שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר
ספר ויקרא · סדר תזריע
אשה כי תזריע:
רש"י א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במע"ב כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף ע"כ, ואמר רבנו ני' בהקדם מה ששמע בשם הגאון מוה"ר שלמה קוועטש ז"ל לפרש דברי רש"י על ויאמר אלהים תדשא הארץ וכו' עץ פרי עושה פרי:
שכתב וז"ל שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי לפיכך כשנתקלל האדם על עונו נתקללא היא עמו, שנ' ארורה האדמה בעבורך:
ופי' הוא ז"ל כי לכן ברא ה' ארץ ומלואה טרם ברא את האדם בעבור אשר ירפה כח האדמה אשר ממנה לוקח האדם בתתה את כחה בעץ השדה וברמש הארץ ולא תוסיף תת כחה כח החומר באדם למען לא תכבד עליו לכבוש את החומר ולמשול ביצרו ומעתה אם האדמה היתה שומרת את דברי אלהים אשר צוה עליה להוציא עץ פרי אשר טעמו כטעם הפרי היה נחלש חומרה יותר ואז אולי לא היה האדם חוטא לכן ביום פקד ה' על חטאת האדם פקד גם עליה עונה יען מידה היתה זאת לו ודפח"ח [ובזה המתיק רבנו ני' את דברי הכתוב "ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן" ר"ל כי רצה לגולל מעליו את האשמה והתחבא בתוך עץ הגן לאמר כי אלו היה העץ כטעם הפרי לא היה חוטא] והנה כאשר יצר ה' את האדם בחכמה ושכל את ידיו לעשותו מחומר צלול וזך למעט את כח התאוה ולהחלישה ככה יתהלך גם האדם המפליא לעשות מעשי יה להוליד בדמותו וצלמו להיותו קים במין, כי ישמור את נפשו מכל מאכל טמא אשר לא יאכל למען יהיה חומרו זך ונקי ופרי קודש הלולים מחלציו יצאו כי אם יטמא בכל אלה יתגשם חומרו ויתעבה מזגו ופרא אדם יוליד אדמוני כלו ממהר לשפך דם והן הן דברי ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף בעבור אשר הארץ תוציא בהם חומרה טרם נברא ממנה האדם כך תורתו נתפרשה אחר כל בהמה חיה ועוף כי הוא גם הוא יוצר וצר צורה ועליו להכין חומר זך ולצרוף כבור סיגיו ויצא חוטר נחמד מגזעו נטע שעשועים ובמה יזכה את חומרו לבל יהיה עלול לרע אם לא ע"י מזונו אשר יאכל והוא המחליף בשרו ודמו הנאבד ע"י ההתכה ובזה פי' רבנו ני' את המדרש אשר יאמר פה הה"ד אחור וקדם צרתני זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מע"ב, לא זכה אומרים לו יתוש קדמך כי אם יזכה האדם את ארחו אומרים לו כי הוא הנעלה מכל הנבראים באשר נוצר בסוף וחומרו טוב ויפה מחומר אשר נבראו המה אולם אם לא זכה והלך אחרי שרירות לבו אומרים לו ראה כי אפי' יתוש קדמך ואף אותה ברא אלהים טרם חוללת להחליש את כח האדמה אשר ממנה נוצרת וכל זאת לא הועיל לך, כי תלך אחר יצרך הרע.
ומה נמלצו לחיך את אשר פירש בזה רבנו ני' את נוסח הברכה אשר אומרים על המילה, אשר קדש ידיד מבטן וכו', כי לפי האמור תנאי הראשון שיהיה זרעו זרע קודש הוא מזונו אשר יאכל, ונוסף לזה עליו לשמור חוק נדות האמור פה בפ' זו, ובכל זאת ביום השמיני ימול בשר ערלתו, להסיר ערלת המעור להחליש התאוה, כאשר כתב הרמב"ם, וזהו שאומרים בברכה! "אשר קדש ידיד מבטן" סובב על המזון אשר בו ימלא את בטנו ויקדש את הילד הזה במצות הבטן, ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר ואחרי כן חוק בשארו שס' הוא חק נדות, כי חוק וזמן נתן לאשה להיות לה אורח כנשים "ושאר" היא האשה כאשר אמרו כי אם לשארו זו אשתו, ואחר כל אלה וצאצאיו חתם באות ברית קודש" כי נחוץ עוד לכרות את ערלת בשרו להחליש התאוה, וד"ל.