אור ברסלב
שאול שאל סימן רלא

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן רלא

סימן רל

מאהיל נגד הטומאה מתי נחשב כמגע להצטרף עם מגע.

הגהת רש"ש בפסחים דף ט' סובר דמאהיל נגד הטומאה חשיב כנוגע אפי' אם הטומאה טמונה בארץ ובספרי ליבא בעי דף מ"א אות י"ט ביארנו דבעיקר דין מאהיל נגד הטומאה יש מחלוקת דרמב"ם פסק דרק במאהיל למטה מטפח חשיב כנוגע ותוס' ורא"ש חולקים דגם במאהיל למעלה מטפח מיחשב כנוגע אולם כ"ז כשאין שום דבר מפסיק בין הטומאה ובין המאהיל עלי' אבל כל שיש שום דבר המפסיק ביניהם לכ"ע לא מיחשב כנוגע רק במאהיל לבד כשיש לו דין קבר שיש בו חלל טפח אולי יש לצדד ולומר דמיחשב כנוגע לפי שדבר טמא אינו חוצץ וה"ל כאלו אין שום דבר מפסיק והבאתי ראי' לזה ממה שאמר רבא בחולין קכ"ז דמתני' קאי לר' יוחנן דמאהיל נגד הטומאה מיקרי נוגע וקשה הא עצם הקולית מפסיק ותוס' כתבו שם דלרבא טומאה רצוצה לא מיחשב כנוגע ועכ"ח משום דהעצם ג"כ טמא אינו מטמא בכלים שתחת הטבלא אם טומאה תחת השולחן משום שדינו כקרן הטבלא וחכמים פליגו עליו וס"ל דרבוע חוצץ עיי"ש עכ"פ לכ"ע כלים שתחת הקרן טמאים ואמאי הא אין הקרן רחב טפח ומוכח כדעת הרמב"ם דגם אם קצתו פחות מטפח מ"מ מביא את הטומאה ולכאור' תמוהא מאוד שהרא"ש הביא ראי' ממשנה זו להיפוך. אולם בשנדקדק בלשון הרא"ש נמצא שאין כאן שום סתירה כי הרא"ש דייק וכתב שצריך שיהי' כל אורך דבר המאהיל פותח טפח אבל אם הי' קצר באמצע לא עכ"ל ולאיזה ענין נקיט שהי' קצר באמצע דהא לכאור' אין שום נ"מ באיזה מקום הוא קצר דבכל מקום שהוא קצר מטפח אינו מביא את הטומסה א"ו דגם הרא"ש מודה שאם עיקר האוהל הוא רחב טפח רק בסופו הוא קצר מטפח שמביא את הטומאה גם לכלים שתחת סופו דזה הוי כעין שפועי אוהלים ורק אם באמצעו הוא פחות מטפח אז אי אפשר לומר שמביא את הטומאה לצד השני ומזה הטעם אין יוכל להביא הטומאה לכלים שתחת טבלא השני' אבל בקרן אותו טבלא אעפ"י שאינו רחב טפח בקרן מביא את הטומאה לכלים שתחת הקרן דזה הוי כעין שפועי אוהלים. ובזה מדוקדק היטב לשון הרמב"ם שנתקשה בו בעל גידולי טהרה שהרמב"ם לא כתב שמקצתו מקצת אוהל כמו שהעתיק הוא רק שקצתו מקצת אוהל ופירוש קצתו היינו סופו מלשון קץ ולזה כתב שגם סופו הוי מקצת אוהל כי הוא השפוע האוהל והוי חלק מהאוהל ונטפל לעיקר האוהל שהוא רחב טפח ומטמא מה"ת. וזה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בספט"ו דמשכחת לה בתינוק בן יומו אע"ג שאין לך אדם שיהי' בזרועו טפת לק"מ דהרי שם במשנה הובאו שני דינים אחד מחהיל על המת ומאהיל על הכלים והשני נוגע במת ומאהיל על הכלים ועל שניהם אמרו אם יש בידו פותח טפח טמאים וא"כ גם להרא"ש יקשה דלמה בנוגע במת ומאהיל בידו על הכלים הם טמאים הלא אז ודאי אין לומר דהמת והכלים הם תחת אוהל אחד דהא גם האדם אינו מאהיל על המת כלל אלא עכ"ח צ"ל דכל שאדם מחובר למת חשבינן כאלו הי' האדם המת עצמו ולכך אין מקפידין על שאר חלקי הגוף רק אם כף ידו המאהלת על הכלים הוא פותח טפח לטמא מתורת מאהיל הכלים טמאים לאפוקי אם כף ידו המאהלת על הכלים פחות מטפח אז א"א לטמא הכלים מתורת מאהיל דפחות מטפח ל"ה אוהל ולפי"ז שאין שום נ"מ בזרועו רק בכף היד המאהלת על הכלים לכך הוצרך הרמב"ם לדבריו דמשכחת לה בתינוק בן יומו. והרא"ש נראה שתפס הדברים כפשטן דבבא דמאהיל על המת ומאהיל על הכלים אינו מטעם הבבא הנוגע במת ומאהיל על הכלים אלא בבבא זו נחשב ממש הכל אוהל אחד ולזה הוצרך לאוקמי באדם שמן שגם בזרועו יש טפח. ומעתה זה שכתב הח"ס שהר"י קורקוס לא כתב שהרמב"ם הוציא דינו מכח קושית הרא"ש וכן זה שכתב בהגהת רש"ש דהרמב"ם לשיטתו בפי"ב ל"ק קושית הרא"ש בספט"ו לפי דברינו אין זה ענין לזה דבכה"ג גם לדעת הרמב"ם אין לטמאות משום אוהל דזה דומה ממש לכלים שתחת הטבלא השני' שהן טהורין. וזה שכתב הח"ס שתוס' בחולין דף קכ"ו בצוואר הכלב חולקים על הרמב"ם אינו עולה יפה דגם הרמב"ם מודה דאין יכול להביא הטומאה להבית כי אם נימא כן אז נצטרך לומר דהכלב עם הבית הוי אוהל אחד וא"כ הוא קצר מטפח באמצע ובכה"ג אין יכול להביא טומאה לצד השני כמו שאין מביא טומאה לכלים שתחת הטבלא השני'. היוצא מדברינו שנתקיימו דברי הרמב"ם להלכה בלי שום חולק דאם קצה הקורה פחותה מטפח מ"מ מביאה טומאה לכלים שתחתי'. ובכ"ז הדין עם הש"ך שבאופן זה איך הקורה יכולה להביא טומאה לבית האחר דזה דומה לטבלא שני' שכלים שתחתי' טהורין וע"כ לא צדק הדגול מרבבה מה שהביא דברי הרמב"ם לחלוק על הש"ך דבנידון דמיירי הש"ך גם הרמב"ם מודה שאין מביא טומאה לבית האחר:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה