שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
דיני נוסח הגט · ח
פלוני דמתקרי פ' בקיצורי שמות ג"כ דומיא ליצחק חקין ורובא דרובא אחד אנשים ואחד נשים יש להם קיצור ויש מהם שיש בהם קצת זלזול ונראה בטעמם דכותבין כל הקיצורים מששה טעמים. ויצא הראשון מכח דהרב גט פשוט לא אסיק כלל גמור בזה דוקא אם דומה ממש ליצחק חקין אהרן ארנין הוא דא"צ לכותבו ושמא ידמה המסדר שהוא דומה ואין צריך לכתבו ודמיונו אינו עולה יפה וניתן ליכתב זאת שנית דכתב שם ממהרש"ל דוקא כשאין שם שני יב"ש דאז אצ"ל. ועל שלשים ביצחק חקין גופיה דוקא כשעולה לתורה וחותם בשם יצחק לבד. ועל רבעים כתב מהרא"י והובא בס' המכתב דף צ"ה דכל קיצור שאינו ממוצא השם צריך לכותבו. וחמ'ש את אר'ש מהרימ"ט ספוקי מספקא ליה בקיצור הארוך מהשם כמו מנולה אולי ניתן ליכתב. ואת הש'ש הרב דרכי נועם סי' מ"ה לחלק יצא בין קיצור דבגודלו דמקפד קפיד בזה ובין קיצור הניתן לו לגעגוע או לבקשה ואולי המסדר לא ידקדק בכל זה לכן קבעו לכתבו בכל אופן משום דגם ביצחק חקין אהרן ארנין דאצ"ל כתב מור"ם דאם כתבו אינו מזיק ולפרש דברי מרן אתא וכ"כ הרב גט פשוט והאחרונים בדעת מרן ובודאי דברובא דעלמא קרו ליה הכו בפניו איירו כמבואר יוצא בשמות דבמהרש"ל בשם ועלקי"ל ע"ש ילדותו משום חיבה או איפכא שמקצת ב"א קורין לו כך לקילותא בעלמא בשום ילדות אזלינן בתר רוב ב"א ודומה לו ע"כ והביאו הב"ש והוסיף מלת בפניו ועיין בס' טיב גיטין אות יו"ד ולמ"ד ומ"ם אע"ג שיש לו זילותא כשקורין אותו בשם קטנות כיון דרוב ב"א קרו ליה הכי בפניו ניתן ליכתב וכ"כ מהר"ם מינץ סל"ז בשם זעמי"ל וכתב עליו הב"ח סי' צ"ה אפילו שהוא מתבייש מזה אלא דהרב פרח שושן כלל א' ס"ה דף מ"ח הבין מהרב דרכי נועם סי' מ"ה דף קל"ה ומהרב בנו הגו"ר דט"ו ע"ב דבקיצור השם שיש בו זלזול אע"ג דרובא דעלמא קרו ליה הכי אין לכתבו והביא דבריו הרב חיד"א בח"ש ח"א דף מ"ה ע"ד בשם רחמ"ה והרואה יראה דמהרב דרכי נועם אין מפורש כן דרובא דעלמא קרו ליה הכי בפניו אבל מדברי בנו הגו"ר שהביא ראיה לדבריו ממ"ש מור"ם דכל כנוי שהוא לגנאי אין לכתבו משמע כן משום דמור"ם פשיטות דבריו דאיירי בשגם דובא דעלמא קרו ליה הכי בפניו וכן הבין הרב ג"ף בעז"נ בשם איסקלאבונ"א בדבריו אך אעיקרא יש לחלק בין קיצור שם לכנוי ותו דפשיטות דברי מור"ם גנאי שהוא רומז לדבר עבירה איירי ודבר הלמד מעניינו במומר דאיירי ביה וכאשר יבא לפנים בס"ד ועוד הרי רבני אשכנז לא ס"ל הכי ויש להם על מה לסמוך והרב חיד"א שם איירי בשם רחמ"ה שכבר נשתקע ובודאי לא ניתן ליכתב והמסדר חכם עיניו בראשו לתת דעתו בקיצורים מאיזה שם הוא נחצב כדי לידע איך לכתוב וכשיש איזה זלזול יחקור וידרוש או רובא דעלמא קרו ליה הכי בפניו:
ובכנוי האיש והאשה וכנוי אבותיהם מצינו כתוב כן בגיטין ישנים כדעת מור"ם סי' קכ"ט ס"ט וכתב שם הג"ף דיותר טוב לכותבם משום דאם כתב כשר לכ"ע ואם לא כתב יש מי שפוסל ובע"הק ירושלים תוב"ב אע"ג דלא נהגו לכתבם כמ"ש הג"ף שם כהיום נהגו לכתבם כמ"ש מהרי"ן בספר גט מקושר דף צ"ז ובספרו נחפה בכסף ח"ב א"ה סי' ה' דף פ"ד ע"ב:
והנה מור"ם שם סי"ו כתב כל כנוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין אותו ולכן מומר שעשה תשובה אין כותבין לו וכל שום וחניכא ע"כ ועל כנוי לגנאי ציין המציין מדעת עצמו ועל המומר ציין משם מצא כתוב בתיקון ואחריו החזיק תלמידו הלבוש וז"ל כל כנוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין שלא לביישו שהתורה דרכיה דרכי נועם ואין זה דרכי נועם ולא נתיבות שלום אם היו מביישין אותו לכתוב חרפתו לפרסמו לכל בפניו ולכן מומר שעשה תשובה וכו' וכן ראיתי למהרש"ל בגיטין דף כ"ח ע"ד אחר שהביא דברי הסמ"ק בגט משומד שיש לכתוב וכל שום כדי לכתוב שם דגייות עם שם דיהדות סיים וכנוי שהוא לשם גנאי כגון מי"ן אי"ר והדומה לזה כלל כלל לא ואין כותבין בגט כי אין זה ראוי לכתוב בספר דת משה וישראל לכנות שם לחבירו והוא הפך דת משה וישראל ואין לו חלק לעו"הב אפילו דש ואינו מתבייש ממנו כמ"ש חז"ל כל מכנה שם לחבירו מכנה היינו מלבין לא צריכא דד ביה ומ"מ אם רגיל לקרותו באותו שם לבד נכון לכתוב וכל שום וחניכא אפילו במקום שאין כותבין ע"כ. ואחרי בקשת מחילה הראויה אדון לפניו בקרקע דראיה זו איני מכיר דרש"י שם במציעא דף נ"ט פירש בנתכוון להכלימו איירי ובגט אין כוונתינו להכלימו ח"ו אלא לפרסם שזהו המגרש וכל שלא נתכוון להכלימו והוא דש בו מותר וכמ"ש מרן בכ"מ פ"ג מהל' תשובה וגם לדעת הרמב"ם והסמ"ג שהביא כנ"הג ח"מ סי' רכ"ח דכל שמתבייש ממנו אסור וכמ"ש בפ"ו מהל' דעות ואע"ג דבהל' תשובה כתב בסתם סמך על מ"ש כבר בהלכות דעות ודלא כמ"ש מהרי"ע שם דגם לרבינו עד שיתכוין להכלימו ולא ראה לדברי הכנ"הג סימן נ"ז וזה שקורין לו כן רובא דעלמא בפניו לא חשידי ישראל לכנות לבייש לחבירו אם לא דקים להו שאין לו בושה כלל מזה והקורא לא נתכוון להכלימו נהי דלאו שפיר עבד אבל להחשיבו ממי שאין לו חלק לעו"הב מנין לנו זה מה גם כשיש הכרח לפרסמו בגט ואל אלהים יודע כי אח"ז מצאתי בס' טיב גיטין שעמד בזה על מהרש"ל ואסיק בדברי מהרש"ל דלא קאמר אלא במחברים עיקר שמו עם הכנוי ההוא וזה מובן ממה שסיים ומ"מ אם רגילין לקרותו באותו שם מלבד וכו' אלמא דמקמי הכי איירי כשקורים לו בשניהם וא"כ לדידן דאין אנו כותבין הכנוי זולת אם קורין אותו בכנוי ההוא לבד וכמ"ש מור"ם שם מת"הד סי' רל"ה וכיון דאנו כותבין וכל שום בכל הגיטין צריך לכתוב כנויו דרובא דעלמא קרו ליה הכי ובר מן דין מהרש"ל לא אמרה אלא בכנוי דבר טמא כההיא מי"ן אי"ר שפירש לי חכם אחד פירושו חיה טמאה וכיוצא בזה כתב מהרמ"ג סי' ל"ה ברגיל לקרוא לחבירו בשם גוים לאפוקי תכונת גופו שחור או לבן גוץ או ארוך דלא מידו היתה זאת כמבואר למהרש"ל גופיה בשמות כתב שם שחור ובת"הד שם בצורת גופו אם לא שמחברין אותו עם שמו היה כותבו ועיין לו בפסקיו ס"ו דמייתי מהש"ס משני יוסף בן שמעון שהסימן עדיף להפריש בין כהן ולוי ופירש"י גוץ או לבן או גיחור מיב"ש שהוא ארוך ושחור ע"כ ואם יש חשש איסור בזה אף שכוונתינו להפריש זה מזה היו ממציאין תקנה אחרת כאשר יהיה האופן ובמזכרת הגיטין אשר להרב המכתב מצאתי קאר"ה אוג"לאן פירושו פניו שחורות כמ"ש בס' אמרות טהורות דף קפ"ז וכן מצאתי להגאון נו"ב מ"ב סי' קכ"ח בכנוי גומפ"ל שהוא עבודת משא בכתף שקורין לו כן בפניו ולא כתבו מטעם שנסתפק בכתיבתו מוכח דאל"כ היה כותבו ומוכח מדבריו שכתב וקורין לו כן בפניו שיש לו גנאי בזה וגם דברי מור"ם נ"ל דלא איירי אלא בכנוי לאיזה עבירה אפילו אי איירי בשארא מ"מ בסימן שבגופו לא מחזי גנאי כ"כ אע"ג דמהתוס' דפסחים דף קי"ב גבי ר' יהושע בן קרחה קרו ליה שם גנאי היינו משום דבכל פעם קרו ליה כן ואין כאן הכרח משא"כ בגט דהוא באקראי ואנו מוכרחים בזה לפרסם המגרש משא"כ בדבר עבירה ח"ו או בכנוי דבר טמא שנא ושנא:
אלא שראיתי בס' אשדות הפסגה סי"ב בכנוי ג'יקו שפירושו קצר הקומה שהביא מור"ם הנ"ל ומדברי ספר המנהיר סק"ב בכנוי קו'רק והביא דברי הג"ף מ"ש על דברי ס' המנהיר והיבין בו דכל שהוא גנאי גם שאינו מקפיד אין לכתבו ואם אינו גנאי גם במקפיד יש לכתבו ומסקנתו שם בכנוי ההוא שאין לכתבו ועוד הביא מ"ש הרב פרח שושן מדברי הרב דרכי נועם והגו"ר יעו"ש. והנה במה שרצה להבין בדברי הג"ף בכוונת דברי ס' המנהיר אינו מוכרח והרב ב"ש בשמות וכן הכנ"הג בס"ה הביאו דברי ס' המנהיר בסתם וכל כי האי הו"ל לבאר והן אמת דבשנוי מורגש כמו בנדונו וכן כושי וגיחור ולכן צריך לברך עליהם ברוך משנה הבריות וכמ"ש בברכות דף נ"ח ופסקו מרן סימן רכ"ח אבל כל שהוא מעשה יוצר ולא ממנו כל שאין מתכוין להכלימו כההיא דנדרים דף ן' ואין הכוונה אלא לפרסם המגרש והוא אין לו בושה כלל הראיה ממה שקורין לו בפניו רובא דעלמא מאי הוי אם כותב הכנוי אף שהוא שנוי ניכר משא"כ בגנאי דדבר עבירה או בכנוי לדבר טמא אנן סהדי דמתבייש ומחמת בושתו אינו יכול למחות בקוראים לו כן ועל דברי הרב פרח שושן כבר כתבנו לעיל בזה ומדברי הגו"ר שם מבואר דכל שיש לספק אם לכתוב או לא יורה יורה ידין ידין מהיות טוב אל תקרא רע דכל שניתוסף ידיעה על המגרש טפי עדיף ע"כ:
ואח"ז ראיתי להרב לח"ש דף קנ"ב סוף ע"ד שכתב מהרב אביו על כנוי שהוא לגנאי אין כותבין אותו ואם רוב ב"א הנמצאים קורין אותו כן בפניו ואינו מקפיד יש לכתבו ובודאי שמפרש בדברי מור"ם וס' המנהיר הנ"ל כמ"ש דהעיקר תלוי בהקפדה אי איירי מור"ם גם בשאר גנאי אבל אם בגנאי דעבירה או גנאי בדבר טמא לא איירי בזה ובודאי בכל אופן אין לכותבו אלא דלהרב טיב גיטין בדברי מהרש"ל דלא אסר רק כשהם מחברים שמו עמו וכנז"ל א"כ לדידן דאין כותבין הכנוי אלא א"כ קורין אותו בכנוי לבד בלי חיבור שמו וכמ"ש מור"ם צריך לכתבו והלח"ש שם סיים על דברי הרב אביו הנ"ל ועיין בס' יא"ה בשם אבו זבדי ובשם גאמו דלשלמה קורין אותו גאמו"ס בשיבוש ע"כ ונראה דכוונתו להקשות להרב אביו ז"ל משם לדעתי המעט לא קשה דבשם גאמו לא נתבאר בדבריו דרובא דעלמא קרו ליה כן בפניו אם לא שרצה לומר כן ממה שהביא מדברי מור"ם וי"ל גם מזה אין ראיה שי"ל שסמך לו על מ"ש אח"ך שהוא לשון משובש דלשלמה קורין לו גא'מוס וא"כ אינו כנוי בפני עצמו שיצטרך לכתבו וכמ"ש מור"ם שם ומ"ש מאבו זבדי והוא מהרב פ"הא שכתב שהוא שם גנאי ואין לכתבו גם בזה לא כתב דהכי קורין לו כ"ע בפניו וכ"נ ממ"ש שם הרב הנז' עצמו בכנוי קראנ'פיל שכתב כיון דמיעוטא הוא דקרו ליה הכי וכו' משמע דאם הרוב קרו ליה הכי צריך לכתבו ויעו"ש מ"ש שם בשם דודה ומ"ש בח"א בכנוי רש ומה שהרגיש עליו הרב יא"ה ממ"ש הוא עצמו בשם קראנפי"ל יש להשיב דשם רש נתברר לו שאינו שם גנאי כמ"ש וז"ל דעיקר הקפדתו למה יניחו שם משה ויקראוהו רש ועוד י"ל דההיא דקראנ'פיל היה ת"ח ובכל דהו יש גנאי בדבר דמתבזה בפני ע"ה ואת לרבות ת"ח אמרו רז"ל משא"כ שלא ביאר שהיה ת"ח ועיין לו עוד שם דף פ' בכנוי בורג'אליס ובנדון הרב אשדות הפסגה לא נזכר דרוב בני אדם קורין לו כן:
והנה בע'תה השמש יצא על הארץ ספר"א נה"ר לעטרת החיים נר"ו זה שמו חיים ושלום וראיתי לו שם סי' ל"ב דאתשיל על גט אחד שנכתב בו כנוי ולאה"י שרב אחד פסלו והרב המסדר החזיק להכשירו ומני"ר האריך הרבה והסכים עם הרב הפוסל והנצרך לנו הוא שהביא דברי הרב אשדות הפסגה הנ"ל וקבע בו מסמרות וכן הביא ממהרש"ל שכתב מהסמ"ק דאין לכתוב כנוי שהוא לגנאי דהוא מכלל מכנה ש"ר ועוד אפריון נמטייה דהביא לנו במזכרת הגיטין אשר בס' לב שלמה בכנוי דישלאן שפירושו שיניו יוצאות לחוץ וכתב על זה שלא כתב זה בגט אלא בפנקסו לזכרון קאתי כנז' בסו"ד צידדנו וכו' והכנוי הזה אם היה כותבו היה צריך שני גיטין אחד ברפ"א ואחד בלתי רפ"א וממה שלא הזכיר זה מוכח שלא כתבו בגט משום שהוא גנאי ע"כ:
ואחרי בקשת המחילה הראויה לדעתי המעט איפכא מסתברא דאם לא כתבו היה צריך להקיפו בשני חצאי לבנה כמו שכן עשה שם בזכרון זה על שם בונפיל ואלגאזי וכן עשה בשאר זכרונות ששם ערוך הואהרון גבאי סאבן פינטו רודיטי ישורון סראגאן פארחיי אלימאן קטן וההיקף הוא משום שלא נכתבו בגט כי אין לכתוב החניכה כידוע. וזה ממה שלא הקיפו נכתב כן בגט וסבור כיון דכ"ע הכי קרו ליה בפניו ואינו גנאי של דבר עבירה ח"ו או דבר טמא ניתן ליכתב ומה שלא כתב מענין הרפ"א שכן מנהגם כיון דהענין ההוא במזכרת ששם חסר שכתוב עד כאן מצאתי אימא שהיה כתוב ונאבד באורך הימים ומ"ש ממהרש"ל שכתב מהסמ"ק על כנוי לגנאי כלל כלל לא אגב שטפיה כתב כן דהסמ"ק לא נגע ולא פגע בזה אלא מתורתו של מהרש"ל כאשר יראה הרואה ושם בהשמטותיו כתב שהרב המסדר הגט ההוא הוציא לאור ספרו מים החיים והדפיס ענין זה שם ואתו עמו הסכימו חכמי קושטא יע"א ואין הספר ההוא מצוי לנו לראותו אולי נתכווננו לו בדברים או בדבר אחד ממה שכתבנו. איברא דמהכנוי ההוא דיש בו הוצאת ש"ש לבטלה אין ללמוד ממנו לכנויים של גנאי שקורין כן בפניו רובא דעלמא ובנוסחי גיטין ישנים ראיתי כמה כנויים שיש בו קצת גנאי ואינם של ענין עבירה ובודאי דהכי סברי קמאי כמש"ל:.
ועד אחרן ראיתי בשופרא דשטרי אשר בס"ס חיים וחסד לחכם מהמערב ושם מביא כנוי עצמאן שהוא שם גיות גמור ומהרמ"ג סל"ה הובא בכנ"הג י"ד סי' של"ד כתב דבכלל המכנה ש"ר לחבירו הוא מי שרגיל לקרוא לחבירו בשם גיות שהם שמות טמאים דודאי דסברי לה כמ"ש ומצאתי להרשב"ץ ח"ג סס"ו במעשה ב"ד שכתוב המכונה בגל לחדיד שפירושו פרד ברזל ומשמע לכאורה שכ"כ בגט שכן כותבין בהרשאה דהשליח שכותבין השמות והכנויים שבגט וכן גם במעשה ב"ד והאי כנוי גנאי הוא והמסדר חכם עיניו בראשו לדעת שורש ועיקר פירוש הכנוי ההוא מהו וגם להשכיל לידע סדר כתיבתו ואם קורין לו רוב ב"א כן בפניו או לא וגם צריך שיקראוהו כן בלי חיבור שמו: