שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
פסקים על גיטין שונים · ג
גט שלישי הבא לידינו במגרש אחד מכפר מסלאתא דרך ב' ימים מפה העירה יע"א דרך יבשה שמו כליפה בסעד וכל בני כפר הנ"ל אין להם כנוי משפחה שכן הוא בעו"בי שאלוניקי יע"א כולם פלוני בכר פ' וכן ראיתי בע"ת בבל יע"א רק שיש להם חילוק בעלית ס"ת ובמי שבירך בין חכם ועשיר לבינוני ודלת העם שלחכם ועשיר קורין לו עד ג' דורות דרך משל ראובן יעקב יצחק אברהם לבינוני שלשה דורות ראובן יעקב יצחק דלת העם ב' דורות משא"כ כל העיר הזאת ואגפיה כולם משפחות משפחות מוכח שבני הכפר הזאת קדמונים וכן מוכח מאיזה מנהגים שיש להם ולאלו מהרי"ך ח"ב סימן ל"ז קורין להם הקאלאבריז"ס והרב ג"פ סי' קכ"ט סס"ג סבר לה דיכתבו ראובן יעקב ואם כתב דמתקרי פסול ועיין מ"ש עליו הרב פרח שושן דף נ"א והרב דבר משה ח"ג דף מ"ה וה' פ"הא ח"ג דל"ה וה' קמ"ר ח"ב בש"ות ששם דף ס"ח ובס' בארות המים דף ק"פ ובס' עולת שמואל דל"ה ומהרי"ך שם ובלח"ש דף קנ"ח וה' קמ"ר שם ובגט מקושר למהרי"ן דף נ"ט בשגם יישבו את דבריו העד העיד בנו מהרי"ן שם דאמר לו מהרי"ך דבעו"בי איזמיר לא נהגו כדבריו אלא כותבין פב"פ ושכ"כ מהר"א ומהר"י ברונא וכן עשו מעשה בתוככי ירושלים ת"ו. והנה המגרש הזה נתברר שאביו יוסף אך להיות שהיה אחר ששמו כשמו ושם אביו כשם אביו קראו לזה ע"ש זקנו לתת הפרש ביניהם ובודאי צריכין לכתוב כליפה בן יוסף ומה לנו בשם זקנו ובר מן דין דחזר שם בסעד כמו כנוי משפחה דאין לכותבו ואין זה ענין למ"ש בש"ות מור"ם ספ"ד דיש משפחה אחת למי ששמו סעדיה והכל קורין לו ישעיה ע"ש ראש המשפחה והמגרש בס"ת קורין לו אהרן סעדיה דנסתפק שם בכתיבתו היאך מתקרי או המכונה יעו"ש דשאני התם דכל שם סעדיה קורין לו ישעיה משא"כ כאן דלא עשו רק לזה להפריש בינו ובין האחר ולשני יב"ש לא חיישינן מלבד דדעת מרן אין זה אלא בשם נשותיהן נמי שוין אלא דלדעת מור"ם נמי דצריך סימן אותו האחר כבר דלב"ע וחלי"ש:
ושם כליפה משפטו בכ"ף ובה"א לבסוף וקריאת הכ"ף רפויה כנז' למהריק"ש בשמות ולהרב המני"ח וה' ג"פ סקכ"ט סקל"א והוא מלשון תמורה וחליפין כמו כלף אללה מכלוף כמ"ש הרב דרכי נועם דף קל"ו והחק"ל א"ה סנ"ד וכ"כ הרב חיד"א בש"הג דמ"ז ובספרו מראית העין דף ט"ו בהרב כליפה בן מלכא זלה"ה לאפוקי מהרב ב"ש בשמות אות ח' שהוא מלשון התחדשות ע"ש וקויי ה' יחליפו כח משא"כ בכ"ף פירושו בכשיל וכילפות יהלומון ואין אדם קור בנו ע"ש המשחית ומסקנתו ז"ל אזלינן אחר חתימתו יעו"ש ואדרבה אם יהיה בחי"ת פירושו לשון שבועה וכמ"ש הרב המני"ח שם. והנה שם מכלוף הובא בהרא"ש ריש כלל נ"א וכן הריב"ש סע"ט וס' שע"ז וכן הרשב"ץ ח"א סי"ג וח"ב סקע"ד ושם בח"ד טור הראשון ס"ג ושם זה ושם כליפה ושם כלף אללה משורש אחד:
ושם המתגרשת מבארכה וכן מצינו כתוב כתיבתה בגיטין ישנים ואלו בשמות למהריק"ש ולהרב המני"ח ולהג"פ בעז"נ דף כ"ח אמבארכה באל"ף תחילה ואחר החיפוש מצאתי למהרימ"ט הובא בכנ"הג סי' קכ"ט אות פ"ט ובשער השמות בשם איסטרו"פלא ואישטרונ"גילא הרגילם בבני רומאניא מפילין האל"ף בתחילה משא"כ בשם איפנד"א ושם ביאר דשם איסטרו"פלא קיצור משם שרה ולא משם אסתר שא"כ היאך מדלגין האל"ף שהיא משורש השם יעו"ש וכ"כ בס' מטה יוסף ח"ב דף כ"א על דבריו דכל שם צריך לחקור אחר עיקרו ושרשו מאין הוא ומאיזה שם הוא ולכתוב כפי עיקר השם אע"פ שיש שנוי בכתיבה מהמבטא וכ"כ הרב אדמת קדש ח"א דף ק"ז לחלק בין שם זה ודומה לו שהזכיר מהרימ"ט ובין שם איקשתי איספאניא אסטמבול שהזכיר הרב המני"ח דהוו מעיקר השם משא"כ הנך אינם אלא קיצורי שמות וא"כ בשם זה נמי דפירושו ברוכה מלשון ברכה כיון דבעיקר השם אין כאן אל"ף לא הוצרכו לכותבו ואין פירושו אם הברכה וכמ"ש בעז"נ שם דא"כ הוה צריך ליכתב במ"ם סתומה ע"ש וכן נאמר גם באל"ף דאם פירושו אם הברכה היו צריכין לכתבו באל"ף דהאל"ף משורש השם ויעו"ש בעז"נ בשם שחאדי אע"ג דפעמים קורין אותו בשם אישחאדי אין לכתוב אלא שחאדי משום שפירושו שאול כידוע וכ"כ בשם סלימאן ובשם סלים וכ"כ הרב פ"הא ח"א דף ס"ו בשם מרידך שהוא קיצור משם מרדכי דאין לכתוב אימרידך ודלא כהרב זרע אברהם סי"ג וי"ד ברם יש לדקדק עליו דמהא שמעת מינה שיש חילוק בין מרידך למ"ש מהרימ"ט בשם אלג'והר בה"א הידיעה דצריך לכתבו בא'ל משום דבמרידך אין כאן אל"ף בתחילה ואלו שם דף ס"ג כתב בשם אהרה צריך לכתוב אזהר באל"ף ומייתי מדברי מהרימ"ט הנז' בשם אלג'והר דכבר הורגלו בא'ל כמו אלקופא אע"פ ששם הפרח אזהר והרי שם זה הוי כשם מרידך דאין כאן אל כמו אלג'והר ובס' נחפה בכסף ח"ב ספ"ד ע"ד נדחק בזה וסיים וכדאי הם ב"ד שלפנינו שדקדקו בזה וידענו שהאל"ף מעיקר השם וגם אנו סומכים עליהם ולא דקדקנו בזה כלל שלא להוציא לעז ח"ו והכא נמי בנ"ד כ"ש שהראנו פנים לזה שכן צריך להיות ואולי אותם ספרי דבי רב שכתבוה באל"ף בתחילה אע"פ שאינו צריך מחמת שכבר הורגלו לכתוב כן מקדמת דנא לא רצו לשנות מטעם לעז וכמ"ש הרב הנז' בנדונו:
והנה אירע בגט זה בתיבת שבוקין שטעה הסופר וכתב וי"ו אחר השי"ן ואח"ך כתב הבי"ת והרגיש בדבר והראה לנו ולפום ריהטא נראה שאין כאן בית מיחוש דאין כאן שנוי הבנה כ"כ אלא שבוקין משמעותו מכאן ולהבא ושובקין משמעותו עבר ובתשו' מרן ס"ח כתב על תיבה זו אף אם לא נכתבה הגט כשר אך דלפי שעה לא מצינו מפורש בנדון זה ממש עלה בדעתנו לגרר יו"ד ראשונה מהשי"ן ואח"ך יגרר ירך הוי"ו ובאותו נקודה שהשאיר בוי"ו יצרפנה עם ב' ראשי השי"ן ותהיה שי"ן שלימה ע"י כתיבה וכיוצא בזה כתב מהריק"ש בהגהותיו סקכ"ה בתיבה חלוקה כשתי תיבות ויש בין החלקים שי"ן ודרך השני שכתב שעליו הסכימו האחרונים שימחוק הראש הראשון קודם כתיבת הראש שיאריך בו השי"ן דהוי אות בכתיבה ולא במחיקה ובשגם יש בחלל השי"ן גרר אין לחוש וכ"ה בנדון מהריק"ש דבגט קאמר דוק בדרכו זה וגם בדרכו הראשון ששם וכ"כ הג"פ שם סל"ב בפירוש דהגרר שישאר בחלל האות ש"ד וכ"כ בס' אגורה באהלך דמ"ג שכתב הקו"ף של תיבה זו אחר השי"ן והורה גבר לגרר רגל הקו"ף ולעשות בי"ת וכ"כ ה' פ"הא ח"ג דצ"ה בכתב יו"ד יתירה בתיבת ולאתריכי אחר התי"ו שיגרור אותה ויגדיל התי"ו והרי"ש וזה גרע יותר מנדון דידן שקצת מהתי"ו שהגדיל כתובה על יו"ד שגרר אך הסופר לא המתין לנו ומיהר וגרר גב הבי"ת והשאיר הגגין מה למעלה מה למטה ועירבם עם הוי"ו ונעשית בי"ת בכתיבה ואע"פ שגערנו בו שלא המתין לנו לראות מה בפינו מ"מ גם זה יוכשר דאין כאן גרר אלא תוך חלל הבי"ת:
ואירע עוד בחתימת העד רחמים שנדבק קצת מהרי"ש עם החי"ת ואמרנו לו שאחר שיתבייש יגרור בסכין דאתבא דמרן סמכינן שיכול לגרור הדיבוקים בגט ודלא כמור"ם ועיין להרב נחלת שבעה דף ע"ה מ"ש עליו וכ"ש בחתימת העדים שיש להקל כמ"ש מור"ם סימן ק"ל: