שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
פסקים על גיטין שונים · קיג
מעשה בא לידינו במתגרשת אחת ששמה סאסיה וחפשתי בספרי דבי רב ומצאתי בס' גו"ר א"ה כלל ב' והביאוהו הרב ג"פ בספרו עז"נ והרב דבר משה ח"א בסוף הספר בשמות ששם והרב יד אהרן ח"ב דקנ"ט ע"א ודעתו שם לכותבה באל"ף אחר סמ"ך ראשונה ובשני יודי"ן ואל"ף לבסוף והמעיין יראה כי אין זו משלנו יען כי המתגרשת ההיא שהביא הרב הנז' היתה אשכנזית ולהם סאסיה היא קיצור משם שרה ולפי שהם בלעגי שפה אינם יכולים להוציא שפיר המבטא של הרי"ש ולכן כותבין בשני יודי"ן שהיא תמורת הדגש ומ"ש באל"ף לבסוף משום דלהם שם זה הוא שם עוף ולכן להבדיל בין שם אשה לשם עוף כותבין ה"א לבסוף משא"כ לדידן דשורש שם זה סאסי המובא בסדרי גיטין ונכתב לעיל בכמה גיטין שפירושו עני המחזר על הפתחים ולמי שלא נתקיימו לו בנים קורא לו בשם סאסי שר"ל שהוא שואל אותו בתורת צדקה מהקב"ה ואם הנולד הוא נקבה קורין לא סאסיה שהיא שאולה מהקב"ה כנז' וכ"ה בארץ הצבי ובמצרים ובערי פסתאן אלא ששם קורין לו שחאד'ה ר"ל שהוא שאול מאת ה' ועוד שבמקומות הללו אין קורין אותה בדג"ש ולכן אין כאן מקום ליו"ד השנייה ומשפטה בה"א לבסוף דאין לנו חשש שלהם שהעוף נקרא כן ומדי דהוי בשם תורביה שהוא ביו"ד אחד וה"א לבסוף כנז' בשמות אשר בס' הל"קט וכן מוכח ממש הג"פ סקכ"ט סק"ל לשורש שם תורביה מלשון לשם שבו ואחלמה שתרגומו קנכירי טרקיא וכו' הרי דאין כאן אלא יו"ד אחד אך צריך להיות בה"א לבסוף וכן הוא בהל"קט בשם ערכיה עטיה וכדומה ועיין למהריט"ץ סי' רל"ב דמסכים לזה ושם כתב אפילו בשמות שהיו"ד נדגשת א"צ לכתוב אלא ביו"ד אחת ובשם טוריה שכתב החיד"א בח"ש סל"ח בשני יודי"ן י"ל דשניה ההיא דמחמת החולם של הטי"ת שלכך הטיל בה אות הוא"ו אחר הטי"ת אז תהיה היו"ד נרגשת יותר בחוזק ועוד כיון שהוא שם שאינו רגיל חקר וידע היאך סדר כתיבתו משא"כ בנ"ד:
ובנוסחאות הגט של פה מתא מבואר יוצא ממ"ש לעיל בריש קונטריס זה בריש כל מרא'ין ואם יסתפק להמורה בשני שמות אם נכתוב רו"ש או פלוני דמתקרי פלוני וכן בספק שיפול בקיצורי שמות או בכנויין היאך הוא או בסדר כתיבתן וכן בשם שנשתקע על הכל צריך המעיין לראות דעת מרן הקדוש ומור"ם והחונים עליהם ומה גם הג"פ תנא ירושלמאה בהכרעתו ודעתו יש ללכת ומניה לא תזוז ואם מני"ר לא גלה דעתו צריך לתור ולחפש דעת האחרונים הבאים אחריו ואם השם בלשון ערבי צריך לידע מוצאו ומובאו כדי לידע איך לכתבו כי בנקל ח"ו יכול לטעות ואם הגט שליח למ"א צריך המסדר לדעת נוסח מקום הנתינה וגם אם יש לו או לה שם אחר כי מקום הנתינה עיקר ומקום הכתיבה טפל ועל הכל המעיין ישפוט בצדק שלא תבוא על ידו תקלה ח"ו וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות אמן כי"ר:
לי טוב שתי. הא בחדתי
בריש קונטריס שדה מגרש דף צ"ב ע"ד שיטה ל"א בתחילת המחשבה וכו' אבל אח"ך שהסכים וכו' ע"כ דברי הגאון הנ"ל הם במהדורא בתרא א"הע סקי"ד. ואגב ריהטא כתבתי כן כי מה שכתבתי דלא אמר כן אלא בתחילת המחשבה וכו' אינו כן דעד כאן לא כתב הגאון דאין צריך גט שלשה אלא בתחילה שהביא דברי הרע"ב בפ"ד דבכורות ודחה אותו מכח שהוא מפרש ולא פסקן וגם שהביא דברי הא"ז שהובאו בת"הד סימן רמ"ח דאולי הא"ז לא מיירי בגט שמידו לידה דאותו אין צריך ב"ד. אבל אחר שראה דברי הא"ז שהביא הרא"ם ח"א ספ"ב דאפילו בגט שמידו לידה נמי פסול בלילה אפילו בדיעבד והטעם כתב שם מהר"י בר נתן משום דע"י אתיא למשקל כתובה וליפטר ממנה בדברים שהיה חייב לה אלמא דהוי דין והא בהא תליא כיון דבלילה פסול מטעם דהוי דין מינה דביום בעי ג' ומזה פיסל הגאון בנדונו בגט שהמסדר צירף עמו אחד מהשנים שהיה קרוב לו והצריך לכתוב גט אחר משום דהוי דין. הרי מבואר דבמסקנתו נמי בעי שלשה. וה' יצילנו משגיאות כיר"א:
והנה בע'תה והתויתי תיו על דברי הגאון הנז' שהביא שם חבר להא"ז מרש"י ריש פ"ק דסנהדרין ד"ה והמיאונין שכתב וכל דתקון רבנן וכו' ומשמע ליה להגאון ז"ל דרש"י ז"ל על הגט קאמר אחר המח"ר אינו כן דגט מאן דכר שמיה במשנה שם ופשיטות רש"י שם על החליצה קאי וכמו שפירשה מהר"ם שיף ז"ל דחליצה דומיא דמיאונין וכמ"ש התוס' ביבמות דף ק"א. ומ"ש בנו ה"ה שם ע"ז יש להשיב והרב חתם סופר א"הע סי' ס"ה כתב על דברי ה"ה הנז' שרצה לרפאת שבר על נקלה. והן אמת כי הגאון. שם נדחק בדברי הא"ז הנז' מהמשנה דגיטין דף פ"ו שלשה גיטין פסולים וממ"ש רש"י שם דמוכח דלא בעי ב"ד והוצרך לידחק דבגט דארוסה מיירי דאין כאן כתובה ושם הביא דברי מור"ם דבסי' קכ"ג כתב דאין ליתן גט בלילה והוא מהא"ז שהביא הת"הד הנז' כנז' בדרכי משה שם ואלו בסי' קנ"ד בסדר הגט חלק על סברת הרע"ב הנ"ל שקרא תגר על המסדר והעדים שנוטלים שכר יותר מכדי שכר בטלה וכתב ע"ז מור"ם ואין לחוש דסידור הגט לימוד בעלמא ואינו דין ולכאורה דבריו סתרי אהדרי וכמו שהרגיש בזה הרב ב"ש סקכ"ג וניחא קמיה דמר הגאון נו"ב הנ"ל שם לחלק בין סידור הגט לנתינתו דבענין נתינה מידו לידה בעי ג' ולכן כתב אין לגרש בלילה משום דהוי דין אבל ענין הסידור לבד. והנה לזה י"ל כיון דהלבוש תלמידו שנגרר אחריו והתי"ט שם בבכורות החזיק במעוז דברי מור"ם הנז' ומייתי ראיה ממ"ש מרן בכ"מ בהלכות ת"ת ומה שהרגיש עליו הכנ"הג ח"מ ס"ט הג"הט עיין להרב לב מבין די"א מה שיישב וכן הב"ש והחל"מ ושאר האחרונים שהביאו דברי מור"ם הנז' לא הו"ל לאשתמוטי מללמדנו חידוש כזה דיש חילוק בין נתינה לסידור. וכן משמע מדברי עצמו סקמ"ב ס"ד שכתב בגט שליח יש מחמירין דהרב הנוטל שכר מסדר נתינת הגט לא יהיה אחד משלשה היושבים לדיינים אלא יושיב ג' אחרים ע"כ משמע דוקא התם בגט שליח שצריך ג' משום שצ"ל בפני נכתב ובפ"נ דהוי קב"ע אבל מגט שמידו לידה דאין כאן קב"ע די במסדר בלבד והוא הוא הנותן. ויש להרגיש על הכנ"הג בריש ספרו חמרא וחיי שהקשה על דברי מור"ם הנז' שבסדר הגט כתב דהגט אינו אלא לימוד בעלמא דהוא להפך ממ"ש שם בסקמ"ב ויישב בזה דההיא דסי' קמ"ב אינו אלא חומרא בעלמא עכ"ל והוא פלא בעיני דמה ענין גט שליח דהוי קב"ע שצ"ל בפ"נ ובפ"נ לגט דמידו לידה:
והנה הגאון שם כתב על מרן בב"י סקל"ו שכתב על דברי הא"ז שהביא הת"הד דאין לגרש בלילה ששמע מטעם דהוא דין וכתב הב"י ע"ז ולא ידעתי מה ענין דין לגט וכתב עליו הגאון הנז' שהב"י לא ראה דברי הא"ז שהביא הרא"ם שם ע"כ וכבר קדמוהו בזה הכנ"הג סקל"ו הגב"י והג"ף סקכ"ג סכ"א ולדעתי הפעוט ל"ק כ"כ כי מדברי הא"ז שהביא הת"הד משמע כן שהוא דין או מטעם כתובה או מטעם אחר ואפילו בגט דמידו לידה אמרינן כן ולכן בס"ה חשש לדבריו וכתב סברתו בשם יש מי שאומר דאין לגרש בלילה ומ"מ לדעתו דעת עליון אין ענין דין לגט. וכן מור"ם נמי בסי' קכ"ג דכתב דאין לגרש בלילה סתמא קאמר ואפילו בגט דמידו לידה דהוא נמי לא ראה דברי הא"ז אלא ממ"ש ממנו הת"הד. אבל על הגאון ז"ל קשה ביותר שלא ראה ש"ות ר"י הזקן שהוא אחד מבעלי התוס' כנודע הובא בש"ות הרא"ם ח"א סל"ה שנשאל מהא"ז על שליח המביא גט אם יתננו בלילה כמו קיום שטרות שמקימין בלילה והשיבו ר"י הנז' דמה ענין קיום שטרות דרבנן לשליח המביא גט והאריך להוכיח מסוגייא דפרק שני דסנהדרין דרמי קראי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ומשני כאן בתחילת דין כאן בגמר דין ופלפל בזה בפלוגתא דרבנן ור"א בחליצה וצידד לומר דאפי' לרבנן דמכשירין התם מודו דהכא פסול אפילו בדיעבד אף בגט הניתן מידו לידה ומייתי עוד מסוגייא דגיטין דפ"ח דר"י הוה מעשה אגיטי ופריך ליה אביי ממ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני הדיוטות ומשני דאנן שליחותיהו דקמאי עבדינן הרי דמשפט כתוב בגט ואף דבעשוי הוא דקאמר ה"ה בכל מילי דגט דומיא דמשפט דכתיב בגר דקי"ל אין מטבילין גר בלילה ואף דמשפט דכתיב ביה לאו בגירות ממש וכו' ובאמצע דבריו כתב וז"ל וכ"ת ליבעי נתינת גט ג' ולא אשכחן דהוזכרו ג' אלא במביא גט ממד"ה משום דקיום שטרות בג' וכן בביטול הגט כמ"ש בהשולח וכו' לא היא דע"כ ג' דקאמר רבי חייא בר אבא היינו מדרבנן וכו' וחד כשר מדאורייתא וכו' הילכך נתינת גט נמי אע"ג דכתיב ביה משפט לא בעי ג' ובפני חד שיודע להקרות סגי וכו' הילכך הואיל ויהבי לה באפי תרי שיודעים להקרות הן הן עדים הן הן דיינים ע"כ ודבריו אלו רמזם הכנ"הג סקל"ו הג"הט והג"פ בסי' קכ"ג הביא רוב דבריו אלא ששם ייחס תשו' זו דהר"י הזקן להא"ז ואינו כן אלא שהשואל הוא הא"ז והמשיב הוא ר"י הזקן הנז' אלא כיון שהא"ז קיבל דבריו כמ"ש הת"הד סרמ"ח משם הא"ז דגט בלילה פסול וכן הרא"ם ח"א ספ"ב לכן הג"פ ז"ל ייחס תשו' זו להא"ז והן אמת דצריך טעם לזה אמאי בלילה פסול נתינתו אלמא דהוי דין וביום לא בעי ג' וכמ"ש הג"פ שם. ואיך שיהיה מדברי ר"י הזקן הנז' שקבלם הא"ז מבואר יוצא דאין תלוי נתינת גט בלילה להצריך ביום ג' ומעתה נתפשטו כל הקמטים שהרגיש הגאון נו"ב שם ממתניתין דגיטין ג' גיטין פסולים ומרש"י ששם וגם דברי מור"ם מ"ש בסי' קכ"ג למ"ש בס"ה דהא לאו בהא תליא וכבר ראיתי להרב חתם סופר א"ח סנ"א ובא"הע סי' ס"ה שהרבה להקשות על דברי הגאון נו"ב הנ"ל ודבריו יש בהם טעם כעיקר אלא שחיזק המנהג להצריך ג' כמנהג י"ט שני ש"ג ואני הצעיר אומר היכא דנהוג נהוג ושם בא"הע נתן טעם למנהג להצריך ג' מפני שלפעמים צריכים לכתוב מעשה ב"ד ביד האשה להנשא בו ולכן חוקרים ודורשים להסופר והעדים אחר החתימה קודם הנתינה אם עשו בצווי הבעל ואם עשו לשמו ולשמה ומעשה ב"ד צריך ג' דיינים כמ"ש הט"ז סקנ"ד ולכן צריכים לידע על נכון אם נעשה הכל כהוגן ויחתמו לה אותם הג' במעשה ב"ד ועכשיו נהגו שקורעין הגט ומצניעין אותו. והן אמת כי החקירות והדרישות הנז' ליתנהו בנוסח הרא"ש בס"ה בפ' המגרש ובש"ות כלל מ"ו ולא בהסמ"ג עשין נ' ולא בש"הג בפ' המגרש ולא בס"ה למהרשד"ם א"הע דף ק"ט ולא בטור סי' קנ"ד אלא שמרן והלבוש כתבום וכן כל הבאים אחריהם מוכח דאינו אלא חומרא בעלמא ואי מטעם מעשה ב"ד שכתב הרואה יראה להר"ן שכתב לתלמידו הריב"ש והובא שם בהריב"ש סי' ש"ץ דגם הסופר והעדים מצטרפין במעשה ב"ד להתירה ואין שייך בזה אין עד נעשה דיין וכן בענין הקיום כמ"ש הרשב"ש סרכ"ג אבל העיקר הוא משום דהלכתא רבתי לגיטין וכמ"ש הרב חיד"א בח"ש ח"א סט"ל ובפ"ע לערכין וכן הרב פתחי תשובה בס"ה ס"ח הרבה להשיב ע"ד הגאון נו"ב הנז' והוכיח בכמה ראיות להכשיר גט בלילה אלא שסיים שיש להחמיר הואיל ונפק מפומיה דהגאון הנז' ועוד שכן נהגו ברוב תפוצות ישראל ע"כ ולי אני עבדו לא ידעתי מ"ש הואיל ונפק מפומיה וכו' הואיל ולא ראה ש"ות ר"י הזקן הנז' שקבלם הא"ז דאין זה תלוי בזה מה מקום להחמיר ומ"ש כיון דנהגו וכו' היכא דנהוג נהוג. ואע"ג דהגאון נו"ב לא ראה ש"ות ר"י זולת מ"ש משמו הרא"ם ח"א ספ"ב ודעתו דעת עליון להחמיר הואיל ולדעתי שזה תלוי בזה תסגי לן להחמיר לכתחילה אבל בדיעבד מנ"ל להצריך גט אחר בפני ג' ומ"ש בסו"ד שלא מצא מי שחולק על הא"ז זולת מרן בב"י סקל"ו הנה הג"ף שם הביא מהרמב"ן והר"ן שכתבו דגט לא הוי דין ואלו הם מהראשונים וכ"ד הרדב"ז ח"א ספ"ד ששם הרבה להביא ראיות דגט בלילה כשר ולא דמי לחליצה ובאמצע דבריו כתב ואם אין מגרשין משום דהוי דין א"כ ביום ליבעי ג' וזה לא מצינו ובסו"ד כתב מפני כבוד הא"ז דפוסל גט בלילה כשיבא לידו גט בלילה היה מבקש תואנה לדחותו למחר ע"כ וממה שלא חזר לדבר על נתינתו שצריך ג' כמו שחזר על גט בלילה מוכח דעל נתינתו ביום עדין עומד בסברתו דאין צריך שלשה ואע"ג דבח"ב סי' תרכ"ב הביא דברי הרע"ב דבכורות שקרא תגר על מסדרי הגט שלוקחים יותר מכדי שכר בטלה משמע דהוי דין וקילס דבריו שם לאו למימרא דסבר כוותיה ואינו אלא לומר דמ"מ גנאי הדבר ליטול שכר הרבה על ביטול שעה או שתים וכן נ"מ על העדים שהם מדינא שאין דבר שבערוה פחות משנים ואין להם ליטול ממון כ"כ יותר מכדי שכר בטלה וכן י"ל בדעת מרן אע"ג דהביא דברי הרע"ב הנז' לאו למימרא דסבר כן ובעדים לבד הוא שכתב בסק"ל ואין להם ליטול יותר מכדי שכר בטלה דהעדים מדינא מצרך צריכי וכן דעת מור"ם בס"ה והלבוש תלמידו שנגרר אחריו והתי"ט שם בבכורו' אחר שראינו דברי ר"י הזקן הנז' שאין זה תלוי בזה וכ"ד הרב פרישה הביאו הרב כרם שלמה אשכנזי סי"ב ובס"ה כתב שכן דקדקו אחרונים מדברי הריב"ש סימן שפ"ט שהביא מש"ס דריש גיטין שהיו ממנים אדם בקי אגיטי וכ"מ מש"ות מהרמ"ג סקכ"ד שמינהו מרן על גיטין וקידושין בהיותו בן כ"ב שנים והן אמת דהיום באתריה דמר מרן ז"ל מסדרים הגט בשלשה אך השנים יהיו מה שיהיו אפילו ת"ח פשוטים ואני הצעיר נעשיתי טפילה לזה כמה זמני וצ"ל מהטעם ש"כ ה' חיד"א שהלכתא רבתי לגיטין והשתא אחס'ור דרי ועד אחרן עיין בלח"ש בס"ה ולה' מטה יוסף למהר"י יקואל בש"ות ששם דנ"ט שכן דעתם דלא צריך ג' והרב פתחי תשובה הנז' כתב שם מה' גט מקושר למהר"ם די בולה דכתב שלא עלה על דעת שום אדם לומר שצריך ג' בסידור הגט:
ובהיותי בזה ראיתי להכנ"הג בריש ספרו חמרא וחיי שדקדק מדברי רש"י דגיטין דפ"ח ע"ב ד"ה מלתא דשכיחא הלואה וכן גט מוכח דבעי ג' וכלשונו כתב הר"ן שם וכ"נ מדברי הנ"י שם בריש סנהדרין ע"כ. ואחרי בקשת מחילה הראויה על רוב בקיאותו איך לא שלטו מאור עיניו לרש"י ס"פ מי שאחזו גבי לכשתצא חמה מנרתקה דמבואר מדבריו שמגרשין בלילה והביאו הג"פ שם וכוונת רש"י שם בדף פ"ח אינו אלא על גט דקאי ביה הש"ס התם דאותו ודאי צריך ג' כדמוכח נמי מדברי הרמב"ם הל' גירושין פ"ב דכתב דב"ד כופין אותו וכן מ"ש מהר"ן ממ"ש הר"ן שם משום תקנת עגונות נגעו בה מוכח דבגט עישוי הוא דקאמר ולא עוד אלא דהג"פ כתב משמו להפך כנז"ל וכן מ"ש מהנ"י אינו כי אם בגט עישוי הראיה ממה שרמז דבריו מפרק המגרש ושם אינו אלא בעישוי:
היוצא מן המחו"בר דלא מצינו מי שמצריך בס"ה ג' מדינא זולת תרגום המיוחס ליב"ע ויחיד הוא בדבר ולא צייתינן ליה כנגד סתמות הש"ס וכל הפוסקים ומה שנראה כן מדברי הרע"ב מפרש הוא ולא פסקן וכמ"ש הגאון שם ואפילו על רש"י אמרינן כן כמ"ש ה' חיד"א בבר"י סי' יו"ד. ומ"ש הגאון שם שחשש לדעת הא"ז עכשיו בהגלות נגלות דברי ר"י הזקן שקבלם הא"ז כנ"ל נפל פיתא בבירא דאין זה תלוי בזה כנ"ל. ומ"מ אני מזרז ומזהיר להמסדר שיבא אחרי שאל יעשה בנפשו שקר לתתו ביחידי אלא יצרף עמו שנים כי היכי דלימטי להו שיבא מכשורא משום דאין לנו מי ששימש עם אחרים וראה ואני שלי"ת שימשתי עם גדולים אשר קטנם עבה ממתני כאן בארץ כאן בח"ל וה' ינחנו בדרך אמת כיר"א:
הצעיר אח"אי
ת"ו ש"ל ב"ע
וזה דבר השמ'טה
הגדתי היום על מה שכתבתי בסוף קונטריס שדה מגרש דף קי"א ע"א מהרב משחא דרבותא ח"ב דף קכ"ב על מ"ש מרן סקל"א על מי שרצה לגרש אשתו ונמלך וכו' וכתב על מעשה שבא לידו ואחר שנכתב ונחתם הגט מיאן מליתנו דלא חשיב ביטול ויכול ליתנו אח"ך ולגרש בו ע"כ ע"ש הן עתה ראיתי שהרב אביו שם בח"א סקמ"א דף קמ"א דאזיל לאידך גיסא ממעשה שבא לידו שאחר שנכתב ונחתם חזר מליתנו דחשיב ביטול וראיתו ז"ל מדברי הרמ"ה שכתב הטור בסי' קל"ח דהא דאם אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי ואמר לה כנסי שטר חוב זה דהויא מגורשת ה"ד שאמר להם שלא בפניה אבל בפניה חשיב ביטול. ולכאורה נדונו ונדון מר בריה שוים הם ולפק"ד יפה כח הבן וראיתו מוכרחת מדברי הריב"ש שהביא שם שאמר המגרש הוא נותנו בכח דבזה לא הורע הגט ולא חשיב ביטול כיון דלא הזכיר אלא נתינה בעלמא ושאני הך דהרמ"ה דאמר לה כנסי ש"ח זה על הגט ממש קאמר וחשיב ביטול וז"ל הרשב"ץ ח"ב סס"ט בסו"ד ואפילו היו דבריו מראין שאינו חפץ בגירושין ושהם קשים עליו כיון שלא הוציא מפיו דברים המבטלים הגט בפני עדים הו"ל גילוי דעתא בגיטא ע"כ יעו"ש. ויש לי להביא ראיה עוד ממאי ששנינו בריש פ' כל הגט כל גט שנכתב וכו' יתר מכאן וכו' ונמלך ומצאו בן עירו וכו' יתר מכאן היו לו ב' נשים ושמותיהן וכו' יתר מכאן אמר ללבלר וכו' פסול לגרש בו וכו' ואם איתא דמי שנמלך לגרש אחר שנכתב ונחתם שאינו יכול לגרש בו עוד הו"ל לתנא לאשמועינן האי חידושא דאף באשה עצמה שנכתב ונחתם לשמה אם נמלך אינו יכול לגרש בו דהוי חידושא טפי ואל אלהים יודע שהיה בדעתי להשיג מהמגרש הזה גט אחר אלא שנתארך כ"כ הזמן עד ששלחתי להמלאך רפאל נר"ו יאיר ראשון לציון בע"הק צפת את"ל שסמך ידו עלי להכשירו ובפרט זה אי חשיב ביטול לא נגע כלל כאשר הבאתי דבריו כמות שהם בקונטריס הנז' מוכח דברור לו דלא הוי ביטול בכה"ג כמ"ש מהר"ש אלפסי ז"ל כנז"ל וה' יצילנו משגיאות אמן:
סוף הספר