אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת אהע"ז › סימן לח

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת אהע"ז · סימן לח

שו"ת אהע"ז

בדין רובא וחזקה

איתא ברמ"א באה"ע סי' ס"ח ס"ז דאשה שזנתה תחת בעלה ואמרה נאנסתי נאמנת וזהו ד' ר"י הובא בטור וטעמו אף דרובא ברצון מ"מ ברי דידה עדיף להעמידה בחזקת כשרות. אך יש חולקין דאינה נאמנת וזהו ד' הרמב"ם להרה"מ הובא בב"י בסי' הנ"ל יעו"ש:

והקשה הנוב"י מהד"ק באה"ע סי' ס"ט על ד' הרמב"ם דאינה נאמנת לומר נאנסתי אמאי לא תהא נאמנת ואי משום דיש כאן רוב דרובא ברצון. מ"מ היא טוענת ברי א"ו דס"ל להרמב"ם דאין עד אחד נאמן במקום רובא ויקשה הרי ראינו ממעשים בכל יום דע"א נאמן בכה"ג ממה שהקצב נאמן לומר אלו חתיכות כשרות אף מבין חתיכות רוב טריפות שנטרפו אצלו וק"ו מה רובא דרצון שהוא רובא דליתא קמן אמרת שאינה נאמנת אפי' בטענת ברי לומר נאנסתי בהמות הללו ששחט הקצב ונטרפו רובן שהוא רובא דאיתא קמן למה יהי' נאמן. והרי מעשים בכל יום דנאמן להתיר וק"ו בנאנסתי כו' ותי' הנוב"י דע"כ לא אמרו התוס' דרובא עדיף מחזקה אלא כגון טמא מת שהוזה עליו אפר פרה כו':

ותוכן כוונת התי' מנוב"י הנ"ל נ"ל דכך הוא דהא דאמרינן רובא וחזקה רובא עדיף אינו אלא היכא שבא הרובא יחד עם החזקה וסתרי אהדדי והביא ע"ז דוגמא כגון טמא מת שהוזה עליו א"פ אזי אנו אומרים דכח הרובא מחליש לחזקה. משא"כ ברובא לחוד וחזקה לחוד נגד העד אזי היכא שיש חזקה אלימתא כעין חזקת טבל של אחרים ובא העד להוציא ממנה חזקת האיסור ע"י דיבורו שאמר כי תרם את תרומתו. ע"ז לא מהימן לו התורה בדבר שאינו בידו. משא"כ ברובא כגון שבא להעיד על חתיכה בין שאר הטריפות שהיא כשרה אף שהוא נגד רובא. מ"מ כיון שיש בה מיעוטא דהתירא המסייע לעד אזי מהימן העד לברר המיעוט מתוך הרוב ולומר דהיא כשרה. וכמו שמבואר כע"ז בפנ"י קידושין ס"ג ב'. ודברי הפנ"י והנוב"י בסגנון אחד מתנבאים יעו"ש:

אולם באמת יש ליישב קושי' הנוב"י הנ"ל באופן אחר דוודאי רובא וחזקה רובא עדיף. אלא הא דעד אחד לא מהימן נגד חזקה. היינו דוקא שגם לדברי העד מעיקרא אסורה היתה כמו טבל. אך שהוא בא להסיר את חזקת איסורה ע"י דבריו ע"ז לא מהימן. משא"כ היכא שמעיד על החתיכה שבין טריפות שהיא כשרה אינו מעיד כלל נגד הרוב ולא בא להוציא ממנה חזקת איסור כי הוא אומר שמעולם לא היתה מעורב כלל ולא היתה עלי' שום טריפה אלא שהיא כשרה מעיקרא ע"כ מהימן ואח"כ מצאתי חילוק זה מבואר בהדי' בשב שמעתתא שמ' ו' פ"ז יעו"ש:

שוב מצאתי בשו"ת ח"ס ח' אה"ע סי' ה' שהשיג על הנוב"י הנ"ל וכתב עליו וז"ל דבמ"כ נתחלף לו רובא דאיתא קמן בדליתא קמן דאע"ג דהי' בהס"ד רובא דא"ק עדיף. אבל בתר דידעינן דאזלינן בתר רובא רובא דליתא קמן עדיף עכ"ל ויהיב טעמו ע"ז יעו"ש:

אולם לענ"ד דברי הנוב"י נכונים בזה דהלא בהר"ן בריש פ' כל הפסילים מבואר בהדי' דרובא דא"ק עדיף מרובא דל"ק יעו"ש. וכן מבואר מרש"י קדושין פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים כמו שהביא הח"ס גופא בעצמו אח"כ יעו"ש. וכן מבואר בהדי' בתוס' יבמות ס"ז ב' ד"ה אין חוששין וא"ת דבפ"ק דכתובות כו' ואר"י דרובא דא"ק כ"ע אמרינן דאזלינן בתר רובא כו'. ש"מ דרובא דא"ק עדיף מרובא דל"ק. וכ"כ הש"ש בד"ה ולפ"ז כו' ואע"ג דבכ"ד רובא דא"ק עדיף מרובא דל"ק ע"ש. וכ"כ החות דעת ביו"ד סי' ס"ג ס' ב' דרובא דא"ק עדיף דהמיעוט כמאן דליתא וע"כ לא אמרינן בי' סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר משא"כ ברובא דל"ק אזי מצטרפין המיעוט לחזקה והוכיח א"ז מדברי הרא"ש בחולין יעו"ש:

ובזה יבואר ג"כ כוונת רש"י בקדושין פ' הנ"ל דלכאורה קשה לפירש"י הנ"ל הא באמת קיי"ל דאין לחלק בין רובא דא"ק ובין רובא דל"ק כמ"ש רש"י בחולין י"ב א' ד"ה פסח כו' א"ו הלכה לממ"ס כו' יעו"ש. אך לפמ"ש הח"ד הנ"ל י"ל דזה ג"כ כוונת רש"י לענין להחמיר מדרבנן דבתינוק דשם רובא דל"ק ע"כ אמרינן סמוך מיעוטא להחזקה להחמיר לבלתי לשרוף. אבל לא להקל לאכול משא"כ בשרצים וצפרדעים דהתם איכא רובא דא"ק וע"כ אין אומרים בו סמל"ח דהוה המיעוט כמאן דליתא כמ"ש הח"ד הנ"ל וע"כ שורפין את התרומה. א"כ מבואר מרש"י ותוס' ומהרא"ש והר"ן הנ"ל כד' הנוב"י הנ"ל דרובא דא"ק עדיף דלא כח"ס הנ"ל:

ומה שהביא הח"ס אח"כ ראי' מהר"ן ממילא מופרך ראייתו דהלא הר"ן בפ' כל הצלמים מבואר בהדי' דס"ל דרובא דא"ק עדיף כמו שהבאנו לעיל:

וכן מה שהביא הח"ס הנ"ל ראי' דרובא דל"ק עדיף מהרשב"א שהובא בב"י ביו"ד סי' שע"ד על חלל שנמצא ולא נודע אם הוא ישראל כו' שדבריו תמוהים מש"ס סנהדרין ר"פ בן סו"מ דף ס"ט דמסקינן דהולכין בדיני נפשות אחרי הרוב וא"כ מאי מספקא לי' להרשב"א אלא ע"כ התם ברובא דל"ק ואין מיעוט מוחזק בפנינו משא"כ ט' ישראל ועכו"ם אחד ביניהם אתחזק מיעוטא בפניו עכ"ל. תמוה לי מאוד מה הועיל בתירוצו סוף סוף תהדר קושיתו מאי מספקא לי' להרשב"א הא גם רובא דאיתא קמן קיי"ל דהולכין בתר רובא כמבואר בגמ' חולין י"א רובא דא"ק כגון ט' חנויות וסנהדרין כו' ואין לתרץ כמ"ש התוס' בב"ק כ"ז ע"ב בד"ה קמ"ל כו' וי"ל דהתם גבי דיינים שאני דחשיב מיעוט דידהו כמו שאינו כו' זה אינו דכולו האי לא מסתם סתם אלא דה"ל לפרושי ולחלק כמ"ש התוס' הנ"ל. איברא אחרי העיון בדברי הרשב"א הנ"ל מוכח דלא עיקר ספיקא אם אם הולכין בד"נ בתר רובא אלא עיקר ספיקא הוא אם ניזל בתר קורבא דהעיר אשר נמצא שם או בתר רוב העוברים ושבים המצויין שם בהמקום או רובא דשאר עירות ואם קבוע הוא המקום. וע"כ פשיט לי' אח"כ מהירושלמי דאזלינן בתר רובא דעוברים ושבים יעו"ש דחשיב ניידי ולא קבוע. וכן הובא ברמ"א ביו"ד סי' שע"ד דין דהרשב"א הנ"ל ופי' שם הש"ך דברי הרשב"א כמ"ש יעו"ש ולפ"ז אין מדברי הרשב"א הנ"ל ראי' לד' הח"ס דרובא דל"ק עדיף ודו"ק:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה