שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה
ספור מה שצוה המלך לאומן על הנהגת בנו
וכה אמר:
תדע האומן, כי הנער הקטן הוא כמו האילן הרך, שאם יאחזנו באחד מענפיו – יכנע מיד, וכשיתקשה – ישבר ולא יכנע. ואמר ניקולאו, כי זהו פירוש (משלי י"ט י"ח): "יסר בנך כי יש תקוה", פירוש כשהוא נער, כי אז יש תקוה שיקבל מוסר. ראשונה – תרחיקהו מן הכזב, כי אין בכל המדות הפחותות מדה פחותה כמו הכזב והעוני, והוא כולל כל הפחיתיות, ואמר החכם כי הוא טוב ממנו, שנאמר (משלי כ"ב): "טוב רש מאיש כזב". שנית – תמנעהו מהשחוק, כי הוא כמו נשיכת הכלב, לא ירגישו בהתחלה ובסוף ממית. שלישית – הרחיקהו מן היין, ולפי משפטי הייתי הורג השכור יותר מבא על אשת איש, כי האדם כפי צרכיו היה ראוי שיוסיף שכל על שכלו והוא גורע אותו שנתן לו האל. רביעית – הרחיקהו מן מאכל גס ושמן. והוצרכתי להזהירך, כי מזרע היהודים אתה, והאוכל בשר השור – תמה אני איך לא יוליכהו טבעו אל השדה ויחרוש שם עמו כי אחיו הוא? גם תזהירהו מאכילת השום, כי מזרעך הוא, והטבעי אמר, כי המאכל הגס יגבר הליחה הדומה למזג אותו מאכל ויחדש קדחת עיפושית. ואמר משורר אחד: מי ימלט מחולי הזקונים ומי ירפא חולי השמנים? חמישית – תזהירהו להשכים לבית התפלה, ומשבח אני היהודים שישכימו אפילו הילדים, ואלו הנוצרים לא ישכימו כי אם הזקנות והפסחים, ואמר החכם: רסן כל התאוות היא התפלה.
אמר האומן: וירא אנכי אם איסרהו שיעשה כמו שעשה בן מלך אחד לשיניכא רבו שהרגו על שהיה מיסרו.
אמר המלך: אני ערב!
השיב האומן: וירבו לך שנות חיים ותלך לגן עדן – האם אלך לשם לבקש הערב?
אמר המלך: כשתיסרנו לא תראה פנים זועפים כמתנקם אבל פנים מאירים כמוכיח לעתיד.
אמר המלך לטומאש: הרבה הזהרתי, ואני חושב שהמדות נמשכות כפי שעת הלידה.
אמר טומאש: כת פיתגוריש לא כן יחשבו, אבל אמרו זה לשונם: אם ידע האדם עת רדת טפת הזרע – ידע כל המקרים שיקרו לו בהיותו בשליל, ואם ידע עת הלידה – ידע כל המקרים שיקרו לו עד צאת נשמתו, אבל מדותיו אמרו שנמשכו כפי ההרגל, וו אף על פי שיש מבוא למערכת ולטבע.
אמר המלך: מה יש לכת פיתגוריס אם השמים יש להם קול? אמרו שיש להם קול והוא ערב תכלית הערבות, והקשו עליהם כי כמו שיגיע לנו החמום מהם למה לא הגיע הקול? והיא טענת שכל.
_________________
בשנה השנית למלך דון אנריקו הביאו לפניו שאלבאגני וזה תארו: שער ראשו עד שוקיו, וזקנו עד כרסו, וגבות עיניו כזרת, ועד ששה ימים לא היה אוכל כי אם עשב, ואחר הששה ימים הורגל מעט אל הלחם והתחיל לדבר דבר מובן. אז אמר לו המלך: מה שמך? והשיב: דון אנריקי מינדוסא, ועל שלחן אביך הייתי, ולפי שנתתי לו עצה לגרש היהודים גרשני למי אשר ממנה לוקחתי. אמר המלך: באמת עתה עלה זכרוני כי שאל אבי ממך עניני חכמה. אמר: כן הוא! ובענין חדוש העולם חברתי ספר.
אמר המלך: תמה אני איך הנוצרים והיהודים והישמעאלים מסכימים בחדוש, והוא דבר שאין עליו מופת, כמו שכתב ארסטו?
השיב השאלבאגי: אין לארסטו מופת על הקדמות, וזה לשונו: כל החכמים שקדמוני מסכימים בחדוש, לבד אפלטון. ואם היה לו מופת לא תתוסף נאמנות כאשר יאמינוהו כל החכמים ולא חסרון אם לא יאמינהו ארסטו.
אמר המלך: ומה דעתך בהשגחה על הבעלי חיים?
אמר השאלבאגי: כבר כתב בזה בגילייר דילה טורי ואמר: מן הבריאה נדע ההשגחה, כי נתן האל צפרנים ומלתעות לחיות צריכות בשר, ולעופות המים רגלים מרובעות לשוט ופה ארוך להשיג התולעים, ולעופות היבּשה רגלים ארוכות לשיוכלו לעבור הטיט, ונתן לעוף זנב ארוך לשיסייע לעוף, והוא להם מנהיג כמו לספינה למנהיג הנקרא גובירנליו (בלשון ספרד gobernallo), והרחמנות בנקבות יותר מבזכרים לגדל הבנים יעכבום בכויתם, לבד האונסא (בלשון ספרד onza, הוא הנמר הקטן) והלביא שאין להם רחמנות, והאריה והחתול ישימו מארב כמו המלכים במלחמות.
אמר המלך: היש השגחה ביהודים אחר שחטאו?
אמר השאלבאגי: ההשגחה בהם יותר נפלאה, מפני שהם תכלית השפלות.
השיב המלך: אין היהודים הארורים מהפכים בזכותינו כמו שאנו מהפכים עליהם, כי שמעתי שמשליכים הסכין מעל השלחן, לפי שהוא ברכת עשו, ולא רצו לחברו בברכת המזון, ובאמת לא יתרחקו הם ממנו כמו שאנו רחוקים.
השיב השאלבאגי: כשהלכתי שליח למלכות ארגון מצאתי איש חכם ומבין חדות, נקרא בן דינא ואמר לי כי הטעם הוא לקיים מאמר עשו, כי אמר (בראשית ל"ג ט'): "יהי לך אשר לך" רצה לומר דגן ותירוש, ותניח לי ברכתי, והוא החרב, ולכן בברכתם על המזון מודים לו על חרבו ונותנים אותה לכל אחד.
אמר המלך: שב עמי ואכבדך.
השיב השלבאגי: אם תתן לי מלא ביתך כסף לא אשב! איה התאוות לבקש מאכלים אשר ילאה הטבע לעכלם כי אם על שלחן מלכים? ואיה בקשת מלבושים בקצות הארץ לבקש עורות חיות כי אם בכם? ואיה תאות נשים משרות לובשות רקמה ומרקדות בפניכם והשטן מרקד בכם? ואיה שרים מנגנים לא תהלות ה' יספרו אלא לשבח שדי אשה לשורר אהבים? ולמה תבקשו מה שהוא נאה לסוס ולחמור ולאיש מגונה מאד?
אמר המלך: והלא בספרי היהודים כתוב, שהנאה למלך הוא מעדנים בשמים יינות סלתות בנינים גנות פרדסים רקמה שרות משרתים מרקדים משוררים מרגלים צופים כלי מלחמה סוסים כסף וזהב?
אמר השאלבאגי: לכן מתו כל אותם מלכים בקוצר שנים, וכן יקרה לך אם לא תשוב.
והמלך כעס על דבריו, וצוה לעבדיו שיתיזו ראשו בסייף.
ובשעת מותו אמר: כאשר עשיתי לשני יהודים דרך ולינסיא – כן עשו לי, וברוך שופט צדק, אמן!
כתב אשר שלח השר איש תבונות וראש הנדיבים רבי משולם איש רומי לקהלות כל ממשלת האפיפיור וממשלת נאפוליש הקהלות המפוארות נושאי כלי ה' ותורתו.
דעו לכם, כי המושיע הרב ונאמן אשר עמד עליכם בימי קדם הוא העומד תמיד להצילכם. יום ראשון לנאטאל באו לפני אדוננו האפיפיור שני שרים שלוחים מן המלך מלך ספרד לבקש מאת האפיפיור שרצונו לגרש היהודים אשר במלכותו ושיגרשם הוא ראשונה, כמו שהוא נאות לאיש העומד במקום ישו, ויד כל המלכים באחרונה, מפני שהיהודים רעים וחטאים מאד לאל ולבנו אשר הרגו. והאפיפיור איש חסד הוא ואוהב משפט, והשיב להם ואמר: בעיני יפלא משכל המלכים אשר בזמננו, והם כואבים על שהיהודים הם רעים וחטאים לאל, וכי המלכים אפוטרופוסים במקום אל השמים עומדים? יענישם האל אשר בראם כמו שעשה קודם שעמדו המלכים! ואם הם מצטערים על שיש ביהודים אנשים חטאים – אני מצטער על מה שיש בהם טובים! כי ראיתי בכל ספורי קסרי רומא, שבזמן שהיהודים היו בלתי שומרים דתם – מיד היו נופלים, ובשמירתה – היו מתגברים מעט על הרומים.
ענה ההגמון הגדול שני לאפיפיור ואמר: אם יבקשו מלכי ספרד לגרשם לא מפני שהם חוטאים, אלא שלא יעשו את שכניהם חטאים ורעים כמותם, וכן מצינו, שהיהודים כשהיו במצרים – המצריים שהיו רעים מאד עשאום רעים כמותם. וכן אמר בספר הבריביא (דברים כ"ו ו'): "וירעו אותנו המצרים", אשר רצה לומר שלמדום אורחותם, שאם על מה שעשו להם רעה ידבר – הרי אמר בסמוך "ויענונו", ואין אחר ענוי כלל, כי כל הרעות כלולות בו. וכן אמר בספר הבריביא (שמות כ"ג ל"ג): "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך".
אמר האפיפיור: אחרי שבאתם לדבר בענין המצריים, ספק אחד נפל בלבי: אמר ספר הבריביא (במדבר ל"ג ד'): "ובאלהיהם עשה ה' שפטים", וכיון שהאל הראה שאינו חפץ בפסילים – איך אנחנו משתחוים להם?
ענה ההגמון ואמר: אינם דומים פסילים שלנו לפסילים שלהם, כי הפסילים שלנו הם דמות הקדשים אשר נמשכו אחר ישו, והם כדמות הכרובים אשר בקדש הקדשים, אבל צלמיהם של מצרים הם דמות ככבי השמים אשר כפי תקפם וגבורתם יטעו האדם, ואפשר שיחשב שהם אלוהות, ולכן אסרם ספר הבריביא, אבל מי שישתחוה לצלם פאבלו לא ישתחוה מפני שהוא אלוה, כי כבר ידע שהוא אדם כמונו. ועוד עבודה אחרת היתה למצרים, והיא עבודת הבכורות, וידוע בספוריהם שהאב והבן היו נושקים ידי הבן הבכור, כי אמרו שהוא דומה לאל, כי הוא הבכור, ואחר שמת הנכור היו מציירים דמותו בכותל חדרי משכיתם ומשתחוים אליו.
אמר האפיפיור: טעם זה מתיישב. ונשוב בענין, כי איני רואה אשמה ביהודים לגרשם, כי המתאוים להיות רשעים כבר ימצאו בין הנוצרים ממי ללמוד כאשר לא ימצאו היהודים.
אחר זה נתעצמו כל השרים וקצת מההגמונים ולא יכלו לנצח האפיפיור, עד שאחד מההגמונים נתיעץ במשרתיו שיעלילו על היהודים שאחד מהם גנב צלם אחד של כסף מבית תפלתם, ומצאו עדים כרצונם, ותלו אותו, ובאו ההגמונים וספרו הדבר לאפיפיור. אז אמר האפיפיור: רעת היהודי תורה המעשה הרע הזה, כי לא שם היהודי ההוא כל כך נפשו בכפו, אלא מטעם הדת, והוא לבזות יראתנו ולהתיכה באש, לכן לא לבד גירוש אני גוזר, אבל יותר מזה, והוא שהנערים והנערות הקטנות יתנצרו מיד, והגדולים אם ירצו – הרי טוב, ואם לאו – יעברו בחרב, אבל ממונם ליורשיהם, כי אין דעתי בזה כדעת המלכים.
וצוה האפיפיור לכתוב הגזרה.
בלילה ההוא בהיות הגמון הגדול על שלחנו אמר: ראשי! ראשי! ונפל ארצה ומת. והאפיפיור אמר ליועציו: חושש אני שמא ההגמון על שדבר רעה נגד היהודים נענש! וצוה לעבדיו שלא יכריזו הגזרה בחצוצרות עד ישמעו שנית. ובלילה השני שאחר זה נקראו כל אותם שרים והגמונים והשלוחים שבאו על דבר הגרוש למשתה הגמון אשר שמו במקום הגדול, ובאותו לילה היה ברומי רעש גדול אשר כמוהו לא נהיה ולא נפל שום בית ולא עשה שום נזק, ובית המשתה עם כל השרים וההגמונים נפל, ומתו כלם לא נשאר עד אחד.
והאפיפיור כאשר שמע הדברים האלה חשב ואמר: אין זה כי אם על אשר העלילו על העניים היהודים! וצוה שיקחו מי שהעליל על גניבת הצלם והכוהו ביסורים והודה ואמר כי עלילה היתה כמאמר ההגמון הגדול. אז אמר האפיפיור: עתה אני חושב, כי מה שיאמרו שהם הרגו את ישו הכל הוא עלילה, ואיך שיהיה אני רואה שהאל עושה בעדם, ואם לא ידע טעם – לא היה עושה, כי אלהי משפט הוא, ולכן אני אוהביו של אל אהב ומשחריו ימצאונני, ותמות נפשי עם הטובים שבהם. אז צוה לקרוע הגזרה, ולמעליל – שישרף באש. ומשם והלאה היה מכבד את היהודים, ועושה רצונם וחפצם מאוד, וכל ימיו ישבו בשלוה והשקט, אין שטן ואין פגע רע.
וישתבח מציל עני מחזק ממנו!