אור ברסלב
שבט יהודה השמד השלשים ואחד

שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה

השמד השלשים ואחד

השמד השלשים

בשבע שנים קודם גזרה זו אשר אמרנו למעלה היו לישראל צרות עצומות על ידי איש בליעל אשר עשה עצמו משיח, והמלך והשרים חרה להם עד מאך על היהודים באמרם שמבקשים נפילת המלכות אשר להם בבקשת משיח, והארור ההוא נקרא שמו דוד אלדויד מעיר עמדיה, והיה שם קהל גדול, סביב לאלף בתים עשירים מלאים וחשובים ומוצלחים, ואותו קהל היה תחלת קהלות היושבות סביב נהר סמבטיון, והן יותר ממאה קהלות, והיא תחלת ארץ מדי, ולשונם לשון תרגום, ומשם עד מדינת גולן מהלך חמשים יום, והם תחת ממשלת מלך פרס, נותנים לו מס בכל שנה מחמש עשרה שנה ולמעלה זהב אחד. והאיש ההוא דוד אלדויד למד לפני ראש הגולה חסדאי ולפני אדם גדול ראש ישיבה אשר בעיר בגדד, והיה תכם גדול בתלמוד ובכל חכמות חצוניות ובכל ספרי החרטומים והמכשפים והכשדים, והאיש אלדויד בחזקתו וגובה לבו הרים יד במלך, וקבץ היהודים היושבים בהר חפתן, והסית אותם לצאת להלהם בכל הגוים, והיה מראה להם אותות, ולא היו יודעים במה כחו, היו אנשים אומרים כי דרך מכשפות ותחבולה היה, ואחרים היו אומרים שהיה כחו גדול על ידי שם, ותהולכים בחברתו היו קורים אותו משיח, ומהללים ומנשאים אותו.

והמלך פרס כאשר שמע עניני האיש, ואיך היה מצליח ומתקרב אליו ומקבץ עמים, פחד נכנס בלבו מאד, ושלח לו שליח שיבא אצלו בבטחון גדול ושיראה אותותיו, ואם הם אותות – ידע כי הוא משיח באמת, ויבין כי האל המליכו, ויודה בו, ויכנע לעבודתו, כי הוא רצון האל הממליכו. ודוד אלדויד בלי שום מורא ופחד בא לפני המלך, ושאל המלך ואמר: אמת כי אתה משיח? והשיב דוד אלדויד: משיח אני, וישלחני ה' לפדות עם בני ישראל! השיב המלך: אני אשימך בבית הסהר, ואם תתיר עצמך משם – אדע כי משיח אתה, ואם לאו – ענשך יהיה על סכלות שלך המאסר לעולם, ולא אהרגך, כי שוטה אתה.

ואחר שנתפש דוד אלדויד, שלח המלך לקרא לכל שריו ויועציו, וישאל להם עצה מה לעשות ביהודים הפושעים והמורדים במלכות? ובהיותם באותה עצה, שמעו איך דוד אלדויד התיר עצמו מבית הסוהר, והלך בדרך מרחוק, ולא הכירו איזה דרך הלך.

והמלך כאשר שמע, שלח אחריו פרשים ושרים לתפשו. הלכו הפרשים ושבו אל המלך ואמרו: סמוך לנהר אנו שומעים קולו ומראהו לא ראינו ואיך נוכל לתפשו? והמלך חשב שמאמר מה הוא, ועל ידי שוחד התירוהו, או שאמרו שאין יכולים לתפשו. ואז רכב על סוס ורץ אחריו הוא ועבדיו ושריו, והלכו סמוך לנהר ההוא, ולא ראוהו, וקראו לו, והשיב להם: אי שוטים! הנני הולך לדרכי, אם יש בכם כח – רדפו אחרי! ויפרוש סודרו בנהר גוזן, ויעבור את הנהר, וזה ראה המלך איך עובר, וכן ראוהו עבדיו. אז אמר המלך: דבר כזה אין כח לשום אדם כי אם למי שהמלך המליכו, רצוני לומר, מלך העולם, ומשם המליכו האיש הזה ועלינו להודות. אמרו לו עבדיו ושריו: מצינו מעשים נעשים בכשוף ובמראית העין לבד. אז צוה המלך שיביאו אני שיט ויעברו את הגהר, ועברו הנהר כמה פרשים רצים ולא השיגוהו, כי הלך ביום ההוא מהלך עשרה ימים.

וכאשר ראה המלך שלא הועיל בדרך זה, לקח דרך אחר, ושלח שלוחים לראשי הגולה שיתפסו את האיש ההוא ויוציאוהו לפניו, ואם לא – שיהרוג את כלם נער וזקן יחדו, ולכל ראשי הגולה יענה ביסורים, ואחר כך ישרפם אחד לאחד. גם שלח כתב לאימיר אלמועדין היושב בבגדד, שיעשה בזה כל החריצות הראויה ויתרה לראשי הגולה על הדבר הזה.

אז נקבצו ראשי הגולה, ושלחו שלוחים לדוד אלדויד שישוב משטותו, ואז טוב לו ולכל עדת ישראל אשר הם בסכנה עצומה, ואם לא ישוב – שיהא מוחרם חרם עולם בעולם הזה ובעולם הנצחי. גם שלחו כתב אל זכאי הנשיא אשר בארץ אשור ולרבי יוסף ברכן אלפלח החוזה אשר שם, שיכתבו גם הם משמם, כי עת צרה היא ליעקב וצריך להצלתו רחמי שמים המרובים. וכלם שלחו כתבים לדויד אלדויד להזהירו מאד שישוב מדרכו הרעה. וקבל כל הכתבים, וקראם ולעג עליהם, ושחק, ולא שמע ולא חרד מפניהם.

והאל המרחם שם בלב מלך תוגרמה, ושמו זיד אלדין, ומשועבד היה למלך פרס, ואוהב היהודים היה מאד, ומכיר היה לחמיו של דוד אלדויד, ואמר לו: אתה ידעת את עמך, ואיך הם בצרה עצומה עם מלך פרס, לכן עליך להציל את נפשך ולהציל את עמך, עשרת אלפים זהובים יתנו לך היהודים ואני מבטיח עליהם, וממני תדעם, אם תהרוג האיש ההוא החוטא אשר שם כמה נפשות נקיות בסכנה, גם שכר תקבל מאת האל, כי הצלת את עמך הנקיים.

והאיש ההוא להצלת עמו ולאהבת התועלת שם פניו לגמור הדבר, ובלילה ההוא קרא לדוד אלדויד אל המשתה, והשקהו, ובחצי הלילה והוא בטוח וישן שכור, קפץ עליו וכרת את ראשו, והביא הראש ומסרו ביד המלך זיד אלדין, ואמר המלך כאשר ראה הראש: דמך בראשך! והמלך זידאלדין שלח הראש למלך פרס עם עדים נאמנים כי הוא המשיח אשר שאל עליו, וחמת המלך שככה מדוד אלדויד. אבל מכל מקום אמר שרצונו לקחת נקמה מן היהודים הנמשכים אחריו, ושאל מכלל הקהלות שימסרו בידו כל אותם שנמשכו אחר אותו ארור, והם השיבו כי אין מכירים בהם ואנה יבקשום? אז צוה המלך לתפשם, ומבית מאסרם שמו אמצעים ונתפשרו עם המלך בממון עצום והם מאה ככרי זהב.

ורבינו משה כתב, כי השולטן שאל לו אם הוא משיח, ואמר: הן! ואמר לו המלך: ומה האות? והשיב שיכרתו ראשו וישוב ויחיה, אז צוה המלך וכרתו ראשו ומת, ואמרו כי זה טוב לו שלא למות ביסורים קשים. וקצת מן הפתאים ממתינים שישוב ויחיה ועדין השוטה לא בא.

אמר שלמה בן וירגה המעתיק,

מצאתי לרבינו משה שאמר, כי בתחילת מלכות ישמעאל עמד איש בעבר הנהר ואמר שהוא משיח, והיו ישראל בסכנה עצוּמה, ויצאו מכלל הדת עשרת אלפים מישראל, והיתה האות שלו שלן מצורע והשכים בריא, ובסוף נפל, ונשארו ישראל בעצם הגלות והשנאה. וכמו כן עמד איש במערב במדינת פאס, ואמר שהוא משיח, ונתחדשו מצוקות רבות לישראל. וקודם זה עשר שנים עמד משיח במדינת קורדובה, וכמעט היתה כליה בשארית ישראל. וכן בצרפת עמד איש ונהרגו עליו כמה קהלות, וכן בזמן רבינו שלמה בן אדרת קם משיח אחד, כמו שכתוב בשאלותיו.

תוכן העניינים

שבט יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה