שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
פסקים על גיטין שונים · ז
באחד בשבת בחמשה ימים לירח אלול שנת חמשת אלפים ושש מאות ושמנה לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן כליפה המכונה עגיל (בגימ"ל דגושה) לאשתו תברה בת יוסף ועידיו יוסף בן משה ומרדכי בן יצחק. ולפי שעה לא נמצאו עדים אחרים יען כי שם העד הראשון כשם אבי המתגרשת ושמא יאמרו אביה חתם בגיטה ואמרנו לו שישלש ובזה מספיק כמ"ש הרב המני"ח דנ"ז בשגם שמו ושם אביו כשם המגרש ושם אביו. וכנוי עגיל כיון דרובא הכי קרו ליה כתבנוהו ועל הרוב פירושו בית מנוס שכן מי שיתבעו אותו למשפט מפציר ומפייס לאיזה אחד להצילו ובערבי אומרים אנ"א עאג"ל עלי"ך ואין זה גנאי אדרבה שבח הוא לו שב"א חסים בצל קורתו ובלשון מקרא נמצא כזה טבעת עגיל בגימ"ל רפויה. ושם תברה ע"ש שהיא יפיפיה ביותר וכן בערבי קורין לקורא של דקל הנז' בברכות דף ל"ג ופירש בו הרמב"ם בפ"ח דברכות שהוא לבן ביותר ונקרא בערבי גו"מאר וכן הזהב החשוב שהוא דק כעפר קורין לו תב"ר ולנקבה קורין תברה דומיא לשם דהב"יי שפירושו מוזהבת כזהב כמ"ש הרב עז"נ דל"ג ע"ב וכיון שהוא שם ערבי משפטו בה"א לבסוף. ואירע בגט זה שהסופר אחר שכתב וי"ו יו"ד מתיבת וישראל התחיל לכתוב גג הרי"ש ותכף נזכר ואמרנו שימתין עד שייתיבש ויגרר קצי מהגג שכתב באופן שיניח בו דבר מה ויוסיף עליו כל דהו מצד ימין אצל היו"ד ובצד הגרר יעשה שני יודי"ן אחרים ויערבם עם אותו יו"ד ונמצא נעשית שי"ן ע"י כתיבה וכשהגרר תוך האות אין לחוש וכמש"ל ועיין בס' פאת ים דס"ב ע"ג כיוצא בזה ותיבה זו היא מהטופס וכמ"ש מור"ם סי' קכ"ה סי"ו: