אור ברסלב
שביבי אש ספר דברים › סדר ברכה

שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר

ספר דברים · סדר ברכה

סדר האזינו

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו':

ספרי, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל נגלה על כל האומות תחלה, הלך אצל עשו א"ל מה כתיב בה א"ל לא תרצח אמרו לפניו כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא וכו' הלך אצל עמון ומואב וכו' א"ל מה כתיב בה א"ל לא תנאף, א"ל כל עצמה של ערוה שלהם הוא וכו' הלך אצל ישמעאל א"ל מה כתיב בה א"ל לא תגנוב א"ל כל עצמה של אביהם לסטים היה וכו' ע"כ ת"ד הספרי עיי"ש, והיא פלא הלא אלה השלשה אזהרת המה מן ז' מצות ב"נ אשר נצטוו המה עליהם מכבר ואיך הזכיר להם את אלה? ומה גם כי לא אבו לקבלם ממנו והשיבו ריקם פניו הלא מצוום ועומדים הם עליהם מיום ברא אליהם אדם על הארץ

ונראה לרבנו ני' לומר כי הנה זאת התורה אשר נתן אלהים לנו חסד ואמת נפגשו בה, משפטיה המה צדקו יחדיו וכל דרכיה דרכי נועם ושלום, ולא תיסר במשפט קשה את השלשה המשחיתים האלה. גונב מרעהו. נואף אשה ורוצח נפש אשר המה משביתי שלום ומחריבו ארץ, רק תתהלך עמהם בחמלה וברחמים גדולים כי הגונב מרעהו ונמצא הגניבה בידו כופר ימצא על חטאתו אם שנים ישלם לרעהו, ומכה נפש אדם ונואף אשת עמיתו אם אמנם חטא משפט מות להם בכל זאת לא יומתו על פי עד אחד, כי אם על פי שנים או שלושה עדים אשר ינסו אותם בשבע דרישות וחקירות והחטאים האלה בנפשותם לא יעשה להם דבר אם לא הזהירו אותם טרם עשו מעשיהם, ונידונים בבי"ד של כ"ג עד שר"ע ור"ט אמרו אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. והנה משפטים צדיקים ונאורים כאלה נתונים המה רק לעם חכם ונבון אשר חכמתו תאיר פניו ויתר שאת לו בחכמה וכשרון תכונות רמות ונשגבות, אולם עם בזוי ושסוי כמו הגוים אשר היו בדורות קדם כולם מנאפים ושופכי דם אדם גזלנים וחמסנים, הלא אלה ילכו במשפטי חופש כאלה צלמות ולא סדרים כי לא יגורו מחרב המשפט וכן תמלא הארץ חמס גנבים ומנאפים, ובאמת ב"נ נשפט בדיין אחד ועד אחד ובלא התראה, ואחת דתו למות אם יעבור על אחת משבע מצות, יען רק אז יהיה ביכולת לעצור בעדם אם ירדפו אותם בחמת קרי וברוח בער, ולכן לא רצו קציני עם ועם ושריהם אשר על ידיהם חפץ ה' לתת תורתו לקבלה, יען תוכה רצופים גם שבע מצות אשר נתנו להם ועובר עליהם לא במהרה יענש לפי משפטי התורה וחקותיה ואיך יוכלו לנהל בה את העם אשר כבד עליהם פשעם, וזהו שאמרו והשיבו ראשי עם ועם הפקודים עליהם:

כל עצמו של אביהם רוצח הוא וכל עצמה של ערוה שלהם הוא. לסטים הוא, כי העם פרוע הוא מאוד אנשי דמים ומרמה ואיך יוכלו לנחותם במשפטים ישרים ונאורים כאלה, והבן.

שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך, עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני, חול:

ואומר רבנו ני' כי הנה אמרו, כי זבולון ויששכר באו בברית יחד כאיש אחד חברים, זבולון לחוף ימים ישכון לסחור מסחרו בכל עיר רוכלת עמים, ויששכר ישב באהלו ובתורת ה' יהגה יומם ולילה וארוחתו ארוחה תמיד נתנה לו מעם זבולון אחיו ואם אמנם שבטי יה כולם הפיקו לרעב נפשם ויעשו צדקה וחסד בעלותם לראות את פני ה' שמה הביאו עולותיהם וזבחיהם המעשר והתרומה לרוות בם את נפש הכהנים ואביוני אדם ויעניקו אותם מטובם, בכל זאת לא עשו ככה רק בהיותם במקהלות עם בהקבץ כל ישראל יחדיו לעין כל רואה, לא באלה חלק זבולון כי הוא נתן מלחמו לדל וישביעהו מדשן שלחנו גם בהיותו בביתו ואין רואה, לכן גם ה' לא מנע את הטוב מבעליו ויתן לו שכרו מדה כנגד מדה, ואם הוא שלח ידו לאביון בהחבא ופני עניים לא השיב ריקם ממתן בסתר, כן עשה לו גם ה' גנזי מטמונים שפע ימים אשר נחלתו שפרה עליהם היו ג"כ כמכוסים ומסוגרים מעין רואה וידי זרים לא שלטו בהנה כי כל לוקחים בלתי רשותו לא הצליח בהן, כאשר אמרו (מגילה ו' ע"א) אמר זבולון לפני הקב"ה מי מודיענו על חלזון וטמוני חול לתת לו דמים א"ל כל הנוטל ממך בלא דמים אינו רואה סימן ברכה בפרקמטיא שלו, ולכן. לא היה צריך זבולון לעמוד עליהם לשמרם וז"ש שמח זבולון בצאתך כי יוכל להרחיק נדוד באניות סוחר בשמחה וטוב לב ואל יפחד פן ישלחו זרים בעולתה ידיהם לקחת את אשר לו כי תבא מאורה במשלח ידיהם וא"כ כל חפציו המה כסגורים ומסוגרים בסתר יען "ויששכר באוהלך" כי בסתר אהלו החזק ביד יששכר והשביעו מטובו, ומפרש "עמים" המה שבטי ישראל כפירשי "הר יקראו" אם יעלו להשתחות לה' בהר הקודש בירושלים שם יזבחו זבחי צדק' ויתנו מתנות לאביונים "כי שפע ימים יינקו" סובב על זבולון ויששכר כפירש"י, כי שנים אלו באו במסורת הברית זבולן ערך שלחן ליששכר ויאכילהו וישקהו ויששכר למדו תורה ותשויה לכן אלה שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול, והבן.

שמח זבולון בצאתיך ויששכר באהליך:

ופי' רבנו ני' עפ"י דברי קהלת שמח בחור בילדותיך וכו' ודע כי על כל אלה יביאך אלהים "במשפט" כי בעת שמחה וגיל תמיד יתן אל לבו כי בא יבא העת אשר יביאהו אלהים במשפט על כל אשר יעשה, ובכן יחשוך מחטוא לה' גם בעת הוללות ושמחה, וכאשר אמרו בתלמוד כעין זה, לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר וכו' לא נצחו יזכיר לו יום המיתה וכה יחלץ מצרה ולא יחטא, אולם החכמים לימודי תורה לא באלה יצאו להלחם ולהציל מיד היצה"ר נפשם כי אם יוסיפו אומץ בתורת ה' ובזה יכריעו לארץ את יצרם הרע כאשר אמרו, אם פגע בך מנוול זה משכיהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח וכו' והתורה תגן עליהם ותצילם מן החטא אף אם לא יזכירו להם את יום המות, ובזה פי' רבנו ני' את דברי הכתוב בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה את בעליה" ר"ל כי ע"י הכסף ג"כ יוכל האדם להשלים נפשו לה' בעשותו חסד וצדקה כידוע אבל יתרון יש לחכמה כי תחיה את בעליה ביום בא עליו כנהר צר הצורר הוא היצה"ר, יגדע קרנו עת יהגה בתורה וימס כדונג מפני האש ואל יצטרך להזכיר לו את יום המות המר, וז"ש "שמח זבולון בצאתך" כי בעת שמחה וחדוה יזכור את יום יציאתו מן העולם באשר לא יחטא, אבל "יששכר" הוא הת"ח "באוהליך" הוא יכניע את יצרו הרע באהלו אוהל התורה, ולא בהזכרת יום מר, ודו"ק.

ולא קם נביא עוד כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים:

רשי' שיהיה לבו גס בו וכו' ועיין ברמ"בן שהקשה כי לפ"יז היה לו לומר אשר "ידע" את ה' פנים ולא אשר "ידעו" לכן פי' כי היא מלשון ואדעך בשם עיי"ש, ולרבנו ני' נראה כי דברי רש"י נכונים המה עפ"י דברי הר"ן אשר יאמר כי גדולת משה ונביאתו הנשגבה לא היתה ע"י הכנתו כי אין ביכולת איש קרוץ מחומר להכין את נפשו ככה ולעלות עד ה' לראות באספקלרי' המאירה רק ה' ממרום השפיע עליו רוח נביאה גדולה כזו והופיע עליו נהרה יען דרוש היה לנביא אשר על ידו תנתן התורה לעם ישראל להיות גדול מאוד ויחסר רק מעט מאלהים ולכן אמר ולא קם עוד נביא בישראל כמשה כי עוד כל ימי עולם לא יהיה כמוהו איש אשר יגיע למעלה זו ולפ"יז יפה אמר אשר "ידעו" ה' פנים אל פנים כי ידיעת משה לא היתה מפאת הכנתו רק מיד ה' היתה זאת לו והוא עשאו להיות יודע וזהו "ידעו", והוא נתינת טעם על ולא קם עוד", והבן.

תוכן העניינים

שביבי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה