שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
דיני נוסח הגט · ג
כתבתי בספרי זוטא השמר אמת שנהגו בפה מתא לכתוב בכתובות וגיטין למנינא דרגילנא לממני ביה שהיא נוסחת הרי"ף והרמב"ם והש"ג וכ"כ המרדכי ישן שכן מצא בספרים קדמונים וכן ראיתי עתה שכ"כ בס' החינוך ומ"ש מהרי"ף נמשכתי אחר הכנ"הג שכתב שכ"כ בטופסי האלפסי פירוש הגט להר"ד שמשון הובא במהר"י מינץ סי' ק"ט והרואה להרי"ף בפ' המגרש שכתב במנינא בבי"ת וכל כוונת הכנ"הג ז"ל לאפוקי מהמנהג שכותבין למנין שאנו מונין כאן ולא חש לדקדק אם למניינא בלמ"ד או בבי"ת ועוד יש דקדוק אחר דבכולהו כתוב מניינא בשני יודי"ן וכן למימני ביו"ד בין סמי"מין מלבד דבמהר"י מינץ כתב למנינא בחד יו"ד כמו שאנו כותבין אבל למימני כתבה ביו"ד בין המי"מין וכנוסחת הני רבוותא הנ"ל לבד ממהר"י מינץ כ"כ בס' לב שלמה בנוסחת עו"בי נא אמון יע"א ואנן פ"א בא לידינו גט מעו"בי הנז' לפה מתא ביד שליח הולכה כמו שאנו כותבין ממש ואני הצעיר ביודעו ומכירו להרב המסדר זלה"ה שהוא חכם גדול בפרטות בחכמת הדקדוק ובהכרח מ"ש בס' הנז' טעות המדפיס הוא ואחר החיפוש מצאתי בשבת דף ע"ג מניינא בשני יודי"ן וכן במנחות דף ס"ו מצוה למימני יומי ביו"ד בין המי"מין וכ"ה בהרי"ף והרא"ש סוף פסחים ובזו"הק ח"ג דף קפ"ג ובזוהר חדש דף מ"ט וברבינו בחיי ס' ראה ונראה דסמכו על אנקלוס שהוא תנא שתרגם בפ' והיו לאותת וכו' וכן בפסוק ויוצא אותו החוצה שכתב ולממני בלי יו"ד בין המי"מין וכן למנינא דבל"הק מנין וכתב אנקלוס בפ' כדי רשעתו במספר כמיסת חובתיה במנין בלי יו"ד אחר המי"ם. ודע דלמקומות דכותבים למנין שאנו מונין כאן הוא לשון משנה בפ"ד דשבועות ומ"ש בס' פני יצחק ס"ה דלמה לא תיקנו לכתוב ואנחנו שכן הזהירונו בנוסח עלינו לשבח שאין לומר אלא ואנחנו וכן הרגיש בס' נ"ש דף ס"ח ממ"ש בבר"המז שצ"ל אנחנו מודים לך י"ל דבלשון תפילה ובקשה שאני שלא ליתן פ"פ למקטרג משום שאנו בלשון המקרא משמעותו אנינות ותו דכשהוא הכל ל"הק אין לערב עמו לשון אחר משא"כ הגט דרובו לשון ארמי וכן מנין כאן לשון ברייתא דסנהדרין דף ל"ו והש"ס ריש ר"ה ולמנהגינו דכותבין למנינא דרגילנא לממני ביה ולא חשו שיקראנה הקורא ביו"ד נחה שמשמעותו עבר שמנינו כבר והוא הפך משמעותו שמשמעותו הווה והיו"ד נעה בפת"ח והנו"ן בקמ"ץ י"ל מלבד דלא נפיק ממשמעותיה דעכ"פ פירושו מספר עוד בה דמהענין מורה שמשמעותו ביו"ד נעה כאמור וכן לממני בלא יו"ד בתוך המי"מין דלא חשו שיקראנה הקורא לשון מנוי והשלטה דמהענין מוכיח שאינו כן כדרך שלא חשו למקומות דכותבין שאנו מנין כאן בלא וי"ו אחר המ"ם שלא יקראנה הקורא הנו"ן בפת"ח והיו"ד בחיר"ק כמו מנלן דבר זה: