שבט יהודה· רבי שלמה אבן־וירגה
השמד השלשים ושבעה
חרבן וחרב היה בגראנדא, ומצאתי שהענין כך היה.
בימים ההם היה שם רופא למלך, נקרא רבי יצחק המון זכרונו לברכה, והיה בכל יום הולך לחצר המלך. ויום אחד ראה ברחוב ישמעאלים מריבים, ואמר לשוב לאחוריו ולא יכול, ובעברו דרך שם אמר אחד מן הישמעאלים לאחד מבעלי הריב: בחיי נביאנו! שתעזוב את חברך ולא תרדוף אחריו! והוא לא רצה. אז חזר ואמר: בחיי רופא המלך, שתניחנו! אז הניחו מיד. נתקבצו הישמעאלים ואמרו: נפלה דתנו נפילה שאין לספר! בחיי נביאנו השביעו – ולא רצה, וכשאמר לו בחיי איש יהודי – אז הניחו! הנה אלה הרימו ראש – קומו ונכריתם! קמו כלם וחרב בידם, ולא השאירו פליט, לבד קצת מהחשובים אשר ברחו לבית המלך ונצולו. מן היום ההוא והלאה קבלו עליהם הרופאים אשר שם שלא לרכוב על סוס ושלא ללבוש משי ושלא להראות שום שררה בלכתם ברחוב העיר, אם כדי שלא יקנאו הישמעאלים ואם להתאבל על אחיהם הנהרגים.