אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שאלות ותשובות או"ח › סימן א

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שאלות ותשובות או"ח · סימן א

שאלות ותשובות או"ח

שאלה חמץ שאינו ידוע. אי עובר בבל יראה בשלא ביטל או לא:

תשובה התוס' כתבו בפירוש בפסחים כ"א ד"ה ואי כו'. דחמץ שאינו ידוע. אינו עובר עליו בב"י והביאו ראי' מדפריך לעיל ו' ע"ב וכי משכחת לה לבטלה משמע דכל כמה דלא משכחת לא עבר בבל יראה יעו"ש וכ"מ ד' רש"י כד' התוס' הנ"ל. מדפירש"י ו' ע"א ד"ה אפי' בר"ה נמי כו' וכשראהו עובר עליו עכ"ל. משמע דכ"ז שאינו רואהו. משום שאינו ידוע לו. אינו עובר עליו וכן פירש שם המהרש"ל כוונת רש"י כמ"ש יעו"ש. וכ"מ ד' הרמב"ם והרא"ש כמ"ש המ"א באו"ח סי' תל"ד ס"ק ה'. אלא איך ד' הטור. יש בו מחלוקת. לד' הט"ז ס"ק ג'. פי' דברי הטור כד' התוס' והרא"ש. אך המ"א פי' דברי הטור דס"ל כד' רבינו יחיאל אחיו. דעובר אף על חמץ שאינו ידוע. מ"ד דאוכל חלב בשוגג יעו"ש:

והקשו המפרשים דא"כ לד' רב"י והטור לד' המ"א הנ"ל. תהדר עליהם קושית התוס' הנ"ל מאי פריך הגמ' וכי משכחת לה לבטלה. הלא בין כך יעבור על ב"י בטרם משכחת לה החמץ כדי לבטלה. וע"כ שפיר אמר רב דצריך לבטל מיד בשעת הבדיקה:

ונראה לענ"ד ליישב ע"פ מ"ש הקצוה"ח בחו"מ סי' רס"ב. שהביא ראי' לד' הט"ז ביו"ד סי' של"א. וכד' הב"י לד' הרמב"ם. דאפי' לאביי דקיי"ל בהא כוותי' דישל"מ לא הוי יאוש. מ"מ מודה אביי במצוה דמהני. אף שלא ידע מעיקרא. ג"כ אמרינן מדהשתא ניחא לי' גם מעיקרא ניחא לי'. משום דניחותא דמצוה שאני. ולפ"ז כתב לדמות גם במצות ביטול חמץ. דהיכי דביטל החמץ בסופו. דאמרינן דמעיקרא נמי ניחא לי' דלהוי כמבוטל למפרע יעו"ש. ומהשתא נלמד מדברי קצוה"ח הנ"ל. דחמץ שאינו ידוע. דביטל אח"כ כשמצא יהי' ממילא הביטול למפרע. ולא עבר עליו בב"י. אך דזה תליא בפלוגתא דאביי ורבא בישל"מ כהנ"ל. ולפ"ז תהי' מיושב קושי' המפרשים הנ"ל על הר"י והטור הנ"ל. די"ל דס"ל בד' אביי דלא חילק בין מצוה או לא. כדמוכח בסוגי' דב"מ כ"א. וכ"פ המהרש"ל בהדי' דברי הטור. דס"ל דלא כד' הרמב"ם הנ"ל. הובא בט"ז יו"ד סי' הנ"ל יעו"ש. א"כ י"ל מה דפריך הגמ' וכי משכחת לה לבטלה. קאי שם לד' רבא שמתרץ דברי רב שאמר הבודק צריך שיבטל משום גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ורבא הא ס"ל בב"מ דישל"מ הוה יאוש למפרע. דאמרינן מדהשתא מייאש. ה"ל יאוש למפרע. וה"ה גם כאן גבי ביטול חמץ. אמרינן כיון דהשתא כמשכחת לה מבטלה. נחשב כמבוטל למפרע. ואינו עובר עליו משום בל יראה. וע"כ פריך שפיר וכי משכחת לה לבטלה משא"כ אנן דקיי"ל כאביי דישל"מ לא הוי יאוש. ואפי' גבי מצוה ס"ל הטור דלא אמרינן מדהשתא ניחא כו' כמ"ש לעיל. ולכך פסק הטור שפיר דעובר על חמץ שאינו ידוע בב"י:

ואין להקשות על מש"כ הקצוה"ח בסי' הנ"ל. לד' הרמב"ם דס"ל דגבי מצוה גם אביי מודה דאמרינן מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' אזי מועיל ביטול גם בתר איסורא. דנחשב כאלו ביטל למפרע בזמן ההיתר יעו"ש. ונלמד מדבריו דמכ"ש דמועיל ביטול גם בתר איסורא לד' רבא דס"ל בכ"מ דאמרינן מדהשתא ניחא כו'. א"כ לפ"ז מאי משני הגמ' דפסחים הנ"ל. דילמא משכחת לי' לבתר איסורא כו' הא אליבא דרבא הדין נותן דיועיל ביטול אף לאחר איסורא כמש"כ הקצוה"ח הנ"ל. דזה אינו דגם הקצוה"ח הנ"ל הרגיש בזה. וכתב שם דזה דוקא היכא דשכח באונס לבטל בזמנו. ואח"כ כשהזכיר שיש לו חמץ. ביטל מיד. אזי אמרינן דמעיקרא נמי נחשב כמבוטל. דזה הוה אומדנא דמוכח שאינו רוצה לזכות קודם הפסח את החמץ. משא"כ כאן. דשקל וטרי הגמ' אי במזיד לא צריך לבטל לכתחילה בשעת בדיקה. כ"א לסמוך לבטל כאשר משכחת לי' החמץ. ע"ז בוודאי לא מהני ביטול בתר איסורא ושפיר משני דילמא משכחת לי' בתר איסורא ולא מצי לבטל:

ובזה יש ליישב מעט על מה שהשיג הנתיבות בסי' הנ"ל על דברי הקצוה"ח הנ"ל. וז"ל וח"ו לומר כך דבלא"ה ידעינן דלא ניחא לי' בחמץ. דהא איסורא ל"נ לי' דליקני'. ובלא"ה אינו ברשותו כלל. דאיסור הנאה. רק דרחמנא אוקמא בע"כ ברשותו. כדאמרינן שני דברים אינן ברשותו של אדם. ועשאן הכתוב כאלו הם ברשותו. א"כ מה בכך דידעינן דמעיקרא לא ניחא לי' בחמץ. כיון דרחמנא אוקמי' ברשותו. כ"ז שלא ביטל בפה או בלב עכ"ל:

ולפי מה שבארתי דברי הקצוה"ח הנ"ל. יש לו התנצלות. דאימתי אמרינן דעשאן הכתוב כאלו הם ברשותו. אלא היכא דלא ביטל כלל. משא"כ בנידון מ"ש הקצוה"ח הנ"ל שכתב רק היכא שבאונס שכח חמצו ואח"כ כשהזכיר תומ"י ביטל את החמץ. דזה הוה אומדנא דמוכח שאינו רוצה לזכות קודם פסח. וה"ל כאלו ג"ד קודם פסח לומר. שאינו רוצה במה דמוקי רחמנא ברשותו. דגם הנתיבות גופא כתב בסי' רי"א בחו"מ סס"ק א' דמהני כה"ג יעו"ש:

איברא בסברת הקצוה"ח והנתיבות הנ"ל נוכל ליישב גמ' פסחים ו' הנ"ל. להבין סברת המקשן דפריך וכי משכחת לה לבטלה. הכי לא ידע דחמץ אסור בהנאה בפסח. וא"כ ממילא דילמא משכחת לי' לבתר איסורא ול"מ לבטל. כתי' התרצן. וגם על התרצן קשה ל"ל להאריך ולהביא מ"ש ר"א שני דברים אינן כו' ואטו עד דאתי ר"א לא ידענא מדברי התנאים שחמץ אסור בהנאה. ועובר עליו בב"י. וכ"מ בצל"ח שהקשה כן יעו"ש. אבל השתא א"ש. די"ל דס"ד דהמקשן. דלא ידע סברת ר"א שאמר שני דברים כו' ועשאן הכתוב כו' ע"כ ס"ד דאיסור חמץ דקרא. אינו אלא במכווין שיהי' החמץ שלו וברשותו ליהנות ממנו. משא"כ בנידן דידן שבדק כל החמץ שמצא בבית לבער. והא דחשש רב דילמא לא בדק יפה. וימצא אח"כ גלוסקא יפה. ע"ז י"ל דכי משכחת לא יבטל. ואז ממילא הביטול מועיל שלא עבר למפרע. כסברת הקצוה"ח. מדהשתא ניחא לי' לבטל. הרי היא אומדנא דמוכח דניחא שיהי' מבוטל למפרע. וע"כ הוסיף לי' התרצן להביא מ"ש ר"א שני דברים כו' ועשאן הכתוב כאילו הם ברשותו. דמוכח מדברי ר"א הנ"ל. דאפי' לא עשה דבר שמכווין שיהי' החמץ שלו, ויוכל היות שאינו רוצה כלל. דמאחר דאיסורא לא ניחא לי' לאינש למקני'. אפ"ה רחמנא אוקמי' ברשותו בע"כ. כסברת הנתיבות הנ"ל. ולפ"ז לא מהני מה שיבטל בתר זמן איסורא וע"כ משני שפיר דילמא משכחת לי' לבתר איסורא. ולאו ברשותו קיימא ולא מצי מבטל. ולכך צריך לבטל מיד בשעת בדיקה כדאמר ר"י א"ר הבודק צריך שיבטל:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה