אור ברסלב

שדי חמד אסיפת דינים מערכות טיבולו במשקה טבילת נדה· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן ב (בדיני טבילת נדה)

סימן א בדין טיבולו במשקה

אות א

טבילת נדה הוה עובדא באשה שטבלה בליל השישי וקודם ששימשה את ביתה ראתה שהטבעת באצבעה כי שכחה מלהוציא בעת הטבילה כמו שהוא המנהג והי' הטבעת רפוי בידה ושאלה אשה אם עלתה לה טבילה והיה בדעתי להקל עליה שלא תצטרך לטבול עוד הפעם בליל שבת (אשה שלא טבלה כדין אי יכולה לטבול בליל שבת מסגרת השלחן קנ"ג ע"ג) כי דחיקא ליה מילתא טובא בהיות ליל שבת ולכן בדעתי לסמוך על אילן גדול פסק מרן בשלחן ערוך סימן קצ"ח סעיף כ"ג דטבעת רפויה אינו חוצץ בדיעבד מיהא וכמו שכתב המגן אברהם בסימן קס"א סעיף קטן יו"ד וכן כתבו הרבנים אליהו זוטא ומוהר"א גירון כמ"ש בספר דברי מנחם סימן קס"א הגהות בית יוסף אות א' וכדאי הוא מרן הקדוש ודישרן סמיכין עלוהי הרב מגן אברהם והרב הלבוש לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק כל שכן בנדון דידן דאיכא דוחקא כאמור דודאי לא נחוש לסברת הרב בית הלל שהביא הר' באר היטב של מוהרי"ט שם דמחמיר אפי' בדיעבד כל שלא שימשה עי"ש ואנו אין לנו אלא דברי מרן הנז"ל לכל הפחות בדיעבד ושעת הדחק ועיין להגאון מרן חיד"א בשיורי ברכה שם בשם הרב מקום שמואל דעלתה לה טבילה דלא כהר' בית הלל וכן בקדש חזיתיה להכהן גדול הרב זרע אמת בחלק ב' סימן פ"ז דהעלה דברפוי עלתה לה טבילה על פי פסק מרן הנז"ל אלא שנראה שלא ראה דברי הרב בית הלל מדלא הזכירו וגם לא ראה דברי הרב מגן אברהם בסי' קס"א הנז"ל עי"ש ועיין בפתחי תשובה סי' קצ"ח סעיף קטן י"ג שכתב בשם הרב סדרי טהרה דלכתחילה יש ליזהר אבל בדיעבד עלתה לה טבילה וכתב עוד שהלבושי שרד כתב בשם תשובת הב"ח החדשות סימן מ"א דחלילה לומר דברפוי לא עלתה לה טבילה והאומר זה ראוי לנזיפה וכו' יעי"ש ועיין להרב תפארת אדם בחלק יו"ד סימן נ"ד שפסק כן דברפוי אינו חוצץ והביא לנו שו"ת הרב מוהר"י מברונא סימן ק"ח דסובר כן כיעי"ש ועיין גם כן בשו"ת מכתם לדוד להגאון מוהרד"ף בתשובת מר בריה בחלק יו"ד סימן כ"ו דפשיטא ליה דאם ידוע דהוא רפוי עלתה לה טבילה ובספק כגון שנאבד הטבעת ואי אפשר למיקם עלה דמילתא שקיל וטרי בזה יעי"ש ובסימן כ"ה וסימן ז"ך והרב מסגרת השלחן הביא מה שכתב הרב מקום שמואל דעלתה לה טבילה ושהרב בארות המים סימן י"א כתב דעלתה לה טבילה דוקא אם שימשה וסיים דהיכא דליכא חולי או אונס קצת המחמיר לטבול שנית תבא עליו ברכה עי"ש שעשה מעשה להקל בחולנית שטבלה בטבעת רפויה בימות החורף מכל האמור נראה דבנדון דידן דאיכא דוחק לטבול בליל שבת משום סיבות הידועות לנו נראה דשפיר דמי להקל ולומר דעלתה לה טבילה ואף שמצאתי כתוב בגיליון ספר תפארת אדם הנז"ל מכתבת יד רב אחאי הרב המחבר ספר מלאכת שלמה יצ"ו כתב וז"ל ועיין בספר רוב דגן בהלכות טבילה דף ד' שכתב בסוף דבריו דלענין מעשה צריך להתיישב בדבר עכ"ל אומר אני דבמכ"ת לא חש לקמחיה דהרואה יראה שם להרב רוב דגן דמה שכתב שצריך להתיישב בדבר הוא על מה שכתב שם בשם הרשב"ץ דבנזמי האזן אפילו אם מהודקים שפיר דמי וחיליה ממה שאמרו בשבת דף ט"ן ע"ב דפירשו מתניתין דקתני ולא בנזמים דהיינו נזמי האף ולא נזמי האזן ומשמע ליה להרשב"ץ דר"ל דבנזמי האזן אין בהם משום חציצה אפילו במהודקים ועל זה שקיל וטרי דאימא דמיירי ברפוין דבנזמי האף לא תצא משום דילמא שלפא ומחויא וכו' ומסיק דצריך להתיישב בדבר אבל לענין טבעות הביא פסק מרן בסימן קצ"ח סעיף כ"ג ורמז דברי הגאון שיורי ברכה הנז"ל דהביא בשם הרב מקום שמואל דעלתה לה טבילה וזה ברור באופן דמכל האמור מקום יש בראש להקל שלא תצטרך לטבול שנית:

אך אח"כ נודע לי כי אשה זו לא העבירה שער אותו מקום בסם המשיר השער כנהוג וראיתי שנחלקו הפוסקים בזה דהגאון מרן חיד"א בשיורי ברכה סימן קצ"ח אות ב' כתב בשם הרב אדמת קדש דהצריך לטבול פעם שנית ושהרב מוהרי"ז בתשובה כ"י העלה להקל וכן הוא דעתו דהכי נקיטינן יעי"ש והרב שדה הארץ בחלק ג' בחלק יו"ד סימן ו' נשאל באשה שלא העבירה שער אותו מקום בסם כנהוג רק במספריים וכתב דכיון דדרך העולם להשיר בסם וגם אשה ההיא זה דרכה כל הימים להשיר בסם הוה ליה דבר שמקפיד עליו וחוצץ ושקיל וטרי בזה ומסיק דאם עדיין לא שימשה את ביתה צריכה לטבול פעם אחרת יעוין שם והרב מסגרת השלחן בר"ש סימן קנ"ח ד"ה וכתוב וכו' הביא דברי הגאון שיורי ברכה הנז"ל ומסיק דאם לא שימשה את ביתה המחמיר שתטבול שנית תבוא עליו ברכה ושכן מנא בשו"ת שדה הארץ הנ"ל ע"כ ובכן בנדון דידן דנצטרפו שתי רעותות הטבעת ושלא העבירה השערות כלל עם היות דכל חדה באנפי נפשא אי איתרמי לן מקום יש בראש להקל בשעת הדחק קצת כיון דאין כאן אלא ספיקא דרבנן מכל מקום בהצמדם שתי הריעותות גם יחד דנתי להחמיר שתטביל שנית וכן נעשה מעשה ועיין להרב זכור לאברהם חלק ג' דף צ' ע"ב וע"ג ישרי לב טו"ב ע"א פתח הדביר חלק ג' סימן ש"ג סוף אות ד':

אות ב

טבילת נדה לענין הכלות שטובלות ושערותיהן ארוכות ועתידין לקוץ אחר הבעילת מצוה פקפק רב אחד לומר שחוצצין כיון שסופן להתגלח והגאון חתם סופר בסימן קצ"ה כתב דאין לחוש והביא ראיה מתוספות בבא קמא דף ע"ו ומנזיר דף ע"ד ומנהג ישראל תורה וכו' עי"ש ועיין להגאון מוהר"ש קליגר בספר שירי טהרה דף ח"ק ע"ג דלפי דברי החתם סופר במקומות שנוהגים לחתוך השערות קודם הביאה יהיה חציצה אך תמה שם על כל דבריו ומסיק דעיקר ההיתר היא כיון דשערות הללו הוי מיעוט ואינה מקפדת עליהם מה שהם ארוכים ואדרבה ניחא לה וכו' ולא אמרי כל העומד ליגזז כגזוז דמי אלא היכא דמקפיד עליו אז הוי כמו דבר אחר וחוצץ מה שאין כן במיעוט שאינו מקפיד אלו תורף דב"ק:

אות ג

טבילת אשה שיש לה שן של כסף אי חוצץ שואל ומשיב מהדורא קמא ח"ג סימן ז"ך ויש לעיין עיקרי הד"ט סימן כ"ב אות ז' (ד"ה ועל פי) חכמת אדם בקונטרס בינת אדם שער בית הנשים סימן י"ב (כ"א) מלבושי טהרה סימן קצ"ח סעיף ד"ן ושם בביאורו סעיף קטן ח"י בשם מוהרש"ק להקל וצ"ץ החדש סימן ק"ס ושואל ומשיב מהדורא תניינא חלק ג' סימן ח"ק על מילוי השן ועל עין של זכוכית לסומא בעין אחת ויש להתיישב בשו"ת כתב סופר סימן צ"א על אשה שיש לה רטיה ותחבושת שאי אפשר להסירו קודם שלשה חדשים ובספר פדה את אברהם במערכת המ"ם אות א' ובשד"ח מערכת חמץ ומצה סימן ד' אות כ"ד ובציונים לפאת השדה מערכת אבילות חמדת משה סימן פ"ד בית יצחק ארח חיים סימן י"ד אות ו':

אות ד

טבילה עיין רמ"א סימן קצ"ח ס"ו לאותן נשים שיש להן כמין קליעת שערות וכו' ועי"ש בפתחי תשובה בשם שו"ת פנים מאירות באשה שחלתה ואמרו הרופאים שאין תקנה אלא אם כן תעשה מארלאקין וכו' דהעלה דאין להקל וכו' עי"ש ועיין להגאון מוהר"ש קליגר בספר שירי טהרה דף ס"א סימן י"ג י"ד ט"ו נשאל גם כן בדין הקאלטניס וכו' ושקיל וטרי בזה ומסיק להקל משום רפואה כשהרופאים אומרים שצריכה לזה ובכי האי גוונא חיבור על ידי אדם הוי חיבור ועוד ביאר שם דברי המרדכי מה שהוצרך לטעמים שלו עיין שם באורך ועיין שם בסדרי טהרה ובמלבושי טהרה ועיין בשו"ת מים חיים להגאון מוהר"ח הכהן ראפפורט בשו"ת יו"ד סימן נ"א שכתב שבספר בגדי ישע כתב שהקאלטוניס הנעשה על ידי אדם על פי צווי הרופאים חוצצין לענין טבילה דטעמא דהיינו ריבתייהו לא שייך אלא בנעשה ממילא ולא בנעשה על ידי אדם ואין לזה טעם ולא ריח וחלילה לומר דלא נמצא דהרי מצינו ביומא דף ע"ח ע"ב מ"ש נעילת הסנדל וכו' והעיקר שאם נתנה על פי צווי הרופאים מומחים שאין לה תרופה אחרת בודאי מקפדת שלא להסירם הוי ממש כמו הקאלטניס וכו' ואין שום הפרש רק אם אינם נעשים על ידי פיזור סמנים המבואר בסד"ט אזי בודאי אין חוצצין כלל עכ"ל:

אות ה

טבילה לענין אשה שאירע טבילתה בליל יום טוב ושכחה לקוץ צפורניה מערב יום טוב עיין לקמן במערכת יום טוב סימן א' אות ח' ויש לעיין כרם חמד חלק ב' דף ט"ו סוף ע"ד שו"ת מהרי"ן יפה סימן ט':

אות ו

טבילת נדה מבעוד יום נדפס בדברי חכמים סימן קכ"ט ומה שהובא שם בדף קי"א ע"א בשם חמודי דניאל שבפתחי תשובה יו"ד סימן קצ"ז סעיף קטן י"א דבעינן שיהיה אונס לכל הנשים שבעיר יש לעיין מעשה איש דף ל' ע"ב ד"ה ומה:

אות ז

טבילת כלה קודם החופה באיזה אופן אפשר ביום תפארת אדם סימן ב"ן משנת רבי אליעזר חלק ב' סי' י"ט חמדת משה סימן פ"א אגודת אזוב מדברי סימן ל"ה:

אות ח

טבילת בתולות לא תטבולו מחשש זנות דחמיר להו איסור נדה מפנויה כן זכורני שראיתי בפוסקים ואיני זוכר מקומו שוב ראיתי מה שכתב בנחמד למראה חלק ב' דף ט"ז ע"א וע"ב עיין שם ריש פרק במה אשה ודברי מרן הבית יוסף שרמז הבאר היטב ארח חיים סימן ש"ג הם ביו"ד סוף סימן קפ"ג עיין שדי חמד מערכת חמץ אות מ"א ד"ה וחוכך ובמגן אברהם סימן תר"ו סעיף קטן ח' כתב דגם הבתולות טובלות וכן כתב במטה אפרים שם ובקיצור שלחן ערוך סימן קל"א ולא ידעתי אמאי לא חשו על המנהג:

אות ט

נדה צריכה לטבול כשיגיע זמנה אפילו אין בעלה בעיר משום שבהיותה באותה טומאה מתפשטת באבריה ומעפשת שכלה וכן מצאתי בשערי דורא נשים חשובות טובלות אף שאין בעליהן בעיר וכן הנהיג רבי שמעון את בתו לטבול אפילו בימי החרף בעת טבילתה אף שאין בעלה בעיר עד כאן דברי הרב החסיד בספר שבט מוסר פרשה נ"ד (דף קכ"ט ע"ב) ולפי הנראה כאן שנה רבי משנת חסידים דמבואר הוא בדברי הפוסקים ביו"ד סימן קצ"ז דדבר זה תלוי באם טבילה בזמנה מצוה או לא וקיימא לן כמאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה ולפי זה אין האשה מחוייבת לטבול בזמנה אם אין בעלה בעיר אבל אם רוצה אשה לטבול אף שאין בעלה בעיר נראה ודאי דשפיר דמי וכן הוריתי לאשה שהיתה מצפה שיבא בעלה באותה הלילה שתטבול כדין ומה שאומרות הנשים דיש סכנה לטבול אם לא תזדקק באותה הלילה לפי הנראה הם דברים בדאים ואין לחוש להם כלל ואחר זמן מצאתי להרב שבות יעקב בחלק ג' סימן ע"ז שנשאל על מורה אחד שהורה שאף שאין בעלה בעיר צריכה טבילה ומשום תשש סכנה לוקחים אצלם תינוק ומניחים סכין במטה תחת הכרים אי שפיר הורה והשיב דאנן נקיטינן דטבילה בזמן הזה לאו מצוה ואם יאמר האומר הרוצה להחמיר יחמיר ומה בכך זה אינו כיון דהם עצמם אמרו שיש חשש סכנה לטבול כשאין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח הטומאה ומזיקין שמה"ט מניחין אצלם תינוק וסכין וקיימא לן חמירא סכנתא וכו' כאשר שמענו שאירע כן כמה פעמים ועיין בשו"ת מוהר"ם מלובלין סימן קט"ז לכן אין לשנות כלל עכ"ל והוא חידוש אצלי ומכללות דברי הפוסקים בסימן קצ"ו סעיף י"א גבי אשה שטבלה שאין בעלה בעיר ואחר כך ראתה או מצאה כתם אם צריכה להמתין ה' ימים או תספור מיד משמע דטובלת האשה כשאין בעלה בעיר וכן בסימן קצ"ז סעיף ב' בהגהה משמע דיכולה לטבול אף כשאין בעלה בעיר ויש לעיין בספר מסגרת השלחן דף קל"ה סוף ע"ב ובסימן קצ"ז סעיף ב' וכעת איני מופנה ויש לעיין תוכחת חיים סוף פרשת כי תצא זכור לאברהם חלק ג' דף צ' (נ"ח) סוף ע"ד בשם סמ"ג זרע אמת חלק שני סימן קנ"א (ובציוני רבינו כתוב כשאין בעלה בעיר אם יש סכנה לטבול מר ואהלות (דף ל' ע"א) סוף סימן כ"ח פדה את אברהם ז' ע"ג אות א'):

אות י

טבילה אשה שטבלה על גבי שליבות של עץ שבתוך המקוה עיין במערכת המ"ם:

אות יא

טבילה בנהר בזמן שהמים מעט וצריכה להשתטח על כל גופה פאת השדה (שו"ת קו"ק) סימן מ"ו ומ"ז (ועיין פאת השדה למרן המחבר בחלק הכללים מערכת הז' כלל ג' ד"ה ונזדמן):

אות יב

אחר שטבלה ולנתה עם בעלה כמה לילות נסתפקה אולי היה איזה מאכל על שיניה בעת שטבלה פאת השדה הנ"ל סימן מ"ח:

אות יג

טבילה במקוה שגברו המים עד השליבות אגודת אזוב מדברי סימן ט"ו:

אות יד

חתכה צפרניה במחובר לבשר וכו' וטבלה מנחת שי סימן נ"ד.

אות טו

הושם לה טבעת על פי עצת הרופאים דלתי תשובה בקונטרוס מסגרת השלחן סימן ו':

אות טז

טבילה לענין חציצה באשה שנותנת תחבושת באותו מקום תפארת אדם סימן ג"ן:

תוכן העניינים

שדי חמד אסיפת דינים מערכות טיבולו במשקה טבילת נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה