אור ברסלב
שבט יהודה השמד השלשים ושמונה

שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה

השמד השלשים ושמונה

השמד השלשים ושבעה

מפי איש חסיד וחכם כבוד רבי אברהם בן ערמא שמעתי שנעשה נס על ידי אדוני רבי יהודה בן וירגה משביליא אכתבנו.

הנה בעיר סמוכה לשביליא, נקראת שירץ דילה פרונטירא, באו כומרים בבית איש יהודי מעשירי הארץ, ושאלו ממנו צדקה, ולא רצה לתת להם, ונמשכה ביניהם קטטה ומחלוקת, והיהודי הכה אחד מהם, והם על כל הקהל יצא כעסם, ונתיעצו להעליל ולהשחיתם. וביום ההוא ראו שמת איש משומד ונקבר בבית הקברות שלהם, והלכו הכומרים ההם, והוציאו את המשומד מקברו, והוליכוהו לקברי ישראל, ובבקר צעקו ואמרו כי מצאו קבר המשומד ריקם, ואין זה אלא מפני שהאיש ההוא יהודי היה מלפנים, והיהודים הוציאוהו מקברו שלא ילך לגיהנם עמנו.

הלכו כלם אצל הדוכוס וספרו לו כל המאורע. השיב הדוכוס: תלכו מיד קודם שידעו היהודים, ושאלו להם אם יש ימים שקברו איש יהודי. הלכו לחפש, ואמרו היהודים כי זה ימים לא נקבר יהודי. ובאו אצל הדוכוס ואמר להם: לכו עתה לקברי היהודים וראו אם נמצא קבר חדש. הלכו ומצאו שם קבר מחדש, וחפרו ומצאו המשומד ובאו אל הדוכוס, ואמרו לו: מצאנו קבר חדש וחפרנו, גם הכרנו האיש ההוא, והוא באמת האיש שנתנצר. והדוכוס חמתו בערה בו, ומכל מקום אמר: ראוי לתת חשבון לדבר כזה אל המלך, ישבו כל היהודים בבית הסוהר עד יבא פתגם המלך!

והיהודים כאשר שמעו את הדבר הרע הזה, שלחו שליח לרבי יהודה בן וירגא לשביליא, שיבא מיד לבקש על עמו העומדים כלם בצרה, כי נחבאים היו ולא היו יוצאים לחוץ מגלות העם עליהם. וכאשר בא רבי יהודה אל הדוכוס לא היו רוצים לתת לו מקום לבא אל הדוכוס, כי לבבם להרע. דחף רבי יהודה לאנשים בחזקה ואמר לדוכוס: אדוננו הדוכוס! לא באתי להציל מאשמה ליהודים, כי כיון שעשו דבר כזה ראוי לשורפם, אבל באתי להגיד לאדוני מי הם אשר עשו כזה ולא תבא בדם נקיים. אמר הדוכוס: ידעתי כי חכם אתה כמלאך, ואשר נדרת תעשה ותשמחני מאד, ומאד אכבדך כל הימים, אז אמר דון יהודה: יביאו לאדוני ניר חלק, וקח אותו בידך ואני לא אקחנו כלל. שלח והביאו ניר. אמר לדוכוס: תכפלנו בארבעה חלקים. וכן עשה. אחר כך אמר: שים אותו בחיקך לצד הימין. וכן עשה. אמרו, כי רבי יהודה הזכיר שם, כי מקובל היה. והוציא הדוכוס הניר, ומצא מצויר ארבע כתות כומרים, לצד אחד היו שלשה כומרים חופרים בקברות הגוים ומוציאים הפגר, ובפאה השנית בניר היו מצוירים שלשה כומרים מוליכים הפגר, וכי כבד עליהם העביר אחד מהם אזורו מתחתיו, הנקרא קורדון די פראילי, והראש היוצא מיד השני שתפש היה נראה שם להראות פרטיות ההשגחה, ושלשה עומדים בראש השוקים לראות אם יבוא אדם ויראם שם, ושלשה היו מצוירים בפאה רביעית שחופרים בקברי ישראל, ובכל כומר וכומר מהם שמו היה כתוב על ראשו.

וכאשר ראה הדוכוס הענין הזה המופלא, תמה עד מאד, ונפל על פניו, והשתחוה, ושלח הניר המצויר אל המלך. מיד שלח הדוכוס בעד הכומרים והכחישו, ואז הוציא הניר, ונבהלו מפניו והודו. שאל להם הדוכוס ענין האזור, ואמרו שכך היה המעשה. שאל להם: על מה היו עושים ככה? והשיבו: להנקם מיהודי אחד שקללנו. אמר להם: ומה חטאו האחרים? השיבו: לנקום נקמת דם ישו, אז צוה הדוכוס שישימו כובע שורף בראש כל אחד ואחד, וקמו כל העם להצילם מפני עטרת גלחות אשר להם, כי כל מי שיש לו אותה עטרה אין דין להמיתו, ושנים שכבר נשרפו נשרפו, והאחרים ניצולו בשגרשם הדוכוס גרוש עולם.

תוכן העניינים

שבט יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה