אור ברסלב
שביבי אש ספר דברים › סדר וילך

שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר

ספר דברים · סדר וילך

סדר נצבים

וילך משה וידבר את כל הדברים האלה:

ואומר רבנו ני' כי פה נמצא רמז נכון כי הדורש במקהלות עם ומוכיח בשער יקדים לומר דברי הלכה טרם יאמר דברי אגדה ומוסר כי וילך סובב על דבר הלכה כי ההלכות נקראות הליכה יען המה תהלוכות השכל ואח"כ "וידבר את כל הדברים" המה דברי מוסר וטעמו של דבר הוא כי הנה כבר אמר ר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח כי אם יאמר טול קיסם מבין שניך יאמר לו טול קורה מבין עיניך, אולם אם המוכיח ת"ח היא לא יוכלו להזכיר לו עונו יען אמרו אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי בטח עשה תשובה, ולכן מנהג ישראל תורה היא ממקום קדוש יהלך, כי יקדים המוכיח לומר דברי הלכה להראות במו כי ת"ח הוא לגלות את אזני השומעים כי אף אם ראו בו איזה חסרון ידעו כי בטח עשה תשובה ורחץ בנקיון כפיו ובכן יטו אזן קשבת לתוכחתו, והבן.

הן קרבו ימיך למות:

במד' אמר משה רבש"ע בהן קלסתיך שכן כתיב הן לה"א השמים ושמי שמים. בהן אתה גוזר עלי מיתה? א"ל הקב"ה שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות א"ל אי אתה זוכר בשעה ששלחתיך לגאול אותן ממצרים אמרת לי הן לא יאמינו לי, הוי הן קרבו ימיך ע"כ, ונ' לרבנו ני' לפ' את דברי המד' הזה בחכמה ודעת, כי הנה האיש ההולך בראש עם ישראל ונוהג בצאן יוסף, שתים המה עבודותיו אשר עליו לעשות, הראשונה:

לעמוד בפרץ לשכך כעס וחימה עת אשר יתאנף ה' להשמידם או לנגוע בהם לרעה, בכפרו בעד חטאתם להתפלל בעדם עד אשר ישיב ה' את חרון אפו מעליהם וינחם על הרעה אשר דבר לעשות להם, כאשר עשה משה רועה ישראל כי בכל עת אשר חרה אף ה' בהם להכותם חרם ולהאבידם, עת נאצו תפארת עזמו וילכו עמו קרי ויאמר להרג אותם במדבר ולכלותם, התיצב כמליץ בינותם ויחל את פני ה' כי יסלח לעונם להשיב מחשבתו הרעה מעליהם. השנית היא:

לנחותם את הדרך אשר ילכו בו ולהוכיח תמיד דרכם על פניהם לישר אורחותם ליראה את ה' ולאהבה אותו, ועל שני הדברים האלה הזהיר יתרו את משה באמרו אליו:

היה אתה לעם מול האלהים, ופי' רש"י שליח ומליץ בינותם למקום, כי יתפלל בעדם וירבה תחינה לפני ה' וידבר עליהם טובות, ואף גם זאת:

והזהרת אתהן את החקים ואת התורות והודעת להם אתה דרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

אמנם כאשר נתבונן בשתי העבודות האלה נראה כי מקבילות המה אשה אל אחותה וכאשר תגביה האחת לעוף מעלה מעלה, כן תסגיר השנית כנפיה ותרד אחורנית, כי הנה האיש המרומם בתור אדם המעלה ויעל בסולם העולה בית אל גבוה מאוד לשום בין כוכבים קנו, הוא יוכל להרהיב בנפשו עוז לגשת לפני ה' לעצור בעד חרון אפו, וכאשר תרום נפשו ותתנשא אל ה' כן יוסף אומץ, ועוז והדר ישוה עליו להתיצב כקיר ברזל מבדיל לבל ישפוך ה' עליהם חמתו, אולם לעומת זה דבריו לא יקחו את לב השומעים ולא ישמעו לתוכחתו, ואת דרכו לא יאלפו באמרם מה לו ולנו הלא נעלה הוא מאתנו מאוד, כי המוכיח בשער ומטיף לעם לא יכו דבריהם שורש בלב ההמון רק אם המה אנשים לפי ערכם מעורב בדעת עם הבריות (פאפולער) לדעת מה הדור הזה שואל מהם ויוכיחו אותם כיאות להם, כאשר נראה כי בעת עלה משה למרום לקחת את שני לוחות הברית מיד ה' אמר לו לך רד כי שחת עמך ודרשו:

רד מגדולתך כי ידכה ישח וישפיל נפשו להיות קרוב להם ואז יהיה לאל ידו לנהל אותם במעגלי יושר ובדרך צדקה, יען באותה מעלה נשאה אשר עמד בה אז, לא היה ביכלתו להשיבם מדרכם כי לא ישמעו לו ולא יתנו אוזן קשבת לדבריו. אולם לעמוד בפרץ לחלות ולחנן את פני ה' כי ירף מאף ויעזב חימה במה נחשב הוא האיש אשר נפשו לא חיה והיה כאחד העם ומה צדקה יש לו לזעוק את פני ה'.

והנה משה התאמץ מאוד בכל כחו לעבוד שני עבודות האלה בכל לב כי כאשר ירד שנית מן ההר וקרן עור פניו כי שם נגלו אליו אלהים הוא הדעת ויגדל מאוד, נתן על פניו מסוה והסתיר פניו מן העם למען לא יבינו מה נפלאו דרכיו, וישמעו מוסר דבריו ובבואו לפני ה' לבקש מלפניו ולהתחנן לו על עמו הסיר את המסוה ונגלה כבודו כליל בהודו והדרו ולמענו האריך ה' את אפו להם, אכן באחרית ימיו האלה גדל מאוד וכבר עלה לאב שיאו וראשו לשמים הגיע ויחסר רק מעט מאלהים; ולא יכל עוד להצפין גאונו וגדלו בפני העם כי כל עיין שזפתו וכל רואהו הכירו את תפארת גדולתו כי רבה היא, ולא היה לאל ידו לעצור בעמו וללמוד תועים בינה כי לא נשמע קולו עוד ולכן הגיע קצו קץ כל בשר ותפנה שמשו לערוב ויהושע משרתו החל רוח ה' לפעמו ותזרח לו השמש. והנה אמרו במד"ת על "הן עם לבדד ישכון" כי אותיות ה"א ונו"ן אין להן בן זוג במספר עשרות ר"ל כי לא יתחברו אל אותיות אחרות למספר עשרה כמו שאר האותיות אשר אלה אל אלה יחדיו ידבקו להיותן עשרה וזהו "הן" ר"ל כמו אותיות הן "עם לבדד ישכון."

ומעתה דברי המדרש כזוהר הרקיע מזהירים. כי ה' אמר אל משה הן קרבו ימיך למות כי אתה הוא בבחינת "הן" יען גדלת מאוד והדרך רב בינך וביניהם ולא תוכל להתחבר אל העם להיותך קרוב אליהם ולכן קרבו ימיך למות ומלכותך תתן לאחר הרצוי לרב אחיו, ומשה שאלו בתמהון לב רבש"ע בהן קלסתיך ובהן אתה גוזר עלי מיתה ל הלא יתר שאת לי כי נפלאתי מבני אדם כי עליתי מרום ונפתולי אלהים נפתלתי ובכן אוכל להיות למליץ בינותם להשיב אחור חמת ה' וזעפו ולמעני יחטום להם. הלא בהן קלסתיך "הן לד' השמים ושמי שמים כי אתה נבדל מיושבי חלד ועל השמים דרכך ומי יעלה אליך ויבא אל הקודש פנימה יותר ממנו, כאשר באמת אמרו במדר' כי בעת אשר הסגיר משה למות נפשו והפקיד רוחו ביד אלהי הרוחות ה' כלביא שאג "מי יקום לי עם מרעים" מי יעמוד לי בשעת כעשי?. ואל אמונה השיבו:

שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות כי נותן עינו בתבואות שכנו ולא יראה את הוצאותיו כי רבו, כן אתה תתן עיניך במעלה ויתרון אשר בך ולא תראה את החסרון הגדול ממנו הרבה מאוד כי לא תוכל להוכיחם ולא ישמעו לדבריך, הלא אמרת הן בני ישראל לא שמעו אלי כי נבדלת מהם מאוד ולא דרכיהם דרכיך ולא תוכל להוכיחם ולעצור בעדם כי ישליכו דבריך אחרי גוום ולא יסירו למשמעתך, לכן הן קרבו ימיך למות ואיש אחר ישב במקומיך אשר יוכל לנהלם בצדק ובמישור וישמעו מוסר תוכחתו, ודו"ק כי דפח"ח.

הקהל את העם האנשים והנשים והטף והקשו בתלמוד:

טף למה הן באין? ותי' כדי ליתן שכר למביאיהם, והוא פלא מבהיל איך יצוה ה' דבר לאין תכלית רק באשר ישלם שכר לעושיהו? ומה גם כי הכתוב יסתור את דברי הגמ' ואומר:

ובניהם אשר לא ידעו ישמעו וילמדו ליראה"?, ונר' לרבנו ני' כי דברי החכמים עם דברי הכתוב ענין אחד להם יען אמרו כי שמיעת דברי קודש ואמרות טהורות יקדישו את רעיונות הילד ויחדשו רוח נכון בקרבו ויקל לו להבין חכמה ודעת עת יגדל כאשר חכמים הגידו כי ר' יוסי בהיותו עוד עולל ויונק הביאה אותו אמו לביהמ"ד והיא שעמדה לו כי חכמי דורו אמרו עליו אשרי יולדתו ובכן ימצאו האבות שכר טוב בעמלם יען כאשר יגדל הנער ויתחילו ללמדו ספר לנהלו על מי מנוחות האמונה והתבונה חיש מהר ישיג ארחות חיים תורה ותושיה כי הכין את לבבו מנוער, וזהו כוונת חמז"ל באמרם כדי ליתן שכר למביאיהם כי מתן שכרם בצדם כי עי"ז יוכשר לקבל תורה וטהרה, וזהו ג"כ דעת הכתוב, כי הנה יש לשאול כי למעלה אמר למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה"א", ופה אצל הטף אמר למען ישמעו ולמדו ליראה את ה"א", אבל לפי האמור נבין היטב כי אצל הגדולים השמיעה היא הבנת הלב לכן אמר כי ישמעו וילמדו את התורה כפשוטו כי תלמיד גדול שמביא לידי מעשה "ויראו את ה"א וכו'", אבל אצל הטף השמיעה היא שמיעת האוזן לבד בלא לימוד והבנה, אמנם בכל זאת ילמדו ליראה יען השמיעה אשר ישמעו מד"ת בעודם קטנים, תביאם ליראה, לכן אמר למען ישמעו, דברים ככתבן ומזה ילמדו ליראה אף כי לא למדו להבין, ויראה זו תכונן את לבבם להבין בהיותם לאיש ויראו את ה' כל הימים וזהו שכר טוב למביאיהם, וד"ל.

תוכן העניינים

שביבי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה