שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת יו"ד · סימן כד
שאלה
אם חלב (היה) מותר לכ"ג או לא:
הנה לפי מה שנתבאר בגמ' בכורות ו' ע"ב. דיש סברא לאסור החלב משום אמה"ח. אלא דאיכא קראי דשרי. משום דכתיב ארץ זבת חלב ודבש. או דכתיב לכו שברו ואכלו יין וחלב. ש"מ דחלב שרי. א"כ י"ל דקראי הנ"ל אך לישראל נאמר. ולא לב"נ דלדידהו אף חלב אסור משום אמה"ח. ואי משום כיון דלדידן שרי ממילא גם לב"נ שרי. דמי איכא מידי כו'. מ"מ יש להסתפק לד' הרמב"ם דל"ל סברת מי א"מ כו' ופסק במפרכסת כראב"י דאסור לב"נ כהנ"ל. אי יש לאסור חלב בב"נ משום אמה"ח:
ועוד אפי' לדידן יש להסתפק בחלב של בהמה טמאה דליכא מי א"מ כו' כמ"ש התוס' חולין ל"ג כיון דבלא"ה אסור לישראל משום טמאה. וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ס"ב סס"ק ג' יעו"ש. א"כ לפ"ז י"ל דלב"נ בטמאים גם החלב אסור משום אמה"ח כהנ"ל. או לא:
תשובה מצאתי בכו"פ בסי' פ"א ס"ק ז' דחקר ג"כ בדין הנ"ל והביא כמה ראיות דלב"נ חלב שרי יעו"ש. וכ"כ הנוב"י במה"ת סי' ל"ו דחלב בב"נ שרי יעו"ש. וכן יש לנו להביא ראי' שגם דעת הש"ך ס"ל כן. ממה שכתב ביו"ד סי' פ"א ס"ק י"ב ליישב קושי' הרא"ש. שהקשה אמאי מותר מי חלב דהלא קיי"ל דמי חלב לא כחלב דמי'. מדהמבשל במי חלב דפטור. וא"כ מנ"ל למישרי מי חלב משום אמה"ח. דהא לא גלי לן קרא דשרי אלא חלב, ותי' הש"ך דע"כ לא בעי לאשכוחי בגמ' היתר לחלב אלא היכא דלא נימא. דהוה כמו אמה"ח. אבל לבתר דגלי לן קרא. דחלב מותר. ש"מ דהא דכתב רחמנא אזהרת לאו דאמה"ח דכתב ולא תאכל הנפש כו' משמעו שהוא בשר או אמה"ח שהוא גופו של חי. וממילא ג"כ דמי חלב שרי עכ"ל יעו"ש. וזהו כעין סברת הנוב"י שכתב בסי' ל"ו הנ"ל וז"ל דבהחלב לא שייך בו ולא תאכל נפש עם הבשר שהוא אזהרת אמה"ח. ולא בשר בשדה כו' שהוא אזהרת בשמה"ח. שהחלב אינו לא אבר ולא בשר כו' יעו"ש. וממילא לפי טעם הש"ך הנ"ל מוכח דגם לב"נ שרי' החלב דאחר דגלי לן דפי' הלאו דאמה"ח הוא כמשמעו. אבר או בשר ממש. ולא חלב דאך יוצא מגופו הוא:
ולפמ"ש אין מקום לקושי' נחלת צבי מפ"ת ביו"ד סי' פ"א ס' ה' שהקשה על תשובת חינוך ב"י דאיך ימכור החמאה והחלב לכותי מגמ' בכורות הנ"ל דאיתא שם דאי לאו דגלי קרא הי' חלב אסור משום דהוי כאמה"ח. וא"כ בענין זה דיש דם בחלב. דלא התירה התורה. הוי כאמה"ח ואסור למכור לכותי כו' עכ"ל. ולפי דברינו אין מקום לקושייתו. דלד' הכו"פ והנוב"י. לא הוה ס"ד בגמ' לאסור חלב לב"נ. או לסברת הש"ך הנ"ל. דלבתר דגלי הקרא. הוי הלאו דאזהרת אמה"ח כמשמעו אבר ממש. או בשר מגופו של החי ולא חלב כהנ"ל:
ועוד דלפי שמתרץ הנחלת צבי שם וז"ל אמנם באמת לק"מ דכאן אין האיסור אלא משום דם. ומבואר ברמב"ם פ"ט מה' מלכים דאין ב"נ מצווה על דם מן החי עכ"ל יעו"ש. וא"כ מהא גופא דקיי"ל דדם מן החי מותר לב"נ כרבנן בסנהדרין נ"ט. ודלא כרחב"ג דפליג שם דאוסר משום אמה"ח יעו"ש. וא"כ דכמו שמותר לב"נ דם מן החי. אף שהוא ג"כ יוצא מן החי. וע"כ צ"ל הטעם כמו שכתב הכו"פ בחלב. או כמ"ש הנוב"י הנ"ל. וא"כ מה"ט ממילא הוי הדין דגם החלב יהי' שרי לב"נ מטעמם הנ"ל:
שוב מצאתי בשו"ת ח"ס בחיו"ד סי' י"ט שחקר בכה"ג לענין ביצים אם מותרים לב"נ יעו"ש. ונ"ל לפמ"ש הש"ך הנ"ל. דלבתר דגלי לן קרא דאזהרת לאו דאמה"ח דכתיב לא תאכל הנפש. הוא כמשמעו. דוקא אבר או בשר ממש מגופו של החי ולא היוצא מגופו כגון חלב או ביצים. וא"כ ממילא דה"ה לב"נ שרי חלב או ביצים וכן לסברת הכו"פ והנוב"י הוי הדין נמי דביצים שרי:
אמנם י"ל דהח"ס אזיל לשיטתי'. דהשיג על דברי הש"ך הנ"ל בריש סי' ע' ד"ה נחזה כו' וז"ל ודבריו צ"ע וכי עלה על הדעת דחלב יהי' אבר או בשר מה"ח. אלא דהוה ס"ד דהוה כציר היוצא מדבר האסור כמבואר בבכורות שם עכ"ל. וכן כפל הח"ס להשיג על דברי הש"ך הנ"ל בריש סי' ע"ג וז"ל ודבריו תמוהים. דוודאי משמע בסוגי' דבכורות. דלמסקנא נמי חידוש הוא. ויותר מזה מבואר בתוס' חולין ס"ד א' ד"ה שאם ריקמה כו' דלא כהש"ך עכ"ל יעו"ש. ולא ידעתי להולמו השגתו. הלא באמת כך כוונת הש"ך מ"ש בתחילה וז"ל דע"כ לא בעי כו' דלא נימא דהוה כמו אמה"ח ואין ר"ל דהוה אבר ממש או בשר ממש. אלא ר"ל דהוה אסור כמו אמה"ח. משום דיוצא מן איסור אמה"ח. כמו דמרבינן מהטמאים צירן ורוטבן. כמבואר בבכורות הנ"ל. ולישנא דגמ' נקט יעו"ש. ומסיק הש"ך אבל לבתר דגלי לן קרא דחלב מותר א"כ ש"מ דזה הוא החידוש באמה"ח. דל אסרה התורה מלא תאכל הנפש כו' אלא אבר או בשר שהוא גופו של חי. ולא היוצא ממנו כציר הטמאים. וא"כ ממילא ש"מ דמי חלב מותר. וכן פירש הפמ"ג בש"ד ס"ק י"ב כוונת הש"ך כמ"ש. ומיישב שם קושי' הכו"פ אשר הקשה שם על הש"ך הנ"ל יעו"ש:
ומה שהשיג הח"ס על הש"ך הנ"ל מדברי התוס' דחולין ס"ד ד"ה רקמה כו' דכתב הח"ס הנ"ל וז"ל ויותר מזה מבואר בתוס' חולין ס"ד ד"ה שאם רקמה כו' דלא כהש"ך עכ"ל. דכוונתו דל"ל להתוס' לחדש היתר דבצים מדרשא אחרת. ת"ל מדגלי רחמנא להתיר גבי חלב. ש"מ דאזהרת אמה"ח כמשמעו. וא"כ ה"ה דבצים שרי. אין זה השגה כ"כ על הש"ך הנ"ל. די"ל דלולא הי' יליף היתר ביצים מדרשא אחרת אז ה"א דביצים גרע מחלב. דנחשב כבשר דדבר אכילה הוא. לצלות ולאכול. כמ"ש הח"ס בעצמו בסי' י"ט לחלק בכך יעו"ש. והראי' היכא דהבצים עודם מעורים. נחשב כבשר מה"ח ואסור כמו שפסק המחבר בשו"ע יו"ד בסי' פ"ו סעי' ד' הכה תרנגולת כו' והוא שאינו מעורה בגידין עכ"ל. הא מעורה אסורה. דחשיב כבשר מה"ח. כמ"ש הרשב"א והובא בש"ך שם ס"ק י"ג יעו"ש. ואפי' למש"כ הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט' לתרץ שלא יקשה ממש"כ המחבר שם דבצים הנמצאים בעופות. אע"פ שהיא מעורה מותר לאוכלם בחלב. דלעולם לא נחשב כבשר ממש מ"מ מחלק שם בסברא אחרת בין חלב שלא הי' מחובר לעולם בשום דבר משא"כ ביצים דמעורים ומחוברים כו' יע"ש. ולכך בעינן בביצים שיצאו לגמרי ואינם מעורות. קרא אחרינא דלא יהיו אסורים משום אמה"ח. ועי' בשו"ת נודע בשערים בחיו"ד שאלה, כ"ב ויש לי עוד להאריך ולהקשות על דבריו אבל אין כאן המקום לזה: