתו בטרם ידע להזהר כבר נתפטם בחדש וחלילה לומר שלכל העולם תהיה המכשלה הזאת תחת ידם להכשל ולהתפטם מאיסור תורה לזאת כל הבא להציל שומעין לו כי חלילה שלא ימצא במשך זמן הדורות מי שאין ראוי להזדמן תקלה על ידו במידי דאכילה ולזאת בא ללמד זכות על מנהגן של ישראל כי הוא יתברך חפץ בהצדקן והנה בתחלה כתב דמוכח בש"ס דבמידי דאיכא פלוגתא אפילו באיסורי שבת אם נתפשט המנהג כהמיקל לא מבטלינן מנהגא כדאמרינן בריש פרק ר' אליעזר דמילה במקומו של ר' אליעזר היו כורתין עצים לפחמים בשבת הרי דאפילו באיסור שבת שענשו סקילה אם נתפשט המנהג כהמיקל לא מחינן בהו גם בחולין בפרק ראשית הגז דף קל"ו ע"ב אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כתלת סבי כר' אלעאי בראשית הגז וכר' יאשיהו בכלאים וכו' וכתבו התוספות דכל האמוראים או רובם לא סברי הכי וכו' הרי דאפילו באיסור כלאים דאורייתא וכו' וכן פסק הרמב"ם ונשא ונתן קצת בפסק הרמב"ם בדין כלאים וסיים על כל פנים נראים הדברים שהמנהג יש לו כח להכריע אפילו בשל תורה אפילו כיחיד (אמר המחבר על דבריו הללו יש לפקפק קצת כמו שכתבתי בחלק הכללים במערכת המ"ם כלל ל"ח (בד"ה ועל פי דברי הרשב"ש) עי"ש:

עוד מצינו גודל כח המנהג בסוף יבמות הוחזקו להיות משיאין בעד אחד ואשה ועבד אף דהיא בחזקת אשת איש החמורה ואין דבר שבערוה פחות משנים לא מיחו בהם מאחר שהיה קצת טעם לדבר (עיין בראש השנה דף ט"ו ע"ב כי נהגו במקום איסורא מי שבקינן להו וצ"ע) על כל פנים הרוחנו מאחר שנתפשט להקל בחדש בחוצה לארץ ואמוראי בתראי פליגי בהא דלמאן דאמר חדש בחוצה לארץ דרבנן יש לומר דבמדינות הרחוקות לא גזרו וכדכתב הרב מגן אברהם סי' תפ"ט ויש לומר שגם העמודי ההוראה אילו היה מתפשט המנהג בימיהם להקל בחדש בחוצה לארץ לא היו מעמידים דבריהם לבטל המנהג וכל שכן הוא ממתנות וראשית הגז שדבר קל הוא ואפילו הכי יש כח ביד המנהג להכריע כל שכן בענין זה שקשה ליזהר ורוב שעורין נזרעים לאחר העומר וגם חיטי קיץ שניכרים במראיתן ומשמושן אין פוצה פה ומצפצף לאיסור ודאי גדול כח המנהג שיש לו על מה לסמוך ואחר שהאריך לפלפל ולהוכיח דאית לן למינקט כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דסברי (במנחות דף ס"ח) חדש בחוצה לארץ דרבנן דאינהו מרוות' דתלמודא טפי מרבנן דבי רב אשי וכו' כתב (בד"ה כללא דמלתא) ללמד זכות על מנהגם של ישראל מכמה אנפי א) שיש כח ביד המנהג להכריע דחדש בחוצה לארץ דרבנן וגם עמודי ההוראה יכולין להודות דאי אחזיק אחזוק (עיין לקמן אות י"ג) ב) מראה פנים מסבירות להלכה כמאן דאמר חדש בחוצה לארץ דרבנן ג) דיש מקום לומר דלכולי עלמא חדש בחוצה לארץ דרבנן ד) יורה בצדק דלכולהו אמוראי בתראי חדש בחוצה לארץ שגדל בחוצה לארץ הוא מדרבנן ה) וחמישתו יוסף עליו בכחא דהיתרא בחדש של נכרים בחוצה לארץ דיש לומר דלכולי עלמא שרי שוב עמד לבאר היתר במשקין הנעשין מתבואה חדשה שנאמרו בזה שלשה טעמים א) משום שלא כדרך הנאתן ב) משום דזיעא בעלמא נינהו ג) דמשקין היוצאין מהפירות אינן כמותן והאריך לפלפל בכל הטעמים ובדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים המדברים בזה וכתב בחתימת דבריו כללא דנקיטינן מהני מילי מעלייתא דכתבינן דיש לכל הצדדים על מה לסמוך הן מצד חדש בחוצה לארץ וגם מצד שחדש אינו נוהג בשל נכרי מן התורה וגם מצד דמשקין אינן מן תורה ואם כן בדברים שהוא בעין בעל נפש יחמיר על עצמו רק במשקין יוכל לסמוך בריוח על כל הני צדדים שבארנו בארוכה שמורה וערוכה כדת וכהלכה שעלה בידנו ללמוד זכות על עם ה' גם בספר בית לחם יהודה כתב בסי' רצ"ג במקומות שאי אפשר לעובדי אדמה לזרוע שעורים ושבלת שועל קודם העומר אם המקומות ההם רוב שתייתם שכר אין להורות לאיסור אבל אם רוב שתייתם יין ואין צריכים לשעורים רק לפעמים למאכל מצוה למחות בהמון העם ולהודיע להם האיסור ומי שנזהר מחדש יכול לאכול תבשיל שנתבשל בכלים שנתבשל בהם חדש ולשתות יי"ש מותרים חדא דרובה עושים יי"ש מדגן לבד ועוד דאף שנתערבו מתבואה חדשה על כל פנים הרוב מוכרח להיות מדגן ישנים ולא מחדשים דאין בהם כח כל כך להוציא יי"ש ועוד דהוי רק זיעא בעלמא כמו שכתבו כל האחרונים ועוד דכמה דעות מקילים בחוצה לארץ וגם בלחם הפנים כתב בסי' פ"ד להתיר מטעמים שלי עכ"ל:

אות ג

והגאון שאגת אריה בתשובות החדשות בקונטריס לדיני חדש האריך מאד בדינים אלו וארשום בס"ד תורף דב"ק והוא זה בסי' א' (בדף כ"ה) הביא מה שכתב הרא"ש בכלל כ' בשם רבינו ברוך דאפילו אם גדלה תבואה ברשות ישראל עתה בחוצה לארץ שאין אני סמוכים לארץ ישראל נראה להתיר דלא גזרו אפילו מדרבנן דומיא דמעשר דלא גזרו אלא בחוצה לארץ הסמוכה לארץ ישראל והרא"ש כתב שדבריו תמוהים דאף לדבריו שאינו נוהג בשל נכרים אם גדלה ברשות ישראל מה שייך כאן גזרה דרבנן בחוצה לארץ אסור מן התורה וראיותיו אין בהם ממש עכ"ל וכתב על זה (בשאגת אריה) דראיות רבינו ברוך לא נודעו מה הן וחתר לדעת ראיותיו מתוך שיטת הש"ס וברוחב מבינתו דק ואשכח על מה אדני דברי רבינו ברוך הוטבעו וביאר גם כן מה שקשה לשיטתו ומסיק דאף למאן דאמר דחדש בחוצה לארץ מדרבנן הוא מכל מקום נוהג איסורו בכל מקום אפילו במקומות הרחוקים מארץ ישראל ובסי' ב' עמד לבאר אם הלכה כתנא קמא דר' אליעזר בסוף פרק קמא דקידושין דחדש בחוצה לארץ אינו אסור מן התורה או הלכה כר' אליעזר דאסור מן התורה והרבה להביא ראיות להוכיח דנקיטינן דאסור מן התורה ובסי' ג' עמד לבאר אם איסור חדש נוהג בשל נכרי וכתב שהתוספות והרבה מהראשונים כבר הסכימו דנוהג בשל נכרי ולא פקפק אדם מעולם עד שבא הרב בית חדש והורה דחדש אינו נוהג בשל נכרי ומלבד שסתר ראיות הראשונים עוד הרבה להביא חבילות של ראיות דמותר החדש בשל נכרי אבל במחילת כבוד תורתו הרמה כל דבריו תמוהים וכו' והאריך מאד לקיים דברי הראשונים וגם לדחות ראיות הרב בית חדש וגם על דברי הרב שפתי כהן בדין זה שקיל וטרי ומסקנתו שדעת הראשונים הוא עיקר דחדש אסור בשל נכרי ובדף ל"א ע"ב כתב מה שיש לפלפל בדברי הראשונים עם כי לענין דינא הלכה כמותם (גם הרב מטה אהרן בח"א סי' ד"ן ד' קל"ז ע"ב הרבה להשיב על דברי הרב בית חדש בזה) ובסי' ד' עמד לבאר בחדש בחוצה לארץ אם מותר לקצור קודם שהותר לאכילה או אסור עד שיותר באכילה ואף דמן התורה ודאי מותר דאינו אסור לקצור אלא ממקום שראוי להביא ממנו העומר ואין חוצה לארץ בכלל זה מכל מקום יש להסתפק אולי אסרו מדרבנן משום דילמא אתי למיכל מניה ואחר שהאריך בזה מסיק בדף ל"ד ע"ב דמותר לקצור תבואה של חדש ולהתעסק בכל המלאכות קודם שהותר החדש באכילה דר' מאיר הוא דחייש דילמא אתי למיכל מניה ואין הלכה כמותו אף דהלכה כר' מאיר בגזרותיו הכא שאני דסתם לן תנא דלא כוותיה ומצא שהרא"ם בספר היראים בסוף סי' קמ"ט כתב בזה דהלכה כר' מאיר וכתב ומכל מקום במקומי אני עומד דמשמע מדברי הפוסקים דבהא הלכה כר' יהודה ובסי' ה' ביאר מתי הותרה הקצירה בארץ ישראל והעלה דהדבר תלוי בקצירת העומר ולא בהקרבתו וכן ההשרשה תלוי בהיתר הקצירה שאם השרישה קודם קצירת העומר העומר מתירו ואם השרישה אחר קצירת העומר אף שהוא קודם הקרבתו אין העומר מתירו ובסי' ו' עמד לבאר מתי הותר החדש אם בהקרבת העומר או בהאיר מזרח ובסי' ו' לענין שיעור השרשה ובסי' ח' אם בזמן הזה אסור בארץ ישראל לקצור קודם לעומר כמו בזמן שבית המקדש קיים והעלה דמותר ובסי' ט' במקום שאסור לקצור קודם לעומר אם עבר וקצר אם נאסר משום לא תאכל כל תועבה והעלה דלא נאסר ובסי' יו"ד ביאר דקיטוף דהיינו לעקור התבואה שלא על ידי קצירה מותר דקיטוף אינו כקצירה ובסי' י"א שקיל וטרי אם מותר לשתות שכר הנעשה משעורים ושיבולת שועל של חדש קודם יום הנף או שמא אסור לשתותו עד אחר יום הנף שהותר החדש ולא נמצאת סיום התשובה:

אות ד

ובשו"ת צמח צדק החדש להגאון מליבאוויץ בחלק יו"ד סי' רי"ח אסף איש טהור דעות התנאים ואמוראים דחדש אסור מן התורה בחוצה לארץ והסוברים דבחוצה לארץ הוא מדרבנן ובסוף הסימן כתב ליישב קצת מנהג העולם המקילים בחדש בזמן הזה בחוצה לארץ אם הוא של נכרי דבדאיכא הני תרתי לטיבותא הוא שיש לצדד היתר בצירוף שיש עוד ספק שמא הוא ישן ואף שקרוב לודאי שהוא חדש מכל מקום צד ספק יש בו ומסתמא בכל מבואות הנכרים יש צד ספק זה וכל זה ללמד קצת זכות להמון העם שאין נזהרים אבל ירא שמים יש לו להחמיר על עצמו כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והנמשכים אחריהם דאסור מן התורה ואין חילוק בין חדש של ישראל לשל נכרי והכל אסור לדעתם ואף בספק משום ספיקא דאורייתא ולענין שכר הנעשה מחדש ציין שכתב קצת בפירושו על המשנה ריש פרק ג' דפסחים גבי שכר המדי ובתשובה בדין יי"ש שלא נמכר קודם הפסח במכירה הגונה כדבעי (מי שנמצא בידו ספריו הקדושים הללו יעיין בהם) ובסי' רי"ט עמד לבאר דברי הרא"ש בתשובה כלל ב' בדין חדש בשל נכרי במה שתמה למה לא לנהוג חדש בשל נכרי ועיין בזה בשאגת אריה החדשות הנ"ל בדף כ"ח ע"א (מד"ה עוד כתב הב"ח אהא דכתב הרא"ש בתשובה):

אות ה

ובסימן ר"ך הובאה שאלה ותשובה מהרב השואל במה שזורעים נכרים שדות של ישראל למחצה וכן זורעים ישראלים שדות של נכרים למחצה איך להתנהג שלא יהיה בתבואה דין חדש של ישראל ונתפשט המנהג שחולקים העומרים אחר הקצירה ואחר זה מחליפין עם הנכרי וכתב הרב השואל ואנכי לא ידעתי ההיתר הזה ומתחילה נדון בחלק של נכרי שהגיע לו בעת החלוקה הנה לדעת הרב ברטנורה בדמאי פרק ו' שאפילו בדרבנן בתלוש אין ברירה אם כן אף אם חדש דרבנן בחוצה לארץ לא מהני החליפין ואם יחלוקו בקמה שלדעת הר"ב שם יש ברירה לא פסק כן אלא בדמאי אבל בדבר שהוא מדאוריתא אפילו בקמה אין ברירה והביא שדעת הרמב"ם בהלכות תרומות פרק א' דבדרבנן אפילו בתלוש יש ברירה ושוב הביא שדעת הראשונים והאחרונים דחדש בחוצה לארץ דאוריתא ובדאוריתא אף חלקו בקמה אין ברירה וליישב המנהג היה נראה שהוא ספקא דדינא אם חדש דאוריתא או דרבנן ואם כן חלקו של נכרי יש להתיר מחמת ספק ספיקא שמא יש ברירה אף בדאוריתא כתנאי טובא דסברי הכי וכו' ואף אם תמצא לומר דבדאוריתא אין ברירה שמא חדש בחוצה לארץ דרבנן כמו שכתב המגן אברהם בסי' תפ"ט בשם כמה גאונים ואף דספק ספיקא לא מהני בדבר שיש לו מתירין כבר כתב הרא"ש דדוקא היכא דאתחזק איסורא אבל ספק ספיקא דילמא אין כאן איסור כלל מהני ושוב סתר זה דהא איכא למימר ספק ספיקא לחומרא וכו' ועוד דהוי ספק ספיקא בידים וכו' ונדון חלקו של ישראל שהגיע לו בעת החלוקה פשוט דחמיר טפי דממה נפשך אם אין ברירה הרי בכל קלח מעורב וכו' ואם יש ברירה הרי הוא חדש של ישראל לגמרי ואם כן איך מחליף עם הנכרי הרי אסור למכור איסור לנכרי וכו' וכתב שהמחוור לעשות הוא שאחר שיזרע קודם שתביא שליש ימכרנו לנכרי בכסף ובשטר ואחר שתגמור ותגדל התבואה יקנה ממנו ובזה בודאי אין שום מיחוש דקודם שתביא שליש אין איסור חדש כדאיתא בראש השנה דף י"ג ע"א וכיון שמכר לנכרי קודם שהביאה שליש הרי כל גידולה היה ברשות נכרי ומותר להאוכלים חדש של נכרי ובדיעבד שלא מכר אין אנו אחראין לסתור המנהג שנהגו להחליף הואיל שיצא הדבר מגדולי המורים שתפסו עיקר כהסוברים דחדש בזמן הזה דרבנן בחוצה לארץ דאם לא כן לא מצאנו ידינו ורגלינו שאנו רואים שכמעט כל חכמי ישראל אינם נזהרים מחדש של נכרי ובהכרח לומר שסומכים על הפוסקים דחדש דרבנן בחוצה לארץ וכמו שכתב הטורי זהב:

אות ו

ומה שהקשה בנקודות הכסף על הטורי זהב שמעתי מהה"מ דינאוויץ ששמע מאחיו אדמו"ר שישב דברי הטורי זהב והביא כמה ראיות לו רק שבמדינת וואלין אין שעת הדחק כי אם על שכר שעורים אבל במדינות אלו שעת הדחק גם על חטין ולפי זה התיר רבינו הגדול הנ"ל אפילו חדש של ישראל במקום מצוה מצות שמורה אבל שלא במקום מצוה לא רצה להתיר אפילו בשכר שעורים אף שדעת המ"מ להתיר שכר ואף ביי"ש לא התיר לערב שעורים כל זה שמעתי מהרב הנ"ל ומאחר שתפסו דחדש בחוצה לארץ דרבנן אמרינן יש ברירה אך אם אפשר יותר טוב להחליף בקמה לצאת ידי סברת הרב ברטנורה אבל בדיעבד כדאי הרמב"ם לסמוך עליו רק שיקנה הישראל חלקו במשיכה או בהגבהה או שיקנה רשות חצרו ואחר כך יחליף עמו ומה שפקפקנו לעיל האיך נותן לנכרי דבר איסור יש לומר כיון שחדש דרבנן ויש כאן כמה ספקות שמא יאכלנו הנכרי בעצמו או ימכרנו לנכרי או יתן לאוצר עד אחר הפסח על זריעה או ימכור שאז תבואה יותר ביוקר וכן נראה על פי מה ששמעתי מהרב הנ"ל אלו תורף דברי הרב השואל והרב המחבר השיב בקיצור נמרץ למעשה אין לסתור המנהג בדיעבד כשאי אפשר בענין אחר ולכתחלה טוב למכור כמו שכתב מעל' ושורש הטעם היותר קרוב אל האמת בטעם המנהג להקל בחדש של נכרי הוא משום דסמכו על האומרים דחדש בחוצה לארץ דרבנן דלדידהו יש לומר שבשל נכרי יש היתר לגמרי וכמו שכתב הפני יהושע בקונטריס אחרון דקידושין וכיון שסמכו על האומרים דחדש מדרבנן יש לסמוך על ברירה ולכתחלה (כלומר בדיעבד שלא מכרו רק דהוי לכתחלה קודם הקצירה) יש להחליף בקמה ובדיעבד שקצרו יש לסמוך אהרמב"ם דגם בתלוש יש ברירה בדרבנן וגם בחשש דהוי כמכירה לנכרי יש לצדד בדיעבד ואין אנו אחראין לסתור המנהג רק על כל פנים צריך שיזכה הנכרי בשלו כדין תורה וכן הישראל ואחר כך יחליפו:

אות ז

והנה העצה אשר בחר בה הרב השואל וגם הרב המחבר הסכים לו שזו היא דרך ישרה למכור לנכרי קודם שתביא שליש שאז אין בה איסור חדש אנכי הרואה דמאי דפשיטא להו לשני המאורות הללו מספקא ליה להגאון קרן אורה בחידושיו למנחות על דף ע"א ע"ב (בדף מ"ד ע"ד מדפי הספר) ששם בויוכוחו על דברי רש"י ותוספות בסוגיא ההיא כתב וז"ל אבל עיקר האי מלתא דתבואה שלא הביאה שליש אין בה איסור חדש לדידי מספקא לי ואמאי לא יהא נאסר מתחילתו ככלאים וערלה ודוקא לענין טבל ומעשר בעינן גמר מלאכה אבל חדש מנא לן ומדברי הרמב"ם נראה שסובר דיש בו איסור חדש שכתב סתם תבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור להאכיל לבהמה משמע דלאדם אסור והוא לא כתב דאם התחיל עד שלא הביא שליש דיקצור גם אחר הבאת שליש ונראה מדבריו דלא הותר אלא קודם הבאת שליש כתנא קמא ואפילו הכי לא שרי אלא להאכיל לבהמה ועיין בקידושין דף ל"ח דיליף ר' שמעון ערלה וכלאים בקל וחומר מחדש ואי חדש לא נאסר עד אחר הבאת שליש ליחשב נמי האי קולא בחדש מה שאין כן בכלאים וערלה דנאסרין מתחילת גידולין דאף דכלאים אין עיקרן נאסר אבל מה שגדל נאסר מיד ואין לומר דלהכי לא שייך חדש בלא הביאה שליש משום דלא חזי לאדם והוי שלא כדרך אכילתו דהא משמע לקמן דדרך לעשות קליות מתבואה שלא הביאה שליש וכיון דדרכן לקליות אמאי לא יהיה בכלל וקלי לא תאכל וצריך עיון יותר בזה עכ"ל הנך רואה דלא ברירא ליה דאין איסור חדש נוהג בתבואה שלא הביאה שליש ואדרבא דעתו נוטה דאיכא איסור חדש גם בתבואה שלא הביאה שליש ומשמע דכונתו דמן התורה חשיב חדש כמו בתבואה אחר שהביאה שליש כמו שנראה ממרוצת כל דב"ק הנ"ל כמובן:

אות ח

ואנכי חזון הרבתי להגאון שאגת אריה בתשובות החדשות בקונטריס לדיני חדש בסי' ד' דלרב פשיטא ליה דאיסור חדש נוהג אף קודם שהביאה שליש והוא ששם (בדף ל"ד ע"ג) הביא מאי דאמרינן בפרק כל שעה דף כ"ג והרי חדש דרחמנא אמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה וכתבו התוספות דאף דהא דקוצרין לשחת היינו דוקא לבהמה וכו' מכל מקום מאכיל לבהמה לא משמע ליה דקאי אקוצר לשחת דאם כן לא פריך מידי דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה וכו' דמתבאר מדבריהם דחדש קודם הבאת שליש אינו אסור באכילה וכו' וכתב שדבריהם תמוהים מאד דודאי אף קודם הבאת שליש נמי אסור באכילה משום חדש ורק בקוצר לחוד לבהמה הוא דשרי קודם הבאת שליש דלאו קצירך מיקרי וכו' והביא דברי התוספות במנחות דף ע"א בשם הר"י מאורלינס שמתבאר מדבריו גם כן שסובר דאין איסור חדש בתבואה שלא הביאה עדיין שליש ותמה עליהן וכתב להוכיח מדברי הירושלמי בפרק קמא דחלה דגם תבואה שלא הביאה שליש אסורה משום חדש ושם בסוף התשובה (בד"ה בהעתקה שניה) סיים עוד וז"ל ועוד נראה לי ראיה מגמרא שלנו דתבואה שלא הביאה שליש תבואה היא וחל עליה כל איסורין שהרי תנן אלו עוברין בפסח וכו' ועמילן של טבחים והוא פת מתבואה שלא הביאה שליש אלמא תבואה שלא הביאה שליש חל עליה משום חמץ והוא הדין שחל עליה משום חדש והא דאמרינן בפרק קמא דראש השנה דף י"ג דתבואה מיקרי בתר שליש היינו דוקא לענין שביעית ומעשרות דאם הביאה שליש בששית אינו נוהג בה דין שביעית ואם הביאה שליש בשביעית נוהג מנהג שביעית בשמינית וכן למעשרות אזלינן בתר שנה שהביאה שליש וכן לענין חדש וישן ומעשר שני ומעשר עני אבל לענין איסורין אפילו קודם הבאת שליש חל עליה כל איסורין שבתורה אלו תורף דב"ק הרי מבואר דפשיטא ליה דאיסור חדש נוהג בתבואה קודם שהביאה שליש שלא כדברי הרבנים טובים השנים עליונים למעלה ודברי הרבנים קרן אורה ושאגת אריה נראים נכונים לדעתי הקצרה הן ממה שהוכיחו מהש"ס והן ממשמעות דברי הרמב"ם:

אות ט

גם מה שכתב הרב השואל ליישב פקפוקו (על מה שנותן לעכו"ם) דיש לומר כיון דאיסור חדש דרבנן ואיכא ספקי טובא שמא יאכלנו בעצמו או ימכרנו לעכו"ם וכו' לפום ריהטא יש לפקפק בזה דהרי שלחן הלכה פסוקה ביו"ד סי' פ"ו סעיף יו"ד דאסור למכור ביצת נבלה וטרפה לעכו"ם משום שמא ימכרנה לישראל והרי ביצת נבלה איסורה מדרבנן ואפילו הכי אסרינן מחשש שמא ימכרנה לישראל ולא סמכינן להתיר דשמא יאכלנה העכו"ם בעצמו או ימכרנה לעכו"ם אחר וגם בביצת טרפה איכא מאן דאמר דאינו אלא מדרבנן כמו שרשמתי בשדי חמד חלק הכללים במערכת הבי"ת אות צ"ט ולמאי דקימא לן נמי דהוי מדאורייתא הא מיהא בנטרפה אחר שכבר נגמרה הביצה הוא רק מדרבנן וסתם טרפה כל טרפה במשמע ובכל זאת אסור למוכרה לעכו"ם וגם הגאון נודע ביהודה במהדורא תניינא בחלק יו"ד בסוף סי' קפ"ו וסוף סי' קצ"ג הבין כן מדברי הפוסקים הנ"ל דגם איסור דרבנן אסור למוכרו מדאסרי ביצת נבלה אלא שתמה על זה דהא בברייתא שנינו ביצת טריפה שהוא איסור תורה ומנא לן לאסור למכור דבר איסור דרבנן וכבר תמהו עליו דכיון דסתמא קתני ביצת טרפה משמע ודאי אפילו נטרפה אחר שכבר נגמרה הביצה דאינו אלא מדרבנן ועל כל פנים כך נפסקה ההלכה ולא נוכל לסתור הדין מחמת קושיא ואם כן מתבאר דגם היכא דאיכא למיתלי שמא יאכלנה או שמא ימכרנה לנכרי כל שיש חשש שמא ימכור לישראל אסור וכבר כתבו רבני האחרונים דלחשש שמא ימכרנו לישראל לא סמכינן אספק ספיקא משום דאין עושין ספק ספיקא בידים ומסתברא דגם בדאיכא ספקי טובא דינא הכי דאסור למכור לעכו"ם כל שיש חשש שמא ימכרנו לישראל:

אות י

ומה שכתב שיש לתלות שיתננו לאוצר למכרו לאחר הפסח הבא קשה לתלות בזה דמסתמא יש לנו לתלות בשל השתא ממה שנתלה בדבר שעתיד להיות אחר זמן רב כשנה אחת ורב אחד מידידי יצ"ו אמר שיש להוכיח כן מהא דתנן בפרק חמישי דשביעית משנה ו' אלו כלים שאין האומן רשאי למכור בשביעית וכו' ואילו בערב שביעית מותר למכור ולא תלינן שקונה לעשות מלאכתן בשביעית ובשביעית לא תלינן שקונה לצורך מוצאי שביעית אלמא דאין לנו לתלות לא להקל ולא להחמיר בזמן העתיד לבא אלא במה שהוא לפנינו והכי נמי בנדון זה אין לנו לתלות שלוקח הנכרי הזה לתתם לאוצר למכרם אחר הפסח לשנה הבאה אלא תולין שימכרם השתא וצריך להתיישב בזה איה"ש ואין כאן מקומו ואני לא אמרתי אלא להעיר אזן שומעת:

אות יא

והגאון מסלאנים בספרו עדות ביהוסף בסי' ז"ך האריך בשלשה פרטי דינים דחדש בזמן הזה א) אם נוהג בשל נכרי ב) אם נוהג בחוצה לארץ ג) בזמן הזה בארץ ישראל ובסי' כ"ח בא ללמד בענין שתיית יי"ש או שכר העשוי מחדש אם מותר לשתותן ואחר שנשא ונתן במה שיש לצדד היתר במשקין היוצאין מדברים האסורים בהנאה שלא יהיו כמותם א) משום דחשיבי שלא כדרך הנאתן ב) משום דהוי זיעא בעלמא מסיק לדינא דלשיטת הרא"ש הובאה בא"ח סי' ר"ב לענין ברכה דמשקה היוצא על ידי בישול הוי כגוף הדבר יש בשכר העשוי מן החדש איסור תורה ולהרשב"א דלא שאני ליה בין משקין היוצאין מעצמן להיוצאין על ידי בישול יש לצדד דאפשר בשכר לדידיה אינו אלא מדרבנן ויש לומר גם כן דלדידיה נמי הוא איסור תורה וכו' אבל ביי"ש שעיקרו הוא מדברים שאין בהם איסור חדש (שהוא מתפוחי אדמה או מדגן אשר רובו ככולו הוא מדאשתקד) רק שהמעמיד שהוא המאלץ הוא מחדש ומעמיד הוא איסור דרבנן וכו' ואם כן ודאי גם להרא"ש אינו אסור אלא מדרבנן זולת לדעת הסוברים דטעם כעיקר הוא מדאוריתא אף דליכא כזית בכדי אכילת פרס אכן ביי"ש שלא נודע לנו בבירור שהוא מחדש ודאי יש להקל בשגם יש לומר דלהרשב"א גם בשכר ליכא אלא איסור דרבנן אם כן ודאי ביי"ש יש להקל אלו תורף דב"ק:

אות יב

ובשו"ת יד אלעזר להגאון אלעזר הלוי הורוויץ בסי' ע' נשאל מרב אחד בענין השעורים שנזרעו או הושרשו אחר העומר שדעת הרב השואל נוטה להחמיר והשיב לו אם אמנם לבבי לא כן ידמה ואין דעתי מסכמת להיות מן המחמירין בדבר שפשט היתרו בישראל ויש לו על מה לסמוך אשלי רברבי ראשונים ואחרונים בכל זאת אשיב וכו' והביא שדעת התוספות בקידושין דף ל"ו ד"ה כל מצוה דחדש נוהג בשל נכרי ושהרב בית חדש ביו"ד סי' רצ"ג השיג על ראיית התוספות ושהרב ברכת הזבח דחה דברי הבית חדש והאריך לפלפל שדברי הבית חדש ברורים וכראי מוצקים וכתב (בד"ה ומעתה) דעל כל פנים בתבואת נכרי ובחוצה לארץ יש לקיים שיטת הבית חדש דאינו נוהג איסור חדש ולכל הפחות לא הוי אלא איסור דרבנן וכל דאיכא לספוקי בתבואת נכרי או של ישראל או ספק נזרע קודם או אחר העומר יש להקל כמו בכל ספק דדבריהם ואין להחמיר מצד דחדש הוא דבר שיש לו מתירין כדאיתא בנדרים דף ח"ן ע"א דחטין שזרען או שעומדים לזריעה חשיב חוזר לאיסורן ולא הוי דבר שיש לו מתירין והא דתניא דחדש הוא יש לו מתירין מיירי בקמח דלאו בר זריעה הוא וכו' וכיון דלכל הפחות רבו הסוברים דאינו נוהג בשל נכרי בחוצה לארץ ויש סוברים דנקיטינן כסוגיא דפסחים דף כ"ד ע"ב דזיעא בעלמא אין בה ממש דלא כסוגיא דפרק העור והרוטב ואף לאותה סוגיא דמשקין היוצאים מהם כמותם אינו אלא מדרבנן גם בכל השעורים שלנו יש ספק ספיקא ספק חדש ספק ישן אם תמצא לומר חדש שמא השריש קודם לעומר ובחדש ולא אתחזק איסורא מהני האי ספק ספיקא כמו שכתב הרא"ש בתשובה סי' ב' ועוד יש לצרף שיטת הרב מוהר"ם מיטראני דדוקא ביבש שממשו של איסור עומד אמרינן דביש לו מתירין לא בטיל אבל אם האיסור נימוח ואין שם ממשו אלא טעמו הרי זה בטל ועומד עיין כנסת הגדולה יו"ד סי' ק"ב בהגהת הטור אות י"ז ובהגהת בית יוסף אות ז' ולכן האידנא דרוב התבואות נזרעים ונשרשים קודם הפסח ואין דלתות המדינה נעולות אין להחמיר כלל זולת כשיודעים בודאי שהשכר נעשה משעורים הנזרעים אחר [העומר[ אלו תורף דב"ק ובשו"ת הרי"מ (להגאון הקדוש יצחק מאיר) החדש ראיתי בדין חדש קונטרס גדול בחלק יו"ד סי' י"ט פלפלא אריכא בסוגיאות הש"ס ודברי הראשונים וגדולים מן האחרונים עי"ש דב"ק:

אות יג

ובמה שכתבתי למעלה באות ב' בשם הגאון מגן האלף להקל מכח המנהג הנה השגתי מקרוב ספר תשואות חן שציין הרב פתחי תשובה בריש סי' רצ"ג וראיתי שהוא תנא דמסייע ליה והוא שבסי' כ"ה האריך הגאון בדין חדש בזמן הזה אם הוא מדאוריתא ואם נוהג בשל נכרי וכו' בפלפול עצום ואלה דברי מסקנתו לדינא כללא דמילתא כיון שזה מנהג הקדמונים מה שאוכלים ושותין שכר כמו שהעידו בפסקי תוספות במנחות פרק ר' ישמעאל סי' ר' (יש דפוסים שהוא סי' ר"א) וכן הבית חדש העיד שכל הקדמונים לא מיחו בזה אין כח בזמן הזה לאסור אף שהחמירו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש היינו משום דסתמא דמתניתין אוסר מן התורה חדש בחוצה לארץ והנה מצינו בראשית הגז ובמתנות כהונה דסתם לן תנא דמתניתין דנוהג בין בארץ ובין בחוצה לארץ ובמתנות כהונה סבירא להו לכולהו אמוראים שנוהג בחוצה לארץ כמבואר בחולין דף קל"ב ומצינו לרב נחמן בר ר"י דאמר בחולין דף קל"ו האידנא נהוג עלמא כתלת סבי כר' אלעאי בראשית הגז וכר' יאשיה בכלאים זה לשון התוספות שם כר' אלעאי בראשית הגז הוא הדין במתנות אף דכולהו אמוראי סברי שנוהג בחוצה לארץ אפילו הכי אמר הלכה כר' אלעאי וכתבו שם התוספות ואם תאמר הא ר"ן בר ר"י קנסיה גלימא ושמא קודם דנהוג הרי מבואר דכשיש מנהג ויש להם על מה שיסמוכו עוקר הלכה אף דנקיטינן הלכה כסתם משנה אם כן הוא הדין בחדש מפני כמעט כל העולם נוהג היתר בזה ויש להם על מה שיסמוכו על ר"י דסובר דאינו נוהג בחוצה לארץ וגם אפשר דהוי סתם ואחר כך מחלוקת וסברי רבנן דאינו נוהג בחוצה לארץ ומה גם שבפה"ג ור"ב והר"א מביהם שהביאו פסקי תוספות ותרומת הדשן בשם אור זרוע וליקוטי מהרי"ל ומוהר"ם בתשובה מעיל צדק ומהרש"ל ומוהר"ר שכנא והבית חדש ומגן אברהם כולם כאחד צדדו להקל באיסור חדש ובתשובת שב יעקב גם הטורי זהב צדד להקל ואין כח בשום אדם להרהר אחר המנהג אף שהוא נגד סתם מתניתין נגד רבנן דבי רב אשי כיון דכבר נהוג עלמא להתיר ואף שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש אוסרין אפשר שלא נהגו עדיין בזמניהם כדכתבו התוספות על ר"ן בר ר"י מיהו היינו דוקא בחדש של עכו"ם דאפשר דעיקר המנהג נתייסד על זה ואפשר כל תבואת חוצה לארץ בזמן הזה הוי חדש של עכו"ם דהכל למלכיות ושכירות לא קנה והירא דבר ה' יחוש לעצמו להחמיר כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעלי התוספות:

הנה הבאתי דבר מסקנתו לענין דינא אמנם לא אכחד דלפום ריהטא שאיני מופנה לעיין בזה תמיה לי במה שכתב שהפסקי תוספות העידו שהמנהג לאכול ולשתות וכו' ועין רואה שאין בדבריהם רמז מזה כי זה לשונם חדש הוי דאורייתא ואף בשל עכו"ם קצת שיפון וכל שעורין זורעים אחר הפסח ואוכלין ועושין מהם שכר ולא המושרש קודם העומר והר"א מבה"ם אומר דבשל עכו"ם הוי דרבנן וספיקא הוי אך הירושלמי לא משמע הכי ע"כ דברי הפסקי תוספות וגירסת הרב בית חדש הוא ואין אוכלין ועושין מהם שכר אלא המושרש קודם העומר וכו' והגהת הרב בית חדש היא מוכרחת שאם לא כן דבריהם סותרים בתוך כדי דבור שבתחלה כתבו שזורעים אחר הפסח ואוכלים ושותים מהם דהיינו מאותם שזרעו אחר הפסח שהשרשתם היא אחר העומר ואיך יכתבו אחר כך ולא המושרש קודם העומר אלא ודאי שצריך להגיה כדברי הרב בית חדש ונמצא דהתוספות פוסקים לאסור מה שנשרש אחר העומר ולכל הדברות לא מיירו התוספות במנהגא כלל (כמו שמפרש בכונתם דאוכלים ושותים דקאמרי כונתם היא שהעולם אוכלים ושותים) ורק דינא הוא דקאמרי כן נראה לדעתי הקצרה ודברי הרב תשואות חן נפלאו ממני:

ושם בסי' כ"ו הביא תורף דברי הגאון בעל פני יהושע בענין היתר שתית שכר של חדש והאריך לפלפל וכתב שאף שאין כדאי לחלוק על הגאון מכל מקום נראה לו שאין לסמוך על היתר זה והאריך לבאר דבריו בסתירת טעמי ההיתר שבפני יהושע עי"ש דב"ק באורך:

אות יד

ולענין שמרים של חדש שכתב הרב טורי זהב בריש סי' רצ"ג דעיסה שנילושה בהם אסורה כל העיסה ולא מהני ביטול בששים מתרי טעמי א) דמצינו בפרק אין מעמידין בשם ר"ת במחלוקותו עם ר"ח בשמרי יין נסך וז"ל ואם נתן בעיסה כל העיסה אסורה דכל מידי דלטעמא עביד אף באלף לא בטיל וכן פסק בש"ע בסי' קכ"ג סעיף ט"ו. ב) דחדש הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל כדכתב הרא"ש בתשובה ריש כלל ב' לענין שכר שנעשה משעורים של חדש ומביא ראיה מן הירושלמי כתבתי זאת לפי שראיתי מקצת נזהרין מחדש ובזה אין נזהרין וטעות הוא בידם הנה על זה נשאל הגאון תשואות חן בסי' ז"ך והביא דברי הרב טורי זהב הנ"ל וכתב שבספר תורת יקותיאל ראה היתר לזה ותורף דבריו הוא שהביא מחלוקת הפוסקים אם חמץ מיקרי דבר שיש לו מתירין או לא משום דחוזר ונאסר לשנה אחרת וכתב דנראה לו דחדש לכולי עלמא הוי דבר שיש לו מתירין כיון שהדבר עצמו אינו חוזר לאיסורו אלא דבחדש שהוא דבר של חמץ שאי אפשר להשהותו עד אחר העומר משום איסור בל יראה נראה דלא הוי יש לו מתירין דלהטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר הכא לא אפשר אלא על ידי איסור בל יראה ולא הוי דבר שיש לו מתירין ואף לדעת הר"ן דטעמא הוי כיון דיש לו מתירין הוי מין במינו יש לומר אף שמצד איסור חדש יש לו היתר אפילו הכי כיון דאי אפשר להשהותו עד אחר העומר לא הוי יש לו מתירין וראיה מדאמרינן דאם המאכל מתקלקל לא הוי יש לו מתירין אלמא כיון שאי אפשר לאוכלו אף שהוא מחמת דבר אחר הוא הדין הכא ומה שכתב הרא"ש בתשובה דשכר חדש הוי יש לו מתירין היינו משום דמכל מקום הוי יש לו מתירין דאם אין ששים בלאו הכי אסור כמו שכתב הרא"ש בתשובה ואם יש ששים מותר להשהותו לכולי עלמא להכי הוי שפיר יש לו מתירין אבל היכא שכל התערובת הוא של חמץ לא הוי יש לו מתירין אלו תורף דברי הרב תורת יקותיאל:

והרב המחבר הביא שבספר מנחת יערב בת"ח כלל ע"ד מתבאר גם כן דחמץ לא מיקרי יש לו מתירין אלא משום שנתערב בהיתר ואין צריך לשורפו אלא משום חומרא וכיון דמדאורייתא דבר שיש לו מתירין הוא כשאסרו משום קנס לא באו להקל עליו אבל בהך דינא דהטורי זהב שהעיסה היא חמץ גמור לכאורה נראה דלא הוי דבר שיש לו מתירין שוב הביא שנחלקו הפוסקים בטעמא דחמץ מיקרי דבר שיש לו מתירין דיש סוברים דהוא מטעם התערובת כיון שתערובת מותר הוי יש לו מתירין ויש אומרים דהטעם דמיקרי חמץ דבר שיש לו מתירין משום דא שצריך לשורפו מכל מקום כיון שאם עבר ושהה מותר מקרי יש לו מתירין ולפי שיטה זו צדקו דברי הטורי זהב דחדש של חמץ מיקרי יש לו מתירין אף שאי אפשר להשהותו עד אחר העומר מכל מקום אם עבר ושהה מותר מדינא רק משום קנסא ולהחמיר ולא להקל הוי דבר שיש לו מתירין ושוב כתב דאחר העיון דברי הטורי זהב שרירים וקיימים וכדבריו מבואר בתשובת הרא"ש והעתיק דברי הרא"ש בכלל שני והאריך קצת בביאור הדברים וסיים העולה מזה דחדש שנתבטל בידים והוא חמץ נראה פשוט דהוי יש לו מתירין כהטורי זהב אבל אם נתערבה בשוגג היינו שנפלו מקצת שמרים של חרש לתוך שמרים של ישן בזה יש פנים לומר כהגאון תורת יקותיאל דלא הוי יש לו מתירין ודוקא לעת הצורך אבל בלאו הכי כבר הוכחתי שדעת הרבה פוסקים דאף בכי האי גוונא הוי יש לו מתירין כיון דאם עבר ושהה מותר מדינא וגס בהך דנתקלקל המאכל הגאון מוהרש"ל כדא ביה נרגא וסובר דאף בנתקלקל המאכל הוי יש לו מתירין ונכון לבעל נפש להחמיר לעצמו:

אות טו

ובשו"ת הרב מוהר"ן יפה בסי' ט"ז נשאל גם כן לדעת האומרים דחדש נוהג בחוצה לארץ אם יש היתר לשמרים הנעשים משעורים של חדש והביא דברי הרב טורי זהב ריש סי' רצ"ג הנז"ל שכתב שני טעמים לאסור והוסיף טעם שלישי לאסור על פי מה שכתב הרשב"א בתשובה והביאה מרן הבית יוסף ביורה דעה סי' קל"ד ובמגן אברהם סי' תמ"ב דכל שעיקרו כך לא בטל כמו ארבעה מיני מדינה כותח הבבלי וכו' דדוקא מה שנתערב דרך מקרה לא החמירו בו עד שיהיה נותן טעם אבל כל שדעתו לעשות כן אסור ואינו בטל במיעוטו ככבשים שדרכן לתת לתוכן יין ואם כן גם השמרים שנותן בהעיסה מדעתו אינם בטלים אלא שיש לחקור אם השמרים עצמן אסורים או לא דבמשכנות יעקב סי' ס"ח כתב דהשמרים עצמן מותרים לפי שנפסלו מאכילה וכל איסור שנפסל מאכילת אדם אין בו איסור מן התורה כלל וכל שכן השמרים שאין ראויים אף לאכילת בהמה ולא דמי לשמרי יין נסך שהחמיר ר"ת דגבי יין נסך אפילו פירשא בעלמא אסור וראיה מבבא בתרא דף צ"ד שמרים של תרומה ראשון ושני אסור שלישי מותר ופירש רשב"ם דמותר אף שיש בו טעם יין וכל הני חומרות בעלמא מדרבנן נינהו וכן כתב הרמב"ן בחידושיו שם דהשמרים היא כפירשא בעלמא ואין בהם אלא איסור דרבנן ומשמע דאיסורם הוא משום דאית בהו טעם יין אבל כשהעמיד בשמרים של תרומה וחדש אין המעמיד מן השעורים רק השמרים גופייהו ובזה אין כאן איסור כלל אפילו מדרבנן ודחה ראייתו דלא דמי שמרים משעורים לשמרי ענבים דשמרי יין הם מתחלה ענבים ולא הוה יין מעולם כדמוכח בפרק המפקיד גבי לוג ומחצה שמרים (בדף מ') ואם כן לא חל על השמרים שם תרומה מעולם אבל שמרי שעורים שנעשים מגוף השעורים שהיה מתחלה אסור פשיטא דהשמרים אסורים:

ועל מה שכתב הרב משכנות ליעקב דכשנפסל מאכילת אדם אין בו איסור תורה כלל השיב דודאי כשגם עכשיו אינו ראוי לאכילת אדם פשיטא דשרי כדאמרינן בעבודת כוכבים דף ס"ה נבלה שאינה ראויה לגר אינה נבלה אך כשנשבח אחר כך יש לדון בזה דהא קיימא לן דפגום ולבסוף השביח אסור והביא שבחות דעת סי' ק"ג כתב דפגום לגמרי אף שהשביח אחר כך מותר משום דנעשה כעפרא בעלמא והאריך לפלפל בדבריו שוב כתב מיהו כל זה באוכל שאינו עומד לתקן אבל שמרים שעומדים לתקן מהם עיסה פשיטא דאין שייך לומר שנעשה עפר וכן כתב בחות דעת שם בפשיטות וסיים ומהאי טעמא שמרים שחימצו עיסה אסורה אף דשמרים אין ראויים לאכילה כיון דעומדים לכך כמו פת שעיפשה דאסורה כיון דראוי לחמץ בו עיסות אחרות וכתב לדחות ראייתו והביא ראיה ממקום אחר דעל כל פנים איכא איסור מדרבנן וכל שכן בשמרים שתחלת עשייתן ליתנם בתוך העיסה לא מיקרי כלל סרוח ולא שייך לומר עפרא בעלמא הוא ואסורים דבר תורה להסוברים דחדש בזמן הזה דאורייתא:

אך יש לומר דאף דהשמרים בעצמם אסורים דבר תורה מכל מקום בטלים בהעיסה לא מבעיא לדעת הים של שלמה בפרק כל הבשר סי' ק"ו דמעמיד בטל דמאי דאמרינן בעבודה זרה דף ל"ה כיון דאוקומי קמוקים כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה אלמא דמעמיד חשיב כאילו הוא בעין אינו אלא לענין איסור עבודת כוכבים דאסור במשהו וכו' אבל בשאר איסורים דתלו בנתינת טעם אין חילוק בין מעמיד או לא (ושקיל וטרי בזה וסיים) דלשיטת הים של שלמה השמרים בטלים בעיסה ואף לדעת הסוברים דמעמיד לא בטל וכן דעת המגן אברהם בסי' תמ"ב ושאר אחרונים מכל מקום בנדון דידן דעיקר המעמיד הוא הכישות שבשמרים ואפילו נאמר דכיון דהכשות בעצמן אין יכולים להעמיד רק בצירוף השמרים מכל מקום הוי זה וזה גורם דקיימא לן דמותר עיין בהרמ"א יורה דעה סי' פ"ז ובסי' קמ"ב סי"א ולזה אף אם נאמר דשמרים עדיף משאר מעמיד ומיקרי לטעמא עביד כדכתב הטורי זהב בסי' רצ"ג מכל מקום בטלים שהרי שאור ודאי לטעמא עביד ואפילו הכי זה וזה גורם מותר ואם כן אין לאסור העיסה שנתחמצה בשמרי חדש מטעם מעמיד (אמר המחבר מסתייעא מילתיה דרב ממה שכתב הרב שערי תשובה בסי' תמ"ח אות י"א דלהרב תורת חיים במסכת עבודה זרה דף ל"ד לא הוי מעמיד משום דהוי זה וזה גורם (והבאתי דבריו במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות כ"ה בד"ה ודע) וגם גוף דברי הרב תורת חיים הבאתי שם (בד"ה ומה שכתב הרב שערי תשובה):

ועל הטעם שכתב הרב טורי זהב משום דחדש הוי יש לו מתירין כתב דנראה דחמץ של חדש כיון שאסור לקיימו בפסח לא מיקרי יש לו מתירין וכן כתב בספר חכ"א ואף לדעת הר"ן דטעם דבר שיש לו מתירין הוא משום דבהיתר לא שייך ביטול מכל מקום גם הר"ן מודה דבכי האי גוונא בטל והיכא שמתקלקל המאכל לא הוי יש לו מתירין ובנדון דידן כיון דהחמץ נאסר כשיבוא הפסח אין לך נתקלקל המאכל גדול מזה ועוד דהשמרים הם משעורים ונותנים לעיסה של חטים והוי מין בשאינו מינו ובטל אף בדבר שיש לו מתירין ושקיל וטרי קצת בזה ועוד כתב בגוף הדבר שלמדו הפוסקים מהש"ס דחדש מיקרי יש לו מתירין צ"ע דנראה דלא היה נקרא יש לו מתירין אלא בזמנם שהיו זורעים בימות הגשמים כדמוכח בש"ס בדוכתי טובא ואם כן רובא דרובא של תבואה היה משל ישן אבל בזמן הזה במדינותינו שזורעים בימות החמה אם כן רוב התבואה משל חדש הוא וסתם תבואה הניקחית בשוק היא בחזקת איסור חדש עד שיתברר שהיא משל ישן אם כן צריך לחפש אחר התבואה שנדע שהיא משל ישן ואם כן נראה דלא מקרי בכי האי גוונא יש לו מתירין וגבי מעשר שני אמרינן בפרק הזהב דף נ"ב דרחוק מירושלים לא הוי יש לו מתירין משום דיש טורח להכניסו וביורה דעה סי' ק"ב איתא דכשצריך הוצאות לא מקרי יש לו מתירין וכל שכן בזה שצריך טורח גדול וגם הוצאות לא מיקרי יש לו מתירין:

גם על הטעם שכתב על פי דברי הרשב"א דכל שעיקרו כך אינו בטל כתב דבנדון דידן שפיר בטל דהא משמע דטעם של הרשב"א הוא משום דכל שעיקרו כך דמי למילתא דעביד לטעמא דלא בטל וכן כתב במחצית השקל סי' תמ"ב ובנדון דידן דהוי זה וזה גורם דבמידי דעביד לטעמא גופא בטל כדכתיבנא לעיל בודאי לא עדיף דבר שעיקרו כך מדבר דעביד לטעמא ושפיר בטל ועוד דדוקא באיסורי עכו"ם כתב הרשב"א דבדבר שעיקרו כך איני בטל משום דסובר דבאיסורי עכו"ם לא הלכו בו אחר נתינת טעם ודוקא בדבר שעיקרו כך אבל אם נתערב דרך מקרה אף באיסורי עכו"ם בטל וכמו שמתבאר להדיא מדברי הרשב"א אבל בשאר איסורים דהלכו בהן אחר נתינת טעם אף בדבר שעיקרו כך בטל וכן מוכח בתשובת הרדב"ז חלק שלישי סי' תר"ח בנדון הצוק"ר אף שנותנים בתוכו קצת חלב דבטל החלב במיעוט אף שלתקון הצוק"ר עושים כן הרי דאף דבר שעיקרו כך בטל וכן משמע מסתימת דברי שאר פוסקים שלא הביאו דין זה ואם כן השמרים בטלים בעיסה (אמר המחבר עיין במה שכתבתי בפאת השדה לחלק הכללים והוא שדי חמד חלק י"א במערכת הבי"ת כלל נ"א):

ובעיקר הדין (חדש בחוצה לארץ) השגתי עתה שו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאה וראיתי בסי' ל"ח פלפלא חריפא ואריכא כדרכו בקדש ולא עצרתי כח לעיין במילי דמר לך נא ראה וכן בספר שו"ת רבינו משולם איגרא בחלק א"ח סי' מ' וסי' מ"א:

והנה בשדי חמד חלק הכללים ח"ב במערכת החי"ת כלל קכ"ה ציינתי לעיין בקונטריס אסיפת דינים הלזה במערכה זו שבו כתבתי בסיעתא דשמיא בכמה פרטי דינים בענין חדש וכנז"ל ונדפס הח"ב מכללים בשנת ששון ובמכתב ששלח לי ידידי הגאון אבד"ק פיקעלין מחבר ספר היקר דלתי תשובה יצ"ו כתב לי על זה וז"ל בדין חדש עוד לא זכינו לאור כ"ת להאיר לנו הדרך על פי סופרים וספרים חדשים גם ישנים וכו' לכן הנני להעירו בענין שנשאלתי כעת בשכר ויי"ש אי הוי חדש דאורייתא וכבר דברו במקצוע זה הראשונים והאחרונים אשר בטח לא נעלם מעיני הבדולח ואני הוספתי הרבה ב"ה וכאן אכתוב בקצרה הנה ברמב"ם פרק ו' מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ב כתב וז"ל הטבל והחדש וההקדש כו' המשקין היוצאין מהם אסורין ואין לוקין עליהם בזמן הבית חוץ מיין ושמן כו' והוא מש"ס חולין דף ק"כ ופסק כר"י וכסתם משנה ביכורים פרק א' וכן לערלה עיין רמב"ם פרק י"א מהלכות תרומה הלכה י"ד וטעמא דר"י משום דהוי זיעא בעלמא כמבואר בברכות דף ל"ח גבי האי דובשא דתמרי כו' עי"ש והטעם דזיעה הוא הטעם דההיקש דילפינן תרומה מביכורים כדעת הרשב"א בברכות שם והשיג שם על הראב"ד עי"ש (ובזה ניחא דלא קשה מסוגיא דחולין דף ק"כ אסוגיא דברכות דף ל"ח ועיין בפסחים כ"ד ע"ב בתוספות ד"ה אלא הכא עיי"ש) ואם כן משמע מזה להדיא דבשכר ויי"ש איסורא דחדש לאו דאורייתא אבל זה אינו דהא הרא"ש סובר דבמשקה היוצא על ידי בישול מיקרי טעם גמור ולא זיעא בעלמא עיין ש"ע א"ח סימן ר"ב ואם כן השכר העשוי מחדש לדידיה דאורייתא דהא התם על ידי בישול הוא והוי טעם גמור ובאמת פסק הרא"ש בתשובה דשכר העשוי מחדש אסור עיי"ש וגם לשיטת הרשב"א בברכות דף ל"ט שכתב דלהכי נחשב מיא דסלקי כסלקי משום דדרכן בכך אם כן כיון דדרך מדינתנו לעשות שכר משעורין כמו שכתב רש"י בפסחים דף מ"ב ע"ב ד"ה שכר המדי ממילא דמי לפרי עצמה כמו זתים וענבים ומיא דסילקי וכן משמע דעת רש"י כהרשב"א שכתב בסוגיא דחולין שם וז"ל חוץ מזיתים וענבים שדרכן בכך עכ"ל וגם ביי"ש דמעמידין אותו ממאלץ של שעורים ודבר המעמיד נחשב כאילו הוא בעין ואם כן אפילו ביי"ש שעיקרו מתבואה ישינה או מתפוחי אדמה בכל זה כיון דהמעמיד הוא במאלץ של שעורים אף דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס כיון דמעמיד הוא הוי כאילו בעין (כדאיתא בארח חיים סי' תמ"ז) ולא על ידי תערובת ועיין ביאורי הגר"א שם אך יש דיעות דדבר המעמיד דרבנן עיין נדה דף מ"ז ובתוספות שם ד"ה אתי עי"ש ועוד יש להאריך אבל לא ירשני העת עכ"ד יצ"ו:

(אמר המחבר למודעי אני צריך כי כאשר נודע לכבוד ידידי הגאון מהר"ר יצחק שלמה יואל אבד"ק ראוונע יצ"ו שכתוב אצלי בדין חדש בזמן הזה בקשני לשלוח לו קונטריסי ולעשות רצון צדיק חפצתי שלחתי לו הקונטריס וכתבתי לו שאם יש לו איזה הערות על הכתוב לחיים זה יכתוב ידו והביאותים בשדי חמדתי איה"ש ובהחזירו לידי שדר לן חורפא מהני מילי מעלייתא אשר כתוב למ"ר בענין זה ולמזכרת אהבה אעתיק פה דב"ק ככתבו וכלשונו והילך):

אות א

צריכים אנחנו להתחקות בענין איסור חדש בחו"ל במדינתינו אשר בארצות הללו נשתנו עלינו סדרי בראשית שזמן הקצירה הוא קודם חג הסוכות ונתארך עלינו איסור חדש קרוב לשלשה רבעי שנה ובש"ס סנהדרין דף י"א ע"ב אמרו ובזמן שהאביב אחד מהן היו שמחין אבל אם האביב כסדרו ועברו את השנה מפני התקופה היו עצבין מפני שנתארך עליהן איסור חדש חודש אחד ואמרו עוד שם י"ב ע"א אין מעברין את השנה בשני רעבון (פרש"י לפי שכלה התבואה וצריכים לאכול מן החדש) ואם היינו אוסרים חדש בארצינו בהחלט היה לרוב הציבור בלתי אפשר לקבל את האיסור שאין יכולת להעניים שהם הרוב להכין לעצמן מן הישן על שלשה רבעי שנה בכגון זה אומר בטח שכל מי שיש בידו ראי' ולימוד זכות על המנהג מצוה עליו להביא למען לא יהיה חלילה בכלל מונע בר יקבוהו לאום (משלי י"א) אם כפשטא דקרא שהרי ימנעו החרדים בני עוני מאכילת היתר מתבואת חוצה לארץ ויסבלו חרפת רעב על דרך שדרשוהו חז"ל בבראשית רבה פרשה צ"א ובתנחומא פרשת מקץ על הגונז את התבואה בשני בצורת או כדרשת חז"ל בסנהדרין דף צ"א דקאי על המונע הלכה וכו':

ואחר שעיינתי בעומקה של הלכה זו נראה לי ללמד זכות על מנהגן של ישראל לראשונה אבאר שרוב הפוסקים שפסקו דחדש בזמן הזה דאורייתא אפילו בחוצה לארץ וכר' אליעזר בקדושין דף ל"ז ע"א דאמר אף החדש דקסבר מושב דכתיב גבי חדש בכל מקום שאתם יושבים משמע כתב הרא"ש בפסקיו שם דקיימא לן כר' אליעזר משום דסתם לן תנא כוותיה בשלישי דערלה משנה ט' דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום ובמגן אברהם סימן תפ"ט סקי"ז והקרבן נתנאל והתוספות יום טוב הקשו על זה דהא הוי סתם ואחר כך מחלוקת בקדושין ואף אם תימצי לומר דבתרי סדרי נמי אין סדר למשנה מכל מקום הדרינן לכללא דבכל מקום הלכה כתנא קמא ועוד דכיון דשנה בקדושין דברי תנא קמא בסתמא הוי גם כן סתמא כדאיתא ריש מסכת ביצה ואם כן סתמא בתרא עדיף כו' והאחרונים ז"ל תירצו דברי הפוסקים כר' אליעזר משום אין סדר והדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים ותנא קמא דר' אליעזר ר' ישמעאל הוא כדאמר אביי בקדושין שם ור' עקיבא ור' שמעון פליגי עליה בגמרא שם ולכן אדרבא ר' ישמעאל הוי יחיד לגבייהו אלו תורף דבריהם:

ואני תמה על עצמי כי לא זכיתי להבין דעת קדושים בזה הלא מצאנו ראינו חמשה סתמי משניות כולהו סברי דחדש בחוצה לארץ על כל פנים אינו אסור אלא מדרבנן והש"ס ירושלמי מוקים להו לכולהו כר' ישמעאל דסבירא ליה שהחדש אינו נוהג מן התורה אלא בארץ ואבאר דברי תנן במסכת שקלים פרק ד' משנה א' שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופירש רבינו עובדיה שהספיחין היו שומרים אותן לצורך עומר ושתי הלחם לפי שאינם באים אלא מן הארץ (פירוש לפירושו לפי שהשביעית היא חובת קרקע שאינה נוהגת אלא בארץ כדתנן בקדושין דף ל"ז ואם כן למה לא יביאו בשביעית את העומר ושתי הלחם מחוצה לארץ שאין שביעית נוהגת שם ולא יצטרכו לספיחי שביעית ולשלם שכר השומרים ממעות הקדש על כן נתן הרב טעם לדבר לפי שאינם באים אלא מן הארץ) ותנן נמי במנחות ריש פרק ט' ובפרה ריש פרק ב' כל קרבנות הצבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מעומר ושתי הלחם שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ והכי תנן גם כן במסכת כלים פרק א' משנה ו' עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם כו' מה שאין מביאין כן מכל הארצות היוצא מזה שארבעה סתמי הנ"ל כולהו סברי שהעומר אינו בא אלא מן הארץ ועל כרחך לומר דאתיין להו כר' ישמעאל דפליג אדרבי אליעזר וסובר דחדש בחוצה לארץ דרבנן דמושב לאחר ירושה וישיבה הוא כבקדושין שם ולכך גידולי חוצה לארץ הוו גידולי פטור ואי אפשר להביא מהם את העומר הבא להתיר גידולי חיוב דאי סלקא דעתך דמשניות אלו סברי דחדש אסור מן התורה בחוצה לארץ אם כן למה אין העומר בא משם וכן הוא להדיא במסכת מנחות דף פ"ד ע"א על מתניתין הנ"ל דעומר אינו בא מחוצה לארץ דגרסינן התם מתניתין דלא כר' יוסי בר' יהודה דתניא ריב"י אומר עומר בא מחוצה לארץ כו' וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא כו' וכיון דדאורייתא אקרובי נמי מקרבינן על כרחין משמע מהכא דהך דעומר בא מחוצה לארץ או לא תליא בהא אם חדש בחוצה לארץ דאורייתא או לא כדכתיבנא:

והכי גרסינן בירושלמי דשקלים פרק ד' הלכה ב' תמן תנינן כל קרבנות הצבור כו' חוץ מן העומר כו' מתניתין ר' ישמעאל הוא דאמר אין העומר בא מסוריא (פירוש מחוצה לארץ ונקט סוריא מפני שסמוכה לארץ ישראל ומצות העומר לכתחלה לבא מן הקרוב כדתנן התם בפרקין) תמן תנינן עשר קדושות הן כו' ומה היא קדושתה שמביאין ממנה עומר וכו' ר' ישמעאל היא דאמר אין העומר בא מסוריא מאן תנא שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' ישמעאל היא דאמר אין העומר בא מסוריא כו' עיי"ש:

והנה הך דר' ישמעאל דאמר אין העומר בא מסוריא לא מצינו בשום מקום בפירוש ובודאי הכונה על ר' ישמעאל המובא במסכת קדושין שם דפליג אדרבי אליעזר ודריש מושב לאחר ירושה וישיבה ודייק אביי דסבירא ליה חדש אינו נוהג בחוצה לארץ מן התורה ולכן אין העומר בא מסוריא שהיא חוצה לארץ וזה ברור:

וכיון שנתבאר שמשניות הללו אתיין כר' ישמעאל גם כן יש תימה על הרמב"ם ז"ל שפסק דחדש בחוצה לארץ דאורייתא דלא כר' ישמעאל ופסק גם כן כמתניתין דריש פרק כל קרבנות הציבור ואינך שארי דעומר אינו בא אלא מן הארץ והרואה יראה דהני פסקי סתראי נינהו:

אות ב

וראיתי להלחם משנה פרק ז' מהלכות תמידין הלכה ה' שנתעורר בזה וכתב אף דרבינו פסק בהלכות מאכלות אסורות דחדש בחוצה לארץ דאורייתא אפילו הכי פסק דלא מקריבינן עומר אלא מן הארץ משום דדריש כי תבואו אל הארץ דכתיב גבי עומר דאינו בא אלא מן הארץ עכ"ל וכן תירץ הגר"א ז"ל ביו"ד סימן רצ"ג סק"ב עיין שם ולדבריהם ז"ל ההכרח לומר דהא דתלינן במנחות שם הבאת עומר מחוצה לארץ בדין חדש בחוצה לארץ דאורייתא לא תלי לה רק בחד צד כלומר דאם חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ודאי אין העומר בא משם אבל אם חדש בחוצה לארץ דאורייתא אין הכרח דבא מחוצה לארץ ואפשר לומר דאפילו הכי נתמעט מכי תבואו וגו' אבל אם כי דבריהם ז"ל בישוב סתירת פסקי הרמב"ם מוכרחים מכל מקום ישוב זה הוא נגד סוגיית הש"ס ירושלמי הנ"ל דמוקים להו להנך סתמי דוקא כר' ישמעאל דסבר חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ולפי דבריהם הא אתיין להו ככולי עלמא ומנא לן לבדות דרשא מפסוק מלבנו ולומר דהבבלי חלוק בזה עם הירושלמי הלא פשטות הסוגיא דמנחות הנ"ל מורה דתלי זה בזה בכל צד כמו שכתב הגר"א גופי' שוב מצאתי שהאור זרוע הלכות חדש הבין דתליא זה בזה ויבואר להלן:

ועוד דהא בקדושין שם אמרינן מאי תלוי' ומאי שאינה תלויה אילימא תלויה דכתיב בה ביאה (פירש"י ז"ל שתלאה הכתוב בביאת הארץ כגון כי תבואו כי יביאך עכ"ל) והרי תפלין ופטר חמור דכתיב בהן ביאה ונוהגין בין בארץ ובין בחוצה לארץ ומסיק הש"ס דתלויה היינו חובת קרקע ושאינה תלויה היינו חובת הגוף ומלישנא דכי תבואו מסקינן דלא מוכח מידי כדמתרצינן להו שם דף ל"ז ע"ב עי"ש:

עוד מבואר שם בירושלמי בזה הלשון תמן תנינן (שביעית פ"א מ"ד) ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ר' ישמעאל כדעתיה דאמר אין העומר בא מסוריא ודברים אלו מתמיהין עין רואה דמה ענין זה לזה והמפרש שם כתב דהכי פירושו דמפני דלר' ישמעאל קצירת העומר היא מצוה חשובה שדוחה שבת לכך סבר נמי ר' ישמעאל שהוא חשוב לענין שאינו בא מחוצה לארץ עד כאן ולאחר המחילה פתוי דברים הם דאם הוא דוחה שבת משום דגלי קרא למה לא יבא מחוצה לארץ והגר"א ז"ל מחק כל זה מהירושלמי אבל המעיין בירושלמי להלן אמר ר' ישמעאל כו' יראה שאין זה מספיק ונצטרך למחוק ענין שלם:

אבל נראה לי דהירושלמי יתבאר בטוב טעם בלא שום הג"ה ומחק על פי מה שהקשו התוספות במנחות דף פ"ד ע"א ד"ה שומרי ספיחין דהאיך היו קוצרין את העומר בשביעית הלא קצירה אסורה בשביעית ותירצו משום דכתיב קצירך דמשמע דידך ולא של הקדש ע"כ ואני תמה על תירוצם ז"ל דהא בתוספתא פ"ב דפאה (הביאה המשנה למלך בהלכות שמיטה פרק א' הלכה א') תניא הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה ומן הרבעי וחייב בשביעית ובירושלמי דפאה פרק יו"ד מייתי להתוספתא הזאת ומפרש ר' זעירא בשם ר' יוחנן מאי טעמא דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' אפילו דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו נמצא להירושלמי דמרבה הקדש לקדושת שביעית ודאי לא ממעטינן מקצירך קציר של הקדש והדרא קושיית התו' לדוכתא מאי טעמא שרינן קצירת העומר בשביעית לכן נראה דהירושלמי מפרש הכי מילתיה דר' ישמעאל מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה (דהא אפילו מצא קצור קוצר כדאיתא במסכת מכות ח' ע"ב) לכן קצירת העומר דוחה שביעית דאף ששאר הקצירה אסור בשביעית מכל מקום הכא גלי קרא דדחי ועל זה קשיא למה דוחה שביעית יקצרוהו ויביאוהו מחוצה לארץ שאין שביעית נוהגת שם (ונילוף מהכא דעשה דוחה לא תעשה אפילו באפשר לקיים את שניהם ותיקשי לר' שמעון בן לקיש עיין שבת קל"ג ואי איכא אחר כו' ובנזיר נ"ח ע"א ומי כתיב קרא הכי וכו') לזה קאמר ר' ישמעאל כדעתיה דאמר אין העייור בא מסוריא מפני שהוא חוצה לארץ ור' ישמעאל סבירא ליה דחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא והוה ליה גידולי פטור שאין פוטרין גידולי חיוב לכן על כרחין צריך להביאו מארץ ישראל זהו פי' הירושלמי במשנה הנ"ל:

ופירוש זה מיושב היטב בלשון המשנה דלפי מה שמפרש שם הרב רבינו עובדיה דקאי אשבת קשה קצת שהרי לא הוזכר דחיית שבת שם במשנה כלל רק כולה בשביעית מיירי התם דזה לשון המשנה היו עשרה וכו' חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית (שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור) אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ומדלא אסיק למילתיה שדוחה שבת משמע יותר דאשביעית דאיירי לעיל מינה קאי רק דפליג אתנא קמא דמוקים ליה אתוספת שביעית ואיהו מוקים ליה אשביעית גופה לומר דקצירת העומר דוחה שביעית:

וידיד נפשי הרב החריף מוה' חיים ליב שי' אבד"ק אטשקאוו העירני שכן כתוב בחידושי מהר"י בן מלכי צדק על מתניתין דשביעית הנ"ל וז"ל יצא קציר העומר שהוא חובה וקוצרו אתה בשביעית ר' ישמעאל כדעתיה דאמר אין העומר בא מסוריא עכ"ל ואפריון נמטייה בעד הערה הזאת ואם הבבלי חלוק בזה על הירושלמי או לא יבואר להלן אם יעזור ה' יתברך:

אות ג

היוצא מזה דהירושלמי מפרש ארבעה סתמי משניות הנ"ל וכן דרשא דר' ישמעאל דבחריש ובקציר תשבות וכו' דאתיין כמאן דאמר חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ובצירוף מתניתין דקדושין דף ל"ז דסתם לן תנא לדר' ישמעאל בסתמא בלשון חכמים דהוא תנא קמא דר' אליעזר הויין להו חמשה סתמי כמאן דאמר חדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא נראה דודאי הכי קיימא לן ובפרט דבהאי דרשא דבחריש וגו' קיימא לן כר' ישמעאל דאמרינן בריש מסכת מועד קטן (ג) רבן גמליאל ובית דינו נימנו על תוספת שביעית ובטלוהו סברי להו כרבי ישמעאל דאמר מה חריש רשות וכו' (וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות שמיטה הלכה א') ואם כן גם רבן גמליאל ובית דינו על כרחם סבירא להו דחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ושאין העומר בא מסוריא וכמו שתלה הירושלמי את זה בזה ולקמן אם ירצה השם יתבאר דלמאן דאמר חדש בחוצה לארץ דרבנן בארצות הללו הרחוקים מאד מארץ הוא מותר לגמרי:

והנה המגן אברהם סימן תר"ץ סעיף קטן כ"ב בשם הרא"ש בביאורי הסמ"ג כתב דהא דמנהג עוקר הלכה היינו אפילו רוב דיעות סבירא להו אסור והתלמוד מסייע להו והמנהג בנוי על פי פסיקתא או ספרים חצונים אפילו הכי מנהג עוקר הלכה דודאי כן קבלו איש מפי איש עכ"ל וכאן על כל פנים המנהג בנוי על פי הירושלמי כדאמרן כל שכן דיש לומר דגם הש"ס דילן סובר כן כפי מה שכתבנו למעלה:

מעתה נשים לב לברר עוד על פי הש"ס דילן אם חדש בחוצה לארץ דאורייתא או דרבנן הנה בקדושין שם אמר אביי מאן תנא דפליג כו' במאי קמיפלגי ופירש רש"י ז"ל מה ראה רבי עקיבא לחלוק על ר' ישמעאל עיין שם ומפרש הש"ס בקרבו נסכים במדבר קמיפלגי כו' היוצא מסוגיא זו דתליא זה בזה מאן דסבירא ליה קרבו נסכים יכול לחלוק אדר' ישמעאל אבל מאן דלית ליה קירבו וכו' על כרחין כר' ישמעאל סבירא להו דהא ר' עקיבא נמי לא היה רואה לחלוק אדר' ישמעאל אי לאו דאית ליה קירבו ובזבחים קי"א אמרינן דרבי ורבי אליעזר בן שמעון ור' אליעזר בן שמוע כולהו סברי כרבי ישמעאל דאית ליה לא קירבו נסכים במדבר אם כן סברי נמי דמושב לאחר ירושה וישיבה וחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא וכן סבירא ליה לר' שמעון בן ננס בזבחים דף מ"ה הר' ישמעאל דלא קירבו עיין שם (ואחר כותבי זה מצאתי בספר צמח צדק החדש על יורה דעה סימן רי"ח שהביא בשם ספר המקנה במסכת קדושין שהעיר מהך דר' שמעון בן ננס דזבחים דסבירא להו כר' ישמעאל ונפלאתי אמאי לא הביאו מרבי ורבי אליעזר בן שמעון ורבי אליעזר בן שמוע) ואף על גב דאיכא רבנן דפליגי עלייהו שם וסבירא להו קרבו מכל מקום מהם אין ראיה דאף דדרשי מושב בכל מקום שאתם יושבים מכל מקום אפשר לומר דמוקמי ליה לפירות ארץ ישראל הבאים לחוצה לארץ וכמו שכתב המגן אברהם בסימן תפ"ט ס"ק י"ז דמה שכתב הרא"ש ז"ל דר' עקיבא פליג עליה דתנא קמא אינו קושיא דאף תנא קמא סבירא ליה מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים משמע ומוקי לה בתבואה הבאה מארץ ישראל לחוצה לארץ כדמפרש בירושלמי עכ"ל המגן אברהם אם כן אדרבא רבי אליעזר הוה ליה יחיד נגד רבי אליעזר בן שמעון ורבי אליעזר בן שמוע ורבי שמעון בן ננס ור' ישמעאל דסברי דחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ובפרט דרבן גמליאל ובית דינו נמי כר' ישמעאל סבירא להו כמו שכתבתי לעיל ובמנחות פ"ג עד כאן לא פליגי וכו' מוכח דר' נתן ור' עקיבא (ויש גורסין ר' יעקב סבירא להו דחדש בחוצה לארץ דרבנן עיין שם:

אך דברי המגן אברהם בשם הירושלמי שכתב לאוקומי לקרא דמושבותיכם לפירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ צריך ביאור דלמה לי קרא להכי ומהיכא תיתי דליפקע איסור חדש מנייהו ביציאתם לחוצה לארץ:

ומצאתי להגאון מהר"ל צינץ בספרו שם חדש שעמד בזה וכתב וז"ל ולכאורה הוא תמיה גדולה דאם כן נימא דכל מצות התלויות בארץ כגון תרומות ומעשרות ערלה וכלאי הכרם דלא כתיב בהו מושב לכל מקום שאתם יושבים נימא שאם הוציא פירותיהם לחוצה לארץ יהיו מותרים חלילה מיהו בערלה וכלאי הכרם דאיכא קרא למיסרינהו בהנאה ממילא משמע דאסורים בכל מקום מיהו קשה מחלה דלא כתיב בה מושב נימא דאם הוציא מארץ ישראל לחוצה לארץ יהיה פטור מחלה ועל כרחך דלא צריך קרא להכי עכ"ל:

ובמחילה מכבוד תורתו נעלם ממנו משנה מפורשת במס' חלה ריש פרק ב' משנה א' דתנן התם פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה יצאו משם לכאן (מארץ ישראל לחוצה לארץ) רבי אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר ופירש הרב רבינו עובדיה דהיינו טעמא דרבי עקיבא דפטר דכתיב אשר אני מביא אתכם שמה ומשמע ליה מיעוטא שמה אתם חייבין ואין אתם חייבין בחוצה לארץ אף על פי שאתם אוכלים מפירות הארץ וקיימא לן הלכה כרבי עקיבא לגבי דרבי אליעזר וכן פסקו כל הפוסקים וגם לענין תרומות ומעשרות אחר המחילה נעלם ממנו פסק המחבר ביורה דעה סימן של"א סעיף י"ב וז"ל פירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ פטורים מתרומות ומעשרות הרי להדיא דפטורים בין מחלה בין מתרומות ומעשרות ובחנם תמה הרב על הירושלמי שהביא המגן אברהם:

אות ד

אך לכאורה סברא החצונה נעלמת דמה נפשך אם מסברא חצונה בלאו דרשא דקרא הוה אמינא דגידולי ארץ ישראל פטורים בחוצה לארץ אם כן למה לי מיעוטא גבי חלה ואם הסברא חצונה לחיוב למה לי ריבויא גבי חדש:

ונראה ליישב דודאי סברא החצונה לחיוב דמהיכא תיתא למיפטרינהו ולכן שפיר אצטריך קרא גבי חלה לפטור אלא דאזלי רבי אליעזר ורבי עקיבא לטעמייהו דבמסכת מנחות דף ע' ע"ב ילפינן דאסור לקצור חמשת המינים לפני העומר בגזרה שוה ראשית ראשית מחלה וקיימא לן אין גזרה שוה למחצה ולכן הוה אמינא דלענין פירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ נמי נילוף חדש מחלה בגזרה שוה זו לכן צריך מושב דגבי חדש לחייב פירות היוצאין וכל זה אליבא דר' עקיבא דסבירא ליה גבי חלה דפירות היוצאין פטורין אבל לרבי אליעזר הסובר במשנה שם דפירות היוצאין חייבין בחלה לדידיה אדרבא אם נילוף גזרה שוה מחלה לחדש יהיו פירות היוצאין חייבין כמו מסברא החצונה אם כן לרבי אליעזר אין צריך מושב דגבי חדש לחייב פירות היוצאין דבלאו הכי חייבין כנ"ל ולהכי מוקים ליה רבי אליעזר בקדושין שם לאסור חדש בחוצה לארץ אבל לדידן דקיימא לן כרבי עקיבא גבי חלה דפירות היוצאין פטורין אם כן צריך קרא לפירות היוצאין לחיוב דלא נילוף מגזרה שוה דראשית ראשית לפטור ואתי שפיר דברי המגן אברהם בשם הירושלמי דאפילו לרבי עקיבא דדריש מושב בכל מקום שאתם יושבים אין הכרע דאסר חדש בחוצה לארץ דלר' עקיבא לשיטתו יש להעמיד מושב דקרא לפירות היוצאין ודלא נלמוד בגזרה שוה מחלה כדפרישית:

כעת בא לידי ספר יקר מהגאון האדיר הר"ר זאב וואלף מכונה בשם חידושי הרז"ה עשה פסק ארוך בענין חדש בזמן הזה בחוצה לארץ ומסיק בכחא דהיתירא (ולקמן נעתיק תמצית דבריו בקיצור) ולעניננו ראיתי שהביא ראיה דרבי עקיבא סבירא ליה דחדש בחוצה לארץ לאו דאורייתא ומוקים לקרא דמושב לפירות היוצאים דוקא והמעיין שם ימצא דבריו נכונים ובראיה אחת כוונתי לדעתו הגדולה בעזר השם יתברך:

עוד הביא הרב ז"ל קושיות הלחם משנה בסתירת דברי רמב"ם שהבאתי באות ב' ותירוצו דנתמעט הבאת עומר מחוצה לארץ מכי תבואו וכתב שכתב הלחם משנה תירוץ זה בשם הסמ"ג ותמה על זה דאם כן מהאי טעמא גופא לא יהא חדש נוהג בחוצה לארץ הואיל וכתיב ביה ביאת הארץ והיינו טעמא דר' ישמעאל דכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו נוהג אלא בארץ ומשום הכי לדידיה חדש בחוצה לארץ דרבנן וכן סבירא לר' אליעזר בר' שמעון דחדש בחוצה לארץ דרבנן מדכתיב כי תבאו אל הארץ (בקדושין שם) ואי משום דמושבותיכם מרבה חוצה לארץ אם כן מהאי טעמא גופא יהא עומר בא מחוצה לארץ דבחד קרא כתיבי ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד הביאכם את קרבן אלקיכם חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם נמצא דמושבותיכם אתרווייהו קאי ולמה נפריד בין הדבקים ובמנחות פ"ד ע"א רחמנא אמר לדורתיכם ואת אמרת תבטל הרי דלדורותיכם בכל מושבותיכם קאי גם על עומר וכמו שמדמה התלמוד ותולה איסור חדש בחוצה לארץ להבאת עומר מחוצה לארץ והסמ"ג והלחם משנה יצאו לחלק מסברא בעלמא מה שנזכר בגמרא להיפך ודבריהם צריך עיון גדול עכ"ל ועיין מה שכתב לקמן אות כ' בזה בעה"י:

וכתב דנראה דהרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות תמידין שהוא חלק שלישי מס' היד חזר בו ממה שכתב בחלק שני פרק יו"ד מהלכות מאכלות אסורות דחדש בחוצה לארץ דאורייתא ופסק כסתם מתניתין דמנחות דחדש בחוצה לארץ דרבנן וכי האי גוונא מצינו שהרמב"ם פוסק בפרק א' מהלכות תרומות דתרומה בזמן הזה דאורייתא וחזר בו בפ"ז לפסוק דתרומה בזמן הזה דרבנן והאריך בזה עיין שם (אבל הכסף משנה בפרק א' הלכה כ"ה סבירא ליה דאין כאן חזרה עיין שם רק הראב"ד ז"ל תפס שהרמב"ם חזר בו אך בשו"ת הרב רבינו בצלאל סי' א' הסכים להכסף משנה דאין כאן חזרה עיין שם):

אות ה

ולולא דמיסתפינא הייתי מחזק דברי הרב הנ"ל לאמר דחזרה דגבי חדש בחזרה דגבי תרומה מיתלי תליא אבל יש לי בזה הערה חדשה וזה דחוץ ממה שנתבאר דסוגיות ש"ס בבלי וירושלמי נוטים כמאן דאמר חדש בחוצה לארץ דרבנן ואפילו בזמן הבית יש מקום להסתפק דבזמן הזה אפילו בארץ ישראל ואפילו בימי עזרא החדש אינו אסור רק מדרבנן דביורה דעה סי' של"א סעיף ב' פסק המחבר וז"ל בזמן הזה אפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה אלא מדבריהם ואפילו בימי עזרא מפני שנאמר כי תבאו ומשמע ביאת כולם ולא ביאת מקצתם כמו שהיתה בימי עזרא עכ"ל וכתב הטורי זהב בסעיף קטן א' דאף דהך דרשא דביאת כולכם גבי חלה הוא דדרשינן הכי דכתיב בה בבואכם מכל מקום לפי מה דקיימא לן להלכה דתרומה בזמן הזה דרבנן צריך לומר דאין חילוק בין כי תבאו לבבואכם ותרומה וחלה שוים בזה עכ"ל אם כן גבי חדש דכתיב ביה גם כן כי תבאו משמע נמי ביאת כולם דמאי שנא מתרומה ובפרט דחדש איתקיש נמי לחלה בגזרה שוה דראשית ראשית כדלעיל לפי דברינו אלה יבא על נכון חזרת הרמב"ם גם בדין חדש בזמן הזה דכיון שחזר בו בתרומה בזמן הזה ולמד לשון כי תבאו מלשון בבואכם על פי הכרח הסוגיות שתפסו דתרומה בזמן הזה דרבנן הוכרח הרמב"ם לחזור בו אחר כך גם גבי לשון כי תבאו דגבי חדש וללמוד מבבואכם דגבי חלה דהא חדש איתקש נמי לחלה בגזרה שוה כנ"ל והלא חזרת הרמב"ם ז"ל דלגבי הבאת עומר מחוצה לארץ לבתר חזרה דתרומה נשנית בחבורו ואם כן חזרה זו מוכרחת ודו"ק אבל בחפשי באמתחת ספרי האחרונים שבביתי ולא מצאתי לעת עתה מי שיתעורר בזה אין לצרף קולא זו בחדש בארץ ישראל בשום פנים רק לענין חדש בחוצה לארץ דבלאו הכי רבו מקילים בדבר כפי מה שיתבאר ומצאתי רשום אצלי לעיין במהרי"ט סי' כ"ד אבל כעת אינו תחת ידי לראות מה ידובר שם בזה ועיין שו"ת רב"א ז"ל סי' א' חיזק סברת הרמב"ם בדרשא דכי תבאו דבעינן ביאת כולם יעויין שם:

שוב ראיתי להרב משנה למלך פרק י' מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"א הביא דברי התוספות פרק הערל דף פ"א ד"ה מאי דלמאן דאמר דתרומה בזמן הזה דרבנן משום דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא וסבירא ליה דגם עזרא לא קידש לעתיד לבא כלאי הכרם בזמן הזה אף בארץ ישראל אין איסור כי אם מדרבנן דכמו דבטלה לגבי תרומה הכי נמי בטלה לגבי כלאי הכרם עד כאן וכתב הרב משנה למלך דנראה דהוא הדין לחדש אליבא דמאן דאמר דחדש בחוצה לארץ דרבנן בזמן הזה אפילו בארץ ישראל לא אסור כי אם מדרבנן כו' דבטלה קדושת הארץ עכ"ל ובשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' קס"ב הביא שהשואל תמה על המשנה למלך דמה ענינו לכלאי הכרם הרי כאן גלתה תורה דאם לא קרב העומר עצם היום מתיר ממילא גם בזמן הזה הוי מן התורה בארץ ישראל והביא שכן כתב הפני יהושע בקונטרס אחרון בקדושין לענין חדש והשואל ומשיב דחה דברי הפני יהושע והביא ראיה להמשנה למלך עיין שם וכל זה לשיטת התוספות אבל להרמב"ם בפרק א' מתרומות הלכה כ"ה שכתב כלשון המחבר ביורה דעה דילפינן מכי תבאו אם כן ודאי דבזמן הזה אפילו בארץ ישראל גם כן הוי רק דרבנן ועתה יש לנו אילן גדול תנא דמסייע הלא הוא רבינו המשנה למלך והשואל ומשיב יעויין שם:

אות ו

ויש אתי תשובה ממורינו חמי זקני אחד המיוחד מאבירי הרועים בדורו של רבינו הגר"א (אשר העיד עליו הגר"א ז"ל בפני תלמידיו כי הוא גאון גדול) הלא הוא הרב הגאון הצדיק רבינו מנשה בן פורת ונקרא בפי כל ר' מנשה מאיליא (בעל המחבר ס' אלפי מנשה בינת מקרא וכו') והתשובה היא כתב ידו שנשארה תחת ידי ממורי חמי נכדו הרב וכו' מוהר"ר אברהם ז"ל גם כתב יד מה שהשיב גאון אחד הרב מדלהינאוו על דברי חמי זקני ז"ל ואעתיקם פה וזה לשון מו"ר חמי ז"ל הנה הגר"א זלה"ה מווילנא השיג על הטורי זהב ביורה דעה סי' רצ"ג על מה שכתב דבשעת הדחק יש לסמוך על המתירין הואיל דלא איפסוק הלכתא בהדיא והביא ראיה מנדה דף ט' ע"ב כדאי הוא רבי אליעזר וכו' והקשה עליו הגאון הנ"ל דהא כאן איפסוק הלכתא בהדיא במנחות ס"ח ע"ב וצריך ביאור לדבריו היכא איפסיקא שם בהדיא אי משום סוגיית הש"ס לפסוק כמאן דאמר הנאמר בסוף אבוך לא הוה אכל וכו' אינו ראיה כלל חדא דדרך הש"ס לכתוב כסדר זמנים ועיין שם ועוד דלא עדיף האי כללא ואף הכלל דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי מהכלל דאחרי רבים וכו' שהוא כלל דאורייתא ואפילו הכי אי לא איפסק הלכתא בהדיא בזה הדבר ממש נוכל לסמוך על היחיד בשעת הדחק (הג"ה עיין שו"ת ספר פרח שושן סי' א' כלל ה' חלק יורה דעה שהביא מספר גנת ורדים שהקשה קושיא כזו על הרא"ש יעויין שם):

אלא הכי כוונת הגאון דעד כאן לא פליגי אמוראי אלא אי דאורייתא או דרבנן אבל לכולי עלמא על כל פנים אסור בחוצה לארץ מדרבנן מיהת:

אבל העירותי קושיא עצומה על זה דמאן דאמר דחדש בחוצה לארץ דרבנן הוא דלא כמאן עיין קדושין דף ל"ו ע"ב דתנא קמא מתיר לגמרי כיון דלא כיילינהו לערלה וכלאים בהדי חדש דערלה לחד מאן דאמר אינה אלא הלכות מדינה והכלאים מדברי סופרים ואף שיש הרכבת האילן שהוא מדאורייתא אף בחוצה לארץ אבל מוכח שם בגמרא ל"ט ע"א דהמשנה לא איירי אלא בכלאי הכרם גם מהירושלמי דפריך למה לא חשיב חלה דנוהג אף בחוצה לארץ וחלה בחוצה לארץ בודאי מדרבנן ורבי אליעזר דאוסר אוסר מדאורייתא כדיליף התם בגמרא מקראי וכסתם מתניתין סוף ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום ואם כן מאן תנא דסבירא ליה חדש בחוצה לארץ דרבנן:

וכתב וזה אשר השבתי עיין חולין דף ו' ע"ב תוספות ד"ה והתיר רבי וכו' שהקשו על רבי שהתיר בית שאן מפני שהוא חוצה לארץ והביאו מכמה מקומות שהיו נוהגין תרומות ומעשרות בבבל והאריכו שם ותירצו שלא גזרו אלא על מקומות הקרובים לארץ ישראל והנה קשה לי על תירוצם הלא בית שאן היא קרובה לארץ ישראל דחשיב לה בין ערי ארץ ישראל אלא שלא כבשום עולי בבל אבל איך שיהיה אף לפי תירוצם נוכל לומר גבי חדש למאן דסבירא ליה דרבנן לא גזרו גם כן אלא במקומות הקרובים ואינו דומה לערלה וכלאים שאסור בכל מקום ולהכי נמי לא פריך הירושלמי אלא מחלה ולא מתרומות ומעשרות משום דאינו נוהג בכל מקום:

ותמהני על שטרחו להביא ראיות שנהגו תרומות ומעשרות בבבל הלא היא משנה מפורשת ידים פרק ד' דנהוג בבבל עמון ומואב ומצרים עיין רמב"ם פרק א' מהלכות תרומות הלכה א' כתב וז"ל תרומות ומעשרות אינם נוהגים אלא בארץ ומדרבנן גזרו על ג' מקומות בבל עמון מואב ומצרים כמפורש במשנה הנ"ל מצרים מעשה חדש ומעשה זקנים וכן עמון ומואב ובבל מעשה ישן ומעשה נביאים:

הרי שלא גזרו כלל על חוצה לארץ בהחלט אלא על ג' מקומית ואף זה לא בפעם אחת רק מקום בפני עצמו כשנתקבצו שם קיבוץ רב מישראל וראו שמצוי שם פירות ארץ ישראל או מטעם אחר שהיה נראה בעיניהם וגזרו שם תרומות ומעשרות ואם כן אף שמצינו בבכורות כ"ז ע"א שאמרו סתם תרומות חוצה לארץ אין כונתם על חוצה לארץ בכללה אלא כונתם על מקומות הידועים דנהיגי בהם תרומות ומעשרות והכי נמי כאן באיסור חדש דמאן דאמר חדש מותר בחוצה לארץ לא היה יכול לתרץ מנהג מקומו ומקומות הסמוכים להם שהיו נוהגים בהם איסור חדש ואמר שהוא מדרבנן שגזרו באותן מקומות ואם כן למאן דסבירא ליה חדש בחוצה לארץ דרבנן אינו נוהג אצלנו כלל (שמדינתנו רחוקה ביותר ולא נתגלתה רק ערך אלף שנה) וזה לא אפסוק בהדיא דחדש בחוצה לארץ דאורייתא ואם כן הדר דינא עם בעל הטורי זהב שנוכל לסמוך עליהם בשעת הדחק ואפשר אף שלא בשעת הדחק דהא כאן לא הוי יחיד נגד רבים עכ"ל:

אות ז

והרב הגאון מו"ה שמואל אב"ד דעיר דלהינאוו אחר שהתנצל לפני מו"ר חמי ז"ל ברוב ענות חן וכתב שדרכו בקודש כאחד מן הראשונים (ומהר"ש זה הוא מחבר ספר ברכת שמואל על מס' ברכות) השיג על פסק מו"ר חמי ז"ל ולא מצאתי בכתבי מורי חמי מה שחזר והשיב מו"ר חמי ז"ל על השגותיו אבל שמעתי מחמי ז"ל שזקנו הגאון חזר וסילק כל השגותיו וחבל על דאבדן ולכן אעתיק השגות מהר"ש ז"ל פסקי פסקי ומה שנראה לפי עניות דעתי בזה:

כתב הרב מוהר"ש ז"ל דמה שכתב מו"ר חמי ז"ל אלא הכי כוונת הגאון כו' אין כן כוונתו רק כוונת הגאון דרבינא ורבנן דבי ר"א שהיו סוף הוראה הוה כאפסוק הלכתא בהדיא כי אין לנו אחר חתימת התלמוד כלום עכ"ל:

ולא ראה הרב המשיג דברי רבינו האור זרוע הגדול הלכות חדש סי' שכ"ח (שהיה עוד חמדה גנוזה בימיו ולא ראה אור הדפוס עד שנת התרכ"ב) וז"ל ותימה כיון דחדש נוהג בחוצה לארץ ונוהג נמי בשל עכו"ם האיך אנו קונים תבואה מן העכו"ם כו' הא הוה ליה ספיקא דאורייתא ונראה לי אני המחבר לפסוק הלכה דחדש בחוצה לארץ דרבנן וספיקא דרבנן לקולא דתנן במנחות פ"ג ע"ב כל הקרבנות הציבור והיחיד כו' חוץ מן העומר ושתי הלחם וכו' סתם לן תנא דחדש בחוצה לארץ דרבנן דאי דאורייתא היה בא מחוצה לארץ דהא בהא תליא כדאמר בגמרא מתניתין דלא כהאי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר ר' נתן וכו' ור' יעקב (לפנינו הגירסא רב נחמן ור' עקיבא והשיטה מקובצת הגיה ור' יעקב ובספר חידושי הרז"ה הנ"ל לא ראה זאת ולכן הביא ראיה מכאן להמ"א עיין שם) אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות כו' עד כאן לא פליגי אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי וכו' מתניתין דלא כהאי תנא דתניא ריב"י אומר וכו' וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקריבין הא למדת דהא בהא תליא הלכך סתם לן תנא דחדש חוצה לארץ דרבנן ורב נחמן ור' יעקב ותנא קמא דידהו סברי נמי הכי דרבנן והאי סתמא עדיף טפי דתני לה גבי קרבנות ושתי הלחם כההיא דפרק אחד דיני ממונות (ל"ד) דההוא סמיא וכו' ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח כו' ומאי אולמא כו' משום דתני לה גבי הלכתא דדינא הלכך הכא נמי האי סתמא עדיף דהא עומר מנחת צבור הוא ותני לה גבי הלכות מנחות אבל הכא כו' תני לה אגב ערלה וכלאים וכו' ואמרינן פרק ר' ישמעאל ס"ח רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורתא די"ו נגהי י"ז קא סברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן:

ואי משום רבנן רב אשי דאכלי בצפרא בשיבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דאורייתא כו' ההיא לאו ראיה היא דאשכחן דלא בעי תלמודא לסמוך על רבנן דבי ר"א בפרק האשה שנתארמלה (כ"ב) ודלמא בית דין חצוף הוא כו' דכתיב ביה בי דינא דרבנא אשי ודילמא רבנן דבי רב אשי כדשמואל סבירא ליה וכו' דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי הא למדת דלא בעו רבנן לסמוך על רבנן דבי רב אשי מפני שפעמים היו טועים (האחרונים כתבו כן מדנפשייהו וכיוונו לדברי גאון קדמון האור זרוע ז"ל):

תוכן העניינים

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה