שארית יוסף· רבי יוסף כ"ץ
שאלות ותשובות · כב
נשאלתי על שוחט קבוע שנתמנה בק"ק באך ונמצא שיצאת מתחת ידו בהמה שנשחטה רק סימן א' ואחרים מצאו אותה בהמה והטריפו אותה אבל לא דברו בזה כלום כי לא שמו על לבם לדבר בענייני השוחט ואחר חצי שנה אירע שנית שנמצא ששחט בהמה ולא חתך רק סימן אחד וסימן השני רק מעט והשוחט לא הרגיש בזה ואחרים שהפשיטו הבהמה ראו שהיא טריפה ונשאלתי מה משפט על מה ששחט בין שני המעשים האלו באשר כל הנמצא בכל העיר הוא משחיטתו הן בשר מלוח הן בשר יבש וכל הכלים הנמצאים בכל הק"ק הם בכלל שאילה זו. וגם מה משפט השוחט מכאן והלאה עכ"ל השאילה והיה לשם רב אחד שרצה להטריף הכל:
תשובה לע"ד נראה שכשר כל מה ששחט עד מעשה השני הואיל והבהמות היו של אחרים דבפ' גיד הנשה איתמר טבח שנמצא אחריו חלב רבי יודא אומר בכשעורה ר' יוחנן אומר כזית ולא פליגי כאן להעבירו כאן להלקותו וכתב הר"ן דלהעבירו שלא יקחו ממנו בשר. להלקותו וה"ה להעבירו מיהו אע"ג דמעבירין אין דינו כחשוד שהחשודין חזרתן קשה כו' מפני שהן מזידים אבל הכא לא חשבינן ליה מזיד אלא פושע וחזרתו קלה ובקבלת חבירות שיקבל עליו שינהג כחבר לענין זה בפני ג' סגי כדמוכח כו' עד וכל אילו הדברים נידונים לפי מה שהן ולפי כוונת האנשים ולפי אונסם ופשיעתם עכ"ל. ועל זה מביא ב"י כתוב בתורת הבית כל טבח המנקר בשר ומוכר בשר לאחרים בחזקת מנוקר אם נמצא אחריו חלב כשעורה מעבירין אותו מאומנתו ומלקין אותו עד כאן לשונו. וכתב ב"י ונראה מדבריו שאם אינו מוכר בשר אלא שבעלי הבשר נותנים לו לנקר אין מחמירין עליו כל כך עכ"ל. ואמת כי כן דעת תורת הבית כי למה לו להאריך ולדבר ומוכר בשר לאחרים אלא ודאי לומר שאין כן בבשר שאינו שלו וק"ל. הרי בפירוש שאפילו בחלב שהוא איסור כרת כתב הר"ן שתשובתו קלה בקבלת חבירות וגם תורת הבית כתב דין של הר"ן ונראה מדבריו שפירש דוקא בבשר שלו אבל בבשר שאינו שלו אין להחמיר עליו ק"ו לנדון דידן שאין הבהמה שלו ויותר בקל יש לדונו לשוגג שקרוב לאונס ולא בשוגג שקרוב לפשיעה באשר פרקו נאה במעשים הגונים וטובים לכן אף אם היו משימים על לב בפעם ראשון אולי לא היה ראוי להעבירו. ונ"ל ראיה ג"כ שאין להעבירו בענין כזה בפעם ראשון שכתב הריב"ש בתשובה והב"י מביאו (סי' קי"ט) מעשה אירע אחד מב' בודקי הקהל בדק כבש ומכר הריאה ואחר כך בא חבירו וראה סירכות בין הצלעות כו' עד וכששמע הבודק הלך לבית הקונה הריאה וחתכה לחתיכות ועקר הסירכות כולה והשיב לסלק הטבח כדין עשית הואיל שמעשיו מוכיחין שבכוונה היה רוצה להאכיל טריפות לישראל וכל שחשוד להאכיל טריפות מסלקים אותו מיד כו' עכ"ל. הרי שלא הסכים לסלק הטבח רק מפני שמעשיו מוכיחים שהיה רוצה להאכיל בכוונה הא לאו הכי אלא כנדון דידן בפעם ראשון לא כי אין כאן הוכחה ואדרבה מובן ששגג. ואף כי כתב הרשב"א והריב"ש מביאו בתשובה דטבח שיצאת טריפה מתחת ידו אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי שאם לא כן לעולם יאמר כן עד כאן לשונו. נראה לי שזה מדבר גם כן בטבח שהבשר שלו כמו שנראה מדברי ת"ה הנ"ל שסתם טבח הוא שהבשר שלו וכי היכי דלא ליפלוג אדברי הריב"ש שכתב דוקא כשמעשיו מוכיחין שבכוונה היה רוצה להאכיל טריפות וכן נראה לי גם כן מדברי רשב"א עצמו שכתב הטעם דאם כן לעולם יאמר כן ואם אין הבשר שלו למה יאמר לעולם כן ולמה צריך לתקן הלא אין אדם חוטא ולא לו אלא ודאי מדבר בטבח שהבשר שלו וצריך תקנה מפני הרמאים אבל בנדון דידן שאין הנאה לשוחט לא עלה על לב הרשב"א. ועוד הרי כתב מהרי"ו (סימן צ"ז) על מעשה ששגג שוחט בבדיקה ולא העבירו מטעם שהיה פרקו נאה וירא שמים. ועוד כתב שבכולי תלמודא טבח הוא שמוכר הבשר ומשום הכי מחמרינן כו' אבל היכא דאין לו הנאה אין אדם חוטא כו'. ועוד יש לדקדק מדברי מהרי"ק בשורש ל"ג ובית יוסף מביאו (סי' א') וז"ל על השוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו דבר פשוט הוא שאין עד אחד נאמן היכא דהלה אינו שותק אלא מכחישו והעד עצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא שאפילו יהיה אמת שלא שחט עכשיו יפה כדברי העד מכל מקום אין מוחלט לפסול עולמית בשביל כך ולכל הפחות אם ילבש שחורים ויעשה תשובה המוטלת עליו חוזר לכשרותו ונמצא דלא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא בעדותו כלל כיון שהדבר תלוי במחשבת השוחט מכאן ולהבא אם להרע או להיטב כו' עד ואם הוא אותו שוחט אשר נכשל כבר בענין הבדיקה אי לדידי הוו צייתי בני הק"ק יהיו מעבירים אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר עכ"ל. והנה יש לדקדק מזה שכתב שלכל הפחות אם ילבש שחורים כו' חוזר לכשרותו דמשמע שאין הדין פשוט שיעבירוהו ואף כי לדברי העד הוא גרוע יותר מנדון דידן כי זה מכחיש העד ורוצה להאכיל לישראל מ"מ כ' שלכל הפחות הוא כשר וחוזר לכשרות ולא כ' להדיא שמעבירים אותו וק"ל. ועוד יש לעיין ולדקדק שכתב ואם הוא אותו שוחט שכבר נכשל כו' הרי שהיה נכשל כבר ולמה לא העבירוהו בפעם ראשון לפחות אלא ודאי בפעם ראשון כשאינו שלו אין הדין להעבירו וא"כ איך יעלה על הדעת בנדון דידן להטריף מפעם ראשון ואילך הלא גם פעם ראשון לא היתה הבהמה שלו. ואף אם באנו לומר שיש להחמיר ולאסור מלשחוט הנכשל בפעם ראשון מ"מ נ"ל הואיל ולא הכריזו עליו אין לאסור שהרי אמרו חז"ל הרועים וכל פסולי עדות מדרבנן אינן פסולים לעדות עד שיכריזו עליהם משא"כ בפסולים מדאורייתא שאף אם לא הכריזו עליהם מ"מ פסולים. לכן אף אי יהבינן ליה כל טעותיה שאפי' פעם ראשון ראוי להעבירו מ"מ הואיל ולא הוכרז עליו אין להטריף כי לא נפסל עד שיכריזו עליו וכ"ש שאין ההנאה שלו. ואם יטעון הטוען הרי כשעורה חלב ג"כ אין שייך בו הנאה כי אין תועלת בזה וא"כ אין לחלק בין אם ההנאה שלו אם לאו מ"מ הלא בת"ה הנ"ל מחלק בפי' בדין חלב ההוא בין שלו לשל אחרים וי"ל שסובר בעל ת"ה שכשהוא שלו הוא בהול למכור ממהר ואינו מדקדק לכן יש להעבירו משא"כ כשהבשר של אחרים. ואף כי שנוייא דחיקא הוא מ"מ הא רישך והר שהרי ת"ה מחלק בזה וכ"ש בדבר ממון הרבה שיש לחלק בין שלו לאחרים. ואם יאמר האומר הלא כ' הרשב"א על שוחט שנמצא שאינו יודע ואסר בשר מלוח שהיה ביד הקהל ואסר הכלים כו' ואע"פ שלא הכריזו עליו מובן שאין שייך לנדון דידן ואין צריך פנים כו' שהרשב"א מדבר בשוחט שלא היה לו חזקת כשרות מעולם. ר"ל שאינו ידוע שידע מקודם מעולם ומי שאינו יודע הלכות שחיטה פסול מן התורה לשחוט וק"ל. וראי' ברורה שהרי כ' בעל האגודה במס' חולין (סי' י"ג) וז"ל שוחט שבדקו אחריו ונמצא שאינו יודע אין להטריף למפרע וגם אין צריך להכשיר כלים דאדם איתרע בהמה לא איתרע כו'. עכ"ל וא"כ קשו אהדדי אלא ע"כ מעשה של רשב"א היה בשוחט שלא היה לו חזקה שידע מעולם ר"ל שאינו ידוע שידע מקודם מעולם ומי שאינו יודע הלכות שחיטה פסול מן התורה לשחוט אבל בעל אגודה מדבר בשוחט שהוא כנדון דידן שנוהגים אנו שלא ישחוט שום אדם עד שישמעו שיודע ויהא מוחזק לשחוט ג' פעמים ואז אנו נותנין לו רשות לשחוט ע"י איזה חכם וזה הי' לו חזקה ואז כשנודע ששכח אנו אומרים השתא שכח כי הוא בחזקתו הראשון עד שנודע אז הורע החזקה. וגם מובן מדברי הרשב"א כי כתב הטעם לאסור וז"ל כי א"א העמד על חזקתו אלא מי שמוחזק מתחילתו וק"ל. ועוד ראי' ברורה לכל הנ"ל שבטור ח"מ (סי' ל"ד) כתב וז"ל טבח שנמצא אחריו נבילה הרי הוא כאוכל נבילות לתיאבון ופסול לשון הרמב"ם טבח שבודק לעצמו ומכר לאחרים ויצאה טריפה מתחת ידו פסול יראה מלשונו שהבודק לאחר אינו נפסל אם יצאה טרפה מתחת ידו עד כאן לשונו. הרי בפירש שמדקדק הטור מלשון הרמב"ם הואיל וכ' שמכר לאחרים שהוא דוקא שלו ולא אם היה של אחרים ואם כן יפה הדקדוק שדקדקתי מתורת הבית שכתב גם כן שמוכר לאחרים והוה דווקא שלו ולא כשהוא של אחרים ואף כי הטור מדבר לענין פסול עדות מכל מקום יש ראיה שיש לדקדק וגם ראיה שיש חילוק לענין עדות וה"ה לנדון דידן. מכל הני נראה ועולה בידינו שאין להטריף מה ששחט בין טעות ראשון לטעות ושוגג ב' אבל משוגג השני ואילך הואיל ושנה באולתו נראה שאין יראת הש"י כ"כ על פניו וראוי להעבירו ואין די במה שיקבל עליו דברי חבירות כי אין להעמידו כלל מכאן ואילך כמו שכתב הרא"ש כלל עשרים (סי' כ"ט) וזה לשונו ששאלתם טבח שנמצאת טריפה תחת ידו ב' וג' פעמים אם מעבירין אותו עד שיקבל עליו דברי חבירות כו' והשיב אם מחמת שאינו בקי יש תקנה שילמוד. אבל אם הוא בקי ולא חש אין בו יראת שמים ולא שייך כאן קבלת דברי חבירות כו' עד ואם עשה במזיד או שלא חשש לבדוק רשע הוא בעיני ואף אם היה מקבל עליו דברי חבירות להיות זהיר מכאן ולהבא לא היה לבי נותן לי לסמוך עליו עוד עד כאן לשונו והאריך בטעמים ובפירש של חבירות ועיין שם ומכל מקום כתב הרשב"א (סי' כ') והרמב"ן (סי' קס"ט) שראוי לדקדק אחריו אם ראוי לסמוך עליו אף בקבלתו דברי חבירות אם ראינוהו דואג על מה שאירע ומתאנח על ככה מקבלים אותו כו' עד הכל לפי מה שהוא אדם. והמקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני ג' חבירים ומהרי"ק כתב שורש ל"ג ענף א' וזה לשונו ואם הוא אותו שוחט אשר כבר נכשל בענין הבדיקה כאשר כתבת לי בשכבר אי לדידי הוו צייתי בני קהלתכם יצ"ו היו מעבירים אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר עד כאן לשונו נאם הצעיר יוסף כ"ץ: