שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן רכז
בדין טומאה רצוצה.
הקשנו רב גדול ומפורסם כש"ת מו"ה וואלף שליט"א על תוס' בב"ב דף כ' בד"ה חבית שכתבו בשם ר"י דאם טומאה בחלון שאין בו פותח טפח חשיב רצוצה ואינו מתפשטת לצדדין דהא באהלות פ"ו מ"ג מפורש דאם היתה נראית בתוך הבית טמא גם כשאינו פותח טפח ונלע"ד דהא כתבו הר"ש והרא"ש שם דכל שאין המחיצה שתחתי' עבה כקליפת השום נחשב כאלו אין שם מחיצה כלל וא"כ לא הוי רצוצה והוי כאלו הטומאה מונחת בתוך חלל הבית ולא מיבעי' לרמב"ם וסעיתו שפירשו הא דתנן שם במשנה אם יש פותח טפח הכוונה שיש חלל טפח על הטומאה ודאי א"ש דבסיפא שהמחיצה דקה עד שאין נחשבת למחיצה כלל לכן אפי' אם אין חלל טפח על הטומאה מ"מ אינו נחשבת לטומאה רצוצה דהא יש תחתי' חלל הרבה מאחר דהמחיצה שתחתי' אינו נחשבת למחיצה והוי כאלו פתוחה מתחתי' אלא גם לפירוש האחר שהביא הר"ש שם והוא דעת הראב"ד ספכ"ד מט"מ זה שאמרו אם יש שם פותח טפח הכוונה שיש לה פתח טפח לצאת להבית מ"מ א"ש דהכוונה בסיפא דגם אם אין לה פתח פתוח ממש מ"מ כיון שהמחיצה שתחתי' אינו עבה כקליפת השום נחשב כאלו יש לה פתח פתוח טפח אבל באמת אם היתה המחיצה דקה מקליפת השום רק במשך פחות מטפח ושאר המחיצה היתה עבה מקליפת השום אפי' אם הטומאה נראית בתוך הבית מיחשב שפיר טומאה רצוצה וא"ש תירוץ הר"י דכאן אפי' נראה הטומאה בתוך הבית מ"מ כיון שאין פתח פתוח טפח לבית מיקרי טומאה רצוצה. וראי' לדברינו מקושית הכ"מ שהקשה שם על הראב"ד דלפירושו דפתוח טפח היינו לבית א"כ היינו סיפא דאם היתה נראית בתוך הבית עיי"ש ולכאור' קשה דמאי קושיא הלא בסיפא גם אם נראית רק מתוך סדק שהוא פחות מטפח:
ג"כ הבית טמא א"ו דגם בסיפא הפירוש שכל המחיצה או עכ"פ שטח גדול יותר מטפח הוא דקה מקליפת השום. ואפשר לישב קושית הכ"מ דסיפא אשמועינן דאעפ"י שאינו פתוחה ממש רק שיש לה מחיצה דקה מ"מ נחשבת כאלו היתה פתוחה ממש. והכ"מ י"ל דס"ל דזה פשוט דכל שאינו עבה כקליפת השום שאינו נחשבת למחיצה או דס"ל דפירוש היתה נראית בתוך הבית היינו שאין מחיצה כלל תחתי'. עכ"פ מוכח מדברי הכ"מ דאם היתה נראית רק דרך סדק פחות מרוחב טפח לא הי' הבית טמא:
ועוד נלע"ד דדוקא במשנה שם דמיירי שהיתה נראית מתחתי' לתוך הבית אמרינן דכל שנראית בתוך הבית נחשב כאלו לא הי' מחיצה מפסקת כלל וממילא לא הוי טומאה רצוצה אבל כאן הא מיירי שאין עלי' ולא תחתי' חלל טפח וגם אינו נראית לתוך הבית לא מעלי' ולא מתחתי' רק מהצדדין נראית וא"כ בזה שפיר י"ל דאף אם נראית בתוך הבית מ"מ הוי טומאה רצוצה דאפי' אם נימא כל שנראית בתוך הבית הוי כאלו אין שם מחיצה מפסקת כלל מ"מ לא איכפת לן דכל שאין על הטומאה ולא תחתי' חלל טפח עיקרי טומאה רצוצה אעפ"י שמצדדי' הוא מגולה לאויר העולם:
ועוד נלע"ד דהא כל אותן הדברים הלכות הן ואין להקשות מקורה שבין בית לעלי' לחלון שבכותל בין בית לבית דגם בלא זה הם משונין זה מזה בכמה דינין כמבואר באותו פרק שם:
ושוב חזר והקשה הרב הנ"ל דמלשון ר"ת שהובא בתוס' ב"ב שם שכתב דהכא מיירי כגון שהגרוגרת בולטין חוץ לפי החבית כל סביבותיו ומכסות אותו לגמרי שאינו נראה כלל משמע שאם לא הי' מכסות פי החבית והי' נראה לתוך הבית שפיר מביא טומאה לבית והא אין כאן טפח מגולה דהא הגרוגרות מכסין שאר החבית ולא נשאר מגולה אלא פי החבית. ואני מוסיף דזה פשוט גם לר"ת דמיירי שאין משפת החבית ולמעלה טפח דאל"כ מאי הועילו בסתימת החבית וכן מפורש בס' הישר לר"ת סי' ר"כ וא"כ הא אין הטומאה נראה רק דרך סדק פחות מטפח ולמה הצריך ר"ת שיהי' מכוסה א"ו דס"ל דכל שנראה לתוך הבית אפי' אין פתוח טפח מביא את הטומאה ונלע"ד דר"ת ס"ל דכל שהוא פתוח מצדו כטפח אעפ"י שאין על הטומאה ולא תחתי' חלל טפח מ"מ הטומאה יוצאה וע"ז חולק ר"י וסובר דכה"ג מיקרי טומאה רצוצה וכמו שכתבנו בטעמו דלא עדיף מה שנראה מצדו בתוך הבית משאם פתוח טפח מצדו וכן נראה מלשון הר"י שהביא הרמב"ן שם שז"ל שכיון שאין בחלון פותח טפח משפת הבית ולמעלה "אעפ"י שיש ביציאתה פותח טפח" אינו מביאה את הטומאה דהוי לה טומאה רצוצה שבוקעת ועולה עכ"ל ונראה שבזה חולק ר"ת וסובר דכיון שיש ביציאתו פותח טופח לא מיקרי טומאה רצוצה. אולם לכאור' לא היינו צריכין לכל זה ולעולם י"ל דגם ר"ת סובר דהוי בכה"ג טומאה רצוצה ואינו מביאה את הטומאה וגם סובר דאעפ"י שנראית בתוך הבית אינו מביאה את הטומאה וזה שהצריך שיהי' הגרוגרות מכסין פי החבית עד שאינו נראה הוא מטעם דס"ל דהחבית יוצא חוץ לכותל לתוך הבית וכן נראה מלשון ר"י שכתבו התוס' דהכא מיירי שאין החבית יוצא חוץ לכותל דמשמע מלשון זה דר"ת סובר דיוצאה חוץ לכותל וכן הבין בהגהת רש"ש אהלות פ"ג מ"ז והקשה על ר"ת מכלים פ"ח מ"ו דקייל"ן אין צמיד פתיל לטומאה ועוד הקשה דאפי' בטהרה כה"ג אינו מציל דהוי כאוכלין שגבלן בטיט המבואר ברפ"ט והניח בצ"ע. אולם לע"ד אין כוונת התוס' שהר"י חידש כן דמיירי בשאין החבית יוצא חוץ לכותל רק כוונתו לומר דהא עכ"ח מיירי שאין החבית יוצא חוץ לכותל וגם לר"ת מיירי כן. וראי' לזה דהרמב"ן שם הביא תירוץ ר"י ולא העתיק כלל זה הלשון דהכא מיירי שאין החבית יוצא חוץ לכותל ועכ"ח משום דכן הוא פשוט גם לר"ת ול"ק קושית הגהת רש"ש ולולא דמסתפינא אמינא שזה שכתבו התוס' חוץ לכותל הוא ט"ס כי בהגהת רש"ש הקשה קושיא גדולה על הר"י ממ"ג ומ"ד בפ"ו דאהלות דטומאה רצוצה בכותל מביאה את הטומאה לבית אם היתה מונחת בחצי' כלפי הבית עיי"ש והרי מלשון ר"י שכתב דמיירי שאין יוצאה חוץ לכותל משמע דעכ"פ ממלאה כל עובי הכותל רק שאינו יוצאה לחוץ והניח בצ"ע ולזה הי' נלע"ד להגי' "לחצי הכותל" תחת חוץ לכותל ואז א"ש דכוונת הר"י דאם היתה מונחת בחצי הכותל שכלפי הטהרה אז אינו מועיל מה שהוא רצוצה דמ"מ מביאה את הטומאה לבית כמ"ג פ"ו דאהלות. ור"ת סובר דכל שהגרוגרת מכסין את כולה חוצץ בפני' ודוקא אם הוא מונחת בכותל מבלי שיחוץ דבר אחר אז מביאה את הטומאה לתוך הבית ואז יתישבו גם הקושיות שהקשה לר"ת כי גם לר"ת לא מיירי שהחבית יוצאה חוץ לכותל: