שבלי הלקט· רבנו צדקיה הרופא
הלכות טריפות
סימן א
דין הראש והמוח.
אמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנה אמר שמואל גולגולת שנחבסה ברובה פי' הוכתה מכות רבות ונסדקה ולא נפחתה ולא ניקב הקרום בין נסדקה ברוב גובהה בין ברוב הקיפה טרפה. רוב גובהה הוא מן העינים ולמעלה רוב הקיפה הוא סביב סביב ושיעורו גדול מרוב גובהה ואע"פ שהקרום קיים טרפה. כמה חיסרון בגולגולת פי' כמה תחסר עצם הגולגולת והויה טרפה. ב"ש אומרים כמלא מקדח ובה"א כדי שינטל מן החי וימות ומפרש לה שמואל במס' בכורות כסלע. ניקב קרום של מוח טרפה. נקוט האי כללא בידך תרתי קרמי אית ליה למוחא קרום העליון דבוק בעצם הגולגולת וקרום התחתון דבוק למוח ניקב העליון ולא ניקב התחתון כשרה ניקב התחתון טריפה אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא מוח וכל מה שבקדרה נידון כמוח פי' קדרה קרוי כל עצם הגולגולת ואם ניקב משהו טרפה ונפקא מינה לענין קרום של מוח אבל מוח עצמו דין מוח הראש ודין מוח השדרה שוין ולקמן נפרש דין מוח של חוט השדרה. ודוקא בבהמות וחיות ועופות שאינן רגילין במים כגון תרנגולים שלנו אבל אווזות ושאר עופות הרגילין במים אם נשבר עצם הגולגולת אע"פ שלא ניקב קרום של מוח טריפה. הואיל וקרומו רך וכן הלכה.
כתב רבינו מנחם ז"ל אם נמצא תולעת בקדרה והמוח קיים וקרום התחתון אין בו רושם כשרה. כיצד בודקין קרום של מוח לידע אם יש בו נקב. מכניס בנקב העצם מים וחוזר ומוציאן ורואה אם נתלבנו בידוע שנתערב המוח בהן וניקב הקרום או מביא קנה ומניחו בפי הנקב ומוצצו אם יעלה דבר שסותם הנקב ודאי ניקב קרום התחתון וטרפה אי נמי מוציא כל המוח מעל הקרום דרך פיה כמו שהיא יורדת לחוט השדרה וממלא הקרום מים ואם יוצא דרך הקרום בידוע שניקב הקרום וטרפה. התחיל למשוך נידון כחוט השדרה. פי' כבר אמרנו מוח וכל מה שבקדרה נידון כמוח ונקובתו במשהו. אבל משהתחיל למשוך המוח עדיין בחוטי השדרה. ואם נפסק רובו של עור טרפה ואם לאו (טרפה) [כשרה]. ומהיכן מתחיל למשוך אמר ר' יהושע בן לוי כמין שני פולין מונחין על פי הקדרה מן הפולין ולפנים כלפנים ומן הפולין ולחוץ כלחוץ ופולין עצמן כלפנים ונקובתו במשהו והפולין הם במקום חיבור הצואר והגולגולת:
סימן ב
דין חוט השדרה.
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה טרפה. ודוקא רוב עורו אבל מוח זה לא מעלה ולא מוריד פי' חוט השדרה הוא מסוף הפולין שבסוף הגלגולת עד למטה בזנב ולקמן אפרש עד היכא. פי' רבינו חננאל זצ"ל עכשיו שלא נוכל לדקדק ולעמוד על חוט השדרה אם ניקב אם נפסק מביא שיער ומכניסו בתוך חוט השדרה ורואה אם ניקב כשרה ואם נפסק טרפה. נתמזמז (ומתנדנד) חוט השדרה כשרה פי' נתרוקן המוח מאליה ומתנדנד ועומד אבל הנמרך או נתמסמס טרפה. פי' המרכה שנשפך כקיתון. המססה כל שמעמידין אותה ואינה יכולה לעמוד אלא נכפף. עד היכן חוט השדרה. פי' עד היכן כחו של חוט השדרה להיות הבהמה טרפה בפסיקתו אמר רב יהודה אמר שמואל עד בין הפרשות ודווקא עד הפרשה השלישית אבל מיכן ואילך אפי' נפסק רוב עד המוח כשרה והפרשה שלישית עצמה כשרה. פי' חוט השדרה הוא יוצא מן המוח והולך על פי כל השדרה והאליה עד סוף הזנב ומתפצל לג' פיצולין כנגד הירכים הוא מתחיל ליפצל וכל פיצול יש לו ג' חוטין ויוצא ראש אחד לירך זה וראש אחד לירך זה ואמצעי יורד לזנב. ולמטה מאותן פיצולין כמו ב' אצבעות הוא חוזר עוד ומתפצל לג' פיצולין וכן למטה בהרבה מקומות ואם נפסק מן החוט רובו עד בין הפרשות הללו דהיינו עד הפרשה שלישית טרפה והפרשה השלישית עצמה כשרה שכבר תשש כח המוח והירכים מעמידין את השדרה ואינה מיתה בכך. בעופא מאי פי' בעוף עד היכן חוט השדרה אמר ר' שמעון בן לקיש עד למטה מאגפיים:
סימן ג
דין הגרגרת.
הגרגרת שנפסקה ברובה טרפה ודוקא ברוב חללה אבל ברוב עוביה כשרה פי' דופן הקנה עב למעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק וסתם כשנפסק הקנה מלמעלה למטה הוא נפסק ומהני עובי התנוך לאשלומי לרובא וקודם שיגיע לחצי חלל הוי רוב עוביה וכשרה אבל רוב חללה אינה טרפה עד שיפסק רוב החלל ועובי התנוך של מעלה אינו משלים לרוב. אמר רב יהודה ניקבה הגרגרת כנפה מצטרפין לרובה פי' אם ניקבה נקבים קטנים הרבה כנפה ובין כל הנקבים הוי רוב הגרגרת טרפה ודווקא נקבים שאין בהן חסרון אבל נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר. ואם נפחתה הגרגרת פי' שניקבה נקב מפולש שיש בו חסרון ולא נפל ממנה אותו החסרון אלא תלוי בו כמין פתח שהדלת סובב בו אם רחב הנקב כדי שיכנס איסר לרחבו טרפה ואם לאו כשרה פי' כדי שיכנס איסר לרחבו שהנקב גדול מכאיסר כיון שנכנס לרחבו אבל אם היה כאיסר מצומצם שאינו יכול לכנוס לתוכו כשרה. ודווקא נפחתה אבל אם החסרון נפל ממנו שיעורו (נאסר) כאיסר מצומצם. פי' איסר האיטלקי הויא כמיעתא זוטרתי דמשתכחא ביני פשיטי דפומבדיתא. והיינו שיעורא דדינרא קורדיינא:
נסדקה לאורכה ואין בה חסרון אמר ר' יוחנן אפי' לא נשתייר בו אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה:
ניטלה הימנה רצועה לאורך הגרגרת מצטרפת לכאיסר פי' אי כי מעגלת ליה הוי כאיסר טרפה. וגרגרת העוף שניקבה נקבים קטנים שיש בהן חסרון דליכא למימר בגרגרת דידיה כאיסר מקפלו ומניחו על פי הקנה אם חופה רוב הקנה טרפה ואם לאו כשרה פי' מקפלו חותך למטה מן הנקבים ובצדיהן עד שיוכל לקפל הרצועה שהנקבים בה כלפי פי הקנה ומניחו למקום הנקבים אם חופה בין הנקב והשלם שבין נקב לנקב את רוב הקנה אע"ג דבנקבים גרידא ליכא רוב טרפה הואיל ויש בהן חסרון. ושיעור סמיכת נקיבת בין זה לזה כנפה דהא דאמרינן ובעופא מקפלו ומניחו על פי הקנה אניקבה כנפה קאי. כן פי' רבינו שלמה זצ"ל.
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מקיפין בקנה פי' אם נמצאת פסוקה לאחר שעה או קדורה בחוסר איסר או ברובה ואין ידוע אם קודם שחוטה אם לאו נקבינן נוקבא אחרינא אי דמי להדדי כשרה דלאחר שחיטה אינקוב ואי לא דמי להדדי טרפה דקודם שחיטה אינקוב. ומקיפין אפילו מחוליא לחוליא [ומבר חוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא] ולא מחוליא לבר חוליא פי' רבינו שלמה ז"ל חוליא הם ג' טבעות מן הקנה והוא קשה כמו התנוך דבטבעת אחד ליכא עיגול קדורת איסר. בא חוליא הוא קלישת הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועת בשר מחברות ראשי הטבעות ואין התנוך הולך בעוביו מאמצעיתו לצדדין לכאן ולכאן על פי כל הקנה:
כתב ר' ישעיה זצ"ל שאין לסמוך בדורות הללו בהקפה שאין אנו בקיאין. ודין הגרגרת היא משיפוי כובע ולמטה דהיינו למעלה מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה כשהבהמה תלויה ברגליה דהיינו אונות קטנות שהיא עליונה כשאוחזין בקנה והריאה תלויה למטה. ואם ניקב למטה מן החזה והוא מקום שאינו ראוי לשחיטה נידון כריאה ונקיבתו במשהו. ואיזהו חזה הרואה את הקרקע למעלה עד הצואר למטה עד הכרס. וזהו חזה הניתן לכהנים מן השלמים דהיינו מן השומן התחתון כמו שהוא מתפרש מן החסחוס שקורין טינירוס שבראשי כל הצלעות. למטה עד הכרס. כשהבהמה תלויה להפשיט היו נוטלין אותו וחותכים בצלעות הקטנים העליונות עמו וב' דפנות אחד מיכן וא' מיכן. והן שסביב הקנה ונקראין פורצילא כן פי' רבינו שלמה זצ"ל ורבינו יצחק פאסי ורבינו שלמה בן חפני זצ"ל ורבינו חננאל ורבינו תם ורבינו ישעיה פי' ב' מיכן וב' מיכן וכן היה חזה הניתן לכהנים:
סימן ד
דין הוושט.
אמר רבה שתי עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר ואי חליף והפנימי אדום והחיצון לבן טרפה וכן אם האדימו שניהן טרפה דארס האדים אותו ואם שניהן לבנים כשרה כן פי' רבינו שלמה בשם רבינו ששון ז"ל ואם ניקבו שניהן זה שלא כנגד זה טרפה דזימנין דמתחא לה פי' מושכת צווארה ומתרמי אהדדי והוי (כנפש) [כנקב] מפולש. אמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום פי' דכל נקובי טרפות לא מהניא להו סתימא דסלקיה בה לאחר זמן ולא דמי לריאה שניקבה ודופן סותמתה ולסתימת מרה בכבד ולסתימת יריכים בחלחולת דכשרה דההיא סתימא דמעיקרי הוא כן פי' רבינו שלמה ז"ל.
ואמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים פי' היכא דחיישינן לספק דרוסה כגון הנך דאיכא למיחש בהו כדלקמן איהו שתיק ואינהו מקרקרין ואמרינן לקמן דרוסה שאמרו צריכה בדיקה ואינה אסורה עד שיאדים הבשר כנגד החלל ובסימנין עד שיאדימו סימנין עצמן ולא שניקב אלא שהארס מאדים הבשר ויורד לחללו. ובוושט אינו ניכר האדמימות אלא מבפנים שהעור לבן ובין קנה ובין וושט דריסתן במשהו הלכך עוף שהכשירו בסימן אחד יבדוק הקנה תחלה וישחוט אותו לבד ואח"כ ישחוט הוושט בעור הפנימי אם יש עליו טפת דם או האדים טרפה ואם לאו כשרה. ובבהמה אין לה תקנה לפי שהכשר בהמה בשני סמנים ואם היה שוחט הוושט והקנה שמא במקום נקב קא שחיט ונקובת הוושט במשהו הלכך אין לה תקנה וכן נמי אם יש לה נשיכת חיה או שום ספק מנקב או שום קורט דם בצווארה אין לה בדיקה ואסור לשוחטה. וגגו של זפק נידון כוושט ונקובתו במשהו. ומקום שנמתח עמו פי' כל שנמתח עמו ממקום שהוא מתחיל לימשך לצד הוושט להיות מיצר והולך עמו עם הוושט. נמתח נמשך דהיינו מן המיצר ולמעלה כדאמרינן גבי מוח כל מה שבגלגולת נידון כמוח התחיל למשך נידון כחוט אלא מקום נקצר נקרא משיכה אבל אם ניקב הזפק או ניטל כשר. ישב קוץ בוושט פי' שאחז הקוץ ונתחב לתוך הוושט ואינו נראה הנקב מבחוץ וקורט דם אין בה בפנים חיישינן שמא ניקב הוושט וטרפה אבל אם נמצא בלא תחיבה כשרה דהני עיזי ברייתא (קרצי) [קוצי] אכלן. תורבץ הוושט שניקב במשהו טרפה ואינו מקום ראוי לשחיטה פי' תורבץ הוושט הוא כלפי הראש פחות מגרגר עשורים באורך ויותר מגרגר חיטין ודין הוושט היא מתורבץ הוושט ולמטה עד מקום ששיער הוושט פי' שיש לו כמין שערות. אמר רב נחמן אמר שמואל תורבץ הוושט שניטל רובו מלחי כשר ודוקא דמידלדול אידלדלו אי איגום איגומי מעילוי סימנים שנגמם הלחי מן הבשר שמוטל על הסימנין מן הלחי התחתון דלאו עיקור הוא שהסימנין מעורין בבשר אבל איפרק איפרוקי כדבר הנעקר בכח שנעקר מעט כאן ומעט כאן עד רובו ואותו מעט המחובר אינו אחוז בחזקה לא חיבור הוא דלא הדרא ברייא וטרפה וכן נמי אי איתעקור איתעקרי שנעקר הוושט מן הלחי ומן הבשר טרפה:
סימן ה
דין ניקב הלב לבית חללו.
ניקב הלב לבית חללו טריפה בעי ר' זירא לבית חללו גדול או לבית חללו קטן פי' חלל גדול הוא חלל האמצעי חלל קטן הרבה (חללים) חדרים קטנים יש לו סביב ואסיקנא בין חלל גדול בין לחלל קטן טריפה. ודוקא אם עבר הנקב לפנים מן החדר. וקנה הלב אם ניקב במשהו טריפה פי' קנה בלב הוא חלב החופה דופני הריאה היא שומן שיורד בין שתי אומות הריאה ודבוקה למעלה בשדרה. נקוט האי כללא בידך תלתא קני הוו פי' לאחר שהקנה נכנס לחזה מתפצל לשלשה קנים חד פריש לריאה ומתפצל לתוכה והן הן סמפונות דריאה וחד פריש לליבא וחד פריש לכבדא וכולהו אם נקבו במשהו טריפה:
סימן ו
דין ניטלה הכבד.
ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כולם טריפה הא נשתייר ממנה כשרה ואוקימנא דבעינן שישאר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא פירוש במקום שהכבד חיה והיינו מקום תליותא כשהיא מעורה ודבוקה תחת הכליות:
לישנא אחרינא ביותרת הכבד כך פי' רבינו שלמה זצ"ל. ואם נדלדלה הכבד ומעורה בטרפשין כאן מעט וכאן מעט וכולה קיימת כשרה דהא איכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא. וכבד שהתליע כשרה ומחט שנמצא בחיתוכא דכבדא אי קופא לבר נקובי נקיב וטרפה ואי קופא לגו סמפונא נקט ועל. פי' אי קופא לבר אם ראשה העב שהוא נקיב בו לבר ופיה לתוך הכבד ודאי דרך הנקב נכנסה מתחלה ונקב הדקין ויוצאת ונכנס פיה לכבד וטרפה ואי קופא לגיו אם ראשה העב שנקב בו תחובה בתוך הכבד וחודה שקורין פונטא יוצא לתוך חלל הבהמה ודאי סמפונות נקט ואח"כ נקב חודה את הסמפון ויצא לכבד וממנה לחוץ וכשרה. וה"מ באלימתא מחט עבה שאינה יכולה לנקב דרך קופא שלה. אבל בקלישתא כגון המחטים שלנו שמנקבים הבשר אפי' דרך הקופא שלהם לא שנא קופא לבר ולא שנא קופא לגיו טרפה דנקובי נקיב ואתאי. ומחט שנמצא בסימפונא רבה דכבדא כשרה כתב בעל הדברות זצ"ל נקב בכבד לא שמענו ואין לך אלא מה שמנו חכמים:
סימן ז
דין ניקבה המרה.
ניקבה המרה טריפה ואפילו במשהו אמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה פי' שניקבה במקום דיבוקה בכבד וחצר הכבד סותם את הנקב. ואם ניטלה המרה קרעינן בדוכתא וטעמינן אם מריר כשרה ואם לא טרפה דנטילת מרה טרפה כך פסקו הגאונים ז"ל. ואי משתכחי שתי מרות טרפה דדמיא לתרי סכיי דיבי וכל יתר כנטול דמי כן פסק רבינו ישעיה זצ"ל ובעל הלכות גדולות וספר השכם.
ורבינו יצחק לוי מכשיר דלא דמי לתרי סכיי דיבי וכן רבינו חננאל וכן חכמי צרפת ואע"ג דלא סמיכי להדדי וכן רבינו שלמה זצ"ל מכשיר. ואם סמוכות זו לזו פסק רבינו שמחה זצ"ל מייתינן סילוא ומבזעינן לה אי שפכי אהדדי כשרה ואי לא טרפה ויש מכשירין אע"פ שאין שופכות זו לזו. ההוא קשייתא דמשתכחי במררתא פי' גרעין של תמרים אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרי' הא ודאי סימפונא נקט פי' דרך סמפון הכבד נכנסה דאי דרך הוושט נכנסה אינה ראויה לנקוב כלום ולצאת משם ולחזור ולכנוס בהן דרך הנקב ואע"ג דלא נפרץ אימור מורבל הוא דרבילא ביה פי' ואע"ג שאינה יכולה לצאת כשרוצין להוציאה לפי שהסמפון דחוק אמרינן ע"י ניענוע שנתנענעה הבהמה באכילתה ימים רבים נכנסה מעט מעט במקום דחוק שאינה יכולה לצאת וכשרה וה"מ דדיקלא אבל דזיתא מיבזע בזע וטרפה:
סימן ח
דין הריאה שניקבה.
ריאה שניקבה או שחסרה טרפה. איתמר רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה ומסיק תלמודא אינקיב עלאה ולא אינקיב תתאה תתאה מגין כדרבא וכשרה דאמר רבא האי ריאה דאיגדל כאהינא סומקא כשרה פירוש כתמרה אדומה שנשארת לבד בקרום התחתון אינקב תתאה ולא אינקב עילאה עילאה מגין כרב יוסף וכשרה דאמר רב יוסף האי ריאה דאוושא פי' כשנופחין אותה משמעת קול כאילו רוח יוצא ממנה אי ידעינן מהיכא אוושא מותבינן עלה פי' על אותו מקום גילא או גדפא או רוקא ומפחינין לה אי מבצבצא טריפה פי' שהרי ניקבה והרוח יוצא משם ואי לא מבצבצא כשרה. ואי לא ידעינן מהיכא אוושא מייתינן משיכלא דקרניא דפזיא פשורי ומותבינן לכולא ריאה בגווה ונפחינן לה אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה מאי טעמא קרמא תתאה אינקב עילאה לא אינקב והאי דאוושא זיקא דביני בני היא. ואין בודקין אותה במים רותחין דכווצי לה והנקב נסתם ולא במים קרים שמקשה אותה כאבן. אמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשרה האדימה כולה טרפה אמר ליה רבינא לרבא מאי שנא מקצתה דמכשרת דהדרא ברייא כולא נמי הדרי ברייא אלא לא שנא. [ורבינו שלמה] ורבינו יצחק פאסי ורבינו ישועה ורבינו ישעיה ז"ל מפרשי אלא לא שנא בין האדימה מקצתה ובין האדימה כולה כשרה מדרבי נתן דאמר רבי נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים וכו' ורבינו חננאל פי' אלא לא שנא וטרפה בין האדימה כולה בין האדימה מקצתה. ופי' רבינו חננאל זצ"ל ותקנתה ממרסו בידו במים פושרין בנחת בנחת אם חוזרת ונרטבת לכמות שהיה ומקבלת הרוח ולמנפח כשרה. ואם לא טריפה.
ורבינו יונתן זצ"ל תירץ לדברי רבינו חננאל זצ"ל כי היכי דלא תקשי לך אדומה דר' נתן היינו דבשעת נפיחה מתלבנת אז היא כשרה ואם היא אדומה ואינה מתלבנת אז היא טרפה. ואמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טריפה היכי דמי יבשה אמר רבא כדי שתפרוך בצפורן. ואמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמא אוכמא חזוותא חזוותא כשרה ודווקא חזוותא דלא מיפסלא בהון כדלקמן. גילדי פי' קליפות הנקראים קרושטש בלע"ז כעין מכות. אוכמא שחורות חזוותא גוונים ורבינו תם זצ"ל הקשה על הא דאמרינן כדיותא טריפה ותירץ היכא אמרינן דטרפה כגון שהשחירה רובה אבל הכא דאמר כשרה שהשחירה מיעוטה ואמר רבא האי ריאה דדמיא לאופתא טרפה איכא דאמרי דפחיזא כי אופתא ואיכא דאמרי דנפיחא כגושתא ואיכא דאמרי דשיעא כי אופתא דלית לה חתוכא דאוני פי' שאין סדק האונות ניכר כן פי' רבינו שלמה זצ"ל דפחיזא פי' ממשה קשה כבקעת ורבינו חננאל ז"ל פי' קלה כחתיכת עץ ונפיחא כגישתא נמי היינו קשה דנפיחא שנעשית לבנה כבקעת. אמר רב הונא ככבדא כשרה פי' אם הריאה דומה לכבד במראיתה. כבשרא טרפה וסימניך ובשר בשדה טרפה. אמר רב אחלאי כי כוחלא כשרה פי' צבע כוחל שהיא מראה לזירו לא ירוק ולא שחור כדיותא טריפה וסימנך דיותא ארמייתא. כתב רבינו שמחה זצ"ל כל שחרות שטמא במראות דם האשה כנגדן בריאה טרפה והטהורות באשה כנגדן בריאה כשרה. ואמר רב כהנא ככשותא כביעותא כמוריקא טרפה. כשותא פי' קשואים כבעיתא כביצה כמוריקא ככרכום. ואלא ירוקה דרבי נתן כשרה היכי דמי ככרתי פוריש בלע"ז. אמר רבא האי אטום בריאה פי' שאינה מתנפחת מייתינן סילוא פי' קוץ או סכינא דחליש פומא סכין שפיו חדוד ודק וחותך יפה וקרעינן לה אי מחמת מוגלא פי' ליחה עבה כשרה. ואי לא מותבינן עלה פי' על אותו אטום אחר שיקרע גילא או רוקא קש או רוק אי מבצבצא פי' דנייד רוקא כשרה דהא עייל בה זיקא ואי לא טרפה דלקותא הוא. ופי' רבינו ישעיה זצ"ל אטום כגון שבשר הריאה רך ולח וטוב ומראהו יפה ככל ריאה אלא שאין הרוח נכנס בה:
אמר רב יוסף קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום פי' דכל סירכי דריאה קרום העולה מחמת מכה הן והלכך אע"ג דלא נפיק זיקא טרפה. אמר עולא אמר רבי יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה פי' הבשר נימוח בתוך קרום שלה ונשפך מסופה לראשה ומראשה לסופה. אמר רבא והוא דקיימי סמפוניה והיכי עבדינן מייתי צעא דקוניא פי' קערה של חרס המצופה באבר שהיא חלקה ומראה יפה ושפכינן לה בגווה פי' קורעין הקרום ושופכין אותה לתוכה אי מתחזי בה שורייקא חיווארי טרפה דמהני הסמפונות הן ואי לא כשרה. אמר רב נחמן ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה פי' נתרוקנה מאליה במקצתה ואינה נשפכת כקיתון. תניא נמי הכי ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים אע"פ שמחזקת רביעית לוג כשרה חלל חסרון מחזקת רביעית לוג ורבינו חננאל זצ"ל פי' נימוקה אם תניח אותה ואינה נופלת כשרה בעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל העלתה צמחין מהו אמר ליה כשרה. וריאה דקיימי כנדי כנדי טינרי טינרי כשרה כנדי הם צמחים גדולים כנודות טינרי הם צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואלו הן רגילין להמצא בבהמות שלנו בריאה ואין מראיהן דומה למראה ריאה אלא דומין למראה מוגלא ולא היינו אטום בריאה דאטום אין שם צמח ואינה משתנה מן הריאה אלא אינה מתנפחת.
כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל ריאה שהעלתה צמחים כשרה ואע"ג דמליא מוגלא או מיא זכייא וה"מ דלא איסרחי אבל מסריח טרפה ורבינו ישעיה ז"ל פסק דאפי' אסריח כשרה דכל מוגלא מסרחת היא ולא הוזכר טרפה אלא ככוליא לחוד וכן כתב הרב ר' זרחיה בעל המאור זצ"ל ורבינו ישועה זצ"ל כתב כל מראה מום הנמצא בבועי דריאה בין צלולין בין עכורין בין סרוחין בין מוגלא רכה בין קשה כשרה. ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכו להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי פי' דאמרינן אינקב חדא לחברתה ועלה קרום ביניהן וקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום אבל אי לא סמיכי להדדי כשרה והיינו העלתה צמחין שפרשנו למעלה. חדא ומתחזיין כתרתין מייתינן סילוא ובעזעינן לההיא אתרא דחזי כסירכא אי שפכו אהדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי הוי ואינקב וסריכי וטרפה.
מצאתי בתשובות בועא אחת היתה באומא ובעבר אחד של אומא ובקע רבינו שמואל הלוי בעבר אחר לראות אם שופכות זו לזו ולא שפכו והכשירה. ואמר רבא אין מקיפין בבועי פי' אם נמצאת הבועי נקובה היכא דלא ממשמשא ידא דטבחא דליכא למיתלי בטבחא ואין אנו יודעין אם ניקבה קודם שחיטה וטרפה ואם ניקבה לאחר שחיטה וכשרה לא אמרינן נינקוב בועא אחרינא ואי דמי להדדי כשרה ואי לא טרפה דודאי קודם שחיטה אינקב וטרפה. ואם יש בועא בשיפולי ריאה באומא ולא באונא פסק רבינו חננאל ז"ל אם אין הריאה מקפת הבועא במשהו טרפה משום דמדמין אנו כאילו נחתכה מן הריאה וניקבה. ואם הריאה מקפת אותה אפי' במשהו כשרה ויש תמהין על זה דאי טעמא משום דהוי כאילו נחתך וניקב אם כן מאי שנא אומא מאונא. ובהלכות גדולות פי' הטעם דכל יתר כנטול דמי וגם על זה הפירוש יש לתמוה א"כ בכל בועא נמי נימא כל יתר כנטול דמי ומיהו נהגו לטרוף על פי ההלכות גדולות וגם ר"ת זצ"ל מטריפה.
ובשם רבינו שלמה זצ"ל מצאתי אם יש בועא בשיפולי ריאה ואין חוט הריאה מקיף אותה סביב טרפה וכגון שאינה נשפכת כולה לצד אחד מן הריאה אם תנקבנה אבל אם נשפכת כולה לצד אחד כשניקבה חדא בועא היא והריאה מקפת אותה דמה לי חדא בועא בשיפולי הריאה ומה לי בתוך הריאה כל היכא דאיכא חדא בועא כשרה דבגמרא לא משני בחדא בועא בין באמצע הריאה ובין בשפולי הריאה. חדא בועא וכולה נשפכת לצד אחד אינה חסרה ואינה נקובה דא"כ אפי' באמצע הריאה נמי תהוי טרפה אי חשבת לה נקיבה וחסירה. איתמר מחט שנמצאת בריאה ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינה מכשירין ר' מני בר פטיש ורבן שמעון בן לקיש ור' שמעון בן אליקום מטריפין ופסק רבינו שלמה זצ"ל הילכתא בהך כרבנן דמכשרי דהא ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש מכשירין והלכה כר' יוחנן.
כתב רבינו ישועה זצ"ל ריאה שנמצאת מחט בסמפון שלה אין חוששין לה שמא ניקבה אלא אמרינן דרך הקנה נכנסת ובאה לסמפון וכשרה. ואע"פ שאין דרך הקנה לבלוע פעמים שאגב אונס בולעת ואפי' ניקב הסמפון לבשר הריאה אבל אם ניקב הסמפון לסמפון חבירו במקום שמתפצלין טרפה. ואם נמצאת המחט בבשר הריאה והריאה שלימה לפנינו בודקין אותה בנפיחה ואם לא ניכר בה שום נקב או בועא כשרה ואם יש בה בועא או ניכר בה נקב אפי' כל שהוא אע"פ שנסתם ואין רוח הנפיחה עולה ממנה טרפה. כי יש לומר דרך הוושט נכנס וניקב המעיים ונכנס בריאה ואע"פ שנסתם הנקב אינו קרום. ואם אין הריאה שלימה לפנינו אלא נחתכה כבר ונמצאת המחט באחת מן החתיכות טרפה כי אע"פ שאילו היתה לפנינו שלמה והיינו בודקין אותה שמא היתה נמצאת שלימה ויפה בלי פגם וכשרה מאחר שנמצא בה ריעותא זו טרפה. וראיותינו כתובים על ספר המציאות עכ"ל.
וריאה שיצא ממנה תולעת אע"פ שניקבה כשרה וה"ה כשיצא מבני מעיים ונקבן כי ברור לנו שיצא לאחר שחיטה. אינקב ריאה היכי דמשמשא ידא דטבחא תלינן בטבחא אי לא תלינן פי' אמרינן שהטבח נקב אותה בעוד שהיה בודק וכשרה או אמרינן מקודם היתה נקובה וטרפה דקיימא לן ריאה שניקבה במשהו טרפה רב אחא בריה דרבא אמר תלינן מר זוטרא בריה דר' מרי אמר לא תלינן והלכתא תלינן. ר' יוחנן ור' אלעזר אמרו תרווייהו מקיפין בריאה פי' אם נמצאת הריאה נקובה במקום שאין לתלות בטבח וספק לו אם היתה נקובה מקודם שחיטה וטרפה או לאחר שחיטה וכשרה צריך לברר הדבר ולנקוב נקב אחר באומא או באונא שאצלה נקב קטן או גדול כמותו שנמצא בה ואם דומין זה לזה כשרה דאמרינן לאחר שחיטה אינקב [ואי לאו טרפה דקודם שחיטה אינקב] ודוקא מדקה לדקה ומגסה לגסה אבל מדקה לגסה או מגסה לדקה לא.
רבינו שלמה זצ"ל פי' מדקה לדקה מאונא לאונא מגסה לגסה מאומא לאומא ורבינו חננאל ז"ל פי' מבהמה דקה לבהמה דקה. ומבהמה גסה לבהמה גסה. חרותא בידי שמים כשרה. ת"ר איזהו חרותא כל שצמקה ריאה שלה ובלע"ז פסא ור' שלמה זצ"ל פי' קשה כחריות של דקל והוא פחות מיבשה ואם בא לה חולי זה בידי שמים כשרה פי' שנבעתה מקול רעם וברק ולפיכך כשרה דהדרי ובריא ונרטבת. בידי [אדם] טרפה. כגון שנתפחדה מראיית שום דבר או משמיעת קול ולפיכך טרפה דלא הדרי ובריא ואינה יכולה לחיות. והאיך נדע אם צמקה בידי שמים או בידי אדם אם הוא בקיץ מביאין כלי חרס מצופה לבן וממלאים אותו מים צונן ואם הוא בחורף מביאין כלי חרס מצופה שחור וממלאין אותו מים פושרין לא קרים ולא חמים אלא בינונים ומשימין הריאה בתוכו ומניחין אותו שם מאותו עת ששמוה במים עד למחר באותו עת ואם חזרה הריאה להרטיב כברייתה ודאי בידי שמים בא לה וכשרה [ואם לא חזרה הריאה להרטיב כברייתה ודאי בידי אדם וטרפה] אמר רבא הני תרתי אונא דסריכי להדדי לית להו בדיקתא לאכשורי וה"מ דקיימא שלא כסדרן אבל דקיימו כסדרן היינו רבותייהו וכשרה. ר' שלמה זצ"ל פי' שלא כסדרן כגון שתי החיצונות נדבקו בסירכא ממעל לאמצעית או מתחתונה ולפיכך טרפה שזו האונא הולכת לכאן וזו הולכת לכאן והקרום מתפרק ונסתר אבל כסדרן כגון הראשונה לשניה או שניה עם השלישית כשרה שמתוך ששוכבות זו על זו אין מתפרקות והקרום הולך וחזק ולפיכך כשרה.
ורבינו גרשום ז"ל פי' שלא כסדרן שמורכבת האונא על חברתה שבצדה כסדרן כגון שאינה מורכבת אבל היא דבוקה בחברתה.
ורבינו חננאל זצ"ל פי' ע"י קבלה רב מפי רב אפי' סריכי תרי אונא באמצע וראשיהן ועיקרן פרודות טרפה וכ"ש אם הם דבוקות זו על גבי זו שהיא מורכבת על חברתה שבצדה וכ"ש הראשונה עם השלישית ורבותינו הגאונים ז"ל כתבו כיון דחדא סריכא על חברתה היא מרבוצה ורביעתה ולא איכפת לן בהאי סירכא דהיינו רביעתייהו. וכד איתא לבהמה בחיים אפי' בדלא סריכין דחקי אהדדי וכשרה.
והר”ר אביגדור כהן צדק נ"י השיב דתרי אוני דסריכי חדא בחברתה שבצידה מטרפינן ע"י חלין כחומר פי' רבינו חננאל והערוך. וכן פירש רבינו ישעיה זצ"ל דאפי' שתים הסמוכות זו לזו טרפה כפי' רבינו חננאל.
ורבינו שמחה זצ"ל פי' שלא כסדרן דשתים החיצונות נסרכין יחד ואמצעית מפסקתן אי נמי מורכבת אחת על גבי חברתה ונסרכת שם:
ורבינו ישועה זצ"ל פי' שאם נסרכה לחברתה שאצלה בין על ידי סירכא בין אם נדבקה ממש רק שיהיה כמין סדין ניכר ביניהן כשרה. ועוד פי' רבינו יוסף טוב עלם זצ"ל.
ובתשובות הגאונים ז"ל מצאתי ותרתין אוני דסריכן בחוטא כסדרן לא צריכא לפרוקנהו אלא בדקינן לה בנפיחה בלא פירוק ואי מבצבצין טרפה ואי לא כשרה דכיון דסמיכי להדדי מקום רבותא היא תמיד מגינות זו לזו וכשרה ויש גאונים אומרים שאינו צריך בדיקה. עוד פסק רבינו חננאל ז"ל כל מקום שיש בועא בריאה אם יש שם סרכת דיבוק או חוט משוך ודבוק לשום מקום טרפה.
עוד מצאתי מעשה היה בריאה שהיתה בה בועא והבועא היתה מחברת האונא עד האומא והכשיר ר' אפי' לדברי רבינו חננאל שמטריף אם יוצא מן הבועא כעין חוט בכאן לא נדבקה מפני חוט וכשרה. ואונא הסרוכה באומא רבינו שלמה זצ"ל מכשיר בשם רבינו יעקב בן יקר וגם רבינו גרשום ורב צמח גאון ורבינו שמואל בן חפני ורבינו משה בן מיימון ורבינו ישועה ורבינו ישעיה ז"ל מכשירין. אבל ר"ת והלכות גדולות ורב [שר] שלום גאון ור' אליעזר הגדול והרב ר' משה מפויאה ורבינו יצחק ב"ר מרדכי אוסרין. ואמר רבא חמשה אוני אית לריאה אפה כלפי גברא תלתא מימינא ותרתי משמאלא פי' ג' אונות מימין הבהמה ושתים משמאל כשהיא תלויה ברגליה ופני הריאה דהיינו כנפי האונות כנגד פני הבודק יבאו ג' מימין הבודק ושתים משמאלו אבל כשתופשה בקנה ונופח אותה ופני הריאה כלפי פני הנופח יבא שתים מימין ושלש משמאל שאז יבא ימין הבהמה כלפי שמאל הנופח ושמאל הבהמה כלפי ימינו אי חסיר אי יתיר אי חליף טרפה ולית הלכתא כוותיה ביתרות וה"מ דקיימא בדרי דאונא אז היא כשרה אבל ביני ביני דלא קיימא בדרא דאוני טרפה רק מעינוניתא דוורדא דכשרה דאמר ההיא ביני ביני דאתיא לקמיה דרב אסי סבר רב אסי למיטרפיה אמר ליה הונא בר רב אויה לרב אסי כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו וקרי לה טבחה עינוניתא דוורדא ויש קורין אותה רגל חמור. עינוניתא כמו אינוניתא אונא קטנה. וורדא פי' אדומה וההיא דאמר אי קיימא בדרא דאוני כשרה וכתב עלה רבינו שמחה בשם רבינו שלמה שפסק בשם רבינו ששון ז"ל אם בולטות כלפי חוץ בשעת נפיחה יותר משאר האונות לא קיימא בדרא דאונא וטרפה ור' יהודה ב"ר יקר העיד מפי רבינו יעקב הלוי שאמר מפי הגאון רבינו יצחק אביו זצ"ל כללו של דבר כל היכא דקיימא מעבר הגרגרת ולמעלה כלפי אונא העליונה כשרה דהא קיימא בדרא דאונא אבל מן הגרגרת ולמטה טרפה אפי' אי קיימא היותרת בדרא דאוני דווקא מקמה כשרה אבל מגבה אפי' כטרפא דאסא טרפה אבל בציר מהכי כשרה.
ורבינו שמואל הצרפתי זצ"ל אוסר אפי' במשהו ורבינו שמחה זצ"ל כתב פי' רבינו חננאל מגבה לא שנא אגב אומא ל"ש אגב אונא טרפה ושיעור כטרפא דאסא בין מקמי נפיחה בין מבתר נפיחה ואי בציר מהאי שיעורא כשרה וסבור אני דלא נקט טרפא דאסא אלא כל דבר דק כל שהוא טרפה ואם חסר מן האונא של צד ימין אחת כל הגאונים ז"ל כתבו דחשבינן העינוניתא דוורדא עמהן וכשרה לפי שעומדת בצד ימין ולא מצינו חולק על זה אלא רבינו שלמה זצ"ל אומר שאינה מצטרפת ודעתי היה נוטה אחר דבריו אחרי דלא הוייא מחשבין האונות אלא שנהגו להכשיר ע"פ הגאונים. ואי לא משתכחת לבהמה עינוניתא דוורדא ונחסר אחת מן האונות של ימין טרפה וכ"ש אם נחסר אחת מאותן של שמאל שאינו מועיל לצד השמאל עינוניתא דוורדא להתחשב עמהן כלל ואי ליכא עינוניתא דוורדא ולא נחסרו מן האונות כשרה:
ואם נמצאו שתי עינוניות ר' שלמה ור' ישעיה ור' שמואל הצרפתי ור' שמואל בר נטרונאי ז"ל מטריפין. ור"ח ור' מנחם ובעל המאור ז"ל מכשירין וגם רבינו אפרים ז"ל מכשיר. ומעשה בא לפני רבינו אפרים והעידו לפניו שרוב בהמות שלהן יש להן ב' עינוניות אחת בימין ואחת בשמאל ואם נמצאת העינוניתא דוורדא לבד בצד שמאל רבינו יצחק הלבן ורבינו שמריה ורבינו יהודה ורבינו מאיר זצ"ל התירוה:
עוד מצאתי מעשה היה בריאה שהיה בה תרי עינוניתא מצד ימין ובא לפני גאון והטריפה דלא מכשירינן אלא חדא דעיזי ברייתא הכי אית להו כן אמר רבינו יעקב (שפי') בן יקיר:
ועינוניתא דוורדא כל היכא דסריכא טרפה דכולהו לגבי דידה שלא כסדרן נינהו כן פסק רבינו שלמה זצ"ל וכן השיב ה"ר אביגדור כהן צדק נ"י ואפי' אם נסרכה בכיס שלה טרפה ואי משום דהוי מקום רבותא לא עדיף מתרי אוני דסריכא חדא בחברתה שבצדה דמטרפינן ע"י חלון כחומר פי' רבינו חננאל והערוך וגם רבינו משה בן מיימון אוסר ורבינו ישעיה זצ"ל כתב מצאתי כתוב ועינוניתא דוורדא כל היכי דסריכה טרפה והוא שיש תחתיה אויר אבל אין תחתיה אויר כשרה ונראה לי דאם סרוכה בכיסה כשרה שאין לך מקום רבותא גדול מזה עכ"ד. וכן פי' רבינו מרדכי זצ"ל שאם היא דבוקה בחוזק בלי שום סירכא אלא בשר בבשר כשרה:
אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה פי' רבינו שלמה ז"ל אם דבוקה בצלעות אין חוששין לה שמא ניקבה אלא תלינן ריעותא בדופן ואמרין דופן זה מכה היתה בה וכשהיתה המכה קלטה את הריאה אצלה. העלתה צמחין חוששין לה פי' העלתה הריאה צמחין מלנ"ץ בלע"ז סביבות סמיכתה לדופן הואיל וחזינן בה ריעותא תלינן למכה בדידה מר יהודה משמיה דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה היכי עבדינן אמר רבא רבין בר שיבא אסברי ניהלי מייתינן סכינא דחליש פומא פי' פיו חדוד וחותך יפה ופרקינן לה ופי' ומפרקינן לריאה מן הדופן וחזינן אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן וכשרה ואי ליכא מכה בדופן טרפה ופסק רבינו שלמה זצ"ל דהלכתא כאבימי דלחומרא אזלינן בדאורייתא וכן פסק רבינו ישעיה זצ"ל ופרכינן והא אמר רב אחא בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה לא קשיא כאן במקום רבותא כאן שלא במקום רבותא. פי' היכא אמר רב נחמן כשרה במקום רבותא והיכא מקום רבותא בחיתוכא דאונא פי' במקום חיתוכא דאונא שהן סמוך לצואר במיצר החלל דהיינו האונות הקטנות שהן ג' מימין וב' משמאל ובהא הלכתא כרב נחמן דליכא דפליג עליה אבל באומות טרפה דליכא מקום רבותא הלכך אלו האונות שהן ג' מימין וב' משמאל אם דבוקות בצלעות או בבשר בבין הצלעות וכ"ש אם הם דבוקות בבשר ובצלעות כשרה וכן פסק רבינו ישעיה זצ"ל וגם בהלכות גדולות ורב צמח גאון מכשירין. ור' שלמה זצ"ל אוסר בצלע לבדו וכן רבינו משה בן מיימון אוסר כלל הראוי:
כשמכניס הטבח ידו לבדוק יבדוק הריאה בשתי אומות הגדולות שהן משני צדדין אחת מכן ואחת מכן ובכל מקום שהן דבוקות בין בצלעות בין בבשר שבין הצלעות בכל היכא דסריכה טרפה אם אין מכה בדופן. אבל אם יש מכה בדופן אמרינן מחמת מכה נסרכו ובדקינן לה בנפיחה פי' מביא סכין שחותך יפה ומפרקינן לה מן הדופן ונופחין אותה אם יצא הרוח טרפה ואם לא כשרה וכן אם האומות גדולות אחוזות בין בגגן בין בשיפולן בשומן הלב בחצר הכבד או בשמנונית שהולך בין שתי האומות אצל השדרה או בשומן החזה אפילו כחוט השערה בכולהו הויא טרפה ואין לה תקנה לא בנפיחה ולא בשום דבר.
ומצאתי בתשובות הגאונים ז"ל שתי ערוגות של ריאה שהן ב' אומי אחת מיכן ואחת מיכן וביניהן סמפון ושמנונית שהוא דבק בשדרה ונמצאת סירכא דריאה באותו סמפון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו עד למטה אומרים כך בריאתה וכשרה. ואם מפוצלות זו מזו אפי' מעט וחוזר ודבוק אמרינן הא ודאי סירכא היא ואין לה בדיקה וטרפה עד כאן מצאתי:
והאונות קטנות שהן ג' מימין וב' משמאל אם נדבקה אחת מהן בחזה לפנים מן החוט שהוא בראש הצלעות לצד החזה דהיינו מן התנוך שמפריד בין הצלעות לחזה או בגרגרת או בשומן הגרגרת או בשומן הלב או בחצר הכבד טרפה. אבל אם דבוקות בצלעות או בבשר שבין הצלעות או בגגן או בשיפולן בין בצידיהן כשרה. אך רבינו שלמה ורבינו משה בן מיימון ז"ל מטריפין בצלע לבדו בלא בשר כמו שנתבאר למעלה. ודין האונות שהן דבוקות יחד ודין אונא באומא ודין העינוניתא כתבנו למעלה. ואם האונא דבוקה לצלע שכנגדה לצד האחר טרפה. ואם האונות דבוקות באותן ב' צלעות קטנות העליונות שהן אצל הצואר אחת מיכן ואחת מיכן טרפה דנידון כחזה כך פסקו מקצת הגאונים ומקצת הגאונים כתבו שתים צלעות מיכן ושתים צלעות מיכן שכן היה חזה שניתן לכהנים. ויש אומרים שלא הוזכרו אלו צלעות קטנות אלא לחזה הניתן לכהנים הלכך אם האונות דבוקות באותן צלעות כשרה לדבריהן ולזה הדעת דעתי נוטה. ואם הריאה כולה דבוקה לדופן משני צדדין שאין הטבח יכול להכניס ידו בין הריאה לדופן מראשה ועד סופה מימין ומשמאל כשרה שלא בא מחמת חולי אלא כך נולדה בבהמה וכשרה:
ונתנו הגאונים ז"ל סימן לדבר אומר לדבק טוב הוא.
ונראה לי שעכשיו בזמן הזה אין לסמוך על זה לפי שאין אנו בקיאין כדורות הראשונים. כלל הדבר אין לך סרכא שיש לה תקנה בלתי סרכות האונות בבשר שבין הצלעות או בצלעות או האונות זו לזו כסדרן או אם דבוקה הריאה כולה מראשה ועד סופה לפי דברי הגאונים ז"ל וכבר כתבתי שאין להקל בזה:
סימן ט
דין ניטל הטחול.
ניטל הטחול כשרה אמר רב עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טרפה והני מילי אם ניקב בסומכיה [אבל בקולשיה כשרה בסומכיה] פי' בעוביו מלמעלה ובסומכיה נמי לא אמרן דטרפה אלא בלא נשתייר מינה כעובי דינר זהב אבל אם נשתייר מינה כעובי דנר זהב כשרה. פי' נשתייר בעובו דופנו ואי משתכחי תרי כחלי כשרה כן פסק רבינו חננאל ז"ל וכן נראה לי דכל יתר כנטול דמי ונטילת הטחול כשרה:
סימן י
דין ניטלו הכליות.
ניטלו הכליות כשרה אמר רכיש בר פפא לקתיה בכוליא אחת טרפה פי' רבינו שלמה ז"ל כמו מליא מוגלא.
ובעל הדברות ז"ל כתב כל שינוי מראה הוי לקותי. ושאר גאונים פירשו לקותא בכוליא אי נמי מליא מוגלא ואם לקתה בכוליא אחת טרפה וכ"ש בשתיהן. אמרי במערבא והוא דמטא לקותא במקום חריץ ומקום חריץ היכא חיורא דתותי מותני. פי' מקום חריץ שהגידין מעורין שם והוא באמצע הכוליא וכוליא שמלאה מוגלא טריפה מליא מיא עכירי פי' מים עכורים טרפה מיא צילי כשרה פי' מים צלולים. ומים צלולים נמי אי אסרוח טרפה. וכן פסק רבינו יצחק פאסי ורבינו שמחה ז"ל. והיכא דאשתכח דם בכוליא כתב רבינו ישעיה בשם בעל הלכות גדולות דבריותא היא וכשרה וכן מצא בתשובות הגאונים ורבינו שמחה זצ"ל כתב האדימה כולא או מקצתה וכשפותחה אין בה דבר כשרה. כוליא שהקטינה פי' הקטינה מאליה מחמת חולי בדקה עד כפול בגסה עד כענבה בינונית טרפה. בדקה. פי' בבהמה דקה בגסה בבהמה גסה. כתב רבינו יצחק פאסי ז"ל בשם גאון דאי מישתכחי בבהמה תלת כולייתא כשרה וכ"ש ד' וכן פסק רבינו חננאל ז"ל. ובעלת כוליא אחת נמי כשרה. כתב רבינו שמחה בשם רבינו חננאל ז"ל נבראת בג' כליות והקטינו ב' מהם טרפה.
מצאתי כתוב מעשה היה שהיה מקום חריץ דק בלא מוגלא ובלא מים זכים והכשירה משום דאי הוי מוגלא הוי מסרחא ואין להתיר מטעם זה דהא עכורי טרפה אע"ג דלא מיסרחי וכ"ש מוגלא אלא נראה דמותרת דכיון דאין אנו רואין אלא נקב הלך אחר רוב הבהמות דכשרות דקי"ל נשחטה הותרה הרי היא בחזקת היתר עומדת וכיון דלא חזינן דמוגלא אין לנו להוסיף על הטריפות וכשרה כן פסק רבינו יצחק ב"ר אשר ז"ל וכן כתב הר"ר אביגדור אם ניקבו הכליות כשרה. ועוד מצאתי בתשובות אם היתה מכה על הכוליא מגבה חותכין הכוליא לשנים ואם אין בה מכה מבפנים כשרה ועוד מצאתי כוליא של איל נמצא באישפירא ולא היה בה בשר כלום כי אם היתה מלאה מים צלולים רק שבמקום הלובן היה שלם והכשירוהו:
סימן יא
דין ניקבה הקיבה.
ניקבה הקיבה טרפה ואפילו במשהו ואם נמצאו שני קיבות טרפה:
סימן יב
דין ניקבו הדקין.
ניקבו הדקין טרפה פי' מעיים הדקין תניא רשב"ג אומר בני מעים שנקבו וליחה סותמתן כשרה ולית הלכתא כוותיה אמר רב שימי מקיפין בבני מעים פי' אם נמצאו נקובים ולא ידעינן אם קודם שחיטה ניקבו ואם לאחר שחיטה ניקבו נוקבין נקב אחר בצדו אי דמי הני נקבים להדדי כשרה דלאחר שחיטה אינקב ואי לא דמי טרפה דקודם שחיטה אינקיב ואם נתמשמש קמא ממשמשין נמי לאידך ואי דמי להדדי כשרה. והנהו בני מעים דאתו לקמיה דרבא אקפינהו ולא אידמי אתא רב משרשיה משמיש בהו ואידמו אמר ליה מנא לך הא א"ל כמה ידי משמישו בה אי קמי דליתי לקמיה דמרי אמר רבה חכים משרשיה ברי בטריפות כר' יוחנן.
כתב רבינו חננאל זצ"ל זה לך האות כל נקב אשר ינקב קודם שחיטה הוא פתוח לאחר שחיטה נקוב ואינו פתוח.
כתב בעל הדברות זצ"ל חד לן מדקאמר בני מעים ולא אמר דקין ש"מ דבדקינן דה"ה בלב ובקורקבן דבני מעים איקרי כדאמרינן נחמרו בני מעיה לא אמרו אלא בלב וקורקבן ובכבד וכן מצאתי כתוב נראה דבכלל בני מעים לב וריאה נמי מדאמרינן בפרק כל הבשר אין מחזיקין הם בבני מעים ותרגומא הדורא דכנתא מעיא וכרכשא לאפוקי לב וריאה וכבד מדאיצטריך לפלוגי התם ש"מ היא בכלל בני מעים אמר רב נחמן הא הדורא דכנתא דאינקב חד לחבריה חבריה מגין עליה וכשרה פי' דקין הסובב סביב העיגול כנתא אינטרי"ל בלע"ז אם ניקב באותו צד שבינו לבין חברו שלא ניקב חיצון שבכולן חבירו מגין עליו וסתמו וכשרה. ואי אית ליה תרי הדורא דכנתא שיוצאין משני מקומות טרפה אי לא הדרי ערבי ואי הדרא ערבי כשרה ואפילו בבהמה:
בא זאב ונטל את בני המעים והחזירן כשהן נקובין כשרה דתלינין הנקב בזאב ולא היה שם נקב בתחילה. ובני מעים שיצאו לחוץ ונהפכו טרפה ואי לא נהפכו כשרה. והוא שלא נקרע רוב הכרס החיצון ולקמן נפרש איזהו הכרס החיצון. חלחולת שקורין טבחיא"ה אם ניקבה שלא במקום הדבק במקום שאין הירכים מעמידות אותה ואותו חלב סותמה לא הוי סתימה משום דהוי אותו חלב עשוי ככובע דהיינו כעין קרטין ואינו סותם וטרפה. אבל נקובה במקום הדבק בבשר שבין הירכים כשרה הואיל והירכים מעמידים אותה. רק שישאר מן הדבק כל כך שיצאו הרעי דרך הנקב שלא יתפזר בגוף ואפי' ניטל מקום הדבק כשרה והוא שנשתייר בו כדי תפישה וכמה אמר אביי כמליא בטרא בתורא יש מפרשים ד' אצבעות וכן פסק רבינו יצחק אלפסי ז"ל ורבינו שלמה זצ"ל פי' אצבע אחת וכן פי' רבינו ישעיה זצ"ל. בתורא פי' אפי' בשור די לו בכך:
וסנייא דיכי שניקב טרפה פירוש סנייא דיכי בודי"ל בלע"ז והוא עשוי בכוס וסתום בראשונה ותרי סנייא דיכי טרפה כל יתר כנטול דמי דהוי כנקב ואי שפכי להדדי כשרה דחשובי כחד:
סימן יג
דין כרס הפנימית.
ניקבה כרס הפנימית טרפה איזה כרס הפנימית אמר רבא בר רב הונא מפרעתא היכא אמר רב אויה היכא דפרעי טבחא. פי' מפרעתא הוא הכרס הרואה את הקרקע הנראה מיד כשפותחין את הבהמה להוציא את בני מעיה והיינו דמפרש היכא דפרעי טבחי. במערבא אמרי משמיה דרבי יוסי ב"ר חנינה כל הכרס כולו כרס הפנימית ואיזהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס. יש פוסקין כרבא בר רב הונא ויש שפוסקין כר' יוסי ב"ר חנינה וכן פסק רבינו שלמה זצ"ל דאזלינן לחומרא בכל הכרס אם ניקב במשהו טריפה ר' יהודה אומר בגדול טפח ובקטנה רובא פי' בבשר החופה את רוב הכרס קאי. א"ר בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש אלא כל שנקרע בה טפח ולא הוי רובא זו היא ששנינו בגדולה טפח וכל שנקרע רובא ולא הוי טפח זו היא ששנינו ובקטנה רובה. כי אם נקרע הבשר החיצון שכנגד הכרס ויש באותו קרע כמדת טפח דהיינו ד' אצבעות טריפה. ואם הקרע פחות מד' אצבעות משערין הבשר שכנגד הכרס כלו אם הקרע בארך בשר הכרס משערין באורך ואם הקרע ברוחב משערין ברוחב ורואין אם הקרע יותר מן השלם טרפה ואם השלם יותר כשרה ואם נקדרה ביותר מסלע טרפה וכמה יותר מסלע כגון דקיימי שלשה גרעיני תמרה עם האוכל שנשאר עליהן בדוחק ובלא האוכל ברוחב פי' אם נקב הבשר נקב עגול מחתכין סביב הנקב מן הבשר כעין חוט ומותחין אותו כך כפול ורואין אם הוא ארוך יותר מסלע דהיינו כמדת טפח טריפה פחות מיכן אם אינו רוב בשר החופה את הכרס כשרה:
סימן יד
דין המסס ובית הכוסות.
המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ טרפה פי' המסס הוא הטוחן המאכל העשוי כמין קליפות הנקרא צינטופלי בית הכוסות הוא סוף הכרס שקורין פנצ"ה עשוי ככובע ונקראת בית הכוסות והמסס מחובר בו וסביב לחבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה באמצען ושופכין זה לתוך זה והריאה נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס לקיבה ומהקיבה לדקין ואם ניקבו לחוץ שהנקב נראה מבחוץ שניקבו זה או זה שלא במקום חיבורן שהנקב נראה בחלל גוף הבהמה טרפה לאפוקי במקום חיבורן בב' דופנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה מן המסס לבית הכוסות כשרה:
האי גנבתא דנפיק מבי כסי לכריסיה וטרפוה. פי' גנבתא קנה בשר וטרפה הוי משום דכל יתר כנטול דמי והרי חשוב כנקב. ומחט שנמצא בעובי בית הכוסות מבפנים שלא עברה חוץ לחלל הגוף ולא נמצא שום רושם מכה מבחוץ ולא דם כנגד פי המחט כשרה. ואם נמצא טפת דם קשורה בראש המחט או שנמצא על בשר בית הכוסות טפת דם או גלד מכה קרושט"א בלע"ז כנגד ראש המחט אע"פ שאינו נראה שיצא המחט לחוץ לאותו צד שנמצא עליו טיפת דם טריפה:
סימן טו
דין ניטלה האם.
ניטלה האם כשרה. פי' האם הוא בית הולד תנא היא אם היא טרפחת היא שלחופית ואם ניקבה האם טרפה ניקבה בית מי רגלים טרפה:
סימן טז
דין נשתברו צלעותיה.
נשתברו רוב צלעותיה טריפה ת"ר אלו הן רוב צלעות (הן) שש מיכן ושש מיכן או י"א מיכן ואחת מיכן פי' עשרים ושתים צלעות גדולות שיש בהן מוח יש בבהמה י"א מיכן וי"א מיכן ורוב שלהן י"ב וצלעות קטנות הסמוכין לצד האליא לא קא חשיב אמר זעירא והוא שנשברו מחציה כלפי שדרה פי' אם נשברו רוב הצלעות מחצין כלפי שדרה טרפה ואם נשברו מחצין ולחוץ כלפי שדרה כשרה. ואם נשברו פחות מרובן אפי' נשברו כל י"א שמצד אחד ואפי' נעקרו רק שחוליות השדרה קיימות כשרה ואם נעקרו אפי' צלע אחת וחצי חוליא נעקרה עמה כגון שנעקרה בוכנא ואסיתא טרפה ואפילו אם נעקרה חוליא אחת בלא צלע כגון למטה בכסלים שאין שם צלעות טרפה:
סימן יז
דין בוקא דאטמא.
אמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה פי' בוקא הוא ראש עצם הקוליות ותחוב בחור עצם האליא שקורין אנק"א כעין בוכנא באסיסא. ואם נשמט ויוצא ראש הקוליות מן החצר טרפה והנ"מ דאיתעכל ניביה אבל לא נתעכל ניביה כשרה פי' גיד יש בראש עצם הקוליות ודבוק בחור עצם האליא אם נרקב ונשחת אותו הגיד לגמרי ויצא עצם הקוליות מן החור אז היא טרפה אבל אם לא נרקב ונשחת אותו הגיד אע"פ שיצא עצם הקוליא מן החור כשרה:
סימן יח
דין צומת הגידין.
צומת הגידין שניטל טרפה. פי' ג' עצמות בירך התחתון והוא עצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטין את הבהמה ואותה רכובה נקראת רכובה הנמכרת עם הראש. למעלה ממנו עצם האמצעי וצומת הגידין בסופו סמוך לפרק הרכובה הנמכרת עם הראש והעליון היא קולית התחובה באליה הלכך צומת הגידין למעלה מהארכובה הנמכרת עם הראש היא וסמוך לה ומן אותן שלשה חוטין שנוטלין מנקרי הבשר מתלולית העצם שקורין צוקרו"ן ושיעור צומת הגידין מעילוי ערקומא פי' עצם קטן הוא המחבר את הפרקים ומה שיש מן הגידין למעלה הימנו ממקום שצומתין פי' שהן מחוברין ומתהדקין עד מקום שמתפשטין קרוי צומת הגידין וכל מקום שנחתכו שם טרפה ואפי' רכובה קיימת ועצם קיים וכן אם ניטל צומת הגידין בלי רכובה טרפה וכמה שיעור אורכו של צומת הגידין אמר אביי ארבעה בטרי בתורא פי' ארבעה אצבעות בשור קודר שיבלעו בתוך הבשר. בדקה מאי. פי' בבהמה דקה עד היכן צומת הגידין אמר אביי בלוטי הוו צומת הגידין בלועי לא הוו צומת הגידין אשוני הוו צומת הגידין רכיכי לא הוו צומת הגידין אשוני פי' קשין רכיכין פי' לאחר שנכנסין בבשר נעשין רכין אלומי הוו צומת הגידין קטיני לא הוו צומת הגידין חיורא הוו צומת הגידין לא חיורא לא הוו צומת הגידין ותלתא חוטי חד אלימא ותרי קטני אלימא פי' עב קטיני פי' דקין איפסיק אלימא הא איכא רוב חוטי וכשרה איפסקא תרי קטיני הא איכא רוב בנין וכשרה.
וה"ר אביגדור כתב אם נפסק אלימא הרי לא נשאר רוב בנין ואי איפסוקי קטיני הרי לא נשאר רוב בנין וטרפה. ואם נשתייר מכל אחד ואחד אפי' כחוט הסרבל כשרה פי' כל ג' חוטין נפסקו רק שנשאר מכל אחד ואחד מעט כשרה. ובעופא שיתסר הוו פי' בעוף הם ששה עשר חוטים צומת הגידין ואם נפסק אחד מהם טרפה אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא ואייתי לקמיה עופא ובדק ואשכח חמיסר הוי חד שני מחבריה נפציה ואשכח תרי ואכשרה:
סימן יט
דין בהמה שנחתכו רגליה.
בהמה שנחתכה רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה פי' רגליה רגלים האחרונים נחתכו לגמרי אמר רב יהודה אמר רב אמר ר' חייא למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה פי' שלש עצמות בירך התחתון הוא עצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטין את הבהמה ואותה רכובה נקראת רכובה הנמכרת עם הראש. למעלה הימנו עצם האמצעי וצומת הגידין בסופו סמוך לעצם הארכובה הנמכרת עם הראש והעליון הוא קולית התחובה באליה והלכך למטה דקתני מתניתין כשרה למטה מן הארכובה סמוך לה מיד קאמר בארכובה הנמכרת עם הראש דלא תימא ארכובה דמתניתין היא ארכובה העליונה שבין הקולית ועצם האמצעית ומאי למטה דקתני מתני' כשרה למטה הימנה מכל עצם האמצעי שבו צומת הגידין קאמר דלמטה ממנה ליכא למימר דכשרה ואפי' צומות הגידין שהיא בשיפולו של עצם אמצעי קתני מתניתין דטרפה וכ"ש בגובהו הא לא אמרינן אלא למטה מן הארכובה הנמכרת עם הראש סמוך לה מיד קאמר כשרה. ולמעלה דקתני מתניתין טרפה למעלה מן הארכובה מיד שהיא סמוך לה קאמר טרפה וכ"ש בגובהו. עולא אמר ר' אושעיא כנגדו בגמל ניכר פי' כנגדו של אותו מקום דמתניתין בגמל ניכר דקסבר ר' אושעיא רכובה דמתני' היא רכובה העליונה שבין הקולית ובין עצם האמצעי ושם בולט עצם בירך הגמל. רב פפי מתני הכי אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה ורכובה גופה כדעולא אמר ר' אושעיא פי' דאמר כנגדו בגמל ניכר הילכך אם נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה העליונה שבין הקוליא ובין עצם האמצעי טרפה. למטה מאותה ארכובה כשרה. כן פסק רבינו יצחק פאסי זצ"ל.
ורבינו שלמה זצ"ל פסק כלישנא קמא דרב ועבדינן לחומרא. ולמעלה מן הארכובה התחתונה הנמכרת עם הראש כל מקום שנחתך טרפה דלא חזינן דהדר ביה רב ולקמן פסיק הלכתא אפי' בנשבר העצם וכ"ש בנחתך לגמרי. נשבר העצם אם רוב הבשר קיים תו שחיטתו מטהרתו אין רוב הבשר קיים אין שחיטתו מטהרתו. פי' ושני לה למתני' בין נחתכו לגמרי ובין נשבר העצם משום דהכא גידין קיימין. אמר רב למעלה מן הארכובה אם רוב הבשר קיים זה וזה מותר. פי' אם נשבר העצם שם ורוב הבשר שעל השבירה קיים ועור ובשר מחפין את רוב העצם וזה וזה מותר ואם לאו האבר אסור. והבהמה מותרת. ושמואל אמר בין למעלה ובין למטה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת. והלכתא כרב ושמואל נמי הדר ביה לגבי דרב:
ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר מחפין את רובו מותר ואם לא אסור וכמה כי אתי רב דימי אמר ר' יוחנן רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו אמר רב פפא הלכך בעינן רוב עוביו ורוב הקיפו. ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקיל קורטימא מיניה פי' ניטל ממנו מעט ועור ובשר חופין את רובו אתא לקמיה דרבא אמר מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי ניטל ומה לי איתא וכשרה. ובהמה בעלת חמש רגלים או שאין לו אלא שלש כשרה. אמר רב הונא לא שנו אלא ביד אבל ברגל טרפה פי' דוקא חסר או יתיר ביד הוי כשרה אבל רגליה האחרונים אי חסר אי יתיר טרפה מאי טעמא כל יתר כנטול דמי הלכך אם נשתברו ידים של בהמה דהיינו רגליה שלפנים כשרה ואין שם דין צומות הגידין כלל. ושמוטת ירך בבהמה טרפה ושמוטת יד כשרה:
סימן כ
דין גלודה.
הגלודה. ר' מאיר מכשיר וחכמים פוסלין פי' בהמה שניטל עורה מחמת שום דבר או מחמת מלאכה ולא נשתייר בו כלום ואמרינן בגמרא דלא עמד ר' מאיר במחלוקתו ומודה שהגלודה פסולה ואם נשתייר בו כסלע כשרה פי' דעל ידי אותו שיור מעלה ארוכה. היכא. פי' היכא נשתייר בו כסלע אמר רב יהודה אמר שמואל על פני כל השדרה ופי' ר' נהוראי משמיה דשמואל כרוחב סלע על פני כל השדרה פי' על פני אורך כל השדרה וקצר כחוט ומאי כסלע דקתני דאי מצרפת ומקפלת לאורכו ומשוית ליה עגולה הוי כסלע. ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' ינאי אומר על מקום טיבורו רבה בר בר חנה אמר על ראשי פרקים בעי ר' ינאי ב"ר ישמעאל ניטל מקום כל הדרה וכולו קיים ניטל מקום טיבורו וכולו קיים ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים מאי. תיקו. אמר רב כל העור מציל בגלודה וחוץ מעור בית הפרסות פי' כל היכא דאישתייר ממנו והוא כסלע מעלה ארוכה וחוזר כל עורה לקדמותו. חוץ מעור בית הפרסות מן הארכובה למטה דלא הוי עור מפני שהוא רך. ור' יוחנן אמר אפי' עור בית הפרסות נמי מציל. בהא מילתא איפלגא בה רבוואתא בעל הלכות גדולות פסק הלכתא כרב ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב הא מילתא הוי ספיקה ונקטינן לחומרא וחזינן דשמואל מחמירי מכולהו הלכך לא מכשירינן ליה לגלודה אלא דאשתייר ביה רובא כסלע על פני כל השדרה כשמואל:
סימן כא
דין נפילה.
נפלה מן הגג טרפה. פי' כגון שנפלה בגובה עשרה טפחים דחיישינן לריסוק אברים שאבריה מתפרקין כולן ואע"פ שאין רושם ניכר בה ומתה והוא מי"ח טרפות וזה סימנה אם שהתה מעת לעת בידוע שלא נתרסקו אבריה דקים להו לרבנן דהלכה למשה מסיני דריסוק אברים אינה חיה מעת לעת אבל שאר סימני טרפות חיה כל י"ב חדש. ונפילה שאמרו צריכה בדיקה לאחר שחיטה כנגד כל החלל כולו שמא נשתברו רוב צלעותיה או נשברה השדרה ונפסק החוט שלה או אחרת מסימני טרפה. ושהייה דמעת לעת איצטריך דאי לא שהה אע"פ שבדק ולא מצא שום ריעותא טרפה. אבל בסימנין אינה צריכה בדיקה דסימנין קשין הן אצל נפילה. אבל בבציר מעשרה טפחים ליכא למיחש לריסוק אברים. אמר רב הונא הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק אברים. למעלה פי' בגג. למטה על הארץ. אין חוששין פי' הואיל ולא ראינוה שנפלה אין חוששין שמא נתרסקו אבריה וצריך להשהותה מעת לעת דבקפצה מאליה לא חיישינן להכי משום דאמידה נפשה ואם שחטה מיד כשרה. אמר רב הונא זכרים שמנגחין זה את זה אין חוששין משום ריסוק אברים ואי נפיל לארעא ודאי חוששין. אמר רב מנשי הני דיכרי דפתקי גנבי אין חוששין משום ריסוק אברים פי' אילים שגונבין הגנבים ומשליכין אותן מכותלי הדיר ונופלין לארץ מאי טעמא אמתנייהו שדי להו כי היכי דלירהטי קמייהו פי' על המתניים הן נופלין ואין מתהפכין על גביהן שיתפרקו חוליותיהן. אהדרינהו ודאי חיישינן. פי' אהדרינהו דרך למעלה מן הכותל ודאי חיישינן דלא איכפת להו כל היכי דנפלי. וה"מ דאהדרינהו מחמת יראה אבל אהדרינהו מחמת תשובה תשובה מעלייתא עבדי ולא חיישינן. אמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים פי' עגל שנולד היום שיצא מן בית הרחם בדוחק שהרחם צר אין חוששין שמא נתרסקו אבריו ואין צריך להשהותו מעת לעת אי קים ליה שכלו לו חדשיו ויצא מכלל נפל. ואמר רב נחמן בית המטבחים אין בו משום ריסוק אברים פי' כשמפילן אותן לארץ לשוחטו אפי' ממקום גבוה.
מצאתי כתוב בית המטבחיים אין בו משום ריסוק אברים ופי' רש"י ז"ל כשמפילין אותו לארץ לשוחטו אפי' ממקום גבוה וכן הוא כמו שפירשתי דאי לאו ממקום גבוה הא אמרינן בפרק שור שנגח את הפרה גבי האי תורא דנפל לאריתא דדלאי דצריך עשרה טפחים מן הקרקע עד כרס הבהמה הרי בהדיא דבקומת הבהמה לבדה לא שייך בה ריסוק אברים. מיהו בזה נראה למורי מה שנוהגין הקצבים לקשור חבל ברגלי השור ולחטוף רגליו מתחתיו ולהפילו דבכי האי גוונא לא אמרינן רגליו נועץ עד שמגיע לארץ אלא כשאדם מפילו לארץ. עד כאן דבריו.
ואפשר שאין לחוש משום ריסוק אברים אפי' כשמפילין אותו דגרסינן בירושלמי פרק נגמר הדין משמיה דרב יאשיה. אמר אילן דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק אברים קומי ר' פנחס חבטו תורא בחייליה אמר לון בחייכון שרוניה פי' התירו הקשר שקשור בו. שמטה וקם וערק אמר ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם שאמרו אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק אברים. א"ר יהודה אמר רב הכה על ראשה והלכה לה כלפי זנבה או על זנבה והלכה לה על גבי ראשה כנגד כל השדרה אין חוששין משום ריסוק אברים ואי שלים חוטרא אפלגא דחרצא חיישינן ואי מחייה פסקית אי נמי מחייה לאורכה ואית ביה קוטרא בחוטרא חיישינן. אמר רב יהודה אמר רב עמדה אינה צריכה מעת לעת פי' אמתניתין קאי אם נפלה מן הגג ועמדה ולא הלכה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה בעיא לחוט השדרה. ובשבירת רוב הצלעות ובעקירת חוליא ואם לא עמדה אפילו בדקה ונמצאת שלימה טרפה מפני החבט שנתפרקו כל פרקיה וחוליותיה הלכה אינה צריכה בדיקה ולא שהיית מעת לעת וכן הלכה פשטה ידה לעמוד אע"פ שלא עמדה חשיבה עמידה עקרה רגלה להלוך אע"פ שלא הלכה חשיב הילוך. אמר רב יהודה אמר שמואל עוף שנחבט על פני המים פי' שנפל על כרחו על פני הנהר ואיכא למיחש לריסוק אברים כיון ששט על פני המים מלא קומתו דיו פי' דהוה ליה כהלכה שאינה צריכה בדיקה ולא אמרן אלא ממטה ולמעלה אבל ממעלה למטה אימור מיא אשפליה ואי מיא קיימן לית לן בה פי' כגון אגמים אפי' מלמעלה למטה שרי ואי שרי צבייא וקדמיה איהו קא מסגי ושרי פי' אם היה קליפות עצים מושלכין בנהר וקדמיה איהו לצבייא איהו הוא דקא שייט. כללא דמילתא כל שנחבט על דבר קשה חיישינן על דבר רך לא חיישינן ואם נדבק בדבק שקורין בלע"ז מיסקייא בחד גפא שרי בתרי גפא אסור פי' בשתי כנפיו אסור אלא אם עמד והלך:
סימן כב
דין דרוסה.
דרוסת הזאב טרפה פי' שהכה בצפרניו ומטיל בה ארס וטורפה. ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה פי' בדקה בבהמה דקה אבל בגסה לא אלים זיהריה דזאב למיקלייה נמי לגסה. דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגז בעוף הגס נץ אישפרוויר בלע"ז בעוף הדק צפרים קטנים גז אשטרי בעוף הגס אווזין ותרנגולים. אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה בעופות מן הנץ ולמעלה פי' מן הזאב ולמעלה הוויא דרוסה וזאב בכלל אבל מזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות ובעופות הדורסין מן הנץ ולמעלה יש לו כח לדרוס עוף חבירו ואסיקנא האי מן הזאב ולמעלה למעוטי חתול דלית ליה לחתול דרוסה בבהמה דקה ודווקא בגדולים דבהמה דקה אבל בגדיים וטלאים יש דריסה לחתול וכ"ש שיש דריסה לחתול בעופות ונמייה ושועל הרי הן כחתול ויש להם דריסה בגדיים וטלאים ובעופות נמייה בלע"ז מרטורא וחולדה יש לה דריסה בעופות ואין לו דריסה בגדיים וטלאים. ובהמה גסה קיימא לן כר' יהודה דלא פליג אתנא קמא אלא פירש דבריו. כך פי' רבינו חננאל. הלכך אין לזאב דריסה בבהמה גסה.
אך בעל התרומה פסק הזאב יש לו דריסה אפי' בבהמה גסה לחומרא ולפי דבריו נראה דפליג ר' יהודה אתנא קמא ורוב הגאונים מצאתי שפסקו לקולא בבהמה גסה. ונץ יש לו דריסה בעופות בדרברבי מיניה פי' ואפילו הכי עוף הדק נקראין שאר עופות טמאין פי' חוץ מן הנץ והגז בדכוותייהו אית להו דריסה בדרברבי מינייהו לית להו דריסה ונץ יש לו דריסה אפי' בגדיים וטלאים והוא שניקב לבית חללו ואי לא ניקב לבית החלל כשרה. אמר רב יוסף נקיטינן אין דריסה לכלב כל עיקר. אמר אביי אין דריסה אלא ביד פי' להני דדרסי לאפוקי רגל דלא ואין דריסה אלא בצפורן אבל בשן דלא עד דאינקב לחלל ואין דריסה אלא מדעת לאפוקי שלא מדעת דלא פי' כגון דנפל מן הגג על הבהמה דכיון דשלא מדעת נפל אע"פ שנתקע צפרנו בגבה אין משליך בה ארס. ואין דריסה אלא מחיים לאפוקי לאחר מיתה דלא פי' כגון שדרס מחיים ולא הספיק לשלוף צפרניו עד שפסקו את ידיו. והאי לאחר מיתה דקאמר לאחר מיתת האבר שנחתך קאמר. והלכתא חוששין לספק דרוסה הלכך ארי שנכנס לבין השוורים ונמצאת ציפורן תלושה ותחובה בגבו של אחד מהן חוששין שמא ארי דרסו ולא אמרינן בכותל נתחכך השור וצפורן זה בכותל היה:
ספק עאל ספק לא עאל אימור לא עאל פי' ספק אם נכנס הארי בתוך השוורים ספק אם לא נכנס אמרינן לא נכנס ולא חיישינן לדריסה. ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא פי' ואין דריסה לכלב:
עאל ואיתיב בינייהו הוא שתיק ואינהו שתקי אימור שלמא הוא דעבידי פירוש כדרך כמה חיות שנעשות בנות תרבות וגדלות עם בני אדם ואין מזיקין. קטע רישא דחד מינייהו אימור נח רוגזיה פי' נח ריתחו בהכי ולא חיישינן לדריסא דאחרינא. הוא צווח ואינהו צווחי אימור בעותי הוא דקא מיבעתי אהדדי פי' כשם שהן נבעתין ממנו כך הוא נבעת מהן ואין לחוש לדריסה הוא שתיק ואינהו מקרקרין חוששין שמא דרס. ודרוסה שאמרו צריכה בדיקה מכפא דמוחא ועד אטמא פי' מכף הגלגולת דהיינו כל החלל ואף כנגד הסימנין עד הירך ודרוסה שאמרו צריך שיאדים הבשר כנגד בני המעיים. פי' ספק דריסת ארי או שראוהו שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ צריכה לבדוק גבה וכריסה וצידיה כל שכנגד בני מעיה. ואם האדים הבשר זהו ארס וטריפה שסופו לשרוף עד שינקוב בני מעיה ואם לא האדים הבשר שם אין צריך לבדוק במקום אחר שאין דריסה אלא כנגד בני מעיים דלא מיטרפא במקום אחר. ובסימנין דהיינו וושט או הקנה עד שיאדימו סימנין עצמן ודריסתן במשהו מאי טעמא זיהרו מיקלא קלי פי' הארס שורף והולך. נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו פי' כגון דרוסה שלא כנגד החלל וראינו שנרקב הבשר לאחר זמן רואין אותו כאילו אינו ואם יש טרפות בניטל כולו כגון צומת הגידין טרפה האי נמי כנטול דמי. היכי דמי נתמסמס הבשר אמר רב הונא בריה דר' יהושע כל שרופא גורדו ומעמידו על בשר חי פי' אם היה בא לרפאותו גורדו ומשליכו. אמר רב נחמן בקרן עד שינקב לחלל. פי' אם הגיע לחלל יש לחוש אם נקבו הדקין ובבדיקה אי אפשר מפני שאין הנקב ניכר בהן. ועוף שנכנס בין הקנים ובא לפנינו כשצווארו מלוכלך בדם אין חוששין שמא [דרס] אלא אמרינן הקנים הזיקוהו וכשר. אמר שמואל האכילה חילתית טרפה מאי טעמא משום דמנקבן למעיה ודווקא בקרטין אבל מן העלין כשרה. אחוזת דם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים וששתת מים הרעים כשרה. אכלה סם המות הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות ודווקא שאכלה סם המות דאדם אסורה משום סכנת נפשות אבל אכלה סם המות דבהמה כשרה:
סימן כג
דין טריפות בעוף.
אלו טריפות בעוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת הכתה חולדה על ראשה מקום שהיא עושה אותה טרפה ניקב הקורקבן ניקבו הדקין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה ואם אדומים כשרה. דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה והיא מפרכס אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה פי' אע"ג דכל טריפות דבהמה כנגדו בעוף טרפה וכדתני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף טרפה הני איצטריכו ליה למיתניא משום פסוקת הגרגרת ופסוקת הגרגרת איצטריך דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת נמי תיטרף במשהו לפיכך תנא פסוקת הגרגרת דהיינו ברובה:
הכתה חולדה משום דקתני מקום שעושה אותה טרפה כגון דהיינו נקובת הקרום דלא תימא תיטרף בנשבר עצם בלא ניקב קרום כדאמרינן בעוף של מים:
ניקבו הדקין משום דקא בעי למיתנא סיפא אלו כשרות בעוף יצאו בני מעיה ולא ניקבו דלא תימא עוף שחיטתו מועט תיטרף ביציאה לחודה:
ולפי שיש אברים בבהמה שאין בעוף כגון המסס ובית הכוסות והכרסי ויש אברים בעוף שאין בבהמה כגון הקורקבן והזפק הוצרך לפרש טריפות בעוף:דין הראש והמוח והגרגרת והוושט כבר הם מפורשין למעלה כל אחד במקומו ודין הזפק הוא כתוב בדין הוושט:
הכתה חולדה חיישינן לנקובת הקרום הכתה פי' נשכתה בשיניה דאילו ביד הא אמרן לעיל יש דריסה לחולדה בעופות וכל כנגד החלל מיטרפא ביד:
דין הראש והמוח והגרגרת והוושט כבר הם מפורשין למעלה כל אחד במקומו ודין הזפק הוא כתוב בדין הוושט:
ניקב הקורקבן וכיסו קיים כשר וכן אם ניקב הכיס והקורקבן קיים כשר ניקב הקורקבן והכיס זה כנגד זה טרפה זה שלא כנגד זה כשרה. ניקבו הדקין טרפה פי' מעים הדקין. נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה ואם אדומים כשרה. פי' נחמרו נתכווצו מחמת האור ונהפכה מראיתן אם אותן המעיים שדרכן להיות אדומים כגון הלב והקורקבן והכבד נעשו ירוקין ואותן שדרכן להיות ירוקין כגון הדקין נעשו אדומים טרפה. ושיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אף ירוקתן במשהו. ואם הוריקה כבד כנגד בני מעיים טריפה דבידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעי'. וירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והריקו כשרה. אמר רב נחמן בר יצחק אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה. מאי טעם דגלי בהתתיהו פי' נתגלה חרפתן. דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהה מעת לעת ושחטה כשרה. ר' אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום ר' אלעזר ב"ר ינאי וצריכה בדיקה פי' אם דרס אדם העוף ברגלו או שהכה אותו בכותל או שרצצתה בהמה דאיכא למיחש בהנך תלת לריסוק אברים ועדיין מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ובעייא בדיקה שמא נשברה השדרה ונפסק החוט שלה או אחת מסימני טריפה. ושהייה דמעת לעת איצטריך דאי לא שהה אע"פ שבדק ולא מצא שום ריעותא טרפה דאמרינן אם לא שחטה שמא היתה מתה. דקים להו לרבנן דהלכה למשה מסיני דריסוק אברים אינה חיה מעת לעת ואם הלכה אינה צריכה בדיקה. נשתברו גפיה נמרטו כנפיה כשרה פי' גפיה עצמות הכנפים כנפיה היינו נוצה הגדולה שעל כל גופה ר' יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה פי' הנוצה היא הדקה הסמוכה לבשר ואין הלכה כר' יהודה. ואם ניטלה הנוצה כשרה דיכולה היא לחיות:
אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך בעוף טרפה פי' בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ומתעכל ניביה. שמוטת גף טריפה חיישינן שמא ניקבה הריאה פי' שמוטת גף פרק עליון המחובר בגפה וחיישינן שמא ניקבה הריאה פי' לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע וכשישמט גפה מתנתקת הריאה עם הגף. ושמואל אמר תיבדק וכן אמר רבי יוחנן תיבדק פי' תיבדק הראיה מכניס קנה דק בגרגרת ונופח בריאה אם הרוח יוצא טרפה ואם לא כשרה וכן הלכה. אבל אם נפלה מן הגג דאמרן צריכה בדיקה וכן אם נפלה מן האור ונחמרו בני מעיה שבודקין המעיים שמא הריקו אין צריך לבדוק את הריאה מפני שהצלעות מגינות עליהן שהצלעות אינן שוכבין על רוחבן אלא על חודן ובולט רוחבן לפנים והראיה נחבאת ביניהן.
שאלו לפני רבינו שלמה זצ"ל על כנף עוף שנשבר והשיב בכנף לא מיטרף אך חתכהו מן הפרק והשלך אותו שהוא אסור משום אבר מן החי ושאר הכנף עם כל העוף מותר באכילה אבל אם נשבר למעלה לצד הגוף חיישינן לריאה שמא ניקבה וצריך בדיקה וכך בודקין אותה מביאין שפופרת של קנה דקה ומניחין בקנה הריאה ונופחין אם מתנפחת כשרה ואם לאו טריפה. ובתשובות שאלות מצאתי מעשה היה בעוף אחד שהיה לו מכה עמוקה תחת הכנף כנגד הריאה ושמו הנוצה שהיא קלה על המכה ונפחו דרך הגרגרת בקש דק ובקנה דקה ולא יצא הרוח ורצו להכשירה ומשהביאהו לפני ר' שמואל הכהן ובדק בענין זה שמילא מקום המכה מים ונפח בקש דרך הגרגרת והתחילו המים מבצבצין והטריפוה:
נשתברו רוב רגליה כשרה. פי' מן הארכובה ולמטה.
מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל שלשה פרקים יש ברגל העוף פרק התחתון היא הארכובה שעליו כעין קשקשים אם נחתך בחציו או ברובו העוף כשר. אבל אם נחתך או נשבר בראש הפרק מקום שנדבק פרק התחתון לאמצעי טרפה לפי שבאותו מקום הדבק בראש אותו העצם נצמתין הגידין ופרק שני יש בו צומת הגידין ומחציו ולמטה אם נשבר העצם אע"פ שאינו יוצא לחוץ צריך לבדוק צומת הגידין אם הם ט"ז גידין ובשר ועוף חופין את רוב עוביו כשר ואם חסר מן הגידין אפי' אחד אע"פ שבשר ועור חופין את רובו או אפי' הגידין קיימין ונשבר העצם ואין עור ובשר חופין את רובו טרפה. אבל מחציו ולמעלה אין שם תורת צומת הגידין לפיכך אם נשבר העצם ועור ובשר חופין את רובו העוף כשר וגם האבר לפי שכך דינו כרגל בהמה. ופרק שלישי אותו הרחב הדבוק לגוף אם נשבר אותו עצם ועור ובשר חופין את רובו מותר העוף. וכיצד בודקין אם עור ובשר חופין את רובו לא יפתח ולא ירחיב את המכה אלא ימתח את האבר כמו שהיו בבריאתו ויקרב השברים זה אל זה כמו שהיו שלימין ואז יעיין בעור ובבשר אם חופה את רובו כשר ואם לאו טרפה ועוד מצאתי אם נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו כשר דווקא יצא לחוץ הגוף אבל אם נשבר העצם ונכנס לתוך חלל הגוף אע"פ שיצא מן הבשר לגמרי כשר. כיון דלא שליט בה אוירא הדרי ברייא כך שמעתי מהרב ר' אברהם ב"ר דוד וגם מחכמים אחרים.
עוד מצאתי מעשה היה בתרנגול שהיה בולט ממקום צומת הגידין כמין אצבע ואסרה הרב ר' יצחק בר קלונימוס דדמי כאילו נחתך מן הארכובה ולמעלה והרמ"ה חולק בדבר ואמר דווקא רגל יתר טרפה וכדאמרינן בגמרא אבל ברגל טרפה רגל ולא אצבע. והרב ר' יצחק ב"ר מאיר השיב בתשובתו כך דעתי נוטה דלא שייך למימר יותרת אלא ביתר שהוא כיוצא בו וניכרין דברי אמת ומיישר דברי מורי הרמ"ה דדוקא רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה ולא מטעם טרפות אותו הרגל שהוא יוצא ממנו דאפילו אם ניטל היתר כבר זה שאינו יותר מחובר אפי' יש בו נקב גדול לא מיטרף בהכי. אמר רב הונא סימן לטרפה י"ב חודש והני מילי בזכרים אבל בנקבה אם ילדה בתוך י"ב חודש מותרת מיד וכן העוף אם טוענת ביצים מותר:
נשלמו הלכות טרפות.
צור עזי ומעזי אודך בנפש נכספה
דרוש כי דרשתיך בדלתי חסדיך להסתופפה
קראתיך להודיעני דרך תבונות דתך לאלפה
יספת להפליא עמו בסתר כנפיך להסתופפה
היות דבריך לי תמיד לששון ולתרופה
חי וקיים לך יאתה תהלה ויפה
זבדתני גמלתני חסד ורחמים עלי להעדיפה
קוממתני והחזקתני לבאר הלכות שחיטה וטרפה
סוף הספר