שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה
ספור מהמלך דון פידרו הזקן עם החכם ניקולאו די ואלינסיא
אמר ניקולאו: שמעתי עליך, מלכנו, שרצון רוממותך לצאת למלחמה על אויביך אשר נקראו אינפיאיליש (infieles הם אנשים שאינם מאמינים.), ולמה ילך אדוננו אל האויבים אשר מחוץ ויניח אותם שבפנים? והם היהודים אשר גדלה שנאתם אלינו, וכתוב בספריהם שאסור לתת לנו שלום, ומפי המכיר אותם שמעתי שהנוצרי אין ראוי שיקבל מן היהודי אלא האמצע, ופירושו כי כשהגוי בא לעומת היהודי אז אומר על הנוצרי: בא בשעה רעה! ובהתקרב אצלו אומר לו: שלום עליך אדוני והאל יחיך! ובהתרחק ממנו אומר לו: לך כקרח לגיהנם וכפרעה אל הים.
השיב המלך: אם שמעת באזניך? השיב ניקולאו: מאחד מהם שבא לדתנו שמעתי. אמר המלך: אין ראוי להאמינו! כי מי שהמיר דתו נקל לו להמיר הדברים, ועוד כי השנאה מפאת הדת אינה אלא שנאה מקרית כי הוא אינו מכוין אלא אהבת דתו.
אמר ניקולאו: אין אני דואג אלא מעזותם אשר על פניך אדוננו יאמרו שדתך דת שקראית.
אמר המלך: יקרא אחד מחכמי היהודים ונשאל!
וכשבא אמר לו המלך: מה שמך? אמר לו: אפרים בן שאנגו!
אמר המלך: כנראה הרכבה יש בך, ומחציך ולמטה שבו אות הברית יקרא שמך אפרים, ומחציך ולמעלה נוצרי אתה שכן יורה שם שאנגו.
השיב היהודי: אדוני המלך! שאנגו שם המשפחה היא, והיא שנצי, אלא שנשתבש בלשון העם.
אמר המלך: בתך הייתי מבקש כי הגדת לי משפחתך.
השיב היהודי: אדוני המלך! אמרתי שאנגו להבדיל, כי כמה אפרים יש בחוצות, ואדוני המלך מבקש היה להכירני כיון ששאל את שמי.
אמר המלך: נניח זה, כי למה שהביאוך לפני הלא לשתשיב איזו משתי הדתות טובה, דת ישו או דתך?
השיב החכם: דתי יותר טובה לי כפי עניני אשר הייתי במצרים עבד לעבדים והוציאני האל משם בנסים ואותות, ודתך טובה לך כפי ממשלתה התמידית.
אמר המלך: על הדתות מצד עצמן אני שואל, לא בבחינת המקבלים.
אמר החכם: אחר עיון שלשה ימים אשיב לאדוני אם יראה בעיניו.
השיב המלך: יהי כן!
אחר השלשה ימים בא החכם והראה עצמו כעוס ובפנים זועפות.
אמר המלך: מדוע פניך רעים?
השיב ואמר: קללוני היום על לא חמס עשיתי, ועליך אדוננו לריב את ריבי, והענין הוא כי זה חדש ימים שהלך שכני למרחוק, ולשני בניו כדי לפייסם הניח שתי אבנים יקרות, ועתה באו שני האחים אלי ובקשו ממני שאודיעם סגולת האבנים וההבדל שבין זו לזו. ואמרתי להם: מי היודע בזה יותר מאביכם? הנה הוא אומן גדול בהכרת האבנים וציורם הנקרא לאפידאריו (Lapidario הוא סוחר של אבנים טובות), שלחו אליו והוא יגיד לכם האמת, ועל תשובה זו הכוני וחרפוני.
אמר המלך: שלא כדין חרפוך, ראויים לעונש.
השיב החכם: וישמעו אזניך מלכנו היוצא מפיך! הנה עשו ויעקב אחים היו, ונתן לכל אחד אבן אחת, ואדוננו שואל: איזו יותר טובה? ישלח מלכנו ציר לאבינו שבשמים, כי הוא הלאפידאריו הגדול והוא יאמר הבדל האבנים.
אמר המלך: הראית ניקולאו פקחות היהודים? וחכם זה ראוי לדורון וכבוד, ואתה יספיק לך לעונש, כי שקר דברת על עדת היהודים.
אמר ניקולאו: איך שיהיה מחוק המלכים הקדושים להכניע כל הדתות לדתו ולמה לא יכניע לאלה?
השיב המלך: לא ראיתי מעולם שום הצלחה בדבר על צד הכרח, כי מיד שיעלם המכריח ישוב לקדמותו, כמו האבן כשהושלכה למעלה מיד בסור כח היד תשוב אל מרכזה, וכן הרוח כשנכנס בבטן הארץ מיד קורע ושב ליסודו. לכן איעצך, ניקולאו, ל תלך אחר העם הזה בדרך ההכרח, אבל אפשר שתוכל להם בהודאת הרצון והסתה בהתמדה מיום אל יום, כי הדלף הטורד עם כל חולשתו עושה רושם באבן השיש עם כל תקפה, כל שכן שירשמו הלשונות הרכות בלב בשר. ושמעתי, כי חכם אחד רצה ליסר את בניו, ועשה משתה מלשונות רכות וקשות, וכלם היו מושכים את ידיהם מן הקשות והולכים אל הרכות, אמר להם אביהם: אי בני! אם כה תעשו בדברכם עם האנשים מה טוב ומה נעים חלקכם!
השיב ניקולאו: גם מדרך זו אין תקנה, כי אינו ממנהג העם הזה לקבל עצה, וטבעו טבע הפתן, שכאשר יקין יחרש מאזנו אחת וכאשר יבא המלחש יטמין אזנו השניה בעפר כדי שלא ישמע, שכן אמר דוד (תהלים נ"ח ה'): "כמו פתן חרש יאטם אזנו". וכתב שלח שר צבא טיטוס לרומי, והעתקתי נוסחו אשר נעתק מלאטין אל לשון עברי, והם דברי יושיפוס הגדול ליהודים היושבים על החומה, אביאנו לפניך!
והביאו וקראו, וכה אמר:
"העם הנבחר, בני אברהם, תלמידי משה, תושבי ירושלם מעון השכינה משוש הארץ, יעלו נא לרצון דברי אלה על מזבח חכמתכם, תשמענה האזנים, יבינו הלבבות, יברח הזדון, ימשול השכל, תגזור הדעת בצאתה חפשית מרשת התאוה, תדעו כי תשוקת הנצחון ישים בעליו מנוצח מקברו אשר כרהו והוא לא ידע, אם שמעתם בן עיר אשר אמר לאלכסנדר בבואו עלז מן המלחמה וכה אמר: אי אלכסנדר! הנה באת שמח בנצחון המלחמה הקטנה – מי יתן שתנצח הגדולה! אמר לו המלך: ואיזו גדולה יותר מאשר נצחתי! אמר לו: המלחמה הגדולה היא מלחמת יצרך! אנא הבחורים הכניעו יצרכם, ויגדל נא כחכם להיות זקנים בזמן הבחרות, כי בזמן הזקנה אין צריך כח והימים בעצמם ישיתו עצות בנפשכם, מה בצע כי יהיה לכם שכל כמו חכמים ותחיו כמו בעלי חיים? וכיון שהאויב מבקש שלום ומבטיח קיום מקדשכם, למה תשימו אותו בסכנת האבדון? האם יחמלו עליו אויביכם ואתם השלחתם האש ראשונה? ומה יעשו חכמי יועצי ירושלם אשר נגד עצתם כל עצה נבערה וכל חכמה מגרעת? איה יודעי בינה לעתים כאלה? איה זרועות חוקות נעזרות בזכות הלבבות הטהורים משליכים אלף חצים ואחד לא יחטיאו? ואתם אפילו אחד מאלף לא הזיק לאויב, ונשארתם כאניה בלב ים ורוח סערה סביבה ולפניה צור מכשול ולמעלה ממנה ענן וערפל אש וגפרית, מלאתם מקדש מדם נקיים והרשעים שלחתם חפשים! ומצד פירוד לבבכם, אם האויב הורג אחד מכם – אתם בעצמכם הורגים אלף. שמעו נא שרי קדש! כי אמר טיטוס: לשוא טרחתי להביא מרומי כמה סוללות, כי היהודים בעצמם כל אחד סוללה לחבירו! תדעו נאמנה, כי הבטחון בלי יושר כאניה בלי תורן, ולמה הצליחו הרומיים – אלא ביושרם! הנה שמו בשוקי רומי בכל אחד איש נאמן יודיעם בכל יום מי שבר אחת מדתי רומי ולא נמצא מי ששבר אפילו אחת, ואתם שברתם דתי אלהיכם כלן בכל יום: חללתם שבתות ה' מועדי קדש, לקחתם הבתולות הנאות מחדרי משכיתן וחיק אמותן, שאף על פי שאמר החכם: אין זקן כל כך כבד מן הזוקן, שאם יראה אשה יפה לא יחשוק, ואין בחור פרוש שלא ידאג, – זהו בשעת שלום, אבל בשעת מלחמה וספרי הסכנה פתוחים ראוי שלא תראה לכם ערות דבר, כמאמר מלככם, ואתם חטאתם בדבור ובמחשבה! אלכסנדר שלא ראה אור האל היה מחזיק בידו האחת הרומח ובשנית מפזר לעניים לשיחזיק יד ליד – ואתם בשתי ידים שפכתם דם צדיקים?! עוד ראו מזל הרומיים צומח: הם מושלים עד ערי בריטאניא ועד הרי הענקים, וגם אתם ראוי שתכנעו כאשר ראיתם רצון אלהיכם! השגיחו חכמת הטבע, כי הקנה יכנע לרוח חזקה והכנעתו היא רפואתו לשוב לעליתו, כי כשתעבור הרוח ישוב לקדמותו. גם תבינו שלא התמידה הצלחת שום אומה אלא בהתמדת שלמותה: אנשי מדי עברו תורות השכל, וכעס עליהם והמליך אנשי כשדים, כעס עליהם והמליך היונים, כעס עליהם והמליך הרומיים, כעס עליהם וימליך אתכם אם תטיבו דרכיכם. ידעתי כי העריץ שר צבא שלכם יאמץ את לבבכם בדברים שהיה ראוי להטיל מורך ולא אומץ, אתם לוקחים מן האיש ההוא עצות רבות, תדעו באמת כי לא יועילו מאה עצות מאיש אחד מה שתועיל עצה אחת ממאה אנשים, והשפעת האל בשכל המרובים היא, ומה תקחו עצה מן העריץ משולל מהשכלה, מופשט מעשות טוב בחייו? וכי תאמרו: איך נשתעבד ולעולם היינו חפשים? אתם תאמרו: לעולם! ואני לא ראיתי שעה שלא הייתם משועבדים, כי ראה היוצר שאי אפשרית השארתינו אלא בהכנעת יצרינו, ולא הצליחו הרומיים כי אם לשעבד אתכם. אחד היה אברהם בחכמה ועושר והשתחוה כמה פעמים לעם הארץ, ויעקב נשתעבד תחת יד המצריים, כי ידע שרצון האל הוא, ומגבורת יהודה ויוסף ואחיו היה להחריד את מצרים, כל שכן להרוג את יוסף, וייראו לגשת, לפי שהאל המליכו. וברום הצלחתכם, הוא זמן המלך הראשון שאול, לוקח היה את בניכם לרוץ לפני סוסיו, והנערות הבתולות לובשות רקמות למבשלות ואופות. ראיתי בעיני כי אתם מחפשים מיתתכם בנרות, ועם אבוקות – שריפת בית אלהינו, ואיך לא ישרפוה ואתם השלחתם האש הראשונה!"
ובעוד שהשר היה מדבר, השליכו עליו חצים מן החומה, ועם כל זה נתאמץ ושב להשלים דבריו, וכה אמר:
"אי קריה נאמנה ירושלם! אי מעון שכינה! אי תפארת פלישטינא! אי משוש מלאכי עליון! אני איני דואג על שתי חומותיך באשר כבר נפלו, ולא על דלתותיך אשר נשברו, ולא על חומותיך אשר נפרצו, על מה אני דואג ובוכה? הלא על שאני רואה היותך ריקנית מאנשים טובים! אי ירושלם, נוה שאנן! אם ימיתוני אתה תבקש מלפני אל את דמי, כי הם יבקשו להרגני תחת בקשתי חיותם, גם אני מצטער ובוכה אשר ילדיך לקחו כלי זרים שהם חרב וחנית, וכליהם – והוא המעשה הטוב – לארץ הניחו! האם הוצרך אברהם אפילו תפלה, כאשר לקחו ממנו שרה בשכבו על מטתו נגף ה' את פרעה, וכאשר חשב לגלות מסתורי שרה גלה השם מסתורי פרעה לעיני הרופאים ולא הועיל, וכאשר הקיץ אברהם מצא שרה בצדו וכתר מלכות בראשה. אי ירושלם, מי הביא עליך אויב כי אם בניך? מי הביא אנטוניוס וקוסיאוש? ומי הביא נירון קיסר? הלא בניך שלחו בעדו מפני מחלקותם! דברי כה, ירושלם, באזני האנשים האלה היושבים על החומה להצילך והם יבקשו הריסותך, אמור כה להם שאם אין חומל עליך שיחמלו על הבית אשר בנו הנסיכים היקרים והנביאים הקדושים, וכל זמן שאתם מאחרים כניעתכם אתם מאחרים גאולתכם, ומי יתן וכבר עברו ימי הכניעה, כי בכל יום שעובר אתם קרובים להשבית מלכותכם".
עד כאן. אחר דבריו אלה השליכו עליו מן החומה אבן גדולה והוכרח לברוח משם.
אמר ניקולאו: ראה נא המלך התועיל עצה עם האנשים האלה? אין עצה ואין תבונה נגד טפשות היהודים!
אמר המלך: ואם לא יועיל לא זה ולא זה, לא היום ולא לעולם, הלואי שיספיק זמננו לבקשת שלמות נפשותינו, ולא נוציאהו לבקש שלמות נפשות היהודים, ומכל מקום עלז לבי מאד בדברי הכתב ההוא, וכנראה יש בין היהודים מיופי המליצה ונועם המשך הדברים.
אמר ניקולאו: היהודים היו אם המליצות, כאשר גדלו קטניהם על ברכי ספרי הבריביא, והיא עצמות המליצה, ומי שיבקש לדעת איך ידבר להמשיך רצון המלך – יראה דברי אביגיל עם דוד, ומי שירצה להבין איך יספר שבחי האל ומהלליו – יראה תפלת חנה, ומי שירצה לדעת דרך תלונה ותערומות – יעיין בדברי יהודה עם יוסף כאשר נגש אליו.
אמר המלך: היש להם השירים השקולים?
אמר ניקולאו: היא מלאכתם הטבעית ללויים. במקדש וברומי בין הספרים שהובאו מירושלם ראיתי בגנזיו ספר, חברו איש אחד, נקרא לאזרו הלוי, אשר יתחיל מכדור הארץ, ואם יש לה תנועה, ולמה באמצע עומדת, ואומר על זה שיר שקול משובח כפי מה שהבינו נבוני הנוצרים ומשוררי היהודים; אחר כך ידבר מהאבנים הטובות והצמחים וסגולתם, ועושה על זה שיר מהולל; אחר זה ידבר במין האדם, ומחלקו לארבעה חלקים, והם: החכמים, והסוחרים, ואנשי מלחמה ועובדי אדמה, ואומר עליהם שירים אשר דוד היה תמה מהם; אחר זה ידבר בסדר ארבעה יסודות ואומר שיר. אחר זה עולה לשמים, ומתחיל מן הלבנה ותועלותיה ותנועתה ואומר שיר, וכן בכל כוכב וכוכב. אחר זה ידבר בשנים עשר מזלות באיכותם וגדולתם ואומר שיר. אחר זה ידבר בעשר כתות של מלאכים וכמה משרתים את פני ה' ואומר על כל אחד שיר. אחר זה ידבר בארבע צורות הקדש מן החכמה לאין שיעור.
אמר המלך: אחת שאלתי ושתים שמעתי, כי יש להם מן החכמות יד ושם, ועתה אני תמה מן המאמרים שנאמרו בשם התלמודיים יוצאים מההיקש ומופתי החכמה ויהיה מה שיהיה, כיון שבאנו לדבר בסדרי העולם והטבע שאלות יש לי אם תשיבני, כי כבוד מלכים חקור דבר.
אמר ניקולאו: שאל אדוננו, ויש לאל ידי.
שאלה ראשונה: אם יש סבה טבעית לעמידת הארץ באמצע העולם? ואיך לא תטה לאחד מן הקצוות?
תשובה: בהתחלת הבריאה נבראו שמים וארץ יחד מחמר אחד, לכן הם באהבה כשני אחים מבטן אחד, ולכן כל חלק מן השמים יאהבנה וימשכנה אליו, וכיון שכל חלק וחלק מושכת ואין כח בשום חלק יותר על חבירו בהמשכה – נשארת באמצע כלם.
אמר המלך: אני אומר להפך שישנאוה השמים לגריעותה, וכל חלק מרחק אותה בשוה ונשארת באמצע.
אמר ניקולאו: גם זו סברת ארסטו היא, ועדין יש סברת אבן סיני אשר אמר, כי הארץ מרכז והשמים עגולה, ומטבע המרכז לעמוד באמצע.
אמר המלך: לכל אלו יש תשובה, והנכון יראה מה ששמעתי בשם התלמודיים שברצון האל ומאמרו עומדת, והוכיחו ממאמר איוב שאמר (כ"ו ז'): "תולה ארץ על בלימה".
שאלה שניה: איך בבטן הארץ יולדו הזהב והמרגליות המאירות, כי איך עפר חשוך ועכור יוליר דבר מזהיר?
תשובה: מניצוצות השמש והככבים נבראו.
אמר המלך: ואיך יפעלו בבטן הארץ?
השיב ניקולאו: ואיך נוצר הולד בבטן אמו? ולכן אמר דוד (תהלים קל"ט ט"ו): "רוקמתי בתחתיות ארץ", להשוות זה לזה. ויותר מתמיהה בריאת הפירלא, והיא מקליפת חיה הנקראת בערבי "צריף", ואותן קליפות הולכות בים, ויום אחד בשנה אשר ירד מטר עולות ממעמקי ים ופותחות, כי הן כמו שתי אזנים זו על גב זו ומקבלות הטיפין וסותמות, ושם נבראת הפירלא וטבעה לחזק הלב והעינים.
אמר המלך: אני לא כן שמעתי, אלא שבים אוקיינוס יעלה רוח חזק ומעלה גלים, ואותה חיה אשר אמרת פותחת פיה ושואבת מן המים, ולימים פותחת פיה לקראת ניצוץ השמש, ומזה נבראת האבן ההיא. וכל אלו הם דברים של תימה.
אמר ניקולאו: ומה יש בעולם שאינו דבר מתמיה? וכבר אמר דוד (תהלים קל"ט י"ד): "נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד", רצה לומר: יודעת מאד אבל לא הכל, ומי יתן סבה להמשכת הקאלמיטא (calamita אבן שואבת) את הברזל? אמר המלך: אני שמעתי שרצה לומר: נפלאים הם מעשיך ויותר נפלא איך נפשי יודעת, וזהו לשון "מאד". אבל לפירושך, דוד היה מתפאר במה שאפשר שלא היה בו, כי ידענו קוצר המשיג לכל חכם לבב, ומה שאמרת מן הקאלמיטה ראיתי כתוב שיש בה מטבע הברזל, ולכן מושכת הברזל, כי כן טבע כל דבר לקרב הדומה לו או מטבעו.
שאלה שלישית: הצמחים איך יצמחו לצד מעלה, שאף על פי שיש בהם שני יסודות פונים למעלה, והם האש והאויר, כבר יש בהם יסוד הארץ והמים אשר לכבדותם היה נראה שיספיקו להכריח השני יסודות הקלים, או לפחות שיטו הצמחים לאחד הקצוות ולא למעלה.
תשובה: יש בהם נפש צומחת שמכריחה השני יסודות אשר הם כבדים לשיעלו למעלה. וכבר היה לי ויכוח עם אחד מתושבי מלכותך, הוא דון יוסף בינבינשטי, ואמר לי שהתלמודיים הרגישו הספק שנסתפק לאדוננו, ואמר כי זה מכח הככבים אשר אמרו זה לשונו: אין לך עשב למטה שאין לו כוכב למעלה ואומר לו גדל!
שאלה רביעית: מה טבע מחייב השתנות הגוונים בצמחים?
תשובה: כאשר יגבר יסוד המים יטה ללבן, ואם יגבר סוד עפר יטה לשחור, ואם יגבר יסוד האש יטה לאדום, וכן בשאר הגוונים טעמם מבואר בספרים.
שאלה חמישית: מדוע האילן עב למטה ודק למעלה?
תשובה: מפני שאין כח ביסוד העפר והמים לעלות כל כך.
שאלה ששית: מדוע החיות חזקי ההוש יותר מהאדם? כי אמרו שהאריה שומע למרחוק מאד, והעורב מריח למרחוק, וכן הדבורים והנשר רואים כמה פרסאות.
תשובה: כל אלה אין להם אלא חוש אחד, ובו ימשך כח שאר החושים, והוצרך אותו כח בחוזק, מפני שבזה נמשכה מציאת המזונות לאותו חי, והנה כל החיות יראות מן האריה ונחבאות בין הסלעים והאילנות, ואילו האריה לא היה שומע מרחוק כשהשור גועה היה קשה לו למצוא טרף, וכששומע מרחוק מאד שאג ישאג, כי ראה שלא יכול להגיע שם ביום ההוא, כפי מה שראיתי בספר.
שאלה שביעית: מדוע לא נתנה לאדם גבורת האריה?
תשובה: אדוננו המלך! אין זה משאלותיך, כי כן תשאל: מדוע לא עשה האל את הזבוב פילוסוף, והיתוש נביא, והאדם כוכב בשמים? וכבר מצינו לאדם גבורה יותר מן האריה, שהרי דוד הכה האריה.
אמר המלך: דוד בעת ההיא עדין לא היה מדבר מכח הנקרא אצלינו אישפריטו שאנטו (espiritu santo ברוח הקודש) ולמה נאמינהו?
השיב ניקולאו: כבר ראיתי כיוצא בשחוק עשו ברומי, כי בא לשם לא נודע מאיזה מקום שור גדול אמיץ אשר המית מאה אנשים, ואמרו הטבעיים שהשור יש לו כח במצח כל מה שיש לאריה בידיו ובצפרניו, ובא גבור אחד ובאגרופו הכהו במצחו והמיתו, ואחר כך צלאו ואכלו כלו באכילה אחת.
השיב המלך: מה החלום הזה אשר חלמת? וכי יש אסטומכא סובלת אכילת שור אחד?
אמר ניקולאו: ויותר מזה ראיתי הוא בריה אחרת, רומה שתי אמות, ורחבה אמה, וראשה בלא עור אלא עצם הקדקד לבד, ואין לה אזנים, אבל חור אחד לאחורי הראש. ואמרו כי משם שומעת, ובכל יד שתי אצבעות, והרגלים כרגלי הסוס.
אמר המלך: כבר יצאת ממחיצת חכם ונכנסת במחיצת השוטים, וכי באת לחזק כזב אחד עם כזב אחר?
אמר ניקולאו: והלא נמצא בספר בעלי חיים שיש אנשים באיים הרחוקים שאין להם ראש ועיניהם בחזה.
אמר המלך: ומה זה תמיהה? אני אראך בממלכתי אלף אנשים שאין להם ראש, וגם אתה כאחד מהם.
שאלת שמינית: מדוע הנחלים הולכים אל הים והוא אינו מלא?
אמר ניקולאו: ואם אין לי ראש – איך אוכל להשיב?
אמר המלך: מטבע כל אדם לכעוס אבל מהרה ישקוט, ואם לא ינוח כעסו בו נתפרסם לכסיל, כי כן אמר החכם (קהלת ז' ט'): "כעס בחיק כסילים ינוח".
תשובה: בקצור, שהשמש שואב כל אותה תוספת.
שאלה תשיעית: אמרו, כי מלך צפון כסה פני סוס לנסותו, והזמינו לו את אמו, ובא עליה, ואחר שגילו פניו וידע, עלה להר והפיל עצמו משם, והלא עשו הסוס בעל שכל ומצווה ועושה?
תשובה: האל שם בו אותו טבע להוכיח בו בני האדם.
שאלה עשירית: מדוע השלג לבן שכיון שהוא מן המים היה ראוי להיות דוגמתם.
תשובה: המים לבנים הם כשלג, אלא ששכונת העפר גורמת להם ערבוב, ואחר שהוציאם העב ממקומם, האויר והחום מדקדקים ומזככים אותם עד שישובו לטבעם.
שאלה אחת עשרה: מדוע הברד ירד קטן ועגול לפעמים, ולפעמים אינו כן?
תשובה: הבא עגול וקטן בא ממרחק גדול, והאויר מקיפו ומקטינו, שאוכל ממנו ומעגל אותר, והבא מקרוב לא הפסיק הזמן.
שאלה שתים עשרה: מדוע בקיץ טפות המטר גדולות?
תשובה: שהחום מקבץ החלקים אלו לאלו ונעשים טפות גדולות, כי המים בורחים מהחום, ומתקבצים אלו עם אלו להתחזק כנגדו.
שאלה שלש עשרה: מדוע הגלגלים מהם תנועתם מאוחרת ומהם תנועתם מהירה? ויש מהם מקיפים העולם ומהם לא?
השיב ניקולאו: חייך, אדוננו, לא תשאל לי מן השמים, ואני אפילו מה שלמעלה מגג ביתי איני יודע, ואמרו החכמים כי מה שנאמר בטבעיות – רובו אמת, ובלמודיות – רובו שקר, ובאלהיות – כלו שקר, כי אין בכח שכל אדם. עד כאן.