שארית יוסף· רבי יוסף כ"ץ
שאלות ותשובות · עז
שאלה ממדינת רוסיא ראובן שלח את שמעון בעסקיו ובדרך נתפס על ידי קידרים אם ראובן חייב לפדותו אם לא:
תשובה בהיות שהשואל לא פירוש השאילה צריכין אנו לבאר כל חילוקי הדין במרדכי פרק הפועלים הביא תשובת הר"ם וזה לשונו האב ששלח את בנו בשליחות ונתפס ואין לו לבן לפדות את עצמו האב חייב לפדותו אי אית ליה לאב כו' אבל יתר מדמיו לא שאין פודין כו' אבל היכא דיש לו לבן צריך עיון כו' אמנם זה פשוט כשאין לבן האב חייב לפדותו עד כאן לשונו. והנה יש להסתפק בדעת הר"ם אם טעם החיוב משום שהוא שלוחו לכן חייב לפדות והוא הדין לאחר או כמו שמשמע לבסוף דמשמע מפני שהוא אביו וכן נסתפק הבית יוסף והמעיין במהרי"ק שורש קל"א וקנ"ה משמע משום שהוא אביו והנה יש להביא ראיה שהר"ם מיירי דווקא באביו שהאי כתב במרדכי בהגהות שניות (דבבא מציעא) וזה לשונו לפי שיטה זו נראה לי דאם ראובן הלך בשליחות בשכר ונתפס בדרך ונתפס בלא סיבת שמעון דאין שמעון חייב לפדותו אבל אם בחנם הלך בשליחתו חייב לפדותו דשאילה שייכה בגוף הבעלים ואף על גב דלא דמי ממש כו' עד מה לי חבל בממונו מה לי חבל בגופו עד כאן לשונו. הרי בהדיא שפסק שאינו חייב לפדותו אם כן על כרחינו צריכן אנו לומר דתשובה דפרק הפועלים מיירי באב דוקא אבל אחר לא מחייב לפדותו לפחות כשהוא מקבל שכר וכן כתב הרשב"א בתשובה ומהרי"ק מביא בשורש קל"א וקנ"ה וז"ל שליח שבא לידו נזק כו' והשיב אין השולח חייב בנזקי שליח ואפי' היה בחנם כל שכן אם השליח שכיר שהלך בשכירתו כדכתיב ואליו הוא נושא את נפשו כו' ועוד נראה דתשובת ר"ם דפרק הפועלים היה שליח בחנם שהרי כתב טעם אחד בשביל שגופו שאול ואם היה נותן לו שכר לא הוה גופו שאול אלא בחנם מיירי ולכך כתב שהאב חייב לפדות ואפילו הכי כשיש לו לבן צריך עיון א"כ נראה שבשכירות לכולי עלמא אין חיוב לפדות וגם אם בחנם ויש לו לשליח ג"כ איזה עסק בהליכה ג"כ פטור השולח כמו שכתב מהרי"ק וז"ל ודווקא שהלך בשליחתו לבד ובחנם אבל אם היה לשליח שום עסק לצרכו אם כן אדעתיה דנפשיה גם כן הלך ולא הוה גופו שאול למשלח לא מחייב עכ"ל. ונ"ל שמטעם זה שותף פטור כשנתפס ע"י ליסטים או קידרים כמו שמביא טור חשן המשפט סימן קע"ז תשובת הרא"ש ראובן ושמעון היו שותפים ונשבה שמעון ופדאהו ראובן כו' עד כי לא נתחייב שמעון בפדיון ראובן שדווקא גבי רפואה כו' אבל בשמירת גופו אינו חייב כו' עד כאן לשונו. ונראה לי הטעם הואיל ושותפין רק שומרי שכר הן זה לזה ואין גופו שאול לחבירו לכן פטור מלפדותו. נמצא העולה בידינו שאם הוא שליח בשכר פטור השולח או אם יש לשליח גם כן איזה עסק בהליכה זו או שני שותפין ונשבה אחד פטור השני אבל אם הוא שליח בחנם וגם אין לו עסק בהליכה זו חייב השולח לפדותו כמו שכתב המרדכי בהגהות שניות דב"מ הנ"ל אף כי מהרי"ק בשורש קל"א וקנ"ה מביא תשובת רשב"א שכתב אפי' בחנם וכ"ש בשכר כו' משמע שהרשב"א סבר אפי' בחנם פטור וגם מהרי"ק מביאו משמע דסבירא ליה כוותיה מכל מקום הרי הרשב"א לא פסק על מעשה רק המעשה היה בשכר והוא לא כתב רק אפי' בחנם י"ל פטור וכל שכן בשכר אבל לא החליט המעשה על בחנם ומה שמהרי"ק מביאו מ"מ אין לומר לפסוק כבתראי כי מהרי"ק כתב הא דמצינו היכא דפליג בתראי על רבו הלכה כבתראי דווקא כשדברי הרב כתובים בספר מפורסם אז ודאי ראה דבריו ולא היו נראה לו אבל כשאינו בספר מפורסם אז יש לפסוק כקמאי אולי לא ידע וכאן ידוע שהגהות שניות אינם נמצאים בכל ספרים ישנים ואולי לא ידע מהרי"ק תשובה זו דבחנם פטור ותדע דלא ידע לתשובה זו שהרי מהרי"ק בשורש קל"א מביא המרדכי מפרק הפועלים ומדקדק ממנו מדאמר גופו שאול משמע בחנם דווקא חייב האב אבל בשכר פטור אפילו האב וכל שכן אחר ומה לו לדחוק ולדקדק מזה שכל שכן אחר הלא בהדיא כתב בתשובה בהגהות שניות דאחר פטור אלא ודאי לא ידע וא"כ בודאי מדלא ידע תחילת ההג"ה לא ידע גם כן סופה אם כן נאמר נמי אי ידע הוה הדר ביה. הנלע"ד כתבתי נאם הצעיר יוסף כהן: