שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
פסקים על גיטין שונים · נט
ברביעי בשבת ביום אחד לירח מרחשון שנת ח"א ושש מאות ועשר לב"ע נתן גט כריתות אליהו המכונה מלחה בן כלף אללה לאשתו דיאמנטה דמתקריא טיטה בת ישראל דמתקרי צרונה ועידיו יהודה הכהן במ"ה ושלמה ב"ר. וכנוי מלחה שהיה רגיל עם ש"ץ אחד שחניכתו אלמאליח וכרוך עמו כ"כ עד דכ"ע קרו ליה מלחה ע"ש החניכא הנז' וכ"ע קרו ליה מלחה ואינו ניכר בשמו זולת בקס"ת ואע"ג דנמשך לו ממשפחה ועכשיו לא נהגו לכותבה מ"מ לזה חזר לו כמו שם וכמ"ש הג"פ סקכ"ט סצ"א בשם אהובה ואמאדה וכנ"הג שם בשם עזאילה. ומלחה משפטה בה"א לבסוף אע"ג דלשון הש"ס ביבמות דס"ג מלחא וחפורא וכן מלח בלשון תרגום מלחא באל"ף מלבד דיש לטעות אם כתבנוהו באל"ף דהוי מלשון מלח ואין זה המכוון בו ותו דשרשו לשון ערבי הוא ומשפטו בה"א כנודע וכיון דאינו שם עצם אלא ע"ש המקרה משפטו המכונה ובמשפחה עצמה לדעת מרן גם כשהיא בל"הק יכתוב המכונה ומכללא ששם זה נמשך לו משם משפחה כנז"ל לא הוי שם גנאי וכן ראיתי במערב הפנימי שהיא משפחה ממשפחות המיוחסות שבישראל. ומחמת הלחץ זו הדחק כתבנוהו ביום ר"ח בשגם לכתחילה נזהרין שלא לכתוב ביום ר"ח ועיין מ"ש לעיל בזה בגט מ"ט בס"ד: