אור ברסלב
שארית יוסף שאלות ותשובות › מד

שארית יוסף· רבי יוסף כ"ץ

שאלות ותשובות · מד

מג

שאלה נשאלתי מדייני ק"ק קעלן וז"ל באתי לפני מכ"ת להשתחוות מרחוק בקידה והשתחויה בצירוף חביריי דיינים שבאו לפנינו שני שותפים האב ובנו שהיה להם שותפות בקרקע לאב שני שלישים ולבן שליש אחד והקרקע נבנת בין שניהם והבית נקרא תמיד על שם האב בלבד רק שיחידים יודעים דרך העברה שיש לבן חלק בו והיו דרים יחד האב והבן כל אחד לפי חלקו האב בשני חלקים והבן בחלק אחד ושניהם הוחזקו לה בענין זה כששה ושבעה שנים והיו בבית חדרים יותר ממה ששמשו בהן השותפים הנ"ל והוא כמו שני בתים שיש בו ב' בתי חורף וכיוצא בזה ואותן החדרים השכיר האב לאחרים ונטל השכירות לבד והוציא גם כן כל צרכי הבית בלבד ועתה תבע הבן את האב לאמר הנה הבית הזה יש לנו בשותפות כנ"ל ועד עתה היינו דרים ביחד כנ"ל והנחתי להשכיר החדרים האחרים ועתה צר לי המקום מלדור עמך בחדר אחד כי בירך ה' אותי בבנים ובנות גם יש לי עבדים ושפחות ורבים בני בית נתוספים לי שי' וצריך אני לחדר מיוחד והנה החדר שהשכרת כל הימים עד הנה אני אדור בו עם בני ביתי כי הוא לנגד השליש והחדר הגדול שהיינו דרים ביחד תדור בו אתה לבד ואם תשכר הזויות והחדר המשכב שהייתי שוכן בו תוכל לעשות סוף דבר האב יקח חדרים שני חלקים והבן חלק אחד רק שהבן רוצה לדור בפני עצמו והאב השיב לבנו אמת שליש בקרקע היתה שלך מלבד ד' אמות אחרונים מאותו שליש הם שלי כי קניתי אותן לעצמי ממי שקנית חלק קרקע שלך וא"כ יש לך שליש בקרקע פחות ד' אמות אורך בסופו גם בנין הבית כולו שלי הוא כי אני הוצאתי הכל וכל הבנין משלי הוא ועל תנאי זה בניתי הבית כי התנתי עמך ליתן בקרקע שלך כך וכך מעות ואדרבה יש לו תביעות על בנו שלא נתן לו שכירות כל השנים שהיה דר עמו בבית ולא נתן הוצאות דמי שריפת עצים ושאר צרכי הבית ולפי החשבון נמצא שיש לו על בנו כמעט יותר ממה ששוה שליש של בנו והבן השיב לא כן אבי כי הוא בנה הבית עם אביו לפי בנין הקרקע וכל מה שהוציא האב הן הרבה הן מעט סליק את אביו לפי הבנין המגיע לחלקו וקודם שהוציא דבר מה היה מסולק ממנו לפי החשבון המגיע לו. וד' אמות אחרונות כתובים בפנקס על שם שניהם דהיינו על שם אב ובנו איך ששניהם קנו ביחד והקנין היה אחר בנין הבית וזה לשון המכירה איך שמכרו לאב ובן ד' אמות קרקע העומדת בסוף חצר של האב והבן ויוצא לתוך קרקע של אב ובנו והבן מראה שטר זה לראיה ברורה שבנה לחלקו עם אביו כי אם היה הדבר שהאב היה בונה כל הבית בלבד ובתנאי שיתן גם לבנו איזה סך קצוצה בעד חלק קרקע שלו לא היה קונה ד' אמות הנ"ל בשותפות בפרט שהקנין היה אחר בנין הבית כמשמעות בשטר שכתב בו ד' אמות בסוף מצרם כו'. ולפי שלא נתן הבן הוצאת לשריפת העצים הניח לאביו ליקח כל השכירות מהחדרים הנותרים כנ"ל. עוד השיב הבן באם היה ביניהם תנאי כנ"ל היה לו להראות שטר מכיר' או עדים כמו שהבן מראה שטרות על קרקע שלו. והאב השיב כי היה מאמין לבנו גם שטר מכירה אינו כדת אע"ג שכתוב בפנקס כי הוא לבד קנה ד' אמות הנ"ל והיה זה במעמד בנו והיו עדים כותבין על שם בנו עוד טען הבן ואמר כי פעם אחת שיעבד האב את הבית במאה זהובים ועשה הבן מחאה בפניו ואמר לעדים שלא לשעבד רק חלקו של בית ולא כולו והעדים אלו לא באו עדיין לפנינו כי אינם בביתם וגם אפשר שלא יזכרו מחאה זאת כמלתא דלא רמיא עליה דאינשי כי המחאה לא היתה רק לצורך שעה שלא לחתום אותו שיעבוד רק על חלקו של אב והנה נפלו הדיעות רבו כמו רבו ואין שקול דעת בין הצדדים יש אומרים ששניהם הוחזקו בו בשוה ומכח חזקה באו שניהם וא"כ הדין יחלוקו. וי"א הבן נקרא מוציא כי שם האב נקרא על הבית תמיד גם האב השכיר לבדו החדרי' הנ"ל ואם כן בחזקתו הם יושבין בו. ועוד שהבן תובע לאב אם כן צריך להיות מוחזק יותר מן הבן. ויש אומרים כל דאלים גבר. ומה לי לכתוב דעתי הקלושה בלא לצורך כי הסכמנו יחד לסמוך על דעת מורינו כ"ץ. ולעשות ככל אשר מעלת כבוד תורתך יורינו על כן אהובינו אל תעכב הדבר מלרשום כי הדבר נחוץ הוא פן יבא חס ושלום בפני ערכאות ונתחלל שם שמים בפרהסיא לכן אהובי מעלת כבוד תורתך יעשה זאת לשם שמים ולקיים אמונתינו הקדושה ולרשום הפסק על נייר וליתן אל יד אחי כמהר"ר משה י"ץ. והוא ישלח מלאכו כו' עכ"ל דייני ק"ק קעלין השואלים:

תשובה בפרק חזקת הבתים מתניתין האומנין כו' אין להם חזקה כו' ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי אב. גמרא אמר רב יוסף אפי' חלקו רבה אמר חלקו לא כו' עד והלכתא חלקו לא כו' פרש"י חלקו שאין הבן סומך על שלחן אביו. חלקו לא פרש"י כלומר בחלקו ולא איירי מתניתין אלא כיון דחלקו יש להם חזקה זה על זה. והנה באם היה לאב איזה עדות או ראיה שהיה פעם אחת שלו אז היינו צריכים לדון אם היה חזקה של הבן חזקה הואיל והבן יכול להחזיק כנ' ומ"מ הואיל והיה דר האב אצלו אם מקרי חזקה או הואיל והיה לבן חדרים שהאב אין לו דרך עליהם והיה שייך לעיין בחילוק שבין פי' האלפ"ס ופי' איכ' דמפרשי' דמביא האלפ"ס והן התוספות על מעשה דשכוני גוואי הוינא בפ' חזקת הבתים. אבל עכשיו שאין לאב שום חזקה מקודם וידוע שהבן קנה שליש הקרקע אם כן מאי אולמי דאב מאולמי דבן. אף כי הקול רצה לומר שם האב נקרא על הבית וכתב הטור חושן המשפט (סי' קמ"ט) בשם הרשב"ם וזה לשונו. אבל הרשב"ם פירש שהקול מבטל החזקה וכן כתב הרמב"ם ורב האי מכל מקום אין הנדון דומה לראיה חדא שהרי הבית יוסף מביא על זה וזה לשונו. וכתב הרב המגיד שדברי הרמב"ם הם כדברי רבו בן מיגאש וכתוב בהשגות וכי משום קלא מבטלינן מגו וחזקה ויש לומר כיון דלא אחזיק בחיי אביהן ונפק קלא דאיתחזק בבית דין דיתמי נינהו משום קלא כי האי מבטלין חזקה דאחזיק בפני קטן דלאו חזקה היא ומדין מגו נאמן דודאי אם יחקור כו'. וכן בתשובות רשב"א והבית יוסף מביא בחושן המשפט (בסימן קנ"ו) וז"ל ראובן ירש מקום בבית הכנסת כו'. תשובה איני רואה ממש בעדות זו דבקול בעלמא אין מוציאין קרקע ממי שמוחזק בו ולא דמי לדרבא בר שרשום דפ' חזקת הבתים כו' (דף כ"ט) ומעשה דרבא בר שרשום הוא היינו מה דמחלק עליו הרב המגיד ג"כ דחזקה רעועה היא כנ"ל הרי שהרב המגיד וגם הרשב"א מפרשים דווקא כשהחזקה רעועה אז ישנה לקול אבל אם אינה רעועה לא. והמעיין לשם ימצא בפי' רק נלאיתי לכתוב וכל שכן לפי' ר"י שסובר דאפי' בחזקה רעועה אין להקול כלום ועוד בנדון דידן אין הקול ראיה כלל דהואיל ויש לאב ב' חלקים א"כ ראוי לקרוא אותן על שם אביו ולא על שם הבן שאין לו רק שליש. ומה שטען האב שהשכיר החדרים וזה ראיה שהכל שלו. נ"ל שגם זה אין ראיה מטעם הנ"ל דהואיל ויש לו שני שלישים הוא עיקר הבית ולכן הוא עיקר המשכיר ועוד הרי בנו טוען שלכך הניח לו ליקח השכר כדי שיוציא הוצאות הבית וידוע שהאמת שהוציא. ודאי אם היה אחד משכיר בית ג' שנים ואין אחר דר בו היה ראוי שהיה שלו כמו שמבואר בכל הפוסקים אבל בכאן היה דר הבן גם כן בבית אין לומר שיהא מקצת הבית שהשכיר האב ראיה לכל הבית ולהוציא מזה הבן ממה שתפס ודר בו. ובפרט כאשר ידוע ששליש קרקע שלו ואינו יכול לתובעו אלא בהוצאת הבנין והוא כמו מנה לי בידך כו' וגם השטר של ד' אמות הוא ראיה גדולה לבן וענין המחאה אינה כל כך ראיה לפטור הבן משבועה דשמא מחמת גוף שליש הקרקע נעשה. ומה שטוען האב שהעדים טעו ידוע שאינה טענה אבל מכל מקום נראה לי הואיל וקנו ביחד הד' אמות אין לומר שיהיה החצי לבן אלא יש לנו לומר שקנו בתפיסת הבית דהיינו השליש לבן וב' שלישים לאב כי כן הסברא נותנת. והנה אין לומר בדין הבית כל דאלים גבר כמו שעלה על דעת אחד שכתב כי אין שייך דין כל דאלים גבר אלא כששניהם אינם מוחזקים כמו שכתב חושן המשפט בהדיא בריש (סי' קל"ט) וזה לשונו שנים שחולקים בדבר ואין שום אחד מהם מוחזק בו כההיא ארבא דהוו מנצו עליה בי תרי וכל חד אמר דידי הוא דינא כל דאלים גבר כו'. לכן נ"ל שהדין שהבן ישבע ויקח שליש הן מן הבית הן מן הד' אמות ויכלול בשבועה שלא היה שום תנאי ביניהם שיתן לו אביו איזה סך בעד חלק קרקע שלו וזה נ"ל פשוט ואין לפקפק מהא דכתב המרדכי פ' השואל ועל החתן שדר שנים הרבה בבית חמיו ובנה בית בגינתו ודר בה כמה שנים וחמיו אמר שהוא בנאו וחתנו אומר שבנאו ואומר שחמיו נתן הקרקע במתנה בקנין והחזיק בה יותר משני חזקה וחמיו אמר שתמיד היה דר ומשתמש עמו בבית דומה לנו שאין חזקת החתן כלום שהיה חמיו משתמש בבית ועוד דתנן בחזקת הבתים ולא הבן בנכסי האב כו' עד כאן לשונו ואם כן נאמר שגם בכאן לא יהא חזקת הבן חזקה. דאין הנדון דומה לראיה דהתם היה ידוע שהבית והגן היה של חמיו מתחלה והחתן רצה על ידי חזקת ג' שנים שיאמינו לו שחמיו נתן לו הקרקע בקנין אבל לא היה לו עדות כמובן לכך לא היה יכול החתן להוציא הקרקע מחזקתו של חמיו שהיה לו מקודם וידוע לרבים ובעדות אבל בנדון דידן אדרבא היה לבן שליש הקרקע ידוע ואין לאב שום חזקה על השליש קרקע מי יאמר שהוא הוציא על בנין קרקע שאינה שלו מכל מקום צריך הבן להיות נשבע כנ"ל. וענין המחאה אף כי אמת מכל מקום אין לפטור הבן משבועה כי נוכל לומר בשביל גוף שליש קרקע נעשית כנ"ל ואין להקשות ולומר הואיל והאב ודאי שיש לו שני חלקים שהרי הבן מודה לו והבן ספק אם יש לו בבנין כלום שהרי אין האב מודה לו נימא אין ספק מוציא מידי ודאי כדאמרינן גבי ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא שהואיל שהיבם ודאי יש לו מקצת והספק ספק אם יש לו אפילו מקצת שהיבם נוטל הכל ואם כן הכא נמי נימא הכי שהרי בהגהות מרדכי פריך על משנה של זה אומר כולה שלי וזה אומר חצי שלי זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביעי מספק ויבם ואם כן יטול זה שאומר כולה שלי הכל כמו היבם ומתרץ וזה לשונו ויש לפרש דלא דמי דהכא אינו ודאי כי אם מהודאה זה שמודה לו הילכך במה שעושה ודאי דהיינו החצי יטול ובשאר שניהם שוין אבל התם בעל כרחו של ספק הוי יבם ודאי ומוחזק לנו בכל הנכסים לפי שהוא יורש ודאי לו עכ"ל וא"כ בנדון דידן נמי אם נאמר שהאב ודאי מכח הודאת הבן אם כן אינו אלא במה שמודה ואין להקשות א"כ הם יחלוקו השליש כמו זה אומר כולה שלי כו' לפי דהתם מיירי שאין לאחד חזקה רק דתפשי בכרכשתא כמו שמפורש שם והכא הבן מוחזק כמו האב והדין שכל א' נוטל עד מקום שידו מגעת כמו שפסק המרדכי בריש ב"מ (דף קל"ד) בשם סמ"ג (דף ע"ב) ד' דינין כו'. ואם הוא ודאי מכח שידוע ששני חלקים קרקע הם שלו הלא גם הבן יש לו שליש כידוע. ועוד י"ל דהואיל והוא גם כן ודאי במקצת שהרי שליש קרקע שלו א"כ הוא גם כן מקרי ודאי במקצת ועוד הסברא שאין אדם בונה על קרקע של חבירו ואינו דומה לספק הנ"ל שיכול להיות שאין לו בירושה כלום. אף כי דברים אלו פשוטים כתבתים באשר אורחא רחיקא ובאולי יפקפק אדם בזה ויבא הדבר לידי עיכוב. נאם הצעיר יוסף:

תוכן העניינים

שארית יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה