שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה
השמד הששים
גזרת ההריגה אשר שם. בלישבונא מחוץ לעיר הייתי, ואחר ימים בשובי אמרו לי: לא ראי זה כראי זה, הצד השוה כי רע ומר היה עד תכלית! ואשר ספר לי זקן הוא מה שאכתוב.
בליל פסח מצאו הנוצרים אנוסים יושבים, ולפניהם מצות ומרורים בכל חקת הפסח, והביאום לפני המלך, והוא צוה לאוסרם בבית הסהר עד יצא משפטם. ובזמן ההוא רעב ויובש היה בארץ, ונתקבצו הנוצרים ואמרו: על מה עשה ה' ככה לנו ולארצנו אם לא באשמת היהודים האלה? וכי נשמעו דבריהם לכת הדורשים הנקראים פרידיקאדוריש, שמו עיונם לבקש המצאה לעוזר לנוצרים, וקם אחד בבית תפלתם ודרש נגד זרע ישראל דברים מרים וקשים מאד, והמציאו המצאה, ועשו צלם הלול ופתת לאחוריו וחזהו מזכוכית, והיו מעבירים דרך שם נר דלוק, והיו אומרים כי מן הצלם יצא אש, והעם נופלים על פניהם ואומרים: ראו הנס הגדול! וזו הוראה, כי באש ה' שופט לכל זרע יהודי. ואנוס בא שם ולא שמע הדברים, ואמר בתום לבבו: הלואי שהיה נס במים ולא באש, כי כפי היובש למים היינו צריכים! קמו הנוצרים אשר תאותם לרעה ואמרו: הנה הוא לועג עלינו! ומיד הוציאוהו העם ההוא והרגוהו. ואחיו כשמוע בא לשם והיה אומר אוי אוי, אחי, מי הרגך? וקם אחד משולפי חרב, והתיז את ראשו, והשליכו על פגר אחיו. אחר זה קמו כל הכומרים, והוציאו עצי ישו הנוצרי, והלכו אל רחוב העיר, והכריזו ואמרו: כל הורג זרע ישראל יהיה לו בעולם הבא מאה יום מכפרה! אז קמו מן העם וחרבם בידם, והרגו בשלשה ימים שלשת אלפים נפשות, והיו סוחבים אותם ומוליכים אותם אל רחוב, ושורפים אותם. וכמה עוברות היו משליכים מן החלונות ומקבלים אותם ברמחים מלמטה, והולד קופץ כמה אמות. וכן אכזריות אחרות ונבלות אחרות אין ראוי לספרן.
ואמרו קצת, כי משנאת איש יהודי נקרא מאשקרינייאש מוכס היתה כל שנאת הנוצרים, לפי שהיה מתגאה עליהם ומרבה להם חוקים כנגדם. וראית לחם, כי מיד שמצאו למאשקרינייאש נחו מן ההריגה, ואין לשופטי לישבונא שום אשם ולא לשריה ומנהיגיה, כי באפס כל זה נעשה, והם יצאו להצילם, ומרוב העם לא יכלו, כי חשבו לשלוח יד גם בהם, והוכרחו לברוח להציל את נפשם.
ומלך פורטוגאל מלך חסיד היה, ובתוך העיר לא היה בזמן זה, וכי שמע בכה וצעק על המאורע הרע, ובא מיד אל העיר, וחקר ומצא עלילת הכומרים, ואמר לחרוש בית התפלה אשר משם יצא הרע, ושריו לא הניחוהו. ואמר להרוג כל הרוצחים, והיועצים הראו לו חוק קסרות, שכל חטא שיעשה עם אחד מחמשים איש ולמעלה אין לו משפט מות, לבד אותם שיעשו הרעה. אז צוה המלך לתפוש הכומרים, וגזר עליהם לשורפם. ומדינת לישבונא נקראת בימי קדם "קריה נאמנה" וצוה המלך שיכריזו עליה לשלש שנים המדינה המורדת.