שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר
ספר בראשית · לסדר חיי שרה
ויהיו חיי שרה וכו' רש"י ז"ל לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל וכו' ובת כ' כבת ז' ליופי ורבים תמהו היפה בנשים יתר שאת לה בחן ויופי בהיותה בת עשרים מהיותה בת שבעה, ונראה לרבינו כי כבר כתבו חכמי הטבע כי היופי המופלגת ביותר עד שמשתומם האדם עליה כמשתומם על חידוש היוצא מגדר הטבע אינה מעוררת התאוה כי חושיו והרגשותיו נלכדו בראיה נפלאה הלזו עד שלא נשאר לו פנאי ומקום להרהורי תאוה גשמיי,
והנה שרה אמנו היתה מאותה היפיפיות המופלגות ביופי ביתר שאת עיין במגילה דף כ"ב ובמהרש"א שם ר והנה אברהם אבינו לא השיג גודל הפלגת היופי של אשת חיקו וחשש ואמר "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את והי' כי יראו אותך המצריים ואמרו אשתי זאת והרגו אותי ואותך יחיו" אבל התורה סיפרה לנו כבא אברהם מצרימה "ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאוד" ר"ל לא כמו שחשב אברהם שהיא אשה יפת תואר בינונית אשר עליה יש לחוש שכל רואיה יתאוו לה רק האשה יפה מאוד מופלגת ביופי לא כדרך שאר נשים היפות ולכן לא ענו דבר רק השתכלו ביפיה המופלגה וסיפרה לנו חידוש יותר "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה" ר"ל כי גם שרי פרעה לא התאוו לה מחמת הפלגת יפיה רק הללוהו אותה אל פרעה כפרש"י ז"ל הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך וידוע כי המלך הי' בעיניהם מבני אלקים יוצא מגדר ילוד אשה וכאשר אמר פרעה לי יאורי ואני עשותני ואמרו השרים כי אשה כזו אינה מיועדת רק למלך איש אלקים אבל לא לילודי אשה כמנו וזה שהעידתה התורה עליה בת כ' כבת ז' ליופי כמו שבת ז' אינה מעוררת תאוה חומריית באדם כך היא כשהיתה כ' לא עוררה התאוה מחמת גודל הפלגת יופיה, ודו"ק.
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים:
יש לשאול למה כתב שני פעמים וילך, ונראה לרבינו כ"י לפרש ע"פ מה שאמרו שקפצה לא הארץ ובטח השתמש בשם משמות הקדושים, והנה כאשר הדין כי אין מורין הלכה בפני רבו כן אין להשתמש בשמות לפני רבו והשל"ה ז"ל כתב כי טוב בחולם היא כינוי לתורה שבנגלה וטוב במלופם לתורה ע"ד נסתר, וז"ש ויקח העבד וכו' וילך:
כדרך כל הולכי דרכים ואף כי כל טוב אדוניו בידו שגם סתרי תורה מסר לו אדוניו והי' לאל ידו להזכיר את השם בעודינו עומד לפני אברהם רבו, לא כן עשה, אלא הלך מאתו כאיש נוסע לפי תומו ויהי כי הרחיק ממנו, "ויקם וילך":
בקומה זקופה והזכיר את השם ומיד היה שם. ועיין עוד בזה לפנינו על פסוק ואבא היום אל העין, ודו"ק.
ואמר אל אדוני אלי לא תלך האשה אחרי:
רש"י אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר וכו' אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך, בזה יש לשאול הרבה, א' הלא זאת היה לו לרמז לאברהם בדברו אתו שיש לו בת כדי להתחתן עמו, ומאי בעי הכא בזה בבית לבן צ ב' מאין לנו מה שהשיב לו אברהם? ג' מדוע בדברו עם אברהם אמר "לא תאבה האשה ללכת" ופה אמר "לא תלך האשה" ובספא אפיקי יהודה יצא לתרץ, קושי' א' כי כבר רמז זאת לאברהם באמרו אולי לא תאבה "ואולי" בכל מקום "הלואי" וכמו שדרשו על "אולי חטאו בני" (איוב א') יען במקום אשר אין רצונו שיהי' כן אומר לשון "פן" כמו פן יפתה לבבכם פן תשא עיניך וכדומה, והצדק אתו בזה, אכן לפי"ז יותר יפלא מדוע לא העמיד רש"י דבריו אלו למעלה על "אולי"? "ואלי" הכתוב פה מה מלמדינו, ובספר אוהל יעקב פתח במשל פיו [עיין המשל בספרו) ודרך דרך אחר ויאמר כי עד שלא אמר בבית לבן אולי לא תלך אחרי לא היה ניכר כי רצונו להתחתן עם אברהם, אבל בזה שסיפר זאת ללבן ובתואל גלה את כל לבו, כי מה היה לא לספר כזאת שמה הלא השפיל בזה את השידך באמרו שיש לחוש שלא תלך רבקה אחריו, וגם דברים אלו נאמרים בהשכל ודעת, אבל בזה באנו במבוכה יותר גדולה, כי לפי"ז לא ידע אברהם מאומה ממחשבת אליעזר אשר חשב להתחתן עמו, רק אנו ידענו זאת ממה שאמר אל לבן אולי, וא"כ איך אפשר שאברהם הישיב לו על מה שלא ידע ולא שמע? ואם נאמר כי מסתמא דבר אודות הדבר הזה גם עם אברהם והוא מסתמא השיב לו אין ארור מדבק בברוך, א"כ היא, מדוע באמת דבר כדברים האלה בבית לבן אחרי אשר ראה ושמע כי אברהם לא יקח את בתו לבנו אף אם לא תאבה רבקה ללכת אחריו רק יקח לו מבנות ענר, אשכול וממרא כאשר כתב רש"י, ונראה לרבינו ני' לחבר שתי הקדמות אלה אשה אל אחותה ויהיה נדרש כמין חומר, והיא, כי באמור אליעזר לאברהם אולי לשון הלואי ולא אמר פן, הבין אברהם את מחשבתו היטב הדק, ואם נאמר כי אברהם לא השיב לו מאומה ואליעזר עודנו עומד על משמרתו ורצה לקלקל בבית לבן היה שם לשנות לומר בלשון פן ולא בלשון אולי, הלא בלשון אולי יבינו גם הם את מחשבתו אלא ודאי אברהם כבר השיב לו אין ארור וכו' וידע כי תוחלתו נכזבה, לכן רצה פה בדברו אל לבן ובתואל לתת חשק בלבבם באמרו להם כי גם הוא היה חפץ מאוד להתחתן באברהם ואליו תשוקתו אבל אברהם שפך לו קיתון על פניו ואמר לו אתה ארור ואני ובני ברוכים, ולכן כתיב "אלי" חסר ויו לרמז לנו שסיפר להם את כל המאורע מפורש באר היטב ולא ברמיזה ואף מה שהשיב לו אברהם ג"כ הגיד להם, יען כי בזה שיש לו לעבד חשק להתחתן עם אדוניו בזה לא פעל כלום הכי בשביל זה יאבו גם הם ל אלא שסיפר להם גם תשובת אברהם שהוא מחזיק את עצמו וזרעו לברוך, ובזה הגיע למטרת חפצו, ולפי"ז מה שהעמיד רש"י ז"ל דבריו באלי השני כי פה מרומז גם תשובת אברהם לאליעזר אבל למעלה באולי אינו מרומז רק זאת כי בת היה לו לאליעזר,
ובזה מדוקדק נמי הטיב מה שאמר לאברהם "אולי לא תאבה האשה ללכת" דמשמע שיש מקום לחוש שלא תתרצה ללכת ובבית לבן שינה לשונו ואמר "אלי לא תלך האשה אחרי" דהיינו הלואי שלא תלך אחרי מאיזה סיבה שיהיה ולא הזכיר שיש חשש שתמאן ללכת עמו, ודו"ק כי היא דבר נאה ומתקבל:
ואבא היום אל העין:
ש"י היום יצאתי היום באתי מכאן שקפצה לו הארץ, א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה וכו' ורבים תמהו למה הביא מאמרו של ר' אחא כאן הלא אין לו שום שייכות עם מה שלפניו, עוד יש לראות מה ראה לדרוש מן ואבא היום, כי באותו יום יצא ובאותו יום הגיע שמה, ונראה לרבינו ני לישב שתי שאלות הללו אשה ברעותה, כי הנה למעלה סיפר לנו דרכי הליכתו, ויקם וילך, ומיד כתיב ויברך הגמלים אבל מן ביאתו שמה לא הגיד מאומה, ופה נהפוך הוא כי שתק מלהגיד דבר מה מן יציאתו, ורק הודיע את ביאתו, הלא דבר הוא, לכן מה מאוד נמלצו לחיך אשר חכמים הגידו כי היציאה והביאה דבר אחד הוא יען קפצה לו הארץ כי ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן אולם עוד היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי דברה תורה בלשון קצרה וכתבה למעלה היציאה וכאן הביאה אבל לא מפני שקפצה הארץ לקראתו, לזאת הביא דברי ר"א כי יפה שיחתן וכו' הלא מזה נראה כי לא קמצה התורה את דבריה וכפלה פעמים את המעשה מתחילתה ועד סופה ואיך יתכן כי רק ביציאה וביאה נקטה דרך קצרה אלא כי בא להורות לנו כי קפצה לו הארץ, כ ודו"ק כי נכון הוא מאוד.
ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח. העבד את רבקה וילך:
ויש לשאול מה זה ויקח העבד הלא כבר אמר ותלכנה אחרי האיש עיין ברמב"ן וא"ע, שנדחקו בזה, ונראה לרבינו ני' כי הנה מן מקרא זה ותלכנה אחרי האיש דרשו בתלמוד (ברכות ס"א) אחורי ארי ולא אחורי אשה הלא תראה כי אליעזר לא רצה ללכת אחורי רבקה והלך לפניה, אולם כל זאת היה טרם מסרו שלוחי האב את רבקה לשלוחי הבעל יען עד אז לא היתה רבקה נחשבת לאליעזר כגבורתו והוא לא עבדה ועיין במשנה כתובות מ"ח ע"ב כיון שמסרוה שלוחי האב לשלוחי הבעל נכנסה לרשות הבעל) אבל אחרי שובם מלשלחה נעשית רבקה גבירתו והוא עבדה ואין זה דרך ארץ שילך העבד מלפנים וגבירתו מלאחריו, לכן מה עשה אליעזר, לקח את רבקה מבין נערותיה והעמידה על צדו שילכו זה אצל זו יחדיו, וכשתדקדק תראה כי קודם מסירתה לאליעזר קראו הכתוב איש ואח"כ קראו עבד, וזהו שאמר, ותלכנה אחרי האיש טרם חזרו שלוחי האב שהיה איש אבל אחר שהלכו להם שלוחי האב, ויקח העבד כיון שנעשה לה עבד לקחה וילך עמה שוה בשוה, ודו"ק.