שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה
השמד השלשים ושנים
במלכות פרס בזמן אחר קם איש יהודי ועשה עצמו משיח והצליח מאד, וקבץ אליו עם רב מישראל, וכי שמע המלך כל תוקפו וכי כונתו לבוא להלחם עמו, שלח וקבץ ליהודים שבארצו, ואמר להם שאם לא יעשו עם האיש ההוא שיסתלק מעליו, שידעו נאמנה שיעבור את כלם בחרב רעה ולשמיד טף ונשים ביום אחד. אז נקבצו יחדיו כל עם ישראל, והלכו אל האיש ההוא, ונפלו לפניו ארצה, והתחננו מאד, וצעקו ובכו שישוב מדרכו, ולמה ישים עצמו בסכנה וכל עניי עמו, כי כבר נשבע המלך להעבירם בחרב, ואיככה יוכל ויראה ברעת כל קהלות פרס? השיב: אני באתי להושיע אתכם ולא אביתם, ולמי יראתם? ומי יעמוד לפני? ומה יעשה המלך פרס ולא ירא ממני ומחרבי? שאלו לו: מה המופת שהוא משיח? והשיב כי הוא מצליח ואין למשיח צורך אות אחר! השיבו: הרבה עשו כן ולא הצליחו! אז שלחם מעל פניו בחמה עזה.
ביום השני שבו לפניו בתענית וקטניהם לפניתם לשיכמרו רחמיו. אז אמר: למען רחמי הקטנים האלה כן אעשה, אם יתן לי מלך פרס ההוצאות שהוצאתי להכנס מלחמה זו אשוב אל מקומי ולא אזיקנו! אמרו לו היהודים: ואיך מלך אדיר כמו מלך פרס יכנע לתת הוצאות לאיש יהודי? השיב הארור משיח השקר ואמר:
אם תשובו פעם שנית, אפילו יתן לי כל ההוצאות וחצי מלכותו לא אתפיס!
וכי ראו היהודים רוע לבבו, ואין טענת אמת מועילה, הלכו מרים ובוכים לפני המלך, ואמרו: אדוננו המלך! בבקשת השררה וכתר המלוכה אין דת ולא טעם יספיק להעביר השטות למי שנשטתה, כי האיש ההוא ראינו בו כי הוא בענין זה שוטה מוחלט, איננו שומע בקולנו ובכל מה שאמרנו לו, כי שם נפשנו בסכנה עצומה, ואנחנו נקיים על זה; נפלינו אנחנו, כי איך ישית אדוננו את לבו לדברי השוטה הזה? שאם יניחנו הוא יפול מעצמו, כמו שמצינו בכל דברי שקר כי יפלו באשר אין לו רגלים, וכמו האילן הנופל כאשר אין לו שורש; דברים דברנו אל האיש ההוא מספיקים לשבר לב האבן, והוא בסכלותו עומד ואמר לנו, שאם יתן לו אדוננו כל מה שהוציא לעשות מלחמה זו ישוב לארצו, ויספיק כל זה להעיד איך הוא שוטה מפורסם! השיב המלך: ולמה קראתם אותו שוטה על זה? ואם העני אין לו אוצרות והוציא הוצאות בערבון ובטחון נצוח המלחמה והוא שב לדרכו – מה יעשה אם לא בדרך זו? לכן מהרו ושובו אל האיש ההוא, ואמרו לו כי מתרצה אני במה שהוא שואל, ושישלח בבטחון ואמונה איש אחד עם פנקסו, ומיד אשלח לו במעות יפות!
וכן נעשה.
אחר ששב האיש ההוא ונתבטלה המלחמה, צוה המלך וקבץ כל היהודים אשר במלכותו, ואמר להם: אחד מכם בא אלי להלחם בי, וספרו לי שהיה בהסכמת כלכם, ולא חשבתם כי הרעה תשוב נגד פניכם. השיבו היהודים טענות מספיקות ולא הועילו. וסוף כל הדברים אמר להם: תנו לי ההוצאות מיד ואחרי כן אדעה מה לעשות לכם! וכאשר שבו לפייס ולדבר, צוה ויתפשו כל ראשיהם במאסר חזק, ומתוך הצרה הוצרכו לתת הסך, ורבים מהם היו מוכרים את בניהם למלאות הסך, ואחר שנתנו לו מה ששאל אמר שבעד עלבונו יקבלו הם עלבון זה שילכו היהודים יחפים ושלא יוליכו מכנסים אלא עד הירך.
אמר יוסף בן וירגה:
אני שמעתי מפי השר הנשגב והמרומם רבי משה המון זכר צדיק לברכה שגזר עליהם שיוליכו עץ כבד ועב לאחוריהם תלוי בצואריהם ללעג, ולזה לא היו יוצאים מבתיהם כי אם לנחץ גדול, כי זה היה מחזיר לו העץ לפניו, וזה מכה ומחזירו לאחוריו, והיו לשמצה וקלס לכל עובר ושב, ובכל רחוב וראש כל חוצות יגזרו לבושת.