שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה חלק א· הרב חיים חזקיהו מדיני
סימן ז
בדין כלים שנאסרו בחמץ א) כלים שבשלו בהם חמץ בפסח עיין להרבנים מגן אברהם סי' תמ"ז סק"א ופרי חדש שם סוף [ד"ה ואכתי] ומחצית השקל ופרי מגדים על דברי הרב מגן אברהם וחק יעקב סק"ד וסי' את"ן וש"ע הרב מוהרש"ז ס"ג דפסקו דמותר להשהותן עד לאחר הפסח כדין כלים שנשתמש חמץ קודם הפסח דלא כרבינו הרוקח דמחלק בזה עי"ש ובשלחן גבוה סי' תמ"ז ועיין באר היטב סי' תס"ז ס"ק י"ח דמה שכתב הרמ"א דהמנהג לאסור הכל כונתו הכיסוי והכף והכלים וכו' וכתב על זה הרב זכור לאברהם ח"א ד' קט"ו ע"א דע דהכלים אין צריכים שבירה ומותר להשהותם לאחר הפסח אפי' נתבקעה החטה כמבואר בסי' תמ"ז ס"א בהגה ובאה"ט סק"ד ובפר"ח ואחרונים שם עכ"ל ועיין בחיי אדם כלל ק"ך אות ח' באופן שזה נראה פשוט ומוסכם דכלים שנתבשל בהם חמץ בפסח אין צריכים שבירה ומותר להשהותם לאחר הפסח ותמיה לי רב אחד הובא בשו"ת רעק"א סי' י"ט שהורה לשבור הכלי חרס שבישלו בו חמץ משהו בפסח עי"ש וכבר הובא שם דחביריו חלקו עליו וגם רעק"א חלק עליו ופלפל מאד אם גזרת חז"ל משהו בפסח הוא באכילה והנאה דוקא או אף לענין בל יראה וכו' וכתב דמדברי המג"א תמ"ז ס"ב נראה דבבלעו חמץ ממש בפסח מותר להשהותם עי"ש ולא היה ראוי לכתוב שנראה מדברי המג"א דודאי כן הוא כונת המג"א כמו שהכריחו הרבנים מחצית השקל ופרי מגדים והרי הוא כמבואר והיה לו להביא דברי הרבנים פרי חדש וחק יעקב הנז"ל ושו"ת בית אפרים שציין הרב שערי תשובה באות ד' אין מצוי אצלי ועיין לקמן אות ב':
ב) כלי חרס שבישלו בו בפסח חמץ משהו מותר להשתמש בו בפסח האחר דלגבי איסור משהו סמכינן על הג' חכם צבי דאחר י"ב חדש הוי עפרא כן כתב הרב ר' טוביה הובא בשו"ת רבינו עקיב"א סי' כ"ו וכתב דלפי דבריו אם אירע זה בסוף ימי הפסח יהיה הכלי אסור בתחלת ימי הפסח הבא כיון דלא כלו שנים עשר חדש אבל באמת אין צריך לזה דהא התבשיל עצמו שנמצא בו החיטה מותר בפסח הבא דבטעמא לא אמרינן חוזר ונעור ע"כ ועיין להרב בית שלמה בסי' צ"ג שהרב השואל כתב בשם הרב השיב משה דחוכך לאיסור דכיון דאין לו ביטול בעת התערובת כיון שנעשה בפסח שוב לא מיבטיל אחר כך ושהאריך לחלוק עליו וכתב שהדין עם הרב השואל ורמז דברי הרב מקור חיים סי' תמ"ז סק"ה ושו"ת רעק"א הנ"ל ומסיק וכן אני מורה תמיד דהכלים שיש בהם בליעה מתבשיל שיש בו משהו חמץ בפסח מותר להשתמש בהם בפסח שבשנה שניה למה שהכריע הרמ"א דבלח בלח אינו חוזר ונעור וכל שכן בטעם בעלמא עכ"ל עתה הגיע לידי שו"ת השיב משה ודבריו הם בחלק א"ח סי' י"ז שנסתפק בתבשיל שנתערב בו משהו חמץ בפסח ונשתהה לפסח הבא אי שרי מכיון שנתבטל אחר פסח שעבר כמו חמץ שנתערב קודם פסח ונתבטל בששים דמותר בפסח או דילמא כיון דבשעה שנתערב דהיינו בפסח לא נתבטל משום שחמץ בפסח במשהו איך יתבטל מעצמו אחר הפסחומה שמותר אחר הפסח אינו משום שכבר נתבטל אלא משום דלא שייך קנס דלא עבר אבל יראה מותר אחר הפסח כמו כל חמץ ולעולם חמץ הוא ואסור בפסח הבא והאריך בפלפול לברר ספק זה ונראה דעתו כצד זה ואסור לפסח הבא ושם הובא הגהת בן בנו של המחבר ומפלפל על דברי מר זקנו המחבר וכתב בסוף דבריו דנראה ברור דמותר בפסח הבא ואמר מר מילתא בטעמא דאף אם נאמר דמה שמותר כל השנה לאו מטעם ביטול הוא אלא משום דלא שייך למיקנסיה כיון דלא עבר בבל יראה מכל מקום שם חמץ עליו מכל מקום כשהגיע ערב פסח אחר זמן חמץ דודאי מותר ביש ששים מטעם ביטול אם כן הרי נתבטל קודם פסח ואינו חוזר ונאסר כמו בכ"מ שנתבטל קודם פסח עכ"ד וראיתי בס' נדפס חדש מנחת משה באור"ח סי' ט"ו אות נו"ן שהביא מה שמצא כתוב בכתבי הג' מוהרש"ק מבראד דמבואר מדבריו שסובר כדעת הרב השיב משה דבנתערב בפסח אסור בפסח הבא והביא שו"ת הבית שלמה הנ"ל וסיים ובאמת יש מקום לחלק בין תערובת משהו במאכל לבין הכלים דבמאכל שייך לומר דנתבטל על כל פנים אחר הפסח במשהו חמץ שבתוכו ושרי לפסח הבא מה שאין כן בכלי שנבלע בו משהו בפסח ונאסר איך שייך בו ביטול אף לאחר הפסח בבלוע שבתוך הכלי ועם כל זה יש לצדד להקל ובפרט דיש צירוף דעת הח"ץ סי' ע"ה עכ"ד הגאון מנ"מ נר"ו והרב עמודי אור סי' ט"ו אות ב' כתב ופשוט דלא איכפת לן מה שנתערב בשעה שהיה עליו שם איסור כיון שנסתלק האיסור אחר כך וכן כתב בפשיטות רעק"א בתשו' להתיר הכלים הנאסרים בפסח מתערובת משהו בפסח הבא דחוזר ומתבטל עכ"ל [ובסברת החכם צבי הנ"ל רשמתי באות שאחר זו]:
גם הגאון מוהרי"ץ אלחנן אבד"ק קאוונא יצ"ו בשו"ת עין יצחק בסי' כ' נשאל בזה בכלי שנאסר מחמת משהו בפסח וכן במאכל אם מותרים לפסח הבא והיתה דעתו נוטה לאסור והאריך לפלפל כדרכו בקודש ובסוף התשובה כתב שראה שהגאונים מקור חיים בסי' תמ"ז ס"ק ה' ורע"ק איגר הסכימו להתיר לכן ביטול דעתו נגד דבריהם וסיים לכן לדינא אני מסכים דמותר התבשיל והקדרות בפסח דשנה הבא אם לא נאסר רק מצד תערובת משהו: ובספר בנין שלמה להגאון מוהרש"ל מווילנא יצ"ו בסי' כ"ד הביא מה שכתב רבינו עקיבא איגר בתשובה הנ"ל דהתבשיל והכלי מותרים לשנה הבאה משום דבטעם לא אמרינן חוזר ונעור וכיון שנתבטל אחר הפסח שוב נשאר בהיתרו לעולם ומזה הוליד חומרא דבאותו הפסח אפילו ספק משהו אסור דהא דספק משהו מותר היינו דיש ספק שמא נתערב בו גוף החמץ דבכי האי גוונא לא מיקרי דבר שיש לו מתירין דהא חוזר לאיסורו בפסח הבא דאז גם כן צריך לחוש באותו ספק דהא קיימא לן דחוזר ונעור אבל בספק טעם הוי דבר שיש לו מתירין דהא לא יחזור לאיסורו לעולם הילכך אפילו בספק משהו אסור כשאר דבר שיש לו מתירין דאף ספק בדרבנן לא בטיל ועל דברים אלו הרבה לתמוה דמלבד שאין הדעת נותנת להחמיר בספק תערובת טעם משהו יותר מספק תערובת משהו חמץ בעין ועוד האריך בטעמים הפוסקים בפילפול עמוק ונפלא וגם על מה שכתב רבינו עקיב"א דהכלים יש להם מתירין לשנה הבאה מצד יישון י"ב חדש כתב שאין היתר זה ברור והאריך קצת בזה עי"ש דב"ק ועל סברת הגאון חכם צבי בהא דיישון שנים עשר חדש כבר ציינתי למעלה לעיין באות שאחר זו ששם הבאתי בס"ד דברי הרבה מרבני האחרונים מיימינים ומשמאלים בזה עי"ש:
ג) קדרת ברזל שבשלו בה חמץ ועמדה ריקנית יותר משנים עשר חדש ושוב בשלו בה בפסח אם אפשר להתיר התבשיל להאוסרים נותן טעם לפגם בפסח הנה הג' חכם צבי בסי' ע"ה האריך להוכיח דכל שעבר י"ב חדש כלה כל הלחלוחית והוי כעפר בעלמא ולמד כן מדין קנקנים של יין נסך דמותרים וכן חרצנים וזגים ודורדיים של יין נסך דשרו אחר י"ב חדש ומדין בריה שאין בה עצם וכו' וכיון שאחר שנים עשר חדש כלה כל הלחלוחית והוי כעפרא בעלמא הרי הוא כחמץ שחרכו קודם איסורו ושרפו לגמרי דמותר אפילו באכילה דאף להאוסרים באכילה חמץ שחרכו קודם זמנו מכל מקום בשרפו לגמרי מותר ועוד דגם בחרכו אין אוסרים באכילה אלא משום דאחשביה על ידי אכילתו וזה אינו שייך במשתמש בכלי אלו תורף דב"ק וביאר שם דלהפוסקים נותן טעם לפגם אסור בפסח יש להמציא קולא להשתמש בכלי זה לכתחלה אחר שנים עשר חדש מטעם שהסביר לחלק בין שאר נותן טעם לפגם דאסור לכתחלה לדין זה אלא שלא מלאו לבו להתיר לכתחלה אבל אם בשלו בה תבשיל בפסח אחר שעבר שנים עשר חדש פשוט דמותר עי"ש והוצרכתי לרשום צדדי ההיתר שהוזכרו שם לפי שראיתי להרב חיי אדם בהלכות פסח כלל ק"ך אות י"ד שכתב בלשון זה נותן טעם לפגם אסור בפסח ומכל מקום בדבר שהוא עפרא בעלמא אפילו בפסח מותר דבשלמא נותן טעם לפגם על כל פנים יש טעם אלא שהוא פגום מה שאין כן כאן דאין טעם כלל ומטעם זה מתיר הח"ץ סי' ע"ה בסכין שעבר עליו י"ב חדש דאפילו חתך דברים חריפים אינו אוסר אבל אם נעשה כעפרא אחר זמן איסורו אוסר דהא אפילו האפר אסור בהנאה כדאיתא בסי' תמ"ה ולעיל כלל י"ט [צריך להיות כלל קי"ח] סי' ל' עכ"ל הרב חיי אדם הנה כתב בטעם ההיתר משום דאחר שנים עשר חדש נעשה עפרא ולפי טעם זה אין מקום להיתר זה אלא בקדרה שנשתמשו בה חמץ אחר הפסח בשנה זו ולשנה הבאה תהיה מעוברת דאז כלו להו שנים עשר חדש קודם זמן איסור חמץ והוי כחמץ שחרכו קודם זמנו וגם צריך שמה שנשתמשו בשנה זו אחר הפסח שיהיה סמוך לפסח מאחריו ולא מופלג כדי שימלאו השנים עשר חדש קודם פסח הבא שאם השנה הבאה פשוטה אף אם תהיה שלמה [חשוון כסלו מלאים] ואף אם הי"ב חדש הללו נמנה כולם חסרים כמו שכתב הרב פתחי תשובה ביו"ד סוף סי' קל"ה בשם הרב ברית אברהם מכל מקום עד פסח הבא לא מלו י"ב חדש אלא בתוך הפסח והוי כחרכו אחר זמן איסורו דאסור כמו שסיים הרב חיי אדם כנז"ל וכל זה הוא אם טעם ההיתר הוא רק משום דמדמינן נדון זה לחמץ שחרכו אבל לפי מה שהוכיח הרב חכם צבי מדין קנקנים וזגים וכו' של יי"ן ומדין בריה וכו' נראה דלא משגיחינן תו אי מלו השנים עשר חדש קודם זמן איסור חמץ דבכל גוונא שרי וכן מתבאר ממה שכתב בשו"ת רבינו עקיב"א בסי' כ"ו בשם רב אחד דכלי חרס שבשלו בה בפסח חמץ משהו מותר להשתמש בו בפסח האחר דבאיסור משהו סמכינן על סברת הרב חכם צבי והוא כתב על דבריו דלפי זה אם אירע זה בסוף ימי הפסח יהיה הכל אסור בתחלת ימי הפסח הבא דאכתי לא כלו י"ב חדש וכו' עיי"ש מדברי שניהם נלמוד דאם כלו הי"ב חדש בתוך הפסח מותר מאז והלאה ולא אמרינן דהוי כחרכו אחר זמנו והרב חיי אדם קיצר בזה כמובן הן אמת דלפי דברי הרב חק יעקב סי' תמ"ז ס"ק מ"ו [על דברי הרמ"א דיש מחמירים בנוטל"פ] דהיינו דוקא כשאינו נפסד לגמרי אבל אם נפסד לגמרי עד שהוא כעפר אין איסור כלל [ב"י בשם הרשב"א] ואפשר דאף שנפסד אחר זמן איסורו שאסור בהנאה מכל מקום זו לא מקרי הנאה דאדרבא מפסיד המאכל עכ"ל אם כן לאחר י"ב חדש שאנו דנים בהבלוע שנעשה כעפר אף אם הוא אחר זמן איסורו אין לאסור אך מלבד דנראה דהרב חק יעקב לא ברירא ליה האי מילתא ועוד דמדברי הרב חכם צבי נראה שסובר דאחר זמנו אסור מדשקיל וטרי בדין חרכו קודם זמנו ויותר מבואר כן מדברי הרב חיי אדם הנ"ל [עיין לקמן בסמוך בשם הרב שבות יעקב]:
והנה בהוראת הגאון חכם צבי הנ"ל מובא שם סי' ע"ו דהג' מוהר"ר נפתלי הסכים לסברתו ושם בסי' כ' כתב דרב אחד חלק עליו וחזר וכתב להחזיק סברתו והרב חיי אדם הנ"ל נראה דגם הוא מסכים לסברת הח"ץ וכן נראה דנקיט הג' מוהרש"ל מר בריה דהג' נודע ביהודה בהגהתו לספר דורש לציון דרוש י"א [ד"ה והנה הרמב"ן] עי"ש גם הרב מכשירי פסחא באות ס"ט הביא הוראת הרח"ץ דמותר אם בשל בדיעבד וכן הרב תפארת ישראל בכללא דחמץ ונוקשה שבריש סדר מועד [שם חילק שלש מדרגות ואחת היא טעם חמץ ושם בטעם חמץ בד"ה אמנם] הביא שו"ת הח"ץהנ"ל ושהסכים עמו הג' מוהר"ן והוסיף עוד דבאדני פז אור"ח התיר אפילו רק בשהתה הקדרה איזה שבועות וס' אדני פז אינו מצוי אצלי אך ראיתי להרב שבות יעקב ח"א סי' כ"א שכתב דיש צד להקל בנדונו משום שלא נשתמש בכלי ימים רבים דאף דנותן טעם לפגם נהגו להחמיר מכל מקום כשנפסד לגמרי והוי כעפר אין בה איסור כלל וכמ"ש בחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק מ"ו וכו' והכא כיון שלא נשתמש בו זמן הרבה אפשר מקרי נפסד לגמרי וכו' אלא שצריך להוכיח איזה שיעור ישהה הכלי שיקרא נפסד לגמרי דמקנקנים של יי"ן דקי"ל דמיישנן י"ב חדש ושרו וכתב הרשב"א דלאחר י"ב חדש כלה כל הלחלוחית והוי כעפר אין ראיה משום דיש לומר דדוקא בנבלע בצונן כלה לחלוחית אחר י"ב חדש מה שאין כן בנבלע בבישול וגם יש לומר לאידך גיסא דדוקא ביי"ן הוא דבעינן י"ב חדש משום דביי"ן אין חילוק בין בן יומו לאינו ב"י אבל בשאר איסורין דקי"ל דנפגם בשהיית מעת לעת ולקצת פוסקים בלינת לילה אפשר דאחר איזה ימים נפגם יותר והוי כעפר ולא בעינן י"ב חדש וגם מדין בריה שאין בה עצם אין ראיה וכו' ומסיק דיש להביא ראיה דלאחר שני חדשים הוי כעפר מדין חביות יין שנדבקו נסריה בבצק שני חדשים קודם הפסח המבואר בסי' תמ"ז ס"ה בהגהה וכו' [והיא הראיה שדחה הח"ץ עי"ש] ומכל מקום לכתחלה אין להשתמש בשום כלי אפילו עברו כמה שנים הרבה שלא נשתמש אף בשאר איסורין וכל שכן בחמץ וכו' אבל בדיעבד לענין חמץ אף שנוהגים לאסור אפילו שאינו בן יומו מכל מקום כיון דהוי כעפר יש להתיר אחר שני חדשים ובתנאי שלא יהיה המתבשל דבר חריף דמשוי ליה לשבח כנ"ל ברור וכו' אך כיון שלא מצאתי הדין להדיא באחד מן האחרונים לחלק כך בפסח אומר אני אי דלית דור אדלינא עכ"ד ושם בח"ב סי' י"ז נשאל מרב אחד אם יש לסמוך למעשה על מה שכתב בח"א סי' כ"א הנ"ל כי מסוף דבריו משמע שיש קצת להחמיר לפי שלא מצא לאחד מהאחרונים לחלק בכך והשיב דע שבשו"ת הר"ץ סי' ע"ה ירד לחילוק זה וראייתו מיי"ן ואין משם ראיה כל כך וכו' וכן מדין בריה וכו' אין ראיה וכו' ועיקר ראייתי מחבית שדבקו בבצק וכו' אף שבשו"ת הר"ץ דחה ראיה זו כבר נשמטתי בזה בלוח הטעות וכו' לכן נראה לי להורות כן הלכה למעשה עכ"ד ואולי גם מה שכתב באדני פז להתיר בשהתה איזה שבועות היינו לא פחות משני חדשים כדברי השבו"י הרי דגם הרב שבות יעקב קאי בשיטת הח"ץ ודידיה עדיף דמתיר בפחות מי"ב חדש שאם נשתמש אחר שעברו שני חדשים סובר דמותר התבשיל וכל שכן כשעברו שנים עשר חדש:
גם אשו"ר בספר יד יהודה לאחד מרבני אשכנז הנד"מ [שיטה על מסכת פסחים] על מה שאמרו בגמרא ד' ל' ע"א אמר רב קדרות בפסח ישברו כתב בשם ס' מספר צבאם שהקשה מזה על החכם צבי הנ"ל דלפי דבריו אמאי ישברו לישהינהו להשתמש בהו אחר י"ב חדש והרב המחבר תירץ על פי מה שכתב הרשב"א בתורת הבית הארוך דההיא פינכא דרבי אמי בחולין ד' קי"א] דתברא אף דהיה אפשר להגעיל שלש פעמים היינו משום דחייש לתקלה שמא ישתמש בנתיים ואם כן להשהות אצלו כלי חמץ י"ב חדש בודאי חיישינן דילמא יפשע בהו וישתמש בנתיים אבל אם עבר ושהה י"ב חדש באמת מותר כמו ביי"ן וזה פשוט עכ"ל משמע מדבריו דכן הדין פשוט וברור להשתמש בכלי שעבר י"ב חדש שלא נשתמש בו וכדעת הח"ץ דמותר מעיקר הדין אלא שלא מלאו לבו להתיר לכתחלה והנה מה שכתב בס' מס"ץ הנ"ל נראה דנעלם ממנו תשובת הח"ץ סי' פ' [בד"ה ועוד] שהרב המשיג עליו הקשה כן ותירץ לו כיעי"ש וכבר הושג בזה מהג' מוהרי"ש נטאנזאהן בהסכמתו לס' הנ"ל עי"ש ומה שתירץ הרב המחבר על פי דברי הרשב"א לענין הגעלת כלי חרס שלש פעמים הנה מצינו להרשב"א שכתב סברא זו גבי יישון עצמו וז"ל בתשובה סי' תקע"ה וזה פשוט עוד דלא סגי יישון אלא בכלי יי"ן וראיה מההיא פינכא אין ראיה חלוטה דאולי כדי שלא ישתמש קודם מיהו ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחית ע"כ הרי שכתב דאין ראיה מההיא פינכא מדתברא דלא שייך יישון דיש לדחות דחייש לתקלה וכמו כן יש לומר להא דרב דקדרות בפסח ישברו [אלא דמתשו' הרשב"א הלזו הוכיחו רבנן בתראי דלא כהח"ץ וכמו שאכתוב להלן בסיעתא דשמיא]:
וראיתי בהגהות שבסוף ספר ח"ץ הנדפס בלבוב (והם מהג' מוהרי"ש נאטנזאהן הנ"ל] שכתב מה שהביא מקנקנים של יין נסך דמועיל יישון וכו' מצאתי להרשב"א סי' תקע"ה דאין למדין משם לשאר איסורין ועיין ר"ן פרק כל הבשר גבי סכין ששחט בה ושו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשל"ט ובתשו' הארכתי ע"כ וכבר הושג הח"ץ ממרן חיד"א בשיורי ברכה א"ח סי' את"ן אות א' מתשו' הרשב"א הנ"ל [מה שכתב שם בתחלת דבריו וז"ל הג' מוהר"ץ התיר קדרות של חמץ שעבר עליהם יב"ח להשתמש בהם בפסח וכו' במחילת כבוד קדושתו אינו מדוקדק דלהשתמש בהם לכתחלה הא סיים בח"ץ דלא מלאו לבו וסמך על מה ששם בסוף האות העתיק דברי הח"ץ דלא מלאו לבו עי"ש וכן לא דקדק בלשונו רבינו עקיב"א הנ"ל ועיין שם בסי' מ"ג והובא לקמן בד"ה ובשו"ת וק"ל] ומה שהביא בהגהות הנ"ל מתשו' הרדב"ז כונתו למה שכתב שם בזה הלשון ולענין להשהות הכלים י"ב חדש לא אמרו שהיה זו אלא לענין יין לבד לא לשאר איסורין ואם עבר ובשל בכלי שאינו בן יומו התבשיל מותר בדיעבד והכלי נשאר באיסורו עכ"ל ובשיורי ברכה הנ"ל כתב דאין מדברי הרדב"ז הנ"ל סתירה להר"ץ דהרדב"ז לא אמר אלא לענין לכתחלה דבכלים של יי"ן התירו להשהות לכתחלה י"ב חדש אבל בשאר איסורין לא התירו כן להשהותם אך אם במקרה אירע שנשתהו מותרים ולי הדל אין נראה כן כונת הרדב"ז אלא גם בעברו ונשתהו סבירא ליה דבשאר איסורין לא מהני יישון ואף אם עברו י"ב חדש דינם כשאר כלים שאינם בני יומן דאם נשתמשו בהם בדיעבד התבשיל מותר והכלי אסור וכן הבין בדעת הרדב"ז הרב ערוך השולחן סי' תנ"א אות ו' וז"ל מוהר"ץ התיר להשתמש בפסח [אינו מדוקדק וכמש"ל ע"ד הש"ב הנ"ל] בקדרות של חרס [ברזל כן הוא בתשו' מוהר"ץ] שעבר עליהם י"ב חדש וכבר חלק עליו הפנים מאירות ח"א סי' כ"ד וכ"כ רדב"ז סי' תשל"ט דלא התירו שהיית יב"ח אלא לענין יין בלבד עכ"ל ואין ספק דגם בהגהות הנ"ל הבין כן בדעת הרדב"ז וזהו שציין שו"ת הרדב"ז הלזו כלומר דמינה תברא לס' הח"ץ הנ"ל וכן מתבאר ממה שכתב הוא עצמו בתשובה שנביא להלן בסיעתא דשמיא שוב השגתי ספר ערוך השלחן חיו"ד וראיתי בסי' צ"ג אות ה' שהביא דברי רבני האחרונים בדין זה ושלא ראו דברי הרשב"א בתשו' ס' תקע"ה וכתב עוד שגם התוס' בזבחים ד' צ"ה ד"ה עירה והר"ן בפרק כל הבשר [בד"ה סכין ששחט] כתבו להדיא כדברי הרשב"א והוסיף לומר שכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות בסוף פרק ששי במה שכתב קערה שמלח בה בשר וכו' אסור לאכול בה כותח לעולם עי"ש במגיד משנה וכן כתב בריש פרק י"ו עי"ש בכסף משנה וכן כתב האיסור והיתר כלל ל"ב דין ל"ה בשם הרשב"א ותשובת הרשב"א דסי' תקע"ה הביאה בקיצור מרן הב"י בסוף סי' קכ"א וכן כתב שם בשם הרב בית דוד בסי' נ"ג דפשיטא ליה דבשאר איסורין לא מהני יישון י"ב חדש כיון שתשמישו בחמין וכן כתב הרדב"ז סי' תשל"ט והרב דבר שמואל סי' קנ"ג והרב פנים מאירות בח"א סי' כ"ג ולפי הנראה לא ראה הרב את ספר שיורי ברכה באשר נודע כי שמעתתי דמרן חיד"א בפומיה דרב ערוך השלחן ולא הוה מישתמיט מלהזכיר דב"ק: ובשו"ת זרע אמת ח"ב סי' כ"ה כתב דאם באנו לצדד היתר משום שעברו י"ב חדש.
דלדעת הח"ץ אף הכלי חרס מותרים אם יישנן שנים עשר חדש כמו שכתב בתשובה סי' פ' נראה דיפה אמר בר פלוגתי' דלא מהני יישון להוציא כלי חרס מידי דופיים וכו' [ואחר שנשא ונתן בדברי הרב חכם צבי בזה מסיק וז"ל] וכן מצאתי באמת שפסק בפשיטות הרב דבר שמואל בסי' קכ"ג עכ"ל דברי הרב דבר שמואל הם על כלי חרס שבשל בו סתם יינם דאסור להשתמש אחר יישון שנים עשר חדש כמו שכתב בשמו הרב זכור לאברהם ח"א ד' רמ"ד ע"א גם הרב שמן המשחה בהלכות תערובות סי' כ"ט ד' קכ"ו ע"ג כתב ואף דהר"ץ התיר קדרות חמץ שעברו ב' חדש [אין לשונו מדוקדק כמו שיראה הרואה בגוף דבריו דמר קעסיק לענין אם מותר להשתמש לכתחלה בהכלים כיעי"ש ובזה גם הח"ץ לא מלאו לבו להתיר כאמור] והסכים עמו הרב נפתלי כבר נמצא דהרשב"א סי' תקע"ה חולקבזה ועיין חיים שאל ח"ב סי' ח"ל אות פ"ו חק"ל יו"ד ח"ב סי' יו"ד עכ"ל והנה ס' חקרי לב וחיים שאל אין מצוים אצלי ואולי הוא מה שכתב בשיורי ברכה הנ"ל דשם כתב עכומ"ז ששלח דורון לישראל כלים נחמדים ולא ניכר אם נשתמש בהם העכומ"ז ואחר ששהו בידו יותר מי"ב חדש שאל אם יש להם היתר וכתב דאין להתיר מכח הוראת מוהר"ץ ומוהר"ן חדא דתשו' הרשב"א נראה היפך דעתם ועוד דבשאר איסורין גם הח"ץ מודה וכו' ורצה להתיר על ידי ספק ספיקא שמא לא נשתמש בהם הנכרי כלל דאורח ארעא דשולח דורון אינו שולח אלא חדשים ושמא נשתמש בצונן ובצירוף שעבר שנים עשר חדש ומכל מקום מסיק ועדיין צריך יישוב עכ"ל שוב ראיתי שהרב שערי תשובה בריש סי' תנ"א העתיק תורף דברי תשובת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח והן הן הדברים שבשיו"ב הנ"ל עי"ש ויש להרגיש על הרבנים זרע אמת ושמן המשחה הנ"ל דעסקו רבנן בכלים האסורים משאר איסורין ואהא מייתו דעת הרב חכם צבי ושקלו וטרו אי נקיטינן כוותיה או לא והלא בשאר איסורין גם הח"ץ מודה וכמו שכתב בשיורי ברכה הנ"ל וגם בשו"ת רעק"א סי' מ"ג במי שקנה כלי חרס מעכומ"ז ישנים יותר משנים עשר חודש.
ויש הפסד מרובה אם יצטרך למוכרם לנכרי. והרב השואל כתב להקל על פי דעת הח"ץ והשיבו דאין בזה היתר דהא הח"ץ עצמו מודה דבשאר איסורין אסור אחר יב"ח ואף בכלי חמץ לא הכריע להקל אלא לענין אם כבר בשל בהם ושוב הביא דברי הרשב"א סי' תקע"ה הנ"ל ומ"ש הר"ן בחולין ד' צ"ו דהכשר יין לסך משונה משאר איסורין דלא מצינו עירוי וניגוב ויישון אלא ביין נסך לבד ומי ירים ראש להקל בפרט במקום דליכא חולק בפירוש עכ"ל [וצריך לעיין בענין זה בספר עין המים ד' ז"ך שציין הרב דברי מנחם סי' תנ"א אות ה' ואינו מצוי אצלי] ועיין בתשובת רבינו עקיב"א בסי' כ"ו והבאתי תורף דב"ק לעיל באות הקודמת שנראים דבריו היפך ממה שהחליט בסי' מ"ג הנ"ל: עתה [בשנת תרנ"ה] נדפס קובץ כנסת חכמי ישראל קונטריס רביעי וראית שם בסי' ע"א אות ל"ט ד' ע"ו ע"א והם דברי ידידי הגאון מוהר"ש פריידעש אבד"ק לייאדי יצ"ו] שתמה כיוצא לזה על שני הגאונים מוהר"ש קליגער בספרו נדרי זירוזין ח"ב ד' ד' ע"ד ויד אליעזר סי' צ"ו שנעלם מהם מה שמבואר בתשובת הגאון חכם צבי בסי' ע"ה וסי' פ' דבשאר איסורים מודה וכתמיהתי על הרבנים הנ"ל:
ובשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' נק"ב כתב גם מ"ש לסמוך על הח"ץ דאחר שנים עשר חדש כלה כל הלחלוחית וכן כתב בשו"ת פרח מט"א הובא בנודע ביהודה מהדורא תניינא יו"ד סי' ס"ז [עיינתי שם וליתנהו להני מילי כמו שיראה הרואה ואולי כונתו לדבריו שבסי' ח"ן וז"ל ודברי בעל פמ"א וכו' ובעובדא דידיה היה כמה היתירים שהגעילו הכלים אלא שהיה של חרם וגם היה להם יישון וכו' עכ"ל וס' פמ"א אין אצלי] על זה קשה לסמוך ואני כתבתי בהגהותי עיין הרשב"א סי' תקע"ה וכו' גם הר"ן פ' כה"ב גבי סכין ששחט בה ורדב"ז ח"ב סי' תשל"ט וכו' וע"כ אי אפשר לסמוך להתיר זאת עכ"ל וציין לעיין בפרי מגדים יו"ד סי' ק"ג ועיינתי שם בשפתי דעת וראיתי בס"ק י"ז שהביא סברות החכם צבי ופנים מאירות ודבר שמואל סי' קכ"ג שהזכיר הרב זרע אמת הנ"ל וביאר שם דבצונן כגון על ידי כיבוש גם הרב פנים מאירות מודה דמהני יישון כי פליגי בחמין דלהרב חכם צבי אם בזגים ודורדייא שהם בעין מהני כל שכן בבלוע ולהרב פנים מאירות בכלי הטעם שמור יותר וכו' והביא שו"ת הרשב"א הנ"ל ושקיל וטרי בזה ומסיק בכלי חרס שהוחם בו אפילו איסור דרבנן אין להקל ביישון ועל ידי כבישה המיקל בהפסד מרובה וצורך גדול אין גוערין בו ואפילו באיסור תורה כמו ד"ח ע' סי' צ"ו ובמתכות יש לעיין ואיני מכניס כמכריע כלל רק כנושא ונותן וצ"ע אלו תורף דב"ק ובשואל ומשיב ח"ג סי' כ"ח [לפי הנראה זוהו התשובה שרמז עליה בהגהותיו ובשואל ומשיב ח"ב הנ"ל שכתב ובתשובה הארכתי] האריך בענין זה שנשאל מחכם אחד אם לנהוג כהרב חכם צבי בקדרת חמץ ששהה שנים עשר חדש ובשלו בה אחר כך בפסח וכתב הנה כבר הורה זקן וכדאי לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק אך מכל מקום אם כי דב"ק חביבים עלינו לא אכחד דמעולם הייתי תוהה בזה ומצאתי להרשב"א סי' תקע"ה וכו' והר"ן וכו' והרדב"ז סי' תשל"ט וכו' הרי בהדיא שאין למדין שאר איסורין מיין נסך לענין יישון וכו' וראיה ברורה מההיא פינכא דר' אמי וכו' ואמאי תברא יניחנה עד שנים עשר חדש וכו' [לא ידעתי איך כתב זו לראיה ברורה אחר שכבר ראה שו"ת הרשב"א הלזו ומר הוא דאמר שם דאין ראיה ממנה משום דחייש לתקלה וכו' והוא פלא] ועל כרחין דלא מהני יישון בזה וזה ברור והאריך עוד ובדף י"א ע"א כתב שנראין דברי הפני"מ לחלק דבדבר שהוא בעין הוא דכל שנתיישן י"ב חדש ונתקשה כעץ יבש כל הטעם אבל מה שבדופני הכלי דלא שליט ביה אוירא האוכל שמור לפקדון וכו' ולא מצינו בכל דברי הרב חכם צבי תשובה לזה והוא דבר שהחוש והשכל מקבלו וכו' ושם עמוד ב' כתב דיש ראיה דיישון לא מהני מדאיתא באבות דרבי נתן פרק י"א שלשה דברים בכלי חרס בולע ואינו פולט ואינו מבאיש וכו' וגם בזה שקיל וטרי והמעיין בדבריו ישפוט בצדק שאף שכתב בתחלה שכדאי הח"ץ לסמוך עליו שלא בשעת הדחק לא אמר כן אלא בדרך לכאורה אך באמת דעתו שלא לסמוך על זה אחר שסברת הרב חכם צבי היא היפך דעת הקדמונים הרשב"א והר"ן ורדב"ז וכו':
גם הרב בית שלמה בא"ח סי' ס' אין דעתו לסמוך על הח"ץ בזה כיון שבתשו' הרשב"א כתב בפירוש דלא מהני יישון אלא בכלי יין וכו' ואף שמה שכתב הרשב"א מיהו ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחית אינו מובן טעמו יש לומר דסובר כדברי הש"ך יו"ד סי' קל"ה ס"ק ל"ג לחלק בין יין לשאר איסורין וכתב בשם שו"ת פמ"א דכונת הרשב"א לחלק בין נבלע בצונן לנבלע בחמין ומכל מקום יי"ש שהוא חריף ביותר הוי כחמין וסברא הלזו כתב הרב נודע ביהודה מהדורא תניינא יו"ד סי' ס"ז דאף להסוברים דכבוש בכלי אינו אוסר רק כדי קליפה מכל מקום ביי"ש שהוא חזק וחריף אוסר בכולו וגם החכם צבי לא כתב להקל בכלי שנבלע בו יי"ש דאולי אין טעמו נפגם גם אחר ימים ושנים ואף שהמג"א סי' תנ"א סק"מ למד להחמיר לכלי יי"ש שאינו בן יומו מדין יי"ן ועי"ש בסי' תמ"ז ס"ק כ"ה וכיון דביין מהני יישון דיו לבא מן הדין וכו' ומכל מקום כיון דמאי דלא מהני בכלי יי"ן מה שאינו בן יומו הוא מסברא שכתבו הרא"ש ותרומת הדשן סי' ר"א דהיין משביח בתוכו יש לומר דמהאי טעמא ביי"ש שהוא חריף יותר אף יישון שנים עשר חדש לא מהני מהאי טעמא ובלאו הכי יש לדחות ראית החכם צבי דכמה קילות הקלו ביין לא כן בחמץ דחמיר עיין מג"א סי' תנ"א ס"ק מ"ט ומנח"י כלל פ"ה סקי"ב עכ"ד גם הרב בית דוד סי' ע"ג הביא דבריו הרב קהל יאודה סי' קל"ה ס"ה בהגהה [בד' ע"א ע"א] על דברי הרמ"א דלא מהני עירוי לכלי חרס שנשתמש בחמין כתב דיישון נמי לא מהני ליה דלא מצינו יישון אלא לנשתמש בצונן וכן נראה ממה שכתב כמו בשאר איסורין משמע דלגמרי הוא כשאר איסורין דלא מהני בהו יישון ע"כ והרב קהל יהודה בד' ע"ב ע"ב על מה שכתב מרן כל הכלים מיישנן וכו' כתב ודוקא נשתמש בהם צונן אבל על ידי חמין לא מהני בהו יישון וכלים משאר איסורים שנכבש בהם בצונן לא נתבאר אי מהני בהו יישון שנים עשר חדש וצ"ע עכ"ל ולפי הנראה נעלם ממנו שו"ת הרשב"א דמחלק בין יין לשאר דברים והרב פרי מגדים בפתיחה הכוללת בסדר הנהגת הנשאל עם השואל בסדר א' אות כ"ד כתב דלהשהות או בהנאה יש להקל לסמוך על הח"ץ בשעת הדחק ואף דבשו"ת הרשב"א וכו' יש לסמוך בהפסד מרובה או על כל פנים לשהות או להתיר בהנאה כי האי גוונא עכ"ל:
הנה הבאתי אמבוהא דרבנן קדישי מערכה מול מערכה ובכל הספרים הנ"ל לא ראיתי מי שהזכיר דברי הרב שבות יעקב ח"א וח"ב הנ"ל רק את זה ראיתי להרב פתחי תשובה יו"ד סי' קב"ך ס"ק ג' שהביא שו"ת ח"ץ ופני"מ ופמ"ג ושע"ת ורעק"א הנ"ל והביא גם שו"ת שבו"י ח"א הנ"ל וכתב עוד בשם הרב שמן רוקח סי' ב' דקשה לסמוך על הח"ץ וכן כתב בשם הרב ברית אברהם דאפי' בדבר שגוף האיסור דרבנן קשה לסמוך על זה לחוד אלא אם ישעוד צד קולא עי"ש גם הרב שערי תשובה ריש סי' תמ"ז הזכיר רק שו"ת שבו"י ח"א: ודע דבכל כתבי הקדש ספרי דבי רב הנ"ל דשקלו וטרו בענין זה הם המדברים בכלי שהיה ריקן כל שנים עשר חדש משמע דאם תוך י"ב חדש נשתמשו בו באיזה דבר אין מתייבש הבליעת איסור שבו ומעין זה כתבו הפוסקים גבי נותן טעם לפגם דלא אמרו בקדרה דאחר מעת לעת היא לפגם אלא כשהיתה ריקנית עיין באר היטב יו"ד ריש סי' ק"ה ואפשר דאף להסוברים שם שאין לחלק בהא מודו דהא כל טעם הרח"ץ הוא משום שנתייבש וכלה הלחלוחית ונעשה עפר בעלמא וכשמשתמשים בו איזה שימוש אינו מניחו להתייבש וכן כתב הרב מוהרש"ל בדורש לציון בהגהה לדרוש י"א [ד"ה והנה הרמב"ן] וז"ל אמנם וכו' דזה דוקא אם לא ישתמשו בכלים י"ב חדש כלל אז נתייבש ונעשה עפר אבל אם ישתמשו בו תוך הזמן עד כלות ז' שכבשו התבשיל אינו מניח לבליעת האיסור להתייבש עכ"ל ונראה דאף דבכלי יין קיימא לן דכלים שיישנן יב"ח אפי' נתן לתוכן מים תוך יב"ח אין בכך כלום התם היינו טעמא לפי שמה שמשתמשים הוא בצונן אינו מועיל ללחלח הבליעה שלא תתייבש אבל בכלים שמשתמים בבישול אם ישתמשו בתוך י"ב חדש בבישול אז הבישול מעורר את הטעם הבלוע ואינו מניחו להתייבש עתה בא לידי ספר יקר דרכי הוראה לאחד מגאוני דורנו יצ"ו וראיתי בח"ב פרק ז"ך שהביא תשו' הג' ח"ץ הנ"ל ואשר השיגוהו רבני האחרונים וחשף זרועו ליישב דברי הח"ץ ובמסקנתו כתב דמכל מקום יש לדון בהוראתו לענין לכתחלה וכו' אבל דיעבד לאחר י"ב חדש ודאי יש לסמוך עליו גם להמחמירים נותן טעם לפגם עכ"ל והמעיין בגוף דבריו יראה שלא היו למראה עיניו כל דברי רבני האחרונים שרשמתי בענין זה:
גם נדפס מקרוב ספר בנין שלמה לידידי הגאון מוהרש"ל מווילנא יצ"ו וראיתי בסי' כ"ד [ד' ל' בד"ה ולענין] שעל מה שכתב בתשובת רבינו עקיב"א בסי' כ"ו דכלי שנאסר מחמץ משהו בפסח מותר לשנה הבאה מצד יישון י"ב חדש וכו' השיב דכבר העלה הפרי מגדים בסי' ק"ג ס"ק י"ז בשפתי דעת דלא מהני יישון אלא אם נבלע בצונן אבל לא בנבלע על ידי חמין וכן הוא בתשובת הרשב"א סי' תקע"ה וכן פסקו הפנים מאירות סי' כ"ג ודבר שמואל סי' קל"ג ומדברי הרשב"א מתבאר דבשאר איסורין חוץ מיין נסך אף אם נבלע בצונן על ידי כבישה לא מהני יישון דדוקא ביין נסך דקליש ובדבר שמואל משמע דאין לדמות שאר איסורין ליין נסך דמצינו שהקלו בו כמה קילות לכן אף בנבלע בצונן בשאר איסורין או בחמץ יש לאסור הכלי אף בדיעבד אף הוא דבר חריף שאין בו משום לפגם עי"ש בפרי מגדים עכ"ל יצ"ו ומסכים לדעת כל רבינו האחרונים הנ"ל:
ואנכי חזון הרביתי להאי תנא דידן רבין חסידא בספר כפי אהרן ח"ב שבחלק יו"ד סי' ג' בדף כ' ע"א [ד"ה ועוד] שהביא מחלוקת זו והביא הרבה מרבני האחרונים שהזכרתי למעלה שהשיגו על הגאון ח"ץ מתשובת הרשב"א וכו' ושצריך להבין מה יענו להראיות שהביא הח"ץ מחמת שחרכו ומחרצנים וזגים ודורדיי דיי"ן שמותרים מפני שנעשו כעפרא בעלמא ומבריה שאין בה עצם דנעשית אחר י"ב חדש כעפרא בעלמא וגם הוא הוסיף להביא מה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז סעיף יו"ד בשם שבלי הלקט דעור קיבה לפעמים מולחין אותו ומייבשים אותו ונעשה כעץ מותר דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית כלל והגאון נודע ביהודה במהדורא קמא סי' כ"ו העלה בכחא דהיתרא במה שמניחים בתוך המשקה שלחופית דג טמא מטעם שהוא יבש כחרס והוא עפרא בעלמא והאריך בנו"ב שם שדברי השבולי הלקט לקוחים מדברי הרמב"ם וכו' ועוד הביא [בכפי אהרן] הרדב"ז בח"ג סי' תקמ"ח העלה להתיר המומי"א [בשר המת יבש] באכילה משום דהוי עפרא בעלמא ומה שהרב גנת ורדים כלל א' סי' ד' חולק על הרדב"ז בזה הוא מטעם איסור הנאה אבל מודה הוא דמותר באכילה הואיל ונפסל מלאכול הכלב [ספר גנת ורדים הספרדי אין אצלי לראות דב"ק דמשמע דעל המומי"א עצמה קאמר דמותרת באכילה ואסורה בהנאה וזה לא יתכן דאם אסורה בהנאה תהיה מותרת באכילה דמי גריעה אכילה משאר הנאה ואולי אין הלשון מדוקדק וכונתו לומר דדבר שאינו אסור אלא באכילה מותר לאכלו הואיל ונפסל וכו'] ועוד כתב בשם הרדב"ז בח"ג סי' תע"א שהעלה להתיר המר באכילה אף שהוא דם קרוש מטעם שנתייבש והוי עפרא בעלמא וכן העלו הרבנים פרי חדש בתשובה סי' יו"ד ובעי חיי סי' ק"ג ומכל זה קשה להסוברים דיישון לא מהני בשאר איסורין והלא כיון דאחר י"ב חדש הוי עפרא בעלמא לישתרי וביותר קשה על הרדב"ז שסובר דיישון לא מהני ואיהו סובר במומי"א ומר דמותרים באכילה משום שנעשו כעפר:
וכתב דצריך לחלק בין איסור בעיניה לאיסור הבלוע דכשהאיסור בעין ושולט בו הרוח והאויר ומתייבש יפה יפה והוי כעפר ומותר אבל כשהאיסור בלוע תוך פנימיות הכלי ושמור שם מרוח ואויר בזה סוברים הרבנים הנ"ל דאינו מתייבש גם כשעובר זמן רב טעמו וריחו לא פג וחוזר ופולט כשישתמשו בו ומה שמועיל יישון לכלים של יין נסך הוא משום שתשמישן בצונן ואינו נבלע הרבה בפנימיות הכלים אבל בחמץ ושאר איסורין שבולעים על ידי חמין נכנסת הבליעה ביותר בפנימות הכלים ולא סגי להו ביישון ועל פי זה המציא דהרמב"ן והרא"ש והטור בסי' קל"ה והרא"ה ורבינו ירוחם והריטב"א בחידושיו לע"ז ד' ל"ג שסוברים דמהני ישון לכלי נתר של יין נסך אף שכלי נתר בליעתם מרובה עד שהפליגו הרשב"א ודעימיה להחשיבם כבליעה חרס הדריאני ואפילו הכי סוברים דעל ידי ישון שנים עשר חדש חוזר להיות כעפר ומותר כל שכן בסתם בליעה דחמין שידוע וניכר שאין בשום בליעת כלי איסור בחמין ממשו של איסור אלא טעמו דוקא דפשיטא דמתירין הם ע"י ישון שנים עשר חדש ורבני האחרונים המתירים בשאר איסורים ג"כ על ידי יישון שנים עשר חדש מזליהו חזו דיש מן הראשונים שסוברים כן אלו תוד"ק ולפי דבריו לא נפלאת היא סברת הגאון ח"ץ והמורה כדבריו אין מוניחין אותו ולי הדל צריך להתיישב בזה אחרי שבדברי הרשב"א בתשובה מפורש לאיסור וכן דעת הר"ן והרדב"ז וכו' כנז"ל קשה לסמוך על פי איזה המצאה בפרט בדבר ששלמים וכן רבים מרבני האחרונים נקטי להחמיר כנז"ל:
ד) מעשה שנתערבו כלי חרס חמץ בכלים חדשים עשרים כלים חמץ בשלש מאות חדשים ואין ניכר התערובת כתב רב השואל נ"י דלפי דברי המג"א סי' תמ"ז סק"מ דכלים הוי דבר שיש לו מתירין אם כן כל הכלים אסורים אך לכאורה יש תקנה ליקח מהתערובת כמנין הכלים שנתערבו ולהשתמש בהם קודם פסח חמץ ונוכל לתלות ולומר דהם הני שנתערבו עיין סי' תס"ז במג"א סק"ד בשם הרב"ח דמותר לכתחלה ואין כאן מבטל איסור אך צ"ע עדיין דהרי צריך לאכול תרתי תרתי ובכלים לא שייך אך הא דצריך לאכול תרתי תרתי הוא משום דהוי כספק ספיקא שמא האיסור נפל ואם תמצא לומר דהאיסור עדין בהתערובת דלמא בשעה שאוכל כל תרתי ותרתי הם דהיתרא דחדא ודאי דהיתר ומדהא דהיתר דחברתה נמי היתר ובנדון זה בלאו הכי הוי ספק ספיקא דילמא הלכה דחמץ לא הוי יש לו מתירין ואת"ל דהוי ולמ"ת דילמא הני שלקחו מהתערובת הם אותם שנתערבו וכן כתב דגול מרבבה לענין יבש ביבש דאין צריך לאכול תרתי מאחר דיש ס' אי חוזר ונעור וזה פשוט דהוי כנפל לים מאחר דהנך כלים שלוקחין מהתערובת להשתמש בהם חמץ אין אנו צריכים לדון עליהם וזיל בתר טעמא וכן מצאתי בפ"מ במשבצות סי' תמ"ז ס"ק ט"ו אך מאחר שיש מתעקשים אשר יעקימו עלינו את הדרך באתי לימלך וכו' עכ"ד:
והנה עיינתי בפרי מגדים וז"ל ודע דכלי חמץ שנתערב בין כלי פסח וכלם כלי חרס ונשבר אחד מהם אין לומר דהותרו אחרים דבעינן תרי תרי דהיתר [כמ"ש ביו"ד סי' ק"י ס"ז] וזה לא שייך כאן ולבשל בשתי קדרות ולערבם יחד צ"ע ואם היה מותר באופן זה הוא הדין אם נאסר אחר כך אחד מהתערובת בבירור הותרו האחרים משא"כ בכ"מ דמהני הגעלה לשאראיסורין חמיר טפי עכ"ל הנך רואה דפשיטא ליה דבעינן תרתי תרתי אלא דמצדד אי בישול בשתי קדרות ועירבם יחד חשיב כתרתי תרתי או לא ומסיק בצ"ע ואם כן בנדון זה אף אם ישתמשו חמץ בהכלים אשר יקחו מהתערובת ויהיו נחשבים כנשברו מאחר שהם נאסרו בבירור מכל מקום צריך תרתי תרתי ואם היה פשוט דמהניא תקנתא דבישול בשתי קדרות ולערבם יחד היה צריך בנדון זה לבשל בארבעים כלים ולערב יחד וזה דבר בלתי אפשר ומה גם דלפי האמת לא פשיטא ליה להרב דמהני זה במקום אכילת תרתי תרתי ואפשר דמפני זה סתמו הפוסקים וכתבו דכלי חמץ שנתערב אסור ולא כתבו תקנה זו דלהשתמש באחד מהם בחמץ אם הוא כלי חרס משום דסברי דבעינן מיהא אכילת תרתי תרתי ולא שייך בכלים ולענין השאלה הנ"ל עיין בש"ע הגאון מוהרש"ז בסי' תמ"ז סכ"ג דכלי חרס חמץ שנתערב ברוב כלי חרס של היתר מותר להשתמש בכל הכלים בחמין בערב פסח עד הלילה ומותר לאכול חמין הללו בפסח אבל להשתמש בהם בחמין בתוך הפסח אסור כדין יבש ביבש שנתבטל ברוב קודם הפסח דחוזר ונעור בפסח ועי"ש לענין כלי מתכות דגם זה אסור והרב חיי אדם כלל ק"ך אות כ"ב כתב דכלי חמץ שנתערב בכלים אינו בטל ומכל מקום בהפסד מרובה ומניעת שמחת יום טוב יש לסמוך על מה שכתב אליהו רבה בשם כנסת הגדולה דבאינו בן יומו יש להקל ויסיר כלי אחד ממנו וסיים דאפשר דהכנה"ג כתב כן לשיטת הסוברים נותן טעם לפגם מותר וצ"ע בכנה"ג עכ"ל ונראה דמה שכתב להקל משום מניעת שמיו"ט והפ"מ היינו בשכבר נשתמשו בהכלי [ואף בזה מסתפק דשמא דוקא להמתירים נותן טעם לפגם] אבל להשתמש לכתחלה וכל שכן לקנות הכלים כדי להשתמש הא ודאי אי אפשר דמאני דפחרא מישכח שכיחי ואין שייך מניעת שמחת יום טוב ומניעת ריוח המוכר לא הוי הפסד [עיין בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת ה"ה אות ס"ט מה שרמזתי בזה] והרב עולת שבת הביא דבריו הרב זכור לאברהם בח"א ד' ץ' ע"ב [על דברי הבאר היטב סי' תמ"ז סק"ד] כתב דאף אם יפריש אחד מן הכלים אסור להשתמש בשאר ודוקא בפסח עצמו אבל קודם לכן אפילו משש שעות ולמעלה אין להחמיר וכתב על דבריו וז"ל ועיין במג"א דאפי' מקודם הפסח אסור עכ"ל משמע דכונת העולת שבת היא לחלק בין כשהתערובת היה בתוך הפסח דאז הוא דאסור לכשהיה התערובת קודם פסח ממש דשרי ולפי זה בנדון זה שהיה התערובת קודם פסח שרי ועי"ש שהביא דברי החיי אדם הנ"ל בשם הא"ז דיש להקל באינו בן יומו על ידי שיסיר כלי אחד והנה ס' הא"ז אין אצלי ונראה שדעתו להתיר באינו בן יומו אף לבשל לכתחלה [ותנאי דהפסד מרובה ומניעת שמחת יום טוב שכתב הרב חיי אדם הוא מסברת עצמו דאילו הא"ז דעתו להקל לבשל בהם משום שאין הכלי בן יומו] ומשמע דבין בכלי חרס ובין בכלי מתכות דעתו להתיר והרב זכור לאברהם ד' צ"ה ע"ב [על דברי הרב באר היטב ס"ק ל"ח] הביא דעת הרב פרי חדש בסוף סעיף ט' דלכתחלה אפילו אינו בן יומו אסור לבשל בהם והרב שלחן גבוה כתב דאם אין לו כלים אחרים רק אלו חשיב כדיעבד ושרי דהרי אין להם תקנה בהגעלה בפסח שחוזר ובולע מי ההגעלה כמבואר בסי' תב"ן ס"א דהרי קיימא לן נותן טעם לפגם מותר ע"כ ולפי זה בכלי מתכת קודם הפסח אין להתיר בלא הגעלה אבל כלי חרס בין בפסח בין קודם הפסח שרו כיון דאין להם הכשר בההגעלה ובשם ש"ע גור אריה כתב דכלי חמץ שנתערב חד בתרי בטיל אף לדעת הרי"ף שסובר דיבש ביבש בפסח אפילו באלף לא בטיל דאין זה אלא בגוף האיסור ולא בטעם עכ"ל והרב מאמר מרדכי בסי' תמ"ז אות כ' שקיל וטרי בדין זה ומסיק דלפי מאי דקי"ל כהרי"ף דיבש ביבש בפסח אפילו באלף לא בטיל פשוט דכלי חמץ אם נתערב בכלים אחרים אסור וכל מה שכתבו הרב בית חדש ודעמיה לאסור משום דיש אומרים גם בשאר איסורים דהוי דבר שיש לו מתירין וכו' לא נצרכה אלא לדעת הרא"ש דיבש ביבש בפסח חד בתרי בטיל וכו' וכתב דלא ניחא ליה לחלק בין גוף האיסור לטעמו באופן דבנדון דידן דהיינו במוכר כלים שנתערבו לו עשרים כלי חרס בשלש מאות חדשים במחלוקת שנוי אם אפשר להתירם וכיון שאין שום דוחק דכלים כהם מצויים הם רק מניעת ריוח המוכר והשואל רמז במכתבו שיש חכמים שאוסרים לו למוכרם לצורך הפסח לכן לא כתבתי לו צד היתר וביניהם יכריעו:
עתה נדפס ס' נר למאור לידידי הגאון מרדכי אליה' ראבינאוויץ יצ"ו וראיתי שבסי' כ"ב נשאל בכלי חמץ שנתערב בכלים של פסח אם יש להם תקנה להשתמש בהם בפסח והשיב דקיימא לן דיבש ביבש בפסח לא בטיל וכתב המג"א [תמ"ז סק"מ] דכל שכן שיש להחמיר בכלים ובפסח עצמו פשיטא דאסור דלא עדיף משאר יבש ביבש ומבואר בסי' תנ"ב דבפסח לא מהני הגעלה שחוזר ובולע משהו ומכל מקום כתב להתיר הכלים על ידי הגעלה לפי דברי הא"ז שהביא החק יעקב בס"ק מ"ד דחתיכה שנאסרה במשהו ונתערבה יבש ביבש בטלה וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם סק"מ בכלי דאם נאסר במשהו בטל ברוב ואם כן כשיגעילם אין לחוש למשהו שיבלעו בהגעלה דלזה אהני מה שנתערבו ונתבטלו ברוב לפי דברי הא"ז והפרמ"ג וכתב בש"ע הרב מוהרש"ז בסי' תמ"ז סי"ז לסמוך על הא"ז בשעת הדחק או בהפסד מרובה ולהסיר כלי אחד לפי המנהג ויזהר שלא יגעיל כל הכלים ביחד דאז יאסרו כולם בודאי על ידי שיבלעו בודאי משהו מכלי חמץ אלא יגעילם בכלי מיוחד לכל אחד ואחד שוב חקר דאולי יש בזה משום אין מבטלים איסור לכתחלה אם נאמר דכשם שאסור להוסיף על האיסור כדי לבטלו הכי נמי דאסור לפחות את האיסור כדי שיתבטל האיסור הנשאר במיעוטו שאם כן יש לומר בנדון זה נמי שאין להתיר על ידי הגעלה דאף שכבר נתערבו מכל מקום כיון דלא מהני להו ביטול התערובת בפסח אפשר שאין להתיר על ידי הגעלה שישאר משהו ויועיל על ידי זה הביטול שנתערב עם עוד כלים דהוי כמחסר ופוחת איסור כדי שיועיל הביטול להמשהו הנשאר והאריך בזה הוא הצ"ד צדדים לכאן ולכאן לשפוט ספקו ומסיק להתיר משום צורך יום טוב את"ד יצ"ו עיש"ב:
ה) כלי של פסח שנאסר במשהו שנתערב בכלים אחרים עיין בש"ע הגאון מוהרש"ז בסי' תמ"ז אות י"ז דיש אומרים דצריך להצניע כולם שחמץ בפסח אין לו ביטול ויש אומרים דבטל ברוב כיון שלא נאסר אלא מחמת משהו ויש לסמוך על דבריהם בהפסד מרובה או שעת הדחק ויסיר כלי אחד לפי המנהג שנתבאר ביו"ד סי' ק"ט ע"כ ועיין להרב חק יעקב ס"ק מ"ד שכתב בשם הא"ז דחתיכה שנאסרה במשהו בטלה חד בתרי אפילו תוך הפסח וסיים על זה ועמ"ש בסקי"ט לענין כלים וצ"ע עכ"ל וכעת נעלם ממני כונת הציון הזה: ו) כלי שהיה בו יי"ש חמץ לא מהני בו הגעלה כדי להשתמש בתוכו ובדיעבד אפשר מהני הגעלה אף בלא מים ואפר כן כתב הרב פרי מגדים במשבצות סי' תנ"א ס"ק ז"ך וקצת משמע דלא ברירא ליה דבדיעבד מהני הגעלה מדכתב בלשון אפשר אך הרב בית שלמה אור"ח רס"י פ"ז כתב בלשון זה כתב כ"ת דבדיעבד כתב הפמ"ג דמותר וזה נכון וכן כתב בש"ע הג' מלאדי סעיף ס"ג וכן בדין דגם בבית שאור וחרוסת כתב הט"ז דבמקום דלא אפשר סומכין אהגעלה עכ"ל הרי שהבינו שכן היא דעת הרב פרמ"ג באמת ואף שכתב בלשון אפשר הוא דרך ענוה שכן דרך הפוסקים כמו שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"ו אות א' עי"ש שהבאתי מערכה מול מערכה בזה: ובשו"ת שאילת שלום מהדורא תניינא סוף סי' נ"א ראיתי שכתב הרב וז"ל ובדבר הכלים של היי"ש בכלי זכוכית ודאי אין להחמיר דלא בלעי כלל וגם בכלי עץ לדעתי מותרין בלי הכשר כלל כיון דבתערובתם לא גזרו ולדעת רוב הפוסקים אף בפחות מששים וכן הסכים המג"א ובפרט בפליטת כלים יש לומר דגם הטור מודה ובפרט ביי"ש דיש דעה דזיעה בעלמא הוא ואין לומר דהוי בשימושן כמבטל איסור לכתחלה דהא אין כונתו לבטל ובפרט באיסור דרבנן ואם ירצה להחמיר להגעיל ובאפר עם מים מקודם הרשות בידו עכ"ל:
ז) החבית שמובילים מים להבעלי בתים דעיר פ' בחג הפסח נודע כי לקחום מהפוודאל של יי"ש אשר החזיקו בהן יי"ש וכתב הח"ץ דשם וז"ל ולפי ענ"ד נראה שצריכים לכלהפחות הגעלה ולהכשירן קודם הפסח כדין כל הכלים הצריכים הכשר והגעלה אם יש בהם חשש חמץ כל שכן אלו שמוחזקים הם לחמץ ולא סגי להכשירם על ידי מילוי ועירוי שלש פעמים מעת לעת אבקש שיודיע דעתו ותהא נכלל בהתשו' אם מותרים המים ללוש בהם המצות אלו דברי המ"ץ דשם והשבתי דכבר נהגו שלא להשתמש בפסח בכלים שהכניסו בהם יי"ש לקיום ולכתחלה צריך לרחצם היטב תחלה במים חמין ואפר עד שיסתלק מהם הריח לגמרי ואחר כך להגעילם כמפורש בדברי הרבנים לבוש וט"ז סי' תנ"א ס"ק ז"ך ובש"ע הגאון מוהרש"ז סעיף ס"ב ושרי ללוש בהם מצות ואם הוא שעת הדחק שאי אפשר לעשות תקנה זו בשום אופן נראה לכאורה דיש לסמוך על דעת הסוברים דצונן לא פלט בפחות מעת לעת ככתוב בש"ע הנ"ל סי' תס"ז סעיף ל' ולכן אם ידוע בבירור שאין המים שוהים מעת לעת בחביות ההם מותרים אלא דיש לומר דזה דוקא בדבר שאינו חריף אבל בדבר חריף הא קי"ל ביו"ד סי' ק"ה דבדבר חריף כציר וחומץ לא בעינן כבישה מעת לעת אלא כששהה כדי שיתן על גבי האש וירתיח אוסר ובחומץ אינו מוסכם ושנוי במחלוקת כידוע אבל ביי"ש שהוא חזק וחריף מאד כמו שכתב המגן אברהם סי' תמ"ז ס"ק כ"ה ועיין להרב נודע ביהודה מהדורא תניינא חלק יו"ד סי' ח"ן יש לומר דלכולי עלמא לא בעינן שיהיה כבוש מעת לעת ונאסר אף בפחות ממעת לעת וכן כתב הרב רמ"ץ א"ח סי' כ"ט אות ד' דדבר שנכבש ביי"ש שתי שעות יש לומר דחשיב כבוש לכולי עלמא אלא שכתב להקל שלא להצריך ששים כנגד כל היי"ש אלא לשער באומד כמה נבלע בו דבזה לא אמרינן בכוליה משערינן עי"ש ובתוך הפסח אין נפקא מינה מזה דהא אסור במשהו ואף שיש לומר דזה הוא דוקא בנכבש ההיתר בגוף היי"ש עצמו אבל בנדון שהוא רק הבלוע שבחביות אפשר דאין לנו להחמיר לאסור בשהיית פחות ממעת לעת מכל מקום קשה להקל מסברא לכן יש להשתדל להכשיר את החביות באופן הנז"ל כדי שלא יהיה שום חשש ופקפוק ועיין להרב מג"א סי' תמ"ז סק"ט לענין אם יש לאסור חמץ בפסח בצונן שכתב לדעת המרדכי דדוקא כשהחמץ בעין אסרינן בצונן אבל כשבא להפליט טעם הבלוע מהכלי אין אוסר בצונן ואם כן לא נפלאת היא לחלק כן לנדון דידן וכדברי המג"א הנ"ל כתבו הרבנים נהר שלום סי' תס"ז אות י"ב ומגן האלף שם אות ט"ז:
שוב ראיתי מה שנחלקו הפוסקים לענין שהיית ציר בכלי אי דינו כבאוכל דשיעורו כדי שיתן על גבי האור וירתיח או בעינן מעת לעת דהרב טורי זהב ביו"ד סי' ס"ט ס"ק מ"א כתב דאין להחמיר דשיעור כבישה יהיה כשיעור שבסי' ק"ה ס"א בכבוש בתוך ציר כדי שיתננו על האור דזה שייך על הבשר הנשרה בציר אבל בכלי לא מפליט בזמן קצר אלא במעת לעת וכן היא דעת הרב ש"כ שם ס"ק ס"ח ועיין להרב פרי מגדים שם ובסי' ק"ה במשבצות סק"א [ד"ה וכבוש כשיעור שירתיח] שכתב דהט"ז והש"ך פשיטא דסוברים דאין כח בכבישה דפחות ממעת לעת להפליט מה שבלוע בכלי ונסתפק אי אמרינן דבולע הכלי בכדי שירתיח דאף דאינו פולט בכבישה כזו מכל מקום אפשר דבולע וכתב דמהט"ז מוכח דגם אינו בולע עי"ש אך בחי' רעק"א ביו"ד סי' ס"ט על דברי הרב שפתי כהן הנ"ל דהמג"א בסי' תמ"ז ס"ק י"ו סובר כהדרישה דכבישה כדי שיתן על האש וירתיח מפליט מכלי וכן מבואר דעת התפלה למשה בהשגתו על הש"ך סקפ"ג וכו' עי"ש ובס' יד יהודה הנד"מ להג' מוהר"י לאנדא [על הלכות דם ומליחה] בסי' ס"ט ס"ק ע"ח כתב בשם הט"ז וש"ך דבכלי לא שייך כבוש כדי שירתיח ושקיל וטרי בזה והביא סברת המג"א הנ"ל ומסיק דהעיקר דאין להחמיר בכלי כדי שירתיח ובחכמת אדם כלל ל"ב אות ל"ב העתיק דברי הט"ז דסי' ס"ט הנ"ל ובכלל ז"ן אות יו"ד ובבינת אדם שער איסור והיתר סי' ט"ן שקיל וטרי במחלוקת זו וכתב דבמקום שאין הפסד מרובה יש להחמיר כדעת המג"א אבל בהפסד מרובה יש לסמוך על הש"ך כן כתב האו"ה בהדיא וכו' ועי"ש לענין לאסור הכלי [שנסתפק הפמ"ג הנ"ל] והרב קהל יהודה בסי' ק"ה ס"א ד' כ"ו ע"א כתב [ליישב מה שתמה על הרמ"א בסי' ס"ט] על כרחין לומר דאף דכל ששהה בציר בכדי שיעור זה מיקרי כבוש ואוסר כולו גבי כלי לא אמרינן הכי וצ"ע ע"כ והוא תימה שלא ראה דברי הרבנים ש"ך וט"ז הנ"ל והרב כרם שלמה ליו"ד סי' ק"ה ד' כ"א ע"ד אות ח' הביא מחלוקת זו וכתב שבדגול מרבבה מיקל בחומץ ומשמע שכונתו דמשום דבחומץ הוא מחלוקת הפוסקים אי בעינן מעת לעת או דינו כציר כמו שרשמתי בקונטריס הכללים מערכת הכ"ף אות קל"ג אהכי כתב להקל בו אבל בציר וכיוצא בדבר שהוא פשוט דשיעור שהייתו בכדי שיתן על האש וירתיח יש להחמיר גם בכלי כן:
וכל זה הוא כששורה דבר חריף בכלי אבל בנדון זה שמה שמשתמשים בכלי הוא מים והחשש הוא משום שבלוע בכלי דבר חריף שהוא היי"ש נראה דלכולי עלמא לא הוי כבוש בפחות ממעת לעת ואפשר לדמות זה למאי דקים לן ביו"ד סי' קב"ך ס"ג דאף דבדבר חריף לא אמרינן נותן טעם לפגם משום דחורפיה משויה לשבח היינו דוקא כשהקדירה אינה בת יומא ומה שהושם בה הוא חריף אבל אם הבלע שבקדרה הוא חריף ונתבשל בה דבר שאינו חריף לא אמרינן דמשוי לשבח ואם כן אפשר דהוא הדין לנדון זה יש לחלק בכך כן נראה לכאורה וכבר ידוע דיש הרבה פוסקים שסוברים דלא אמרינן כבישה להפליט אלא דנקיטינן להחמיר כמו שמתבאר ממה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הכף אות מ"ב מכל מקום אפשר לעשות סניף סברת המיקילים לענין נדון דידן שלא לאסור בפחות ממעת לעת ועדיין צריך לעיין בדבר איה"ב: ח) כלים שעושים בהם הסוקא"ר כל השנה ויש חשש שמערבין בהסוקא"ר קמח או שנופלים שם איזה פירורין פת אם צריכים הכשר וסדר הכשרם רשמתי בסי' ג' אות י"ט:
ט) לענין הכשר היורות ששורפין בהם יי"ש חמץ כל השנה להכשירם ליי"ש של פסח הלואי ישתקע הדבר ולא יעשה כן בישראל ואשרי מי שיכול לעשות חדשים אך לא ישמעו לאסור לגמרי כי הוצאה מרובה ע"כ על כרחינו ליכנס בשערי היתר ושומר נפשו ירחק מהם הנה משום שאין ששים כנגד כל הכלי יפה כתב הגאון מחצת השקל סי' תנ"א סק"מ שאין השכר כולו חמץ כי אינו נעשה מחמץ לבד אלא יש בו מים ומינים אחרים אם כן נגד חלק החמץ שבו אפילו יהיה מחציתו י"ל הכלי ס' נגדו ומי הגעלה אין נעשים נבלה קודם זמן איסורו והבצק שמדבקים בסתימת הכובע צריך לנקותו קודם ההגעלה ואם ישאר פירור כל שהוא בטל בס' והיי"ש יסננו אותו במסננת של לבד קודם הפסח ומפני ריח פיטום של יי"ש המחומץ הנה כה יעשו קודם ההגעלה יבשלו בהיורה והכובע וכל הקנים לבשל בהם מי אפר גם אפר הרבה שיהיה חזקים מאד והם מפגמים הטעם בלי ספק כמ"ש מרן הב"י ביו"ד סי' צ"ה ולא חשו לקו' ש"ך וט"ז עיין שו"ת ח"ץ סי' ק"א וצ"ץ סי' צ"א ופ"מ שם וכל שכן בהיתרא בלע טרם זמן איסורו אך צריך השגחה גדולה לנקות היורה בתחתיתו ולהסיר משם הקנים על ידי אומן או לפחות להניח גחלים עליהם ועל מקום הטלאי ובכל זאת שומר נפשו ירחק משתיית יי"ש בפסח אבל אין לאסור אחר תיקונים הללו כה דיבר בקדשו הגאון חתם סופר א"ח סי' ק"ך והנה על פי דברי הגאון חת"ס הנ"ל עשיתי מעשה בעיר הזאת איזה שנים שהיה איש אחד מבני העיר עושה יי"ש לפסח והורתי לו לעשות משפט כתוב בתשובת החת"ס הנ"ל כי לא היו אז מביאים לפה יי"ש לפסח ממקומות אחרים כי היה להאיש הנ"ל איזה פרנסה מזה ולא רצו להזיקו שוב השגתי ספר שואל ומשיב לאחד מגדולו דורנו יצ"ו וראיתי שם בח"ג ריש סי' קנ"ג שכתב וז"ל והביא מעל' דברי החת"ס סי' ק"ץ [ק"כ] שמיקל ביי"ש גם כן מטעם דאין כל היי"ש חמץ וכו' כדברי הרב מחצית השקל וכו' הנה יפה דחה מעלתו דגם המים נעשים שכר ויפה כתב בזה אף שגם מהנו"ב מ"ת יו"ד סי' כ"ח נראה כן אבל חלילה להקל בזה וכיוצא לזה כתבתי בהגהות ליו"ד בט"ז סי' צ"ח ס"ק י"א בשם דו"ז הג' מוהר"ץ דכל הקדרה נעשה כאילו כלו חלב עכ"ל ומתבאר שאין דעתו נוחה להכשירה על ידי הגעלה וממה שכתבתי בסי' ד' אות י"ב בשם הרב בית שלמה בסי' פ"ז מתבאר ג"כ דס"ל דלכתחלה אין לסמוך להגעיל היורה של יי"ש חמץ לפסח עי"ש ובמאי דביני וביני הללו בעל סחורההחלו עולין ומביאים יי"ש לפסח הנעשה בעיירות גדולות בכתב הכשר מרבני מתא דפקיע שמייהו יתנו עידיהן כי היי"ש הזה נעשה בהכשר גמור לפסח וכו' והאיש ההוא חדל מעשות בעיר הזאת יי"ש לפסח ולוקחים מזה היי"ש שבא מעיירות גדולות על פי מכתבי תעודה כנז"ל ופעם אחת הביא אחד מבני העיר הזאת יי"ש שקנה במקום אחר למוכרו לפסח ולא היה בידו שום כתב הכשר כנהוג כי אמר שהוא קנה ממקום פ' מאיש פ' ושאמר לו שהוא בעצמו עשה היי"ש הזה לפסח ועכבתי בידו מלמכור היי"ש הנ"ל עד שיביא כתב מהמוכר הנ"ל ושיברר בתוכו איך התנהג בעשיית היי"ש הזה ובה אדע אם עשה כדין ארשהו למכור והקונה הנ"ל הלך אצל המוכר הנ"ל והביא מכתב ממנו וכתוב בו אנכי תקנתי היי"ש הזה לפסח והוא כשר ואין שום אדם יכול לאסרו ודבריו לעו והיו כלא היו ולא סמכתי על דבריו כי ידעתי שבמקום ההוא אינם בני תורה ובפרטות ידעתי את המוכר הנ"ל כי איש עני בתורה הוא ולא לבד שלא הועיל במכתבו כי מגרעות נתן כי אחרי שהוגד לו בשמי כי לא אתן למכור בעיר הזאת עד שיברר לי במכתבו הנהגתו בהיי"ש הנ"ל מה היה לו להשמט מזה אין זה כי אם לב יודע מרת נפשו וירא לאמר ככה עשיתי כי לא על פי ידיעה בתורה עשה כי רק לפי שיקול דעתו ובאמת איך נוכל לסמוך על מאן דהו האומר שעשה כדין והוא לא ידע מה הדין דורש מאתו והרי בשחיטה אי לאו דאתחזק לן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחים לא הוה סמכינן להתיר היכא דליתיה קמן דנישייליה אם הוא בקי או לא ועיין להרב צפיחת בדבש ד' ק"ל ע"ג וכל שכן בנדון דידן שיש רגלים לדבר שאינו בקי בדין וסוף דבר לא נמכר היי"ש ההוא לפסח ואחר הפסח כתב המוכר הנ"ל לאחד מידי"ן כי יביאני במשפט בערכאות הקיר"ה שאסרתי דבר המותר ואמטית ליה פסידא ואחר איזה ימים בא המוכר הנ"ל לעיר הזאת וינחם על הרעה אשר חשב לעשות ובא אל בית מדרשי לבקש הסליחה על חלומותיו ועל דבריו ואמרתי לו הגידה נא לי עתה איך התנהגת בהיי"ש הנ"ל ואם באמת עשית כדין וגרמתי לך נזק עלי לשלם נזקך במשלם ענה ואמר כי היורה שעשה בה יי"ש לפסח הוא היורה אשר להאדון פ' שעושה בה יי"ש כל השנה משמרי יינם [סתם יינם] ואצלו היה שמרי יין כשר ששמרם מזמן הבצור לפסח ושפך על היורה מים חמין ושפשפה היטב ועשה בה היי"ש לפסח אמרתי לו אודה לה' שנתגלגל זכות על ידי והצלתיך מלהכשיל את הרבים והראתי להאיש שבא אלי עמו כי העלה חרס בידו ואשמו בראשו כי אף אם לא ידע מכל מה שכתבו רבנן קדישי במקום שבעלי תשוב"ה עומדים [החת"ם והשו"מ הנ"ל] על כל פנים היה לעשות משפט כתוב בש"ע סי' תנ"ב ס"ו בדין הכשר יורה גדולה וגם להצינורות שממשיכין בהם הזיעה לא חלי ולא מרגיש לעשות להם שוב הכשר והיי"ש אסור למכרו לישראל ונפטר מאתי לשלום צא ולמד כי דברים העומדים ברומו של הדת בני אדם מזלזלין בעונותינו מחסרון ידיעה והשגחה והוא רחום יכפר:
גם ראיתי עתה בס' צמח צדק החדש בסי' נ"א שדבר בקדשו בענין הכשר הכלים ליי"ש ומתוך דבריו מתבאר על מה נשאל וז"ל הגיעני שאלתו והראתי לרב פ' והסכמנו שאין להקל בזה בשום אופן כי באמת גם בזולת הנוגע לדינא כיון שמנהג כל ישראל בכל המדינות שנזהרין מאד בעשיית יי"ש לפסח שלא לעשות רק בטרובען חדשים או דעבדינהו כעין חדתי ולא לסמוך על הגעלה אפילו בטרובען ישרים מי יערב אל לבו להקל ח"ו וגם אשתקד נשלח תשובה לכל המדינות מהגאון רע"ק איגר נ"י שהחמיר מאד וצווח ככרוכיא להזהר בעשיית יי"ש לפסח ואמנם גם מצד שורת הדין יש בזה חששות רבות ואזכיר קצתן כי איך יעלה סברא לעשות לכתחלה יי"ש לפסח בכלים שנמנע לנקותן מחמץ ולסמוך על שאין בו כדי נתינת טעם שהרי מחמירין בטוש"ע סי' תנ"א וכל הפוסקים בהגעלה שלא יהיה אפילו קצת חלודה ולא גומות ולא טלאי שקדם הבליעה לטלאי אשר בכל זה פשיטא שלא יהיה כדי נתינת טעם וזה נוהג בכל האיסורין דאוסרין כדי נתינת טעם וכל שכן וקל וחומר בקצת חמץ בעין ממש ואין לדמות זה למה שכתב הרשב"א והובא בש"ע סי' צ"ב וקכ"ב שאם נבלע איסור מועט לתוך כלי אם דרך אותו כלי להשתמש בו היתר בשפע מותר להשתמש בו לכתחלה וכו' דלא כתב כן רק באיסור בלוע אבל באיסור בעין אפילו להרשב"א הוי מבטל איסור לכתחלה כמו שבאר חילוק זה להדיא הריב"ש בסי' שמ"ט וכן מבואר בתורת הבית הארוך ד' קכ"ו ע"ב שכתב ואפילו איסור משהו אין מבטלין לכתחלה ומיהו אם נבלע וכו' וגם בעיקר דין הרשב"א חלקו על זה הרא"ה והטור והסכימו לזה כל האחרונים הב"ח ולבוש וש"ך סי' קכ"ב וט"ז סי' צ"ט וכל שכן באיסור חמץ אפילו לפני הפסח יש עוד טעם להחמיר לחוש לכתחלה על כל פנים לדעת הגאונים דאפילו טעם חמץ שנתבטל חוזר ונעור והפרי חדש בתמ"ז ס"ד פסק כן אפילו אדיעבד ומלבד חשש זה גם מצד הבלוע בכלים יש לומר דלא מהני הגעלה כלל שהלבוש בסי' תנ"א סכ"א כתב דחביות הבלוע מיי"ש גריעי טובא מבית שאור ולכן הט"ז אף דסובר כמאן דאמר דגם לבית שאור מהני הגעלה מכל מקום הצריך בחביות הנ"ל לבשל אותה תחלה במים ואפר כמו שכתב בס"ק כ"ז והנה הרא"ש שהביא דברי ר"י דמתיר בית שאור על ידי הגעלה הרי כתב רק שאין נראה דבלוע על ידי צונן וכו' אם כן אם יצוייר בית שאור שתשמישו ע"י רותחין כנדון זה שהיי"ש הוי כבית שאור וגרע מיניה טובא כנ"ל וגם הוא נבלע בהכלים על ידי רותחים אפשר היה מודה ר"י והרא"ש ג"כ לדעת רש"י וסיעתו דלא מהני הגעלה או על כל פנים בכי האי גוונא ודאי יש לנו לתפוס דעת רש"י להלכה דבלאו הכי נמי סובר הרב מג"א דהמנהג כרש"י ולא סבירא ליה כדברי הרב ט"ז ובנדון זה יש לומר דגם הט"ז יודה ואם כן פשיטא דלא מהני גם מה שכתב הט"ז לבשל תחלה במים ואפר וכו' דזה לא מהני רק להסיר ריח היי"ש ולא למאן דאמר דלא מהני הגעלה ואפשר מהאי טעמא המנהג פשוט שאין עושין יי"ש לפסח רק בטרובען חדשים או דעבדינהו כעין חדתי עכ"ל הנך רואה כמה החמיר הרב על פי מה שהכריח דלא מהני הגעלה ליורה שמרתחין בה יי"ש ומעיד בגדלו שכן המנהג פשוט ועל המדינות בו יאמר שכן נהגו בכל המדינות ועם כי מדבריו נראה שלא נהגו כן כי אם בהטרובן [לפי המובן הם הצינורות שהזיעה עולה דרך שם] ליקח חדשים מ"מ לפי הטעם שכתב הרב נראה דגם להיורה לא מהני ליה הגעלה ואולי מלבנין היורה אבל הטרובען אי אפשר ללבנן ולכן קונים חדשים ושם בסי' ב"ן הוסיף ידו שנית בענין זה וביאר הדברים באריכות והביא ששני מ"ץ נחלקו בדבר הזה וכתב טעמי המתיר ודחה דבריו וטעמי האוסר והסכים לדבריו עיש"ב וראיתי עוד מה שנשא ונתן הרב שם בתשובתו שבס' דברי נחמיה בסי' כ"ט ומה שכתב הרב המחבר בסי' ל' בנדון יי"ש לפסח שנעשה בכלים שלא הוכשרו כראוי מה דינו לשתייה בפסח ולפי שלא יכלתי להבין היטב מתוך דב"ק גופא דעובדא היכי הוה לא אעתיק דבריהם בזה ואתה תחזה:
אדר שנים רבות הן עתה בשנת תרנ"ה שאל ממני איש אחד להרשותו לעשות בכפר יי"ש לפסח ביורה שאצל אחד מאדונים עכומ"ז ששורפין בה יי"ש מסתם יינם ואמרתי לו שאי אפשר להתיר זה כלל [כמובן מתוך כל הכתוב למעלה בענין זה] ולפי רוב הפצרתו ולבקשת אחד מידידי שבא עמו אמרתי להם עם כי לדעתי אין שום היתר בזה בכל זאת אשאל פה קדוש הגאון המובהק מוהר"ר יוסף זכריא שטערין אבד"ק שאוויל יצ"ו ואם הוא יתיר אבטל דעתי העניה כן עשיתי ביום ב' פרשת חיי שרה הנ"ל כתבתי לו בקשת האיש הנ"ל ורמזתי לו ממה שכתוב בקונטריסי כנז"ל וגם כתבתי לו שאמר לי אחד שאפשר לדרוש בזה מרבני בעסאראבייא שבקיאים בעניינים אלו ושמלבד שאיני יודע ובקי בהם ובשמותיהם אף אין דעתי העניה סומכת זולת למה שיורה הגאון יצ"ו הלכה למעשה וקבלתי תשובתו מיום ב' תולדות תרנ"ה: ואלה דבריו ככתבו וכלשונו לשון של זהורית על דבר שאלתו הנה להעדר בריאותי בשלימות קשה עלי לבא בארוכה ולהעמיק עיוני ואשר אין רצוני לתקוע עצמי לקבוע הלכה למעשה במה שכבר דשו בהם רבים ואשר כבר היה לפניו דברי החתם סופר חא"ח סי' ק"ך שצריך השגחה גדולה מהבי"ד ולהסיר משם הקנים על ידי אומן וכו' ואחר כל זה אמר שומר נפשו ירחק משתיית יי"ש זה בפסח כו' וגם דברי השו"מ קמא ח"ג סי'קי"ג דאף בפסח יש לאסור לכתחלה וצווח על המקומות שעושים כן ובפרט שהביא מצמח צדק שיהיו הטרויבן חדשים ומסתמא כונתו על הצמח צדק החדש שאינו תחת ידי ומי יכניס עצמו לעשות חדשות ולהכריע נגדו להקל ולסמוך על רבני בעסאראבייא אשר לא ידענו מה ומי הם לתקוע עצמם בזה ומי הי' המשגיח בזה להעיד שלא נעשה גם כן ע"י דגן בביתו ועל כל פנים כאן הוא לכתחלה ומה לנו להכניס עצמינו נגד מה שהורה זקן במקום שיש הרבה חששות ואשר ההיתרים רופפים בזה בכל אופן ולכן אין לזוז מהוראתו ושלא להקל יותר ובפרט דלא ליסרכי להקל בסתם יינם ודי בזה ידידו הדוש"ת יוסף זכרי' שטערן אב"ד פ"ק שאוויל:
יו"ד) הוה עובדא בפסח שנמצאת חטה בספל שהיה בו בשר מלוח והורה הגאבד"ק טארלא בשו"ת דבר אליהו סי' ט"ו לאסור הבשר אף מה שבשלו קודם שנמצאת החטה לפי שמחזיקים איסור מזמן לזמן והתיר את הכלים שבשלו בהם הבשר מקודם מפני שהיה מניעת שמחת יום טוב שעני הוא ואין ביכלתו לקנות כלים חדשים וביאר דלא הוי כתרתי דסתרי אהדדי דמה שאסר הבשר הוא משום דאף דיש לומר דלאחר הדחה נפל אמנם מפני שהיו קצת בקעים בבשר ויכול להיות שהחטה היתה נטמנת בשעת הדחה באיזה ביקוע לכן אסר הבשר והנה הרבה פוסקים סוברים דאף בפסח אין מליחה אוסרת רק כדי קליפה אמנם לפי שאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן אסרינן במשהו אף שהאיסור כחוש ואם כן כאן שיש ספיקות א) שמא לאחר המליחה נפלה החטה ב) שמא לא נגעה החטה רק בזו החתיכה שנמצאת עליה לכן לא אסר הכלים שבשלו בהן מקודם ומדמה למאי דאמרינן בחולין דף יו"ד סכין אתרעי בהמה לא אתרעי והביא דברי הרב בכור שור בחודשיו לחולין ופלפל בענין זה על פי מה שכתב הרב שב שמעתתא בשמעתא ד' פרק ד' והאריך קצת בזה והביא דברי הרב חות דעת סי' ק"י קס"ז ופלפל קצת בזה עיי"ש:
יא) האגנות והטסין של נחושת שאופין בהם חלות בכל השנה הדבר פשוט דצריכין ליבון גמור שיהיה ניצוצות נתזין מהן כמבואר במגן אברהם סי' תנ"א סעיף קטן כ"א ואף אם טחין אותם במעט שמן כדי שלא ישרפו החלות אין זה מצילן שלא יהיה נקרא בליעתן על ידי האור וכמו שכתב הרב פרי חדש שם וכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם ס"ק ט' בשם הע"ש בשם בתה"א לענין שפודין ואסכלאות דאף אם טחין אותן בשמן סיכה כל שהוא הוא עי"ש ועל כרחין צריך לומר דאף שכתב הרא"ם ז"ל לענין מחבת שמטגנין בה דאף אם נשרף ונדבק בדופן הקדירה או המחבת עדין יש לחלוחית משקה שם עיי"ש בטורי זהב ס"ק ט"ז שמביאו ומשמע דגם לחלוחית לבד מהני שלא יהא נחשב בליעתן על ידי האור שם שאני דמתחלה היה שומן מרובה ונבלע בכלי וכיון דעדין יש שם לחלוחית משקה הלחלוחית מקושר עם הבליעה שבמחבת ומיחשב כבליעתו על ידי משקה מה שאין כן במחבת שאופין בו דסיכה משהו בעלמא עבדי ליה ולא חשיב כלל ולכן צריכים ליבון גמור כדינו אמנם פה"ק האומנים היאודים המצפים בבדיל הגידו לי מכבר כי הם מלבנים הכלים מקודם עד שיתאדמו והיה כאש ואדרבא כל שמתלבן יותר טוב וקל להם יותר למלאכתם וכן הזהרתי אותם שידקדקו בזה ויש לחקור אצל האומנים דשם ואם הם אינם מלבנים כל כך ודאי לא מהני בזה ליבון קל ואף ההגעלה אחר כך לא מהני ולאשר הדברים פשוטים ומבוארים אקצר אלה דברי הגאון שאילת שלום במהדורא תניינא סי' קפ"ב ואני ההדיוט כתבתי בס"ד במערכת הה"א באות ט"ז בדין הכשר המחבת ושם [בד"ה וכתב עוד] הבאתי דברי הרב תפארת אדם שדעתו להכשיר הטאסין בהגעלה ושכן המנהג במקומות ההן וגם במה שכתב הגאון על פי דברי האומנים לענין הציפוי כתבתי שם [בד"ה עוד כתב ובד"ה ומקרוב עי"ש]:
יב) כלי העשיאהן [אמרו לי שהוא הנקרא ביננו צובין] המצופין בתוכו בהיתוך זכוכית מותרים על ידי הגעלה שלשה פעמים והסאמאוור אסור להגעיל דהוי ככלי שפיו צר עיין מגן אברהם בסי' תנ"א סק"א כן כתב בס' תורת אביגדור בסי' תנ"א הביא דבריו בספר הזכרון לידידי הרה"ג אבד"ק ראזישטש יצ"ו בסוף ד' י"ד ואין אצלי ספר זה לדעת טעמו ונימוקו וצריך להתיישב איה"ש וזאת לזכרון: וענגלישע קו"ך [אמרו לי שהוא כעין כירה גדולה כדי שפיתת כמה קדרות והיא של מתכת ומסיקין אותה מלמטה והקדרה למעלה] לא מהני ליבון ההסקה למטה שבלע בפנים וצריך להסיקו בפנים כן כתב בס' זכרון הנ"ל בדף ט"ו ע"א בשם ספר אומץ יוסף בסי' תנ"א: עוד כתב שם [בשם שו"מ] שאפע עם פאליצעס יש להגעיל ממטה למעלה וכפי מה שהגידו לי הוא מגדל של עץ ולוחות קבועות בתוכו עליות ותחתיות ומשתמשין בו להניח על הלוחות כלים ואוכלים והוא הנקרא בינינו דולאפ ויש קורין אותו אישקאף ולא ידעתי כעת טעם ההגעלה מלמטה למעלה ואיפכא מסתברא להגעיל תחלה למעלה שאם יגעיל תחלה למטה יש איזה חשש פקפוק ממה שיזובו מימי העליונים להתחתונים ואולי המדפיס עולם הפוך ראה ונתן את העליונים למטה וכו' וצויתי לחקור מהרה"ג המחבר קריינא דאגרתא אולי יש איזה טעות המדפיס ושיודיע מי בעל דברים אם הוא הגאון שואל ומשיב באיזו מהדורא וכו' ואלה דברי תשובתו הדין שהבאתי ששאפע עם פאליצעס צריך להגעיל ממטה למעלה נמצא בשואל ומשיב מהדורא חמישאה סי' ד' וטעם הדבר איני זוכר והספר הזה לא נמצא אצלי כעת וכן איתא בספר הנהגות ישרות בשם הג' מוה' דוד זצ"ל מ"מ דק"ק סטעפין ואיתא בשם הטעם דאם יגעיל מקודם למעלה יזוב המים למטה ולא יוכל להגעיל אחר כך למטה שיצטננו מי הגעלה על ידי המים שזבו מלמעלה ומה שהולך אחר ההכשר מים חיים ממעלה למטה כשמגעיל למטה מקודם אין חשש ונראה לי הטעם דהוי גימל נותני טעמים ושני כלים דמבואר במגן אברהם סי' תנ"ב ס"ק א' ובאשל אברהם שם דמותר אף לכתחלה וגם על פי רוב אין הכלים בני יומן והוי נותן טעם לפגם קודם פסח עכ"ד יצ"ו אפריון נמטייה ושלית יש אצלי שאלות ותשובות שואל ומשיב הנ"ל ואעתיק דב"ק:
ואלה דבריו אשר שאלת איך להגעיל תיבה שיש דפים קבועים בתוכה אם מלמעלה למטה או מלמטה למעלה לכאורה לא ידעתי מה החשש ושמעתי שהחשש הוא שלמעלה למטה ינטף המי הגעלה למטה והמים מחומצים ולא ידעתי מה בכך הא עדיין הדפין התחתונים מחומצים וכשיגעילו אותן אחר כך יוכשרו גם ממי הגעלה וגם קודם פסח אין נפקא מינה כלל כמבואר בסי' תנ"ב אבל נראה דיש להגעיל מלמטה למעלה מהא דמבואר בחמישי דמכשירין משנה יו"ד דהמערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן טהור מצונן לחם טמא וביארו הרמב"ם ורבינו שמשון הטעם דזיעה מחם לצונן אינו דהצונן התחתון אין בו כח להזיעה והחם העליון אין בו כח לאסור התחתון לא כן מצונן לחם דהתחתון מזיע ונאסר העליון וממנו למד המרדכי בפרק כל הבשר לענין איסור והובא ביו"ד סי' צ"ב סעיף ה' בהגהה ולפי זה בשלמא כשמגעיל ממטה למעלה אם כן אף שהזיעה עולה למעלה אחר כך כשמגעיל למעלה מכשירו ומה שעולה אחר כך הזיעה ממעלה למטה לית לן בה דמחם לצונן לא אכפת לן אבל כשיגעיל למעלה אם כן נהי שיגעיל אחר כך אבל כשמגעיל אחר כך למטה יעלה למעלה ואוסר וצדד קצת וסיים על כל פנים הדין נראה לי נכון וכמו שכתבתי: עוד כתב שם בדף ט"ו ע"ב בשם יוסף דעת דאין להגעיל בכלי שהורתח על ידי קנה הזיעה שמוליכין הזיעה לאמבטי והוא מרתיח דכל שדפנותיו מקררות לא הוי ככלי ראשון ועיין במה שהבאתי אני הדל בקונטריס זה במערכת ה"ה אות כ"ד בדין זה:
יג) בקעין שציפוהו בבדיל והורה הרב דלכתחלה לא מהני רק בעת הדחק התיר כדעת הט"ז סי' תנ"א ס"ק ז"ך בתקנת אפר גבי בית שאור וחרוסת שאסור ללוש בהם בלא הגעלה שכתב הרב ט"ז שנוהגים שלא להגעיל כלי שהיה בו יי"ש כדכתב בלבוש וסיים שאם בישל אותו במים עם אפר או שאר עניינים עד שנסתלק הריח לגמרי אין אחר כך איסור להגעילו ואיזה אנשים ביזו את הרב על הוראה זו ונשאל הגאון משה שלמה אבד"ק נאשעלסק בספרו חשק שלמה בחלק א"ח סי' ג' ובתשובתו כתב לחקור אם הציפוי נחשב כהגעלה והעלה דציפוי בדיל חשיב ליבון קל ובמקום דמדינא סגי בהגעלה ומשום חומרא מצריכין ליבון סגי בליבון קל [והבאתי תורף דב"ק לעיל במערכת ה"ה אות ט"ז בד"ה ומקרוב]:שוב כתב לנדון הנ"ל אם מהני ליבון כזה לכתחלה הנה לדעת המג"א בסי' תנ"א דבערבות ודפין שלשין כל השנה מאי דלא מהני הגעלה הוא מטעם דהוי כבית שאור והרמ"א מסיק שם שכן עיקר משמע לדעת המג"א דמדינא לא מהני הגעלה לבית שאור וצריך ליבון גדול ניצוצות ניתזין ואם כן בנדון הנ"ל דהוי כבית שאור צריך ליבון גדול וציפוי לא הוי אלא ליבון קל ואף דבסעיף ט"ז גבי מדוכה הכריע הרמ"א דסגי בליבון קל אף דזה הוי גם כן כבית שאור יש לומר דשם צירף להיתר דעת הסוברים דהולכים בכל הכלים אחר רוב תשמישן כמו שכתבו האחרונים ובנדון דידן אין שייך לומר הולכין אחר רוב תשמישן דכבר כתב רבינו מנחם עזריה בתשובה דטעם הפוסקים לילך אחר רוב תשמישן הוא מטעם דהם אמרו והם אמרו משום דהכלי אינו בן יומו ובנדון דידן לא שייך זה דהא נשתמש בדבר חריף ולא שייך אינו בן יומו ואף דגם במדוכה דכין בה שומין עם פת והוי חריף כבר כתבתי בתשובה שגם בדבר חריף יש לחלק בין אם האיסור מצד עצמו הוא דבר חריף ובין חריף שאין מצד עצמו איסור כעין שכתבו הפוסקים לחלק במידי דעביד לטעמא דלא בטיל בין אם האיסור עצמו עביד לטעמא ובין שהאיסור עצמו אינו עביד לטעמא ואף שכמה פוסקים פסקו דבבלוע בכלי לא שייך דבר חריף מכל מקום לדעת המגן אברהם נכון להחמיר בזה לכתחלה וגם שמשמע בכמה מקומות דללוש בהם גרע מלהשתמש בו חמין אכן במקום או בשעה שאין אחרים מצויים כבר נתפשט המנהג להורות כהט"ז להתיר על ידי תקנתא דאפר וכן פסקו כמה אחרונים וכן הכריע הגאון מווילנא ואם כן יפה הורה הרב ועל המתפרצים מוטל לפייס את הרב כדין המבזה ת"ח שלא כדין תורה:
יד) סתם כלי הוא בחזקת נקי כן משמע מלשון הרמ"א בסי' תמ"ז סעיף ז' [על מה שכתב מרן בוסר שדכין קודם פסח במחבת מחומצת מותר לאכלו בפסח] וז"ל משום דאינו מפליט בצונן ואף אם נעשה בפסח אינו אוסר אם היה הכלי נקי אבל אם חתכו בסכין של חמץ תוך הפסח יש להחמיר דסתם סכין אינו נקי ויש לחוש לחמץ הדבוק עליו וכו' מובן דדוקא בסכין הוא דאמרינן דמסתמא אינו נקי וממילא מובן דמה שכתב גבי מדורה אם היה הכלי נקי כוונתו לאפוקי אם ידוע שהוא מלוכלך אבל בסתמא הרי הוא בחזקת נקי ונראה שמדקדוק לשון הרמ"א הוא מה שלמד הרב עולת שבת והובא במחוקק יהודה [על דברי הרמ"א אם היה הכלי נקי] דמסתמא אמרינן שהוא בחזקת נקי כמש"כ בשמם בס' כרם חמד לידידי הגאבד"ק ליאדי יצ"ו בחלק ג' דף ו' ע"ד [ס' עולת שבת ומחוקק יהודה אינם אצלי] ובכן יפה תמה ידידי שם על הגאון גדליה ליפשיץ בספרו ארחות חיים שכתב אין אומרים בפסח סתם כלי נקי שלא זכר דברי העולת שבת וכלומר שדברי העולת שבת מוכרחים מל' הרמ"א: טו) כלי הנקרא שפאהר הער"ט שבולט הדף העליונה לחוץ פשוט דאף להסוברים ביו"ד סי' קכ"א דלא בעי הכשר בכולו היינו אם אין משתמש בכולו אבל בשפאר הער"ט הנ"ל משתמש בכולו ובעינן ליבון בכולו וכיון דאין האש מהלך תחת אותה הבליטה צריך שיניח על הבליטה אש וגחלים עד שיתלבן כראוי שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו דבליבון הסכים השפתי כהן שם לדעת הרא"ה דאינו פולט אלא הוא שורף במקום שמתלבן ואם כן צריך שגם הבליטה היו ניצוצות ניתזין ממנה על ידי שיניח שם אש זה אחר זה ואם אי אפשר יתן עליו טיט כעובי אצבע ויטיח כל הבליטה או יניח טס חדש על הבליטה כן נראה פשוט כך כתב הגאון מוהר"ם שיק בסי' ר"ג:
טז) בדבר הטסין וברזלים שבתנור אשר כת"ר יצא לדון בדבר חדש דאף שהקצוות שלהם שקועים בטיט ולבנים ואי אפשר ללבנם מכל מקום כיון שדעת השפתי כהן יו"ד סי' קכ"א כשנעשה חם בצד אחד אינו מבליע בצד השני וכאן נמי החמץ להקצוות לא בא מעולם שהרי הם מכוסים וגם מה שבלעו הוא רק מה שנשפך מהקדרות עליהם ואם כן אינו על ידי האור רק באמצעות מים וסגי בהגעלה וכיון שנתלבנו הטסין עד שניצוצות ניתזין מהם וממילא הקצוות נתלבנו על כל פנים ליבון קל שקש נשרף עליו כאשר החוש יעיד על זה ומבואר בסי' תנ"א דכלים שדינם בהגעלה סגי בליבון קל כזה והגאבד"ק סיגוט השיגו דאם כן גבי סכיני דפסחא דאמרינן בפסחים ד' ל' פרזלייהו בנורא וקתייהו ברותחין למה לי קתייהו ברותחין ותיסגי להו ליבון הסכין להברזל שבתוך הקתא משום שנתחמם הצד השני וכו' וכת"ה השיב דההגעלה היא משום העץ שבקתא וזה אינו כמבואר בפוסקים שההגעלה היא משום הברזל שבקתא וכדעת הגאבד"ק אלא טעם הגעלת קתא דסכינא הוא משום דהליבון קל לא מהני להברזל שבתוך הקתא כי אם למה שנבלע בו ע"י חום הברזל ולא למה שנבלע בו ע"י שמשתמשין בהקתא בחמין וכבולעו כך פולטו ולא סגי ליה הליבון קל שעל ידי שנתחמם הברזל של הסכין לפי שנבלע בהברזל שבתוך הקתא על ידי רותחין שנשתמשו בהקתא:
וכל זה שייך בקתא של סכין לא כן בהני טסין וברזלים שמשוקעים בטיט ובלבנים על הקצוות ואי אפשר כלל לבלוע דרך הלבנים שהרי בתנור של חמץ סגי בטיחה כעובי אצבע כבסימן תס"א ואין בהן רק החשש דחם מקצתו חם כולו ולזה שפיר כתב כת"ה דמהני ליבון קל ואין השגה עליו מהש"ס דפסחים ואף שמדברי הטורי זהב ביו"ד סי' קכ"א סק"ז במה שפירש דברי הרשב"א שבמשמרת הבית שהביא שם מתבאר שלהבלוע שנבלע בסכין בלהב על ידי האור ונכנס גם להקתא לא מהני ליבון הלהב לחוד רק להקליש הבלוע ועל כל פנים צריך עוד הגעלה לזה הקלוש מכל מקום לא דמי כלל להברזלים הנ"ל והוא על פי מה שכתב בישועות יעקב סי' תנ"א דעיקר סברת הרשב"א דעל ידי הבליעה כמה פעמים נתקשה הבליעה בתוכה ואם כן בכלי מקדש שמבשלים בכל יום לא שייך זה דלא נתקשה הבליעה כלל ומה שנבלע נפלט תיכף עיין שם ותימה הוא שלא הביא ש"ס דעבודה זרה ד' ע"ו האי קריד והאי לא קריד ופירש רש"י דגיעולי עכומ"ז כיון דלא מבטלי כל שעה מתקשה הבליעה בתוכו ואינו נוח לפלוט בהגעלה ובעי ליבון אבל בקדשים דכל שעתא מבשלי בהו אינו מתקשה וסגי בהגעלה עיי"ש ולכן שפיר כתב הרשב"א דאף דהגעלה לחוד לא מהני היינו רק משום שנתקשה הבליעה ולכן כיון שנתלבן הלהב נקלש גם החלק שבתוך הקתא והיינו שנתרכך הבליעה ולכן מהני אחר כך ההגעלה וכל זה בסכינים שאין משתמשים בהם תדיר בחמין ומתקשה הבליעה לא מהני הליבון לחוד וצריך הגעלה אחר כך מה שאין כן בהני טסין של תנור שמבשלים בו כמה פעמים בכל יום והוי ממש דומיא דקדשים דלא נתקשה הבליעה אם כן שפיר אמרינן כבולעו כך פולטו ואין צריך רק הגעלה לחוד והליבון קל הוי כמו הגעלה סיומא דמילתא דהני טסין דרוב הבליעות ע"י מים ודאי יש להקל בהגעלה והקצוות גם כן נתלבנו עכ"פ ליבון קל והוי כהגעלה וכדברי כת"ה ואין צריך להסיר הטסין זולת אם אין משוקעים בבנין והם מגולים דאז צריך להניח גחלים בוערות על הקצוות וכן אני מודה תמיד אלו תורף דברי הגאון בשו"ת מנחת שי יצ"ו בסי' מ"ו:
וכתב עוד דלכאורה יש חששא גדולה שלפעמים נותנים לחם על התנור לייבש וכדומה והוי תשמישו על ידי האור ובעי ליבון ואנן [כלומר האשכנזים יצ"ו] לא נהגינן לילך בכלי אחר רוב תשמישו כדכתב הרמ"א בסעיף ו' והאריך קצת לבאר דגם לזה אין לחוש ושפיר מהני ליה הגעלה או ליבון קל שדינו כהגעלה: יז) כלי חרס מבואר בריש סי' תנ"א דאין להם הכשר ע"י היסק וכו' כי אם ע"י החזרה לכבשן והשגתי עתה ס' ליקוטי בית אפרים להרה"ג נפתלי סופר וראיתי בקונטריס ח"ת [חידושי תורה] בדף ה' אות יו"ד שנשאל במי שיש לו כלי חרס יפה שנטרפה אם רשאי ליתן לאומר טעפנע"ר שיתננו בכבשן להכשירו לפסח כי כבר בחן האומן שנתן שני כלים לתוך התנור ולא נתבקעו ולכאורה נראה דמותר כמבואר בסי' תנ"א אם החזירן לכבשן שמצרפין כלי חרס חדשים מותר ועיין מג"א שם ס"ק י"ד ודוחק לומר שצריך שיהיה דוקא בתנור שעושים שם כלים כמוהו אבל תנור של כלי חרס פשוטים שאינם צריכים היסק גדול כמו לכלי חרס היפים לא מהני לכלי חרס היפים כי מלשון המחבר משמע כיון שנתן בתוך היסק גדול לא יחוס ועכ"פ בטעללע"ר הי' נראה להתיר שהם רק כלי שני ועיין פר"מ באשל אברהם סי' תנ"א ס"ק ג' דמשמע ג"כ שיש לחלק וגם שאין רצונו להתיר לצורך פסח כי אולי לא יהיה היסק גמור וישתמש בפסח דמשהו אוסר אבל לאחר הפסח נראה להתיר אם יהי' ישראל עומד שם ורואה שעכומ"ז נותנו לתנור בהיסק גדול ומצאתי באליהו רבה שם ס"ק ג' שכתב בשם איסור והיתר דין מ"ח דאנו נוהגים שלא להסיקן ולדעתי אחר פסח גם האיסור והיתר מתיר:מעין פתיחה "לשמיני של המערכה" אמר המחבר מודעת זאת אשר בענייני חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח רבו המבוכות והספקות וצדדים לכאן ולכאן ויותר ממה שכתבו הפוסקים הקדמונים אשר מימיהם אנו שותים נמצא מאד בתשובות רבני האחרונים למאות ולאלפים ומה מאד זכות הרבים תלוי בהגאון המפורסם בעל שערי תשובה אשר קבץ כעמיר אסף איש טהור תשובות רבות על כמה וכמה פרטים שונים בענייני חמץ שעבר עליו הפסח וקבעם בדפוס בסי' תמ"ח על דברי הרב באר היטב סעיף קטן ח' והם מאירים עינים להקל טורח החיפוש למי שנמצאים בידו הספרים ההם ואף כי למי שאין אצלו הספרים הנ"ל וצדקה תהיה להגאון הנ"ל זלה"ה: