שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
פסקים על גיטין שונים · קב
באחד בשבת בכ"ט יום לירח כסלו ש' ח"א ושש מאות ועשרים לב"ע סדרתי גט לאליהו בן משה בן יוסף להוליכו למתא בנגאזי יעא לגרש בו את אשתו ששמה אסתר בת מסעוד ועידיו משה בן שלמה וראובן בן דוד ויען ששם העד כשם אבי המגרש הוצרכנו לשלש בשם אבי המגרש וממילא נודע דאין עד זה אביו של המגרש. ואירע במלת מתא אחר שכתב המ"ם והתי"ו עלה בדעתו לכתוב ה"א במקום אל"ף והתחיל קצת כמו יו"ד עבה קצת והרגיש בעצמו ואמרתי לו שיניח עד שייתיבש ויגרור רגלי התי"ו עד שתהיה כדל"ת וימשכנה אצל אותו טיוטא שכתב ושם יעשה רגל התי"ו ואז יכתוב אל"ף והגרר שגירר תוך האות אין בו שום חשש ואם היה כותב מתא בה"א לבסוף יש להסתפק דכעת לא מצאתי גלוי בפירוש זולת מלשון נוסח כנ"הג בסוף סדר גופו של גט שכתב וכותב במתא באל"ף לבסוף לכאורה נראה קצת שהוא לעיכובא ועיין בג"פ סקכ"ט סקל"ה בשמות של תרגום או לעז אם כתבם בה"א לבסוף. ונוסח שטר שעל זה בנמסר לבעל להוליכו לאשתו עיין בב"י סקמ"א משם א"ח שהביא נוסחו וכן הלבוש סקמ"ב וכן מור"ם שכתבו וצריך למוסרו לה כמו שליח שיאמר בפני נכתב ובפ"נ אבל הסמ"ק סקפ"ד כתב והבעל שהביאו אצ"ל בפ"נ ובפ"נ וכ"כ הרדב"ז ח"א סרע"ד שרמזו הג"פ סקכ"ז סי"ב והרב המכתב סמ"ד דקט"ו תמה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא הזכירו זה ויעו"ש בהרדב"ז שבדבריו מתיישבת תמיהתו וכנ"הג סקמ"ב הג"הט אות מ"ד הביא מחלוקת הכלבו והרדב"ז אם צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא זכר שר מהסמ"ק שהוא. סובר כהרדב"ז וכן הרב י"א שם אות נ"ב רמז מדברי הב"ש שם סכ"ז וממהריק"ש ומס' דרכי נועם ומדברי. הכנ"הג הנ"ל והוא לאפוקי מהסוברים דיש לחוש ממ"ש גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא ע"י שליח דאית ליה קלא דאמרינן גיטין הבאים ממד"ה אית להו קלא ורצו ללמוד מזה דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אפילו שבא ביד הבעל הבא ממד"ה אין לו תקנה כ"א ע"י שליח כדי שיהיה לו קול וכמ"ש הרדב"ז שם ושם דחה סברא זו. ודע דבנוסח שכתב הב"י שם מהא"ח בכתב הניתן ליד הבעל זה נוסחו הנה פב"פ מוליך גט לאשת פב"פ ונכתב ונחתם כהלכתו לדעתנו וכו' משא"כ בנוסח הרב דבר משה דקע"ד ע"ד כתוב בנוסחתו ואנחנו הב"ד מודיעים נאמנה וכו' וכן בס' בארות המים דקפ"ט ודר"י יעו"ש לאו למימרא דצריך ב"ד בזה דאיעקרא סידור הגט עצמו ונתינתו לא בעי ב"ד וכמו שרמזתי לעיל בתחילת קונטריס זה בס"ד ובשליח השלוח בהרשאה מהבעל בכל הנוסחאות. אין כאן אלא לשון העדים שמינהו ואח"ך על חתימתן כותבים ב"ד הנפק וכשמוליכו הבעל הוא קיל יותר דהרי מה שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ אינו אלא חומרא בעלמא כדי שלא לחלק בינו ובין השליח ויבואו לטעות משא"כ בשליח מדינא צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא נמצא בפוסקים דצריך ב"ד של ג' אלא בשליח ראשון כשממנה שליח ב' ימנהו בפני ב"ד כדי שלא יצטרך לומר בפ"נ ובפ"נ כיון שלא היה שם אלא יאמר שליח ב"ד אני ותו ל"מ כנודע וצ"ל משום דהרבנים הנ"ל משום חומר הגיטין נהגו לסדרם בפני ב"ד של ג' לכן כותבין כן ביד השליח באופן שמזכירין שהיו ג' ואין ה"נ גם בחכם שסידר יכול לכתוב הנוסח ההוא בלשון יחיד להודיעם אופן וסדר נתינתו וזהו תכלית המכוון בכתיבה זו ומ"מ כיון שיצא מפי הא"ח בלשון רבים שכתב ונכתב ונחתם כהלכה לדעתנו צירפתי עמי אני הצעיר המסדר שני עדי הגט עמי וכתבתי בז"הל להגיד כי ישר אנן דח"ל חד מינן החותם ראשון מסדר הגט ושנים האחרים אנן עידי הגט מודיעים נאמנה איך פ' ב"פ מוליך גט לאשתו וכו' כסדר הנזכר בס' בארות המים ואף שאין העדים הללו נודעים שם מה איכפת דאנן לאו משום עדות אתינן עלה דכשהוא אומר בפ"נ ובפ"נ ויתן לה בעידי מסירה ותתגרש בו ואפילו שאין העדים ניכרים וידועים שם וכמ"ש הטור וש"ע ריש סקמ"ב ואפילו בגט שע"י ההרשאה שנותנין בידו אינו אלא כדי שיוכל למנות שלוחים אחרים אפילו בלא אונס וכמ"ש מרן סקמ"א ומה"ט צריכה קיום וכמ"ש כנ"הג שם הג"הט אות קמ"א ואפילו בזה י"א שא"צ עיין ביא"ה ח"ב שם אות ק"ה וכל זה לא צריך בנ"ד כיון שהבעל מוליכו הוא עצמו כ"ש שהוא אומר בפ"נ ובפ"נ. וכבר כתבנו לעיל מהר"ן שהובא בהריב"ש רמזו הב"י סקמ"א שיכול המסדר לצרף עמו הסופר או העדים להתירה במעשה ב"ד ואין שייך בזה אין עד נעשה דיין. ודע דבגט זה כיון שהאשה במ"א לא כתבנו העומדת היום כסתמות דברי מרן סקכ"ח שכתב אם עומדת במקום חתימת הגט כותבין וכו' ואם לאו אין כותבין שם מקומה כלל ע"כ והוא מהכלבו ומהסמ"ק כמ"ש בב"י שם והאמת שיש מבוכה גדולה בזה שכתב הרב המכתב מה' תומת ישרים איככה אוכל וראיתי להראב"ד שפוסל ולריא"ז המבטל ושהר"ר ירושלמי לא היה מטפל בזה ע"כ ולכן המנהג בע"הק לכתוב בכל מקום שאת עומדת כמ"ש הג"פ שם סי"ד וכ"כ הרב הלקט והרב בתי כהונה ונהרא נהרא ופשטיה וידענו שהראשונים לא נהגו בתיקון זה וכ"ה מנהג עו"בי איזמיר יע"א וכמ"ש הרב בתי כהונה וכ"כ ה' המכתב וה' דבר משה ח"א ובס' נ"ש ולפי שלא נכתב עמידתה גם תיבת ולאתריכי דלגנוה וכמ"ש הג"פ שם דהא בהא תליא: