אור ברסלב
שביבי אש ספר שמות

שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר

ספר שמות

ספר בראשית

סדר שמות

ותאמר מילדי העברים זה וכו' ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו:

ורבים מקשים מדוע קראה אותו משה הלא משוי היה לה לקרותו על שם משיתיהו?, אבל נראה לרבנו ני' כי בת פרעה הציגה זאת על נס את אשר קרה לה ביום ההוא כי נכמרו רחמיה על ילד זר להצילו ממים הזדונים ותגמור אומר לאמצו כבן לה ותשם אותותיה אותות כי זה לבדו הוא העתיד להוציא את ישראל מתחת סבלות מצרים, כי חרטומי פרעה ראו ויספרו כי ביום ההוא יולד מושיען של ישראל אך לא ידעו עם יהיה מבני ישראל או מזרע מצרים, הלא לכך צוה פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כמש"כ רש"י, והנה באמת מה שנעלם מעיניהם ולא ידעו ברור כשמלה מי הוא זה ומאיזה עם יהיה, יען כי משה נחשב לישראל ולמצרי מלאום ללאום כי יוכבד הרתה גם ילדה ובת פרעה גדלה שעשועיה וכבן יחשב גם לה כאשר כתוב ויהי לה לבן ודרשו מזה בתלמוד כי כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו וא"כ ראו החרטומים בן ערבובי' ולא יכלו לעמוד על דעתו אם ישראל או מצרי, ועתה כאשר לקחה בת פרעה את הילד אליה נפתר לה החידה מדוע לא יכלו החרטומים לדעת מאיזו עם הוא וזה היה לה לאות כי זה הוא ולא אחר אשר יושיע את ישראל מיד מצרים וזה אמרה "מילדי העברים זה" ר"ל זאת אשר ראו החרטומים כי היום יולד מושיען של ישראל זה הוא בטח מילדי העברים אבל הם לא הכירוהו יען אני אגדלנו, ותקרא שמו משה ע"ש העתיד כי הוא יושיע את ישראל, ותאמר כי מן המים משיתוהו, אמרה בפני כל טעם קריאת שמו משה מפני שמשיתוהו מן המים אבל היא הסתירה כוונתה שרמזה שהוא הוא העתיד להיות מושיען של ישראל, ולכן הקדימה ותקרא שמו טרם נתנה טעם לשמו כמו שכתב רבנו ני' למעלה בפי' ויצא אצל ראובן עי"ש, ודו"ק.

ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו:

רש"י לפי שלא מל את בנו וכו' אר"י ח"ו לא נתרשל משה אלא אמר אמול ואצא לדרך סכנה הוא אמול ואשהה ג' ימים הקב"ה צונו לך שוב מצרימה, ומפני מה נענש לפי שנתעסק במלון תחילה:

והוא מגמ' נדרים (ד' ל"ב) ופירשו שם רש"י ורא"ש ור"ן כלם פה אחד כי אותו מלון סמוך היה למצרים ולא היה עוד סכנה, עיי"ש, והקשה הגאון ז"ל מר אבי רבנו ני' קושי' עצומה איך אמרו כי אותו מלון היה סמוך למצרים, הלא בהר חורב היא הר האלהים פגע בו אהרן ככתוב ויפגשהו בהר האלהים:

ואמר לו על הראשונים אנו מצטערים וכו' כמש"כ רש"י (שמות י"ח פ' י"ג) וא"כ אותו מלון אשר מלתה צפורה את אליעזר ע"כ היה בהר חורב יען משם הלא שבה אל בית אביה והר חורב קרוב היה למדין אשר שם היה משה רועה את צאן יתרו וקושי' זו באמת מרפסת איגרא, והנה רבנו ני' גלי' לדרעי' ונפל נהור', כי הנה אמרו ז"ל באותו רגע אשר נאמר למשה לך שוב מצרימה נאמר לאהרן לך לקראת משה וכאשר הלך משה למצרים דרך הר האלהים שם צדק ושלום נשקו ושם השיאו אהרן עצה להשיב צפורה ובניה בית אביה וא"כ היא כי שבה צפורה למדין היה לו למולו כי קרוב הוא ואין סכנה והוא נתעסק במלון תחילה לכן נענש, וזה אמת וצדק, ואולי גם בדברי הראשונים היה כתוב "סמוך למדין" והמגיהים לא ידעו פשר דבר והגיהו "סמוך למצרים" באין מבין, ודו"ק.

ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וכו':

רש"י לפרעה תראה ולא העשוי למלכי ז' אומות כשאביאם לארץ:

מדברי רש"י אלו נראה כי לפי שאמר משה למה הרעותה, לכן נגזר עליו כי לא יכנס לארץ, וזה פלא הלא מקרא מלא דבר הכתוב במי מריבת קדש! יען לא עתה תראה העשוי האמנתם בי להקדישנו וכו' לכן לא תביאו, ונראה לרבנו ני' כי הנה חטא מי מריבה וחטא אמרו "למה הרעותה" ענין אחד להם יען בשניהם הקל משה בכבוד עם בני ישראל בחשבו כי אינם ראוים לנסים כאלה, ובמי מריבה אמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, קראם מורים ולא להם להעשות נסים כאלה וגם פה חטא כזה באמרו למה הרעותה לעם הזה "עם" היא מדרגה הפחותה למה זה שלחתני וכמו שאמר למעלה "וכי אוציא את בנ"י פרש"י באיזה זכות אוציאם,

והנה במי מריבה רואים אנחנו כי על חטא זה שהקל בכבוד העם עם בחר לו יה נגזר עליו שלא יכנס לארץ וא"כ יש לשאול מדוע לא נגזר עליו שלא יראה ביצ"מ באמרו למה הרעותה לעם הזה? אולם באמת הבדל גדול ביניהם יען בעת אשר אמר משה שמעו נא המורים כבר קבלו ישראל את התורה ויעלו מעלה, עד שהפריז משה על המדה בקראו אותם מורים אבל פה במצרים היו ישראל באמת עוד בסתר המדרגה כמו שאמרו במדרש כי גם מלאכי השרת טענו מה נשתנו אלו מאלו הללו והללו עבדו ע"ז לכן לא חטא משה חטאה גדולה בזה כמו במי מריבה, וזהו שאמר עתה תראה אף כי חטאת גם כעת אותו חטא אשר על ידו תענש כי לא תראה את הארץ ושמה לא תבא והיה לך להענש כעת כי לא תראה בצאת ישראל ממצרים מ"מ "עתה תראה" ומפרש ואומר הטעם כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם ר"ל כי באמת בני ישראל אינם ראוים לכך ומדה"ד מקטרג עליהם ורק בחוזק יד אוציא אותם וימין ה' עשתה חיל לגבור על מד"ה כמש"כ המפרשים אבל "במלחמת ל"א מלכים לא תראה" מחמת חטא כזה ממש יען תכבד חטאך במי מריבה כי על לא דבר תשפוך עליהם בוז וקלון כי יהיה במעלה וטובים יהיו אז מעתה, ודו"ק.

סדר וארא

וידבר אלהים אל משה:

במדרש ילקוט שמעוני זש"ה שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי, אמר הקב"ה למשה בשביל שקראתי אותך אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה אלהיך אנכי! לכך נאמר וידבר אלהים אל משה ופלא להבין,

ונראה לרבנו ני' כי הנה יש לשאול מדוע זה לא הגיעה מלאכות משה לתכליתה הנרצה ונהפוך הוא כי עוד עוררה אף פרעה להכביד העבודה על האנשים, כאשר צוח משה, מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה ואל אמונה לא השיב לו על זה מאומה, אולם נוכל לומר עפ"י המדרש ילקוט אשר יאמר על פסוק, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי:

משל למלך שכעס על אשתו ושלח אחר סופר לכתוב לה גיטה, עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו, אמר המלך אפשר שיצא סופר הזה מכאן ריקם אלא בא שאני כופל לה כתובתה וכן שלוחי ההשגחה אינם יוצאים חנם ואם יצאו מלפניו מלאכי זעם לעשות כלה ונחרצה, והנשפטים שבו מדרכם הרעה אזי משלחת מלאכי רעים אלה יתהפכו למלאכי רחמים להוסיף להם ברכה עד בלי די, וכן אמרו במי נח אשר כתוב "ויהי הגשם" "למבול" כי ה' המטיר גשמי נדבה ואם ישובו אל ה' יהיו לברכה ולא לקללה אולם כאשר עמדו במרדם ויוסיפו לעשות הרע נהיה הגשם למבול לשחת כל בשר וכן הוא אצל הטובה אם שלח ה' ממרום את משרתיו להטיב והאנשים ההמה התיצבו על דרך לא טוב לעשות הרע יהפוך ה' את הברכה לקללה, למען לא יהיה שלוחו של מקום יוצא חנם, והנה זקני ישראל חטאו באשר לא רצו ללכת לפני פרעה ונשמטו והלכו להם אחד אחד, כמש"כ רש"י על ואחר באו משה ואהרן, וגם נענשו עבור זה כידוע, עכ"פ חטא זה גרם שלא יהיו ישראל נגאלים מיד אכן באשר משה ואהרן לא יהיו הולכים אל פרעה לחנם הפך ה' את לב פרעה להכביד העבודה על בני ישראל, ועל זה כונן המדרש את דבריו שמעה עמי ואדברה אף אם אדבר קשות על אויבך ומנדך הוי זהיר ברוחך שלא תחטא בנתיים ותגרום כי אשיב מעליו אפו ולהפכו עליך למען לא יהיו שלוחי חנם "אלהים אלהיך אנכי" סובב על משה אשר העמיק שאלה למה הרעותה באשר אמרתי לו נתתיך אלהים לפרעה לעשות בו משפט חרוץ, ועתה אלהיך אנכי ע"י החטא אשר נתהווה בנתיים ונתהפכו רחמים לדין, וזהו שאמר וידבר אלהים אל משה.

וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה:

ולמטה אמר, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמענו פרעה, ורבים תמהו הלא אם בנ"י לא שמעו אליו היה מקוצר רוח ומעבודה קשה, וא"כ איך יוכיח מזה כי פרעה בטח לא יתן אוזן קשבת לדבריו, ונראה לרבנו ני' כי הנה אמרו במדרש כי לכן לא קבלו ב"י את דברי משה יען לא רצו לסור מאחרי אלהי הנכר ולפי הנראה דרשו זאת יען דברי משה אל ישראל פתחו באני ד' וגם כלה הכתוב "אני ה'" מזה נראה כי ר"ל כי לא שמעו אל משה מה שאמר להם אני ה' ומיאנו לקבל אלהותו ומפרש "מקוצר רוח" כי קצרי דעת וגסי השכל היו להתבונן בה "ומעבודה" היא עבודת בעל פעור "קשה" עליהם פרידתו, וא"כ היטב נכון אמר משה הן בנ"י לא שמעו אלי להאמין בה' אלהי אבותם ואיך ישמענו פרעה אשר לא ידע את ה' ולא שמע ממנו.

ועתה העז את מקנך וכו':

ויש לשאול אם חפץ ה' להמיתם ולכלותם מדוע זה העיד בהם כי יאספו הביתה ואם יחפוץ איש להכות באגרוף רעו הכי יאמר אליו החישה מפלט לך והסתר ממני? ונראה לרבנו ני' לומר בזה כי רק לכן המטיר ה' עליהם ברד וגחלי אש למען השחית להם את כל תבואתם בשדה לשבור להם מטה לחם ולכלותם ברעב ולכן מכת ברד קשה וכל חלי וכל מכה אשר הביא ה' עליהם כאשר כתב רש"י על הנני מביא את כל מגפותי שקולה מכה זו כנגד כל המכות יען כי טובים המה חללי חרב מחללי רעב ומעתה אם מקניהם ורבים מעמי הארץ האכרים ועובדי אדמה יפלו פגריהם על פני השדה כי ישמידם הברד הכבד מאוד א"כ לא יהיה מכת ברד מכת רעבון כי הנשארים בעיר יחיו את נפשם מאת אשר ישאיר להם הברד, אולם אם הברד לא יגע בהם ובמקניהם לרעה ולא ימותו בשדה אזי רעב של כליה יבא עליהם להכרית אוכל מפיהם וכלה יעש להם לכן אמר להם ועתה שלח העז את מקניך.

סדר בא

בא אל פרעה:

רש"י, והתרה בו, וצ"ל כי העיד בו על מכת ארבה, וא"כ מה זה אשר אמר "כי אני הכבדתי את לבו" הכי בעבור זה צוה להתרות בו? והנה יש מפרשים כי מה שאמר "כי אני הכבדתי את לבו" הן המה דברי ההתראה כי יאמר לו כי ה' עומד לשטן לו לבלתי שלחם, וזהו כוונת הכתוב "בא אל פרעה" להתרותו כי תאמר לו "כי אני הכבדתי את לבו" ומעתה היה לו לשלחם להראות למשה כי שקר בפיו וזהו אשר התעללתי במצרים ונכון הוא, אולם לפי"ז התראה זו לא היתה על מכת ארבה כי שם התרה בו בפ"ע וא"כ יש לשאול מה נשתנה התראה זו מכל שאר התראות שכל שאר התראות באו על איזה מכה מן המכות וזו לבדה באה ואין מכה אתה ומה טיבה?

אבל נראה לרבינו ני' לומר כי התראה זו סובבת והולכת על מכת ברד, יען שם אמר משה אל פרעה כאשר שאל מאתו להעתיר אל ה' כי יחדלו הקולות והברד לאמר! כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראון מפני ה'" ודבריו אלה הכבידו את לב פרעה בחשבו כי הגיעה העת כי יחדול הברד כמשפטו יום יום ותפלת משה לא פעלה מאומה כי לולי כן היה מה ראה משה על ככה להעתיר בעדינו הלא ידע כי עוד לא נירא ולא נאמין בה' ועל כן צוה ה' את משה להכהות את שיניו ולאמר לו "אני הכבדתי את לבו" ונתתי לו מקום לטעות למען שתי אותותי אלה בקרבו.

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך:

יל"ד מה זה אשר כתב נלך נלך שתי פעמים, וגם בתשובת פרעה אשר השיב לכו נא הגברים וכו' כי אותה אתם מבקשים:

ופי' רש"י אותה עבודה בקשתם עד הנה נזבחה לאלהינו, ואין דרך הטף לזבוח, עכ"ל יש להקשות א"כ הוא, כי חפץ לשלוח הגברים לזבוח רק הטף יוצג א"כ מדוע עצור עצר את מקניהם ממה יעלו זבחים ועולות אם אין מקניהם אתם? ואין לומר כי באמרו "לכו נא הגברים לא רצה למנוע מהם בקרם וצאנם רק טפם, יען הלא נראה כי אחרי מכת חשך אשר הפך פרעה את לב האבן אשר בקרבו ללב בשר ולא חשך מהם בניהם ובנותיהם עוד החזיק בבקרם כאשר אמר "גם טפכם ילך עמכם רק צאנכם ובקרכם יוצג", ונראה לרבנו ני' כי הנה בדורות קדם אלה בימי שבת ישראל במצרים היו העמים עובדים את אלהיהם בעבודות שונות ויקריבו קרבנם מן הבקר ומן הצאן אבל גם את בניהם ובנותיהם ישרפו באש לאלהיהם והנה גם את אבותינו צוה ה' במצרים לעבדו בכעין שני מיני עבודות האלה והמה פסח שהוא בא מן הצאן ומילה שהוא כקרבן אדם אשר עליה מפורש בקבלה כי עליך הורגנו כל היום ובזכות שתי מצות אלו נגאלו כמה שנאמר ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך "בדמיך חיי" דמים תרתי משמע דם פסח ודם מילה וידוע זאת כי בראשונה לא רצה ה' לצוות את אבותינו על מעה"ק החפץ ה' בעולות וזבחים? הנה שמוע מזבח טוב, וזה כל האדם, כאשר צוח ירמיהו החוזה בשם ה' כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים, ורק אחרי אשר חטאו בחורב ויעשו עגל צוה להם ה' לעשות את המשכן ולבנות בו מזבח להקריב עליו חלב ודם, והנה משה רעי מהמנא כמה יגיעות יגע להעלות את ישראל על במתי האמונה והדעת להיותם כלם עם סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש לעבוד את ה' בלבבם ונפשם ולשמוע בקולו ואל יצטרכו לעבדו בעולות אילים וחלב מריאים רק ב"י היו עוד קצרי דעת ושמן כחלב לבם,

והנה אמר "בנערינו ובזקנינו נלך" לעבוד את ה' ובמה? "בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך" אשר מהם ניקח לעבדו, ופרעה חשב כי חפץ משה להרגיל את העם בתועבת מצרים להקריב כיום גם נפשות אדם והשיב לו לכו נא הגברים ועבדו את ה' בלתי אם תגזרו צאן ממכלאת וטבח טבח בנים ובנות "כי אותה אתם מבקשים עבודה כזו שאין בה תקרובת כלל אותה אתם חפצים להנהיג בה את העם יען זבחי אלהים רוח נשברה ומשה לא השיב אז מאומה יען גרשו אותם מאת פני פרעה, ואחרי מכת חושך כאשר אמר פרעה גם טפכם ילך עמכם רק צאנכם ובקרכם יוצג אז השיב לו משה כי זאת פשיטא לנו אשר אלהי העברים לא יחפוץ בזבחי אדם כי תועבת ה' כל עושה אלה ורק ממקננו נקח לעבדו ועל שאילתא דשאילנא מקדמך כי אנו מבקשים עבודה תמה בלי קרבנות ע"ז אשיב לך כי אנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' "עד בואנו שמה" ר"ל עד שנגיע אל מדרגה זו אשר אנו רוצים, עד אז לא נדע לעבוד את ה' באופן אחר ודו"ק ועיין ברש"י איך נדחק לפרש מה זה ואנחנו לא נדע,

סדר בשלח

ויהי בשלח פרעה את העם ולא כחם אלהים וכו':

הנה במד"ר דרש ויהי לשון צער ומפרש בכמה אנפין מי צוח ווי ולרבנו נראה כי התורה נתנה קולה וצווחה ווי יען לא רצו ב"י לצאת ממצרים וחפצם היה להשאר בעמק עכור הלזה, עד כי גרש אותם פרעה וישלחם ביד חזקה, הלא לכן "לא נחם אלהים" וכו':

כי קרוב הוא ופן ינחם העם ושבו מצרימה, ודו"ק.

שם שם לו חוק ומשפט וכו' ויאמר אם שמוע תשמע לקול ד"א והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו, ופי' רש"י, שם שם לו חוק ומשפט במרה נתן להם מקצת פרשיות שיתעסקו בהם שבת, פרה אדומה, ודינים ואמר רבנו ני' בטעמא כפילא כי לכן בחר באלו השלשה יען כן חפץ ה' להורות במרה מכל שלשה מיני מצות הכתובים בתורה מצוה אחת לדוגמא הלא המה השכליים, מצות השמע והחוקים כמו גר הבא להתגייר מודעים אותו מקצת מצות קלות וחמורות שידין מן הפרט על הכלל מצות השכלים המה אשר אנו יודעים אותם מדעתינו וגם לולא נצטוינו עליהם היינו מחזיקים בהם ולעומת זה נתן לפניהם דינים אשר המה שכלים, מצות השמע הנם אותם אשר לא היינו יודעים מדעתינו אבל אחרי אשר שמענו אותם נמצא בהם טעם לשבח ונבינה אותם ולזה צוה אותם לעשות את השבת וטעמה ונימוקה עמה כי אות היא לעולם, וחוקים הנה הנם אלו אשר קצר שכלנו מהשיג אותם אף אחרי אשר שמענום ולזה נתן להם חקת פרה אדומה אשר נפלאו מאתנו דרכיה, וזהו אשר אמר "אם שמוע תשמע לקול ד"א זה הכלל על כל התורה משפטיה חקותיה ועדותיה ומפרש בפרוטרט והישר בעיניו תעשה" אלו מצות השכלים אשר אותם יכלו לדעת כי המה ישרים בעינו ה' אף אם עוד לא ס צוה אותם על ככה, "והאזנת למעותיו" המה מצות השמע אשר נאזין ונבין אותם אחרי אשר נשמעם "ושמרת כל חוקיו" הנם אלא המצות אשר נעלם מאתנו טעמם והליכותיהם רחקו ממנו, ודפח"ח.

סדר יתרו

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה:

רש"י, אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם לא בגין אשתך צא בגין שני בניה, עיין בש"ח ופירושו לא נהיר ונראה לרבנו ני' לומר בפשיטות כי אצל הצדיקים בניהם חביבין עליהם יותר מנשיהם וכאשר הקדים יעקב את ילדיו לנשיו ומה גם כי אשתו אהובה יותר מחמיו אצל כל אדם, ומדוע זה העמיד יתרו את עצמו ראשונה ועיקר ואשת משה טפלה לו ובניו טפלים לאשתו והיה לו להודיעו לאמר בניך ואשתך ואני חותנך באים אליך לכן מפרש רש"י כי מה ששלח אליו לא היה כדי לבשרו בשורה טובה כי באים הם כי אלו כן היה, לא היה מקדים את עצמו לאשת משה לחשבה עם בניה אחרונים אלא חפץ יתרו שיצא משה לקראתם לכן צוה אותו צא בגיני ואם לא, צא בגין אשתך שהיא חשובה לך ממנו, ואם לא צא בגין בניה שהם חביבים מכולם, וד"ל.

ויבא אהרן וכו' לאכל לחם וכו' לפני אלהים רש"י ומשה היכן הלך וכו' אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם ועל לפני אלהים מפרש מכאן שהנהנה מסעודה שת"ח מסובים בה כאלו נהנה מזיו השכינה:

והנה שתי דרשות אלו חולקת זו על זו וכשזו קמה זו נופלת ואם נאמר כי משה היה עומד ומשמש אז לא נוכל לומר כי לפני האלהים הוא לפני משה וכל הנהנה וכו' ואם נאמר כי לפני האלהים היא לפני משה לא קשה משה היכן היה כי לפני אלהים היינו לפני משה ולכן מן התימה מדוע לא כתב רש"י על ויבא אהרן בשם ד"א כל הנהנה וכו', וצ"ע.

ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. רש"י כשתבא שבת יהיה בעיניך כאלו כל מלאכתך עשוי' שלא תהרהר אחר מלאכה, ובמכילתא מוסיף ואומר ד"א שבות ממחשבת עבודה, והנה שני פירושים האלה רוצים לתרץ איזה מצוה יש בעבודת ששת ימים עד שצוה ועשית כל מלאכתך, ולכן מפרש כי הציווי סובב על שבת לומר כי אם יבא שבת יהיה בעיניך כל מלאכתך כעשויה אף כי עוד לא עשאה, אבל עדיין צריכין אנו לפרש ראשית הקרא ששת ימים תעבוד, ולכן מביא ד"א ומפרש שבות ממחשבת עבודה כי מזהיר הוא אותנו לעשות מלאכתנו בפועל ממש ולכלותם בששת הימים כדי שלא נצטרך לחשוב בשבת מחשבת עבודה, ושתי דרשות אלה עולות בקנה אחד והכי קאמר! "ששת ימים תעבוד" בכל אומץ ידך לגמור את מלאכתך כלה ואם יקרה פעם כי לא תוכל לכלותה אזי "ועשית כל מלאכתך" יהיו בעיניך כאלו עשיתם ודו"ק.

סדר משפטים

כי תקנה עבד עברי:

רש"י עבד שהוא עברי או אינו אלא עבדו של עברי שהוא כנעני וכו' ת"ל כי ימכר לך אחיך העברי לא אמרתי אלא באחיך, ויש לראות א"כ למה קראו פה עבד ושם קראו אחיך? ונראה לרבינו ני' כי הנה יש לשאול עוד מדוע זה יאמר פה כי תקנה ותולה קנינו בקונה ולהלן הוא אומר כי ימכר ותולה הקנין במוכר, אבל יש לומר כי הנה פה מדבר הכתוב ממי שאין לו לשלם ונמכר בגנבתו בבי"ד וא"כ כאשר נחרץ משפטו להמכר מאז עבד יקרא ורואין אנו אותו כאלו הוא מכור מכבר ואין חסר כלום רק שיבא הקונה ולכן תולה הקנין על הקונה ואומר כי תקנה אבל תמן מיירי במוכר א"ע מפני דחקו ואז כל עוד שלא נמכר ב"ח הוא ונקרא אחיך וגם תולה הקנין בו ואומר כי ימכר מדעתו, ודו"ק.

כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור:

רש"י אם על הפתיחה חייב על הכריה לכש"כ אלא להביא כורה אחר כורה שהוא חייב, ופי' הגר"א ז"ל כי לכן כתוב בור בתרה חסר ויו להורות כי היה הבור חסר ובא זה והשלימו ועל דברי קודש אלו הוסיף רבינו כי' נופך ואומר כי היה לו לומר כי יכרה איש קרקע ולא בור הלא עד אחרי החפירה לא נעשה בור ואיך אומר כי יכרה בור אלא דמיירי בכורה אחר כורה כי היה בור מקודם ובא זה והשלימו ואם היה כתוב בור מלא ויו היינו אומרים כי אף אם היה כבר עשרה טפחים והוסיף עליה חייב כי נסתלקו מעשי הראשון ובאמת זה אינו כמבואר בתלמוד לכן כתיב בור חסר ויו להורות כי רק אם היה חסר עשרה ובא אחר והשלימו חייב, ודו"ק.

מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג במכילתא הרי זה אזהרה למדבר לשון הרע, ונראה כי המכילתא לא רצתה לפרש שקר כמשמעו שלא יעות משפט יען כבר כתוב במקרא הקדום לא תטה משפט, אולם יפלא איככה נוכל לפרש כי דבר שקר הוא לשון הרע הלא לה"ר אמת הוא כמובן ונראה לרבנו כי' כי הנה אמרו בתלמוד (פסחים קי"ג ע"ב) ג' הקב"ה שונאן, ואחד מהם הוא הרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי, כי הא דטובי' חטא ואתה זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דר"פ, נגדיה ר"פ וכו', ויש לשאול כי הנה אם נגדיה ר"פ כמשפט עשה כי אם נידון דינו נפשות ע"פ ע"א לא שבקת חי' לכל ברי' הלא חכמה תקרא לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, אולם מדוע זה ישנא אותו ה' יודע ועד כי לא שקר ענה באחיו? וי"ל עפ"י מה שאמרו, ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה, שמא עשה ס"ד? ל אלא ודאי עשה תשובה והנה מה שמקשה שמא ס"ד הוא יען כי אם נאמר רק אולי עשה תשובה א"כ למה לא יהרהר אחריו הלא הרהר הוא כי מסתפק בדבר, ולכן מתרץ ודאי עשה תשובה, ולפי"ז באדם שאינו ת"ח ספק יש אם עשה תשובה ומותר להרהר אחריו בלב רק שלא יאמר לאחרים דשמא עשה תשובה, ולכן כל דבר שלא נמסר לבי"ד הרואה אותו אעפ"י שהוא יודע בבירור וכמאה עדים דמי מ"מ אסור לומר לאחרים ולכן גם הקב"ה שנא אותו יען אולי כבר עשה תשובה ונתקן החטא וא"כ שקר ענה באחיו יען כעת צדיק הוא, והנה על ונקי וצדיק אל תהרוג פי' רש"י נקי אפי' אינו צדיק וצדיק אפי' אינו נקי וא"כ זה הוא נותן טעם למה שאמר מדבר שקר תרחק כי אם הוא צדיק בבי"ד אפי' ידעת שאינו נקי על תרשיעו כי שמא עשה תשובה ושפיר קראו שקר לפי מה שהוא עתה, ודו"ק.

סדר תרומה

ויקחו לי תרומה:

במדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר להם הקב"ה ויקחו לי תרומה, ונראה לרבנו ני' עפי' מה שאמרו במדרש כי תשא ר"מ אומר כשאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד הרהרו ע"ז בלבם וכבר פי' רבנו ני' במ"א בארוכה כי ר"מ לשיטתו אזיל באשר הוא אומר תפס לשון ראשון וכאשר הוציאו מפיהם נעשה טרם אמרו ונשמע הראו בזה כי חפיצים המה במעשה לעשות טרם ישמעו וילמדו כי מאסו בלימוד, והנה מעשה העגל היה כי מיאנו בלימוד עד אשר יבינו גם המה את המעשה אשר יעשון, ואמרו עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו ואנחנו נלך ונמשך אחריו כבהמה בבקעה מבלי להבין ולהשכיל כאשר האריך בזה רבנו ני' במ"א ועכ"פ נקוט מיהא פלגא בידך כי באמרם נעשה קודם לנשמע הראו לדעת אפס קצה מעשה העגל ומשפטו, והנה אם לא היו חוטאים בעגל לא היו צריכין למעשה המשכן וקרבנותיו כאשר כתבנו למעלה ועל זה כוננו דברי המדרש בשעה שאמרו נעשה ונשמע מיד אמר להם ויקחו לי תרומה, ודו"ק כי כל חפיצים לא ישוו בו.

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי ויש לשאול מדוע שנה פעמים ויקחו לי תרומה וגם תקחו את תרומתי ל ואומר רבנו ני' בזה דבר נפלא, כי הנה על ויקחו לי פי' רש"י לשמי ופרשו המבארים כי הורה לנו בזה כי כל צדקה וחסד אשר יעשה האדם יעשה אותם לשם ה' לבדו באשר הוא צוהו על ככה ולא בעבור כי ידבנו לבו ותשאהו נפשו הטובה אל הטוב ואל מעשה הצדקה יען האיש טוב לבב פותח את ידו לכל שואל ומבקש ולא יבדיל בין צדיק לרשע ורבות פעמים יפזר כספו לאיש אשר לא יתכן לעשות אתו צדקה, ולא ייטב בעיני ה' והנה האיש אשר לבו לב בשר ואין מעצור לרוחו מליתן לכל הפושט יד, זאת העצה היעוצה לו כיעוצה לו כי יתן את מעשרותיו ואת כסף הקדשים אשר לו אל יד הסוכן גבאי צדקה אשר יעשה עמהם צדקת ה' ויחלקים לאביוני אדם תמימי, דרך ההולכים בתורת ה' וזהו שאמר ויקחו לי לשמי כי יתנו כסף הצדקה לשם ה' אבל מאת כל איש אשר ידבנו לבו לתת תרומת כספו לכל אשר יצא אליו נפשו מזה תקחו את תרומתי מידו ואתם תחלקו אותה על נכון.

סדר תצוה

ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך:

רש"י זך בלי שמרים כמו ששנינו במנחות מגרגרו בראש הזית וכו' ועיין בש"ח אשר פי' כי רש"י רצה לבאר איך מצינו שמן אשר שמרים אין בו ואומר רבנו ני' כי לא דק יען לפי דבריו לא תי' מאומה, ועוד מי כתיב בקרא בלי שמרים, הלא זך כתיב ושמן זך נמצא הרבה, אבל אומר רבנו כי' בפשיטות כי תיבת זך סובב על זית ולא על שמן וכן מורה הנגינה כי שמן מופסק מזית זך וגם ממה שכתב אחרי כן כתית מוכח כן כי זה ודאי קאי על הזית ולא על השמן והיה לו להקדים כתית לזך עיין בא"ע ולכן פירש"י כמו ששנינו במנחות דקאי על הזית כי יש זית זך המגרגרו בראש האילן.

להעלות נר תמיד:

רשי' מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה ופי' בש"ח לאפוקי שלא יניחנו וילך לו כל עוד שאין השלהבת עולה עכ"ל והנה גם פה במח"כ לא דק והרואה בתלמוד (שבת ד' כ' ע"א) יראה כי מקרא זה להקל בא כי אין צריך להצית האור ברובו אלא עד שתהא שלהבת עולה מאליה עיין שם ברש"י ותוס', ודרש כן יען כתיב להעלות ולא כתב לעלות ושם בד' כ"א ע"א דורש ג"כ דרשה זו ולומד ממנה חומרא כי פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש יען צריכין תיקון והטיה גם אחר הדלקתן ודורש כן כי כתוב להעלות עד שתהא שלהבת עולה מאליה ר"ל כי אחרי הדלקתו לא יצטרך שום תיקון רק ידליק מאליו כל הלילה, אבל זאת שלא יניחנו וילך לו לזה לא צריך קרא וגם אינו במשמע של להעלות, ואדרבה מדכתיב בלשון הפעיל להעלות הי' יכול ללמוד כי יניחנו וילך לו, ודו"ק.

סדר כי תשא

כי תשא, במדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה פ' כי תשא נתקשה היה לו למשה הראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ואמר לו זה יתנו כזה יתנו,

ופי' לנו רבינו ני' בשם אביו הגאון זצ"ל כוונת המדרש, דהנה היטב נתקשה למשה דאיך ימצא איש כופר לנפשו בנתינת צדקה כי זה טענת כל עוברי על הפקודים שאומרים חטאך בצדקה פרוק כי זה כל האדם ומה ד' שואל מעמך כי אם עשות חסד והכא מסייע להו קרא שנ' כל העובר על הפקודים פקודי דאוריית' כאשר מפרש הזה"ק יתן מחצית השקל וסר עוונו וחטאתו תכופר, וזה שנתקשה לו למשה,

אבל התירוץ הוא כי כן אמת שהצדקה מכפרת עון אבל דוקא אם המטבע שנותן הוא מזוקקת שבעתיים מכל נדנוד איסור שלא יעשה עושר שלא במשפט התורה כגון גזל, ריבית, ואונאה, חילול שבתות ומועדות, מלאכת אדמה בשמיטה ויובל, בחרישת שור וחמור יחדיו, בזריעת כלים. וכדומה ואם כספו מנוקה מכל הני סיגים אז יעלה לרצון לפניו ית' להסר עוונותיו הקודמים, אבל אם בקנין הונו לא נשמר מכל אלה ומעותיו מלוכלכים בכל מיני עבירות אם גם עושה בהם צדקה וחסד ויקבל שכר צדקותיו אבל לא ינוכה לו מעונש המגיע לו אל אשמותיו ואולי זהו כוונת הקרא דרך רמז צדק צדק תרדוף ר"ל במטבע של צדק שקנית על פי חוקי התורה צדקה תרדוף,

וזה שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ואמר לו זה יתנו כזה יתנו ר"ל מחה"ש שאמרתי לכפר צריך להיות מזוקקת ויוצאת צרופה באש התורה ואם כזה יתנו אז מכפרת, ודו"ק.

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו:

רש"י, ככלתו כתיב חסר שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה עכ"ל ובתלמוד (נדרים ל"ח ע"ב) אמרו בתחילה היה משה לומד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו, והנה דברי חכמים אלה וחדותם דבר גדול דבר בהם רבנו ני' גילה סודם כי הנה אלה התורות אשר נתן אלהים לנו שתים המה תורה שבכתב היא התורה אשר נתן ה' אל משה כתובה באצבע אלהים באר היטב ותורה שבע"פ אשר היתה מפי ה' אל משה והנה תורה שבע"פ אין קץ לרב ההלכות אשר תכיל בקרבה כי ארוכה מארץ מדתה ורחבה היא מני ים ואין ביכולת איש לבא על תכונתם ואף אם יעלה לעב שיאו וראשו לשמים יגיע תקצר שכלו להשיג כלם ולהוציא במספר צבאם, ומעתה דברי חז"ל יוצאים חצץ כולם שבעתיים מזוקקים כי בראשונה חפץ ה' להורות את משה את כל התורה כלה דיניה וחוקותיה יחד כולם אחד מהם לא נעדר ולסגור בעדה לבל יהיה בידו וביד חכמי דור ודור לחדש בה דבר זולתי את אשר קבל בסיני, אולם אף אביר הרועים הזה אדון הנביאים לא היה יכול לעמוד באלו כי רבו מאוד ונלאה לשאתם על לוח לבו להיותם לזכרון לפניו תמיד והיה לומדה ושכחה עד שנתנה לו במתנה כי מסרה לו עם כללותיה הן המה שלוש עשרה מדות אשר התורה נדרשת בהן עם הלכות מועטות שנמסרו לו מסיני ועל פיהם יוכל לדרוש את התורה ולהטותה לכל אשר יחפוץ ברצותו מקרב וברצונו מרחק כאשר צוח ר' יהשוע עת אשר נצב לריב עם ר' אליעזר מנגדו אין משגיחין בבת קול כי לא בשמים היא רק לנו היא לעשות עמה כאדם שעושה בשלו ולכן אז כאשר נתנה לו במתנה היה לאל ידו לקבלה בשלוש עשרה מדותיה, והבן כי אלו הם דברי אלהים חיים.

עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו:

עיין בפרשת יתרו את אשר כתבנו בשם רבנו ני' והנה מקום אתנו פה לבאר יותר, כי הנה בדורות קדם הולכי חושך ולא אור כן היה משפט עם ועם לעבוד את מלכיהם ושריהם בתור אלהים ובראותם כי הם לימודי דעת וחכמים יודעי עתים חשבו כי אינם כאחד העם ועכ"פ נתעלו להיות כאלהים וכאשר עלה חירם מלך צור בגאותו שחקים הן המה שבעה רקיעים אשר עשה לו בחכמתו על ים כנרת, אמר! מושב אלהים ישבתי ופרעה גם הוא אמר ז לי יאורי ואני עשיתנו, וכן הוליכו את העם שולל להאמין בהם, יען המה החזיקו את החכמה וההשכלה להם לבדם וילמדו דעת בסתר אהלם ומן העם מנעו כל חכמה ודעת למען ישבו בחושך וצלמות ויעשו בהם כרצונם, לא כן התהלך את אבותינו משה רבנו כי כאחד האדם נגלה עליהם ויאמר אליהם איש אנכי ולא אל וחפץ היה מאוד כי ישמעו כל ישראל כאיש אחד את כל דברי התורה הזאת בהר מתוך האש ויאלפו כולם דעת את ה' למען היה כל העדה כולם קדושים, כאמור תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כי הכל שוין בה וחלק כחלק יאכלו, לבל יהיה איש אחד נשא מאחיו והיה כעס ככהן וגם ה' צוה אותם על ידו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש הלא הוא אמר מי יתן כל עם ה' נביאים, אולם אבותינו במדבר לא השכילו כי גוי אובד עצות היו וימרו במועצות ודעת יען עובדי ע"ז היו כאשר כראה כי דגי הרקק יתענגו באגמי רפש וטיט וימאסו בנהרות נחלי איתן ולכן הקדימו נעשה לנשמע כאשר ביארנו למעלה יען טחו עיניהם מראות כי רמות לאויל חכמות וזה אשר אמרו "עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו" כי רצו ליתן להם ראש אשר יהיה להם לאלהים ככל הגוים אשר סביבותיהם, אשר ילך לפניהם והמה אחריו בלי דעת ותבונה רק כסומא בארובה "כי זה משה האיש אשר ינהג אותנו ואמר כי הוא איש כאחד האנשים "לא ידענו מה היה לו" למה יתהלך אתנו כאחד העם ולא ירצה להתנשא עלינו להיות לנו לאלהים, והבן, ובדרוש האריך רבנו כי' בזה,

סדר ויקהל

ויקהל משה וכו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה ויש לשאול מה זה אשר צוה ה' לעשות הלא צוה שלא לעשות מלאכה בשבת, והנה חמז"ל הרגישו בזה ואמרו כי צוה על מלאכת המשכן לעשות בששת ימי המעשה אבל לא בשבת, אולם עוד לא נדע מה אשר אמר תעשה ואולי רצונו בזה להורות כי אף מלאכת המשכן אשר לא נעשית בכח עושי המלאכה רק ידיהם ימושין בהם והן נעשין מאליהן כאשר אמר וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובכל מלאכה וכו' (ועיין במדרש פקודי וז"ל המקדש שבנה שלמה הוא נבנה מעצמו שנ' והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות וגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בהבנותו מעצמו היה נבנה לפיכך במעשה נסים נבנה עכ"ל ומסתמא גם המשכן נבנה במעשה נסים) ואמר אף את אלה לא תעשה בשבת, ובפשיטות כראה לרבנו ני' לומר כי הנה האיש אשר שם ה' מבטחו ואמונתו חזקה עד כי גם בכל ששת ימי המעשה לא היה עושה במלאכה לולא כי התורה צותה לו ואספת דגנך הנהג בהם מנהג ד"א וברכתיך בכל אשר תעשה, לאיש הזה אם יבא שבת בא מנוחה ואז יתענג על ה' בלב טוב ורוח נדיבה כי עזה תקותו בה', כי לא יחסר לו מאומה בשבתו ממלאכה, לא כן האיש אשר אמונתו רפתה בה' ואומר בנפשו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אף אם ישבות שבתו ולא יעשה במלאכה מפני יראת העונש או יבוש מבני אדם אבל לא ימצא מרגוע לנפשו ולא תנעם לו המנוחה כי לבו בל עמו, וזה שאמר "אלה הדברים" המה לפי דרשת החכמים הל"ט מלאכות אשר צוה ה' לעשות אותם יען צריך להנהג מנהג כל הארץ ולכן "ששת ימים תעשה מלאכה" אם תעבוד בששת הימים רק באשר צוה ה' לנהוג מנהג ד"א ולולא כן לא היה עושה כי רבה אמונתו בה' אז וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון כי תשבתו שבתכם בעונג ורב שמחה, עיין בפ' כי תשא בפסוק שבת שבתון שפי' רש"י מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי, ודו"ק.

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת:

הנה כבר דרשו חמז"ל למה פרט הכתוב מלאכה זו, ובדרך רמז נראה לרבנו ני' לומר כי הנה דרשו בתלמוד:

ויקהל משה מכאן שיעשו קהלות בשבת ויו"ט, והנה אלה האספות יהיו לשם ה' מקרא קודש לתורה ולתעודה אבל לא אספת ערב רב להתלוצץ ולהרבות בהוללות המוליכים את האדם שולל להבעיר בו כאש תאותו או לעורר מדנים אש המחלוקה, ולכן אחרי אשר צוה אותם לקרא עצרה בשבת אמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" שלא יהיו מושבות אלו בהתאספם יחד מובילים אותם להבעיר כאש קנאה ריב ומצה או אהבת נשים אש התאוה אלא יהי' כינוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם, והבן.

סדר פקודי

אלה פקודי המשכן משכן העדות:

עיין רש"י מה שפירש למה כתב משכן משכן שני פעמים. ובמדרש אומר פתח ר"ת בר אבא איש אמונות רב ברכות אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו וכו' זה משה וכו' ונראה לרבנו כי' כי גם המדרש יצא לישב מדוע כתב משכן משכן פעמים ודעתו בזה כי הנה מקור הברכה לישראל היא אשר ישכון ה' בקרבם ולכבוד יהיה בתוכם וכן הוא אומר בכלותם את מלאכת המשכן ויברך אותם משה יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם והנה השראת השכינה אות הוא כי באמונה הם עושים את מלאכתם כי על הגנב אמרו בתלמוד כי עושה עין של מעלה כאלו אינו רואה והוא דוחק את רגלי השכינה, ולכן אמר איש אמונות אשר עוסק באמונה רב ברכות מקרב את השכינה מקור הברכה זה משה אשר עשה את המשכן וכל כליו באמונה וזהו "אלה פקודי המשכן" אשר פקד משה למצוא חשבון צדק "משכן העדות" המשכן בעצמו היה עדות על הפקודים כי נכון החשבון באשר שכן עליו ה', ודו"ק.

תוכן העניינים

שביבי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה