שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר
ספר דברים · סדר כי תצא
כי תהיין לאיש שתי נשים וכו' לא יוכל לבכר את בן האהובה ע"פ בן השנואה הבכור ולכאורה יפלא למה השמיענו זאת כי מהיכי תיתי שיוכל לבכר בן שני מפני אהבת אמו ונראה לרבנו כי' כי רצה בזה להזהירנו שלא נדרוש טעמא דקרא לומר כי לכן נתנה התורה לבן הראשון את משפט הבכורה לקחת פי שנים יען זה היה ראשית דרכו בבואו אל אשת נעוריו מתוך חבה יתירה ואחדות גמור והוא ראשית אונו וזה יפעל מאוד על בן הנולד להוליד בו תכונות רמות ונכבדות, כאשר נראה כי להיפך בני שנואת הלב ובני קטטות המה מן המורדים והפושעים זרע מרעים בנים משחיתים כאשר דרשו (נדרים כ' ע"ב) וברותי מכם המורדים והפושעים בי' א"ר לוי אלו בני ט' מדות וכו' עיי"ש, ומעתה יאמר כי מאחר שיש לו שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והבכור לשנואה א"כ בטל הטעם האמור ומגיע הבכורה לבן האהובה לכן נגד זה אמר שאל ידרוש טעמא דקרא, ולא יוכל לבכר את בן האהובה ע"פ בן השנואה הבכור כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה בכל אופן, ודו"ק.
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם:
ספרי, ר"י אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו כעשה בן סו"מ ובתלמוד אמרו כי ר"ל דומה לאביו בקול ומראה וקומה, ונראה לרבנו ני' דרך אגדה לפרש הענין כמין חומר כי הנה מדרך הטבע כי הבן נותן אוזן קשבת לדברי אביו ואמו ומוצא שפתותיהם ישמור מאוד, אכן אם דעת האב ודעת האם אינן מתאימות וצוררות המה אשה אל אחותה אביו ידריכו בכה ואמו אחרת תבקש אז יקל כבודם בעיניו ולא ישמע אליהם עוד גם בדבר אשר אביו וגם אמו ישוו בו ושניהם יחפצו כה, לא יחרד עוד על דבריהם ולא ישקוד לעשותם, וזאת ידענו בנסיון וז"ש "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" תדע כי הוא יען "איננו שומע" לא יוכל לשמוע ולעשות בקול אביו ובקול אמו' אמר קול קול שתי פעמים כי דעותיהם חלוקות זה בכה וזה בכה ולא יוכל לעשות רצון שניהם, ולכן אף אם "ויסרו אותו" שניהם כאחד, בדבר אשר אביו וגם אמו חפצים בו "ולא ישמע אליהם" כי ישליך דבריהם אחרי גוו וע"ז אר"י אם לא היתה האם ראויה לאב אינו נעשה בן סורר ומורה, כי לא יחרץ משפטו כבן סו"מ אך אם אביו ואמו דרך אחד להם בכל דעותיהם וידריכוהו בדרך אחד ובאופן אחד ואם בזאת לא יוסר ולא ישמע אליהם אז אחת דתו לדונו במשפט הנכון לו, וד"ל
כי יקרא קן צפור:
במ"ר זש"ה מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים, ונ' לרבנו ני' לפר' כי הנה לשלוח הקן ולכיבוד או"א שכר אחד להם יען בשניהם הוא אומר למען ייטב לך והארכת ימים, וכבר האריך בזה במד' באמרו אורח חיים פן תפלס כי כיבוד או"א הוא מן המצות הגדולות והחמורות ושלוח הקן הוא מן הקלות שבקלות כי אין בו חסרון כיס ולא איבוד זמן יען אמר כי יקרא פרט למזומן. והוא פלא איך יהיה שכרן אחד, אולם הענין כן הוא, כי אם נעבוד את ה' בעבור השכר ע"מ לקבל פרס כעבד העובד את אדוניו אז נאכל פרי מעללינו איש איש כפי עבודתו אשר עבד לרב ירבה שכרו ולמעט ימעט, אבל אם נעבדהו כאשר ישרת הבן את האב אשר כל מגמתו לכבד את אביו ולמלא אחרי דבריו וכה נעשה גם אנחנו כי יהיה חפצנו ומגמתנו לעבוד את ה' בשמחה וטוב לבב בלתי אם על השכר עינינו אז שכר אחד לכלנו אחד המרבה ואחד הממעיט, כאשר נראה כי האב ביום הנחילו את בניו לא יחלק בין הבנים להרבות נחלת הבן אשר היה לאל ידו לכבדו ביתר שאת ולהמעיט נחלת הבן אשר גם הוא עשה כדי יכלתו, אבל רק מעט מזעיר. וז"ש במדר' "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים" ר"ל מזה שהשוה פה שכר מצות שלוח הקן למצות כיבוד או"א מזה נראה כי ראש דבר הוא כוונת הלב והוא העיקר לכוון לבו לשמים כי ממנו תוצאות חיים ארוכים האמורים פה,
ובזה יש לפר' את מאמר הגמר' סוף חולין, הרי שאמר לו אביו להביא גוזלות ועלה לגג ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן אריכת ימיו של זה, והשיב דלמא מהרהר בע"ז הוי, הכוונה כי לא עשה שני מצות אלה לשם ה' לעשות לו נחת רוח רק בעבור השכר, וזה נקרא דרך משל "ע"ז" כי אין עבודתו לשם ה' רק הוא עובד את עצמו, ואם אמנם ה' יתן שכר טוב אף לאלה אשר יעבדוהו ע"מ לקבל פרס בכל זאת אריכת ימים האמורים פה לא נאמרו רק לעובד מאהבה,
עי"ל כי הנה אמרו האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, ומסתמא גם בכל מצות שכליות כמו כיבוד או"א משתקין אותו וע"ז אמר דלמא מהרהר בע"ז הוה ואמר בלבו כי מצות אלו המה מפאת רחמים ולכן לא הגינו בעדו מליפול, ואפשר שזהו ג"כ כוונת המדרש מכל משמר נצור לבך שאל יהרהר בלבו לומר שמצות ה' המה מפאת רחמים, ודו"ק.